בסוף החודש מרץ יתקיים הכנס הגנאלוגי ה-14 בצפת שיעסוק בחקר תולדות משפחות בכלל ובחקר תולדות צאצאי משפחת הגאון מווילנה ומשפחת ריבלין  בפרט.( ואת הרשימה הגנאלוגית שלי במשפחה זאת ראו כאן )

אני אשמש שם כיושב  הראש  של מושב מיוחד העוסק בנושא זה ואגב כך אסקור שם  את תולדות המחקר בתחום גנאלוגי זה.

הכנס מאורגן כמדי  שנה בידי  עיל"ם – העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה, עמותת מתנדבים שהוקמה ופועלת במטרה להנחיל את חקר הסיפור המשפחתי בציבור הישראלי.  עמותה שהיושב הראשד הנבחר שלה  הוא משה גולן.

והנה ראיון קצר עם משה גולן  האיש  רב הפעלים שמזה שנים מוביל את תחום הגנלוגיה בישראל.

אלי :איך היגעת לנושא הגנאלוגיה ?

משה גולן בערב מיוחד לרגל השקת ספר על הגאון מווילנה בבית יוצאי וילנה בתל אביב 

גולן : לגנאלוגיה הגעתי די במקרה – למי שמאמין במקריות – באירוע משפחתי הפתיע אותי בן דודו הצעיר של אבי והגיש לי חוברת מעוטרת שעליה מתנוסס השם 'יגיע כפיים'. כשעלעלתי בה הסתבר שזהו קול קורא להתאחדות בעלי מלאכה בירושלים של שלהי המאה הי"ט. יש בו את תקנון האגודה, קריאה לבניית שכונה בירושלים וחתומים עליו ישראל אברהם גולדמן, הסבא רבא שלי, סבו של אבי ומנדלבאום (משער מנדלבאום) ועוד שניים ששמשו אז כוועד "יגיע כפיים" .

היו אלה ימים שבהם יצאתי לגמלאות וזמני בידי יצאתי ללמוד יותר על משפחתי מצד אבי וגם מצד אמי בטבריה ובזיכרון יעקב. הזמנתי את אחותי ואחי לבקר בבית הקברות בזיכרון יעקב, בו טמונים הסבא והסבתא שלי לוי צ'רנובילסקי ומרים (מאלה) לבית שפירא, הורי הסבתא שלי זיידא קלמן שפירא ואשתו שרה חיה לבית אלברט ולצדם אמה של חיה שרה. כשהגעתי לשער בית הקברות נדהמתי לראות 70 קרובי משפחה, גברים, נשים וטף מקבלים את פני ומחכים שאוביל את הסיור. הסתבר שהשמועה עברה מפה לאוזן. והשאר היסטוריה….

הצטרפתי   אז לעמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה, עברתי קורס לחוקרים מתחילים וקבלתי על עצמי תפקידים בעמותה עד שנבחרתי בשנת 2014 ליושב ראש עיל"ם – העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה.

אלי :מה גרם ליצירת העמותה לקשרי משפחה? ממתי היא קיימת ?

גולן :מה שהיום מוכר כעיל"ם – העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה החל את דרכו בשנת 1983 כחוג לגנאלוגיה על ידי המייסדים הגב' אסתר רמון, שמואל אבן-אור (אורנשטיין), רודה כהן,  מזל ליננברג-נבון, רות רגבי ושמואל שמיר.  בתחילה התכנסה החבורה בבתים פרטיים ומאוחר יותר, בשנת 1984, החוג היה לאגודה תחת השם "החברה הגנאלוגית הישראלית" שהחלה להתכנס  באולם בית הכנסת הרפורמי "מבקשי דרך" בשכונת גבעת אורנים (סן סימון) בירושלים. בשנת 1987 היתה לעמותה רשומה מלכ"ר ומאוחר יותר הוסב שמה לעמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה. בשנת 2017 נוסף לשמה שם הקיצור עיל"ם.

אלי: האם אתה רואה גידול בעניין הציבורי בגנאלוגיה לאורך השנים? או שהוא נשאר קבוע פחות או יותר?

גולן : אין ספק שיש גידול קבוע . אנשים מתעניינים יותר ויותר והיום כנראה יותר מאי פעם  בשורשים המשפחתיים שלהם.יש להם יותר זמן פנוי בשביל זה. ויש להם יותר אפשרויות מאי פעם כדי לבדוק אותם.

אז זה תורם עוד לגידול בעניין. לעיל"ם שבעה סניפים ברחבי הארץ ,המסונפים למוסדות מחקר, מוזיאונים, ארכיונים, ספריות ומשתף אתם פעולה. הסניפים מקיימים מפגשים חודשיים קבועים בהם מתקיימות הרצאות, לימוד קבוצתי, ליבון נושאים בעלי עניין משותף ומתן במה לחוקרי הסיפור המשפחתי להציג את פרי המחקר שלהם. חברי עמותה חדשים זוכים לסיוע צמוד במחקר המשפחתי שלהם ומספרם הולך וגדל משנה לשנה.

כמה דוגמאות לאירועים שאותם מארגנת עיל"ם.

אלי :מהן מטרותיכם ? איזה פרוייקטים חשובים ביצעתם עד היום ?

גולן : עיל"ם נוטלת על עצמה משימות בהיקף ארצי כמו הוצאה לאור של כתב עת מקצועי ,"שרשרת הדורות", ואתר אינטרנט שמחזיק מאגרי נתונים רבי ערך.ומידע מועיל לחוקר השורשים המשפחתיים. הפעילות השנתית כוללת קורסים, סדרות העשרה, ימי עיון, טיולי שורשים ומבצעי התנדבות. חברים מתנדבים של העמותה יוזמים ופועלים להפיכת ארכיונים למאגרי נתונים אינטרנטיים. לפני שנתיים הסתיים הפיכת מפקדי מונטפיורי למאגר כזה ובימים אלה ממש יוצאת לדרך בשיתוף עם יד יצחק בן צבי התכנית להפיכתם של פנקסי הפקוא"ם – הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם – למאגר נתונים ממוחשב שישלים את מפקדי מונטפיורי בשיפור הידע שלנו על הישוב היהודי בארץ ישראל וקהילות ישראל באירופה ובמזרח.

אלי :מה מתוכנן בכנס שיתקיים בצפת החודש?

גולן :  גולת  הכותרת של פעילות ועד העמותה הוא הכנס הגנאלוגי השנתי שלנו שבכל שנה יש לו נושא  מרכזי אחר.. אנחנו נערכים עכשיו לקראת הכנס ה 14 שיהיה נקודת מפגש שנתית לקהילה הגנאלוגית. הכנס מוקדש הפעם לשושלות יוחסין של הגאון מווילנה ולשושלות יוחסין של משפחות עתיקות שמוצאן מהעיר  צפת.

בכנס יוקם, כבכול שנה, מרכז הדרכה לבאי הכנס שבו מסתופפים תחת  קורת גג אחת  "יד ושם", "בית התפוצות", "בית לוחמי הגטאות" וחברת My Heritage מהמובילות בעולם בחקר שורשי משפחה וחוקרי העמותה.

כמו כן מוקם מרכז מידע משפחתי של צאצאי הגאון מווילנה ומשפחת ריבלין שדרכו צאצאי המשפחות האלו יוכלו לחקור ולבדוק את הקשרים המדוייקים שלהם במשפחות אלו.

.במסגרת הכנס נבקר גם בבית הקברות העתיק של צפת ונלמד על האנשים הקבורים שם .וצריך לדעת בתי קברות הם אוצר מידע מדהים בפני עצמם.

עד כאן משה גולן.

הציבור מוזמן להשתתף בכנס הגינאלוגי המרתק שיהיה בצפת  ובכלל  הציבור מוזמן להצטרף לעיל"ם כחבר מן המניין ליהנות מן היתרונות שבחברות  בעמותה ובכלל זה הנחות בפעילויות, בכנסים, בקורסים, וברכישת שירותים של חברת  My Heritage   שמשתפת פעולה ותומכת בפעילויות האגודה.ץ . הרצאות מדי חודש מפי מרצים מן המשובחים שיש, וחברותא שאיננה רק מהנה אלא גם מועילה.

צפו בהרצאה מוסרטת של משה גולן על הכנס הגנאלוגי ה-14 המתוכנן שניתן בערב ההשקה לספרו של ד"ר אריה מורגנשטרן על הגאון מווילנה .

המייל של משה גולן

golanltd@gmail.com

אתר העמותה הישראלית לקשרי משפחה 

דף הפייסבוק של משה גולן 

אתר עיל"ם 

דף הפייסבוק של עיל"ם

משה גולן פוגש את  אלי בן טובים  מומחה לבית הקברות בצפת שמרצה בהתלהבות על בית הקברות בצפת כאוצר תגליות גנאלוגיות בסיור הכנה של משה גולן, יו"ר עיל"ם לקראת הכנס הגנאלוגי השנתי ה-14 בצפת בתאריכים 31.3 עד ..4 .01.

על העטיפה פרי רודאן במרכז לידו אישתו ובן גזע חייזרי שישחק תפקיד מרכזי בחוברות  בסדרת פרי רודאן מכאן ואילך.

השבוע  ב-22 לפברואר בלילה שבין חמישי לשישי יוצאת חללית ישראלית בשם "בראשית " אל הירח.חללית ישראלית ראשונה למקום שבו לא דרכה עדיין רגל ישראלי ויש לקוות שגם לא האחרונה.

במקרה או שלא  -15 בפברואר  פורסמה החוברת ה-3000 ( !) של סדרת המדע הבדיוני הארוכה ביותר בעולם פרי רודאן . על הנוסע הראשון מכדור הארץ לירח שזה הוא שמו.

הגיבור הוא בן אלמוות שהרפתקאותיו הראשונות פורסמו גם בעברית בשנות השישים.הוא החל ב-1961 והרפתקאותיו יצאו מאז מידי שבוע במשך 58 שנים וממשיכים.
זה בלי להזכיר את כל סדרות ה"ספין אוף " שמתרחשות  ביקום העתידני  של פרי רודאן   ולפעמים בעבר הרחוק שלו  וגם בהן יש מאות גליונות נוספים.

העלילה נפתחת בשנת 1971   ( עשר שנים בעתיד מזמן הכתיבה  של החוברת הראשונה ) פרי רודאן ואנשי צוותו הם האנשים הראשונים על הירח והם חוזרים לכדור הארץ שבו ארה"ב וסין הן מעצמות העל ורוסיה היא מעצמה בינונית.  הם מגלים על הירח בסיס  חייזרי של גזע בשם הארקונידים .מקבלים את הטכנולוגיה שלהם ועימם מאחדים את כדור הארץ  לאחר קונפליקט עלים עם מעצמות העלשאותן הם מנצחים באמצעות הטכנולוגיה העליונה של החייזרים ויוצאים אל הכוכבים …על מנת לפגוש ולהתמודד כשווים עם אימפריות כוכבים ואימפריות גלקטיות שונות וישויות דמויות אלים.

בין השאר הם פוגשים חייזר בן אלמוות שנותן לפרי  רודאן וחבריו חיי אלמוות ונותן  להם  עשרים אלף שנה כדי לדאוג לכך שכדור הארץ ימצא  את מקומו בגלקסיה ויביא לשלום ולשלווה ביקום.

הסדרה מתארת את עלילותיהם במהלך עשרים אלף השנים האלו.

אני נתקלתי בסיפורים האלו בגיבור הזה ובסדרה הנ"ל כשהוצאת רמדור פירסמה ארבעה כרכים מהם  בסוף שנות השבעים כל כרך עם שני סיפורים בסיפורים האלו פרי רודאן היגיע לירח חזר לכדור הארץ הקים מעצמה שלישית משלו ( לצד ארה"ב וסין )  גילה מוטנטים בעלי כוחות על שונים ונאבק בכמה מהם  ונעזר באחרים.   והקים בסיס על כוכב נוגה שורץ המפלצות  ונלחם בפולשים מסוכנים מהחלל.

כך שהיו שמונה סיפורים סך הכל ובכך  הסתיימה הסדרה ולא יספה.לצערי הרב כי זאת הייתה סדרה מרתקת ביותר והעלילה הסתיימה בשיא של מתח כשכדור הארץ עומד לפני מאבק עם אימפריה גלקטית מסוכנת ביותר שזוממת לפלוש אליו.

לימים גיליתי שבשנות השישים הוצאה נידחת בשם "שחק" ( אולי " רמדור " -שלגי באחד מהמסווים המרובים שלה?) פירסמה את ארבעת הגליונות הראשונים של סדרה זאת ולא יספה. והם נדירים ביותר כיום.

בשנות השמונים גיליתי שהמדובר בסדרה גרמנית שתורגמה לאנגלית בכרכים עם עטיפות מקסימות  בהוצאת ACE האהובה.  והיו למעלה ממאה מהם  ! והעובדה שהסדרה הזאת נערכה בידי חובב והיסטוריון המדע הבדיוני פורסט אקרמן שהכניס בכל גליון קלסיקות קדומות של מדע בדיוני  שמעולם לא שמעתי עליהן הוסיפה להנאה.

בלעתי אותם בהנאה. העלילות תיארו מפגשים ומאבקים עם יצורים עויינים מקיום אחר ,עם האימפריה הגלקטית  של האקונים שהיא האם של האינמפריה הגלקטית  הארקונידית המנוונת שבאנשיה פגשו פרי רודאן וצוותו על הירח ומסוכנת הרבה יותר ממנה, בגזע של חייזרים סוחרים , בגזע של חייזרים טלפטיים עויינים ,ועוד ועוד  עד שהסתיים  התרגום לאנגלית  בסביבות מספר 119 . שוב בשיא של מתח כשכדור הארץ שהוא כעת כוח גלקטי עומד לפני מאבק עם כמה אימפריות גלקטיות מסוכנות ביותר.

וכאן נעצרה העלילה.

הסיפור המסיים באנגלית על הרפתקאותיו של פרי רודאן. 

שאר הסיפורים התברר לי קיימים רק בגרמנית שם מתפרסם סיפור אחד ואף יותר מידי שבוע (!).

מכיוון שאיני קורא גרמנית בכך הסתיים פחות או יותר הרומן שלי עם פרי רודאן והיקום שלו . לימים התברר שכעבור שנים עוד כמה חוברות של פרי רודאן תורגמו לאנגלית אבל הן היו ממספרים מאוחרים הרבה יותר של הסדרה  ומתרחשים מאות או אף אלפי שנים לאחר לאחר הסיפורים שקראתי בעברית ובאנגלית.אליהן כבר לא היגעתי וכבר לא באמת התעניינתי.

עטיפת פרי רודאן מספר 1000

עטיפת פרי רודאן מספר 2000

עטיפת פרי רודאן מספר 2500

העלילה בכל אופן נמשכת בגרמניה מידי שבוע בשבוע  בחמישים ושמונה השנים האחרונות. ולא ראק בסדרה הקבועה אלא גם בסדרות "בנות" העוסקות בדמויות אחרות ביקום של פרי רודאן ובראשם החייזר בן האלמוות אטלאן ,ידידו הטוב של פרי רודאן שחי אלפי שנים על כדור הארץ בעברו הרחוק מאז ימי אטלנטיס שנקראה על שמו.( כמה סיפורים על עלילותיו פורסמו גם באנגלית וקראתי אותם בשפה זאת ).

במקביל לסידרה ה"רגילה" יש סדרה חדשה של פרי רודאן  "פרי רודן נאו "  שנוצרה ב-2011 המתרחשת ביקום מקביל שבו פרי רודאן נחת על הירח  לא ב-1971 אלא בשנת 2036 וכל האירועים מתרחשים מאז בצורה לכאורה מקבילה אבל גם שונה ממה שהתרחש בסדרה המקורית ויש אפשרות לשכתב אותם כמיטב דמיונם של הכותבים.( מזכיר למישהו את סירטי סטאר טראק החדשים   שמתרחשים ביקום מקביל לזה של הסדרות המקוריות ? זה נראה לא מקרי .

סדרה זאת מיועדת לקוראים חדשים שאין להם כוח ללמוד את כל מה שהתרחש בעשרות מאות ואלפי שנות הסדרה המקורית של פרי רודאן " ביקום המקורי שלו.

בפברואר 2019 פורסמו 193 כרכים מסידרה זאת .

עטיפות כרך 1 וכרך 193 של "פרי רודאן נאו " יקום מקביל של פרי רודאן.

הסדרה המקורית ממשיכה בכל אופן גם היא . ובשבוע הזה  של ה-15 בפברואר 2019 היא היגיעה למספר 3000.

( למעשה זה גם לא מספר 3000 אלא מספר 3051 כי יצאו עוד חוברות רבות של פרי רודן  ביקום המקורי שלו שאינן חלק מהמספור הרגיל ויצאו גם ספרים רבים ושנים כך שהמספר האמיתי של הסיפורים המתרחשים ביקום זה הוא נכון לשבוע זה מעל ל-4000 ).

קראו עוד על פרי רודאן ברשימה שכתבתי עליו לפני שנים בשם "איש הנצח". 

המיתוס של כדור הארץ 

j
חוברת פרי רודאן מספר 3001

העלילה של הכרך החדש מתרחשת מתי שהוא בשנת 5500 לספירה פלוס מינוס. זהו הכרך הראשון במחזור סיפורים עם השם הכללי  "המיתוס של כדור הארץ".  פרי רודאן חוזר ממסע של מאות שנים בגלקסיה מרוחקת ומגלה שכדור הארץ נעלם …והוא כעת לא יותר מאגדה או מיתוס.( בדומה למצבו של כדור הארץ בסדרת "המוסד" של אסימוב המתרחשת באימפריה גלקטית עשרות או מאות אלפי שנה בעתיד ).

מה קרה לכדור הארץ ? זאת התעלומה שמן הסתם פרי רודאן יחקור במאה או באלף הסיפורים הבאים במהלך עשרות או מאות או אלפי שנים.

בסיפור זוכה לפרסום עצום גם בפייסבוק בתקווה למושך עימו קוראים חדשים במקביל המולים מוציאים לאור כרך בכריכה קשה בשם "פרי רודאן –ההרפתקה הגדולה ביותר "  שמספר על ימיו הראשונים של פרי רודאן בתוכנית החלל האמריקנית בשנות השישים של המאה ה-עשרים וכיצד הוא ולא ניל ארמסטרונג כמו במציאות שלנו הפך לאדם הראשון על הירח בשנת 1971 .

פרי רודאן שהוא כאמור בן אלמוות נולד מתי שהוא בשנות השלושים של המאה ה-20.ממשיך להנהיג את המין האנושי לאורך כל אלפי השנים האלו. והשאלה הגדולה שאני שואל את עצמי :מה פתאום שמישהו יתעניין בסיפורים על מנהיג נצחי? מה פתאום שאיזו שהיא חברה נורמלית תרצה להיות מונהגת לאורך אלפי שנים בידי אדם בן אלמוות שלעולם אינו נוטש את המנהיגות ?
כוח מוחלט משחית בצורה מוחלטת וזה תקף לגבי כולם גם ואולי בעיקר לגבי בני אלמוות.
אבל מסתבר שזה לא כך ביקום של פרי רודאן.

אין סטטיסטיקות עדכניות כמה קוראים יש היום לפרי רודאן בגרמניה ובעולם .אבל כל חוברת נמכרת בגרמניה בשישים ושלוש אלף עותקים שזה לא רע בכלל לסדרה שהחלה לרוץ לפני חמישים ושמונה שנה .

ראיון עם חובב פרי רודאן וותיק

והנה ראיון עם וילי  דיו  חובב פרי רודאן בכיר  מגרמניה:

וילי דיוו

ווילי דיוu פקיד מנהל בעבודתו  וכיום פנסיונר הוא מזה שנים רבות אחד החובבים  הידועים והפעילים ביותר של סדרת פרי רודאן בגרמניה.  הוא כתב מאמרים רבים על פרי רודאן   ואייר עטיפות פנזינים ,ערך מגזינים של חובבים בנושא ובהם פירסם גם מאמר שלי על פרי רודאן בישראל.וגם סייע לי לאורך השנים לאתר את זהותם האמיתית של ספרי מדע בדיוני גרמניים שונים שפורסמו בעברית בהוצאת רמדור תחת שם מחבר בדוי ( בפעם השנייה כפי שהתברר שכן גם שם המחבר הגרמני המקורי  "קלרק דרלטון "  היה בדוי כבר גם הוא )

והנה לרגל גליון ה-3000 של פרי רודאן ראיון גדול עימו על הסדרה ועל חייו עימה במשך שנים רבות.

אלי :מה משך אותך לקרוא במשך במשך קרוב לשישים שנה את סדרת פרי רודאן ?

וילי :התחלתי לקרוא סיפורי   פרי רודאן כבר בגיל 13  ב-1967  ואלו לא היו סיפורי הפרוזה. אלו  היו סיפורי הקומיקס של פרי רודאן  סדרה שנקראה "האיש שלנו בחלל " שנועדו לגילאים צעירים יותר.

(  וכאן אעיר  בתגובה לוילי  שהעטיפות של הקומיקסים האלו שמלאות וגדושות בצעירות  סקסיות שקשה היה למצוא כמוהן בעטיפות החוברות למבוגרים  על פרי רודאן מפליאות במקצת בהקשר זה אבל כנראה בגרמניה היו מושגים שונים משלנו מה מתאים לנוער ומה לא.)

וילי ממשיך :ואז יצא לי לראות גם את החוברות המקוריות בקיוסק במהדורה השנייה שלהם .נמשכתי לציור העטיפה והשאר זה היסטוריה.

בהתחלה הייתי אז בבית ספר קראתי אותם רק מידי פעם יכולתי לקנו חוברות רק פה ושם באופן לא סדיר כך שלא באמת יכולתי לעקוב אחרי העלילה המסובכת .ואז יום אחד קיבלתי ארגז שלם מלא בחוברות ישנות שפשוט בלעתי אותם.עכשיו הבנתי מה קורה שם ביקום של פרי רודאן ולמה ! ואז ראיתי ארגזים מלאים של חוברות פרי רודאן ישנות וזולות בחנויות והתחלתי לרכוש אותן וגם למכור אותן . וחיפשתי בקדחתנו אחרי חוברות חסרות לי  יש אלפים אתה יודע. בסביבות 1972 היו לי את כל 500 החוברות הראשונות היו חסרות לי רק 20 -30 חוברות שאשיג מאוחר יותר .הן היו תערובת של כמה מהדורות .לימים אשיג את כל חוברות המהדורה הראשונה שהיא כמובן הנחשבת ביותר בעיני האספנים .

אלי:אתה עדיין קורא אותם גם היום ?

וילי בהחלט ובהנאה. זה לא השתנה במשך  חמישים ושתיים שנה.תבין הסיפורים האלו פותחים לי באופן קבוע  את התודעה ,הם מראים לי מציאויות אחרות  חלקן גרועות יותר  וחלקן אולי טובות יותר מזו שלנו והם עושים את זה בהצלחה מזה קרוב לחמישים שנה.  ומרחיבים לי 

אלי :אלו סיפורי פרי רודאן אתה מחשיב כטובים ביותר מבין ה-4000 פלוס שיצאו ?

:וילי: הטובים ביותר הם מחזור הסיפורים בגליונות 200-299 "אדון האי " וחוברות 300-399 :גלקסיה M87

הם לא בהכרך הטובים ביותר שלדעתי החלו עם גליון מספר 700 ונמשכו עד גליון 1099. בסיפורים אלו הסדרה התפתחה מסיפורי מדע בידיוני ואופרת חלל רגילים  שמתמקדים בקרבות בחלל בין אימפריות לסיפורים קוסמיים שבהם "תחושת הפליאה" מגודל היקום או המולטי יקום שנחשף בפני פרי רודאן ועמיתיו במסעותיהם  והישויות שדומיננטיות במולטי היקום הזה  היא גדולה במיוחד.

( הערה שלי :  את הגילויים הקוסמיים האלו של פרי רודאן בחוברות אלו של הסדרה אפשר להשוות לספרים מימי קדם כמו ספר חנוך וספר ברוך שבהם הדמויות התנכיות נוסעות ביקום ומגלות כיצד הוא בנוי שלב אחרי שלב עד שהם מגיעים למפגשים עם האלוהות עצמה.ולאחר מכן אנו מוצאים משהו  מקביל בקומדיה  האלוהית של דנטה  )

וילי ממשיך :לצערי עם מותו של הכותב והעורך הראשי של הסדרה ויליאם וולז ב-1984 החזון הקוסמי הזה הלך ונעלם מהסדרה שנכתבה בידי ממשיכיו  היא הפכה שוב לקונבנציונאלית יותר.

אלי: מיהם לדעתך הסופרים הטובים ביותר של הסדרה ?

וילי :שאלה לא פשוטה . יש עשרות כותבים שכל אחד ואחד מהם תרם משהו אבל מכיוון שאתה מתעקש..

ק.ה.שר וולטר ארנסטינג (הידוע בשמו הבדוי קלרק דרלטון ) יצרו  ביחד את הסדרה וכתבו את הרומנים הראשונים .

ק.ה. שר היה האחראי הראשי וכתב את כל הסיפורים החשובים באמת  עד למספר 673 .

ק.ה.שר אחד משני יוצרי פרי רודאן .דיוקן מאת וילי דיוו.

קלארק דרלטון היה לדעתי סופר משני  בהשוואה לשר והסתפק בכתיבת סיפורים פופולאריים.

וולטר ארנסטינג ידוע בשמו הבדוי "קלארק דרלטון " ובעברית קיבל גם את השמות ( שאולי לא היו מוכרים לו כלל )"שרמן דנבר " ו"דירק פיצ'גרלד " 

(    הערה שלי :  וולטר ארנסטינג " בשמו  הבדוי "קלרק דרלטון"  הוא הסופר המוכר ביותר בישראל ששם פורסמו גם שני ספרי מדע בדיוני נוספים שלו אם כי לא תחת שמו ואפילו סיפור קומיקס הונגרי המבוסס על יצירתו  בשם כוכב הלכת המסתורי " . וקראו על כך במאמר "הפולש הגרמני מהחלל " ).

וילי ממשיך:עם גליון 74 ויליאם וולז החל לכתוב סיפורים והפך לפופולארי מאוד ואהוב מאוד גם עלי.הוא היה יורשו של שיר כעורך וכותב הראשי כששיר פרש כתוצאה ממחלה .וולץ הפך את הסדרה ליותר קוסמית.

וילהלם וולץ.

עם זאת היו עוד סופרים שתרמו להצלחת ואריכות הסדרה .אלו לא רק השלושה האלו .לכן אני מעדיף לא לנקוב בשמות.

אלי : אתה פעיל מאוד בתחום החובבים של פרי רודאן אתה יכול לספר על פעילותך בתחום ?

וילי:.הייתי  קורא של פרי רודאן במשך למעלה מעשרים שנה .התחלתי לפעול בקרב החובבים ב-1986 כשביקרתי כנס  בעיר גרמנית של חובבי פרי רודאן .עד אז רק הייתי קורא את הסיפורים .ואז התחלתי להיפגש עם כמה חובבים נוספים בחנות הספרים שבה הייתי קונה את החוברת השבועית של פרי רודאן והיינו משוחחים על  הסדרה.אנחנו ממשיכים בכך עד עצם היום הזה  33 שנים מאוחר יותר  למרות שאנו רק שלושה אנשים.

תרשים של וילי דיוו של חללית מסדרת "פרי רודאן". 

אז יום אחד ללא סיבה טובה  בניתי מודל של ספינת  חלל מהסדרה על פי רישומים שנתנו בחוברת והיצגתי את זה במשך זמן מה בחלון הראווה של חנות הספרים.לאחר מכן היצגתי את המודל בכנס של חובבי פרי רודאן ב-1991  ושם הייתי פעיל כמסייע וכצלם הכנס. כתוצאה מפעילות זאת יצרתי קשרים עם חובבים ומועדוני חובבים ברחבי גרמניה.והתחלתי להתכתב עימם.

התחלתי להתעניין בספרות והמאמרים  שנכתבו על פרי רודאן . בתחילה באלו שעוסקים  בצורות הספינות של פרי רודאן ולאחר מכן בכל סוג בעיתונות וכתבי עת  והתחלתי  לאסוף לקטלג אותם.

אחר כך התחלתי להתעניין במהדורות בשפות הזרות של סיפורי פרי רודאן והתחלתי ללקט את ההיסטוריה שלהם .זה הביא להתכתבות עם חובבים ברחבי העולם כולל אחד אלי אשד שממנו למדתי פרטים על המהדורה העברית של פרי רודאן  שהיו לחלוטין בלתי ידועות בגרמניה .

התחלתי לפרסם מאמרים במגזינים של חובבים על הספרות המשנית על פרי רודאן על התרגומים שלו לשפות אחרות וגם על מוזיקה על פי סיפורי פרי רודאן. והתחלתי לתת על כך הרצאות.

עטיפה של חוברת ספרי רודן מאת וילי דיוו.

כמו כן אני מצייר איורי מטוסים וחלליות לרומנים שנכתבים בידי חובבים  ואפילו איירתי סיפורי פיראטים שכתב שר תחת שם בדוי  בשנות החמישים והחובבים הוציאו לאור מחדש.

אלי : אתה חושב שתרבות החובבים של פרי רודאן היא חזקה כמו תמיד כיום ?

וילי :.לצערי בהשגת המידע האינסופי שיש ברשת תרבות החובבים מאבדת את המגע האישי שהיה כה חשוב פעם .גם אצלי .מסיבות בריאות שוב איני מבקר בכנסים כמו פעם  והרבה קשרים חשובים שהיו לי נותקו לצערי..אבל פרי רודאן ממשיך לדעתי עוד שנים רבות.

אלי :שאלה אחרונה כאן בישראל אנחנו שומעים חדשות לבקרים הודעות על חורבנה המתקרב של מדינת ישראל .שליט איראן חמינאי הצהיר שזה יקרה עד שנת 2040 והוא אחד מני רבים. ישראל קיימת ביקום העתידני של פרי רודאן ?

וילי : בהחלט : ישראל מאוזכרת כקיימת באחד מספרי פרי רודאן  PERRY RHODAN Paperback No. 184 – Aufstand der Posbis  במאה ה-25 וירושלים היא עדיין בירתה אז על פי פרי רודאן לפחות צפוי לכם עוד עתיד רחוק מאוד.

עד כאן וויל דיוו.

 הרהור לסיום : האם אנחנו רוצים באיש הנצח כמנהיג נצחי ? 

אני כאמור למעלה הייתי חובב גדול של פרי רודאן .אבל לא עוד. לי למען האמת קשה כיום  להבין את העניין ארוך השנים הזה בגיבור נצחי בן אלמוות. שהרי איזו חברה תרצה להתעניין ולעסוק בן אלממות שהוא שליט ומגן נצחי ?. איזו חברה תרצה שמישהו כזה ישלוט בה ויגן עליה לנצח נצחים?  הרי למדנו שכוח מוחלט משחית באופן מוחלט ויש כל סיבה לחשוב שזה נכון ובמיוחד נכון לגבי בני אלמוות.

עדיף תמיד שיעלו מנהיגים חדשים עם רעיונות חדשים גם אין להם בתחילה ניסיון רב . איך ירכשו ניסיון אם לא על ידי ניסוי וטעיה ? למה תמיד צריכים להיות תלויים בבן אלמוות בן אלפי שנים ?

וזה בהחלט נכון גם לגבי המציאות הפוליטית שלנו.

אבל ביקום המקביל של פרי רודאן זה כנראה לא נכון.נגזר שם על האנשים להיות מונהגים בידי אותו האדם ,האיש הראשון שדרך על אדמת הירח  במשך אלפי שנים.

גורל מר ממוות  לתרבות לעניות דעתי.

ראו גם :

דף הפייסבוק של וילי דיוו

פרי רודאן איש החלל הנצחי : סקירה מפורטת שלי על פרי רודאן 

הפולש הגרמני מהחלל  על התרגומים לעברית של יצירותיו של אחד משני יוצרי "פרh  רודאן ".

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב  ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

( תמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? )

השניים למרבה הצער לא נפגשו מעולם ,למרות שזלמן שניאור מלאדי רצה להיפגש עם הגאון מווילנה אך זה סירב לפגשו,.וחבל מאוד.הם נשארו במשך חייהם בגדר יריבים מרוחקים זה מזה.

הרב זלמן שניאור מלאדי ועמית  ר' מנחם מנדל מוויטבסק נדחים מהכניסה לבית הגאון מווילנה. דיורמה בבית התפוצות.

על הכריכה של " הגאון והרב"  ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

בעבר פירסמתי רשימה על דיוקנאות עתיקים אמיתיים ומזוייפים של יהודים ידועים לאורך ההיסטוריה שהיא מעין מבוא.

והיו עיניך רואות את מוריך" 

וכעת נפנה לאחד הדיוקנאות האלו לדיוקן של "הרב הזקן " שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי,אחד הדיוקנאות היהודיים המפורסמים והנפוצים בביותר של כל הזמנים  צוייר בידי אחד משלושת האנשים האלו :

אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע בשם קיריל איבנוביץ גלובצ'בסקי .

קיריל איבנוביץ' גלובצ'בסקי 

אולי בידי אמן  עברי ידוע  מאוד בוריס שץ מייסד בית הספר "בצלאל "ואבי האמנות העברית החדשה.

בוריס  ברוך שץ.

ואולי בידי  יבגניה ז'ירמונסקי מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ   ז'ניה שץ וככל הנראה הייתה ציירת מוכשרת יותר מבוריס שץ.

יבגניה ז'ירונובסקי .ידועה גם כ"גניה שץ".  

במאמר זה ננסה לברר אם אפשר  לקבוע  על סמך המידע הקיים מי מהשלושה הוא הצייר האמיתי של התמונה.

לפני שתקראו מאמר זה שווה מאוד לקרוא את הפרק מתוך "הגאון והרב" שעוסק בציור הדיוקן של זלמן שניאור מלאדי בידי הצייר הרוסי.

קראו אותו כאן.

דיוקן "הרב הזקן" או זיוף?  

התמונה של הרב  שניאור זלמן  מלאדי "  מייסד חסידות חב"ד ,"הרב הזקן " כפי שמכנים אותו חסידי חב"ד היא אחת התמונות היהודיות המפורסמות ביותר והנפוצות והמופצות ביותר  הקיימות כיום.

חסידי חב"ד הפיצו אותה בכל העולם ,בכל פינה על פני כדור הארץ שהם היגיעו אליה בהדפסים ובגירסאות שונות ומשונות.  יש להניח  שמליונים רבים של  אנשים נחשפו אליה.אולי ליותר מכל דיוקן יהודי אחר.

הרשויות הרוסיות בנו בובת שעווה של הרב זלמן שניאור מלאדי על פי תמונה זאת כמקור נאמן לדמותו.

בובת השעוה שבנו הרשויות הרוסיות בדמות זלמן שניאור מלאדי בתמונה. שימו לב לעיניים המגולגלות  בדיוק כמו בדיוקן.לקוח מ"חב"ד און ליין "

ציור צבעוני מודרני שמבוסס על הדיוקן שלמעלה.

הדיוקן המפורסם של  מייסד  חסידות חב"ד  "הרב הזקן"  הרב זלמן שניאור מלאדי הוא "אולי "  זיוף ידוע שהפרטים עליו  לכאורה ידועים במלואם . הזייפן הוא "לכאורה"   אדם מפורסם מאוד האמן ומקים בית ספר "בצלאל " בוריס שץ ,שכיום זכור גם כמי שכתב אוטופיה על ארץ ישראל העתידנית בשנת 2018.

וקראו על כך את מאמרי  "ארץ ישראל בעתיד הרחוק :חזון בוריס שץ "

בדצמבר 1888  פירסם שץ   מאמר גדול וחשוב  בכתב העת העברי החשוב "הצפירה " בשם "מלאכת מחשבת "  על מצב האמנות היהודית ובמסגרתו פירסם ידיעה שהוא נתקל בבית של אציל פולני בתמונה שאותה זיהה כתמונתו של הרב זלמן שניאור מלאדי. (את המאמר במלואו ראו למטה בנספח ).והנה העמוד הרלבנטי שבו הוא מספר על המציאה:

"רבות ראיתי בבתי עקד התמונות אשר לאחינו, ולא מצאתי בם מאומה מהנוגע לחיי עמנו.. ולעומת זה ראיתי בבתי עקד התמונות אשר לאצילי אחינו הנוצרים, ובפרט אצילי פולין, תמונות רבות מגדולי ישראל ורבניהם, גם אם לא ידעו חין ערכם וגודל פעולתם על חיי האומה, ורק מפאת רוח החן השפוכה על חזות פניהם אשר תגיד ולא תכחד רום ערך מעלתם, אספו אליהם גם הרבו במחירם.

            זה לא כבר ראיתי בבית עקד התמונות אשר לגראף פולני, תמונת איש יהודי, אשר כמעט שמתי עיני בה וימלאו כל חדרי לבי תמהון, כי לא ראיתי כמוה בהדר יפעת תארה ובחן השפוך עליה. קראתי את הכתב הנמצא תחתיה, והנה שם רשום בשפת רוסיא [כאן בתעתיק עברי:] רבין זלמן ברוכוביטש מלאדי, 1796. שאלתי את הגראף על אדותו ויגד לי כי רב מפורסם הוא בישראל, והוא קנה את התמונה במחיר מעזבון גענעראל אחד בפטרבורג.

            מאשר מוזר היה לי שם הרב הזה מי הוא, עזבתי את התמונה ההיא אשר עשתה רושם חזק בלבבי ולא אשכחנה כל ימי חיי חלדי, ולא נתתי אל לבי להעתיקה, אף כי תמונות רבות נתן לי הגראף להעתיקן. אשר מאשר מטרת מלאכתי במלאכת הציור היא ביותר מלאכת יוצר פסל, לזאת יקר היה לי להעתיק מפסליו היקרים.

            אולם כבואי ווארשאה ואספר לאחד ממכירי (ה' שמריה שניאורסאהן) המחזה אשר חזיתי, העירני כי הרב ההוא הלא נודע ומפורסם בכל בני הגולה אשר ברוסיא, בעהמ"ח ספר התניא והשו"ע ורב הראשון לחסידי רוסיא ונודע בשם "הרב" סתם. ובהיותו בפטרבורג בשנת תקנ"ז, זאת השנה אשר נרשמה על התמונה 1796, בטח צרו שם צורתו עפ"י חפץ אחד שרי הצבא אשר ראהו, כי נפלא היה האיש בדורו, כנודע מתולדותיו ותולדות שטת החסידות ברוסיא, ותמונתו יקרה מאד לכל יודעי שמו (וה' שניאורסאהן זה הוא נין ונכד לו).

            כאשר נעלה מעל כל ספק כי זאת היא תמונת האיש המורם הזה, כן בלי-ספק נמצאות עוד תמונות יקרות כמו אלה בבתי עקד התמונות אשר להאצילים ועין איש יהודי לא שזפתן. ומאד ראוי ונכון לשום לב למו להוציא תעלומות כאלה לאור…

            ואם יצליח ה' את דרכי להגיע למחוז חפצי במטרתי אשר שמתי לי, אקדיש לי זמן לחיבת הקודש לחקור ולדרוש אחרי תמונות גדולי ישראל הנפזרות אל כל רוח ויש ראיות מוכיחות כי צר לו הצייר מצורת האיש הנרשם מבלי לפקפק בזה.

ואת תמונת הרב מליאדי נטל עליו ה' שניאורסאהן להוציא ראשונה לאור עם תעודת הגראף שנעתקה מהתמונה האוריגינאלית אשר לו, גם הרשיון ממנו להפיצו בישראל, ולא יחוס על לא יחוס על עמלו בעד הדבר הגדול הזה. ויש לקוות כי לא ימשכו הימים ויהנו רבים לאור התמונה היקרה הזאת".

הצייר הרוסי גלובצ'בסקי 

הצייר הרוסי של "הרב הזקן "  לדברי בוריס שץ ( לא במאמר שקראתם שם הוא אינו מזכיר את שם האמן ) היה אחד גלובצ'בסקי .וליתר דיוק :

דיוקן של גלובצ'בסקי   עם תלמידיו  באקדמיה מ-1811 . ציור של Alexey Venetsianov

האם הוא הצייר הרוסי הידוע  שלכאורה צייר את הרב זלמן שניאור מלאדי? 

קטע מהספר "הגאון והרב" מאת זלמן שניאור שהוא תיאור המפורט ביותר הקיים כיצד נוצר דיוקנו של הרב הזקן. 

לטענת  בוריס שץ שהיא כיום טענת  חסידי חב"ד הדיוקן צוייר כאשר היה הרב זלמן שניאור מלאדי בבית הכלא הצארי ב-1796 או ב-1798 ( ישנם תאריכים סותרים )  כתוצאה מהלשנה של יריבים יהודיים ( תומכי הגאון מווילנה )  ושם צוייר כנגד רצונו בידי צייר רוסי ידוע שם קיריל איבנוביץ גלובצ'בסקי . אחד האצילים  שחקרו את הרב ,החוקר הראשי ,לדברי חסידי חב"ד ,התרשם ממנו מאוד לקח את הדיוקן לביתו שם הוא נשאר במשך שנים בידי ילדיו של החוקר ונכדיו. עד שבשלב מסויים הדיוקן נרכש בידי אספן האמנות הפולני הברון טישקביץ ושם הציור נשאר עד שראה אותו שם אמן   יהודי צעיר בשם בוריס שץ.

אנשי חב"ד בכל אופן טוענים שהם ידעו על קיומו של הציור מזה עשרות שנים. מאז שנת 1855  ואף ניסו לרכוש את הציור ללא הצלחה.

ראו את העדויות המפורטות על כך בנספח כפי שהופיעו בכתב העת החבדניקי "התמים" ב-1939.

השאלה הגדולה היא :עד כמה אפשר לסמוך על עדויות אלו?

יש לדעת שהמחקרים היום מראים מעבר לכל ספק שאנשי חב"ד לא היססו לזייף מסמכים כדי להוכיח טענות היסטוריות שונות שלהם.

מי היה אותו גלובצ'בסקי ?

הוא היה אמן מוכר בסוף המאה ה-18 ברוסיה .הוא היה מרצה לציור דיוקנאות באקדמיה לאמנויות  בסט פטרסבורג פרופסור בתחום אמנותי זה.  במשך עשרות שנים הוא היה בכיר באקדמיה ושימש כגיזבר שלה. ומורה במשך למעלה משישים שנה.בין השאר הוא יצר דיוקנאות של הצארית  יקטרינה של הצאר פאבל ושל אצילים ידועים רבים.

אחד הדיוקנאות הבודדים של גלבצ'בסקי ששרדו ציור של Sophia Matyushkina כילדה

עוד דיוקן  ידוע שנעשה בידי גלובצ'בסקי   של הרוזן  Nikolai Dmitrievich Matyushkin  כילד

דיוקן של  Savva Krenitsin מאת גלובצ'בסקי

היום הוא לא כל כך ידוע גם ברוסיה והמומחים המועטים שמכירים אותו מסכימים שהיה אמן בינוני ומטה מזה.  אם כי יש עליו ערך בויקיפדיה הרוסית.

צפו בסרטון עם התמונות של גלובצ'בסקי כאן.

החתימה שלו  ידועה אבל לדעת מומחים שבדקו אותה  היא אינה מתאימה כלל לחתימה שלו שתראו במיסמך  למטה.

האם זה אומר שחתימתו  של הצייר זוייפה?

היסטוריון חב"ד יהושע מונדשיין מעיר על החתימה הזאת ביושר:

"לא קל לפענח את חתימותיו של "האדון הרוסי" (ולא "פולני" כדברי ש"ץ) המתנוססות בשתי התעודות שנתפרסמו ב"התמים", ( כתב עת חבדניקי שפירסם את המסמכים הנ"ל ב-1938 וראו בנספחים למאמר זה . א.א ) אבל ברור שלא כתוב שם "טישקביץ".

ב. קשה לפענח את חתימת הצייר שבתמונה הנדפסת, אבל ברור שלא כתוב שם "גלאווצ'בסקי" וברור שאינה דומה כלל לחתימתו של "גלאווצ'בסקי" שב"התמים".

[ג) השינוי משנת 1796 לשנת 1798 מעורר גם הוא תמיהה, אבל בפרט זה נקל היה לש"ץ לטעות באם הסתמך רק על זכרונו.

(ד)מדוע בסיפורו שלמעלה  לא נקב ש"ץ בשמו של הצייר המפורסם גלאווצ'בסקי?"

עד  כאן מונדשיין.

אני מציע שיכול להיות שכאשר כתב שץ את הסיפור על מציאת התמונה עוד לא ידע שהצייר היה גלובצ'בסקי. בשלב זה הוא לא חשב על אמן ספציפי כלשהוא. השם הזה התגלה נחשף או הומצא  על ידיו רק מאוחר יותר.

פירסום התמונה 

דפוס ליטוגרפי. הוצאת ר' מרדכי קצנלנבויגן בווילנא. ברלין. ללא ציון שנת הדפוס

התמונה של שניאור זלמן מלאדי החלה להיות מופצת בעולם בשנת 1888 בידי אחד מצאצאיו שמריהו שניאורסון  . .

ההנחה  המקובלת במחקר כיום היא שתמונה זאת צויירה בידי  בוריס שץ  75 שנה לאחר פטירתו של הרב  בעזרתו של  אותו  ר'  שמריה שניאורסון.

שץ לפי עדותו שלו ( ראו אותה למטה) היה יוצא ונכנס לבית  ר' שניאורסון, שירד מנכסיו ונשבר מטה לחמו. שץ, מומחה לרישום ולציור  הציע לפני אותו ר' שמריהו שניאורסון, מתוך ידידות ורצון לעזור לו במצוקתו, שיצייר למענו את תמונת הרב מלאדי.מן הסתם כדי שיוכל למכור אותה לחסידי חב"ד וכך למצוא פרנסה.

באין מקור לתמונה ומכיון שהיו אומרים, כי קלסתר פניו של ר' שמריהו הנ"ל דומה לפני הרב זלמן שניאור מלאדי  צייר שץ את התמונה לפי התיאור של הר' שמריהו שניאורסון. בטופסים הראשונים היה גם סימן האמן ז. ש. (כך היה חותם האמן בשנים ההן בפספורט שלו הוא רשום בשם שלמה זלמן שץ..).

תמונת "הצמח צדק" 

נראה שפרוייקט תמונת הרב הזקן " לא היה הפרוייקט האמנותי הראשון של שץ שהיה קשור לחסידות חב"ד . שנתיים לפני כן יצר כנראה תמונה של הרב השלישי של חסידות חב"ד  הרב מנחם מנדל שניאורסון ( 1789-1866)  המכונה ""הצמח צדק" .

תמונה זאת  שהופיעה לראשונה כהדפס ב-1886   עשרים שנה לאחר מות הרב "הצמח צדק" ושנתיים קודם לתמונת הרב הזקן טוענים בחוגי חב"ד שצייר אותה צייר גוי ואולי היא בכלל מבוססת על צילום של הרב.

אנשי חב"ד  טענו וטוענים שהתמונה הייתה קיימת עוד לפני שנת 1886 כתמונה בבתיהם של רבני חב"ד .אבל אין לזה בדל של הוכחה. למיטב ידיעתנו איש לא שמע עליה לפני שנת 1886.

עם זאת יש להניח שתמונה זאת הייתה אותנטית למדי מאחר שהרב נפטר רק עשרים שנה קודם לכן והיו רבים מאוד שזכרו בדיוק איך נראה.

לדעת המחקר זוהי תמונה מוקדמת יותר שצייר בוריס שץ   אולי כהכנה לתמונה של "הרב הזקן".

הגירסה המקורית המוקדמת ביותר הידועה של ציור  הרב מנחם מנדל שניאורסון "הצמח צדק" מ-1888,ככל הנראה מעשה ידי בוריס שץ.או  מעשה ידי זוגתו יבגניה ז'ירמונסקי הידועה גם כ"ג'ניה שץ". 

גירסאות מאוחרות של תמונת ה"צמח צדק".

עוד על תמונת "צמח צדק" קראו כאן :

"תמונתו של צמח צדק "

עם זאת ייתכן שהצייר של התמונה או של שתי התמונות של הרב הזקן ושל  נכדו הצמח צדק לא היה שץ אלא ציירת שהפכה לימים לאישתו הראשונה יבגניה ז'רמונסקי הידועה לימים כז'ניה שץ.

בוריס שץ ואישתו יבגניה .הזייפנים של תמונת זלמן שניאור מלאדי? 

סביב התמונה שהוא או זוגתו ציירו  יצר שץ מעשיה מפורטת ומורכבת על "גילוי "התמונה " בבית של אציל פולני וזייף חתימה של הצייר  הרוסי הלא כל כך  ידוע  הרוסי גלובצ'בסקי.

משום כך יש להגדיר את היצירה כזיוף מאחר שנוצרה בכוונה  להטעות.

אם אכן לא לא הייתה שום תמונה מקורית של גלובצ'בסקי נשאלת השאלה מדוע בחר דווקא בצייר היחסית לא ידוע הזה כצייר המקורי של הרב שאותו הוא כיביכול מעתיק?

זאת שאלה קשה.

יכול להיות  ששץ בחר בגלובצ'בסקי דווקא משום שהיה צייר לא ידוע יחסית של התקופה שאפשר היה לייחס לו תמונה מאין זאת מבלי שהדבר יעורר עניין רב מידי בחוגי חוקרי האמנות ברוסיה שכמובן יכלו לבצע חקירות מפורטות בעניין ולברר אם אכן יש דברים בגו' או שלא.

עטיפת מגזין חבדניקי להיסטוריה של חב"ד  שבו פורסם מאמר מפורט ואובייקטיבי עד להדהים על תולדות הדיוקן.

לימים וליתר דיוק 40 שנה לאחר הפרשה בשנת 1927  התוודה בוריס שץ בפני עוזרו בבית הספר בצלאל מרדכי נרקיס על העניין ונרקיס פירסם על כך רשימה  ביחד עם אברהם שרון אספן מפורסם של דיוקנאות לאחר פטירתו  של שץ  בעיתון "הארץ " בשנת 1938.

כפי שנראה בהמשך אני חושב ששץ שיקר לעוזריו משום שהקפיד לא להתייחס לתפקיד החשוב שהיה לאישתו הראשונה יבגניה ז'רמוינסקי  בציור הדיוקן והיציג אותו כמעשה ידיו לבדו.

הנושא מעורר  כיום תרעומת רבה בחסידות חב"ד בשל אמונתם של שני האדמורים האחרונים מחב"ד כולל הרב  מנחם מנדל שניאורסון "הרבי" האחרון המפורסם של  כלל חב"ד  שרבים כיום בחב"ד רואים את המשיח שעוד יבוא  בנאמנותה של התמונה למקור דהיינו למראה פניו האמיתי של זלמן שניאור מלאדי. אך עיון בדבריו המדויקים של הרב מנחם מנדל שניאורסון מראים שבניגוד לחותנו הרב הקודם של חב"ד הרי"ץ יוסף יצחק שניאורסון ( שיש מקום לחשד שהפיץ מסמכים מזוייפים שונים בנושא   הוא לא היה משוכנע באמיתות המוחלטת של תמונה זאת  ורמז על כך.

וראו דיון מפורט על כך כאן 

את הגירסה של חסידי חב"ד   ( שנוצרה בידי בוריס שץ ) כיצד בעצם נוצר הציור בעת שהיה הרב הזקן בבית הכלא הרוסי ,ניתן למצוא בגירסה המפורטת והמלאה ביותר בפרק מספרו של צאצאו של הרב הזקו הסופר והמשורר זלמן שניאור בספרו הידוע "הגאון והרב".

ואת הפרק הזה תוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " כאן :

הדיוקן של הרב זלמן שניאור מלאדי.

ציור מעשה ידי הצייר ר' לוי יצחק בק, מצאצאי הרב.ושם  מצוטטים דבריו: 'שלחו לקרוא לי לצייר תמונת בעל התניא. ציירתי בפעם הראשונה בצבעים; אין תמונה שלו בצבעים".

חסידי חב"ד ידעו ויודעים היטב  על   מקורו האמיתי של הציור אולם מסיבות פנימיות שונות החליטו   ברובם לקבלו כ"אותנטי "  ובמרבית פרסומיהם הם מסתירים את העובדה שהמדובר בזיוף של בוריס שץ  או של אישתו.

התמונה מופצת כיום בכל העולם בכל מקום שאליו מגיעים חסידי חב"ד והיא מוכרת וידועה למליוני אנשים ויותר.יש להניח שחסידי חב"ד ישלמו מיליוני דולארים עבור הציור המקורי של הרב מאת הצייר הרוסי אם זה יתגלה אי פעם .

דיוקן האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. עבודת מיקרוגרפיה בדפוס ליטוגרפי,

מורכבת מאותיות ספר ה'תניא' פרקים א-כט מעשה ידי האמן נתנאל חזן. וושינגטון, 1924.על פי הדיוקן הידוע .

וראו על כך את המחקר כאן 

ראו מאמר של היסטוריון תנועת חבד יהושוע מונדשיין על ההיסטוריה של הזיוף.

על סמך התמונה של בוריס שץ   יצרו הרוסים בובות שעווה של הרב הזקן שאותן שיכנו בתא הכלא המפורסם שלו לצרכי משיכת תיירים.

בובת שעווה שנוצרה בידי הרוסים  על פי התמונה של זלמן שניאור מלאדי   מאת בוריס שץ  והניחו אותה בתא הכלא שלו בפטרבורג לצרכי תיירות.צילום ברלה שיינר.לקוח מחב"ד און ליין "

עם זאת ב-2009 כאשר צץ ציור ""עתיק " "חדש" שהבעלים שלו סיפרה שאביה סיפר לה שהמדובר בציור האותנטי של הרב הזקן .ביצעו חסידי חב"ד  הזהירים מאוד כעת חקירה מפורטת ובין השאר בדקו את גיל הנייר שעליו הודפס הציור. התוצאות היו זהות לגבי מה שהם יודעים גם לגבי הציור המפורסם על הרב הזקן.

המדובר בתמונה מאוחרת שנוצרה רק לאחר מות הרב הזקן.

ראו מאמר בבלוג על כך כאן 

ראו דיון על התמונה  "העתיקה החדשה " של הרב הזקן האותנטיות שלה בפורום חב"ד כאן.

תמונה לכאורה קדומה של הרב הזקן שניאור זלמן מלאדי .לקוח מאתר חב"ד

מסקנות

לא מו הנמנע שבוריס שץ או  יבגניה ז'רמונסקי   שהיא זאת שמופיעה כמי ש"העתיקה" את הדיוקן של הרב זלמן שניאור מלאדי התבססו על דיוקן שמצאו של הרב. אבל אם כך נשאלת השאלה לאין הוא נעלם.למרות חיפושים רבים באוספים בפולין וברוסיה דיוקן זה לא נמצא.

אם ימצא דיוקן אמיתי של רב יהודי שצוייר בידי גלובצ'בסקי  או רישום הכנה שלו הוא יהיה שווה מאות מליוני דולארים בגלל החשיבות העצומה שיש לדיוקן עבור חסידי חב"ד.

יותר סביר לדעתי שהדיוקן צוייר בידי  אמן   עשרות שנים לאחר מות הרב הזקן  מדמיונו .

והצייר הוא  ציירת יבגניה ז'רמונסקי.

שמה של  "העלמה יבגניה ז'ירמונסקי"  מופיע במסמכים המצורפים למאמר זה בנספח  שאותם פירסמו חסידי חב"ד בכתב העת שלהם "התמים " כמי שביצעה את ה"העתקה".

התעודה המעידה  מעבר לכל ספק שיבגניה ז'רמונסקי לעתיד אישתו של בוריס שץ היא זאת שהכינה את הדיוקן המוכר לנו כיום כדיוקנו של הרב זלמן שניאור מלאדי.

כפי שהעיר היסטוריון חב"ד  יהושע מונדשיין :"כמה וכמה אנשי מקצוע הביעו את דעתם הנחרצת שאין לייחס את ציור התמונה לב' שץ עצמו, שמעולם לא הגיע לרמת ציור גבוהה כמו זו הניכרת מתמונת אדמו"ר הזקן, ובוודאי שלא היה מסוגל לזה בהיותו צעיר כבן עשרים שאך זה עתה החל לצעוד את צעדיו הראשונים בלימוד הציור."

אכן.הערך האמנותי  של התמונה הוא גדול יותר מזה של שאר ציוריו של ש"ץ שאינו גדול במיוחד. שהרי כוחו הגדול היה בפיסול ולא דווקא בציור. וזה מחזק  לכאורה את דעתו של מונדשיין את הטענה שהתמונה המקורית אכן צויירה בידי צייר רוסי ידוע בזמנו גלובצ'בסקי .

אבל כנגד טענה זאת אפשר לטעון שהתמונה צויירה לא בידי שץ אלא בידי יבגניה ז'רמונסקי שהייתה ציירת מוכשרת בפני עצמה ותמונותיה הוצגו במוזיאונים בבולגריה. וזה מסביר את  התמיהה על ההבדל בערך האמנותי בין דיוקן  הרב הזקן ובין   שאר ציוריו של שץ שהוא ללא ספק עולה עליהם לעין שיעור.

בוריס שץ יש להניח ,היה זה שהיציע לזוגתו לצייר את הציור והיא זאת שביצעה אותו הלכה למעשה.

במאמרו כפי שתוכלו לקרוא למטה הוא מזהיר מפני  נסיונות זיוף של אמנים יהודיים שונים את דיוקנותיהם של יהודים לאורך הדורות.

נראה שזיופים כאלו היו  דבר שהוא חשב לעשות בעצמו. ןעשה אותו.

לימים שץ העדיף להסתיר ולהשכיח את העניין הזה מאחר שאישתו הראשונה ג'ניה שץ  נטשה אותו  ביחד עם בתם בעבור אדם אחר, אמן בולגרי  שהפך לימים לגדול פסלי בולגריה.ולכן כשהתוודה בפני עוזרו נרקיס על הזיוף הסתיר את חלקה של אישתו לשעבר בעניין ואת העובדה שהיא ולא הוא הייתה הציירת,בגלל הטינה העמוקה שרחש כלפיה.

עוד טענה של יהושע מונדשין  במאמרו  המקיף על התמונה כנגד ייחוס התמונה  לשץ וז'רמונסקי היא ש"מהרה"ח ר' חיים ליברמן ע"ה שמעתי, שהתלוצץ על הרעיון המוזר שתמונה זו צויירה על-פי קלסתר פניו של המו"ל ר' שמריה שניאורסאהן, ותמה: כיצד זה יכול היה ר' שמריה להפיץ תמונה שכל אחד יכול היה להבחין שהיא נעשתה בדמותו ובצלמו שלו עצמו?…

התשובה היא שלשמריה שניאורסון לא הייתה שום בעיה להפיץ תמונה של הרב הזקן שהוא כפילו שהרי כל מה שהיה לו לטעון אם מישהו היה שואל  זה שהרב הזקן נראה כמוהו עצמו.

וכון לעכשיו ,אלא עם כן יתגלה יום אחד הדיוקן האמיתי " של הרב הזקן ששימש כמקור ההשראה לשץ ולד'רמונסקי נראה שיבגניה ז'רמונסקי  היא האמנית שמאחורי הדיוקן המפורסם של מייסד חב"ד שאמנם הוא זיוף מתוחכם שכן הוצג כ"דיוקן אמיתי "  ולא היה שום דבר כזה.

אבל עדיין …המדובר ביצירת מופת אמנותית בתחום דיוקנאות הרבנים ומשום כך זכה לפירסום רב כל כך בחוגי חב"ד ובעולם כולו.ואם אכן יבגניה ז'ירנובסקי -שץ  היא הציירת האמיתית שלו אז אפשר לטעון שזהו הדיוקן המפורסם ביותר שנוצר "אי פעם " בידי אישה.

יבגניה ז'ירונובסקי -שץ הציירת  האמיתית של דיוקן הרב זלמן שניאור מלאדי ? 

ביבליוגרפיה

Shaul Shimon Deutsch, “The Story behind the Portrait of Reb Schneur Zalman of Liadi,” Chasidic Historical  Review 1 (December 1995): 1–13.

Maya Balakirsky Katz.

The visual culture of Chabad    ambridge ; New York : Cambridge University Press, 2011.       

Between hagiography and historiography: Chabad, scholars of Hasidism, and the case of the portrait of Rabbi Shneur Zalman of Liady

Wojciech Tworek

East European Jewish Affairs 

Volume 47, 2017 – Issue 1

Pages 3-27 | Published online: 15 Jun 2017

https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/13501674.2017.1306405?scroll=top&needAccess=true&journalCode=feej20

נספחים :

המאמר המקורי של בוריס שץ  בשבו הוא מספר כיצד נתקל בתמונה מובא בשלמותו .עם הקוראים הסליחה על הדפוס הזעיר.

להלן גירסת חסידי חב"ד לגבי מקור התמונה כפי שפורסמה בכתב העת שלהם "תמים"גליון 8 משנת 1939   והוא בעצם התשובה המפורטת למאמר מלמעלה של נרקיס שפורסם ב,הארץ "  ומובאים כאן מסמכים שאין להניח שהם זיופים.

או מי שזייף ( בוריס שץ? ) היה זייפן מתוחכם באופן יחסי .

והנה המאמר שממנו הישמטתי עמוד אחד שכתוב בחבדניקית קשה במיוחד ולא נראה שיש לו קשר לתמונה.

דפי מסמכים ברוסית על התמונה וציירה מ"התמים" בתרגום חלקי לעברית ולאנגלית. 

קראו עוד על התמונה המזוייפת או האמיתית של הרב  זלמן שניאור מלאדי

תמונת האדמו"ר הזקן בחב"דפדיה 

מחקר בחבדפדיה על תמונת הרב הזקן 

ההיסטוריון החבדניקי יהושוע מונדשיין על התמונה

תמונות נשיאי חב"ד 

ביבליוגרפיה

שמואל קראוס "גילגוליה של תמונה "בית משיח"  מספר 67 דצמבר 1995 ,ע' 21-29

Shaul Shimon Deutsch "THE STORY BEHIND THE PORTRAIT OF REB SCHNEUR ZALMAN OF LIADI :"the Chasidic Historical review vol 1 no 1 december 1995

part 2 THE CHASIDIC HISTORICAL REVIEW no 2  FEBRUASRY 1996

Maya Balakirsky Katz, The Visual Culture of Chabad,

Cambridge University Press, 2010. עמ' 43–46. 

Wojciech Tworek  Department of Jewish Studies, University of Wrocław, Wrocław, PolandCorrespondencewojciech.tworek.09@ucl.ac.uk

תוך כדי חיפוש אחרי משהו אחר בדירה התגלגלה לידי קלטת וידיאו ישנה שעליה היה רשום "השקת תערוכת "הגאון מווילנה דמותו והשפעתו " של בית התפוצות" .

התערוכה הזאת התקיימה  לפני 21 שנה.ואני ומשפחתי תרמנו לה כמה וכמה חפצים עבור התצוגה.

והנה העמודים הראשונים בקטלוג התערוכה שמסבירים על מה ולמה התערוכה:

היינו כמובן באירוע ההשקה שמישהו הסריט אותו.

ולמרבית השמחה התיעוד נשמר  בקלטת.

לקחתי את  הקלטת שהיא כעת חסרת שימוש לחלוטין שכן אין יותר מכשירי וידיאו  לחנות מיוחדת המטפלת בהמרה של חומרי וידאו כמבצע הצלה. הם אגב מסרו לי שכיום אין בכלל מכשירי ידאו מכל סוג ומשימת המרתן של קלטות וידיאו הופכת משנה לשנה קשה יותר ויותר.

ואכן באירוע יש  שתי הרצאות מעניינות ביותר על הגאון בוילנה והיחס אליו בליטא בסוף המאה ה-20.

והנה הן לראשונה לקהל אחרי  21  שנה שעין אדם לא שזפה  את הקלטת.

הפתיחה לאירוע ההשקה :הרצאה קצרה על שר התרבות והחינוך זבולון המר ז"ל שנפטר זמן קצר לפני התערוכה.

דברי ברכה של ראש העיר תל אביב ,רוני מילוא לתערוכת בית   התפוצות על הגאון מווילנה.

הרצאה מרתקת של ד"ר חיים בסוק   על היחס בוילנה "כיום "   סוף המאה ה-20  לגאון מווילנה לקברו ולמורשתו 

הרצאת הרב הראשי ישראל מאיר לאו על הגאון מווילנה וחשיבותו בתולדות היהדות  בהשקת התערורה בבית התפוצות 

דברי סיום לאירוע ההשקה מופע צמד "רעים "

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב   ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

( ותמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? ).

על הכריכה ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי צוייר אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע אולי בידי צייר עברי ידוע  מאוד בוריס שץ מייסד בית הספר "בצלאל " או בידי  יבגניה ז'ירמונסקי מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ .

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

רשימה זאת היא הסיום לסדרה   שעוסקת בשאלה זאת מבוססת בחלקה על הרצאה שניתנה לרגל השקת הספר של ד"ר אריה מורגנשטרן הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) בבית יוצאי ווילנה.

תוכלו לצפות בה כאן :https://www.youtube.com/watch?v=BX1O9KNLj-Q

החלק הראשון בסדרה :

והיו עיניך רואות את מוריך :דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של אישים ומנהיגים יהודיים מימי קדם ועד המאה ה-18 

החלק השני :

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי אמת או זיוף ? 

וכעת למאמר המסיים בסדרה.

תמונת הדיוקן של הגאון  מווילנה הגר"א   ( 1720-1797) הפכה לאורך הדורות לתמונת הדיוקן המפורסמת הנפוצה והאהובה ביותר בעולם היהודי האשכנזי ללא כל מתחרים . ומפיציה השתמשו  בהפצתה בטכניקות חדשות של שיווק והדפסה שאיש לא חשב עליהם בעולם היהודי לפניהם.

אולם נשאלת השאלה עד כמה תמונה זאת אכן אמיתית  ואותנטית? האם היא אכן מייצגת את פניו האמיתיים של הגר"א ומי בעצם עמד מאחוריה ? סוחר ממולח?   אמן נוצרי  זייפi ?  או בני משפחתו של הגר"א עצמו ?האם הציור המפורסם  של הגאון מווילנא או יותר נכון הדיוקנאות השונים של הגאון מווילנה  הם מזוייםפים  כמו דיוקנאות הרמב"ם והדיוקנאות   של  הבעש"ט והרב שניאור  זלמן מלאדי?

אין תשובה מוחלטת לשאלה שלמעלה   אולם נראה בגלל שיקולים היסטוריים שדווקא לתמונה של הגר"א  בניגוד לתמונות האחרות שצויינו יש בסיס היסטורי מוצק.  והיא  בניגוד להם אותנטית.

אמנם יש לזכור שרבים מהרבנים החסידיים התנגדו לציור של דמותם והתנגדו גם לצילומים של דמותם וזאת הסיבה שאין  תמונות אותנטיות  שלהם.אבל ככל הנראה זה לא היה כך במקרה של הגאון מווילנה.

נכון שהושמעו התנגדויות לעניין והנה דוגמה  :

"אין לנו כל ידיעה ברורה שישב בכלל אי-פעם אי-מי מול דמותו של הגאון וצייר! תמונתו של הגאון התפרסמה לראשונה בשנת תקפ"ה – קרוב לשלושים שנה לאחר פטירתו של הגאון – וכמה אנשים חיו אז שהכירו את מראה פניו של הגאון שהיה ממעט לצאת מביתו? אם כן, יתכן שתמונה זו של הגאון לא צויירה על ידי מי שראה אותו, ואין בינה לבין המציאות כלום. 
ואם נשאל – והרי בכל זאת היו אנשים באותו זמן שחיו וראו את הגאון? (ראה עמ' 113 בספרו של דב אליאך "הגאון" , שהסבא מקלם הכיר אשה שעוד זכתה לראות את פני הגר"א). זו אינה ראיה. ראה מה שכתב רבי משה מאיר ישר, בספרו "החפץ חיים – חייו ופעליו" (הוצאת נצח, ת"א תשכ"ט, עמ' תרלד) על תמונתו הידועה של החפץ חיים: "תמונה זו שנפוצה עד כה אינה מתארת אל נכון את צורתו האמיתית והמקורית של הגאון הצדיק"! ותמונה זו, היא התמונה הידועה והנפוצה ביותר עד היום – למרות שכל רואי פני החפץ חיים (מהם אשר עדיין חיים עמנו כיום…) גם הם אמרו ואומרים – "זה לא החפץ חיים"! וזאת למרות שישנן תמונות נוספות מהחפץ חיים שרואי פניו מאשרים בפה מלא על אמיתתן – אוין אנו צריכים לפצות את עצמנו בתמונה מפוקפקת. ומה נאמר על תמונה שמתפרסמת לאחר שנים כה רבות מפטירת הגאון? "

( מתוך ביקורת אנונימית על ספר הגאון של הרב דב אליאך

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=506334&forum_id=1364&fbclid=IwAR0fy4o8AfEsSo7Y8xjVNCyQ3kbTKlPYOpRHfPDHPX5bzXp99ehXLBUQhJY

ברשימה זאת נענה על טענות אלו ואחרות.

הצייר הנוצרי של הגאון 

קודם כל יש לציין שבידינו יש שתי עדויות שונות על דיוקנאות  של הגאון מווילנה שצויירו בחייו .

עדות אחת מופיעה במאמר חשוב של  זוסיה אפרון  Zusia Efron ((1911 – 2002 )   ששימש  שנים רבות כמנהל המשכן לאמנות בעין חרוד  והיה מומחה ליודאיקה וציורים של הגאון  שעליהם כתב מאמר חשוב באנגלית שאותו השמיע כהרצאה בכנס מיוחד במינו על הגאון מווילנה שהתכנס בווילנא ב-1998  בהזמנת ובאירגון הרשויות הליטאיות לרגל מלאת 200 שנה לפטירת הגאון.

המאמר נקרא:

,  . Portrait of the Gaon of Vilna : two centuries of imaginati. The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture (1998) 164-168.  ( ואותו תמצאו בנספח למאמר זה למטה )

על פי עדות שאותה רשם זוסיה אפרון  במאמר זה היה אמן פולני נוצרי צעיר סטודנט באוניברסיטת וילנה ששמו אינו ידוע שהכין רישום בעיפרון  של פני הגאון .ורישום זה היה הבסיס לציור שמן  שהכין מאוחר יותר של הגאון.

התמונה הזאת נשארה אצל משפחת האמן ששמו אינו ידוע.במשך 70 שנה. ב1923  אולי בעקבות שמועות על האירועים שנעשו לגר"א ב1920 לרגל מלאת מאתיים שנה להולדתו המשפחה  יצרה קשר עם  חייקל לונסקי מנהל המוזיאון האתנוגרפי היהודי בוילנה על שם ש.אנסקי  ( שפירסם ב-1920 מאמר חשוב וראשון מסוגו  ביידיש על דיוקנאות הגר"א  שמן הראוי שמישהו יתרגם אותו לעברית ) . לאחר השיחה עם לונסקי שהשתכנע בידי טענותיהם  המשפחה תרמה למוזיאון האתנוגרפי היהודי את התמונה הבלתי ידועה לחלוטין עד אז.  ושם היא נשמרה עד שהציור נגנב ביחד עם שאר אוצרות המוזיאון בידי הנאצים ועקבותיו נעלמו מאז.

עותק של הציור פורסם  לפני היעלמו  בספר של קלויזנר "תולדות הקהילה העברית בוילנה " ב-1935  בצילום  של הצלם י"א צינוביץ  והנה הוא כאן.

לונסקי החשיב את התמונה כאותנטית ולדעת זוסיא אפרון שראה את הציור במוזיאון בווילנא  זה היה הציור האמיתי היחיד של הגאון שנעשה בימי חייו .הוא העריך שהוא נעשה בערך בתקופה שהגאון היה בן 50 .

אפרון העריך  במאמר   ( שכאמור תוכלו לקרוא בנספח למאמר זה אם תגללו למטה  ) שזה היה בתקופה של 1750 -1755 אבל זאת טעות כמובן שהרי הגאון נולד בשנת 1720 ,  כוונתו הייתה לשנים 1770-1775.

אפרון  חשב שציור  זה  שימש כבסיס היחיד לכל הציורים שפורסמו מאז על הגאון.זאת משום שהדגש הוא על דיוקן הגר"א המתואר ללא מאפיינים נוספים ,וללא כל נסיון לרמוז על מעמדו ,על אישיותו ,או על דמותו כפי שנצטיירה על פי הסיפורים והאגדות שנרקמו סביב דמותו.

אבל  לי נראה שהוא שגה גם בזה. הציור אינו דומה  בתווי הפנים לציורים האחרים על הגאון וגם לא יכול היה להיות ידוע לציירים שלהם או למישהו בקהילה היהודית שהרי היה שמור כל השנים בבית האמן ומשפחתו  הנוצריים עד לשנת 1923.  נראה שציור זה גם אם הוא ציור  אותנטי של פני הגאון לא היה מוכר לאיש בקהילה ואיש לא ניסה לשכפל אותו או לקבל ממנו השראה כלשהיא.

הערה :המבקר האנונימי שלמעלה טוען  ש"תמונה זו מזכירה ביותר את תמונתו הידועה של   "השאגת אריה,"   ( 1695-1785) וכנראה שהצייר – או מי שהחליט לשייך תמונה זו לגאון – החליף ביניהם" .

עקרונית לא מן הנמנע שהוא צודק.אבל יש לראות את הדיוקן שאליו כיוון על מנת להחליט.

אינני יודע לאיזה דיוקן הכותב אנונימי  מתכוון.ייתכן הוא  התבלבל והחליף את אריה ליב גינצבורג "שאגת אריה " שלא ידוע לי על דיוקן שלו עם מישהו אחר. אולי   עם הדיוקן  של הרב שמואל הלוי איידלס "המהרש"א  ( 1555-1631) דיוקן שיש בו סימני דימיון כלשהם לדיוקן המיוחס לגר"א למעלה.

דיוקן  מזוייף של הרב שמואל הלוי איידלס המהרש"א. 

אבל זהו בכל אופן אינו דיוקן עתיק כלל וכלל. זהו דיוקן מזוייף שלמיטב ידיעתי הוא פורסם לראשונה רק במאה ה-19.

ההופעה המוקדמת ביותר של דיוקן זה שידועה לי היא בתמונה קבוצתית מ-1896  כאן :

הצייר היהודי של הגאון

אבל ישנה עדות נוספת על ציור שצויר של הגאון בחייו.

העדות הנזאת פורסמה תחילה ביידיש בשנות העשרים של המאה הקודמת ולאחר מכן בעברית בכתב עת בשם "ההד" בשנת 1937.

ב-1927 שנת ה130 לפטירת הגאון פירסם א. גרץ. מאמר ביידיש   בכתב עת בצרנוביץ ,מאמר שתורגם שנים מאוחר יותר לעברית תחילה בכתב העת "ההד" ב-1937 ולאחר מכן שוב  בכתב העת "נרות שבת" בשנת תש"ח.ושתי הגירסאות השונות של המאמר בעברית מובאות כאן למעלה.

במאמר זה בדק המחבר גרץ  את השאלה האם יש לראות בתמונה של הגאון  כאותנטית.האם באמת הייתה ציור מדוייק של חייו?

הוא סיפר שאחד המפיצים של התמונות  במחצית השנייה של המאה ה-19 היה שמעון הורוביץ  ( 1820-1900) מהעיירה זאגר שבליטא תלמיד חכם "אחד החכמים המצויינים ביותר שבז'אגר שתורה וחכמה התאחדו בהם ". .לדברי גרץ הוא חיבר את הביאור על מחזור ויטרי. ( ספר הלכה ומחזור  תפילות, המיוחס לרבנו שמחה בן שמואל מוויטרי, שהיה תלמידו של רש"י  המחזור שכתיבתו הושלמה בשנת 1208 נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר בתולדות ספרות התפילות) . מהצד חשף הורוביץ התלמיד חכם הידוע התפרנס  מהוצאת וממכירת תמונות הגר"א באלפי אקזמפלרים .וזה היה ביזנס טוב מאוד כי כל בית בליטא היהודית רצה תמונה של הגר"א . .ו"הוא הוציא לאור את התמונה באלפי אקסמפלרים ".

גרץ כתב ש"זקני ליטא" סיפרו לו בשמו של שמעון הורוביץ  שבתחום פרנסתו זה  בהחלט אמור היה לדעת שהתמונה המפורסמת של הגאון צויירה  בידי אחד מתלמידיו "פרוש אחד מקלפישק שהיה תלמידו המובהק של הגאון ושהיו לו כשרונות ציור .פעם כשהגאון ישב בחדר עבודתו על הגהותיו לתלמוד צייר התלמיד  את תווי פניו בעפרונו .הרישום הזה של התלמיד של תווי הפנים של הגאון שהוא שהפך לציור המפורסם .. ולבסיס לציורים המפורסמים שהורוביץ ואחרים מכרו אותם בעשרות אלפי עותקים.

גרץ שמע את הסיפור אבל לא ראה שיש לו הוכחה. אחרי הכל הורוביץ יכול היה לבדות את הסיפור מליבו כדי לשוות אמינות לציורים שהפיץ. עד שבשנת 1912 היגיע לאכסניה בעיירה קלפישק אכסניה שעברה מדור לדור .ושם סיפרו לו הבעלים לפי תומם על אחד מאבותיהם שהיה תלמדי הגאון ובעל כישרון ציור וצייר פעם את  הגאון עצמו .גרץ נזכר אז בסיפור שסופר לו בשם שמעון הורוביץ וראה בכך הוכחה חותכת לסיפור .אלא שלצערו הרב או שכח את שם הצייר שנמסר לו .והוא רשם לעצמו יום אחד לחזור לאכסניה וללמוד את שם הצייר ולחקור עוד על פרטים מדוייקים.

ב-1928 הוא חזר אל המקום אבל אז לצערו התברר לו  שהאכסניה שעברה מאות שנים בירושה מאבות לבנים  שוב אינה קיימת ,היא נחרבה בידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה.

"ולדאבוננו הגדול נעלם מאיתנו שם הפרוש המצייר של הגאון מווילנה ". הוא מסיים.

לאחר שהרשימה פורסמה בעברית בפעם השנייה בכתב העת "נרות שבת " בשנת תש"ח פורסמה כנגדה התקפה בידי החוקר שאול חנא קוק והופיעה כמכתב תשובה  כמה גליונות מאוחר יותר ובה לכאורה הוא מפריך את הרשימה. למעשה הוא התייחס בעיקר לתמונה של הגאון שאותה פירסמה המערכת כאילוסטרציה ( ולא היה לה שום קשר שהוא לרשימה עצמה  פרט לנושא ) והראה שהיא לא יכולה להיות תמונה מקורית מימי הגאון עצמו מאחר שהיא מתוחכמת מידי בתיאור ארון הספרים והרקע שמאחורי הגר"א שלא יכול היה להיות בבית הגר"א העני.

אלא שטענותיו הן ברובן לא רלבנטיות לשאלת האותנטיות של תווי הפנים שבתמונה.

מוסכם שהתמונה כפי שהיא  לפנינו היא מעובדת ומזויפת.אבל גם ברור לחלוטין שכל דבר בתמונה הוא תוספת מאוחרת והצייר המקורי צייר רק את תווי הפנים ולא שום דבר חוץ מזה , וגם ברשימה עצמה לא נטען שום דבר חוץ מזה.הצייר המקורי  בוודאי לא צייר את כל הרקע של ארון הספרים וכו' .שהם תוספת מאוחרת אולי בידי הצייר המקורי ואולי בידי צייר מאוחר יותר  אולי 70 שנה לאחר זמנו של הגר"א.

נראה לי שלמרות שאין להן הוכחה מוחלטת יש להתייחס ברצינות לסיפור על התלמיד שצייר את הגר"א.ולאמיתו ש דבר יכול להיות הגר"א צוייר בימי חייו  ברגע זה או אחר  לא פעם וגם לא פעמיים  ועל ציורים אלו מבוססים הדיוקנאות השונים.מאידך יכול להיות גם שהיה רישום בסיסי אחד ויחיד שבו השתמשו הציירים וכל ההבדלים בין הציורים השונים הם תולדה של העתקה לא מדוייקת שהרי טכניקת הצילום עוד לא נולדה. אם סוקרים את התמונות השונות של הגר"א ( וישנן עשרות רבות מהן )רואים שכמה מהם הם תוצאה של העתקה של ציור מקורי ידוע \בידי צייר הלוקה בדייקנותו או ההעתקה מההעתקה ראשונה או שנייה או שלישית וכתוצאה נוצרים פנים חדשים,

ברוב התמונות הידועות שלו תווי הפנים הם זהים או בכל אופן דומים מאוד .יש תמונות אחרות שתווי הפנים השתנו מאוד ובבירור היו אלו ציירים גרועים או חובבניים שיצרו אותן.

ציור  גרוע במיוחד של הגאון  מאת אמן לא ידוע  מסביבות 1830  הכיתוב מציין את ביקואותו של הגאון ב"שבע החכמות ". נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב. 

מהם שתיארו אותו על רקע ארון ספרים גדולים ויקרים למראה ואף בשפות לועזיות שונות מהם שהסתפקו במראה פניו על רקע מופשט. אם זאת כולם נצמדו לתיאור הקבוע של קולמוס ביד אחת סופר בידו השנייה .

ציור מאת אמן אנונימי סביבות 1830.נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב.

עטרת ראשו הוחלפה שוב ושוב מכובע פרווה חורפי לכיפה או ירמולקה נפוצה. ובציור הידוע הראשון הלבישו אות אדרת מלכותית .אחרים מאוחר יותר העדיפו לכסותו בטלית  או בתפילין,או בשניהם ביחד  סמלים יהודיים יותר עבור היהודי הגדול מכל.

אציין  עם זאת שתווי פנים הדומים לאלו שבחלק מהתמונות של הגר"א נמצאים בקרב צאצאיו של הגאון לאורך הדורות.

אצל כמה מצאצאי הגאון ובדרך כלל צאצאי הרב יעקב משה לנדא נמצא התמונה עתיקה של הגר"א שנכתב עליה "שזוהי התמונה האמיתית היחידה והתמונות האחרות הכוזבות והבדויות בטלות ומבוטלות".

מתי  ובידי מי הודפס הדיוקן הראשון של הגר"א ?

י

p

 הדפס אבן הציור המוקדם ביותר של הגר"א  מהשנים 1821-1825 ( כנראה 1821 והוכן במהלך שנת 1820 )     צייר  הצייר הליטאי פולני ג'וסף  הילארי גלובצקי Józef Hilary Głowacki    כנראה על סמך רישום בעיפרון של תווי פנים שסיפק לו היזם  המזמין אולי הרב יעקב משה  מסלונים. נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב. 

בדרך כלל אפשר לתארך במדוייק את הדיוקנאות של הגר"א שהופיעו במהלך המאה ה-19 שכן בדרך כלל יש עליהם חתימה עם תאריך של הצנזורה הצארית שמאשרת את פירסומן.

דווקא בציור המוקדם ביותר שבידינו  אין לנו תאריך אבל לעומת זאת יש לנו חתימה ברורה של הצייר.

חוקרת האמנות  רחל שנולד  שפירסמה מאמר מקיף על הנושא בשם "פני אליהו :דיוקן הגאון מווילנה באמנות העממית " בקטלוג תערוכה של בית התפוצות על הגר"א מ-1998 "אדרת אליהו :הגאון מווילנה -דמותו והשפעתו "" מעריכה שהציור נוצר בסביבות 1825.

( להרצאות באירוע ההשקה לאותה תערוכה שמשפחתי תרמה לה כמה וכמה מוצגים תוכלו לצפות ולהאזין כאן )

במוזיאון בקרקוב ששם נמצא עותק של הציור  שנתרם להם ב-1912  ( לצד עוד שישה דיוקנאות שונים של הגאון באוסף ציורי רבנים יהודיים שיש להם )  מתארכים אותו בין 1810 ל-1827.

וראו על כך במאמר IN ETERNAL MEMORY SHALL HE REMAIN RIGHTEOUS.
FORMED FROM THE DUST OF THE GROUND, MORE SPLENDID THAN A JEWEL.
LITHOGRAPHIC PORTRAITS OF RABBIS IN THE COLLECTION OF THE NATIONAL
MUSEUM IN KRAKÓW:  כאן.

אפשר לדייק לגבי תאריך התמונה  יותר מזה : התמונה של גלובצקי   נוצרה בין  שנת 1821 השנה שבה נפתחה מחלקת הליטוגרפיה  הדפסי אבן   באוניברסיטת וילנה,(זאת הייתה עד אז טכנולוגיה נדירה מאוד בפולין ובליטא )  שם הודפס הציור ובין שנת  1827 ,   וליתר דיוק  אוגוסט 1827,  שאז שמע  על התמונה  הגביר צבי הירש לאערן  באמסטרדם. יש בידינו מכתב מתוארך מאוגוסט 1827  שבו הוא מזמין עותק של התמונה.  הוא אישר שקיבל עותק ב-1828.

אפשר לצמצם   את התאריכים שבהם נוצרה התמונה אף יותר מכך לבין 1821 ל-1825. השנים שבהן עבד במחלקת הליטוגרפיה באוניברסיטת ווילנה הצייר ג'וזף הילארי גלובצקי.

הצייר באופן נדיר חתם על הדפס האבן הזה ןהוא כולל כיתוב בעברית ובפולנית על הגר"א.

אני מעריך שהתמונה נוצרה לא דווקא ב-1825 אלא בסביבות שנת 1821. קרוב לאירועי שנת  1820 שנת המאה להולדת הגאון מווילנה,שלדעתי התמונה  נוצרה במסגרתם ועבורם. יש כל סיבה לחשוב שיזם התמונה היה מעוניין שהתמונה תתפרסם קרוב ככל האפשר לשנת 1820 כשהתקיימו בווילנה אירועים לזכר הגר"א.

אם כך היה הליטוגרפיה הזאת היא אחת הראשונות בכלל שנוצרו במחלקת הליטוגרפיה של אוניברסיטת ווילנה  שנפתחה זה עתה.ואולי  הליטוגרפיה הראשונה בכלל שנוצרה שם,ממש בימים הראשונים !  שכן ליזם התמונה היה אינטרס לפרסם  את התמונה מהר ככל האפשר עבור הציבור שזה מקרוב היזכירו לו שוב את הגר"א בשורה של אירועים ופרסומים של כתבי יד.

בתמונה הגר"א מתואר כעוסק בכתיבה לבוש בבגדי התקופה חובש כובעי פרווה ועטוי זקן .סימן ההכר היהודי הבולט שלו הוא הכיתוב בעברית ובפולנית המתאר את גדולחו והגותו ובמיוחד את בקיאותו בשבע החכמות ( המדעים ).קשה להאמין שיזם התמונה חשב ברצינות  שהצבור  הליטאי פולני  הנוצרי ימצא עניין בתמונה אבל יש להניח שהוא דאג מאוד מפני הצנזורה הצארית ולכן השתדל לתאר את הגר"א ככל האפשר כחכם "רגיל ".

מי היה הצייר  "הנומינאלי " של הדיוקן?

ג'וזף הילארי גלובצקי  Józef Hilary Głowacki .לכאורה הצייר המקורי של הגר"א

ג'וזף הילארי גלובצקי Józef Hilary Głowacki ( 1789-1858) הצייר החתום הכמעט יחיד של דיוקן כלשהוא של הגר"א הוא דווקא צייר פולני חשוב וידוע למדי.בכל אופן הוא  חשוב מספיק כדי שיהיה עליו ערך בויקיפדיה הפולנית.ואל יקל ליבכם בדבר יש אלפי אמנים שלא זכו לערכים בויקיפדיה.

הוא נולד ב1789 במינסק בן של מקשט תיאטראות ועסק בתחום זה בעצמו .אביו לימד אותו ציור עד ש ב-1808 עבר לוילנה  ולאחר מכן למד ציור בוילנה תחת הדרכת הצייר הידוע ג'/ן רוסטן. במהלך לימודיו יצר תפאורות עבור  תיאטרון וילנה .לאחר סיום הלימודים הפך למרצה  על פרספקטיבה  באוניברסיטת וילנה .ב1818 הוא צייר את ציורי  הקיר באוניברסיטה

בין השנים 1821- ו1825  במקביל להיותן למרצה בפרספקטיבה באוניברסיטה הוא עבד במחלקת הליטוגרפיה של האוניברסיטה שנפתחה רק ב-1821 כנראה  מימיה הראשונים.

דיוקן עצמי של ג'וזף הילארי גלובצקי 

ב-1826 הוא  עזב את מחלקת הליטוגרפיה ועבר מוילנה לוורשה שם צייר ציורים  בארמון  של אחוזה גדולה של הגנרל לודויק מיכאל פאק.שם המשיך לעסוק בעיצוב   תפאורות לתיאטראות .הוא צייר תפאורות לאופרות ידועות שונות.

הוא נפטר ב-1858.זה המידע שיש בידינו על הצייר הלכאורה הראשון של הגר"א.

הויקיפדיה הפולנית לא יודעת  את זה אבל יצירתו החשובה ביותר של האיש הייתה הציור של רב יהודי שספק רב עם הוא שמע עליו הרבה בימי חייו ומן הסתם שכח אותה מיד לאחר ביצוע המשימה כשעבר לפרוייקטים אחרים.

.מהמידע  על אדם שעושה רושם בינוני בתכלית אפשר להסיק שלא היה לו שום קירבה ושום עניין בנושאים יהודיים.הוא לא היה יוזם שום  דיוקן  של הגר"א שספק רב מאוד עם שמע עליו בכלל ( הוא היה רק בן 8 כשהגר"א נפטר )..ברור לחלוטין שעבורו זאת הייתה עוד עבודה כדי לשלם את המשכנתה.

בבירור  מאחורי הציור עמד יזם יהודי שפנה אליו ושכר אותו לבצע את העבודה.

.יזם יהודי שמן  הסתם לא הצליח למצוא אמן יהודי בליטא או בפולין ונאלץ להיזקק לאמן נוצרי כדי שיגשים את תכוניותיו.

מי היה המזמין ? מי העלה על דעתו שדיוקן של הגאון מווילנה יכול לעניין את הציבור היהודי ויצר בכך את התמונה היהודית המפורסמת ביותר של כל הזמנים ? גרץ לכאורה  נותן לנו את שמו.

גרץ מספר שאת הרישום שלו של פני הגאון בעת לימודו   מעובד ( בידי אמן פולני ) הוציא שמעון הורוביץ לאור  מעובד בידי  האמן הפולני באלפי עותקים.

אבל הוא טועה.  שמעון בן שאול הלוי הורוביץ  רק נולד בשנת 1820 וכמובן לא יכול היה להיות המפיץ המקורי של הציור. הוא היגיע רק בשלב מאוחר כשכבר היה ברור שדיוקן הגר"א הוא "רב מכר" אצל יהודי ליטא.

כך שבשלב זה איננו יודעים  בוודאות מי היה המפיץ המקורי של תמונת הגר"א בשנות העשרים של המאה ה-19.

אבל בהחלט אפשר לשער למי היה מניע.

וניתן להעלות על הדעת שהמפיץ והיזם המקורי של הפרוייקט  היה איש משפחת הגר"א שיחסה לציורים נע תמיד בין שתיקה להערצה.

ניתן להניח שהרעיון להפיץ את תמונת הגר"א נולד או בכל אופן  צבר תאוצה בשנת 1820 שנת המאה להולדת הגר"א.ואולי נוצר עוד קודם לכן בשנת 1817 שנת העשרים לפטירתו של הגר"א.

יכול להיות שלקראת שנת 1820 ואולי אף ב-1817 הוקמה וועדה אולי של בני משפחה ותלמידים של הגר"א שבחנה אפשרויות שונות להזכיר את שמו ובהן אפשרות הפצת תמונתו.

היזם שהפיץ את התמונה עשה זאת כפרויקט חסר תקדים למכור את התמונה לכל בית יהודי. ותוך שימוש בטכנולוגיה חדשה שזה רק עתה  היגיעה לליטא.

טכנולוגיית הדפסי האבן הליטוגרפיה  פותחה  בבוואריה בידי  השחקן  והמחזאי אלואיס זנפלדר בשנים 1796-1798  והיא איפשרה להדפיס ולשכפל תמונות במחיר נמוך יותר ובאיכות גבוהה יותר ממה שהיה אפשרי עד אז.

הטכנולוגיה הזאת היגיעה לליטא  בשנת 1821 שאז הוקמה מחלקת הליטוגרפיות באוניברסיטת וילנה. ויש לדעת ליטא הקדימה בעשור בשימוש בטכנולוגיה החדשה את שכנתה הגדולה פולין. הסטודיואים הראשונים בפולין ליצירת ליטוגרפיות נוצרו בערים הגדולות ורשה וקרקוב רק בשנת 1830 כמעט עשור לאחר שהוקם הסטודיו באוניברסיטת וילנה.

.האיש שעמד בראש מחלקה  לליטוגרפיות באונ' וילנה מראשיתה ב-1821 היה האמן והמורה לאמנות  ג'וזף הילארי גלובצקי.

עם טכנולוגיה חדשה זאת של שכפול והפצה  נפתחו לפני יזמים שהתעניינו בהפצת דיוקנאות  אפשרויות טכניות חדשות וחסרות תקדים.

אמנם דיוקנאות של רבנים יהודים כבר הופצו בקהילות שונות בעבר. אנחנו יודעים שדיוקנאות של הרב צבי אשכנזי אביו של יעקב עמדן למשל הופצו בקהילות שונות ( ללא ידיעת הרב ) ובקנה מידה גדול יותר הדיוקנאות של הרב יהונתן איבשיץ. גם כן ללא ידיעת והסכמת הרב. אבל אלו היו מקרים בודדים ובקנה מידה קטן ביותר.

. יתכן שליזם  היהודי   היה קשר אישי  כל שהוא עם האמן  הליטאי שהוא זה שהיציע להשתמש בטכניקה החדשה של הליטוגרפיה עבורו .

וכך במחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה  ה-19 החלה להיות מופצת התמונה הראשונה של הגר"א.

האם הייתה זאת תמונה אותנטית ? האם היו אלו באמת פני הגר"א בציור ?  או שמה כמו במקרה התמונה של זלמן שניאור מלאדי המדובר בזיוף של מישהו שאף לא ראה כלל את הגר"א?

אין הוכחה מוחלטת אבל רוב הסיכויים הם שהתמונה הייתה אותנטית ואכן תיארה בדייקנות את פני הגר"א  ( אם גם לא  את לבושו שלא היה  כפי שהוא  מופיע בציור )  מכמה סיבות :

הדיוקן פורסם כעשרים שנה פלוס לאחר מותו של הגר"א. זה לא זמן ארוך כל כך. אפילו שלושים שנה לאחר מות הגר"א עדיין חיו אנשים רבים מאוד בווילנה שזכרו בדיוק  כיצד נראה הגר"א. ובהם נכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים שפגש אותו ויחיה עוד שנים רבות מאוחר יותר עד שנת 1849 למען הדיוק.

אם התמונה הזאת שהופצה בהפצה המונית לא הייתה נראית כפי שנראה הגר"א במציאות האנשים האלו היו מרימים קול צעקה.

על מנת לפרסם בציבור היהודי היה על היזם המפיץ של הפרוייקט חסר תקדים כזה  לקבל הסכמות של רבנים שיאשרו את פרסום התמונה.   רבנים אלו ניתן להניח ידעו בדיוק איך נראה הגר"א ומן הסתם היכירו אותו אישית .הם לא היו מתירים פרסום תמונה של מישהו שנושא את שם הגר" א אבל אינו נראה כלל כמוהו.

דיוקן יוצא דופן של הגר"א מזוקן ,משנות ה-30 או הארבעים של המאה ה-19.צייר אנונימי.

אנחנו  גם לא שומעים כלל על התנגדות מתלמידיו של הגר"א היו בחיים  עת פרסום התמונה המחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה ה-19 או מנכדו יעקב משה מסלונים  שהיכיר היטב את הגר"א ויחיה שנים רבות לאחר מכן פרסום התמונה.איננו שומעים על שום התנגדות מהם לתמונה. ויש לדעת שבני  משפחת הגר"א נהגו לתבוע אנשים שפירסמו כתבי יד של אביהם ללא רשותם..הם באותה מידה יכלו לתבוע את מפיצי התמונות.אבל לא עשו זאת.הם נתנו לתמונות להמשיך להתפרסם ולהימכר בלי חהשמיע קול צעקה.

המסקנה שיש להסיק היא ששתיקה כזאת היא בגדר הסכמה לפרסום התמונה שצאצאי משפחת הגר"א לא ראו כל סיבה להתנגד לה

גם כי נראתה  כמו  שנראה הגר"א בחייו..

וגם משום שייתכן בהחלט שלמשפחת הגר"א היה יד ורגל ויותר מכך  בהוצאת התמונה לאור.

אני מציע שהיה זה  נכדו של הגאון מווילנה הרב יעקב  משה מסלונים  שאולי בשנת 1820 שנת המאה להולדת הגאון  ואולי אף קודם לכן החליט לקדם את הפרסום של סבו הנערץ על ידי פרסום תמונה מצויירת שלו והפצתה באופן חסר תקדים כהדפס אבן ליטוגראפיה.

יעקב משה לנדא מסלונים פירסם ספרים שונים שבניגוד לאלו של מרבית הרבנים בזמנו היו  בהם איורים של בית המקדש .כלומר לא הייתה לו כל התנגדות לויזואליה ולאיורים נהפוך הוא.

ומה שמעניין עוןד יותר ישנן טענות שבביתו היה דיוקן של סבו.

תמונה שניטען שהייתה בביתו של הרב יעקב משה מסלונים נכד הגאון.

אפשר להעלות על כך על הדעת סצינריו כזה של הפצת הדיוקן. : לידי יעקב משה מסלונים היגיע דיוקן בעיפרון של פני הגר"א שצייר תלמיד. והוא  דאג שיהפך בידי אמן מיקצועי לתמונה שהייתה תלויה בביתו.

ולאחר מכן  בסביבות שנת 1820 שנת המאה להולדת הגר"א,אולי בעת דיוני וועדה שעסקה בנושא והתכנסה בביתו  עלה על דעתו של יעקב משה מסלונים , ואולי מישהו מחברי הוועדה היציע לו שאפשר להפיץ את התמונה הזאת  שכרגע יכולים לראות אותה רק בני ביתו ומבקרים כהדפס אבן לכל בית יהודי בוילנא כחלק מהפצת שמו וזכרו של הגר"א.

לשם כך הוא פנה לאמן נוצרי מומחה בהדפסי אבן  שיבצע את הפרוייקט,כשתמונת המודל הייתה התמונה שהייתה תלויה בביתו.

והפרוייקט אכן זכה להצלחה עצומה .אולי הרבה מעל ומעבר ממה שתיאר לעצמו יוזמו. בתוך כמה שנים היה דיוקן פני הגר"א מוכר בכל בית בליטא

האם היה הגר"א מסכים שיציירו אותו ?

היו שהעלו את הטענה שלא ייתכן שהתמונה היא של הגר"א שהרי זה  לא היה מסכים לתת לאף אחד לצייר אותו ולבטל תורה.

על  כך ניתן לענות שבכל מיקרה אפשר היה לצייר את הגר"א בדיוק מהזיכרון .ומצד שני גם לא נראה כלל שהגר"א התנגד לציורי דיוקנאות  בניגוד  לרבנים החסידיים כמו למשל הרב שניאור זלמן מלאדי שהחסידים היום מאשרים שאם ציירו אותו היה זה רק כנגד רצונו כשהיה בכלא.

ידוע לנו למשל ממחקריו של ד"ר מורגנשטרן המובאים בספרו החדש "הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליל הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) שהגר"א נסע לביקור בהולנד כהכנה לעליתו שלא התקיימה לבסוף לארץ ישראל בחיפוש אחרי כתבי יד שונים שעסקו באחרית הימים .

בהולנד הוא התארח אצל אחד מעשירי הקהילה היהודית .ואצלו יכול היה הגר"א לראות תמונות ופוטרטריטים תלויים על הקירות

ייתכן שחיפש אחר כתב יד של  ספרידוע  שלהרב מנשה בן ישראל בשם "אבן יקרה " שעסק בנושאים שעניינו אותו מאוד של אחרית הימים ועשרת השבטים

ובכתב יד כזה יכל היה להיתקל   מעוטר בציורים של רמברנדט או של ציר יהודי בשם שלום איטליה.

תמונות של רמבנדט  ושל הצייר היהודי שלום איטליה של הרב מנשה בן ישראל . האם נתקל בהן הגר"א באמסטרדם ?

ואם כך הגר"א יכול היה לחזור מהולנד לליטא כששוב אינו מתנגד לדיוקנאות ולא היה מתנגד לרצון תלמיד לצייר אותו.

ברור גם שמי שפירסם את תמונתו של הגאון עשרים שנה פלוס לאחר מותו לא היה עושה זאת אם היה יודע שהגאון מווילנה התנגד בכל תוקף לדיוקנאות.

הרוכש של תמונת הגר"א 

מכתב בקשה של צבי הירש לאהערן מהולנד לרכוש את תמונת הגאון מווילנה 1827  האיזכור הוא בשורה 13 למטה."

במכתב כתב לעהרן "…ציור הגאון החסיד .בקשתי לשלוח גם-כן אחד לשמי ,ויודיעני נא כמה הוציא בעדו".

באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן ויד בן צבי.

בקשת לעהרן לשלם בשנת 1828 על הציור לאחר שהגיע לידו. שורה 7 מלמטה.באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן ויד בן צבי.

מכתב ששלח לעהרן לוילנה ובו הוא מבקש לדעת כמה הוא חייב לשלם עבור הציור של הגאון

המכתב נמצא בכרך השני של האגרות המודפסות עמ' 182 במכתב לווילנה מהאג ביום כ"ו סיון תקפ"ח.באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן המגלה.

את ההנחה שהתמונה היא אותנטית מחזקת העובדה שב-אוגוסט 1827 ( 30 שנה לאחר פטירת הגר"א  כשאנשים רבים שהיכירו אותו היו בחיים )   הבנקאי היהודי ההולנדי העשיר: צבי הירש לעהרן פנה ליהודי וינה בבקשה לרכוש אותה. לעהרן היה דמות בכירה באירגון גיוס כספים עבור הישוב בארץ ישראל והיו לו קשדים הדוקים ביותר  עם תלמידי הגר"א שעוד חיו בליטא ובארץ ישראל ועם נכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים ( שלדעתנו הוא יזם התמונה ) .  יש גם להניח כמובן מאליו  שהוא היכיר גם אנשים בהולנד שפגשו את הגר"א כשביקר שם .  והוא לא היה רוכש שום דבר בלי לבדוק ולחקור אם הקניה היא כדאית .בוודאי שלא היה רוכש תמונה מזוייפת של הגר"א שהרי היו לו מקורות מידע מצויינים לברר על פיהם האם התמונה היא אותנטית או לא . אנו יכולים להיות סמוכים  ובטוחים שלעהרן רכש את התמונה רק לאחר שקיבל עדויות ברורות מאנשים שהיכירו את  הגר"א שהיא אותנטית ומדוייקת

אי לכך  עלינו להגיע למסקנה שהתמונה על הגר"א המוכרת לנו מבוססת על מקור אמיתי שאכן מסר בנאמנות את תווי פניו של הגר"א  כפי שצויירו בחייו. המקור הזה שהיה רישום בעיפרון של תווי הפנים בלבד עבר עיבודים רבים . הצייר הפולני יצר תמונה של הגר"א בבגדים שספק אם לבש אותם וציירים אנונימיים מאוחרים יותר הוסיפו שולחן ,שעון, ארון ספרים שבוודאי לא היו ברישום המקורי .

לאורך השנים התמונות האלו צברו פופולאריות עצומה והפכו לתמונה האהובה ביותר של העולם היהודי.

משנות השמונים של ה מאה ה-19 תמונה של הגר"א ,הייתה בכל בית יהודי בווילנה לעיתים לצד מונטיפיורי ובקובנה לעיתים לצד תמונה של הרב הקובנאי האהוב יצחק אלחנן ספקטור.

בתמונה  של יהודה פן  מ-1907 על משפטי גירושין נראית תמונת הגר"א  על קיר בית דין רבני  לצש תמונה של מושה מונטיפיורי ונראה שהיא מתארת מציאות אותנטית. של הפופולאריות העצומה של תמונת הגר"א ושל האישיות שאותה שיקפה.

ולאחרונה  כאשר ביקרתי במסע של אירגון בית יוצאי וילנה בבית הכנסת של קובנה הופתעתי להיתקל שם בתערוכה של ציורי הרבנים של ליטא שאותה צייר צייר ליטאי נוצרי קסבטיסבוס מילוקיוס .ולצד תמונות רבנים כמו ספרטור והרב קוק היו שם לא פחות מחמשה ציורי שמן שהצייר הליטאי צייר של הגאון מווילנה הן בהתבסס על תמונות ידועות והן מדמיונו שלו . עדות  נוספת לפופולאריותה המתמשכת  של האימאג' של הגאון שממשיך לדבר לכל דור ודור

ביבליוגרפיה

ירחמיאל כהן "והיו עיניך רואות את מוריך:הרב כאיקונין "ציון 58 1993

אביעד הכהן "דיוקנאות חכמים –בין הלכה למעשה" " מחניים 10יוני  1995

רחל שנולד "פני אליהו :דיוקן הגאון מווילנה באמנות העממית " אדרת אליהו :הגאון מווילנה – דמותו והשפעתו /עורכת: רחל שנולד ; [מעצב הקטלוג: חיים שטייר   [תל-אביב] : בית התפוצות על שם נחום גולדמן, [תשנ"ח], 1998. ].

Zusia Efron . Portrait of the Gaon of Vilna : two centuries of imagination. The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture (1998) 164-168.

Materials of the International Scientific Conference… 1997. Comp. by Izraelis Lempertas. Vilnius: Vilnius University Publishing House, 1998

,

קראו גם :

החלק הראשון בסדרה :

והיו עיניך רואות את מוריך :דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של אישים ומנהיגים יהודיים מימי קדם ועד המאה ה-18 

החלק השני :

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי אמת או זיוף ? 

מהגאון מווילנה ועד הרב קוק : ציורים ליטאיים של הגאון מווילנה בעיר קובנה 

וראו גם :

תוכנית העתיד של הגאון מווילנה 

ידידתי המשוררת המבקרת והמתרגמת חגית בת אליעזר היא עורכת השירה והתרגומים של מגזין התרבות בעריכתי "יקום תרבות " ..

אז הנה כאן עוד אחד מהמאמרים המעולים של חגית   שבאופן קבוע מופיעים ב"יקום תרבות " על הקולות והכוחות החדשים של השירה העברית הצעירה שחגית היא כיום אחד הגלאים  והמסמנים הגדולים שלהם.

והפעם שני משוררים צעירים ומעולים במיוחד נעה  שחם ועמית בן עמי .

המבחר של נעה שחם ועמית בן עמי

סוקרת חגית בת אליעזר

את נעה שחם ועמית בן עמי –משוררים  צעירים, בראשית שנות השלושים לחייהם, הכרתי בזכות המשוררת אלה נובק, ואירחתי אותם בסלון הספרותי  שאני מארגנת אחת לכמה שבועות בדיזנגוף סנטר  שבו נחשפים לציבור  לפעמים לראשונה מיטב הכוחות החדשים של הספרות העברית החדשה והמתחדשת.

המבחר של נעה שחם 

נעה שחם – היא יועצת לשון לחטיבת החדשות בתאגיד 'כאן', עורכת ומורה. בסוף 2018 יצא לאור ספר שיריה 'כֻּלָּנָה', בהוצאת 'מקום לשירה', בעריכת נועה שקרג'י וגלעד מאירי.

שירים אחדים של נעה שחם כתובים בלשון רבות, כמו 'אנחנו כולנה', הפותח את הספר. השיר כתוב בשורות רחבות, מלאות. הוא נותן בנדיבות 'אֶת הַמִּיקְרוֹפוֹן לְכָל הַפֶּרְסוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ', ושופע נשיות חיונית 'אֲנַחְנוּ צוֹבְעוֹת עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים'. הצבעוניות הזאת מתכתבת-מתעמתת עם גוני אפור של שירת דוד פוגל לו מוקדש השיר.

נעה שחם עוסקת בלשון – עורכת, מתקנת, מחזירה למוטב – את דברי אחרים.

זאת עבודה. אך ביצירה נעה שוברת תחביר, מפירה חוקים. היא כותבת בצורה יצרית על יצירתיות בשיר המובא כאן כתמונת פרסומו במדור 'שיר ביום' בעריכת אלעד זרט בעיתון ידיעות אחרונות

בתחילת השיר גוף ראשון יחיד צועק את האות י' המתריסה, עד שנרגע קמעה וחוזר לתלם של אותיות אית"ן.

השיר על הטבע מתגלה כשיר הזדהות נשית. גוף ראשון רבים – 'נהיה' – מתפצל ל"כל אחת מאתנו', והטבע הופך להיות אנושי.

בשיר טבע אורבני נעה מתבוננת בציפור צוצלת, השוכנת "בֵּינוֹת אֲרוֹנוֹת חַשְׁמַל". השורות החוזרות בשיר, דוגמת "שָׁבוּעוֹת אַתְּ דּוֹגֶרֶת", "הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת אִתָּךְ" ממחישות את שגרת חייה המחזורית של הציפור.

מתחילת השיר, לעומת מצבה הקיומי של הציפור, הכותבת נמצאת במצוקה של ממש: "כְּנָפִי שְׁבוּרָה", "הַחוּט שֶׁל הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ מְחֻוָּט". לעומת זאת סוף השיר מבשר על מות הציפור, וניתן להבין, שהכותבת מחלימה.

אכן נעה עוברת "ניתוח הפרק" מתוך "שירי יד שמאל"- השער (הפרק) השלישי והאחרון של הספר 'כֻּלָּנָה'

השיר האישי החושפני מוגש נקודת ראות של הזולת. לשמאל יש גוון של נחיתות לעומת ימין, אך במקרה של נעה שבירת כתף ימין הניבה חטיבת שירים בעלי פואטיקה מיוחדת ויחודית שמשאירה בפה טעם של עוד וסקרנות מה עוד המשוררת הזאת הולכת ליצור.

 המבחר של עמית בן עמי 

עמית בן עמי – עוסק בחינוך ובהוראה, עובד על ספר שירה ראשון בעריכת ערן הדס, שעתיד לצאת לאור בהוצאת 'ברחש', עורך יחד עם אלה נובק את 'ערבילית'– כתב עת אוונגרדי המשלב טקסטים ודימויים חזותיים.

עמית בן עמי מיטיב לכתוב על חפצים. יש לו יחס אישי לפריכיות אורז שלא חדלות להגיע: הוא אוהב אותן.

משיר על מזון כחפץ אל שיר על איבר בגוף, שהוא דומם כשלעמו, אך בהחלט קשור לאדם החי- שיר 'הפה'

יפה ההקשר לספר 'חקירות פילוסופיות' של לודוויג ויטגנשטיין אשר דן בהרחבה בפילוסופיה של השפה. העברית עושה חסד עם המילה "שפה" ומטעינה אותה בשלל משמעויות מוחשיות ומופשטות, בהן עמית משתמש בשיר המשולש הזה, בו נלעסות 'החקירות'.

מהפילוסופיה למוח ההוגה וביחוד למבנהו הפיזי. השפה מאפשרת, ועמית משתעשע בחדווה, בצירופים 'כְּפוּלוֹת קְפָלִים', 'קְלִפַּת קְפָלִים', ועוד, ועוד. השיר 'מונדו-מיינד' מובא כאן כתמונת פרסומו בגיליון 11 החדש של כתב העת 'הבה להבא' בעריכת עודד כרמלי.

הדומם והחי חולמים בשרשרת. עמית בן עמי נהנה להיות דוברם הנאמן:

והנה היא הערבילית העֲגֻלּית, שהעניקה את שמה לכתב העת. היא רוחפת וחגה נון סטופ, ללא נון סופית.

לצד כתיבתם הייחודית של שני המשוררים – האינטואיטיבית של נעה שחם, והשכלתנית יותר של עמית בן עמי, ניתן להבחין בקווי דמיון: אמירתם רמה ובוטחת, רגישותם לשפה מניבה חידושים רעננים.הם כל אחד מהם בדרכו שלו הייחודית מסמן משהו חדש ,משהו שלא היה כמוהו ,ושעדיין נמצא לכאורה מתחת לפני השטח אבל הוא שם והוא בדרך לפרוץ .וכשהוא יצא הקרקע תזדעזע והארץ תרעש.

דיוקן מזוייף כנראה של הרב שמואל בן אביגדור האיש שסכסך את קהילת ווילנה בסוף המאה ה-18.

מאבק אכזרי  ןארוך שנים  בין הנהגת הקהילה ובין המנהיג הנבחר שלה שהואשם בשחיתות מידות בשוחד ומעשי הונאה שונים  וביצירת סכסוכים ומדנים  בין חברי הקהילה השונים.  המאבק התקיים במשך שנים ופגע פגיעה חמורה בקהילה.

זה לא קרה כאן בישראל בעשורים הראשונים של המאה  ה-21  אם חשבתם  ( אם כי בהחלט מתחולל כאן אירוע מקביל עד להדהים )  זה קרה בליטא בסוף המאה ה-18 בימיו של הגאון מווילנה ובימים שבהם הופיעו החסידים הראשונים. ולאמיתו של דבר למאבק הזה היה קשר ישיר למאבק שהתקיים בו זמנית בחסידים הראשונים. והאיש שעמד במרכז  הפרשיה הוא אחד האנשים הבודדים מאותה התקופה שיש דיוקן שלו.

דיוקן   אותנטי  או מזוייף זאת כבר שאלה גדולה.

ישנם שלושה יהודים שחיו בליטא במאה ה-18 שידוע לי שיש להם דיוקנאות  אמיתיים או מזוייפים .

הגאון מווילנה כמובן שהדיוקן שלו הוא ככל הנראה אמיתי.

.הרב  שניאור  זלמן מלאדי שדיוקנו הוא כנראה מאוחר מסוף המאה ה-19 .

והרב שמואל בן אביגדור.

ואלו היחידים פחות או יותר.בליטא בניגוד למקומות אחרים באותה התקופה כמו איטליה ,הולנד אנגליה הנסיכויות הגרמניות והאימפריה האוסטרו הונגרית.לא נהגו לצייר יהודים.

ראו על דיוקנאות יהודים אחרים מהמאות ה-17 וה-18 כאן:והיו עיניך רואות את מוריך: דיןקנים אמיתיים ומזוייפים של מנהיגים יהודים.

מן הסתם היו גם יהודים נוספים באותה התקופה בליטא שיש להם דיוקנאות אבל אלו לא נכנסו לספרי ההיסטוריה כנראה כי לא היו חשובים מספיק. השלושה האלו בהחלט נכנסו.

העוצרת והחוקרת רחל שנולד במאמר שכתבה  על  הדיוקנאות של הגאון מווילנה טוענת שם ש"חשוב לציין שדיוקנו של הגר"א אינו יוצא דופן "דיוקן זה של הגר"א" וכאן כוונתה  לדיוקן המוקדם ביותר הידוע של הגאון מווילנה   מאת ג'וזף הילארי גלובצקי  Józef Hilary Głowacki שנוצר בין השנים 1821 ל-1825 "דומה לדיוקן של הרב שמואל בן אביגדור ( 1720-1793) בן דורו של הגר"א ואב בית הדין האחרון של וילנה".

היא מפנה לתמונה שהופיעה של הרב בספרו של  ישראל קלויזנר "תולדות הקהילה העברית בוילנה :   חלק ראשון: הסביבה והקהל (בצרוף תרשים ותמונות) /    וילנה :   הקהלה העברית בוילנה,   תרצ"ה- [1935].

אבל היא טועה.אם יש דמיון בין שני הדיוקנאות זה משום שדיוקן הרב בן אביגדור מושפע מדיוקן הגר"א שהוא קדום בהרבה.

התמונה הזאת היא  בכל אופן מדהימה.  מלבד הגר"א עצמו כמובן ומלבד הרב הזקן שניאור זלמון מלאדי הצעיר יותר ( ושיתכן שתמונתו היא מזוייפת )    הרב שמואל בן אביגדור הוא היהודי הליטאי  היחיד הידוע לי מלפני המאה ה-19 שיש לנו דיוקן שלו.

התמונה ניראית תמונה ארכאית ובכל זאת הכותב  צינוביץ אינו אומר עליה מילה  מאיפה היא ? מי הצייר ?

הכיצד ?

גם לישראל קלויזנר שעוסק רבות ובפירוט מדהים ברב שמואל בן אביגדור ובמאבקיון השונים בקהילת וילנה בספרו "וילנא בתקופת הגאון :המלחמה הרוחנית והחברתית בקהלת וילנא בתקופת הגר"א ( ירושלים : ר. מס, תש"ב- 1942. ) אינו מזכיר את הדיוקן ולו במילה אחת ויחידה אם כי כמובן הכניס אותו לספרו .

קלויזנר  מצידו מפנה  אל התמונה מכתב העת "העבר" כרך ב' משנת 1918.

התמונה המקורית של הרב שמואל בן אביגדור מכתב העת "העבר"  כרך ב' 1918 

ומאיפה התמונה לקוחה שם?

לא ידוע.

מחבר המאמר שמביא אותו צינוביץ משום מה שותק לחלוטין עניין ואינו אומר דבר על מקור התמונה אם כי הוא מביא הערות שוליים רבות על מקור המאמר "מלחמת הקהל ב"הרב האחרון בוילנא". העוסק במאבקו של אותו רב שמואל בן אביגדור בהנהגת הקהילה במשך כמעט שלושים שנה.

אפשר להסביר זאת רק בדרך אחת .משום שצינוביץ' וקלוזינר ידעו שהתמונה היא אינה אותנטית אלא תמונה מאוחרת מאוד אולי בכלל מראשית המאה ה-20 ואחרת היו טורחים לציין את מקורה הקדמון הם מביאים אותה כאיור ותו לא.

נראה שהתמונה המקורית היא  תמונה דמיונית  המתארת  פני מנהיג יהודי קדמון לכאורה בצורה ארכאית  שנוצרה  לכל המוקדם בסוף המאה ה-19 ואז גם נוצר הדפס שלה.

דהיינו  המצב הוא בדיוק הפוך ממה שמתארת שנולד :הדיוקן של שמואל בן אביגדור הוא כנראה חיקוי של הדיוקן הקדום בהרבה של הגר"א.

הרב הראשי האחרון של ווילנה

הסיפור  שמאחורי התמונה הוא  בכל אופן מדהים..ואנו יודעים אותו בצורה מלאה למדי אותו למעין פנקס של מסמכים שכנראה נאסף במשך השנים בידי הרב שמואל ותומכיו ונשמר.

ראשי הקהל של וילנה  היגיעו למסקנה שהרב אינו ראוי  לתפקידו כמנהיג הקהילה.

הם גבו נגדו עדויות בחשאי שלא בנוכחות הרב ובלי לציין את שם העד.על פי עדויות אלו היה הרב שמואל בן אביגדור לוקח שוחד כרוני ,מרחיק בעורמה דיינים הגונים מלשכת הדין ומחליף אותם שלא בסמכות  באנשי שלומו,דיינים נוכלים שאותם מינה גכראות עיניון על פי הקריטריון היחיד של קשרים טובים עימו ( וכנראה גם   תמורת שוחד )    מתערב באופן בוטה  במשפטים ומבטל  פסקי דין כאוות נפשו  ןצטה אותם לטובת אחד הצדדים ( שוב תמורת שוחד) בומינוי אנשים למשרות בהיררכיה הקהילתית בניגוד לתקנון, . הוא  הואשם גם שהוא שולח אנשים שיזרעו שנאה  וליבו מדנים בקהל בין אישים שונים וקבוצות שונות .

הרב שמואל  ואנשיו מצידם טענו שהמאבק נגדו   נוהל  באמצעים לכאורה  פסולים:  לטענתם אויביו אירגנו נגדו קנוניה באמצעות סתימת פיות, וכן באמצעות איסור בחרם ללמד זכות על נאשמים, איסור בחרם להתלונן בפני בית הדין ואפילו איסור על הדיינים להקשיב לזעקת הנחמס, וכן באמצעות עדויות שקר על דרך תפקודו הקלוקלת, כביכול.

לצד הרב עמדו בעלי המלאכה אנשי המעמדות הנמוכים בקהילה שראו בו את מגינם  אשר מספרם גדל משמעותית במשך השנים, אך לא הייתה להם נציגות בוועד הקהילה, וגם החסידים שהיו עדיין במחתרת, בהנהגת ר' ברוך מרדכי אטינגר חתנו של ר' שמואל.

מכאן ואילך התפתחה מערכת יחסים קשה של מאבקי כוח בין ראשי הקהל בווילנה לראשי הקהילות האחרות בליטא שהתערבו במאבק דווקא לטובת ר' שמואל.

הגאון מווילנה  שוכנע על ידי ראשי הקהל שמניעי הרב פסולים, ולכן היה בין מתנגדיו^[. של הרב שמואל בן אביגדור.

המחלוקת בין ראשי הקהל והרב גרמה גם לקרע עמוק בקהילה היהודית בווילנה, כאשר כל יהודי וכל משפחה ניסו לקבוע עמדה במחלוקת הזאת.

כך תיעד זאת ש"י פין:^[וותהי המלחמה נפוצה בכל העיר, כי נחלק העם לחצי, אחרי הרב ואחרי הקהל, משפחות התגרו במשפחות, איש ברעהו ואשה ברעותה. ויהי העם נדון בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בשוקים וברחובות, הצרו איש לרעהו במלחמת דברים, בריב ומצה ובאגרוף רשע". בסופו של דבר רק הודות להתערבותו של מחותנו העשיר, הגביר ר' אליהו פעסעלעס, לא סולק בסופו של דבר ר' שמואל ממשרתו, למרות זאת  לא פגה המתיחות. אחר פטירתו ב-כ"א בטבת תקנ"א החליט הקהל שלא למנות יותר אב"ד לעיר וילנה.שמואל בן אביגדור היה לאב בית הדין האחרון של העיר ווילנה.

. ‬

מאוסף שבדרון לדיוקנאות בספריה הלאומית.לפי הפרטים בספריה הלאומית זהו ציור מסוף המאה ה-19.בעותק של הדיוקן באוסף שבדרון לדיוקנאות יהודיים כתוב :"בתחתית הדיוקן, כתב הצייר: "הגאון שמואל בהגאון אביגדור אב"ד דק"ק ווילנא. מעשה ידי משה ב"ר יוסף צבי פאבעפטשיק [?] יליד מעזריטש. כ"ח אדר תרס"א [19 במארס 1901]"

והנה ציור שונה במקצת של שמואל בן אביגדור שנראה כמבוסס על הציור שלמעלה:

תצלום רפרודוקציה מהדפס ובו ציור דיוקנו של הרב שמואל בן אביגדור: הדפס שחור לבן בתבנית Cabinet card, בגודל 10.5X16 ס"מ. רפרודוקציה זו הופקה ברוסיה, בשלהי המאה התשע עשרה ( סביבות 1890) , והיא נתרמה לבית הספרים הלאומי על ידי ד"ר יוסף חזנוביץ', ביאליסטוק.

אם מישהו מהקוראים מכיר הופעה קודמת של תמונה זאת לפני ההופעה שלה בכתב העת "העבר"  ב-1918 ,או איפה ניתן למצוא אותה היום . אשמח אם יודיע לי על כך.

וחוץ מזה הסיפור של האיש שסיכסך את הקהילה של ווילנה הוא מרתק בפני עצמו אם כי מאז הופיעו עוד לא מעט אנשים כאלו.

ראו גם :

דיוקנו של הגאון מוילנה -זיוף או אמת ?

מלחמת עולם :המתנגדים נגד החסידים 

גדול סופרי המתח העבריים בשנות השישים "אייבי  קוסטין" למכירה בסט שלם  של כל ספריו המועמדים למכירה בידי אספן שליקט אותם במשך שנים !

אייבי קוסטין היה,לכאורה לפחות ,  אחד מסופרי הבלשים והמתח  המקוריים הטובים ביותר בישראל בשנות השישים.

למעשה זה היה שם בדוי של שני סופרים ישראליים מוכשרים. אחד מהם  בשם מירון אוריאל שהשתמש בשמות בדויים רבים כמו ארצי ברמן (עבור מערבונים וסיפורי גנגסטרים וסיפורי מלחמת העולם השנייה )  וז'ק מרטל ( על עלילות המפקח הצרפתי פיירו .  והשני היה "ד.בן גן " או בשמו האמיתי גדנקה ,ידיד טוב של הסופר פנחס שדה שמהצד כתב סיפורי ריגול מצויינים ומלאי הומור.תחת השם "גסטון פירו ".

שמם העיקרי של אוריאל  ושל "ד. בן גן" כשכתבו סיפורי בלשים ריגול ומתח באופן כללי היה "איבי קוסטין" והסיפורים האלו הופיעו בהוצאת ע.נרקיס

חלק מספרים אלו היו מסדרה אחת  שאותה כתב מירון  אוריאל על עלילות הבלש האמריקני ממוצא אירי "סלים אודונל " שוטר ניו יורקי קשוח שמשקלו הכבד מסתיר מוח חריף ביותר שעימו הוא פותר תעלומות מסובכות ביותר. הסיפורים הופיעו בסדרה של נובלות מתח ורומנטיקה  בשם "ריפיפי " שעבורה כתב אוריאל גם תחת שמות אחרים וכללו את:

מספר 3 בסדרת   ריפיפי"  "גופה על המדרכה"

מספר 7 בסדרה "היא נרצחה לאור השחר "

הערה : הסיפור הזה חזר ונדפס בהמשכים בשנות השבעים בארבעת חוברות סידרת הקומיקס " פנטומס " על עלילות גיבור הגו'נגל הלבוש מסכה פנטומס הוא הפאנטום "הרוח המהלך ".למרות שלעלילותיו של סלים אודונאל באמת לא היה קשר מיוחד לעלילות הפנטום

מספר 27 בסדרה "דם על הפסים ".

והיה גם ספר בלשי רביעי הפעם לצער הקוראים לא על סלים אודונאל.

משם עבר השם "אייב קוסטין "   ששמו יצא כעת  לפניו לסדרת "הבלש המסתורי "של נרקיס ( שאוריאל כתב עבורה גם תחת השם "ז'ק מרטל " את סדרת המשטרה והבילוש המצויינת "המפקח פיירו " וד.בן גן כתב עבורה תחת השם "גסטון פירו את סדרת הריגול המעולה "העכביש ")  ושם הופיעו כל ספריו האחרים של "איבי קוסטין " בעברית והפעם כל ספר עמד בפני עצמו ואינו חלק מסדרה כפי שהיה עם יצירותיהם האחרות של אוריאל ו"בן גן". .

הספרים כולם ממוספרים אבל המספור כפי שתראו אינו עקבי במיוחד…  וכל אחד מהם הוא מצויין מסוגו . הם כללו את:

"תעלומת רחוב ברייטון  13"  ( סדרת הבלש המסתורי 2 ,1962) : שהוא לכאורה סיפור אימה על טבעי המתאר רצח בעת סיאנס שהפיתרון שלו הוא מדהים מסוגו.

"אמילי סקנטון היא אשה צעירה ומקסימה המאמינה ברוחות מהעולם הבא.
רוזלינד קיירטיקר, המדיום, השתמשה באמילי היפה כאובייקט-קשר עם רוחו של קירבי דארק, רוצח הנשים הידוע שניתלה עד צאת נשמתו לפני כשבוע.
ואכן, רוחו של קירבי חדרה לגופה של אמילי וכעבור שעות אחדות בוצע רצח.
המשטרה עצרה מיד את אמילי.
מהו סוד הרצח והאם ביכולתה של המשטרה לאלץ את האשה הצעירה לתת את הדין מאחר והחוק אינו מכיר בנימוק של אילוץ על ידי רוחו של מת לביצוע רצח?

( ספר זה יצא מאוחר יותר בש/נות האלפיים  שוב בשם "נקמה מעולם המתים " בספריי ריגול ופלילים של הוצאת נרקיס .

"אונס בחצות" ("בתרגום " מירון אוריאל  סדרת הבלש המסתורי מספר 4 "  1963  )

האיש  שידע יותר מידי " ( "בתרגום " מירוו אוריאל  סדרת הבלש המסתורי מספר 101 1963)

"תעלומת החשיכה במעלה המדרגות " ( עברית ד. בן גן ,סדרת הבלש המסתורי מספר 102 , 1964 )

מסתרי הכרך (  "בתרגום " מירון אוריאל  סדרת הבלש המסתורי מספר 103 ,1963)

האיש  שלנו בהוואי "   ("בתרגום " ד.בן גן "   סדרת הבלש המסתורי מספר 104 1964 )

"תעלומת מכתבי הרצח " (עברית ד. בן גן סדרת הבלש המסתורי מספר 7  1964)

גם סיפורי הבלשים והמתח האחים מאת קוסטין הם כולם מצויינים מסוגם ממיטב היצירה המתח העברית המקורית של שנות השישים למרות שהקוראים לא ידעו שהם יצירות מקוריות.

לראשונה כל הספרים של "איבי קוסטין " מוצעים למכירה בידי אספן שהקדיש שנים רבות   מחייו לאסוף את כולם וכעת מוכן למכור את כולם כיחידה אחת בלבד.

כל מי שמעוניין לרכוש ביחידה אחת את מיטב יצירות הבילוש והמתח העבריות של שנות השישים ( אם כי הופיעו תחת שם בדוי אמריקני ) מוזמן ליצור עימי קשר ב:

Elieshe@inter.net.il

המדובר בספרים נדירים ביותר והסט שלם שלהם הוא ככל הנראה יחיד במינו.

ישראל קליוסטרו

הרשימה כאן והראיון אחריה מבוססים על הרצאה שנתתי לפני מופע של הקוסם קליוסטרו .

והנה היא מוסרטת.

אומנות החושים מה שמכונה עד לשנים האחרונות אומנות הקסמים היא אומנות עתיקה מאוד. מוצאה כנראה במצרים העתיקה ובהודו.

אנחנו מוצאים סיפורים מימי השושלת התיכונה של מצרים על קוסמים שבאו לבדר את פרעה חופו בונה הפירמידה הגדולה. וגם בספר שמות במקרא מסופר לנו על חרטומי מצרים שיכלו לבצע קסמים והתחרו בכשפים של משה ואהרון. מה שמראה על העתיקות הגדולה של העיסוק בקסמים ובאשליות במצרים אלפי שנים לפני הקוסמים המוצגים לנו בסיפורי 'אלף לילה ולילה'.

קוסמים היו כמובן גם ביוון וברומא ובימי הביניים ובתקופת הרנסאנס. אבל תאוצה גדולה קיבל התחום במאה ה־19 עם קוסמים כמו רוברט הודין ובמאה העשרים עם הודיני המפורסם ואחרים כמו ג'יימס רנדי ואורי גלר ורבים אחרים. כל אחד פיתח את האומנות ותרם לה קסמים או מעשי אשליה חדשים משלו שמטרתם היא לבדר ולשעשע אבל גם להרחיב את התודעה ולפעמים אפילו ללמד את הקהל דברים חדשים שהוא לא העלה כלל על דעתו.

זוהי אומנות מתפתחת שבניגוד לאומנויות אחרות אף לא הגיעה כלל לשיאה וקשה לדעת מה יצרו אומני החושים בעוד עשר עשרים שנה רק שאלו יהיו דברים מדהימים במיוחד.

בין אומני החושים הבולטים ביותר בישראל נמצא גם ישראל קליוסטרו. אדם שבין שאר דברים היה הקוסם הצבאי ראשון ונכנס לספר השיאים של גינס משום שלימד קסמים את הקבוצה הצעירה ביותר, והוא עשה זאת פעמיים.

ב־1987 הוא פרסם את אחת הקלטות הראשונות ללימוד קסמים 'איך להיות קוסם פנטסטי ב־60 דקות' הוצאת אגמון הפקות וספר לימוד על אומנות הקסמים, 'קסמים מקצועיים לחובבים' (פרולוג 1996). וערך מדעית ספר על תולדות הקסמים. ובשנים יצר תערוכות המבוססות על קסמים וחדרי בריחה. והוא בין האנשים שעומדים בחזית פיתוח אומנות הקסמים בישראל ובעולם.

והנה ריאיון מקיף עם המסטר מגוס של עולם אומנות החושים הישראלי :

אלי: מה עורר את עניינך באומנות העל־חושית הקסמים? מתי התחלת לעסוק בזה?

קליוסטרו:  הגעתי לעיסוק הזה בילדות. יום אחד התגלגל לידי ספר נהדר בשם 'הקסמים כתחביב' של ברוס אליוט שלימד איך אפשר לעשות כל מיני קסמים נפלאים ופשוט נשאבתי לתוכו וחלף זמן ארוך עד שיצאתי ממנו ובעצם אני לא בטוח שאי פעם יצאתי מתוכו באמת.

אומנם קראתי עוד קודם לכן ספר בשם 'יותם הקסם' (הקוראים היום אולי מכירים באותו בשם 'קייטוש הקוסם') של יאנוש קורצ'אק שתיאר ילד קוסם והסביר איך הוא מגיע לזה באמצעות הפעלת כוח הרצון. אבל זה לא באמת היה ברור לי איך מתקדמים איתו למטרה.

בספר 'הקסמים כתחביב', שבכריכה האחורית שלו סופר שהקוסמים בארה"ב זעמו מאוד על פרסומו בגלל שהוא חשף את כל סודותיהם, הוסבר בדיוק איך אפשר לעשות את זה ואיך להיות קוסם ו'אומן חושים' פרט אחרי פרט ושלב אחרי שלב. וממנו הבנתי כיצד אפשר להיות קוסם. על ידי עבודה קשה מפרכת ואינסופית שלעולם אינה פוסקת. אבל התוצאה הייתה שווה את זה.

המשכתי לקרוא עוד ספרים על קסמים כמו 'מאה פלא ופלא' וספרים אחרים וגם באנגלית שאומנם ברובם הגדול היו פחות מוצלחים מ'הקסמים כתחביב' אבל מכל אחד מהם היה אפשר ללמוד לפחות משהו ובדרך כלל הרבה מאוד. ולמדתי היטב כל טריק וכל קסם שתואר בהם. ובסופו של דבר אני משער שאני יודע כל טריק שמוצג בהם. קראתי מגזינים של קוסמים שמתפרסמים בארץ ובחו"ל וגם נפגשתי עם אנשים אחרים שעוסקים באומנות הקסמים. אם כי תדע שהם בדרך כלל לא אוהבים להחליף מידע. יש הרבה אומני חושים ששומרים על סודותיהם בקנאות אובססיבית גם ובעיקר מפני קולגות.

קליוסטרו בעת ביצוע קסם

השלב הבא מבחינתי היה כאשר התחלתי להמציא קסמים וטריקים משלי שלא היה באף ספר שקראתי ושום קולגה שלי שלא שמע עליהם בכלל. וזה היה מבחינתי שלב חדש וגבוה יותר באומנות החושים.

דווקא רק לאחרונה מצאתי את עצמי עמוק בתוך העולם העל־חושי, עד לאחרונה היה קשה לי עם מה שאני קורא לו 'לקדש את הרמייה', אותם אומני חושים, נהדרים ככל שיהיו ש"מקדשים" בדרכם את העובדה שאני "עובד עליך בעיניים", אני הפרפומר יותר טוב/מוכשר/כשיר ממך ולכן אני מצליח לבלבל אותך.

מתחשק לי להיות אומן חושים אחר, לא רוצה להעצים אותי, "אני, אני אני". הרבה יותר מעניין בעיניי אם הצופים במופע יצאו עם השאלה "איך אני, הצופה התמים עושה את זה?" איך אני נפתח לעולם הנסתר ולומד ליהנות מהיתרונות שהוא מציע, ולא איך אני מעריץ את הבחור הצעיר עם החליפה שהצליח בחן רב "לעבוד עליי".

כן, אני מודע לעובדה שרוב אומני החושים אינם טוענים במילים לכוחות על טבעיים, רק במעשיהם, היקום כידוע מריע למעשים ולא לדיבורים. ובכל זאת הפריחה בתחום בימים אלו משמחת אותי מאוד, מצד אחד היא מפתחת כישרונות ומעודדת יצירתיות בתחום שכמעט לא השתנה ב־200 שנה האחרונות ובמקביל היא "מדגדגת" את המקום הזה שישנו בכולם שמעורר את הספק – "אולי זה באמת? אולי יש דברים נסתרים מהעין…" המפגש המקרי שלי עם 'הבונים החופשיים' עורר בי עניין מחודש וזרק אותי לעשייה מחודשת בתחום.
אלי: לכל קוסם יש שם במה. ואלו לרוב שמות כמו הודיני, יוריני וכו' מדוע החלטת לבחור בשם במה בקלי וסטרו דווקא שאינו מקובל בין הקוסמים?

קליוסטרו: גם זה לקוח מהספר הקסמים כתחביב, ובתוכו מצאתי קסם שהסעיר את דימיוני, המשקפיים של קאליוסטרו (הא' במקור). קודם למדתי את הקסם ואחר כך אימצתי את השם של הקוסם האגדי מבלי לברר עליו מספיק. זה פשוט היה שם מצלצל.

קליוסטרו המקורי

אלי: מה גילית על קליוסטרו האמיתי לאורך השנים ?

קליוסטרו: רק לימים התברר לי מיהו ומהו. בהתחלה מצאתי עליו מידע שהוא היה שרלטן נוכל בסך הכול עוד מאחז עיניים. אבל בהדרגה גיליתי עליו מידע נוסף שהפך אותו ליותר ויותר מרתק דווקא בספרייה לספרי כישוף ומיסטיקה ריתמן באמסטרדם מצאתי מידע מפורט ומדהים לגביו. שהוא היה אדם מדהים ממש יוצר של מסדר מיסטי ששם דגש על שוויון בין גברים ונשים, ומאבות רעיונות המהפכה הצרפתית של שוויון ואחווה בין כל אדם. אבל לכל זה לא הייתי מודע כלל בהתחלה.

גם כאן, בארץ המפגש עם מסדר הבונים החופשיים של 'ממפיס מצרים' שנוצר בידי קליוסטרו בשילוב הסקרנות שהוא עורר בי הובילו אותי למסע חיפוש מחודש אחרי מידע לגביו, עולם חדש ומיוחד נפתח בפניי. ואני מרגיש שאני 'במקום הנכון' ושרק התחלתי לגלות. תודתי המיוחדת למעין רוגל שכותבת עבורי במגוון פורמטים שהצליחה לסקרן אותי לתוך העולם המאוד נסתר הזה. כיום שככל שאני לומד על קליוסטרו האמיתי. ועל חבריו ומוריו כמו 'בעל השם מלונדון', מקובל ומיסטיקן יהודי שהתמונה שלו הפכה איך שהוא לתמונה של מייסד החסידות הרב ישראל בעל שם טוב, אני מוקסם יותר ויותר ואני מניח שאומנות החושים שלי מקבלת מזה השראה.

תמונה אוריגנלית של 'בעל השם מלונדון', ידידו ומורו של קליוסטרו. ואגב התמונה הידועה הראשונה שבה לסמל המגן דוד יש תפקיד חשוב. לימים הפכה "לדיוקנו" של רבי ישראל בעל שם טוב מייסד החסידות.

קליוסטרו : היום אני חושב במלוא הרצינות לנסוע לוותיקן ששם האינקוויזיציה שפטה את קליוסטרו למוות בטענות מפוברקות שונות וגם לא כל כך מפוברקות, שהוא אחד האחראיים למהפכה הצרפתית, ולנסות לשכנע אותם לעשות לו משפט חוזר לאחר המוות.

אלי: אתה מאמין שתצליח לשכנע אותם ?

קליוסטרו: אולי לא, אבל כאומן חושים גיליתי: זה אף פעם לא מזיק לנסות גם את מה שנראה כבלתי אפשרי. ואתה תמיד לומד מזה משהו חדש.

אלי: איך הגעת להיות הקוסם הצבאי הראשון? איך שכנעת את הצבא לתת לך את המשרה?

קליוסטרו: זה תודות לשחקן והיוצר דן תורן חברי משכבר הימים שסייע לי עם זה. כפציפיסט היה לי קשה עם הרעיון של הצבא וחיפשתי דרך לתרום את חלקי למדינה בכל זאת. כמי שאינו סובל 'חפיפיות' בלשון המעטה הזדעזעתי מהמחשבה שאהיה ג'ובניק חסר תועלת ממשית, וכאדם יצירתי החלטתי שיותר קל לשכנע את הצבא לקבל אותי כמות שאני מאשר לברוח מהבעיה, עם נחישות וקסם אישי הגעתי למי שצריך בקריה, שכנעתי אותם ויצרתי תקן – 'קוסם צבאי', תקן שנשמר עד היום למעלה מ־30 שנה. ובימים אלו מאייש את התפקיד תלמיד שלי שהכרתי ולימדתי כשהיה בן 9. במסגרת התפקיד הופעתי למעלה מ־1000 מופעים במוחלט בכל הארץ,  בכל בסיס או מוצב, מ'רום אל' שבסנטה קתרינה ועד למוצב העליון בחרמון.
אלי: התפקיד הזה עוד קיים בצבא?

קליוסטרו: כן בהצלחה רבה. לדעתי בימים אלו יש שניים שלושה קוסמים בפועל. החיילים בצבא אוהבים מאוד לראות אומני חושים ואגב גם הקצונה הגבוהה עד הבכירה ביותר.

אלי: הצבא ניסה להשתמש בכישוריך המיוחדים כאומן חושים למטרות צבאיות כפי שלמשל עשו הבריטים במלחמת העולם השנייה עם הקוסם ואומן החושים ג'ספר מסקליין שהם השתמשו בכישוריו המיוחדים כדי להטעות את הגרמנים בקרב אל עלמיין כפי שנחשף בספר 'קוסם המלחמה'?

קליוסטרו: אין תגובה. ואתה צריך להבין שגם לא אוכל לענות לך על כך. אבל אציין בכל זאת שקוסמים ואומני חושים יכולים לעזור למערכת ביטחונית בנושאים ספציפיים מאוד לא רק בזמן מלחמת העולם השנייה כפי שמסופר באותו ספר נהדר אלא גם היום. תסיק מזה מה שאתה רוצה.

אלי: אתה כותב ספרים על קסמים ופרסמת קלטות לימוד. כמה קלטות פרסמת עד היום?

קליוסטרו: לציבור הקוסמים הצעירים הוצאתי ספר אחד מאוד סודי שניתן רק לתלמידי, לציבור הרחב הוצאתי ספר כתוב אחד – 'קליוסטרו, הקוסם קסמים מקצועיים לחובבים'. קלטת וידיאו שעוררה סערה ענקית בשנת 1987 תחילת עידן הווידיאו, 'איך להיות קוסם פנטסטי ב־60 דק'. עמיתיי הקוסמים טענו אז שאני חושף את סודותיהם לציבור.

ואז הקמתי אתר ענקי: 'מגוס אקדמי' עם מאות סרטוני לימוד שרצים עד היום ברשת.ובכלל חלק נכבד מאוד מזמני מוקדש היום לחינוך של קוסמים צעירים.

אלי: למה אתה מוצא זאת כחשוב לעסוק בחינוך והוראה של קוסמים ?

קליוסטרו: מי שמגיע ללמוד להיות קוסם חייב את זה, זה לא מקרי בעיני שילד או נער או אפילו בוגר מחליטים יום אחד להיות קוסמים. זה פחות רומנטי מסיפור הארי פוטר אבל מספיק קסום ומיוחד בעיני, שמישהו מתמודד עם המציאות דרך קסם, יותר נכון דרך ההשתקפות של הקסם שהוא עושה ומצליח להקסים אתו, בני אדם סביבו, היכולת הזאת מופלאה בעיני, וילד שזוכה בה זוכה במתנה לכל החיים.

כאמור אני גם זוכר היטב את הספר של קורצ'אק 'יותם הקסם' שבו הילד גיבור הסיפור למד את הכול בעצמו בלי שיהיה לו מורה ומדריך וכתוצאה הוא עשה שגיאות איומות שיכלו לפגוע בו וגם באחרים לאורך כל החיים. וכך זה גם במציאות.

על מנת להשתלט היטב על האומנות הזאת יש צורך בהדרכה מאדם מבוגר ומנוסה ואין בכך חוכמות ואין שום קיצורי דרך.  בניגוד למה שאפשר להבין מקיטוש של יאנוש קורצ'אק זה לא בא מעצמו.

כפי שלימד אותי דודי יצחק אמיר ז"ל: ילד שלומד כינור, גדולים סיכוייו להגיע לאולם הקונצרטים, מילד שאינו לומד. אני מכיר אישית את הכוחות התרפוייטים בטמונים בלימוד קסמים והעברת הכוח לקוסם הצעיר. זה מדהים מה שזה עושה לבטחון העצמי של הקוסמים הצעירים. ולמתבגרים, זה נהדר מכיוון אחר: בגיל ההתבגרות הם רוצים לשמור על 'סודיות'. להתחבא מאחורי הסודות של הקוסם מצד אחד, ולתקשר ולזכות להערצה מצד שני, קסמים תפורים 'פיקס' למתבגרים.

אלי איזה חידושים הכנסת לתחום האל־חושי דברים שלא היו קיימים לפניך? עד כמה שאתה יכול לחשוף כמובן.

קליוסטרו:  בעברי ייצרתי מוצרי עזר לאומני חושים, קוסמים ומנטליסטים, בהווה גיליתי עולם מאוד יצירתי עם הרבה ממציאים צעירים, מקוריים ומסקרנים, ממש כמו בכל תחום אחר. אבל בעיני החידוש הוא בקונספט, פתאום הבנתי שיש תפקיד לאומני החושים, לא בטוח אפילו שהם יודעים אותו בעצמם. הם מזכירים לכולנו משהו שאנחנו יודעים בפנים אבל מסתירים כלפי חוץ, יש עולם שלם נסתר מן העין, עם חוקים שונים, תפקיד אומן החושים הוא לדגדג את המקום הזה.

התפיסה שלי אומרת שבמקום "לקדש את הרמייה" או אם תרצה את "אחיזת העיניים" להסתפק בעובדה שהאומן מצליח לבלבל את הצופה, זה מעצבן ואפשר להבין למה, הכול כל כך מסודר במציאות והנה בא מישהו עם חליפה ומוכיח שאולי לא הכול כפי שהוא נראה. לא מעניין אותי רק להרשים, זה כבר לא מספק יותר, אם הצלחתי לכך שהצופה יגיד במקום "שיואו, איך הוא עשה את זה", "איך אני יכול לעשות את זה, להביא את הקסם לחיי" – לא פחות מזה.

שיאי קסמים 

אלי: מהם השיאים שנכנסת עימם לספר השיאים של גינס?

קליוסטרו:  זה אותו השיא פעמיים – שיעור הקסמים הגדול בהיסטוריה האנושית.

באוגוסט 2012 קליוסטרו העביר את שיעור הקסמים לקהל הגדול ביותר עד אז של 644 משתתפים ושבר שיא של קוסם שהעביר שיעור קסמים ל־315 משתתפים. אבל כבר באוגוסט 2012 קוסם בריטי שבר את השיא הזה והעביר שיעור ל־1,063 משתתפים !

ב1 ביוני 2015 קליוסטרו שבר שוב את השיא הזה כשהעביר בעיר חיפה שיעור בקסמים לקהל של 1,600 תלמידים יהודים וערבים והעביר להם את שיעור הקסמים הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות והקסמים שלימד היו כולם קשורים לחיים משותפים.

צפו בכך כאן

השיא הזה נשבר מאז בהודו ב־2016 אבל זה טבעם של שיאים שתמיד יש מי ששובר אותם. כשלב נוסף בהתקדמות הבלתי פוסקת לאינסוף.

קליוסטרו: בכל פעם יש קוסם אחר שמצליח לאחוז בשיא. חודשיים אחרי ששברתי את השיא עם 1,567 תלמידים, עקף אותי קוסם אנגלי מנוול עם 20 איש יותר. אני מניח שאם אחליט לשבור את השיא שוב זה יהיה עם 10,000 איש, שיניחו לי עד הפנסיה.
אלי: ספר על הפרויקט שלך במוזיאון בהולנד. איך זה נוצר? מהי מטרתו ?

קליוסטרו : הרייקס מוזיאון באמסטרדם Rijks mueum Amsterdam הזמין אותי להפוך בקסם את כל המוזיאון לחדר בריחה ענקי המאפשר צפייה מזווית חדשה באומנות. יצרתי בעזרת אומנים נוספים, מקומיים, חוויה מאוד מרגשת ומסקרנת לעשרות אלפי שחקנים. כל הכרטיסים נמכרו בקיץ וכשחזרנו בכריסמס. זה היה הפרויקט השישי במהלך שנת 2018, בחמישה מוזיאונים שונים, השיא ברייקס.

מדובר פה בעצם ב'סיפורת רבודה' 'אימרסיב סטורי טליג', מונח שלמדתי להכיר ממעין רוגל. זה מאוד דומה לחוויה שיש לצופה בקוסם ה"מנסר" נערה לשניים. בראש של הצופה נרשם סיפור שלם שבנוי מהחלקים שיוצר הקוסם. המטרה הראשונית בכל הפרויקטים הייתה להביא קהל חדש למוזיאון, אבל לא רק מסתבר שהפרויקטים יוצרים תנאים חדשים לצפייה במוזיאון, כחוויה של FUN נטו, לגיטימי תוך כדי קבלת מידע משכבה נוספת של סיפור. יש כאן גם שבירת קרח בין הפנתיאון המוזיאוני לקהל "החדש" שהווירטואליות יצרה.

אלי: איך אתה רואה את מצבה של האומנות העל־חושית היום? לאיזה כיוונים היא יכולה ועליה ללכת בעתיד?

קליוסטרו: לא במקרה שאנחנו עדים לפריחה של התחום, עידן הפייק FAKE  בפתח, זה התחיל בפייק ניו', העולם החדש של עידן טראמפ וממשיך עם יכולות מדהימות של בינה מלאכותית להחליף דמויות בסרטים, לייצר ציורים ולדגום בני אדם שלא קיימים. האותנטיות משנה צורה, לא ברור אם יישאר לה מקום בעולם החדש, שבו הכול אפשרי, הרבה יותר מאי פעם. אבל אני מאמין שאנשים כמו החניכים הצעירים שלי יכולים גם עם היכולות הטכנולוגיות שלהם וגם בלעדיהם לקחת את האומנות העל־חושית לשיאים שאותם אני כרגע מסוגל רק לדמיין.

אסיים באופטימיות מסוימת בסיפור על ממציא הטלפון גראהם בל שסיפר לאשתו על הרעיון שמישהו מרים אפרכסת בניו יורק ומישהו אחר בוושינגטון והם יכולים לשוחח. ואז היא אמרה: "ומה אם אין להם מה להגיד?"

צילום: אפרת בלוססקי

ראו גם

אלי אשד מציג את אומנות החושים ואת קליוסטרו

האתר של הקוסם קליוסטרו

הבלוג של הקוסם קליוסטרו

קליוסטרו ב'רשימות'

דף הפיסבוק של קליוסטירו

וקראו עוד על קוסמים וקוסמים מתלמדים

עבור קוסמים בלבד:רשימת ספרי הקסמים  בעברית

יותם הקסם של יאנוש קורצ'אק

כל האמת על אורי גלר

מלכת הקוסמים

כל האמת על אגודת הקוסמים 

כל מה שרציתם לדעת על כשפים ולא היה לכם את מי לשאול

עושה הנפלאות :70 שנה של הקוסם מנדריק

הנפת דגל הדיו בגירסה הדפיניטיבית החתומה בידי הצלם מיכה פרי . באדיבות תמר פורת -פרי 

שבעים שנה לצילום התמונה המפורסמת ביותר והמסיימת של מלחמת העצמאות ,צילום דגל הדיו המונף באום רשרש בידי אברהם אדן ( "ברן") ומכריז על כיבוש אילת.

הצלם הוא מיכה פרי ממפקדי הספינה אקסודוס.

התמונות שאותן צילם מיכה פרי בטקס הנפת דגל הדיו .קולאז' מאת תמר  פורת פרי.

בין המצולמים בתמונה המפורסמת הסופר נתן שחם שלו יש חשיבות  מרכזית בסיפורה של הפצת התמונה ונדון בכך בקרוב במאמר בשם "מעבר לדגל הדיו " ששיעסוק בגילגוליה של התמונה לאחר הצילום וכיצד הפכה לאיקון שהיא היום.

. והנה לפניכם סיפור לכאורה בדיוני אבל לא באמת שכתב נתן שחם על אירוע הנפת דגל הדיו,והוא עשה זאת זמן קצר מאוד לאחריו. אולי רק כמה ימים או שבועות לכל היותר.

"פסח " גיבורו של הסיפור הבדיוני לכאורה הוא אדם אמיתי מאוד בשם אלכסנדר יולין "( שכונה "סאשקה הפוליטרוק" )  וכמו שחם הוא היה קצין תרבות פוליטרוק.

אלכסנדר סשקה יולין 

והנה הסיפור שבו סשקה הפוליטרוק מככב תחת שם אחר.

מה  יולין כשקרא אותו כמה חודשים לאחר אירוע דגל הד'יו ב-1949  חשב עליו  איננו  יודעים.

נקדים את המאוחר ונציין  שסיום חייו של אותו  אלכסנדר יולין  שנים לאחר  מכן היה בלתי צפוי עד כמה שרק אפשר.הוא הואשם ונכלא כמרגל של ברית המועצות למשך חמש שנים  .ולאחר ששוחרר מבית  הכלא סיים את חייו כמחסנאי במכון ווטרינארי ברמת גן.

זה מן הסתם משהו שנתן שחם בסיפור שבפניכם לא  היה מעלה על דעתו כסיום לגיבורו.אבל אפילו בסיפור עצמו אני כקורא היום מוצא רמז כלשהו לסיום האמיתי של חיי גיבורו אם כי המחבר לא היה מ

לדברי פרופסור אבנר הולצמן סיפור זה הופיע בעל המשמר  ב-17 באפריל 1949  אבל לא מצאתי אותו בגיליון זה .

הכסיפור  בוודאות הופיע בקובץ הסיפורים של נתן שחם מ-1949 "האלים עצלים ".

הוא פורסם שוב בעל המשמר ב-1959.דף לספרות, 20.3.1959 עמ' 7 במלאת 10 שנים לשחרור אילת

ובפעם האחרונה עד כה באנתולוגיה   מבחר שירים וספורים שנכתבו בימי מלחמת-העצמאות /    [תל-אביב] :   רשפים,   1989.
‬

אני מביא אותו כאן באדיבות הסופרת  אורית שחם –גובר

אלכסנדר יולין  המודל לגיבור "דגל הדיו " מתרחץ במימי הים לפני או אחרי טקס "דגל הדיו"

"הנפת דגל הדיו " ציור של צבי גרא מהספר של מנחם תלמי   כך לחם ישראל :   פרשיות מלחמת העצמאות /    תל-אביב :   יזרעאל,   תשי"ג 1953

הנפת דגל הדיו באום רשרש.צילם מיכה פרי ב10 למרץ 1949. פורסם לראשונה בדפוס ב"דבר לילדים "דבר לילדים כרך כ"ד חוברת 27, 10.3.1954.

זהו הצילום בגירסתו הסופית מבחינת מיכה פרי וחתום על ידו. באדיבות תמר פורת -פרי.

להלן סיפור גילגוליה של התמונה האיקונית מכולן "דגל הדיו".

במרץ 2019 מלאו שבעים שנה לצילום התמונה האיקונית ביותר של מלחמת העצמאות ואחת הידועות ביותר של הצילום הישראלי בכלל ""דגל הדיו" שצילם מיכה פרי ב-10 למרץ 1949 באום רשרש.

לראשונה אחשוף… לא איך נוצרה התמונה ב-10 במרץ 1949 זה ידוע  ונכתבו על כך מאמרים שלמים וערך ענק גדוש בויכוחים פנימיים בויקיפדיה בשאלה מי יצר את דגל הדיו ומי עומד איפה בצילום.

זה לא באמת חשוב לדעתי מי רקם או שלא את דגל הדיו.

זה לא באמת חשוב לדעתי מי נמצא בתמונה.

זה לא היה מעניין  היום את אף אחד אילולא …התמונה.

תמונה שהוקם על פיה פסל (!)

עיריית אילת הציבה באתר משטרת אום רשרש פסל מתכת המתאר את מעמד הנפת דגל הדיו. הפסל נמצא בגן ליד "קניון מול הים" בחוף הצפוני של אילת ליד הטיילת, ומבנה המשטרה עצמו שוחזר בסמוך לפסל.

אנדרטת דגל הדיו  פסל מברונזה של דניאל כפרי .הוצב ב-1996.

ב-16 במרץ 2008, ט' באדר ב' ה'תשס"ח, במלאת 59 שנה להנפת דגל הדיו, נפרס בטקס חגיגי לציון האירוע דגל ישראל ענק מצפון לאילת. על פי ספר השיאים של גינס זהו הדגל הגדול בעולם, אורכו 200 מטרים ורוחבו 100 מטרים

התאריך העברי של הנפת הדגל, ט' באדר, הפך לימים ליום אילת.

מה שמעניין יותר לדעתי איך התמונה שנוצרה בידי צלם חובב נהפכה לאיקון. לתמונה המפורסמת ביותר של מלחמת העצמאות שהפכה פעולה שיגרתית לגמרי וחסרת כל חשיבות צבאית לאירוע היסטורי לאומי שאנשים מתווכחים עליו עד עצם היום הזה.רק בגלל התמונה.

הצילום הוא המקביל הישראלי של שני צילומים מפורסמים האחד אמריקני על הנפת דגל ארה"ב באי  איוו ג'ימה שנכבש מידי היפנים .

"הנפת הדגל באיוו ג'ימה " צילום של ג'ו רוזנטל ה23 בפברואר 1945  .פרסם בתוך יומיים בשערי עיתונים רבים בארה"ב. הצילום הוא מבויים. 

התמונה שימשה בין השאר כבסיס לפוסטרים ,לבול של ארה"ב , לאנדרטה של חיל הנחתים בארה"ב ולסרט מפורסם מאוד של קלינט איסטווד ,שתיאר את גורלם של גיבורי הצילום לאחר פירסומו.

הצילום השני רוסי  מכיבוש הרייכסטג בברלין בירת גרמניה הנאצית .

הנפת דגל ברית המועצות על בניין הרייכסטאג בברלין. צילם יבגני חאלדיי 2 במאי 1945 פורסם ב-13 במאי במגזין  Ogonyok 

גם תמונה זאת הפכה מוכרת ביותר ובסיס לכרזות פוסטרים בולים ומטבעות :

בול של הרפובליקה המזרח  גרמנית. 1975

בול של אזרבירג'ן 2010

מטבע של בלארוס

מטבע של הפדרציה הרוסית

שתי התמונות באלו התברר לימים "בוימו " ובמקרה של הצילום הרוסי "זוייף"  בידי הצלם והיו רחוקות מאוד מלהיות אותנטיות .זאת בניגוד לתמונת "דגל הדיו" שאכן הייתה אותנטית לחלוטין.

כתבה של מיכה פרי שבה הוא מספר על צילום דגל הדיו. "דבר השבוע "  28 בפברואר 1969לקוח מאתר http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=DAV&_ga=2.113020481.45213241.1552227143-669890410.1539600071#panel=browse

כאשר נודע  למיכה פרי   לשעבר מפקד העולים בספינת המעפילים המפורסמת   "אקסודוס " על המבצע ועל אישור שנתן בן גוריון לעיתונאים להצטרף ללוחמים הוא החליט בהחלטה של רגע לרדת לנגב ולתעד את האירוע.מחברו שאול ביבר שאל מצלמה וכמה סרטי שחור לבן קיבל בבית מפלגת העבודה ברחוב  הירקון שמולו התגורר אז. הוא הצטרף למטוס שנא את העיתונאים לחזית באילת והנחית אותם במה שיהיה לימים שדה התעופה עובדה. אך כאשר התמהמהו הכוחות הלוחמים לצאת לאום רשרש ההחליטו העיתונאים לעזוב ורק מיכה פרי נשאר מכולם בשטח עם הלוחמים.ביחד עם חברו הסופר נתן שחם.

.השניים נלקחו בידי הכוח של  גדוד 7 בפיקוד נחום שריג מפקד החטיבה  ואברהם אדן  ( ברן ) מפקד פלוגה  של חטיבת הנגב  כ"טרמפיסטים " לא באמת רצויים .וברור שברן  ולוחמיו לא העלו על דעתם שההחלטה לקחת עימם את השניים האלו הייתה ההחלטה החשובה ביותר שלהם בכל אותו אירוע .שכן רק הודות לשניים האלו השתמר זכרון האירוע שהיה נשכח בילעדיהם.

היו כמה כוחות שונים שנעו לכיוון תחנת המשטרה אום רשרש א,חטיבת הנגב וחטיבת גולני.היום ישנן טענות שהן כנראה מבוססות שאנשי גולני כבר היגיעו למקום כמה שעות קודם לכן.

ניתן לתמוה מה היה קורה אלו…..דווקא אנשי חטיבת גולני היו מגיעים ראשונים ומניפים את הדגל הישראלי ראשונים.האם היינו זוכים אז בצילום "דגל הדיו " קלאסי אחר?

כנראה שלא.היה צורך בצלם ספציפי מאוד שיצלם את התמונה הזאת ובאיש ספרות ספציפי שיפיץ אותה. כאלה למיטב ידיעתנו לא היו באותו כוח גולני.אם כי יש להניח שהיינו זוכים בצילום אחר של האירוע. אבל סיכויים קלושים שהוא היה הופך לאיקוני כמו הצילום שבידינו. 

אברהם אדן "ברן " עם התמונה בזיקנתו .צילום של המשפחה.

כאשר היגיעו אנשי חטיבת הנגב נחום שריג עוזי נרקיס אברהם ברן  מיכה פרי נתן שחם והאחרים ליעד ראשונים,לכאורה לפחות ,  היה ברור שיש לעשות מעשה סמלי .ברן שלף דגל מאולתר ,שהוכן מבעוד מועד מסדין לבן ששני פסי דיון צויירו בצדדיו ובמרכזו נתפר סמל מגן דוד שהוסר מתיק עזרה ראשונה.  וכאן יש לזכור שלא יכול היה להיות שום דבר חוץ מדגל מאולתר שכן רק זמן קצר קודם לכן בסוף אוקטובר 1948 נקבע העיצוב של דגל מדינת ישראל

בעזרת חבריו הניף אדן  את הדגל על התורן שהותירו הירדנים על שפת מפרץ אילת.

ושם צילם   מיכה פרי את ההנפה הראשונה של דגל ישראל באיזור אילת.

על התורן אברהם אדן (ברן), בנוסף לאברהם אדן השתתפו במעמד: מפקד חטיבת הנגב נחום שריג, נתן סגל, קצין המבצעים (קמב"ץ) עוזי נרקיס, פקד פלוגת חיות הנגב (מ״פ), קצין המודיעין (קמ"ן) החטיבתי דוד ניב (ביבי), סגן הקמ"ן אברהם ברמן (בז) ההנדסה החטיבתי משה צרי (פפר), קצין התרבות נתן שחם, סמ"פ אריה הברמן, הנהג יוחנן אלישוב, הסייר עמוס קרסניצקי ואלכסנדר יולין. בנוסף, נמצא שם גם יעקב לוי, חייל חטיבת הנגב גם הוא.

איפה עומד נתן שחם בתמונה ?

בתו אורית גובר שחם כותבת לי :" זה עם הרובה והמעיל הארוך מימין".

תוך  הפגנה מרשימה של אתלטיות ברן  טיפס  על התורן ותלה את הדגל בעצמו אם כי לא היה בכך כל צורך. התצלומים  האחרים  מראים בבירור שבסביבה היה סולם שאין זה ברור מדוע לא השתמשו בו ולימים ברן עצמו הופתע כשראה אותו בצילומים.אבל ברור  גם שאם היה עולה על סולם כדי לתלות את הדגל התמונה לא הייתה כה מרשימה.

טקס הנפת הדגל הסתיים בשעה ארבע אחר הצהריים בשירת התקווה..

במצב רגיל הוא היה נשכח מיידית.

אבל הודות לשחם ופרי   שני "הטרמפיסטים " כפי שכינה אותם"ברן "  האירוע שהיה נשכח לחלוטין התפרסם והפך לסמל.

תמונה אחרת של מיכה פרי שמציגה את הנפת דגל הדיו ,שלא זכתה לכל פרסום מיוחד. שימו לב לסולם שמוצג בצד שמביא את השאלה למה לא השתמשו בו כדי להניף את הדגל. נוכחותו של הסולם היא גם הסיבה שתמונה זאת אינה יצירה איקונית אלא עוד צילום סתמי של צלם חובב..

מיכה פרי צילם במהלך האירוע 12 צילומים שמהם שרדו תשעה.8  צילומים רגילים בתכלית  ואחד מופתי.

( ומצורפות למעלה  התמונות  האחרות )

בתצלומים תועדו תחנת המשטרה שבה הונף הדגל ,את ההכנות להנפת דגל הדיו ואת ההנפה עצמה.

בשובו לתל אביב כתב נתן שחם סיפור ידוע על האירוע בשם "דגל הדיו ". ותוכלו לקרוא אותו כאן .

בשובו לתל אביב הפקיד מיכה פרי את סרט הצילום במפלגת העבודה.

התמונות ככל הנראה לא פורסמו משום מה בעיתונות ב"דבר " ב" על המשמר " במעריב או "בידיעות אחרונות" או "הארץ".

מיכה פרי  מעולם לא חזר לבקש את התשלילים או את התצלומים שנראו לו כלשעתם בלבד. ולמעשה שכח מהם.

אבל  למרבית המזל היה מי שלא שכח את התצלומים .זה היה עמיתו  של פרי הסופר נתן שחם.שחם כתב סיפור על הפרשה  שאותו תוכלו לקרוא כאן  והוא זה שהחל  בפרסומו של "דגל הדיו" ולימים בהפצתה של התמונה.

תמונת הנפת דגל הדיו  היא רק אחת מקבוצה.  כפי שאתם רואים שאר התמונות הן שיגרתיות. אף אחת מהן לא הייתה הופכת להיות איקונית. ואכן אף אחת מהן  וגם לא שום תמונה אחרת שאותה צילם מיכה  פרי בימי חייו לא חדרה לתודעה.אפילו לא התקרבה לכך. סתם עוד תמונה של צלם חובב אולי מוכשר יותר מהממוצע.

איך שהוא במה שניתן רק לתארו כסוג של נס או אירוע של "פעם בחיים " הצלם החובב מיכה פרי בקליק אחד יצר במפתיע   בלי להתכוון ולכוון לשום דבר , בלי לביים כלום תמונת מופת איקונית שיש לה משמעויות כמעט אינסופיות .וזה דבר נדיר מאוד. גם עבור צלמים מקצועיים.

ניתן להשוות זאת להשראה שאותה חווה משורר ליצור יצירת מופת פואטית.

דוגמה אחת מני רבות למשמעויות שאפשר ליחס לתמונה זאת אפשר למצוא בכריכה האחרית של ספר מ-2013 בשם "תקשורת המונים בישראל" מאת אורן סופר  :

"התמונה בשער הספר, על רבדיה השונים, מבטאת באורח מטפורי את התהליכים שהספר מתאר. ברוח התמונה המקורית של הנפת דגל הדיו באום-רשרש (אילת), שהיא סמל מובהק לבניין האומה ולמאבק לעצמאות פוליטית, נטלה תקשורת ההמונים העברית חלק חשוב בהנפת דגל התרבות העברית ובדמיון האומה הישראלית המתהווה. אך דגל הדיו, המסמל את הלחימה למען הקמת המדינה ואת האלתור וההקרבה למען הקולקטיב, מוחלף בדגל מקדונלדס,שהוא הסמל המובהק ביותר למגמות גלובליזציה, מסחריות ואמריקניזציה. ברמה המטפורית, החלפת הדגלים מבטאת את השינוי בזירה התקשורתית." 

מנהלת הספריה  לחומרים ויזואליים  בבית אריאלה  ציפי סובר ששוחחתי עימה בעת הכנת רשימה זאת (ושהיא יחד עם אנשי מכון גנזים בספריה זאת סייעו לי באיסוף החומרים  ןתודתי להם )  אמרה לי לאחר העפת מבט בתמונה שהיא מייצגת באופן מושלם את שימחת הניצחון  הגברית הפטריארכלית של הכיבוש באשר היא.

האם יש משהו מהמשמעויות המתוארות כאן בצילום המקורי ? כן . האם מיכה פרי כיוון אליהם ? כלל לא או לא בהכרך .   הוא רק רצה לתפוס את הרגע.

האם ניתן למצוא אותם גם בתמונות האחרות שצילם באותה השעה?

לכאורה  כן אבל קשה מאוד למצוא אותן. אם הייתי נותן את אחת התמונות האחרות למנהלת או למישהו אחר ,ספק רב אם היו  מוצאים  בהן את המשמעויות שתוארו כאן או כל משמעות אחרת.אלו הן תמונות "סתמיות " ורגילות שמנציחות מצב בלי לחדור למשמעויות הטמונות בתוכו.

זה ההבדל בין יצירת מופת ובין יצירות רגילות.

לגלות את התמונה ולהבין שהמדובר ביצירת מופת לקח זמן. הצלם המקורי לא הבין זאת כלל. מבחינתו זאת הייתה עוד תמונה.

היה צורך  במישהו אחר שיבין את החשיבות ואת העוצמה שיש בתמונה.

המישהו הזה היה נתן שחם.

תמונה ב"דבר לילדים "

עטיפת הפרסום המקורי שבו הופיע צילום "דגל הדיו". 

כולם מכירים את התמונה של דגל הדיו  אבל אף אחד בעצם לא יודע איפה היא פורסמה לראשונה.

כאמור למעלה הצילום לא מופיע ב"על המשמר"  בחודשים הרלבנטיים של 1949 או ב"דבר" הוא  גם  לא מופיע כפי שהיה ניתן לצפות בכתב העת של מערכת הביטחון "מערכות ".

במשך כמה שנים הצילום היה לא ידוע  לחלוטין .

הפילמים במשך כמה שנים שכבו כאבן שאין לה הופכין בבית מפלגת העבודה.

אבל  למרבית המזל היה מי שלא שכח את התצלומים.זה היה עמיתו  של פרי הסופר נתן שחם.

הוא עבר על התצלומים כאשר הכין רשימה מיוחדת לשבועון הילדים "דבר לילדים לרגל מלאת חמש שנים לכיבוש אילת  והיה זה אז  שהבחין באיכותה המיוחדת של תמונת "דגל הדיו" ובחר בה והפך אותה לאיקון..

הצילום  הופיע  לבסוף בפעם הראשונה ב"דבר לילדים " ב-1954 בגליון לציון חמש שנים לשחרור אילת .וזהו הצילום המקורי  המפורסם ביותר שהופיע ב"דבר לילדים".

אז הנה הפרסום המקורי מגליון דבר לילדים 10.3 1954 גליון חמש שנים לשחרור אילת. שימו לב שהצילום מלווה את  הרשימה של נתן שחם  שחשף כאן את הצילום לעולם .

הפרסום הראשון של צילום "דגל הדיו" . בדבר לילדים כרך כ"ד חוברת 27, 10.3.1954 עמ' 411

אני מניח שנתן שחם זכר את הצילומים של  ידידו  מיכה פרי סרק את הצילומים והוא האיש שהחליט שזאת התמונה ובחר את התמונה, וכפי שאתם רואים מהתמונות האחרות שלמעלה זאת לא הייתה משימה קשה ביותר …. והפך אותה לתמונה האיקונית שהיא היום.

האם התמונה הייתה ידועה קודם לכן ? כנראה שלא. בספר של  מנחם תלמי   כך לחם ישראל :   פרשיות מלחמת העצמאות /    תל-אביב :   יזרעאל, מ-1953,שנה קודם לפרסום המקורי ב"דבר לילדים " של הצילום  מופיע ציור של גרשון גרא המתאר את  טקס הנפת דגל הדיו והוא שונה מהתמונה המוכרת לנו אם כי בהחלט מקביל.

התמונה הפכה  מעוד צילום ב"דבר לילדים " לתמונה איקונית לאחר שהופיעה ב"אלבום העשור לצה"ל"   בעריכת גרשון ריבלין עם הקדמה של דוד בן גוריון 1958    ספר שיצא גם עברית וגם בצרפתית בהוצאת מערכות ובהפצת ידיעות אחרונות  ב-1958.ניתן לאמר שהיה זה גרשון ריבלין העורך  היסטוריון צבאי ועורך מגזין "מערכות " שנתן את הגושפנקה  של "איקוניות " לתמונה שצולמה בידי פרי והובאה לראשונה  לידיעת הציבור בידי נתן שחם.

ב-1959 התמונה הופיעה  בצילום יוצא דופן בכך שהוא בעמוד שלם בכרך "תולדות מלחמת הקוממיות"סיפור המערכה" שהוכן ע"י ענף היסטוריה במטה-הכללי  "בהוצאת מערכות.

בסוף שנות החמישים "צילום "דגל הדיו " אם כך  כבר היה מוכר היטב בחוגים שונים במערכת הביטחון ובתקשורת.

מיכה פרי נזכר לבסוף באותה תמונה שלו כאשר ב"מעריב"  בראשית שנות השישים פורסם התצלום…אבל תחת שמו של צלם אחר.המאמר שהופיע במעריב בראשית שנות השישים היה של מישהו שכבר ראה את התמונה ב"דבר לילדים" או באלבום העשור לצה"ל.

פרי הגיב  בחריפות ולאחר ששלח לעיתון מכתבי הבהרה ,קיבל את הקרדיט על תצלומי הנפת דגל הדיו שאיכותם וחשיבותם הייתה כעת ברורה לכל.

למשפחת פרי זכור שזאת לא הייתה הפעם האחרונה שהייתה  בעיה עם הקרדיט של הצלם על התמונה .מתי שהוא בשנות השבעים התגלתה בכספת של צלם מנוח מה שנראה כתשליל של צילום דגל הדיו ובני המשפחה של הצלם טענו שהוא האחראי האמיתי לצילום. היה צורך בעדותו של אברהם אדן "ברן" שאישר שהיה זה פרי שצילם את  התמונה כדי להבהיר את העניין סופית.

סיכום :

צילום דגל הדיו הוא אחד האיקונים הגדולים של הויזואליה הישראלית . איך שהוא בתוך כמה שניות שלא יחזרו  של לחיצת כפתור  יצר צלם חובב ,מיכה פרי, תמונה מייצגת של הערכים  הישראליים של שנת 1949 וגם מאוחר יותר ובכך עוצמתו של התצלום (שהצלם לא הצליח להעביר אותה כלל לצילומים האחרים שצילם בדקות האחרות )  שהיא בלתי ניתנת לשכפול. אבל היא בהחלט ניתנת לחיקוי ולפרודיה כפי שתראו. 

ןמאז גילגוליה של התמונה הלכו והתרבו.

והנה מבחר מייצג שלהם.

גלריה של דגלי הדיו 

ציור   על פי הצילום  כנראה של מ.אריה הופיע במאמר על מלחמת העצמאות ב"אנציקלופדיה תרבות ". שפורסמה בין 1961  ל1965

עצמאות ישראל תש"ח מאת אוריאל אופק , אייר מ. אריה ,צילם בוריס כרמי ,ספרית עופר 1975.

לאחר מכן התמונה  הופיעה בתולדות היהודים אלבום ההיסטוריה של עם ישראל ב-1964

והנה הצילום המפורסם על עטיפות ספרים שונים :

"עד דגל הדיו  " הוצאת מערכות 1984

ההיסטוריה של ארץ ישראל כרך י:מלחמת העצמאות -הוצאת כתר ויד בן צבי 1985

מבצע עובדה בעריכת אלחנן אורן ומאיר אביזהר ,המכון למורשת בן גוריון 2002

מנהרת הזמן מסר 10. הוצאת מודן 2000

בעטיפת ספר של חנן שטיינהרט  – מ-1998 סיפור עתידני שבו מדינה פלסטינאית כמעט מוקמת ודגל הדיו הוא של פלסטין…..

גם כן ב-1998 שנת החמישים למדינה הצילום שימש בסיס לעוד שתי מחוות אירוניות שונות .

אחת של  יוסי למל  לרגל חגיגות החמישים למדינת ישראל  ובה דגל הדיו מוחלף בדגל רשת המזון מקדונלד. כסמל לתהליכי הגלובליזציה  שעברו על החברה הישראלית בחמישים השנים האלו.

תמונה ששימשה כסיס לעטיפה של ספר על תקשורת ההמונים בישראל.הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2011

וצילום הומאג'  מבויים של  עדי  נס מ-1998

והנה כמה ציורים חדשים של "דגל הדיו":

כרישום מאת האמן  עמית סדיק מ-2014

https://www.amitsadik.com/

ציור מאת נעמה אשכנזי

ציור מאת גי חרלפ

סיכה עם ציור "דגל הדיו

סיכה נדירה של דגל הדיו עם הכיתוב: "אום רשרש, ט' אדר תש"ט". על הסיכה דמויות של אנשים מניפים את דגל הדיו. 

50 שנה לשחרור אילת – מדליית ארד

דגל הדיו בתג יחידה  של חטיבת יואב

כפסל בעיר אילת :

שישים שנה אחרי ב-2009 המרימים חוזרים לשיחזור הטקס של הנפת דגל הדיו.רק שישה פלמ"חניקים נותרו מתוך העשרה שהגיעו ראשונים במרס 1949 לחוף אום-רשרש, והניפו דגל מאולתר שציירה בדיו מזכירת המח"ט פועה וצולמו על ידי מיכה פרי. 60 שנה אחרי, אברהם אדן (ברן) חוזר ומטפס על התורן בחוף אילת ומניף את הדגל שציירה מחדש פועה (במרכז התמונה, עם הכובע).  צילם יוסי אלוני.

קראו עוד על צילום דגל הדיו :

חיה מילוא: הגוף והדגל : שלושה מבטים על 'דגל הדיו'  בתוך :פולקלור ואידיאולוגיה : קובץ מחקרים המוגש לפרופ' עליזה שנהר / עורכת חיה בר-יצחק. — חיפה : ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה : פרדס הוצאה לאור,  תשע"ד 2014.  (עמ' 301־324).

קראו גם :

דגל הדיו -הסיפור מאת נתן שחם 

וראו גם בנושא :

דוד אסף על דגל הדיו

דגל הדיו בויקיפדיה

עוד תמונות מההנפה

כתבה בערוץ 10 על שיחזור הנפת  דגל הדיו בידי המניפים  המקוריים ובראשם ברן ונתן שחם 

דגל דיו וניצחון :פודקסט על התמונה

תיק תיקשורת על דגל דיו

אבא שלי מיכה פרי

מניף דגל הדיו שהפך למרגל

מה לקיבוץ המאוחד ולדגל הדיו

צילום הומאג' של רונה יפמן מהסרט " שני הדגלים" בהשתתפות אלי אשד

כוכב ברנארד.הכוכב הרביעי במרחק ממערכת השמש.

חדשות מדהימות :

התגלו סימנים לקיומו של כוכב לכת אחד או יותר במערכת הכוכבים הרביעית הקרובה  למערכת השמש,מערכת כוכב ברנרד ,הקרובה למערכת השמש "רק "  5.9   או שש שנות אור.

כוכב הלכת הזה הוא ככל הנראה גדול פי שלושה מכדור הארץ.

כוכב ברנארד וכוכב הלכת שסביבו.

ועם יש כוכב לכת אחד סביב כוכב ברנרד ,אולי ישנם גם נוספים. למעשה סביר להניח שישנם נוספים.

ואל יקל הדבר בעיניכם . ישנם רק שלושה כוכבים קרובים יותר מכך למערכת השמש . אלו הם פרוקסימה קנטאורי הכוכב הקרוב אלינו ביותר כארבע שנות אור ממערכת השמש ( וכתבתי עליו ועל ספר מדע בדיוני ישראלי  בשם "ראל דארק -קיסר הכוכב הסגול "המתרחש בו  כאן ) ושני הכוכבים המרכיבים את מערכת "אלפה קנטאורי ."

עטיפת ספר מדע בדיוני ישראלי על מסע למערכת פרוקסימה קנטאורי .4 שנות אור מכדור הארץ. 

כוכב ברנרד  הוא ננס אדום במערכת הכוכבים "נושא הנחש "או בלועזית "אופיוקוס ". בגלל קוטנו הוא התגלה רק ב-1916 בידי האסטרונום  האמריקני אדוארד ברנרד. ונקרא על שמו.זהו כוכב קטן באופן יחסי אבל תנועתו היא המהירה ביותר שנמדדה אצל כוכב כלשהוא.

הגילוי  היה שנה לאחר שהתגלה כוכב אחר פרוקסימה קנטאורי , הקרוב אף יותר למערכת השמש ,ב-1915.

בשנות השישים טען האסטרונום פיטר ואן קאמפ שהוא מצא עדויות ברורות לקיומו של כוכב לכת גזי  בגודל של כוכב לכת "צדק"  אחד או יותר במסלול סביב כוכב ברנארד. אולם לאחר ויכוח ארוך טענות אלו הופרכו.

אבל בגלל האפשרות  שיש  שם כוכבי לכת החל להתקיים פרויקט דדאלוס של האגודה  הבריטית לטיסה  בין כוכבית שהיציעה  משלוח ספינת חלל  לא מאויישת  לכוכב ברנרד  לחקר כוכבי הלכת שנמצאים שם.

ספינת החלל "דדאלוס" מגיעה למערכת הכוכב ברנארד. צייר אדריאן מאן.

בנובמבר 2018 התגלו עדויות ברורות בידי האסטרונומים שאכן יש כוכב לכת במערכת כוכב ברנרד. כוכב לכת דמוי כדור הארץ. כוכב ברנרד b (נקרא גם GJ 699 b )  ויש מקום לשלוח אליו  כבר בעתיד הקרוב ספינת חלל.מיד לאחר שנשלח ספינות לפרוקסימה קנטאורי ,או במקביל.

סופרי המדע הבדיוני התעניינו בכוכב ברנרד זה מכבר.

עוד ב-1934 כתב הסופר ג'ק ויליאסון (סופר מדע בדיוני שהיה פעיל במשך לא פחות מ-78 שנים !)  סיפור מדע בדיוני ידוע בשם "לגיון החלל " שבו חבורת לוחמי חלל אמיצים יוצאים לכוכב ברנרד  בעקבות ספינת חלל שיצאה לשם ונעלמה על מנת להילחם ביצורים המפלצתיים ששולטים שם "המדוזות" המהווים איום על החיים בכדור הארץ.הם גוברים עליהם באמצעות כלי נשק המזכיר מאוד את הפצצה האטומית.

מייקל מורקוק שידוע הודות לסיפורי הפנטסיה שלו על הלוחם המכשף אלריק ממלניבונה ועל הנסיך בעל יד הכסף קורום   כתב עם אישתו הילארי ביילי   ב-1969 ספר שתורגם לעברית  בשם "הפרוזדור השחור" שבו תיאר ספינה היוצאת מכדור הארץ  הסובל מאנרכיה קשה הצפוי להשמדה לכוכב vלכת   Munich 15040 במערכת כוכב ברנרד שבו המין האנושי יתחיל מחדש.הספר תורגם בידי דפנה לוי בהוצאת זמורה-ביתן  ב- 1986

המדען והסופר רוברט ל. פורוורד כתב לבד ועם שותפים סדרה שלמה  של חמישה ספרים על חקר  כוכבי הלכת השונים הנמצאים במערכת כוכב ברנרד והחיים השונים והמשונים הנמצאים בהם בידי ספינות חלל מכדור הארץ .

הספר הראשון בסדרה זאת  מעוף השפירית תורגם לעברית בידי עמנואל לוטם בהוצאת כתר ב-198  והוא ספרו היחיד של פורוורד בעברית.

וכעת לפניכם הנה סיפור מוקדם העוסק בחיים במערכת כוכב ברנרד  בסדרת  הקומיקס באק רוג'רס ( שבימים אלו מלאו תשעים שנה לפירסומה  המקורי )  שבו אנשי המאה ה-25 יוצרים לבסוף קשר עם יצורים ממערכת כוכב ברנארד המגיעים למערכת השמש .

אם  הם ידידים או אויבים ?

בסיפור זה יש עיסוק גם בטכנולוגיה של העברת חומר המוכרת לנו מסדרת סטאר טראק שהחלה להיות מוקרנת על המסכים הקטנים  בארה"ב זמן קצר לאחר פירסום סיפור זה.

הסיפור פורסם ב-1966

כתב סופר המדע הבדיוני  פריץ  לייבר

צייר ג'ורג' טוסקה

!

\

ראו גם

באק רוג'רס מהמאה ה-20 למאה ה-25

האם ייתכנו חיים בכוכב הלכת של כוכב ברנארד ?

רוחות של אהבה ומולדת מאת ירון רגב צייר דיב יודיקוביץ' מאנגלית מרב זקס-פורטל.הוצאת הכובען 2018

ירון רגב לקח  על עצמו פרוייקט נדיר אולי חסר תקדים הוא בחר כמה יצירות מוזיקאליות חביבות עליו ולא דווקא ממוזיקת הרוק או הפופ הקליטות הקשורות כבר למילים ולא על פי אופרה ידועה דבר שכבר נעשה פעמים רבות אלא מהמוזיקה הקשה והלא מילולית  ביותר המוזיקה  הקאמרית הקלאסית .הוא לקח 14 יצירות אהובות עליו ויצר על פיהן באסוציאציה חופשית לחלוטין סיפורים שאיך שהוא קשורים ( עבור ירון רגב לפחות ולתודעתו ) למוזיקה הזאת שהאזין לה.

מבין הסיפורים בולט במיוחד יצירה המבוססת על מוזיקה של האמן הלא כל כך ידוע הנרי פרסלי ומתארת את חויותיו  של מת בגן עדן המתגלה כמקום משמים למדי מקום שיש לבצע בו מהפכה. סיפור מדהים ומרשים.הספר מראה מעבר לכל ספק שקומיקס יכול להתחבר גם לאמנויות הלא מילוליות ביותר.

והנה ראיון עם היוצר ירון רגב:

אלי:אתה יכול לתאר איך הגעת לתחום הקומיקס?

ירון:מאז ומתמיד הייתי קורא אובססיבי. כשהייתי בן 13 רכשה אמי עבורי חוברת של ספיידרמן באנגלית מחנות ספרים משומשים בתחנה המרכזית. העוצמה של החיבור בין המילים לתמונות הדהימה אותי. הייתי מבלה שעות בהתבוננות בחוברת, מדמיין את הדיאלוגים והתיאורים, שומע אותם ממש. בסוף החוברת היה טופס לרכישת מנויים לחוברות של מארוול קומיקס. לא היה אז אינטרנט. פשוט כתבתי להם מכתב והם שלחו לי טופס מנויים עדכני עם מחירי משלוח למדינות מחוץ לארה"ב. חסכתי שקל לשקל, עבדתי בבייביסיטר ולבסוף הלכתי לבנק כדי שיכינו לי המחאה בנקאית עבור מארוול. בבנק הביטו בי כאילו נפלתי מהירח. במשפחה טענו שאני "שולח כסף לעניי ארה"ב." כמה שבועות אחר כך התחילו להגיע החוברות. אני עדיין זוכר את החוברת הראשונה. אקס מן. היו לי דמעות בעיניים כשפתחתי את האריזה. אחר כך הגיעו עוד ועוד חוברות ובהדרגה הרחבתי את ההזמנות והייתי מקבל ארגזים שלמים. מארוול, די סי, רומנים גרפיים. מעטים מאוד קראו קומיקס בישראל בשנות השמונים. מהר מאוד נפוצה השמועה שיש "ספריית קומיקס" בקרית אונו. האחים חנוכה, שהיום הם יוצרי קומיקס חשובים, היו מגיעים להשאיל ממני חוברות ועוד רבים אחרים. היום כשאני הולך עם הילדים שלי לסרטים של מארוול ויש חנויות קומיקס בישראל ותרבות שלמה סביב העניין אני מרגיש סוג של ניצחון. היום כולם כבר מעריכים את התרבות והגיוון הנפלא של הקומיקס.

אלי:איזה יצירות קומיקס אהבת במיוחד?

ירון:זה התחיל עם אובססיה לגיבורי על. בשלב מסוים הייתי מזמין בכל חודש מארה"ב את כל החוברות שקשורות ליקומים של מארוול ודי סי. אחר כך התוודעתי ליוצרים כגון גרנט מוריסון, פרנק מילר ואלן מור וההתחלתי לקרוא גם נובלות גרפיות וקומיקס אוונגרד. למדתי צרפתית כדי לקרוא סדרות קומיקס מצרפת ובלגיה, שם יש עולם עשיר ונפלא של יצירות מקוריות. קראתי את יצירות המופת של המנגה, הקומיקס היפני. בקיצור, עולם הקומיקס מגוון ועשיר וחובק עולם. קראתי ונהניתי ממאות ואלפי חוברות ורומנים גרפיים.

אלי:מה היו יצירות הקומיקס הראשונות שפרסמת ?

ירון :בסוף שנות התשעים עברתי עם אשתי לגור בניו יורק. שהינו שם כמעט עשר שנים. בניו יורק  התחלתי לכתוב ספרים ותסריטי קומיקס. חברתי למספר אומני קומיקס כדי ליצור סדרות עצמאיות. אוגאמי – סדרת קומיקס המושפעת מסיפורי המיתולוגיה היפנית. המלחמה האחרונה – עיבוד מדע בדיוני מקורי לסיפורי המהבהרטה, ועוד.

בניו יורק גם התחילה השותפות הפורייה שלי עם דייב יוקוביץ' והתחלנו לעבוד יחד על נובלה גרפית בשם "עולמו של דקארט" .

קטע מ"רוחות של אהבה ומולדת "

אלי :"רוחות של אהבה ומולדת " הוא יוצא דופן בכל קנה מידה.איך נוצר הרעיון לבסס סיפורים שונים על יצירות מוזיקאליות ?

ירון:מוזיקה קלאסית בכלל ומוזיקה קאמרית בפרט היא "שיגעון" נוסף שלי. בזמנו, שוחחתי עם מנהלת מחלקת המוזיקה של מוזיאון תל אביב וניסיתי לחשוב על רעיונות להבאת קהל חדש לקונצרטים.

הרעיון הראשוני היה לחבר בין צורות אומנות של אימפרוביזציה וכתיבת זרם תודעה למוזיקה קאמרית שנחשבת לצורה אומנותית מקובעת.

זה התחיל בתור ניסוי אישי. האזנתי ליצירות מוזיקה קאמרית, התחלתי לכתוב את הטקסטים עם תחילת היצירה וסיימתי עם השמעת הצלילים המסיימים. ללא שום תכנון מקדים.

התוצאות הפתיעו אותי. הטקסטים היו אישיים, כואבים, מלאים בדימויים ויזואליים חזקים.

לא תכננתי לפרסם את הטקסטים, אבל חברים סופרים כמו שמעון אדף ודוידי רוזנפלד קראו ועודדו וגרמו לי לחשוב שאולי באמת יש בהם משהו.

בגלל הממד הוויזואלי החזק שבהם, שלחתי אותם לדייב ומשם התגלגל הרעיון לעבד את הטקסטים לנובלה גרפית.

לא תמיד היה פשוט להסביר לאנשים על מה מדובר. שוב היה מי שהתייחס אלי כאילו נפלתי מהירח, בדיוק כמו אז כשבאתי לבנק לשלוח המחאה בנקאית למארוול…

אלי:היו לך מודלים בקומיקס ? יוצרים אחרים שעשו משהו מאין זה?

ירון:האמת שלא. אני לא מכיר שום דבר דומה שנעשה בקומיקס. זה היה תהליך חדש לגמרי.

היו תקופות שאני ודייב הרגשנו חרדים למדי לגבי העניין, כי לא תמיד ידענו איך הכל יתחבר יחד ואיך אנשים יגיבו.

אלי:על פי איזה קריטריון בחרת את היצירות המוזיקאליות שכתבת על פיהן סיפורים?

ירון:כאמור, הרעיון המקורי לכתיבת טקסטים של זרם תודעה בזמן ההאזנה ליצירות מוזיקה קאמרית עלה בעקבות קונצרטים ששמעתי במוזיאון תל אביב. כתבתי טקסטים לכל יצירה שהושמעה במוזיאון במשך שתי עונות. פשוט עקבתי אחרי לוח הקונצרטים כשלא יכולתי ללכת. יש למעלה ממאה וחמישים קטעים ורק מעט מהם עובדו לקומיקס ונכנסו לספר.

אלי:היו יצירות מוזיקליות ששקלת הכניס ולא נכנסו לספר ?

ירון:מתוך כמעט מאה וחמישים קטעים אוירו ארבעה עשר. הטקסטים המקוריים נכתבו באנגלית. אני מתרגם ספרותי לאנגלית ולרוב גם כותב באנגלית. זו שפה שקלה לי יותר לכתיבה. היו שלושה קטעים נוספים שכבר תורגמו לעברית על ידי מרב זקס-פורטל, המתרגמת הנפלאה של הספר. בגלל קוצר בזמן ובתקציב, הם לא אוירו והושמטו מהגרסה הסופית.

דייב יוקוביץ

אלי : ד'יב יוקוביץהיה הבחירה הראשונה שלך כמאייר או שהיו אפשרויות אחרות ?

ירון:אני ודייב מכירים ועובדים יחד שנים. הוא קרא את הטקסטים המקוריים באנגלית ואהב אותם. משם הרעיון התחיל להתגלגל, כך שדייב בהחלט היה הבחירה הראשונה שלי. אנחנו חולקים את אותן אהבות ואת ההעדפה לנסות ולעשות דברים אחרת.

אלי:אתה חושב לעשות כרך המשך?

ירון:אני לא יודע אם יהיו לי את הכוחות הנפשיים או את התקציב. כתיבת הטקסטים רוקנה אותי כמעט לחלוטין מבחינה רגשית והוצאת הספר העמידה בפניי קשיים מעשיים וטכניים על גבול חוסר השפיות. אולי אם הוצאת ספרים בחו"ל תפרסם את הגרסה האנגלית שאני ודייב עובדים עליה עכשיו.

אלי:איזה פרויקטים נוספים מתוכננים כעת ?

ירון:יש לי מספר ספרי פרוזה שאני מקווה להוציא בשנים הקרובות.

במה שקשור לקומיקס – אני ודייב עובדים על נובלה גרפית חדשה-ישנה (התחלנו לעבוד עליה עוד כשגרתי בניו יורק) שנקראת "עולמו של דקארט". מדובר בסיפור עתידני שסובב סביב רעיונות פילוסופיים ומקים לתחייה את אפלטון וגדולי היוצרים והחושבים בהיסטוריה. יהיו גם זומבים של מוצארט ודאלי, כך שאני מאמין שיהיה מעניין…

עד כאן ירון רגב.

נוסיף שירון רגב לקח על עצמו פרוייקט קשה במיוחד אולי בלתי אפשרי ואיך שהוא הצליח לבצע אותו בכבוד. מומלץ לכל קורא שלא יקרא את היצירה בלי להאזין ליצירות שעליהן היא מבוססת,כך שתיווצר סוג של חוויה רב תחומית ורב מימדית בעין ובאוזן.

ראו גם :

עמוד הפייסבוק של הנובלה הגרפית

עמוד הפייסבוק והאתר המקצועי של ירון רגב

האתר המקצועי של ירון רגב

עמוד הפייסבוק האישי של  ירון רגב

עמוד הפייסבוק של דייב יוקוביץ:

אתר הספר:

סדרת הקומיקס ה איטלקית האהובה והמעולה "תולדות המערב הפרוע" ,פורסמה בעברית בהוצאת מ. מזרחי בשנות השבעים ב17 גליונות שונים לצד סדרות מקבילות מאותו בית הוצאה איטלקי ובבית הוצאה הישראלי טקס " ו"זאגור".

בניגוד לשתי הסדרות האחרות שלא התיימרו לאמינות היסטורית כל שהיא ( אם כי טקס דווקא ניסה מידי פעם). "תולדות המערב הפרוע " כן התיימרה לאמינות היסטורית בתיאור תולדות המערב של   1804 ל1883

עד כמה היא הצליחה זאת שאלה אחרת לגמרי.אבל הסיפורים היו ללא ספק' מהנים וגם מלמדים.

הסדרה ניסתה ליצור אמינות היסטורית בעיקר דרך המאמרים  הקצרים שהופיעו בסוף כל גליון שתיארו תופעה לבוש או נשק כל שהוא במערב הפרוע . בצורה תיעודית עם איור גדול .המאמרים האלו מזכירים מאוד את המאמרים שהופיעו כמה שנים קודם לכם באנציקלופדיה "תרבות " האיטלקית של חברת פאברי שתורגמה גם לעברית ובהן היו מאמרים רבים על תופעות של העבר עם ציורים.

בחוברות המאוחרות יותר המאמר הפך לסיפור קומיקס בפני עצמו שתיאר את אורחות האינדיאנים ואנשי המערב.

זה היה למעשה מצבור המידע הגדול ביותר שהיה קיים בעברית לגבי הקשור במערב הפרוע. ואין לו מקבילה בדפוס בעברית . לכן החלטתי לכנס את כולם כאן .לא לפי הסדר הכרונולוגי של הפרסום בכל חוברת אלא לפי הנושאים .

שושלת מק דונלד- סקוויה-אדמס ,גיבורי הסדרה

תחבורה במערב הפרוע

כלי נשק במערב הפרוע 

בעלי חיים במערב הפרוע 

האינדיאנים ואורחות חייהם 

תופעות שונות במערב הפרוע 

ראו  עוד :

תולדות המערב הפרוע :סדרת  הקומיקס

בינואר 2019 מלאו 90 שנה לסדרת הקומיקס המדע הבדיונית הראשונה 'באק רוג'רס במאה ה־25' שהחלה להופיע בארה"ב ב־7 בינואר 1929 (והופיעה כסיפור כמה חודשים מוקדם יותר ב־1928 במגזין מדע בדיוני).

זאת הייתה סדרת הקומיקס המדע בדיונית הראשונה שעסקה ברצינות בהרפתקאות ויצאה ביחד עם סדרה על טרזן איש הג'ונגל, שהחלה להתפרסם בדיוק אותו יום!

ולרגל תאריך חגיגי זה לפניכם אחד הסיפורים האחרונים בסדרה שפורסם ב־1966 כמה חודשים לפני סיום הסדרה. בסיפור נפגשים מחדש באק רוג'רס חברתו לשעבר וילמה דירינג תשע־עשרה שנה לאחר שפגש בה לאחרונה בסדרה עם ידיד לשעבר בלאק בארני, שהיה פיראט בין כוכבי ושני האויבים הנצחיים הגנגסטר החללי קאן ובת זוגו־שותפתו המרשעת ארדלה שבהם פגש לאחרונה בסיפור על מלכת היופי הבין כוכבית.

ולאחר מכן היו עוד שלושה סיפורים בודדים והסדרה היגיעה לסיומה באוגוסט 1967, לאחר שלושים ושמונה שנות קיום רצוף. אבל מאחר שאלו היו סיפורים גרועים למדי היה עדיף שהסדרה תסתיים בסיפור הזה.

עד שהופיעו גלגולים חדשים של הסדרה ושל הדמויות בשנות השבעים כסדרת טלוויזיה ושוב בשנות התשעים כמשחק תפקידים, ושוב בראשית המאה ה־21 כסדרות קומיקס.

הדמויות שמופיעות כאן ולא יהיו מוכרות לרוב המוחלט של הקוראים  אך הן דמויות חשובות בשנותיו הראשונות של באק רוג'רס. ואלו הן:

דוקטור הואר, מדען גאון דמוי אלברט איינשטיין, חוץ מזה שהוא קרח שנותן משימות לבאק ולעיתים קרובות משתתף עימו בביצוע המשימות.

וילמה דירינג, ידידה ובת זוג של באק רוג'רס מהרגע שהופיע במאה ה־25 עוד מהסיפור המקורי בשנת 1928 עד לשנת 1947. מערכת היחסים בין הזוג הייתה סוערת ביותר.

הם כמעט התחתנו פעמים רבות, ובכל פעם חשדה וילמה חמת המזג (והלא חכמה במיוחד) בבאק בלי צדק שהוא בוגד בה עם בחורה אחרת (ולפעמים עם חייזרית אחרת), ונטשה אותו על מנת לחזור לאחר שעברה אין־ספור סכנות וניצלה אין־ספור פעמים בידי באק והבינה לבסוף את טעותה.

על תשומת ליבה נאבק גם הפושע קילר קאן בן זוגה הראשון שנשאר מעוניין בה וחטף אותה שוב ושוב.

מערכת היחסים הזאת נשארה קבועה בחוסר הקביעות שלה בין 1929 ו־1947, במשך שמונה־עשרה שנה, עד שלאחר 1947 וילמה נעלמה באופן פתאומי לחלוטין מדפי באק רוג'רס (מאחר שהכותבים של הסדרה הגיעו למסקנה שלציבור הקוראים כבר אין עניין בה ועדיף להציג את באק כמי שנפגש במגוון רב של יפהפיות ולא כמי שנאמן רק לאישה אחת) על מנת לחזור תשע־עשרה שנה מאוחר יותר בסיפור שאתם עומדים לקרוא בתור מה שמכונה כיום כ"אקסית המיתולוגית" של באק.

היא תחזור בגדול בגרסאות מאוחרות יותר של באק רוג'רס. אבל בסיפור זה מסתיימת מערכת היחסים בינה ובין באק בגרסת הקומיקס המקורית.

בסיפור לא מוזכרת כלל  משום מה בת זוגו הנוכחית של באק מזה ארבע שנים ,קארול דאין  העובדת עימו בשירות הביטחון של כדור הארץ ושהקוראים פוגשים בה ובבני משפחתה שוב ושוב בסיפורים.

יש  להניח שבאק נמנע מלהזכירה בהכירו את מזגה החם והקנאי של וילמה דירינג. היא תחזור ותופיע בסיפור המסיים  של הסדרה שבו היא ובאק נפגשים עם אחיינה. אנחנו פגשנו בה בסיפור ""באק רוג'רס והאנדרואיד טראמפ" שפורסם ב"יקום תרבות ".

בן הזוג הנוכחי של וילמה דירינג בסיפור הוא בארני השחור,

ההופעה הראשונה של בארני השחור ב־1931

בארני השחור, פיראט בין כוכבי מהסיפור הראשון שבו הופיע עוד ב־1931 כנבל מסוכן ובן זוג נוסף של ארדלה הרשעית (ראו למטה), וידיד ומסייע לבאק רוג'רס ולווילמה בהווה. לעתיד בסדרת משחקי התפקידים של באק רוג'רס הוא מוצג כשיבוט בעל כוחות אדירים.

הדמויות כפי שהופיעו בסדרת קומיקס בשנות התשעים של המאה ה־20

האויבים בסיפור הם:

קילר קאן

לשעבר בן זוגה של ווילנה דירינג לפני שפגשה בבאק ו ופושע בין כוכבי מסוכן בהווה.שעדיין חושק בווילמה ומעוניין לנקום בבאק.

ארדלה ואלמאר

בת זוגו או שותפתו לפשע של קאן (לא ברור בדיוק מה), אישה סקסית וערמומית המסוכנת לפחות כמו קאן, החושקת בבאק רוג'רס ונוטרת טינה עזה לווילמה דירינג, יריבתה הקבועה.

לאורך העשורים הזוג  באק ווילמה נלחמו שוב ושוב בזוג קאן וארדלה.

הצמד הזה הופיע לאחרונה בסיפור של באק רוג'רס משנת 1961 'שומר מלכות היופי'

ולפניכם הסיפור המסיים של באק רוג'רס של כל מערכות היחסים המוזרות בין הדמויות האלו, בגלגול המקורי: באק רוג'רס, וילמה דירינג, קילר קאן, ארדלה ואלמר ובלאק בארני גם, ואפילו דוקטור הואר.

כל הקצוות מגיעים לסיום כאן.

הסיפור  מתרחש זמן קצר לאחר ההתמודדות עם "המבקרים מכוכב ברנארד"

מפגש סופי על הירח טיטאן

Reunion on Titan 8/31/66 to 12/9/66

כתב: פריץ לייבר, סופר מדע בדיוני ופנטזיה ידוע מאוד

צייר: ג'ורג' טוסקה

זהו המפגש האחרון בין באק ווילמה. לאחריו חזר באק רוג'רס לכדור הארץ להמשיך את חייו עם בת זוגו הקבועה מזה חמש שנים, קארול דאן שחורת השיער אשת שירות הביטחון (שאותה הוא פגש לראשונה בסיפור 'באק רוג'רס והאנדרואיד טראמפ' אישה שעליה לא טרח משום מה להגיד אף מילה לווילמה במהלך הסיפור הזה, מן הסתם משום שידע ששום מילה בעניין זה לא תתקבל בברכה מווילמה הקנאית וחמת המזג.
לאחר מכן פורסמו עוד שלושה סיפורים נוספים: על מאבק במגיפה בין כוכבית מאיימת, על מאבק בגזע אנושי תת קרקעי המאיים לפלוש אל מעל פני האדמה(!)/

והסיפור האחרון, מ־1967 עסק במפגש בינו ובין קארול עם אחיינה לאחר שפגש כבר את בן דודה הממציא הגאון אלפי כשהם כולם יוצאים לפארק נושא חללי עתידני במאה ה-25 ונאבקים שם בעבריינים.

בלשון המעטה זה לא היה סיום מתאים לסדרה בת 38 שנים. וברור שההודעה על הסיום נחתה על היוצרים בהפתעה מוחלטת.

ההופעה האחרונה של באק רוג'רס בשנת 1967.

ולאחר מכן הסדרה הסתיימה, עד שקמה שוב לתחייה בשנות השבעים ובאק בגלגול חדש ועדכני שוב פגש את וילמה וד"ר הואר וגם את קאן ואת ארדלה (אבל לא את בלאק בארני, ובהחלט לא את קארול).
רוב הדמויות האלו מינוס קארול דאן, צרתה של וילמה, חזרו במשחק תפקידים משנות התשעים על באק רוג'רס.

קיט קרסון איש המערב עם פאט מקדונלד גיבור "תולדות המערב הפרוע"

כשהייתי ילד הייתי קורא שתי סדרות מערבונים בהוצאת מזרחי האחת נקראה "תולדות המערב הפרוע " ואחת הדמויות  החוזרות שבה שבה הייתה לוחם צעיר בשם קיט קרסון ידידו הטוב של גיבור הסדרה פאט מק-דונלד.

ואחת נקראה "טקס גיבור המערב הפרוע " ואחת הדמויות הראשיות בה הייתה של לוחם מבוגר בשם קיט קרסון,ידידו הטוב ועוזרו של גיבור הסדרה טקס -ווילר.

שתי הדמויות לא דמו כל כך זו לזו חיצונית אבל בהחלט היה סביר שקית קרסון המבוגר הוא אותו האדם.

האם אכן מדובר באותו האדם בתקופות שונות של חייו ?או שמה אלו אחרי הכל שני אנשים שונים ?

השאלה העסיקה אותי מאוד אבל לא מצאתי לה תשובה.

תמהתי ותמהתי על כך ולא היגעתי לתשובה ברורה.

לימים גיליתי שבעצם לא,  התשובה היא כמובן שאלו הם שני אנשים שונים אבל לא לגמרי.

קית קרסון  ידידו של טקס אכן קיבל השראה מהדמות בשם זה ב"תולדות המערב הפרוע" ,שבהחלט היה אדם אמיתי מפורסם מאוד והיום שנוי מאוד  מאוד במחלוקת בארה"ב כאיש שמסמל  את יחסם  הרע של הלבנים לאינדיאנים. .

ולאמיתו של דבר גם טקס ווילר ידידו של קיט קרסון בעצם מבוסס על אותו קיט קרסון!

קיט קרסון  ( 1809-1868) הוא אחד מאנשי המערב המפורסמים ביותר   וכמו כולם  ואולי יותר מכל אחד אחר מהם שנוי כיום ביותר במחלוקת ונחשב  בעיני רבים לרוצח המונים שהביא למותם של אלפי אינדיאנים בהחלטותיו.. אחרים רואים בו כמי שניסה לבצע במירב ההצלחה תפקיד בלתי אפשרי של פישור בין לבנים ואינדיאני ןחי  תמיד בין שני העולמות.

מתוך: גיבורי הספרים הנפלאים /מאת נואל ברון וליאונל סקנטייה. עברית: בנימין תמוז. הוצאת מ.מזרחי 1965

קיט קרסון שימש כמקור השראה לדמות של  רנג'ר זקן בשם קיט קרסון היא דמות קבועה בסדרת מערבוני הקומיקס האיטלקית  הידועה " טקס  " ומופיעה ברוב החוברות מסידרה זאת שהופיעו בעברית.

בחייו הוא היה גשש מעולה אולי המעולה מכולם. אבל בצעירותו הוא היה ידוע רק כ"צייד בונים " מעולה . עד שבעל החיים הזה הוכחד לחלוטין.

והנה סיפורים המתארים את ימי צעירותו של קיט קרסון בתולדות המערב הפרוע

הוא מופיע לראשונה כנער צעיר ב"תולדות המערב הפרוע מספר 3

"קיט קרסון חוזר ומופיע ב"תולדות המערב הפרוע ומספר 4"אלמו "

קיט קרסון הפסיק להיות עוד צייד וגשש התפרסם   לראשונה כסייר של קפטין פרמונט פוליטיקאי והרפתקן אמריקני שכבש בראשות
קבוצה קטנה שאותה הדריך קרסון את קליפורניה הענקית מידי המקסיקנים והפך אותה
ליהלום בכתר של ארה"ב כשהתגלה בה זהב בכמויות א דירות.

קיט קרסון שמר על חייו של פרמונט במהלך שלושה מסעות גילוי הרפתקניים שהפכו כמעט לאגדה. ופרמונט אסיר התודה כתב עלו : "קרסון והאמת חד הם !".

והנה תיאור המסע של קיט  קרסון ופרמונט לקליפורניה וכיבושה כפי שתוארו בחוברות תולדות המערב הפרוע " מספרי 7 ו-8 בעברית :

לא יאומן כי יסופר אבל זאת אמת היסטורית מדהימה.  קליפורניה  הענקית אכן נכבשת מידי המקסיקנים בידי החבורה הקטנה בחוברת הבאה של הסדרה.

מספר 8 "שכירי חרב:

קיט קרסון במדים בערך 1860

הגשש הצנוע  שלא ידע קרוא וכתוב שתרם לשינוי פני ההיסטוריה ולהפיכתה של קליפורניה למדינה אמריקנית  הפך אז כבר בשנים 1847 -1848 מייד עם חזרתו מהמסע של פרמונט בקליפורניה  לגיבור של חוברות בפרוטה שסיפרו על הרפתקאותיו הדמיוניות לחלוטין .והפכו אותו למפורסם אחד האמריקנית המפורסמים ביותר של המאה ה-19 .

סיפור הראשון על הרפתקאותיו של קרסון יצא לאור ב-1847. הוא היה קרוי: "הרפתקה של קיט קרסון: סיפור הסקרמנטו". הוא הודפס ב"מגזין הדולר של הולדן". סיפורים אחרים הודפסו כדוגמת: "קיט קרסון: נסיך ציידי הזהב" ו"פרח הערבה". הסופרים תיארו את קיט קרסון  כאיש ההרים והלוחם באינדיאנים המושלם. הרפתקאותיו המרגשות יצאו לאור בסיפור "קיווה צ'ארלי, המוסטנגר הלבן; או ציד הקרקפת האחרון של קיט בהרי הרוקי". בסיפור זה, קיט קרסון   המבוגר  מתואר כמי שרוכב לתוך המחנות הסיוקס לבדו, ורוכב החוצה, אבל שקרקפות הלוחמים הגדולים ביותר שלהם בחגורתו

הוא עצמו שמע על החוברות האלו וראה אותן אם כי לא היה מסוגל לקרוא בהן אבל הקריאו לו אותן  הוא חשב שהן משעשעות מאוד וצחק על כך עם הידידים  ש"לא זכור לו שהדברים לא התרחשו בדיוק כך ".

אלא שבשנת 1849 התנגשו החיים והרומנים בפרוטה האלו בעוצה אדירה שקיט קרסון לא יכול היה  לשכוח אותה.אדם בשם ג'מס וויט ערך מסע עם משפחתו בדרך סנטה פה .כשלפתע בדרך התקיפה אותם חבורת אפצ'ים בוזזים.הללו הרגו את מר ג'ימס וויט ושבו את הגבר וייט את בנה ואת המשרת.

החל מרדף אחריהם אם כי לא מיד.וקיט קרסון שהתגורר בקרבת מקום התבקש לעזור .והוא אכן מיהר להגיש עזרה.הוא מספר שזה היה החיפוש  הקשה ביותר בימי חייו .אבל לבסוף סמוך לנהר קנדיין בדרום מערב ארצות הברית הוא הישיג לבסוף את הפושטים.קרסון רצה לתקוף מיידית  מיד אבל הממונים עליו דרשו ממנו לסגת ,לאחר משא ומתן כושל האפאצ'ים רצחו את הגברת וייט ונמלטו. מאוחר  יותר התברר שהיא נאנסה על ידיהם בדרך פעמים רבות ושימשה כזונת מחנה עבורם.כשהתגלתה התברר שהוא הומתה ממש חמש דקות קודם לכן הגוף שלה היה חם לגמרי.ירו לה חץ בלב.הילד התברר מאוחר יותר הומת וגופתו הושלכה לנהר. אם כפי שהיציע קרסון האפאצ'ים היו מותקפים מיידית ייתכן שאפשר היה להציל אותה.

הוא סיפר לימים באוטוביוגרפיה שהכתיב בשנת 1856  :במחנה מצאו איזה חוברת הראשונה מהסוג הזה שראיתי בכלל ,שבה עשו ממני גיבור גדול ,שהרג אינדיאנים במאות שמעתי על הדברים האלו אבל לא באמת החשבתי אותם.

חשבתי על זה הרבה פעמים וחשבתי על כך שהגברת וייט בוודאי קראה את החוברת הזאת ובגלל שהיא שמעה עלי וידעה שאני גר קרוב אליה היא בוודאי התפללה שאני אופיע ושהיא תינצל. אני משוכנע  בכך. ובאמת היגעתי אבל מאוחר מידי. לא היה לי את הכוח לשכנע את המפקדים שלי ללכת לפי התוכנית שלי כדי להציל אותה".

כל הפרשה הייתה שוק עבורו.ןיש להניח שהיו לו מחשבות רבות על הבדלים בין האיש שתואר בחוברות ובינו האש המציאותי.

כדאי לציין ששמה של הגברת ויט הוא שם האישה היחידה שמופיע באוטוביוגרפיה שלו לצד שמה של אישתו השלישית.שמן  של שתי נשותיו  הראשונות האינדיאניות לא מוזכר בהן כלל או אף עצם קיומן.

המונים קראו את הסיפורים האלו.בהם אישים צעירים בשם ביל הייקוק וויליאם קודי .

בופאלו ביל קודי ( שעליו ראו ביום אחד ברשימה אחרת בבלוג זה  )שהושפע עמוקות מסיפור חייו   של קיט קרסון ,קרא לבנו  היחיד על שמו .וסרט אילם על חייו נוצר עוד בשנת 1904.

על חייו נוצרו סרטים סדרות טלוויזיה וסיפורי קומיקס בשפות שונות אנגלית צרפתית ואיטלקית.

ז

קיט קרסון בשנותיו האחרונות. 

היום הרבה פחות אמריקנים יודעים מה הוא בעצם עשה. אבל מבין אלה שיודעים  רובם הם בני שבט האינדיאנים הנבאחוס שלהם יש זכרונות מרים ביותר על קיט קרסון שעמד בראש גירושם משטחיהם  בשנת 1863 והוליך אותם למקום מאוד לא נעים בשם בוסק רדונדו שם מתו רבים מהם.

קיט קרסון רק מילא  פקודות ,שלא הוא יזם אותם אבל הוא זה שעמד בראש הגירוש.

היום מאשימים את קרסון באחריות למותם של אלפי אינדיאנים   אבל הוא פעל כל חייו בהתאם לפקודות של אנשים שעמדו מעליו אנשים שבניגוד לו ידעו קרוא וכתוב והוא לא סירב לפקודה מימיו גם כשהפקודות היו מטומטמות וברבריות והוא ידע היטב שהן  תהרוסנה  את חייהם של האינדיאנים שאותם היכיר כיבד והעריך.

בכל זאת מבחינתו היה היגיון בגירושם של האינדיאנים. מבחינתו היה צורך להכניס את האינדיאנים לשמורות כאמצעי פיזי להפרדה והגנה שלהם ושל תרבותם  בפני העוינות והתרבות של הלבנים.  הוא ראה את הפשיטות שלהם   על ההתיישבויות של הלבנים כמונעות על ידי ייאוש, "מבוצעות מתוך הכרח מוחלט כשהגיעו לסף רעב". אזורי הציד של האינדיאנים הלכו ונעלמו כשגלים של מתיישבים לבנים מילאו את האזור.ולאינדיאנים לא הייתה ברירה אלא  לתקוף את הלבנים. משום כך לדעתו היה צורך להפריד באופן מוחלט בינם ובין הלבנים.

אבל במה שנראה בעיני האינדיאנים כמסע גירוש מאות ואלפים מהם מתו.-2014 הייתה עצומה לשנות את שמו של "פארק קיט קרסון" בטאוס בניו מקסיקו ל"פארק הערבה האדומה" (Red Willow Park). למרות התמיכה של התושבים מפואבלו דה טאוס והתושבים של עמק טאוס שמו של הפארק לא שונה והוא עדיין נושא את שמו של קיט קרסון.

אלא ששמו של קיט קרסון היום הוא שם הידוע לשימצה.ובעוד כמה שנים אין זה ברור שהפארק עדיין ישא את שמו.

בשנים האחרונות ונכתב עליו שיר שבו מוצג קיט קרסון שונה מאוד בידי הזמר Bruce Cockburn-

:

And the President said to Kit Carson
"Take my best four horsemen please
And ride out to the four directions
Make my great lands barren for me"Kit Carson said to the President
"You've made your offer sweet
I'll accept this task you've set for me
My fall's not yet complete"Kit Carson knew he had a job to do
Like other jobs he had before
He'd made the grade
He learned to trade in famine, pestilence, and warKit Carson was a hero to some
With his poison and his flame
But somewhere there's a restless ghost
That used to bear his name 

דמותו האותנטית  יותר של קיט קרסון הופיעה בחוברות של סידרת הקומיקס האיטלקית המתורגמת "תולדות המערב הפרוע " שיצאה בהוצאת מזרחי (ראה מדור הקומיקס ליתר פרטים ) הוא הופיע בחוברת מס' 3 "הנהר הגדול " כנער בחוברת 7 "המקסיקאית הנוקמת " בחוברת 8 "שכירי חרב" שם מתואר מסע הכיבוש של קליפורניה בידי פרמונט שבו קיט קרסון מילא תפקיד מרכזי ביותר.

הוא חוזר ומופיע שוב . בחוברת 14 "הצייד " ובחוברת 15 "מרכבות המדבר"ביחד עים ידידו הסקוטי מק ושניהם מסייעים לפאט מקדונלד ולאדם המבקש להקים חברה להובלת זהב. אבל לסיפור הזה כבר אין רקע היסטורי מיוחד.

קיט קרסון שימש כמקור השראה לדמות של קיט קרסון בסדרת הקומיקס האיטלקית  טקס   בתור טקסס רנג'ר זקן ומנוסה.

אבל האמת היא שהגיבור של הסידרה טקס ווילר מזכיר הרבה יותר את קיט קרסון האמיתי מאשר ידידו שנקרא בשם זה..

כמו  קיט קרסון האמיתי הוא היה נשוי לאישה אינדיאנית.

כמוהו הוא סוכן אינדיאני של הממשלה שמתפקידו לפשר בין לבנים ואינדיאנים  ובראש ובראשונה אנשי שבט הנבאחו שהוא משמש כמנהיגם , אותו שבט שקיט קרסון שלח לשמורות  ,ומנסה להגן על האינדיאנים כמיטב הבנתו.ומוצא את עצמו בין שני העולמות כששניהם לא סומכים עליו מנסה בחוסר הצלחה מוחלט לפשר בינם.

כפי שהיה עם  קיט קרסון.

קיט קרסון בשפה העברית. 

לראשונה הופיע קיט קרסון בעברית ברומן ביוגרפי ענק על  ידידו והאחראי עליו פרימונט ואישתו גי'סי

אירוינג סטון  בית פרימונט /   עברית מנשה הדר  הוא יונתן רטוש   תל-אביב :   ניומן,   תש"ח  רומן ביוגרפי על ג'סי בנטון פרימונט    הופיע גם תחת הכותר: בת האלמוות. באותה ההוצאה  ב-1957

סדרת קיט קרסון.  1963 תשכ"ג,הוצאת הדפוס החדש   68 עמודים

למרות השם לא היה כל קשר בין גיבור הסידרה שהיה אקדוחן רודף חוק וצדק סטנדרטי נציג יחידת "הבורדר רנג'רס"  ובין איש המערב  הצייד והגשש הידוע בעל השם הזה.הסיפורים נכתבו בידי סופר או סופרים ישראליים שתחת שמות בדויים שונים.

החוברות היו:

מספר 1: הסומבררו השחור ג'ורג הודיאק.

מספר 2.אקדחים רועמים  מאת ג'ורג' הודיאק

מספר 3:השליפה המכרעת מאת רוי וינצ'סטר

מספר 4:במלכודת השטן מאת קיט קרסון על הכריכה   מאת רוי  וינצ'סטר

מספר 5: הפרש האלמוני . מאת רוי וינצ'סטר

מספר 6:פגישה עם המוות .מאת רוי וינצ'סטר.

מספר 7:יום הנקם .מאת רוי וינצ'סטר. הסיפור  "יום הנקם " פורסם שוב בגירסה מקוצרת   בספר "מבוקש חי או מת " של "בוב ברנד" בתרגום ד. בן אבי בסדרת "המערבון המובחר "   תל אביב: הספריה הקטנה, 1968. בסיפור קית קרסון הנועז יוצא לנקות מהפשע את עיירת הולדתו.

מספר 8: הלוחם מול המות.  החוברת האחרונה שבסיומה באופן יוצא דופן עד מאוד קיט קרסון מתחתן !

סיפור קומיקס על עלילות קיט קרסון בשם "עיר השודדים " הופיע בסדרת הקומיקס "בוקי " בחוברות 107-109/

צפו גם :

קיט קרסון בויקיפדיה 

הבלדה של קיט קרסון 

סרט קולנוע עלילתי מ-1940  על חיי קיט קרסון 

פרק מסדרת טלוויזיה על קיט קרסון 

עוד פרק מהסדרה 

הקדמה לסדרה על פרימונט וקיט קרסון "חלום המערב"

דיון בחייו של קיט קרסון 

סרט דוקומנטרי על חיי קיט קרסון 

סרט תיעודי על חיי קיט קרסון 

סרט דוקומנטרי על חיי קיט קרסון 

אגדות המערב הפרוע :קיט קרסון 

סרט לילדים על חייו של קיט קרסון 

עוד בסידרת גיבורי המערב הפרוע :

דיווי קרוקט מלך הגוזמאים של המערב 

המרשל וויאט ארפ ורופא השיניים דוק הולידי בספרות העברית

האקדוחן והמרשל ביל הפרא היקוק בספרות העברית 

הקאובוי והשחקן תום מיקס בספרות העברית 

בוק ג'ונס האחד והיחיד והאמיתי בהחלט 

המרשל שיפינג במערב הפרוע 

המהיר בשולפי האקדח :על הטקסס רנג'ר והמרשל ביל קרטר

רינגו הלוחם משום מקום 

במרץ  2019 מלאו לגיבור הקומיקס המפורסם "בטמן " הוא איש העטלף בעברית שמונים שנה.זאת מכיוון שהחוברת הראשונה שבה פורסם סיפור שלו  DETECTIVE COMICS NO 27 פורסמה במרץ 1939 .עם כי על החוברת עצמה ניתן תאריך של כמה חודשים קדימה של מאי 1939 כמקובל בחוברות קומיקס אז והיום.

חברת די.סי קומיקס חוגגת את התאריך עם גליון מספר 1000 של מגזין DETECTIVE COMICS  שקיים עד היום ,אם כי יש להניח שלאורך השנים בוצעו כל מיני שינויים מוזרים במספרי הגליונות כדי שחוברת  מספר אלף תצא דווקא בתאריך הספציפי הזה.

.לרגל מלאת שמונים שנה לאיש העטלף הנה סיפור קומיקס נדיר שהופיע עליו בעברית בשנות השבעים ודווקא בחוברת טרזן בהוצאת ש.אור.

הוצאת ש.אור פירסמה גם חוברת מיוחדת על עלילות איש העטלף.ואותה אפרסם בהזדמנות אחרת.

באנגלית הסיפור שלפניכם  נקרא:

Into the Den of the Death-Dealers!" in Detective Comics #411 (May 1971.

כתב דניס אוניל

צייר בוב בראון

זהו סיפור חשוב  ביותר בקאנון הבטמני שבו נלחם איש העטלף  בפעם הראשונה עם הנערה טליה  בתו של הארכי פושע המצרי  בן האלמוות ראס א-גאול  השואף להחזיר את העולם לעידן האבן על מנת למנוע את חורבנו וכנגד  שליחו דוקטור דארק.ראס א-גאול מוזכר לראשונה בסיפור קומיקס כאן בעלילה הזאת.

טליה לימים תנהל רומן עם בטמאן ותוליד את בנו שהוא כיום דמות חשובה בסדרה העכשווית.

והנה הוא לפניכם :

ראו גם :

איש העטלף-בטמן בשפה העברית

הצצה בחנות אופטיקה זעירה ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב חשפה עולם שלם שהוא גדול הרבה יותר מהחנות ,עולם של דיונים על מהות החיים ופזמונים מובחרים של בעל החנות אפי שיפר שהוא כותב מלחין וזמר.

אפי  שיפר  הוא כותב תמלילים ומלחין  וזמר מוכשר שבמקצועו הוא בעל חנות משקפיים. ברחוב קינג ג'ורג'  בתל אביב מהצד הוא כותב שירים ומתבונן באירוניה על החייס והאנשים שסביבו שעליהם הוא כותב אפוריזמים שונים.

הוא מספר לי שהוא מנותק לגמרי מהאינטרנט ,מהסלולארי וכותב רק בעט. כמו פעם ,ולא נראה שזה מפריע לו לקלוט היטב את החיים שסביבו.

מלבד שירים משלו הוא הלחין גם שירים של המשורר הנשכח אך  המצויין חיים לנסקי.

לאחרונה הוא העלה  ברשת  כמה שירים שהוא כתב הלחין ושר ואלו פזמונים מצויינים מסוגם .המזכירים מאוד את פזמוני שנות השבעים והשמונים אבל יש להם ייחוד משלהם.בולט במיוחד השיר "אילו ידעתי אתמול " שהוא מחשבות על מה שיכול היה להיות אילו ידע את מה שהוא יודע היום.

מחשבה שעוברת במוחו של כל אדם באשר הוא. אבל אפי שפר יצר ממנה פזמון מצויין.

שווה מאוד להאזין.

וחוץ מזה מומלץ מאוד לקפוץ אל חנות המשקפיים של אפי בקינג גו'רג'   40  "א.שיפר אופטיקה"  ממש ליד חנות הקומיקס "קומיקס  וירקות  להסתכל שם בדגמי משקפיים נדירים שיש לו ולגלגל עימו שיחה על משמעויות החיים.מי שנכנס לשם מרגיש שהוא נכנס  לעידן אחר לחנות הקסמים של מר קוק בסדירת הטלוויזיה הידועה משנות השבעים "דלת הקסמים ". 

קראו על החנות המדהימה הזאת כאן 

פזמונים של אפי שיפר :

אילו ידעתי אתמול

https://www.youtube.com/watch?v=F737kv6FBD8

מתחם צפון

אהבתי אותה

היית יפה וזכה

לפניכם קטע שנמחק ממאמר גדול שלי על סיפורו  של עמוס עוז "עד מוות " העוסק במסעה של קבוצת צלבנים רצחניים אל המוות.מאמר שהופיע בימים אלו בגליון מספר 2 של כתב העת "נכון " לספרות פנטסטית.

לאחר שיקול החלטתי שהקטע ראוי לפרסום בפני עצמו  

האנטישמי ב"עד מוות " של עמוס עוז

"עד מוות "של עמוס עוז  הוא הטיפול העמוק ביותר של עוז ובספרות העברית בכלל  בנושא האנטישמיות הלא רציונלית האובססיבית כאשר הנוצרים הצלבנים בסיפור המחפשים אחר ירושלים רואים ביהודים את התגלמות השטן ומפחדים מהם כמו מיצורים לא טבעיים ורואים בכל דבר שהם עושים וקשורים אליו כחלק מקונספירציה  מפלצתית המכוונת נגדם..

עמוס עוז

סיפור זה הוא יוצא דופן בספרות העברית המודרנית. נדיר  מאוד למצוא סופר ישראלי מודרני אחר מלבד עוז  שעסק באנטישמיות הנוצרית של ימי הביניים. נראה שרוב הסופרים "הצברים "התקשו לעסוק ביחסי היהודים –נוצרים  בכלל ובימי הביניים  בפרט נושא שהיה רחוק מהם מאוד ( אם כי כמובן היה קרוב מאוד לסופרי העבריים בגלות ).ורק עוז מצא מקום לעסוק בכך.

אפשר למצוא כמה דוגמאות מקבילות העוסקות בנושא זה    דווקא בספרות ה"קלה" העברית שמעולם לא היה לה מעמד "קאנוני".  באופן ספציפי בספרות" "הסטלאגים " שתיארה את מעלליהם של הנאצים במחנות שבויים. כמה מספרים אלו שנכתבו בידי מחברים ישראליים, תחת שמות זרים בדויים הוצגו מנקודת מבט של נאצי רצחני וסדיסטי המשוכנע בצורך של מעשיו האכזריים.

דוגמה מעניינת   במיוחד היא הספר "הייתי מפקד סטלאג"( ים סוף 1963 ) שיוחס ל"קולונל מרטין רוזנברג"( שמו של גיבור הסיפור )  אך נכתב בידי מחבר ישראלי ,מירון אוריאל. הספר הוא כביכול ספר   זכרונותיו של אותו מרטין רוזנברג  מפקד סטאלאג סדיסטי שונא נשים , הנרדף לאחר המלחמה בידי קורבנותיו לשעבר  ונלכד על ידיהן. ואנו יכולים לראות דרכו את הסדיסט מבפנים.הספר הוא יוצא דופן בכך שנשים מעונות בו בידי הגברים ולא להפך כפי שהיה  מקובל בדרך כלל בסיפורי סטלאגים.אך בו בזמן המחבר נותן תמונה ריאליסטית עד להדהים של הדרך בה איש מסוג כזה אכן חושב    אדם המתאר באדישות את העינויים שבהם הוא מעביר את קורבנותיו ומה שמעסיק אותו יותר הוא מאבק הכוח שלו עם קצין האס אס במחנהו. הקורא את הספר יוצא בתחושה כי כך אכן חשבו והתנהגו  הקצינים הנאציים האמיתיים ודומה שהדמות התבססה  ישירות על זו של איכמן, כמו הדמויות של מפקדי מחנות בסטאלאגים אחרים שהאפרוריות המשולבת בסדיזם שלהם מבוססת על הדמות של אייכמן כפי שהובנה בידי הציבור הישראלי של התקופה..ראו על כך במאמר "ברוכים הבאים לסטלג 13:סקס סדיזם ומחנות ריכוז " בספרי"מטרזן ועד זבנג :סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית .( בבל 2003).

עוד דוגמה  מקבילה לכאורה בספרות הישראלית המודרנית  היא  ספרו של דן צלקה  "עננים "( זמורה ביתן ,1994) העוסק  בפרעות ביהודים במאה ה-15 במסע הנקמה של  בן רב יהודי בימי הביניים בפורעים הנוצריים שהרגו את בני משפחתו.

אך אצל צלקה ( שהוא כדאי לזכור  סופר יליד פולין ולא "צבר " כמו עמוס עוז )  "עננים "מוצג מנקודת המבט של היהודי הסובל מאנטישמיות ולא מנקודת המבט של הגוי הרצחני כמו כאן.

ניתן להזכיר גם את אהרון אפלפלד כמי שמרבה בספריו לעסוק רבות ביחסי יהודים ונוצרים ובאנטישמיות הנוצרית שאותה חווים היהודים לפני השואה ובמהלכה.

אולם גם אפלפלד  עושה זאת תמיד מנקודת המבט היהודית או מנקודת מבט של גויות שאינן דווקא שונאות יהודים, כמו בספרו "קאטרינה" ( "כתר,1989)  שם מוצגת  אישה נוצריה החיה בעולם שונא יהודים אך היא עצמה נמשכת אליהם, ולא מנקודת המבט של האנטישמי"האמיתי" האובססיבי .

עוז בניגוד לרוב  קודמיו  , ובהחלט בניגוד לדן צלקה ולאהרון אפלפלד  עסק בשנאת היהדות והיהודים  מנקודת מבט של הגויים האנטישמים שונאי היהודים אחוזי הטירוף הדתי.

עוז מציג את נקודת המבט האנטישמית בעיסוק הכפייתי  ביהודים כנציגי השטן עלי אדמות.הוא לכאורה מנסה להסביר למה הם שונאים כל כך את היהודים שהוא בעיניהם מעין דמות צל שלהם , לדעת רוב המבקרים של הסיפור עד כה עוז כמו מנסה  להיכנס לראשו של חולה הנפש.

נראה לי שרק סופר ישראלי מודרני כמו עמוס עוז שגדל בארץ שבה אין אנטישמיות יכל לנסות לשים את עצמו  במקומו ונפשו של האנטישמי  אכול הטירוף האובססיבי.

הצלבנים אצל עוז הם דמויות גסות ומכוערות , אך יש בהשקפת עולמם את אותה אכזריות תמימה  או לא כל כך תמימה שאנו מוצאים בשיר על הצלבנים של רביקוביץ, והיא מקבילה לזאת של הנאצים ושל מבצעי הגנוסייד ברואנדה.ולזאת של תיאורטיקני הקונספירציות ברשת ומחוצה לה  כיום.

האנטישמי ב"אנשים טובים " של ניר ברעם 

בספרות  העברית שלאחר "עד מוות "  רק ניר ברעם עשה  לכאורה משהו דומה או מקביל  למה שעשה עוז,

בספרו "אנשים טובים"  ( עם עובד 2011) שתיאר את המשטר הנאצי מנקודת המבט של הנאצי הפשוט שאמנם אינו מטורף אובססיבי כמו בסיפור של עוז אלא אדם שרוצה להתקדם בדרגות בלבד תוך ציות מוחלט ואף מרחיק לכת להוראות שהוא מקבל ולמדיניות שידוע לו שהיא הרצויה בחוגים הבכירים.

אמנם אפשר להזכיר גם את ספרו של ברק חמדני "ורד צהוב "( כינרת זמורה ביתן 2012 ) העוסק בין השאר בנקודות  המבט של הנאצים שניהלו את מחנה טרייזנשטאט.אבל אין להשוות ספר זה מבחינה ספרותית לספרו של ברעם

פרט לשני אלו  איני יכול לחשוב על דוגמאות בולטות רבות אחרות בספרות העברית המודרנית העוסקים בניתוח של האנטישמי  "המורעל " אכול האובססיה "מבפנים "..

אלא שיש הבדל ברור בין שני סוגי האנטישמיות המתוארים אצל עוז ואצל ברעם.

ברעם   יוצר דמות ריאליסטית ולא קיצונית של "הנאצי ברחוב"האיש שלימים יטען במלוא הכנות מבחינתו שהוא "רק מילא פקודות".   האנטישמי   אצל ברעם  הוא ביורוקרט קר המעוניין רק בקידומו.  אין לו עניין אידיאולוגי ברצח היהודים אלא עניין בירוקרטי בלבד.אבל לא בגלל שהוא חושב שהם אוייבי האנושות. הוא מעוניין בהשמדתם כדי "לנקות" את הסביבה ולהפכה לנוחה יותר.  מטרת הסופר היא להראות עד כמה הוא דומה לקוראים. רוצח ההמונים אצל ברעם הוא   לכאורה אדם רגיל שרק "ממלא הוראות " ויוזם כמה בעצמו ללא אידיאולוגיה מיוחדת מאחוריהן לשם קידומו האישי.

אצל עוז  לעומת זאת הצלבן משוכנע לחלוטין בצידקת ואף קדושת משימתו לחסל את היהודים באשר הם. אין כאן לכאורה שום "אפור" בתיאור דמות הצלבן.

האם ניתן למצוא גם כיום אנשים המשוכנעים בחלוקת העולם לשחור ולבן כפי שהיו הנאצים והצלבנים   כך שהם יהיו מסוגלים ומוכנים בשמחה לבצע כל פשע וכל מעשה זוועה?

בהחלט . יש את האיסלאמיסטים של דאעש והאל קאעידה כמובן. אבל יש גם את תיאורטיקני הקונספירציות  שנמצאים כיום לאלפיהם ולמיליונים ברשת באתרים כמו "קונספיל " ואחרים  אנשים אלו שהם מלאים וגדושים באובססיית שינאה כנגד הכוחות העלומים שלדעתם מאיימים  על האנושות ועליהם באופן אישי יהיו מסוגלים לבצע כל מעשה זוועה שניתן להעלות על הדעת וגם מעשי זוועה שאי אפשר להעלות על הדעת.

ככלות הכל יש לזכור שמנהיגי הקומוניסטים והנאצים סטלין והיטלר היו תיאורטיקני קונספירציות "פאר אקסלנס" בעצמם שהאמינו באמונה שלמה בקיומן של קונספירציות שונות כנגדם וכנגד המשטר שאותו הינהיגו לעיתים הם לא טעו בכך כלל ולעיתים לפחות במקרה של סטלין  המציא  את הקונספירציות האלו בעצמו. מבחינתם ברצח המליונים שלהם  הם רק גמלו לקונספירטורים האלמונים כנגדם.

יש כל סיבה לחשוב  שהתעצמות האנטישמיות בעולם קשורה ישירות לפעילות של תיאורטיקני הקונספירציה ברשת  שדיעותיהם מגיעות למליונים ומרעילות אותם.

האם מישהו שקורא את אתר "קונספיל " ברשת או אתרים אחרים מסוגו עלול לבצע רצח המוני ?

בהחלט כן. והוא יאמין שהוא מציל בכך את האנושות.

וזה כבר קרה ויקרה שוב בעתיד. וכדאי לזכור בהקשר זה שמעשי רצח המוניים שבוצעו בשנים האחרונות בידי אנדרס ברינג בריוויק בנורווגיה ב-2011 שרצח 77 איש ופצע עוד עשרות  ובידי ברנטון טרנט בניו זילנד  ב-2019 שרצח כחמישים איש ופצע קשה יותר מעשרים נוספים  ,היו תוצרשל אנשים שהושפעו  ישירות בידי תיאוריות קונספירציה באתרים מסוג זה..

לדעתי כאשר מתאר עמוס עוז ב"עד מוות " את הצלבן אכול הדיבוק להציל את העולם מכוחות הרשע  על ידי ביצוע רצח המוני ,הוא נותן תיאור מדוייק  אפילו מבלי להכיר כלל של תיאורטיקן קונספירציה ברשת כיום.

אותו צלבן מונע בידי דרשות ששמע בידי מטיפי הכנסיה אבל המניעים והחששות שלו הם זהים לאלו של תיאורטיקן הקונספירציה ברשת והם מגיעים לידי אובססיה מטורפת רצחנית ובולעת כל.

ניר ברעם לעומת זאת שככל הנראה אין לו שום הכרות   או בכל אופן שום עניין מיוחד עם תיאורטיקני קונספירציה מסתפק בתיאור של האדם הממוצע ברחוב שכמוהו אין לו שום עניין בתיאוריות קונספירציה כאנטישמי מפלצתי.

הנ"ל בתיאורו  יכול להיות רוצח המונים בדיוק כמו כל תיאורטיקן קונספירציה אכול דיבוק שנאה.

ונשאלת השאלה שאין לה תשובה קלה  מי מהשניים הוא המסוכן יותר.