הנביא מיהודה והמלך ירבעם בן נבט
1752 Jean-Honoré Fragonard – Jeroboam Offering Sacrifice for the Idol
לפניכם סיפור תנכי חלק מ"פרויקט הסיפור התנכי " המתרחש בימי המלך ירבעם בן נבט המלך שהביא לפילוג ממלכות ישראל ויהודה ( בעזרתו הנמרצת מאוד של המלך האידיוט רחבעם בן שלמה מיהודה ) והקים מקדש משלו בבית אל.
לדעת כותבי ספר מלכים ירבעם בן נבט היה הגרוע שבכל המלכים ,כי הוא היה הבסיס והמקור של כל החטאים שבוצאו אחריו. והם חוזרים ומזכירים שוב ושוב את שמו כאבי אבות כל טומאה.
וכך מסופר על ירבעם בספר מלכים פרק יב' :
כה וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת-שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, וַיֵּשֶׁב בָּהּ; וַיֵּצֵא מִשָּׁם, וַיִּבֶן אֶת-פְּנוּאֵל. כו וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם, בְּלִבּוֹ: עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה, לְבֵית דָּוִד. כז אִם-יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל-אֲדֹנֵיהֶם, אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה. כח וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ–וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם–הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן. ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן. לא וַיַּעַשׂ, אֶת-בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי. לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ–כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי–בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר. {פ}
המלך ירבעם מקטיר בבית אל
וכך זה מסופר בספר דברי הימים ב פרק יג :
ויָּקָם יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִיד; וַיִּמְרֹד, עַל-אֲדֹנָיו. ז וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו, אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל, וַיִּתְאַמְּצוּ, עַל-רְחַבְעָם בֶּן-שְׁלֹמֹה; וּרְחַבְעָם, הָיָה נַעַר וְרַךְ-לֵבָב, וְלֹא הִתְחַזַּק, לִפְנֵיהֶם. ח וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים, לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת יְהוָה, בְּיַד, בְּנֵי דָוִיד; וְאַתֶּם, הָמוֹן רָב, וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב, אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים. ט הֲלֹא הִדַּחְתֶּם אֶת-כֹּהֲנֵי יְהוָה, אֶת-בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם; וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים, כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת–כָּל-הַבָּא לְמַלֵּא יָדוֹ בְּפַר בֶּן-בָּקָר וְאֵילִם שִׁבְעָה, וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹהִים.
המלך ירבעם מקים את המקדש בבית אל , Bible Historiale, 1372.
אז הנה סיפור בנושא שבמקור נכתב ביידיש בידי הסופר שלום אש ( 1880-1957)ותורגם מיידיש לעברית.
הסיפור מתאר מאבק בין המלך ירבעם בן נבט ובין נביא.הסיפור הזה הוא אחד מאלו המתארים בעוצמה את המאבק בין המלך ובין והנביא איש התקשורת של זמנו שמוכיח אותו על חטאיו.
הסוף הוא מפתיע שכן הנביא אינו ממלא את שליחותו כהלכה.
המלך ירבעם מקריב בבית אל.
Corneliszoon Moeyaert, 1641
הסיפור מבוסס ישירות על המסופר בספר מלכים פרק י והסיפור שם בבירור נכתב לאחר ימי המלך יאשיהו במאה ה-שביעית לפה"ס כ-300 שנה לאחר האירועים כפי שתראו מהכתוב:
המלך ירבעם במקדש בבית אל
א וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים, בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה–אֶל-בֵּית-אֵל; וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל-הַמִּזְבֵּחַ, לְהַקְטִיר. ב וַיִּקְרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ, בִּדְבַר יְהוָה, וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ, כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנֵּה-בֵן נוֹלָד לְבֵית-דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ. ג וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת, לֵאמֹר, זֶה הַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה: הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר-עָלָיו. ד וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דְּבַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר קָרָא עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית-אֵל, וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת-יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ; וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו. ה וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע, וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן-הַמִּזְבֵּחַ: כַּמּוֹפֵת, אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים–בִּדְבַר יְהוָה. ו וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים, חַל-נָא אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי, וְתָשֹׁב יָדִי, אֵלָי; וַיְחַל אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וַתָּשָׁב יַד-הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה. ז וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים, בֹּאָה-אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה; וְאֶתְּנָה לְךָ, מַתָּת. ח וַיֹּאמֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אִם-תִּתֶּן-לִי אֶת-חֲצִי בֵיתֶךָ, לֹא אָבֹא עִמָּךְ; וְלֹא-אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה-מַּיִם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה. ט כִּי-כֵן צִוָּה אֹתִי, בִּדְבַר יְהוָה לֵאמֹר, לֹא-תֹאכַל לֶחֶם, וְלֹא תִשְׁתֶּה-מָּיִם; וְלֹא תָשׁוּב, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ. י וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אַחֵר; וְלֹא-שָׁב בַּדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר בָּא בָהּ אֶל-בֵּית-אֵל. {פ}
המלך ירבעם והנביא.
יא וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן, יֹשֵׁב בְּבֵית-אֵל; וַיָּבוֹא בְנוֹ וַיְסַפֶּר-לוֹ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה אִישׁ-הָאֱלֹהִים הַיּוֹם בְּבֵית-אֵל, אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיְסַפְּרוּם, לַאֲבִיהֶם. יב וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֲבִיהֶם, אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ הָלָךְ; וַיִּרְאוּ בָנָיו, אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-בָּא, מִיהוּדָה. יג וַיֹּאמֶר, אֶל-בָּנָיו, חִבְשׁוּ-לִי, הַחֲמוֹר; וַיַּחְבְּשׁוּ-לוֹ הַחֲמוֹר, וַיִּרְכַּב עָלָיו. יד וַיֵּלֶךְ, אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיִּמְצָאֵהוּ, יֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הַאַתָּה אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-בָּאתָ מִיהוּדָה–וַיֹּאמֶר אָנִי. טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֵךְ אִתִּי הַבָּיְתָה; וֶאֱכֹל, לָחֶם. טז וַיֹּאמֶר, לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתָּךְ–וְלָבוֹא אִתָּךְ; וְלֹא-אֹכַל לֶחֶם, וְלֹא-אֶשְׁתֶּה אִתְּךָ מַיִם, בַּמָּקוֹם, הַזֶּה. יז כִּי-דָבָר אֵלַי, בִּדְבַר יְהוָה, לֹא-תֹאכַל לֶחֶם, וְלֹא-תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם; לֹא-תָשׁוּב לָלֶכֶת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-הָלַכְתָּ בָּהּ. יח וַיֹּאמֶר לוֹ, גַּם-אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ, וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר יְהוָה לֵאמֹר הֲשִׁבֵהוּ אִתְּךָ אֶל-בֵּיתֶךָ, וְיֹאכַל לֶחֶם וְיֵשְׁתְּ מָיִם; כִּחֵשׁ, לוֹ. יט וַיָּשָׁב אִתּוֹ, וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ–וַיֵּשְׁתְּ מָיִם. כ וַיְהִי, הֵם יֹשְׁבִים אֶל-הַשֻּׁלְחָן; {פ}
וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-הַנָּבִיא, אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ. כא וַיִּקְרָא אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-בָּא מִיהוּדָה לֵאמֹר, כֹּה, אָמַר יְהוָה: יַעַן, כִּי מָרִיתָ פִּי יְהוָה, וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. כב וַתָּשָׁב, וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, אַל-תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל-תֵּשְׁתְּ מָיִם–לֹא-תָבוֹא נִבְלָתְךָ, אֶל-קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ. כג וַיְהִי, אַחֲרֵי אָכְלוֹ לֶחֶם–וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ; וַיַּחֲבָשׁ-לוֹ הַחֲמוֹר, לַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ. כד וַיֵּלֶךְ, וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ; וַתְּהִי נִבְלָתוֹ, מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ, וְהָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה. כה וְהִנֵּה אֲנָשִׁים עֹבְרִים, וַיִּרְאוּ אֶת-הַנְּבֵלָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וְאֶת-הָאַרְיֵה, עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה; וַיָּבֹאוּ וַיְדַבְּרוּ בָעִיר, אֲשֶׁר הַנָּבִיא הַזָּקֵן יֹשֵׁב בָּהּ. כו וַיִּשְׁמַע הַנָּבִיא, אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא, אֲשֶׁר מָרָה אֶת-פִּי יְהוָה; וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה לָאַרְיֵה, וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיְמִתֵהוּ, כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר-לוֹ. כז וַיְדַבֵּר אֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, חִבְשׁוּ-לִי אֶת-הַחֲמוֹר; וַיַּחֲבֹשׁוּ. כח וַיֵּלֶךְ, וַיִּמְצָא אֶת-נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה, עֹמְדִים אֵצֶל הַנְּבֵלָה: לֹא-אָכַל הָאַרְיֵה אֶת-הַנְּבֵלָה, וְלֹא שָׁבַר אֶת-הַחֲמוֹר. כט וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת-נִבְלַת אִישׁ-הָאֱלֹהִים, וַיַּנִּחֵהוּ אֶל-הַחֲמוֹר–וַיְשִׁיבֵהוּ; וַיָּבֹא, אֶל-עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן, לִסְפֹּד, וּלְקָבְרוֹ. ל וַיַּנַּח אֶת-נִבְלָתוֹ, בְּקִבְרוֹ; וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו, הוֹי אָחִי. לא וַיְהִי, אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֹתוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, בְּמוֹתִי וּקְבַרְתֶּם אֹתִי בַּקֶּבֶר אֲשֶׁר אִישׁ הָאֱלֹהִים קָבוּר בּוֹ: אֵצֶל, עַצְמֹתָיו, הַנִּיחוּ, אֶת-עַצְמֹתָי. לב כִּי הָיֹה יִהְיֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר קָרָא בִּדְבַר יְהוָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל; וְעַל כָּל-בָּתֵּי הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן. {פ}
לג אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא-שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה; וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם, כֹּהֲנֵי בָמוֹת–הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת-יָדוֹ, וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת. לד וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה, לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם; וּלְהַכְחִיד, וּלְהַשְׁמִיד, מֵעַל, פְּנֵי הָאֲדָמָה. {פ}
"הנביא מיהודה " פורסם במקור בעברית מתורגם מיידש
בתרגום "י.ד" בכתב העת לילדים מולדת ו' תרע"ד 1914 עמ' 135-145
הוא הופיע עוד בקבצים האלו:
אשכולות: התנ"ך בספרות ישראל לתקופותיה בעריכת נחום בנארי הוצאת מ.ניומן תשט"ו 1955
אנתולוגיה תנ"כית : מבחר היצירה העברית בשיר, בסיפור ובאגדה על נושאים תנ"כיים :כרך ג'-התפלגות הממלכה -שיבת ציון עורכים :ב.י. מיכלי, מ. רבינוביץ, צ. ירדני. תל אביב : מסדה.1963
ולפחות אחת ממקראות ישראל .
שלום אש סופר ידוע מאוד בשפת היידיש כתב גם רומנים תנכיים על משה ועל הנביא ישעיהו השני בתקופה הבבלית.
המלך ירבעם והנביא העקשן
המלך ירבעם והנביא מיהודה.
הנביא והאריה
קראו על כך עוד :
"זמרת הארץ" סיפור קלאסי מאת יצחק שנהר -שנברג על ימי ירבעם.
ספר מלכים הסודי : ירבעם בן נבט ורחבעם בן שלמה בספרות ובתיאטרון
