במסגרת הענין הקבוע שלי בנבואות שתאריך ההגשמה שלהן מתקרב ( או שלא ) יש להזכיר את הסרט מכסחי  השדים 2 (1989)  שבו מופיעה אישה בשם אליין בתוכנית טלוויזיה בשם  World of the Psychic וטוענת שחייזר סיפר לה שהעולם יגיע לקצו ב-14 בפברואר 2016.יום האהבה מכל הימים.היום שלאחר יום פירסום רשימה זאת ב-13 באוקטובר 2016.

איך בדיוק  קץ העולם יגיע ביום זה החוזה  לא מפרטת.אנחנו נשארים באפלה בעניין זה ורק יכולים לדמיין אחת  מאלף אפשרויות שונות לקץ העולם.

(ראו את הקטע כאן)

הנבואה מושמעת בסרט  לאחר שחוזה אחר מנבא את קץ העולם בראש השנה 1989 ,נבואה שכמעט מתגשמת במתקפת שדים פראים בתאריך זה  אך נבלמת לבסוף בידי מכסחי השדים.

וכך נוצר הרושם בסרט שאולי דווקא נבואת פברואר 2016 תתתגשם לבסוף במלואה 27 שנים בעתיד.

האם הייתה  זאת פארודיה של יוצרי הסרט על "חזרה לעתיד 2 " שיצא לאקרנים גם הוא באותה השנה שתיאר מסע בזמן לעתיד של ה-21 באוקטובר 2015 ? מעין רמיזה לגלגנית שיבינו אותה רק בברנז'ה שלהם שאותו עתיד עומד להיות מושמד ארבעה  חודשים בלבד  מאוחר יותר לאחר המסע בזמן של גיבורי "חזרה לעתיד 2"  ?יכול להיות.

בכל אופן אליין או יותר נכון השחקנית שגילמה אותה  חזרה בה והודיעה בימים אלו במסגרת סרט דוקומנטרי מתוכנן על החובבים של סדרת "מכסחי השדים " שהנבואה  שלה הייתה שגויה והיא קיבלה הודעה נוספת מהחייזר שהעולם לא יגיע לקיצו מחר.כך שלא צריך לרוץ אל המקלטים כדי לצפות בשני סרטי "מכסחי השדים " בזמן שהסוף מגיע.

(ראו את הנבואה המקורית ואת הנבואה העדכנית בזו אחרי זו כאן )

ועל כך יש להוסיף רק שבמהלך 2016 עצמה תופיע גרסה קולנועית חדשה של "מכסחי השדים", שכנראה לא תהיה קשורה כלל לתחזית זאת של סוף העולם. זאת, למרות הצעות של חובבים להפוך את הסרט הבא לקשור בהחלט לאיום זה על העולם.כך שככל הנראה בעניין הזה לפחות לא צריך לעצור את הנשימה.

ראו עוד נבואות לגבי שנת 2016:

נבואת 2016 של נוסטרדמוס -ונבואות אחרות 

לרגל תאריך החמישי במרץ 2016 הבא עלינו לטובה (או לרעה) עאני  סוקר את הספר "בשם שמים" ("עם עובד") מאת הדי בן-עמר, שיצא לאור בשנת 1998 ותיאר את שמונה-עשרה השנים הבאות, עד לחמישי בחודש מרץ 2016, ואת תהליך הקצנתה המואץ של המדינה במשך שנים והפיכתה למדינת הלכה קיצונית  תוך כדי רדיפתם ודכוים של החלוניים מכל סוג בידי ראש ממשלה דמוי אריה דרעי.  כל זאת, תוך כדי תיאור חיי משפחה אמיתית של מחבר הספר.

ועכשיו כשתאריך היגיע זה  הזמן לבדוק עד כמה התממש במציאות מה שמתואר בספר כנבואת זעם? לגבי מדינת ישראל ולגבי בני המשפחה המתוארים ?

ראו מאמרי ב"יקום תרבות " :ההווה של שנת 2016 כעחיד דיסטופי

הפואמה "ימי הביניים מתקרבים", שפרסם זלמן שניאור  לראשונה בשנת 1913, מנבאת את עליית הפאשיזם, את שתי מלחמות העולם ואת השואה ואולי גם את החורבן שאנו חווים בימים אלו של העשור השני של המאה ה-21.

. לימים  ב-1923 קיצר שניאור ועדכן אותה, לאחר ביקורות חריפות שקיבל מסופרים  שונים ובראשם  ביאליק.אבל הוא והם המשיכו לראות בה נבואה שהתגשמה.והיא התפרסמה שוב בגירסה זאת במהדורת כל כתביו בהוצאת עם עובד בשנות החמישים של המאה הקודמת. 

אני חוזר אל הפואמה הנשכחת − האקטואלית בעיני היום יותר מאי פעם − ומפרסם כאן את הגרסה הסופית שלה,לאחר שפירסמתי ב"יקום תרבות " את הגירסה הראשונה שלה מכתב העת "השילוח " -1913. בתוספת אצרף תרגום שלה לאנגלית. 

בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים אנו שומעים יותר ויותר דיבורים על כך ש"ימי הביניים חוזרים "מסיבות מורכבות שונות ובהן לאור ירידת מדינת הרווחה מצד אחד ולאור התעוררותם של כוחות לא רציונליים אלימים שצבאות הטרור דאע"ש  "בוקו חראם " בניגריה  הם רק שניים מהם  מצד שני.

וככל הנראה בהקשר לכך ובזמנים אלו"הפואמה  האפוקליפטית הנשכחת של זלמן שניאור " ימי הבינים מתקרבים" חוזרת לתודעה והיא שוב נראית כרלבנטית כפי שלא הייתה מזה עשרות שנים.

זלמן שניאור הוא יוצר חביב עליי בזכות  הרומן ההיסטורי "הגאון והרב", העוסק במאבק בין הגאון מווילנה לבין הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. ( וראה על רומן זה את מאמרי "מי הצדיק והצודק " ) .

כמו כן חביב עליי מחזור הפואמות שלו, "לוחות גנוזים", העוסק בתרבות החילונית הלא מונותיאיסטית הקדומה של עם ישראל. (וראה על כך את המאמר שלי  "הגניזה של זלמן שניאור  " )

ובנוסף על יצירות אלו ,יש גם  הפואמה העתידנית –אפוקליפטית של זלמן שניאור "ימי הבינים מתקרבים !−

זאת פואמה שפורסמה לראשונה ב-1913 והכתובה כנבואת הזהרה תנכית .היא זכתה לפרסום רב ,ולאחר מכן נשכחה . במשך שנים רבות במחזוריות קבועה הפואמה  חוזרת  לתודעה על מנת להישכח וחוזר חלילה.

"ימי הביניים המתקרבים" פורסמה במקור בחודש ספטמבר 1913 בכתב העת "השלוח", ירחון לספרות, למדע  ולענייני החיים, כרך כ"ט תרע"ג  בעריכת ד"ר יוסף קלוזנר. בכתב  עת זה פרסם שניאור את שיריו באופן קבוע, ושם זכה להיחשב לראשונה למשורר בולט בידי קלוזנר.( את הגירסה הזאת של הפואמה אפשר למצוא ב"יקום תרבות " כאן ")

עשור מאוחר יותר פורסמה הפואמה בגירסה שונה ומקוצרת בספר חזיונות: שירים ופואמות תרע"ב–תרפ"א (ברלין: הספר, תרפ"ד).

קלוזנר הפך להיות הבולט במעריציו של שניאור. הוא פרסם עליו ספר מאמרים ולימים המליץ עליו לוועדת פרס נובל לספרות בשטוקהולם. אך שניאור לא קיבל את הפרס − זה ניתן לש"י עגנון, ואולי גם משום כך נשכח מאז.

זהו חזון אפוקליפטי על התעוררות כוחות האופל באירופה, והיא מלאה וגדושה בתמונות זוועה המתארות את הרס התרבות האירופית. תמונות אלה נועדו ככל הנראה לשמש כאזהרה לעם היהודי מפני הזוועות הצפויות לו  ובו בזמן משמשות כקריאת קרב, כדרישה לקום ולהתעורר ולהפוך ללוחמים − כדי להגן על עצמם מפני הגורל האיום  הזה ולהביא בכך להצלת האנושות כולה.

בפואמה מדמיין המשורר מעצמה מודרנית הקמה להילחם באירופה וביהודים. הוא מדמה אותה לענק מפלצתי, מזוין מכף רגל ועד ראש, המזכיר יותר מכל את גוליית הפלישתי שנלחם בדוד. אותה מפלצת מהעבר הרחוק חוזרת במשנה עוצמה כאשר לרשותה הפעם האמצעים הרצחניים של העידן המודרני הטכנולוגי, ומאיימת להביא חורבן מוחלט על העם היהודי.

התפיסה הבסיסית של השיר היא של הפילוסוף ניטשה   ולפיה העולם אינו הולך לקראת עתיד מזהיר כלשהו כפי שחשבו רוב ההוגים בזמן זה ( ובכללם פטרונו של שניאור ביאליק ) אלא הוא מתנהל במחזוריות נצחית. ומה שהיה ( ימי הביניים ) הוא שגם יהיה. אם זאת שניאור חשב שהיהודים יכולים לגאול את העולם או למצער אם לא יתנו להם לעשות זאת  ..להחיש את שקיעתו. ( כפי שחשו הוגים אנטישמיים שונים ששניאור לא התנגד כל כך לתפיסותיהם ) .

המסר הסופי של המשורר לעמו :

"חדלו לכם מן הקדושים ,למדו להיות גיבורים ". 

לימים הגיע שניאור למסקנה שבפואמה זאת הוא ניבא את עליית הפאשיזם, את  שתי מלחמות העולם ואת השואה.

הפואמה שימשה מאז כשם הקובץ החדש ביותר של שירי שניאור עד כה: ימי הביניים מתקרבים! − מבחר שירים (קשב לשירה, 2011 בעריכת חנן חבר).

מעניין שפואמה זאת מצוטטת הרבה דווקא בתקופה לאחר בחירות כאשר המפלגה הלא נכונה בעיני חוגם מסויימים עלתה או חזרה לשלטון.

כך למשל לאחר המהפך בבחירות ב-1988  שהביא לעלייתה הגדולה של מפלגת ש"ס  החרדית כתב  גיורא מנור  בעיתון "על המשמר "  .."ועוד אני מנסה להתאושש מניצחון החרדים ולהתנער מהחרדה האוחזת אותי למראה זה של נצחון העבר על העתיד ,התחילה להתנגן בראשי שורה משיר שקראתיו בפעם הראשונה לפני נאמר חמישים שנה ":ימי הביניים מתקרבים " מאת זלמן שניאור בכל כתביו ומצאתי אותו אקטואלי להפליא".( גיורא מנור "בעקבות מהפך 88 " על המשמר 4.11.1988 ע' 6)

ולאחרונה בעקבות בחירות 2015  לממשלת ישראל  פורסם  במאי 2015 באתר האינטרנט "על צד שמאל " מגזין יומי של הסוציאל דמוקרטים " בידי  אחד מפעיליו  עורך דין  שי שהמי גזבר המגזין  בית מהשיר עם המילים הבאות :

"לכבוד הממשלה החדשה, מן הראוי להיזכר בשירו של המשורר זלמן שניאור מ-1913, שחלקו הראשון מובא כאן וכל מילה נוספת מיותרת".

ואכן הפואמה הנשכחת נראית כיום  עכשווית יותר מאי פעם.

לא נבואה אלא חשבון אריתמטי פשוט

כאשר נשאל שניאור איך ועל סמך מה כתב את הפואמה שהתגלה מאז כנבואה, הסביר שלא הייתה  כאן שום נבואה אלא מחשבה עמוקה.

43 שנים  לאחר כתיבת הפואמה, בעקבות הפלת מטוס אל על ב-27 ביולי  1955  על ידי הבולגרים בתאונה איומה  שבה קיפחו את חייהם 58 איש בשמי בולגריה פרסם שניאור מאמר  בשם "רצח בשמי בולגריה" ("הבוקר", אוגוסט 1955), שבו סער משתיקת העולם ממה שחש שהייתה מזימה רוסית נגד ישראל שאותה השווה למשפט בייליס, 43 שנים קודם לכן. שם הוא סיפר שכתב את הפואמה  בעת ששהה בגרמניה מרכז התרבות, שם למד רפואה בברלין (לימודים שאותם לא השלים מעולם). בזמן זה התנהל משפט עלילת הדם על מנדל בייליס  בעיר קייב ברוסיה הצארית, והוא חש, לדבריו ב"ריח גופרית" וב"ריח אבק השריפה הנישא באוויר". כשראה שעלילת הדם אינה  יוצרת כל עניין או תשומת לב במרכז התרבות הגרמני, חש לפתע פחד ועלה במוחו הרעיון כי ימי ביניים חדשים אכן עומדים בפתח. לדבריו, לא הייתה זאת נבואה אלא חשבון אריתמטי פשוט. ב-1955 הוא הסביר שאת חוסר התגובה העולמית למשפט ביליס הבין כסוג של קונספירציה:

אם אנגליה וצרפת אינן מגיבות ואינו מתייחסות למשפט עלילת הדם נגד ביליס ואם אינן נוקפות אצבע ואינן מכות באגרוף על השולחן, "המסקנה (של שניאור )  יכולה להיות רק … שהן  יראות מרוסיה הצארית. ולמה? מכיוון שהן זקוקות  לה למלחמה קרובה  שכעת מכינים בסתר .

שניאור היגיע כתוצאה למסקנה שמלחמה נוראה עומדת על הפרק והיהודים  יפגעו בראש ובראשונה" והוא מצטט מהפואמה שלו ":

גם פה וגם שם ידבקנו האסון ראשונה

ימי הבינים מתקרבים !

.(הנבואה הזאת אגב "לא התגשמה "במלחמת העולם הראשונה יהודים רבים  נפגעו אכן ,אבל לא הרבה יותר מבני עמים אחרים).

אך האם אכן זה מה שחש וחשב שניאור בזמן אמיתי? לא בהכרח.לי כל הפרשנות הזאת של שניאור לא ניראית מתאימה למה שכתוב בפואמה המקורית

ייתכן שהוא כותב על סמך דברים שנודעו לו רק בדיעבד, ועליהם לא חשב בזמן אמיתי. לדעתי, משפט בייליס לא היה הגורם האמיתי לכתיבת הפואמה, לדעתי כתב שניאור את הפואמה המטלטלת הזאת על סמך חיזיון לילי שגרם לו להתעורר בזיעה קרה על גופו.

את הפואמה הציג לראשונה שניאור בן ה-26 בהקראה בנשף שנערך בברלין בשלהי 1912 לכבודו של ראובן בריינין .בנשף זה נכחו בין השאר ח.נ.ביאליק, י.ח.רבניצקי ויעקב כהן. אולי שניאור קיווה שהקראת הפואמה במעמד זה תעורר את דעת הקהל למחשבה על  הדרוש להתמודד עם ההתפתחויות הפוליטיות המאיימות באירופה כפי שחזה אותן.

התגובות שקיבל במקום היו שליליות ביותר. לא כולם התלהבו מהפואמה הזאת בגרסתה המקורית, ובראש ובראשונה לא המשורר ח.נ.ביאליק ששניאור ראה בו את מורו ופטרונו הספרותי. ייתכן שאילו ביאליק  עצמו היה מקריא פואמה כזאת היה הדבר מתקבל בהערכה ובהבנה, אבל שניאור הצעיר לא נראה כאיש שראוי להשמיע פואמה נבואית מסוג זה במעמד מכובד כל כך.

בין המתנגדים לפואמה − ביאליק. לימים, הודה בטעותו

רישום של זלמן שניאור.

לימים סיפר שניאור: "חכמים שאיני רוצה לקרוא כאן בשמם, צחקו לי, הניעו ראש, לגלגו לי ועשו חוחה ואטלולא מכל חרוז… אפילו מורי ורבי ביאליק גינה אותי, 'כתבת את שירך בשביל קוראים "בעלי בתים'. ( "בעלי בתים" משמעותו "בורגנים " גינוי חמור ביותר בחוגים של ביאליק בימים ההם א.א.)

יעקב כהן, עמיתו של שניאור שנחשב  לצד שניאור לאחד מיורשיו של ביאליק, החמיץ פנים: "יעקב כהן דיבר אלי בלחש כשהוא מגלגל בעיניו מתוך בחילה לאי הכישרון הספרותי שגילה בתוך שירי. 'זה היה נורא', גמגם, 'לא! דברים כאלה אין כותבים ואין קוראים בנשפים…" ("מצבה לביאליק" בתוך ח.נ.ביאליק ובני דורו "  1958, עמ' 215).

הביקורת החמורה ביותר הייתה של ביאליק שכתב לשניאור על הפואמה: "שירך 'ימי הביניים המתקרבים' אמנם לא ישר בעיני .כתבת אותו 'ביד כהה' בלא רוח הקודש".( במכתב ששלח ביאליק לשניאור ומופיע בספר של שניאור " ח.נ.ביאליק ובני דורו "דביר 1958 ע' 216) .

בבירור הפואמה נפלה על אוזניים ערלות. "חזיונות אפוקליפטיים אין כותבים ואין קוראים באווירת נשף" − זה היה המסר שקיבל שניאור מעמיתיו ובראשם ביאליק.ביאליק מצידו אם כי התפרסם גם הוא  והרבה יותר משניאור בכתיבת שירים נבואיים שונים העדיף לתאר את העתיד לבוא מנקודת מבט אופטימית יותר.

שניאור מספר : ואני שתקתי או שמלמלתי 'ימים מקרוב יגידו' אתה עוד תקח את דעתך בחזרה ,כשיבואו עובדות ויוכיחוך על פניך".

והימים אכן הגידו "  סיכם שניאור (רצח בשמי בולגריה " בתוך דוד פרישמן ואחרים   1959, עמ' -242 241).

לימים, בשנת 1921, נפגשו שניאור וביאליק בגרמניה שניאור סיפר , "אז חזרו ימי הביניים "באמת ,ולא רק לביאליק  (שרק בנס לא הוצא להורג במהלך המלחמה ונחשב למשך זמן למת  ורק בקושי  רב הצליח לברוח מרוסיה הקומוניסטית בעזרתו של  הסופר מקסים גורקי .א.א) ,כי אם לכולנו ילידי רייסין ואוקראינה ושאר נפות רוסיה הגדולה .המלחמה עשתה שמות מזה ולנין וסיעתו מזה . בפגישה זאת הודה ביאליק שטעה בהתייחסותו לפואמה, שכן לדעתו היא התממשה במציאות והוכחה כנבואת אמת. ביאליק הביא משל בעניין ."יש תמיד נער חד עין בחבורת  נערים שמסתכלים במעוף הציפור הרחוק .ובשעה שכל האחרים כבר חדלו לראות ,עדיין זה צווח בהתפעלות גדולה "אני רואה ! עדיין רואה אנוכי !" _( זלמן שניאור " ח.נ ביאליק ובני דורו   ע' 217 )

ביאליק היגיע למסקנה ששניאור אכן ראה את העתיד לבוא  מראש בשנת 1912  וכי "ימי הבינים  אמנם חזרו "וכי צפויים עוד צרות ואסונות רבים ".  ("דוד פרישמן  ואחרים " ע' 242)

שניאור סיפר שאחרי פגישה   זו החלו מצטטים את הפואמה ולהעלות אותה לדרגה של נבואת אמת.

שניאור כתב מעין פואמת המשך בשם "וימי הביניים חזרו", בקובץ "ממחזור "אוקראינה מ-1921. הוא תיאר שם את רדיפות היהודים באוקראינה בעת המהפכה הקומוניסטית, ואת מה שהתרחש באוקראינה והיה לדעתו הגשמה של המתואר ב"ימי הביניים המתקרבים".

הוא סיפר שהייתה לו תחושה דומה בשנים 1922-1923, כאשר שוב שהה בגרמניה, כי "דבר מה טמא מתרחש בארץ אשכנז" .כוונתו הייתה כמובן לעליית הנאציזם בשנים אלו.

אנשים רבים נוספים החלו לראות  בשנים הבאות בפואמה כנבואה לא דווקא על מלחמת העולם הראשונה  שבדיעבד הפואמה לא ניראית כחוזה מדוייקת שלה אלא על עליית הנאציזם.

כך למשל האיש שפירסם את היצירה  במקור ב-1913 בכתב העת "שילוח " יוסף קלוזנר כתב עליה במאמר שפורסם בגירסתו המקורית -1938:

"והרי שניאור ראה כחוזה ממש את העתיד לבוא מתוך ההווה ,ועוד בשנת 1913 ,שנה שלמה קודם המלחמה העולמית הראשונה ,פירסם ב"השילוח " את הפואמה "ימי הביניים מתקרבים"שכל המתואר בה נתקיים בימינו ולעינינו בגרמניה בפולניה וברומניה ומי ייתן ולא יתקיים אף בשאר הארצות. (   יוסף קלוזנר "כישרון אכזרי " בתוך " משני עולמות: מסות ספרותיות" מסדה 1944  ע' 178).

תקוותו זאת של קלוזנר כידוע לא התקיימה. לכאורה  כל מה שתואר בפואמה וכל מה שחשש ממנו התגשם כבר בשנים הקרובות גם בארצות אחרות באירופה במלחמת העולם השנייה. במהלך שנים אלו היה זלמן שניאור פליט בצרפת הכבושה בידי הנאצים, ורק לאחר מסע חתחתים בספינה הגיע אל הביטחון בארה"ב אחרי שאיבד את כל רכושו באירופה.

כאשר אני קורא את הפואמה בשנת 2016,  מאה וארבע שנים לאחר שכתב אותה המשורר לראשונה, היא נראית לי  כמבוססת על חזיון-חלום שהיה למשורר ב-1912 ואותו לא ידע להסביר. על פי החיזיון כתב מן הסתם את הפואמה, שזכתה לפרשנויות ולגרסאות שונות לאורך השנים. בגרסאות אלו הוסיף דברים והשמיט אחרים, לא רק משיקולים ספרותיים שונים של שיפור השיר מבחינה אמנותית,  אלא מן הסתם גם בהתאם לאירועים ההיסטוריים שאותם חווה לאורך השנים − מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה,

"ימי הביניים מתקרבים" − הגרסה הסופית

בגרסה המקורית והארוכה יותר של הפואמה, כפי שפורסמה ב"השילוח" בספטמבר 1913כרך כ"ט חוברת ג' ,ע' 193) , בשמונה קטעים שונים דומים מבחינת היקפם. כולם שבים ומדגישים נושא מרכזי אחד − ההתראה מפני האסון הגדול המתקרב. כאמור, קורא שניאור ליהודים לקחת את גורלם בידם ולהיות גיבורים כדי להתמודד עם האסון המאיים עליהם.

בעקבות ביקורתו של ביאליק על הפואמה שינה אותה שניאור וקיצר אותה באופן משמעותי בגרסה שיצאה בספר "חזיונות" בשנת 1924 − והיא הגרסה המוכרת מאז. אם כי גרסת "השילוח " היא לדעתי הגרסה הקרובה ביותר לאותו חזיון מקורי וראשוני שאותו  לדעתי חזה המשורר  "בזמן אמיתי". זאת הייתה הגרסה שהיממה מן הסתם את קהל קוראיה המקורי באירופה השקטה והשלווה של שנת 1913 ולא בהתאם לתיקונים שהכניס לאורך השנים, כאשר נראה היה למשורר ולציבור קוראיו שהנבואה שלו התגשמה.

את הגירסה המקורית אפשר למצוא ברשימה שלי על הפואמה ב"יקום תרבות " כאן.

ברשימה זאת אני מציג לפניכם את הגירסה הסופית המוכרת יותר של הפואמה שאותה היציג שניאור במהדורה של כל כתביו שהופיעה בהוצאת "עם עובד". ..גירסה זאת היא מקוצרת בהרבה מגירסת "השילוח". שניאור מחק ממנה שני קטעים שלמים ,קטע ב' וקטע ה' שהופיעו בגירסת "השילוח ". הוא צימצם בה בין השאר את הצדדים הלאומים היהודיים של היצירה ושם דגש יותר על הצדדים האוניברסליים של האסון המתקרב.

על סמך השוואת הגרסאות נראה לי שפרשנותו של המשורר את החיזיון המקורי שאולי היה לו ב-1912 ועל פיו כתב את הפואמה,השתנתה לאורך השנים. ב-1912, כאשר כתב שניאור את הפואמה לראשונה בזמן "משפט בייליס", הוא ראה את ארץ מולדתו רוסיה הצארית כזאת שארגנה וניהלה את משפטי עלילת הדם, כאותו ענק מפלצתי המאיים על העולם ביצירת ימי ביניים חדשים. הוא בהחלט לא חשב בהקשר זה על  גרמניה שבה חי, שנראתה לו כמדינה תרבותית מתקדמת וסובלנית. אולם בגרסאות מאוחרות יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובוודאי בגרסה הסופית שפרסם שניאור במסגרת כתביו המקובצים לאחר מלחמת העולם השנייה, כבר זיהה את הענק עם גרמניה הנאצית.

כיום ב-2016 פואמה זאת של שניאור רלבנטית אולי יותר מתמיד. כשאני קורא אותה היום נראה כאילו הוא כותב על האסלאם הקיצוני המאיים להחזיר את העולם לימי ביניים סדיסטיים רצחניים,  ועושה זאת תוך שימוש במיטב האמצעים הטכנולוגיים של ראשית המאה ה-21.

מובן שזוהי פרשנות שספק רב אם עלתה על דעתו של המשורר אי פעם בחייו, אבל לי היא נראית כמתאימה לפואמה כשקוראים אותה היום, ב-2016.

והנה הגרסה הסופית המוכרת יותר  של שניאור של הפואמה :

ראו גם

הגירסה המקורית =גירסת "השילוח " של ימי הביניים מתקרבים !

בתוספת לגרסה הסופית  של הפואמה לפניכם גם הגרסה האנגלית היחידה הידועה לי  (שמכילה רק חלק מהפואמה בגרסה המקוצרת שלה) בתרגומה של רות פיגר מינז מ-1966, שאותה פרסמה בקובץ שירה עברית קלאסית  בתרגומה, "שירה עברית חדשה אנתולוגיה דו לשונית", ובאנגלית :

Modern Hebrew Poetry: A Bilingual Anthology. הספר יצא בהוצאת האוניברסיטה של קליפורניה ב-1966.

ראו גם

הפואמה "ימי הביניים מקרבים -אקטואלית מאי פעם גירסת "השילוח " של ימי הביניים מתקרבים !"

ביבליוגרפיה

יוסף קלוזנר "כישרון אכזרי " בתוך " משני עולמות: מסות ספרותיות" מסדה 1944

יוסף קלוזנר    ז. שניאור :   המשורר והמספר : בצרוף אבטוביוגראפיה של שניאור /    תל-אביב :   יבנה,   1947.

זלמן שניאור מצבה לביאליק" בתוך ח.נ.ביאליק ובני דורו  דביר   1958

זלמן שניאור "רצח בשמי בולגריה " בתוך דוד פרישמן ואחרים  דביר 9 195     

הלל ברזל   "זלמן שניאור :ליריקה ופואטיקה " בתוך שירת התחייה: אמני הז'אנר /    [תל אביב] :   ספרית פועלים,   1997.

דוד בן אברהם כהן, ימי הביניים מתקרבים: נבואה שהתגשמה – יצירה שנגנזה עבודת גמר (מ"א)—בהדרכת פרופסור נורית גוברין אוניברסיטת תל אביב, 1998.

בנימין הרשב ,שירת התחייה העברית :אנתולוגיה היסטורית ביקורתית :כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה 2000 ע' 99-110 .כולל את גירסת השיר הראשונה פלוס השינויים ופרשנות למונחים ולמילים שונים בפואמה.

חנן חבר "אהבה שטומנת סכין במדיה " בתוך "ימי הביניים מתקרבים ! :מבחר שירים ,קשב ,2011 ע' 123-150 .

ארז שוויצר "צעירה לנצח " על "ימי הביניים מתקרבים !"

דליה קרפל "זלמן שניאור לא פחד מסקס והתבוללות " הארץ 2016.

זלמן שניאור מקריא לביאליק בפעם הראשונה את "ימי הביניים מתקרבים! "

השמאל הישראלי והעולמי והאידיאולוגיה שמאחוריהם נראים חלשים מאי פעם בשנים האחרונות .והימין הכלכלי הקפיטליסטי פורח ומשגשג ומצליח. אבל אלו הם רק סימנים חיצוניים.

הרושם שלי הוא שהימין הקפיטליסטי הקשוח שהיכרנו בעשורים האחרונים נמצא כיום בבעיות קשות ביותר גם מבחינה אידיאולוגית.יותר ויותר קשה למצוא הוגים בולטים שישבחו אותו ויגנו עליו ,אם כי קשה למצוא כאלו גם לגבי הצד השני. ..

אבל גם כאלו מופיעים ואני אסקור ספרים אידיאולוגיים עדכניים  כאלו   הן ישראלים והן זרים  שהופיעו בשנים האחרונות בבלוג הזה שלי מאחר שהנושא של אידיאולוגיות חדשניות שמציעות פתרונות כאלו ואחרים לבעיות החברה העכשווית   המשתנה ללא הרף מעניין אותי מאוד  כפי שיודעים קוראי הוותיקים.

אחרי הכל כחובב מדע בדיוני   ונבואות שמתעניין מאוד בעתיד לבוא מעניין אותי מאוד לדעת כיצד אפשר לפתור את הבעיות בחברה הסופר טכנולוגית שבה כולנו חיים.ושבמסגרתה נזדקן.

וזה במיוחד לאחר ביקור שערכתי לאחרונה עם זוגתי  דינה ב"חוות כינרת " ששם נוצר הסוציאליזם הארץ ישראלי, שם נוצרו בעשור אחד בידי כמה עשרות אנשים ,הקיבוץ ההסתדרות ,המשביר לצרכן ,וגם אירגון "ההגנה" ולמעשה תנועת העבודה. וכל זה במקום זעיר בידי כמה עשרות צעירים שהראו שאפשר לשנות את העולם ועוד איך גם מהמקום הנידח ביותר כפי שהייתה חוות כינרשימה שלי על הביקור בחוות כינרת כאן ).בעיקבות הביקור

התחלתי  כעת להרהר מחדש אחרי הפסקה של כמה שנים על אידיאולוגיות סוציאליסטיות ואחרות העוסקות בעתיד החברה והאנושות ואני כע קורא ספרים עדכניים (דהיינו שפורסמו בעשור וחצי האחרון )שעוסקים בנושאים אלו.המספר של ספרים אלו אגב הוא מצומצם עד להדהים. הרוב המוחלט של הספרות בנושא זה בעברית לפחות התפרסם לפני שנות התשעים של המאה הקודמת .אבל דווקא בגלל זה אני חושב שיהיה מעניין לקרוא ולסקור את הספרים החדשים המעטים בתחום המתייחסים להתפתחויות עדכניות כמו הפייסבוק והשפעתו על החברה..

ספר אחד כזה הוא ספרו של טוני גאדג'ט   רבה רעת הארץ  (תירגם מאנגלית: יפתח בריל. הוצאת חרגול ומודן,  2014)

טוני ג'אדט היה היסטוריון של תולדות אירופה שהתפרסם בספרו  "אחרי המלחמה –תולדות אירופה מאז " 1945 ספר שתורגם לעברית בידי גרשום גירון  בהוצאת מאגנס בשנת 2010 השנה שבה נפטר. הוא הירבה להרהר על המשמעויות  של ההיסטוריה והשלכותיה לעתיד ובהחלט לא ראה את תפקידו רק בתיאור האירועים כפי שהתרחשו בעבר.

בשנת 2009 בעת ששכב ג'אדט במיטה חולה במחלה קשה של ניוון שרירים  שתביא למותו גם כן ב-2010 הוא הכתיב את ספרו האחרון שהוא בגדר צוואה בעל השם התנ"כי "רבה רעת הארץ"  והספר הוא אכן מעין נבואת זעם וגם תקווה תנ"כית. הספר כבר יצא לאור לאחר מותו.

הספר נכתב כשהמחבר היה על סף המוות וברור שהמסר שלו היה חשוב לו מאוד ולכן יש לקרוא ובעיון רב וזה אכן ספר חשוב.

בספר זה הוא  מתאר בקצרה את תולדות החברה והכלכלה האירופית במאות השנים האחרונות .ומסקנתו היא שמאז שנות השמונים אלו סטו לחלוטין מהמסלול הנכון ,המסלול של ה מדינה הסוציאל –דמוקרטית שפועלת על סמך ערבות הדדית שלה חברה והמדינה פנו לכיוון של חברה קפיטליסטית חמדנית חסרת מעצורים.לדעתו של גאדג'ט כעל פולחן הון וההפרטה שרק מביא לפערים גדלים בין עשירים ועניים אינו מחייב המציאות גם מבחינה כלכלית והוא מביא להרס החברה.

ג'דאט  כותב שספרו זה בעצם שנועד לדור הסטודנטים אלה  שלו  ואלה שבכל מקום שהוא מתאר אותם כמי שמרגישים אבודים וחסרי אונים במסלול הנוכחי שהחברה דוהרת אליו קורא לשינוי החברה וחזרה לערכים של הסוציאל דמוקרטיה.כזאת שתתערב ותתקן את הראוי ודורש תיקון בחברה ובכלכלה. מאחר שלדעתו "היד הנעלמה " של הקפיטליסטים האדוקים אינה יכולה לסייע לחברה בטיפול בחלק מהבעיות העומדות על הפרק.

או ברובן. .

הוא קובע "" יש יותר מידי תחומי חיים שבהם אי אפשר לסמוך עלינו שנקדם את טובת הכלל רק מתוך כך שכל אחד מאיתנו יעשה מה שנראה לו טוב בשבילו.היום ברור לכל בר דעת שהשוק והמשחק החופשי של האינטרסים הפרטיים אינם פועלים יחד לתועלת הכלל.אנחנו צריכים לדעת מתי להתערב .( ע' 164)  [

אני מסכים.

ג'דט מציין שבעבר עד סוף שנות שמונים היה נדיר למצוא סטודנטים מצטיינים שגילו עניין בלימודי מנהל עסקים ובתי ספר למנהל עסקים כמעט לא היו ידועים מחוץ לצפון אמריקה/ היום חלק גדול מהסטודנטים עוסקים בכל ושוב אינם מתלהבים מפוליטיקה רדיקלית לשינוי מצב החברה. כיום ניראה לחלק גדול מהצעירים שהחיים שראוי לחיותם הם חיים של הצלחה כלכלית בעסקים.הם אינם מתעניינים במדע באמנויות בספרות ובשיפור מצב החברה.

מסכים. וזה חבל מאוד .אנו רואים את זה היום בקריסת מדעי הרוח וגם החברה באוניברסיטאות.

האם הוא צודק? האם אפשר לחזור למודל של סוציאל דמוקרטיה ?  האם זה בכלל אפשרי מבחינה כלכלית ? זאת שאלה קשה. יש כלכלנים שיטענו שמדינה סוציאל דמוקרטית כפי שהייתה קיימת בשנות החמישים עד השבעים שוב אינה אפשרית .

מבחינה חברתית בכל אופן אין ספק שהוא צודק.

ספר שראוי מאוד לקריאה ולמחשבה. חבל מאוד שאין יותר הוגים חברתיים מהסוג הזה בעברית אבל בעתיד אעסוק בספרים של כמה כאלה.

טוני ג'אדט

ביקורת של משה סלוחובסקי על הספר יש כאן

וראו גם

ביקור בחוות כינרת ערש הסוציאליזם 

סקירה שלי על הגותו הסוציאל דמוקרטית של ראש מפלגת העבודה יצחק הרצוג

תוכנית האושר של בוז'י הרצוג 

50  years  of star trek  

הקדמה מאת אלי אשד.

אני צאצא של משפחת וולפנזון,משפחה "אשכנזית -ליטאית " שהיגיעה לארץ ישראל בין תלמידי הגאון מוילנה בעשורים הראשונים של המאה ה-19.

מתי בדיוק?  על כך יש ויכוח בין בני המשפחה ובראשם הד"ר עמנואל סגל  ובין חוקר תולדות ארץ ישראל הד"ר אריה מורגנשטרן.

ד"ר מורגנשטרן שפירסם מחקרים על עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל כתב גם על ראשוני משפחת וולפנזון ,והייגע למסקנה  שכמו לגבי עמיתיהם- יריביהם בני משפחת ריבלין ( אבותיו של נשיא המדינה ראובן ריבלין  )העובדות לגביהם הן  שונות ממה שמובא במסורות המשפחתיות.

ד"ר מורגנשטרן היגיע למסקנה שבני משפחת וולפנזון לא היגיעו לארץ ישראל בשנת 1809  כפי שנטען בחוגי המשפחה בראשות השיירה שעימה היגיעו גם ראשוני  משפחת ריבלין ,הם היגיעו רק בשנים 1834-1835 ( אולי באמת עם ראשוני משפחת ריבלין שגם הם לדעתו היגיעו רק אז לארץ ישראל )  על סמך עדויות שניתנו לסוקרים של משה מונטיפיורי שהשתמרו עד היום.

ד"ר מורגנשטרן  גם חשף פרשיה לא נעימה שבמהלכה האשימה אלמנתו של הרב המוערך ישראל משקלוב את אבי המשפחה אברהם וולפנזון שהוא מכר את ספרי בעלה המנוח  בחו"ל ולא העביר לה את הרווחים  המגיעים לה ולמעשה עשק אותה.

לדעת מורגנשטרן הפרשיה האפלה גרמה לירידה דרסטית במעמדו של אברהם וולפנזון בקהילה הפרושית בארץ ישראל שהוא לא התאושש ממנה כל חייו ושבחוגי המשפחה הסתירו אותה מכאן ואילך.

ד"ר מורגנשטרן גם היגיע למסקנה שזאב וולפנזון בנו המפורסם של אברהם שהיה בונה בית הכנסת "החורבה" והבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי נולד לא בארץ ישראל כפי שטוענים בחוגי המשפחה אלא בחו"ל בליטא.

ועוד כהנה וכהנה טענות המכחישות מסורות ותיקות מחוגי המשפחה.

ד"ר מורגנשטרן חזר בתוקף על טענות אלו ואחרות בהרצאה בכנס משפחתי  של צאצי משפחת וולפנזון שאירגנתי ב-2010 למרות שידע שהדברים לא ינעמו לאוזני השומעים בני המשפחה . והם אכן לא נעמו.

ויכוח בנושאים אלו התקיים  בדפי בלוג זה לאורך השנים בין מורגנשטרן ובין צאצא משפחת וולפנזון הד"ר עמנואל סגל .

וכעת אני מביא מחקר מקיף ומפורט של הד"ר סגל שבו הוא מכחיש את טענותיו השונות של ד"ר מורגנשטרן גם על סמך מחקרים חדשים יותר של מורגנשטרן עצמו שבהם הפריך טענות שלו עצמו ,  ובו הוא טוען שאחרי הכל המסורות המשפחתיות של שושלת וולפנזון הן הנכונות והמדוייקות.

וכעת הנה שלב נוסף בדיון המפורט על המסתורין הקשורים בחייו של אבי משפחת וולפנזון בארץ ישראל :אברהם "הדיין" וולפנזון. המאמר אינו קל לקריאה עבור הקורא הרגיל ,הוא ארוך מפורט ומסובך.  אבל עבור אלו שמתעניינים בהיסטוריה של ארץ ישראל והגינאלוגיה המשפחתית הוא יפתח דלתות חדשות להבנת אירועים שונים שהתרחשו בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-19. ולתולדות משפחות עתיקות שונות.

החלטתי להשאיר במקומם הערות שונות של המחבר שאין אולי מקומן בדיון אקדמאי  אבל הן מראות על הרגשות העזים שהויכוח על האירועים  שהתרחשו לפני  מאתיים שנה עדיין מעורר.וכפי שכתב לי הד"ר סגל :

"במאמר זה אני מזים את מסקנת מורגנשטרן שאברהם היה איש מדון, מעל בכספים, גזל אלמנה ומסורת המשפחה היא שִקרית! מסקנות אלו משאיר רושם קשה על הקורא, ואי אפשר להשאיר זאת ללא תגובה. אני מוכיח במאמר שאברהם היה נקי כפים ומסורת המשפחה מהימנה. 

את  החלקים הקודמים בויכוח ראו במאמרים אלו :

התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון 

הכבוד האבוד של "אברהם "הדיין " וולפנזון 

הויכוח על אברהם וולפנזון – הדיין האשכנזי הראשון בארץ-ישראל.

מאת עמנואל  סגל

בהשתתפות לאה סגל

פתיחה

בפתחו של המאמר עלי לציין שאני דור שישי[1] לצאצאי אברהם וולפנזון הדיין – אבי משפחת וולפונזון – במשפחתנו מסורת בעלפה עוברת מדור לדור עליו ועל משפחתו.

על אברהם וולפנזון המכונה אברהם-דיין משקלוב ישנה ספרות ענפה מתחילת המאה התשע עשרה. דיון מפורט ניתן באתרו של אלי אשד[2].

מראי המקומות מתייחסים לביבליוגרפיה שבסוף המאמר.

ד"ר אריה מורגנשטרן 

מאמר זה הוא תגובה למאמרו של  ד"ר אריה מורגנשטרן 'מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי'[3] מורגנשטרן מציע נרטיב אלטרנטיבי הסותר ומכפיש את המסורת המשפחתית של צאצאי משפחת אברהם וולפנזון – אברהם-דיין משקלוב.

סלע המחלוקת נוגע לאישיותו של אברהם-דיין – אבי משפחת וולפנזון בארץ. מורגנשטרן טוען שאברהם וולפנזון היה איש מדון, מעל בכספי ציבור וגזל אלמנה. כדי 'לנקות את הכתם' המשפחתי בגין אישיותו השלילית של אברהם, צאצאיו, בעיקר ד"ר ישראל בן-זאב[4], המציאו היסטוריה, בה הציגו את אבי המשפחה כתלמיד הגר"א שעלה ארצה בשנת 1809 עם תלמידי הגר"א. בעוד שלפי טענת מורגנשטרן אברהם וולפנזון לא היה תלמיד הגר"א אלא, דור מאוחר יותר, ועלה ארצה רק בשנת 1835.

מטרת המאמר היא להזים את התזה והסימוכין עליהם מבסס מורגנשטרן את תובנותיו מרחיקות הלכת. המאמר מתבסס בעיקר על הצלבת דברי מורגנשטרן עצמו בכתביו: 'גאולה בדרך הטבע'³ שיצא בשנת 1987. 'השיבה לירושלים' שיצא בשנת 1997, מאמרו 'מִפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת תקצ"ד'[5] שנכתב בשנת 2001. מאמרו בספר 'בניין החורבה – אתחלתא דגאולה: מחידוש היישוב האשכנזי בירושלים עד לחנוכת בית הכנסת, 1854-1816' בשנת 2010[6]. ובראיון עם אלי אשד באינטרנט בשנים 2008 עד 2010.

בפרק הראשון אציג את הגרסה המשפחתית שלי כפי שנמסרה לי בעל-פה בבית אמי. בפרק השני אציג את גרסת מורגנשטרן והשגותיו על הגרסה המשפחתית. בפרקים 3 עד 7 אפריך את התזה של מורגנשטרן. פרק 8 מסכם את תובנות מאמרי זה.

1. אברהם בן זאב-וולף במסורת בית אמא.

בהשראת הגאון מווילנה[7] נוסדה בשקלוב[8] תנועת 'חזון-ציון' במטרה לעודד עלייה לארץ-ישראל. בשנת תקל"א (1771), עוד בחיי הגאון, נשלח ר' עזריאל משקלוב לארץ-ישראל, כדי לבדוק אפשרות מעשית להשתקע בארץ. הוא חזר עם דו"ח, שהמצב בארץ אינו מאפשר התיישבות בקנה מידה רחב. אישית רצה לחזור ארצה, אך בדרכו חזרה מת באיזמיר[9] תורכיה[10] ושם נקבר (לפני 1773).

נכדו של ר' עזריאל משקלוב – אברהם בן זאב-וולף נולד בשקלוב. היה בערך בגיל בר מצווה כאשר הגאון נפטר[11]. כנער למד בישיבת שקלוב. טרם מלאו לו 13 נסע[12], במסגרת לימודיו בישיבה של שקלוב, לווילנה[13] לגמוע תורה מפי הגאון עצמו, וכך היה לתלמיד הגר"א. בימיו גזרה מלכות רוסיה על היהודים לאמץ שמות משפחה[14]. אברהם בן זאב-וולף יצר את השם 'וולפנזון', מצמד המילים 'וולף' שמשמעו זאב ו-'זון' שמשמעו בן, כלומר בן-זאב, על שם אביו 'זאב'.

בשקלוב נשא אברהם את בתיה-בריינא לאישה ועם אשתו הצעירה, הצטרף לשיירה העולה לארץ-ישראל. לאחר כשנה, בשלהי שנת תקס"ט, הגיעה השיירה לחופי עכו. מעכו פנה הזוג היישר לירושלים. אברהם במחזורו, שנשמר ברשותו של ד"ר ישראל בן-זאב, רשם אברהם וולפנזון ליד המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו' שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. אחרי שְהִיָיה קצרה בירושלים חזרו אברהם ובתיה-בריינא לאנשי השיירה שהשתקעו בצפת.

(" על הפרשה ראו מאמר מפורט של אלי אשד "אברהם הדיין נכנס לירושלים" ")

ר' ישראל משקלוב[15] – בן-דוד של אברהם וולפנזון[16] – היה מנהיג עדת הפרושים[17] בצפת. ר' ישראל מינה את אברהם לדיין בצפת. וכך היה אברהם לדיין האשכנזי הראשון בארץ[18] ודבק בו השם 'אברהם הדיין משקלוב' או בקיצור אברהם-דיין.

בצפת נולדו לאברהם ובתיה-בריינא בת (פייגה-טובה) בנו הגדול – זאב-וואלף, שנקרא 'זאב' על שם אביו של אברהם. וילדים נוספים. במהלך מרד פלאחים[19] ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית שכללו מעשי רצח, שוד ואונס. בעיקר נפגעה קהילת צפת הידועה כ'הביזה הגדולה בצפת'[20], במסגרתה ברחו מצפת רבים מהקהילה הפרושית והתחבאו במערות וקברי הצדיקים שבכפר עין זייתון, ביניהם גם אברהם ומשפחתו. הניצולים סבלו מחרפת רעב, צמא ופציעות קשות.

בשלהי שנת 1836 נשלח אברהם וולפנזון  כשד"ר[21] לאירופה  ע"י מנהיג הקהילה בצפת – ר' ישראל משקלוב – לאסוף תרומות תמיכה לקהילה הצפתית. אברהם לקח עמו ספרי 'פאת-השולחן'[22] שכתב ר' ישראל משקלוב, כדי למוכרן בחו"ל. לא עבר זמן רב והקהילה חוותה מהלומה נוספת ב-1.1.1837 בהיות אברהם בפרשבורג[23] הונגריה[24] פגעה רעידת אדמה קשה – 'הרעש הגדול'[25] שהרס את הערים צפת וטבריה. באסון זה נהרגה אשתו בתיה-בריינה וחלק מילדיו. תמיד הזכירו גם את ספרייתו, הן ספרים שרכש והן חידושי התורה שכתב, שנקברו בהריסות. הזכרה זו מציינת את החשיבות הרבה שייחסו לספרייתו.

נצלו מן הרעש: הבת, פייגה-טובה שניאורסון שהייתה נשואה לשניאור זלמן שניאורסון הידוע בקיצור "שזבנ"י[26],  שזבנ"י ערך יחד עם אחי אשתו – זאב וולפנזון – את הספר 'חמדה גנוזה'[1], וגרה בירושלים. בנו הגדול זאב-וולף וולפנזון,שבזמן הרעש שהה בירושלים כדי להכין את מעבר המשפחה מצפת לירושלים. ניצל גם כתב-יד אחד 'מחזה אברהם – על תגלחת בחול המועד'[28], שהיה מוכן להדפסה והיה בירושלים. הספר מעיד על בקיאותו הרבה של אברהם, במקורות שעד לימיו[29] וסברותיו העמוקות המקשרות עניינים שונים.

לאחר הרעש הגדול רבים מכולל הפרושים בצפת עברו לקהילה של ירושלים. כשספרו במשפחתי על מעבר המשפחה לירושלים, תמיד הדגישו שההחלטה למעבר משפחת וולפנזון מצפת לירושלים הייתה לפני הרעש הגדול ולא בעטיו. הדגשה זו הייתה תמוהה בעיניי כל השנים[30]. אחרי היוודע האסון נשאר אברהם בהונגריה מעבר למתוכנן, ושלח כספים רבים לשיקום העדה הפרושית בצפת. בגולה נשא אישה – שיינדל[31] בזיווג שני.

כשחזר ארצה לירושלים. תבעה ממנו אלמנת ר' ישראל משקלוב את תמורת ספרי 'פאת-השולחן' שמכר באירופה. לתביעה זו נתייחס בהמשך[32]. בירושלים נולדו לאברהם ושיינדל בת – אסתר-מלכה (גולדמן)[33] ובן יהושוע וולפנזון[34]. ילדים אלו התייתמו בגיל צעיר, וגדלו בבית אחיהם זאב וולפנזון. אנשים חשבו שהם ילדיו ולא אחיו. זאב שכר אומנת בדווית שטפלה באסתר-מלכה. הבת והבן היו ממייסדי שכונת 'אחוזת-בית' ביפו, שלימים התפתחה לעיר תל-אביב. בת של אברהם-דיין – אסתר-מלכה גולדמן – חייתה 100 שנים וזכתה לראות בתקומת מדינת ישראל![35].

יהושע וולפנזון היה לימים הרוקח הראשון בירושלים.

לימים נשלח אברהם שוב כשד"ר לאירופה, הפעם נשדד וחזר בעור שיניו. בירושלים לא שימש אברהם כדיין קבוע, אלא צורף מדי פעם למקרים מיוחדים בבתי דין שונים.

אברהם היה שוחר שלום, יש לו יד בהפשרת השנאה בין ה'חסידים' ל'מתנגדים' בארץ. הוא היה הראשון מבין הפרושים שהשיא את בתו לחסיד. צעד זה היה יוצא דופן בימיו. בירושלים אברהם היה מקובל ומכובד בקהילתו הפרושית, בקהילת הספרדים וגם בעיני שאינם בני-ברית. הוולפנזונים לא התפרנסו מן 'החלוקה'[36].

אברהם-דיין נפטר בירושלים, ט"ז כסלו תרט"ו (7.12.1854), ונקבר בבית-העלמין העתיק בשיפולי הר הזיתים, בקרבת יד אבשלום. על מצבתו היה כתוב: "בקי בש"ס ופוסקים והגדה, וגם בסתרי חכמה נודעת לו, אברהם דיין"[37]. עד כאן מסורת בית אמי.

2. התזה של ד"ר אריה מורגנשטרן.

גרסת מורגנשטרן ניתנת במקור 3 ובראיון מרתק הנמצא באינטרנט בו מראיין אלי אשד את מורגנשטרן[38]. מורגנשטרן טוען שהמשפחה שִיכתבה את ההיסטוריה של אברהם וולפנזון – אבי משפחת וולפנזון בארץ – כדי לחפות על אישיותו המפוקפקת של אבי המשפחה. נקודות המחלוקת בין מורגנשטרן שבמקור 3, למסורת צאצאי אברהם וולפנזון הם:

* מורגנשטרן: ר' ישראל משקלוב בעל 'פאת השולחן' היה דודו של ר' אברהם-דיין וולפנזון[39].

גרסת המשפחה: ר' ישראל משקלוב היה בן-דוד של אברהם וולפנזון.

* מורגנשטרן: היו שנֵי 'אברהם-דיין משקלוב'. האחד 'אברהם-דיין משקלוב האמתי' שאינו אברהם וולפנזון, היה תלמיד הגאון[40] ועלה בשנת 1809. ושני: אברהם וולפנזון  שכונה 'אברהם-דיין משקלוב' והוא אבי משפחת וולפנזון בארץ לא היה תלמיד הגאון[41], ועלה בשנת 1835[42].

גרסת המשפחה: היה 'אברהם-דיין משקלוב' אחד והוא אברהם וולפנזון! שהיה תלמיד הגאון ועלה בשנת 1809.

* מורגנשטרן: אברהם גזל את אלמנת ר' ישראל משקלוב[43].

גרסת המשפחה: אברהם לא גזל את אלמנת ר' ישראל משקלוב.

* מורגנשטרן: אברהם לא נשלח פעם שנייה כשד"ר³².

גרסת המשפחה: אברהם נשלח פעם שנייה כשד"ר.

* מורגנשטרן: ד"ר ישראל בן-זאב עיוות שיקר ושיבש בכוונה תחילה, את היסטורית אבי המשפחה, והבליע את אברהם וולפנזון בדמותו של ר' אברהם הדיין משקלוב האמתי³⁴ כדי לכסות על מעלליו ואישיותו הבעייתית, של אברהם וולפנזון.

גרסת המשפחה: ד"ר ישראל בן-זאב בכתביו לא שיקר. לא היה צורך לשקר, או להתבייש במעשי אברהם כפי שנוכיח להלן (מסִפרי מורגנשטרן עצמו!). אברהם היה מסור לקהילה. וייצג את האינטרסים של הקהילה לשביעות רצונם.

בשתי קביעות בסיסיות על אברהם וולפנזון, מסכים מורגנשטרן עם המסורת המשפחתית:

* אברהם וולפנזון היה תלמיד-חכם מובהק[44].

* אברהם היה דיין בבית-דינו של ר' ישראל משקלוב בצפת – בית-הדין האשכנזי הראשון בארץ-ישראל[45].

להלן נתייחס אחת לאחת לנקודות המחלוקת.

3. הפרכת גרסת ד"ר אריה מורגנשטרן.

3.1. ר' ישראל משקלוב, דו֗ד או בן-דוד של אברהם וולפנזון.

טענת בן-זאב שר' ישראל משקלוב הוא בן-דוד של אברהם וולפנזון היווה למורגנשטרן (בשנת תשנ"ז 1997) נדבך מרכזי להוכחת שקריות הגרסה המשפחתית. וכך הוא כותב: "כדי לגשר על פער של כארבעים שנה … מתייחסת המסורת שהופצה ע"י משפחת וולפנזון אל ר' אברהם כאל בן-דודו של ר' ישראל משקלוב, כאילו היה בן דורם של … תלמידי הגר"א"³⁴. הטענה שאברהם היה בן-דוד אִפשרה למשפחה לטעון שאברהם היה בן דורם של תלמידי הגר"א ולעלות כתלמיד הגר"א, בשלהי שנת תקס"ט (1809).

טענת מורגנשטרן אומרת שר' ישראל משקלוב היה דוד של אברהם וולפנזון. ז"א שאברהם היה בן דור צעיר יותר מתלמידי הגר"א על כן לא יכול היה לעלות עם תלמידי הגר"א.

לימים, עשר שנים מאוחר יותר ב-2008 הודה מורגנשטרן, שאברהם אכן היה בן-דוד של ר' ישראל משקלוב! גם מורגנשטרן עצמו מצא מקור, בלתי תלוי במסורת המשפחתית, שאברהם היה בן-דוד של ישראל משקלוב. וכך הוא כותב בראיונו של אלי אשד: "האמת היא שלאחרונה בשנת 2001 ארבע שנים לאחר שפרסמתי את המאמר המדעי בעניין, מאז היגיע גם לידי מידע חדש בעניין … לא אוכל לפרט יותר משום שזה עוד יופיע בפרסום מדעי".

אלי אשד: דהיינו אברהם וולפזון הוא אחרי הכל בן דודו של ישראל משקלוב ולא 'רק' אחיינו. מורגנשטרן ענה נכון .

מורגנשטרן מודה לאלי אשד שאברהם וולפנזון הוא בן דוד של ישראל משקלוב ולא אחיין. שגיאה זו תיקן מורגנשטרן בספר 'החורבה'[46] משנת 2010. הודאה זו מערערת את הבסיס לטענת מורגנשטרן שבן-זאב משקר!

3.2. השערת 'שני אברהם וולפנזון'.

בספרו 'גאולה בדרך הטבע' (1997) העלה מורגנשטרן השערה שהיו שנֵי 'אברהם דיין משקלוב' האחד היה תלמיד הגר"א שעלה בשלהי שנת תקס"ט (1809) ולא ידוע עליו שום דבר! אפילו לא את שמו, פרט לכינויו 'אברהם דיין משקלוב'! והשני: אברהם ב"ר זאב וולפנזון – אבי משפחת וולפנזון בארץ – שהיה דיין בצפת, וכונה 'אברהם דיין משקלוב'. בעוד שלדברי מורגנשטרן אברהם וולפנזון לא היה תלמיד הגר"א! עלה רק בשנת 1835, ואישיותו שלילית. כדי לכסות על אישיותו השלילית צאצאיו 'הלבישו' על אבי המשפחה את דמותו העלומה של 'אברהם דיין משקלוב'!

השערה זו, שהיה קיים אדם שהיה דיין בשקלוב או בצפת ולא ידוע עליו שום דבר, אפילו לא את שמו מעלה תהיות. לא יכול להיות שאדם ששימש כדיין בקהילה בארץ או בשקלוב, שלא יהיה מוכר?! ביחוד שראש הקהילה ר' ישראל משקלוב לא יכיר דיין בקהילתו, ואפילו לא יֵדע את שמו! לא יהיה עליו כל מידע וזכר על מותו! לפחות ר' ישראל יזכירו֗ שהוא נעלם, כפי שמזכיר ר' ישראל משקלוב נעדרים רבים אחרים מקהילתו!

לטענה זו מורגנשטרן מעלה השערה עוד יותר הזויה (בראיון עם אלי אשד). "אתם   ( דהיינו צאצאי משפחת וולפנזון שאלי אשד נמנה עליהם ) המצאתם את קיומו של 'ר' אברהם דיין משקלוב'. הוא בכלל לא היה ולא נברא. אתם מבקשים ממני להביא לכם עדויות על רצח שאירע, ואני אומר לכם לא היה רצח ואין בכלל גופה. הכול דמיון מאלף עד תיו. פשוט המציאו את הבר-מינן הזה לתלות עליו את דמותו של ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון שעלה לארץ ישראל, על פי רישומי כולל הפרושים, בשנים תקצד-תקצה"[47].

בספר 'חזון ציון'[48] שנכתב ע"י משפחת ריבלין נמצאת עדות על 'אברהם הדיין משקלוב' שעלה בשנת תקס"ט! סליחה! יש גופה! ולא בן-זאב המציא אותה, אלא משפחת ריבלין, שלמרבה האירוניה לפי השערת מורגנשטרן, עליהם מתלונן בן-זאב[49] שהם הם 'המתיימרים'[50] להשכיח את אברהם וולפנזון,

בטענה שהמשפחה המציאה את קיומו של אברהם הדיין משקלוב, מודה מורגנשטרן שאכן לא היו שני 'אברהם-דיין משקלוב'. היה רק אחד! שינוי כה חד בגרסת מורגנשטרן מראה שהוא לא הצליח להוכיח את התזה של שני 'אברהם דיין משקלוב' והוא נזקק לשנות את גרסתו. אך עדיין מורגנשטרן דבֵק בתזה שהמשפחה שקרה, וכותב: "עדיין איננו יודעים במוחו של מי נולד הרעיון להפוך את ר' אברהם וולפנזון לתלמיד הגר"א ולהעלותו לארץ ישראל בשיירת העולים הראשונה"[51].

השערת קיום שני 'אברהם הדיין משקלוב' היוותה חלק מן ההוכחה שהמשפחה שיקרה. פתאום התהפכו היוצרות. מורגנשטרן יודע שהמשפחה שקרה, ואם ההשערה התבדתה, סימן שהם המציאו 'בר-מינן'!

4. מסמכים בני התקופה.

4.1. אי מציאת מסמכים בני התקופה המזכירים את וולפנזון לפני שנת 1835.

אחד הטיעונים שבו מסתייע מורגנשטרן שאברהם וולפנזון לא עלה ארצה עם ראשוני תלמידי הגאון בשנת 1809. היא שר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון איננו מופיע בשום תעודה מבין מאות התעודות המצויות בידינו עד שנת ³⁹1835.

עקרונית, אי הזכרת אדם אינה הופכת אותו ללא קיים! ואי הזכרת אדם בשנה מסוימת אינה הופכת אותו ללא נמצא! רבים האנשים החשובים שאינם מוזכרים. למשל תלמידי חכמים, או מדענים. הרב שך[52] בזמן פוריותו בתורה לא היה ידוע. רק כשנכנס לפוליטיקה הוא נודע בציבור. אותו דבר בנוגע לבעלי פרס נובל, שגם לאחר קבלת הפרס אינם ידועים.

אברהם וולפנזון היה דיין וכל זמן שלא עסק בפוליטיקה לא היה ידוע. לעומתו בן דודו ר' ישראל משקלוב עסק בפוליטיקה ונזכר בכל מקום ובכל זמן!

4.2. רשימת הפרושים משנת 1834[53].

מורגנשטרן מצא שאברהם אינו מופיע ברשימת כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת 1834, וטוען שאברהם לא מופיע ברשימה מפני שבשנה זו אברהם לא היה בארץ.

לפי מסורת משפחתי הוולפנזונים לא התפרנסו מן 'החלוקה'. הם אינם נמצאים ברשימה זו, מפני שהם לא התפרנסו מן 'החלוקה' ולא מפני שלא היו באותה שנה בארץ. מורגנשטרן מודה שאכן מפקד 1834 בוצע לצרכי מתן 'החלוקה' ומציין שהיו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא  ואחרים, אך לא ר' אברהם וולפנזון³⁸.

סליחה! מדוע לא ר' אברהם וולפנזון? אין למורגנשטרן שום ראייה לקביעה זו! ההוספה היא פרי הגרסה השגויה בה שבוי מורגנשטרן! שהמשפחה המציאה את ההיסטוריה של אברהם וולפנזון וכל דבריהם שקר!

אפשר למנות שלוש סיבות מדוע אברהם לא הופיע ברשימת 1834: (א) בזכות עשרו שלו, אשתו 'ממשפחת נטע נטקין העשירה'[54] (ב) בזכות שארו ר' שמריה לוריא³⁶. והעיקר (ג) לעהרן[55] חילק את הכסף לעוסקים בתורה בלבד (מה שנקרא כיום 'תורתם אומנותם') ולצרכי אוכל נפש שלהם בלבד![56] (לא לצרכי ציבור כגון: בית חולים ובניית בית-כנסת 'החורבה') משפחת וולפנזון התפרנסו ממסחר ולא ענו לקריטריון זה. גם זו סיבה לא לקבל מן החלוקה! למרות היותם תלמידי חכמים.

גם לגבי מפקד 1834 עצמו מודה מורגנשטרן שהרשימה אינה מלאה! וכותב: "יש לחזור ולהדגיש כי רשימת המפקד של שנת תקצ"ד [1834] שלפנינו, משקפת תמונת מצב חלקית של שעת עריכתה. היא אינה משקפת את כל ראשוני העולים הפרושים מאז 1800"[57].

לימים מורגנשטרן מצא בכתובים שהוולפנזונים לא התפרנסו מן החלוקה[58] וכותב: "ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר"⁵². לכן, משפחת וולפנזון כן הייתה בארץ בשנת 1834, אך לא הופיעה ברשימה, כי הם לא התפרנסו מן החלוקה! עובדה שגם מורגנשטרן עצמו מצא!

אי מציאת הוולפנזונים ברשימת הפרושים משנת תקצ"ד תואם ומחזק את המסורת המשפחתית!

5. מפקדי מונטפיורי.

מורגנשטרן בספרו "גאולה בדרך הטבע"  מבסס את טענותיו על מפקדי מונטפיורי בהם מצא שאברהם ובנו זאב עלו ארצה בשנת 1835! נבדוק את מהימנות מפקדי מונטפיורי.

על מהימנות מפקדי מונטפיורי ניתן ללמוד ממחקרים הנעשים ע"י קרן מונטפיורי והחברה הגנאלוגית הישראלית. מסקנתם לגבי רישומי גיל ושנת עליה היא: שלא הייתה כל עִקביות ברישום תאריכים ומספרים בכלל! ונרשמו פרטים שלא מתקבלים על הדעת[59].

מיכל בן-יעקב[60]: מציינת שבשנים תקצ"ט (1839) תר"ט (1849) המפקדים קוימו ללא הכנה מוקדמת. שלושת המפקדים האחרונים תרט"ו (1855) תרכ"ו (1866) תרל"ה (1875)[61]. השתפרו מבחינה אדמיניסטרטיבית. אך גם בשלושת מִפקדים אלו המספרים והתאריכים, יש מאלה הנראים מדויקים ויש שהם 'מעוגלים'[62]. ברישום הגיל יש העדפה למספרים המסתיימים ב-5 או 0. תופעה המכונה 'הערמה סטטיסטית' (statistical heaping)[63] (מלשון ערֵמה] בשנת המפקד 1839 הונהגה חובת הצבא בתורכיה גם על כל המיעוטים וביניהם היהודים. אך קשה לדעת איך גורם זה השפיע"[64].

מכאן, שני המפקדים הראשונים הם הפחות מהימנים! ובכלל בכל מפקדי מונטפיורי יש להטיל ספק בכל נתוני הגיל ושנות העלייה הנקובים בהם.

גם מורגנשטרן מודע לבעייתיות מפקדי מונטפיורי ומציין⁵² שהם מבולבלים, סותרים לעיתים, חלקיים ובלתי ניתנים לפענוח. מורגנשטרן מסביר שאת המפקדים יזם משה מונטפיורי. את הנתונים העתיקו מזכירי הכוללים עבור מונטפיורי מרשימות הכולל. אלא, שברשימות הכולל לא תמיד היו הנתונים שביקש מונטפיורי. הכוללים לא רשמו את נתוני הגיל, וגם לא עניין אותם מתי עלו האנשים. נתונים אלה לא היו חשובים לגבי ה'חלוקה'. אבל אנשי מונטפיורי ביקשו לקבל נתונים אלו. מורגנשטרן משעֵר, שהאנשים נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו³⁹.

5.1. משפחת וולפנזון במִפקדי מונטפיורי.

כדי להוכיח את גרסתו³⁶ מביא מורגנשטרן את מִפקד מונטפיורי משנת 1839. שַם נִזכר שר' אברהם וולפנזון הוא יליד 1804 ועלה ב-1835 ובנו זאב וולף יליד 1818 ואף הוא עלה ב-1835. לאחר דין ודברים באתר של אלי אשד הביא מורגנשטרן את כל מִפקדי מונטפיורי נוגעים למשפחת וולפנזון. להלן ניתנים הנתונים על משפחת וולפנזון כפי שנמסרו ע"י מורגנשטרן! ואני סומך על יושרו ומקצועיותו ומשתמש בהם כפי שהם מובאים על ידו כולל הערותיו!

"מִפקד 1839: אברהם: יליד 1804, עלה בשנת 1835. זאב: יליד 1818 עלה ב-1835".

"מִפקד 1849: אברהם: יליד 1799 (אין שנת עלייה). "זאב: יליד 1814 עלה ב-1834. התגלית הבאה היא שבמפקד 1849 (הכי פחות מסודר) נרשם שר' אברהם וולפנזון נמצא 'כעת בחו"ל' ואילו על ר' זאב נאמר 'ת"ח (תלמיד חכם) שד"ר', כלומר שניהם לא היו בארץ בשנת 1849. ר' אברהם יצא כנראה בענייניו הפרטיים ואילו ר' זאב היה בשליחות הכולל בצפון אפריקה. זו אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב מחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה".

"מפקד 1855: זאב יליד 1812 עלה ב-1834".

"מפקד 1866: זאב: יליד 1815. נרשם לצד שמו של ר' זאב וולפנזון: "הי'[ה] סוחר גדול ונשבר כידוע".

ומורגנשטרן מוסיף: "כל האינפורמציה החדשה אינה משנה במאומה את מה שכתבתי כי 'אברהם הדיין משקלוב' שהיה תלמיד הגר"א, לא יכול היה להיות בשום פנים ואופן. ר' אברהם וולפנזון אפילו אם הוא נולד בשנת 1799 ולא ב-1804 הוא לא זכה להכיר את הגר"א שנפטר שנה קודם ללידתו … את 'ר' אברהם הדיין' קַברו, אם הוא מת במגפת 1813 בקבר אחים, בלי שום רישום לצערנו. גם את סיפורו העסיסי [משתלח באברהם ללא כל צורך!] של ר' אברהם וולפנזון קַברו כנראה, ועל מנת להשכיחו יָצרו סיפור משפחה אלטרנטיבי"⁵².

מִפקד 1839 הוא רק אחד מתוך ארבעה. עקרונית אין מפקד 1839 אמין יותר מארבעת המפקדים האחרים! מורגנשטרן מעריך כמדויק ביותר את המפקד הראשון³⁹, לא פלא שמורגנשטרן בחר במפקד 1839 כי הוא המפקד היחידי מתוך ארבעה! המתאים לתיאוריה שלו.

אך לפי האמור לעיל במקרה של מפקדי מונטפיורי יש להעדיף דווקא את המפקדים המאוחרים, כי במפקדים הראשון והשני, זמן ההתראה היה קצר מאוד – ימים בלבד, ההתארגנות הייתה חפוזה וחלקית. בעוד שבמפקדים המאוחרים הצטבר ניסיון, השתכללו השיטות, היו מסודרים יותר, וזמן ההתראה ארוך.

סיבה נוספת שלא להיצמד למפקד הראשון, והיא, לדעתי, הסיבה העיקרית! הייתה התנגדות עקרונית של הכוללים  למִפקדים[65]. התנגדות זו הייתה אידאולוגית, ויש חשש יותר מִסָביר לשיבוש ביודעין ובמכוון את מהימנותן, הן ע"י הקהילות והן ע"י הנפקדים עצמם. (תופעה זו שכיחה עד היום בקרב צאצאי 'היישוב הישן'[66] בעיקר בסקרים). בהמשך, ההתנגדות למפקדים רַפתה, לכן אמינות מפקד 1839 היא דווקא הנמוכה ביותר! מכל הבחינות. בנוסף: בשנת 1839 הונהגה חובת הצבא בתורכיה על היהודים. ויכול להיות שגם גורם זה השפיע על רישום שנות הלידה[67].

מורגנשטרן שאומר שהאינפורמציה החדשה אינה מְשַנה במאומה, אינה מדויקת! האינפורמציה החדשה מְשַנה, ומְשַנה! עיון בנתוני מפקדי מונטפיורי מראה שלגבי משפחת וולפנזון, הנתונים במפקדים השונים סותרים זה את זה! לידת אברהם: 1804, 1799. לידת זאב: 1818 1814[68], 1812, 1815. בולטת הצמידות של גיל אברהם לגיל זאב. ב-1839 מופיע גיל אברהם כך שמבחינה טכנית-הלכתית (1818-1804=14) אברהם נשא אישה בדיוק בבר-מצווה שלו כדי שיוכל להוליד את זאב בגיל 14. ב-1849 שינו את שנת הולדת אברהם כך שמבחינה טכנית-הלכתית שוב יאפשרו לאברהם להוליד את בנו זאב בשנת 1814! שימו לב, כל זמן שאברהם חי הקפידו לתת את גיל אברהם 14 שנים לפני לידת זאב כדי שהנתונים לא יהיו מופרכים מעיקרם!

זאב נקרא על שם סבו. אשכנזים אינם קוראים שמות אחר אנשים חיים! בוודאי לא תלמידי הגר"א! ז"א שלפי התאריכים שמורגנשטרן מאמץ, כשאברהם נישא היה יתום בגיל 13. יתמות אינה בושה שיש להסתיר. ואם האב היה חי בזמן הנישואין ונפטר בתוך השנה הראשונה לנישואין עד לידת זאב, טראומה כזו, בוודאי הייתה מוצאת הד לפחות באחד הענפים של המשפחה. מקרים כאלו היו מסֻפרים במשפחה בהבלטה! בכל ענפי משפחת אברהם אין מסורת שאברהם וולפנזון התייתם מאביו בילדותו או מיד לאחר נישואיו. (גם הסתברות לידה מיַדית, בגילים אלו, נמוכה).

בנוגע לזאב וולפנזון יש להעדיף את המפקדים שלאחר פטירת אברהם! (אברהם נפטר בשנת 1854). ובאמת מיד אחרי שאברהם נפטר, במפקד מונטפיורי 1855 מופיע הגיל הנכון – 1812 מבלי שיצטרכו לשנות את גיל אברהם ולאלץ את אברהם לשאת אישה כשהוא יתום בן 13. הגיל 1815 המופיע במפקד 1866, הוא תאריך 'עגול'. (statistical heaping) תכונה אופיינית במפקדי מונטפיורי.

בנוסף! לגרסת מורגנשטרן זאב נולד בשנת 1818. ז"א שזאב נפטר בגיל 63 (631881-1818=). בפנקס החברה-קדישא כתוב על זאב וולפנזון–המכונה 'וועלוועל באבעס': "בפתע פתאום נפטר הישיש המפורסם גבאי 'דחברה-קדישא'[69]". ישיש בן 63?! אתמהא!?

גם וילהלם בספְרו[70] כותב: "מזכיר החברה ר' זאב וולפנזון, נתין אוסטרי, הצליח בעזרת הקונסול האוסטרי בוורשה  … ר' זאב וולפנזון היה מן העולים הראשונים יושבי צפת. אביו ר' אברהם, היה שם דיין. ר' זאב היה הממונה של כולל רייסן[71], תלמיד חכם ומגיה בדפוס העברי בירושלים. הוא האריך ימים ונפטר ב-1881. הוא אבי משפחת בן-זאב הירושלמית".

גיל 63 אינו עומד בקריטריון של 'ישיש' ו'האריך ימים'! זאב וולפנזון אינה דמות עלומה (כמו אברהם דיין). לגביו. אי אפשר לטעון על טעות בזהות. הוא היה ידוע ומפורסם בקהילה ואשתו באבא-רבקה הייתה עוד יותר מפורסמת ממנו, באשר הוא כונה על שמה 'וועלוועל באבעס'. התארים 'ישיש' ו'האריך ימים' אמינים. לכן זאב לא נולד בשנת 1818! שנת הלידה 1812 הנמצאת גם במסורת המשפחתית וגם במפקדי מונטפיורי! הוא הגיל שיש לבחור מכל התאריכים המופיעים במפקדי מונטפיורי. מוות בשנתו ה-70 כבר יכול להתאים להגדרת 'ישיש' ו'האריך ימים'.

מורגנשטרן מעריך שהאנשים "נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו"³⁹. אך מן הסתירות במפקדים השונים מתברר: א) מונטפיורי לא בדק אותם. ב) הפקידים שלו לא בדקו אותם. ג) גם כותבי המפקד לא טרחו לבדוק מה נכתב במפקד הקודם. ממפקד אחד למשנהו עדיין אפשר היה לברר את הדברים. כותבי הדוחות לא היו צריכים לחפור, לנבור, להשקיע מחשבה, היכן לחפש, איך להשתלט על 'אינסוף' ניירות ולברור את הבר מתוך מסמכים שאינם רלוונטיים, כמו שעשה מורגנשטרן. הדוח הקודם היה בחדר הסמוך! או אפילו במגרה הסמוכה! ויכול להיות שנכתב בידי אותם אנשים שלא זכרו כלל מה כתבו בדוח הקודם, הם גם לא טרחו לעיין בדוחות הקודמים. הליך זה מגלה זִלזול עמוק בדוחות ששלחו למונטפיורי. האנשים לא נשאלו כלל! הממונים כתבו מבלי לשאול!

ד"ר נחמיה שיף חקר את הקהילה האשכנזית בצפת בשנת 1849[72]. בשנה זו בצפת הוגשו למונטפיורי שני מפקדים מקבילים על אותן הקהילות. לגבי הגילים של אותם אנשים ברשימות השונות, כותב ד"ר נחמיה שיף[73]: "בשתי הרשימות השונות ישנם הבדלים עצומים ולא סבירים בגילים". "ל-83% מתוך 894 נפשות הנמצאות ברשומות, ומשותפות לשתיהן. צוין גיל שונה"! לשמונה מהם יש פער של למעלה מ-20 שנה![74]. "ההפרש הגדול ביותר הוא 26 שנים: במפקד 'אשכלות'[75] רחל אשת אהרן מסקלען דווחה בת 66, ובמפקד 'יב"ן'[76] היא דווחה בת 40"[77]!

שינויים אלו אומרים שהאנשים לא נשאלו!!! כי ברור שאדם לא יאמר באותו זמן גילים שונים ועוד 83% מן המקרים! ובוודאי אותה אישה לא אמרה באותו מקום ובאותו זמן לאחד שהיא בת 40 ולשני שהיא בת 66!

הוא הדין לאמינות הגילים בכל שאר מפקדי מונטפיורי! הכוללים לא שאלו. והוא הדין לשנות העלייה. השנה המצוינת במפקדי מונטפיורי אינה מהימנה, כפי שמציין מורגנשטרן "לא עניין אותם מתי עלו האנשים"³⁹! הם כתבו 'מה שבא להם'! העיקר לגמור עם העניין, לשלוח, ולקבל את הכסף.

הזִלזול בדוחות מבטא לא רק אי-סדרים של הכוללים אלא גם התנגדות לעצם המִפקדים. היו אנשים שהתנגדו למִפקדים גם לאחר שנמצאו להם פתרונות הִלכתיים וטכניים. ככל שעבר הזמן ההתנגדות פחתה. לכן דווקא המפקדים המאוחרים הם המהימנים יותר.

מכאן שלגבי משפחת וולפנזון המפקדים המהימנים הם דווקא המפקדים שאחרי מות אברהם! אברהם נפטר ב-1854. ז"א מפקדי 1855 ו- 1866. בהם אין צורך לתת את גיל אברהם ולאלצו להינשא בברמצווה שלו. במפקד 1855  זאב יליד 1812 ובמפקד 1866 זאב יליד 1815. 1815 הוא תאריך 'עגול' – תאריך 'הערמה' – (statistical heaping) האופיינית למפקדי מונטפיורי כפי שראינו. ואברהם אינו מוזכר כלל.

מכל התאריכים במפקדי מונטפיורי נשארה לנו שנת 1812 לתאריך לידת זאב! תאריך זה מתאים לגרסת המשפחה!

לסכום: לתאריכים הנוגעים לאברהם וולפנזון במפקדי מונטפיורי, אין להתייחס כלל, לא לשנות הלידה ולא לתאריך עלייתו! אברהם לא היה יתום! לא היה יֶלד ברמצווה כשנישא! ולא יָלד את זאב כשהיה בן 14! זאב נולד בארץ! הממונים כתבו סתם, מה שבא להם, ללא ידע. רק שמרו לתת תאריכים שמבט ראשון לא יסגירו אותם!

לפי גרסת משפחתי אברהם היה בגיל בר מצווה כשהגאון ניפטר. אברהם למד בשקלוב ובילדותו זכה לשמוע תורה מפי הגאון, ומכאן היה תלמיד הגאון. אם כי לא שימש את הגאון, עלה ארצה לקראת ראש השנה תק"ע. במשפחה נשמר מחזור בו אברהם כתב ליד המילים "תקע בשופר גדול לחרותנו" שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. מחזור זה נשמר אצל ד"ר ישראל בן-זאב[78].

כאשר כתב בן-זאב ש"ר׳ אברהם הדין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א" באותה נשימה גם כתב: "בצעירותו היה בין בני הישיבה שבשקלוב, שהיו נוסעים לווילנה לשמוע דברי תורה מפי הגרא". וגם כתב: "רבי אברהם גם זכה לשמוע תורה מפי הגר"א בווילנה". בן-זאב אמר זאת לכבודו של אברהם! כפי שכתב: "חובתי לקיים דברי רז"ל לעולם יתגדר אדם במעשי אבות"[79]. בן-זאב מדגיש 'בצעירותו' ו'זכה'. אין פה טענה שהיה אחד מתלמידי הגאון הבוגרים ששימשו את הגר"א. כוונתו באמרה: "ר׳ אברהם הדין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א" לומר שאברהם היה תלמיד חכם גדול! וּגדלותו בתורה אינה נופלת מזו של תלמידי הגר"א המובהקים, כגון: זו של בן-דודו ר' ישראל משקלוב ואחרים.

6. אישיותו של אברהם וולפנזון.

בקביעת אישיותו השלילית  של אברהם וולפנזון מסתמך מורגנשטרן על מכתבי ר' צבי-הירש לעהרן, בהם משמיץ לעהרן את אברהם.

6.1. רשימותיו של הבנקאי צבי-הירש לעהרן ראש הפקוא"מ[80].

מורגנשטרן בסיפור עליית היהודים לארץ במאה ה-19, עוסק בתלמידי הגאון מווילנה. בהיסטוריה של תלמידי הגאון מככבים רשימותיו של הבנקאי צבי-הירש לעהרן, האיש שריכז את תמיכת נַדבַני אירופה לארץ-ישראל. והשפיע בצורה מכרעת על 'החלוקה' – חלוקת 'התמיכה הכספית' שנאספה באירופה למען ארץ-ישראל.

מורגנשטרן מדגיש שכל המבקש לשאוב מידע ממקורות הפקוא"מ עליו לזכור כי החומר סובייקטיבי[81]  ומגמתי[82]. השנואים עליו היו כל מי שחַלקו על דעתו בענייני ארץ-ישראל[83].

6.2. אברהם וולפנזון ברשימותיו של לעהרן.

בראיון עם אלי אשד שפורסם ב-17 בפברואר 2008 22:34. מספר מורגנשטרן³⁹ שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים. הוא גם לא רצה לחזור לאחר סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. מורגנשטרן טוען, שאברהם המשיך לאסוף כספים עבור עצמו וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף, עד שעניינו יוסדר. כמו כן האשימו את אברהם בענייני נאמנויות ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. אברהם היה מסוכסך על רקע כספי עם רבניה של הונגריה. חמור מכל הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר'  ישראל משקלוב, 'פאת השולחן', ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה. הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן שַקל לכתוב לארץ-ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ-ישראל. אבל לעהרן לא שלח את המכתב! כי חשש שבנו זאב, שכיהן אז כסופר הכולל, יחפֶּה על מעללי אביו. בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ-ישראל. אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל. ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר. הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה. הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו (1854)

המחלוקות והסכסוכים הכספיים על חלוקת הכספים שהיו נאספים בהונגריה, היוו מוקד לריב מתמיד בין החסידים לפרושים[84], כי רוב הכסף נתרם על-ידי ההונגרים ובארץ חולק על-ידי הליטאים – ע"י ר' ישראל משקלוב שמונה ע"י לעהרן! סכסוכים אלו אינם קשורים כלל לאברהם וולפנזון. בשנת 2007 בספרו השיבה לירושלים כותב מורגנשטרן שהעולים מהונגריה התלוננו נגד לעהרן שלא קבלו את חלקם מכספים ששלח עבורם החת"ם סופר[85]. החת"ם סופר התערב בעניינם ודרש במפגיע שר' ישראל משקלוב, שחילק את הכסף בארץ יסתלק מתפקידו[86]. לבסוף בשנת 1858 (לאחר מות 'החת"ם סופר') נפרדו ההונגרים מכולל הפרושים ויצרו כולל לעצמם 'כולל הונגַרן'[87].

אנו רואים שבמסגרת הסכסוכים לעהרן דורש להחזיר את אברהם וולפנזון. והחת"ם סופר דורש לפטר את ר' ישראל משקלוב. אין פה שום סכסוך אישי. לא לגבי ר' ישראל משקלוב ולא לגבי אברהם וולפנזון.

שמועות, רמיזות, האשמות והסכסוכים הכרוניים עם רבני הונגריה, אינן מפורטות ואין מה לעסוק בהם. נעבור ל'חמוּר מכל'.

6.3. גזל אלמנה.

מורגנשטרן מציין³² ש'החמור מכל' הוא שאברהם וולפנזון מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב, ובחזרתו ארצה הגישה נגדו תביעה.

בשנת 1997 בספרו גאולה בדרך הטבע כותב מורגנשטרן³⁴: "כשהוחלט בארץ להפסיק את שליחותו [=של אברהם וולפנזון] ולשלוח במקומו את ר' אברהם אייזנשטיין, ביקש ר' אברהם וולפנזון את התערבותו של צ"ה לעהרן אצל ה'חת"ם סופר' שלא יקבל שליח אחר מכולל הפרושים. לעהרן מסרב ומודיע לר' אברהם וולפנזון כי עליו להישמע למרוּת הכולל ולחזור ארצה אחרי שסיים את תקופת שליחותו בת שלש ומחצה השנים". העניין הובא בפני 'החת"ם סופר' ודרישת החת"ם סופר לפטר את ר' ישראל משקלוב, מצביעה שלעהרן לא השיג את מבוקשו.

עשר שנים לאחר מכן בשנת 2007 בספרו 'השיבה לירושלים' מספר מורגנשטרן מה באמת אירע בשליחות אברהם אייזנשטיין, וכותב שר' ישראל משקלוב שלח על דעתו וּללא קבלת רשות מהנהגת הכולל המוסמכת, את ר' אברהם אייזנשטיין להונגריה[88]. ז"א ר' אברהם אייזנשטיין לא היה שליח הקהילה, אלא שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב! ספרי פאת-השולחן נדפסו בצפת על חשבון הכולל, והכולל דרש את תמורתם. מורגנשטרן מספר שר' משה מגיד[89] – מהנהגת הכולל המוסמכת – דורש מר' אברהם אייזנשטיין לזנוח את שליחותו הפרטית של ר' ישראל משקלוב ושהתמורה לעותקי הספר 'פאת השולחן' שנמכרו בהונגריה, תועבר לקופת הכולל[90] ולא ל(אלמנת)ר' ישראל משקלוב.

העובדה שאלמנתו של ר' ישראל משקלוב הייתה צריכה להגיש תביעה נגד אברהם וולפנזון בבואו ארצה, מראה שגם החת"ם סופר, לא נענה, לא לאברהם אייזנשטיין, ולא ללעהרן, אלא פסק לטובת האינטרסים שייצג אברהם וולפנזון.

מסתבר שאשתו זיווג שני, ולאחר מכן אלמנתו של ר' ישראל משקלוב, לא הייתה אלמנה מסכנה ומקופחת. היא בחשה בחיי הקהילה עוד בחיי בעלה. היא התערבה בהנהגת הקהילה[91]. הייתה אשת מדון שגם לעהרן הגדול נפגע ממנה! מורגנשטרן מתאר זאת[92]:

"החת"ם סופר, דרש במפגיע שר' ישראל משקלוב יסתלק מתפקידו. הוא לא היה מוכן לקבל את התירוצים שהעלה לעהרן להגנת ר' ישראל משקלוב, ובהם התירוץ שאשתו של ר' ישראל, ששלטה בו שלטון ללא מיצרים, היא האשֵמה בכל. לעהרן עצמו כבר נואש מן המצב, ומצב רוחו היה מדוכדך"⁹².

במקום אחר כותב מורגנשטרן שלעהרן חיפש דרכים "כיצד להימנע ממריבות עם אלמנת ר' ישראל משקלוב"[93]. במקום נוסף נכתב: "הטילו ברבי ישראל דופי על שהוא מניח לאשתו לשלוט בכולל ולעשות בכספי הכולל ככול העולה על רוחה"[94]. וכן: "היא התערבה במינוי שד"רים"[95]. האשימו אותה ואת בנה [מבעלה הראשון] במעילות, גנבות ובהסתבכויותיו הכספיות של בעלה, ר' ישראל משקלוב[96].

מהסתבכויות אלו ר' ישראל משקלוב לא הצליח להתגבר עד יום מותו, אפילו לא בעזרת ידידו, לעהרן הבנקאי אשף הפיננסים!

הסכסוך על ספרי 'פאת-השולחן' לא היה סכסוך פרטי בין אלמנת ר' ישראל משקלוב ואברהם וולפנזון, או איזשהו סכסוך אישי עם אברהם וולפנזון. מקרה זה אינו מצביע על מעילה, גנבה חס-ושלום או כישלון בשליחותו כפי שמפרש מורגנשטרן בספרו הראשון. זה היה חלק מן הסכסוכים 'הרגילים' שמתאר מורגנשטרן בכישרון רב. העניין הובא בפני ה'חתם-סופר'. העובדה שאלמנתו התוקפנית של ר' ישראל משקלוב תבעה את ר' אברהם וולפנזון בהגיעו ארצה, מראה שפסיקתו, או פשרתו של ה'חתם-סופר' לא מצאה חן בעיני אלמנת ר' ישראל משקלוב, ותו לא! אברהם וולפונזון דבַק בשליחותו המקורית ולא שעה לאברהם הדיין אייזנשטיין – שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב – וכנראה גם ה'חתם-סופר' עשה כן.

מורגנשטרן כשכתב את ספרו גאולה בדרך הטבע בשנת תשנ"ז (1997) עדיין לא ידע, את מה שמצא עשר שנים מאוחר יותר. אך מה שמוזר הוא שגם לאחר שהוכיח מורגנשטרן בספרו 'השיבה לירושלים' בשנת תשס"ז (2007), שאת תמורת ספרי 'פאת-השולחן' דרש הכולל לעצמו, ושאברהם אייזנשטיין היה שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב, עדיין בשנת 2009 באתר של אלי אשד ובכנס צאצאי אברהם וולפנזון בשנת תש"ע (2010)[97] ממשיך מורגנשטרן לדבוק בגרסת 'מעלליו', ולהזכיר מקרה זה כהוכחה לאישיותו השלילית של אברהם וולפנזון! לא אברהם וולפנזון מככב בדרמה זו אלא אלמנתו של ישראל משקלוב.

7. אברהם וולפנזון בירושלים.

כשחזר אברהם לירושלים. כבר היה שם בית-דין לעדת הפרושים. בירושלים אברהם לא היה דיין קבוע, אך נקרא מדי פעם לדון. לוּ 'מעלליו' בהונגריה 'הידועים והמפורסמים', היו מצביעים על אי אמינות אי נאמנות, או מעילה בכספים, לא אשכנזים, גם לא 'ספרדים' ואף לא כל ציבור אחר, היה מזמין אותו להיות דיין! אפילו לא ליום אחד! כך שגם אם היו השמצות ידעו כולם! שאין בהן ממש. גם 'החמור מכל' התברר כעורבא פרח.

לסיכום: כל הגרסה על אברהם וולפנזון המועל בכספים, גוזל אלמנות שהורחק מן ההנהגה הוא עורבא-פרח! הסכסוכים שהשתתף בהם לא היו אישיים. אברהם יחד עם בנו זאב היו מ'סיעת-החורבה' זאב היה קבלן בניית החורבה! וזו הסיבה שלעהרן משתלח באברהם. אברהם היה דיין בבית הדין של עדת הפרושים בצפת מאז הקמת בית-הדין ע"י בן-דודו ישראל משקלוב.

מסתבר שהמקור היחידי לידיעות 'היצוקות בבטון'⁴⁵ של לעהרן, הוא לעהרן עצמו. ידועה הייתה התנגדותו של לעהרן לבניית 'החורבה' ונלחם בכל מאודו לסכל את בנייתה[98]. אישיותו של לעהרן הייתה ידועה בירושלים ובכל רחבי העולם היהודי. לעהרן היה ידוע כמי שלא בורר במילים. גם מורגנשטרן מעיד על מזגו הסוער[99] וכותב: "מן הראוי לציין שלערן עצמו היה מודע לצד זה שבאופיו, ועל כך יעידו מכתבים שנכתבו בעידנא דרתיחא שנשתמרו בפנקס, ולא נשלחו לתעודתם. נראה שמקבלי המכתבים הכירו את האיש, ואחת מדרכי תגובתם הייתה הימנעות מתגובה"[100]! מורגנשטרן קרא גם את מכתבי לעהרן שלא נשלחו. מורגנשטרן מצא מכתב שלא נשלח, בו כותב לעהרן על אברהם, אך לא שלח את המכתב, כי הוא חושש מזאב וולפנזון, בנו של אברהם וולפנזון, שהיה אז סופר כולל הפרושים ויחפה על אביו[101]. נבדוק ביתר פרוט ממי חשש לעהרן?

לפי גרסת מורגנשטרן זאב נולד בשנת 1818 ועלה ארצה בשנת 1834. מורגנשטרן כותב[102]: "וגם על אותו שנשלח בקיץ שעבר לאונגרן, אברהם בר' זאב-וולף". מכיוון שאברהם נשלח להונגריה בסוף שנת 1836. ז"א שהמכתב נכתב, מקסימום שנתיים לאחר שאברהם יצא מן הארץ. ז"א שהמכתב שלעהרן חשש לשלחו נִכתב לפני שנת 1838. לפי גרסת מורגנשטרן, זאב היה בן 20 שנים ורק ארבע שנים בארץ! לעהרן שהיה ממַנֶה את הפַּרנַסים על 'החלוקה'[103]. צבי-הירש לעהרן הגדול, ראש הפקוא"מ באמסטרדם, 'בעל המאה ובעל הדעה'! לעהרן שלא פחד מאיש, כולל מסֵיר מונטפיורי[104], חושש מאברך צעיר 'עולה חדש'?! גרסת מורגנשטרן תמוהה! בלשון המעטה!

עדיין לא ברור מהו החשש של לעהרן[105]. במקורות התקופה מצטייר לעהרן כאדם שאינו חושש מעימותים והיה מתעמת עם מונטפיורי ורוטשילד, בעוד זאב וולפנזון מצטייר, בכל המקורות, כאיש ספר. היה סופר הקהילה, מגיהַ. להיות מגיה זה לא רק עבודה, אלא צריך לאהוב ספרים. איש המשכין שלום. הסיפור של הסרת החרם ממונטפיורי[106], היה, לפי גרסת משפחתי, דווקא בביתו של זאב. מה החשש שלו מפני זאב? אולי מפני שטיעוניו נגד אברהם וולפנזון לא היו משכנעים? לפחות לא בארץ? הרי הסכסוך הובא בפני ה'חת"ם-סופר' והוא נאמן עלי שפתר את הסכסוך לא רק לפי דין תורה אלא גם  בצדק.

האמת היא שזאב נולד בשנת 1812 כפי שנאמר לעיל, והיה כבר בן 26 (עדיין צעיר) אך לא עולה-חדש! הוא נולד בארץ! והיה מעורה בכולל הפרושים של ירושלים עוד בהיותו בצפת עיר מולדתו! וכעדותו של מורגנשטרן, זאב הפך להיות מן הפעילים הבולטים של כולל הפרושים בירושלים[107]. ברור שהיה מ'סיעת-החורבה'  כי היה מפקח העבודה[108] בבניית 'החורבה', גזבר[109] וסייע בכל מאודו לבניית החורבה למורת רוחו של לעהרן.

לאחר קריאה בספריו של מורגנשטרן, אני רואה באור חדש את ההדגשה במסורת משפחתי, שתמיד, כאשר סיפרו על המעבר לירושלים הדגישו שמַעֲבר משפחת וולפנזון לירושלים תוכנן לפני הרעש-הגדול, ולא בעקבותיו, הדגשה שכל השנים, הייתה תמוהה בעיני. כיום מהדגשה זו, אני מסיק שמשפחת וולפנזון הייתה מ'סיעת החורבה' עוד בהיותם בצפת! לעהרן התנגד לבניין החורבה ומכאן התנגדותו לאברהם וולפנזון, ולכן כתב את המכתב (לתרפיה עצמית) אך לא שְלַחו כי ידע שרוב יהודי ירושלים, לא רק הפרושים תומכים ב'סיעת החורבה'[110]. (תומכיו של לעהרן בהנהגה בירושלים, קרי ר' ישראל משקלוב ור' ישעיה ברדאקי[111] חתנו של ר' ישראל משקלוב מהווים מיעוט, למרות תפקידיהם הרשמיים[112]).

לעהרן לא שלח את מכתב הפלסתר כי ידע שאברהם מייצג נאמנה את האינטרסים של ההנהגה הירושלמית ולא רק זאב בנו יגן על אברהם, אלא כל חברי ההנהגה הירושלמית (פרט לישראל משקלוב וישעיה ברדאקי) ולא יתייחסו להַאשמותיו על אברהם וולפנזון. לעהרן הפיץ שמועות וּרמיזות[113] על כל מי שלא הסכים עם דעותיו בעניין ירושלים וארץ-ישראל. הוא גם השמיץ אישית את מנהיגי 'סיעת החורבה'. כגון ראש"ז ורנ"נ[114] ורמז שמקורות כספיהם מפוקפקים[115]. גם את לעהרן עצמו האשימו ב'אי סדרים' כספיים[116]. אברהם וולפנזון ייצג נאמנה את האינטרסים של 'סיעת-החורבה' שנֻאת נפשו של לעהרן[117]. האשמותיו ורמזיו על אברהם וולפנזון היו זדוניות וּקשורות למחלוקות[118] שבין 'סיעת-החורבה' לבין 'סיעת-החצר'[119], ואינן מצביעות על שחיתות אישית!

מורגנשטרן עצמו מעיד שמכתביו של לעהרן, הן סובייקטיביות ומגמתיות ויש להתייחס אליהן בהסתייגות, כך עבור המכתבים ששלח, קל וחומר למכתבים שלא שלח! מכתבים אלו היוו ללעהרן תרפיה, משאלות-לב (Wishes) ותו לא. לעהרן ידע שאם ישלח מכתבים אלו, תוכנם לא יגיע לידי ביצוע, ואפילו לא ירגיזו את מקבליהם, ולא יקבל עליהם תגובה כלל.

7. המחזור של אברהם וולפנזון והתחרות על מנהיגות עליית הגר"א.

מסורת המשפחה טוענת שאברהם עלה ארצה לקראת שנת תק"ע, וּבִרשות בן-זאב נשמר מחזורו של אברהם וולפנזון בו רשם ליד המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו' שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. לאחר דין ודברים באתרו של אלי אשד, כתב מורגנשטרן: "גם אני סבור שהיה במציאות מחזור עליו רשם מאן-דהוא כי הוא ביקר בכותל בשנת תק"ע. סיפור כזה אינו יכול להיות קלוט מן האוויר … השאלה היא האם היה זה מחזורו של ר' אברהם וולפנזון? את זה לא שמענו, גם לא מד"ר בן-זאב[120]. מחזור זה יכול היה להגיע אליו או לבנו זאב או לכל אחד מבני המשפחה, עשרות שנים מאוחר יותר בדרכים שונות (רכישה, מציאה וכו'). ועל בסיס הרישום, כפי שכבר ראינו[121] נבנתה התיאוריה הכוזבת על עליית ר' אברהם וולפנזון לארץ ישראל בשנת תקסט"[122]. לו היה כתב היד בידינו היינו יכולים להשוותו עם כתב ידו של ר' אברהם אביו של ר' זאב הנמצא בידינו³⁸.

כפי שראינו המשפחה אינה משקרת. לא לגבי 'בן-דוד' ולא לגבי 'שני אברהם דיין'. כך הדבר גם לגבי המחזור, המשפחה אינה משקרת! המחזור לא נרכש וכו' אלא, היה של אברהם וולפנזון, עבר במשפחה ונשמר אצל בן-זאב. לדאבוננו ספרייתו של בן-זאב נזרקה לרחוב[123] ע"י בתו הצעירה תַלמה! ואי אפשר יהיה להשוות את כתב היד בו, כי המחזור איננו! ראינו שלא היה מה להסתיר בעברו של אברהם, ואין סיבה לשקר!

למרות קריסת הוכחותיו, גם בשנת 2008, מורגנשטרן שבוי בגרסתו שהמשפחה משקרת. לטענתו סיפור המחזור נבנה לצורך תחרות על מנהיגות עליית תלמידי הגאון. מורגנשטרן מציין[124]: "כנראה שקישור [המחזור] לר' אברהם דיין היה תוצאה של הברקה רגעית של מישהו מבני המשפחה שמצא מחזור עם הרישום הידוע משנת תק"ע וביקש להקדים את תולדות המשפחה בארץ-ישראל, כפי שעשו בני הדורות האחרונים מבני משפחת ריבלין".

יש לציין שבגרסת המשפחה אין טענה שאברהם היה ראש בעליות תלמידי הגר"א. במסורת משפחת וולפנזון, אברהם עלה ב-1809, אך לא היה ראש השיירה. בן-זאב בכל כתביו מספר שאברהם היה בין המנהיגים, אך לא היה ראש שיירה או ראש קהילה. תמיד הוא מציין מי עמד בראש, או יחד עם מי אברהם פעל. בהקדמה לספר מחזה אברהם כותב בן-זאב: "ר׳ אברהם הדיין שהיה עם ר׳ ישראל משקלוב, ר׳ הלל ור׳ מנדל משקלוב[125] ואחרים ממנחי הנדבכים לישוב האשכנזים בארץ-ישראל והעומדים בראשו"[126]. אברהם היה ממנחי הנדבכים, אך לא ראש הקהילה ולא רשום שהיה עדיף על פני האחרים. במקום אחר כותב בן-זאב: "תלמידי הגר"א בראשוּת ר' הלל ור' מנחם-מנדיל עלו להתיישב בירושלים, ויהי הוא [אברהם] אחד מהפעילים הנלהבים בארגון". אחד הפעילים, אך בראשות העלייה היו הלל ומנחם-מנדל!

בכל מאמרי בן-זאב, אברהם-דיין היה אחד מהפעילים, אך בכל כתביו לא מצאתי שאברהם היה החשוב מבין הפעילים! תמיד ציין בן-זאב למי אברהם הצטרף, או יחד עם מי פעל! לא מצאתי בכל כתבי בן-זאב, את שכותב אלי אשד[127]: שבגרסת משפחת וולפנזון הלל ריבלין היה רק בן לוויה לוולפנזון (אולי בענף של אלי אשד הייתה מסורת כזו, אך במסורתי ובכתבי בן-זאב לא מצאתי טענה כזו).

לסיכום: משפחת וולפנזון סיפרו מה שהיה. אברהם ואשתו הצעירה עלו ארצה ללא ילדים בשנת 1809 לקראת ראש השנה תק"ע. אך, משפחת וולפנזון לא השתתפה במרוץ אחר מנהיגות וראשוניות בעלייה.

8. סיכום.

הדברים שנאמרו לעיל מערערים את הנחת היסוד העוברת כחוט השני בכתיבתו של מורגנשטרן על אברהם וולפנזון, שהמשפחה רקחה סיפור שיקרי להיסטוריה של אברהם. ראיה לגרסתו הביא מורגנשטרן את עדותו של צבי-הירש לעהרן ואת מפקד מונטפיורי משנת 1839. מורגנשטרן בחר במפקד 1839 דווקא, מתוך ארבעה מפקדים אחרים הנוקבים מספרים אחרים! כי זה המפקד היחידי המתאים לגרסתו!

את תזת השקר העלה מורגנשטרן בשנת תשנ"ז בספרו 'גאולה בדרך הטבע'. במאמרי זה בחנתי את הנתונים והטיעונים של מורגנשטרן של שנת תשנ"ז, בתוספת נתונים חדשים שמביא מורגנשטרן עצמו עשר שנים מאוחר יותר (בשנת 2007) בספרו 'השיבה לירושלים'. ובשנים 2008-9-10 באתרו של אלי אשד – חלק מן הנתונים החדשים מזימים ישירות את הנתונים עליהם מסתמך מורגנשטרן בשנת תשנ"ז.

ניתוח הנתונים עליהם מסתמך מורגנשטרן, לאור הגילויים החדשים[128], מראה שטענותיו של לעהרן נגד אברהם וולפנזון אינן מצביעות על שחיתות אישית, אפילו ה'חמור מכל' אינו סכסוך אישי כלל וכלל. קל וחומר כל שאר הסכסוכים 'הידועים' שהיו לו עם רבני הונגריה. וקל וחומר בנו של קל וחומר דברים שלעהרן כתב ולא שלח! האמון הבלתי מסויג של מורגנשטרן בלעהרן[129] קרס. לעהרן משתלח באברהם על כי היה מ'סיעת החורבה' שנֻאת נפשו של לעהרן[130]. למשפחה לא היה מה להסתיר! הפרטים שמורגנשטרן גילה מאוחר יותר מְחזקים את גרסת המשפחה.

אברהם וולפנזון נולד בשנת 1783! ובילדותו בלשון הורי, או בצעירותו בלשונו של בן-זאב, עוד לפני בר המצווה זכה אברהם לשמוע תורה מפי הגאון ובכך היה לתלמיד הגאון. אברהם עלה לקראת שנת תק"ע, כפי שכתב במחזורו ליד תפילת 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל לראשונה ליד הכותל המערבי.

בקיצור צאצאי אברהם וולפנזון "הביטו אל אברהם אביכם … כי אחד קראתיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ"[131]. והֵיו גאים ב"צור חֻצַּבְתֶּם"[132].

ביבליוגרפיה

אמבון = רבקה אמבון, תעלומת המפקד הכפול. קתדרה  כרך 149, תשרי תשע"ד (ספטמבר 2013).

אשד = המולטי יקום של אלי אשד לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת. התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון: ראיון עם אריה מורגנשטרן ב-17.2.2008. 22:34. ודיוני המשך.

בן-יעקב = מיכל בן-יעקב פעמים; רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח. חוברת 107. ירושלים  תשס"ו. מפקדי מונטפיורי וחקר היהודים באגן הים התיכון. עמודים 117-149.

בן-צבי, בניהו. עורכים = יצחק בן-צבי ומאיר בניהו עורכים. ספר צפת: מחקרים ומקורות על קהילת צפת מן המאה השש־עשרה עד המאה התשע עשרה. כרך 1. מכון בן־צבי, האוניברסיטה העברית, על-ידי 'קריית ספר' ירושלים תשכ"ב (1962).

גליס = יעקב גליס. אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל. כרך ראשון. מוסד הרב קוק. ירושלים. תשל"ה (1974).

גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים = ראובן גפני, אריה מורגנשטרן, דוד קסוטו, עורכים. החורבה – שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים. יד יצחק בן-צבי, ירושלים תש"ע (2010).

גת = בן-ציון גת. היישוב היהודי בארץ-ישראל בשנות ה'ת"ר-ה'תרמ"א (1840-1881). ספריה לתולדות הישוב היהודי בארץ-ישראל. הוצאת יד יצחק בן-צבי. המחלקה לפעולות חינוך והדרכה. ירושלים תשל"ד.

וולפנזון 'מחזה אברהם' = מחזה אברהם – על התגלחת בחול המועד. מאת רבי אברהם וולפנזון הובא לדפוס ע"י הרב אליהו לנדא ז"ל תש"ז (1947). machzeabesa.pdf.

וילהלם = הרב ד"ר יעקב-דוד וילהלם: דוד דור ועוליו – תולדות העליות לארץ-ישראל מאבלי ציון ועד ראשית חובבי-ציון. ספריה הציונית הקטנה. סדרה ב'. מבַצרי הישוב האשכנזי. הוצאת המכון להשכלה ציונית בהנהלת פרופ' שלום גולדלמן, (1946).

חזון ציון = חזון ציון – שקלוב וירושלים. ח"ה ריבלין, עורך. תולדות עלית תלמידי הגר"א. חיבר אותו ר' שלמה-זלמן ריבלין והיא גרסת משפחת ריבלין על תולדות תלמידי הגר"א. תש"ז.

חלקת מחוקק = אשר-ליב בריסק. חלקת מחוקק – כולל כל ציוני הקברים אשר בהר הזיתים.

מוסדי ארץ = מאמרים וחלקי מאמרים, על תולדות עליית תלמידי הגר"א מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים – מאת וותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א. מסודר ומוצא לאור ע"י ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים. תשי"א. בתוך ספר חזון ציון שקלוב וירושלים – תולדות עליית תלמידי הגר"א. תש"ז.

מורגנשטרן גאולה בדרך הטבע = אריה מורגנשטרן גאולה בדרך הטבע: תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות. מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז (1997).

מורגנשטרן השיבה לירושלים = אריה מורגנשטרן השיבה לירושלים –חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה התשע-עשרה. הוצאת שלם, ירושלים התשס"ז (2007).

מורגנשטרן מפקד 1834 = אריה מורגנשטרן – מפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת 1834. בתוך: שלם – מחקרים בתולדות ארץ-ישראל והיישוב היהודי. 2001.

סמט, החדש אסור מן התורה = משה סמט. החדש אסור מן התורה – פרקים בתולדות האורתודוקסיה. מרכז דינור לחקר תולדות ישראל. כרמל. ירושלים 2005. פרק שישי: מאמר על התגלחת בחול המועד.

סמט, משה מונטפיורי = משה סמט. משה מונטפיורי: מציאות ואגדה. הוצאת כרמל ירושלים תשמ"ט (1989),

שיף = חיים-נחמיה שיף, הדמוגרפיה של הקהילה האשכנזית בצפת: מפקדי מונטפיורי בשנת תר"ט (1849). קתדרה רבעון לתולדות ארץ-ישראל ויישובה. כרך 146, יד יצחק בן-צבי ירושלים. טבת תשע"ג (דצמבר 2012).

תדהר = אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד. הוצאת ספריית הראשונים, תל אביב פלשתינה, כרך

[1] עמנואל סגל דור שישי לאברהם וולפנזון (5) טובה-שפרה סגל 1975-1898=77 (4) פועה-רחל בורשטיין 1918-1876=42 (3) בן-ציון וולפנזון 1882-1843=39, (2)זאב-וואלף וולפנזון 1881-1812=69, (1)אברהם-דיין 1854-1783.

[2] אלי אשד המולטי יקום של אלי אשד. התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון. https://no666.wordpress.com/2008/02/17.

[3] אריה מורגנשטרן 'מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי' סעיף ב: שני ר' אברהם דיין משקלוב [וולפנזון]? בתוך: גאולה בדרך הטבע – תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות. מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז (1997) עמודים 370-375.

[4] ד"ר ישראל בן-זאב, בן דוד של אמי. דור חמישי 1960-1899=81 (4) מנחם וולפנזון 1937-1871=66 (3) בן-ציון וולפנזון 882-1843=39 (2) זאב וולפנזון 1881-1812=69 (1) 'אברהם-דיין' 1854-1783=71.

[5] בתוך: שלם – מחקרים בתולדות ארץ-ישראל והיישוב היהודי. ספר שביעי. עורך יוסף הקר. יד-יצחק בן־צבי, ירושלים, 2001. עמודים 219– 258.

[6] גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים. עמודים 109-57.

 [7]הגאון מווילנה רבי אליהו בן שלמה. 1797-1720=77. כינויו: הגר"א (הגאון רבי אליהו), 'הגאון החסיד', 'הגאון'.

[8] שקלאב וחכמיה – 'יבנה דרייסין'. בית ועד לחכמים. עיר אשר לא יחסר כל בה. כיום במדינת בלארוס.

[9] איזמיר – סמירנה העתיקה, בה נולד הומרוס. הקהילה היהודית מצאצאי גולי ספרד.

[10] בתקופה הנדונה טורקיה הייתה חלק מן האימפריה העות'מאנית במשך919-1424=495 1.

[11] ב'אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו' של דוד תדהר, הוצאת ספריית הראשונים, תל אביב פלשתינה, כרך ראשון  (1945) עמודות 304-305. מצוינת שנת תקמ"ג (1783) כתאריך לידת 'הרב אברהם וואלפינזאהן משקלוב'. הגאון נפטר בשנת 1797. ז"א שאברהם היה בן 14 כשהגאון נפטר. תאריך זה תואם למסורת בית אימא. נאמץ תאריך זה ללידת אברהם.

[12] מרחק של כשלוש מאות ק"מ, נסיעה של יומיים או יותר בעגלה!

[13] וילנה – 'ירושלים דליטא'. בתקופה הנדונה ליטא הייתה באימפריה-הרוסית במשך 1920-1795=125.

[14] בדצמבר 1804 הופעלה 'חוקת היהודים' שבמסגרתה חִיֵיב הצאר אלכסנדר הראשון את היהודים לאמץ שם משפחה.

[15] ר' ישראל משקלוב: 1839-1770=69. מנהיג עליה של תלמידי הגר"א. ר' ישראל לא שעה לגזרת שם המשפחה של הצאר ונקרא על שם ספריו 'בעל פאת-השולחן ותקלין-חדתין'. נטמן בטבריה.

[16] (3) ר' ישראל משקלוב 1839-1770=69 (2) ר' שמואל משקלוב     (1) ר' עזריאל משקלוב.

(3) אברהם-דיין 1854-1783=71          (2) זאב                          (1) ר' עזריאל משקלוב.

[17] תלמידי הגאון קראו לעצמם 'פרושים' כי לא הצטרפו לא לקהילה האשכנזית החסידית שכבר הייתה בארץ מאז שנת תקל"ז (1777) ולא לקהילה הספרדית הוותיקה.

[18] בית-הדין האשכנזי בירושלים, שהחליף את בית-הדין בצפת, נוסד רק בשנת 1841.

[19] מרד הפלאחים מרד עממי בשנת 1834 כנגד מדיניות המודרניזציה של מוחמד עלי שליט מצרים. הגורם העיקרי לפרוץ המרד היה חובת גיוס לצבא המצרי במקום צבא שכירים.

[20] מאה שנה ל'ביזה הגדולה' של צפת. עיתון דבר יום שישי ראש חודש מנחם-אב תרצ"ד (13.8.1934).

[21] שד"ר – שליח דרבנן. יהודים שנשלחו מארץ-ישראל לגייס תרומות לקיומו וחיזוקו של היישוב היהודי בארץ-ישראל.

[22] ספר 'פאת השולחן' עוסק בהלכות ארץ-ישראל. נדפס לראשונה בשנת תקצ"ו (1836) בצפת.

[23] פרשבורג: בתקופה הנדונה הייתה תחת האימפריה האוסטרו-הונגריה. עם הקמת צ'כוסלובקיה ב-1919 שונה שמה לברטיסלאבה. מ-1993 היא בירת סלובקיה.

[24] הונגריה, בתקופה הנדונה הייתה הונגריה אוטונומית במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגריה (בין השנים 1918-1867=51).

[25] 'הרעש-הגדול' – רעידת אדמה 1.1.1837 שהחריבה את צפת וטבריה, מוקד הרעש היה בצפת. מוערך 6.5 בסולם ריכטר.

[26] שזבנ"י=שניאור-זלמן בן נחום-יוסף שניאורסון. בעל 'נמוקי שזבני'. מֵמונה 'כולל חב"ד' בחברון. עלה תר״ד, נפטר: כ"ו טבת תרמ"ב (17.1.1882). נטמן: הר-הזיתים, גוש ווהלין ישן, חלקה ג', שורה ח' מספר 39.

[27] חמדה גנוזה – תשובות הגאונים. ירושלים. תרכג (1863). הובא לדפוס ע"י הני תרי גיסי הר"ר זאב-וואלף וואלפינזאהן נ"י והר"ר שניאור-זלמן שניאורסון נ"י.

[28] וולפנזון: 'מחזה אברהם'.

[29] סמט: החדש אסור מן התורה עמוד 141.

[30] ראה סעיף 7. אברהם וולפנזון בירושלים.

[31] שיינדל נפטרה כ"ז אייר תרט"ז (1.6.1856). נטמנה הר הזיתים חלקה י"ב שורה י"ג קבר כ"ח.

[32] להלן בסעיף 6.3. גזל אלמנה.

[33] אסתר-מלכה גולדמן 1949-1850=99. נטמנה: סגולה פתח-תקווה, חלקה א' שורה כ' מספר 50ב.

[34] יהושע וולפנזון 1924-1851=73. נטמן: סגולה פתח-תקווה חלקה ב' שורה ח' מספר 7.

[35] אסתר-מלכה גולדמן: נפטרה ערב יום כיפור, ט' תשרי תש"י (2.10.1949). מדינת ישראל קמה ה' אייר תש"ח. מלכה נפטרה שנה וחצי אחרי קום מדינת ישראל!

[36] המונח 'החלוקה' נטבע בסוף המאה ה-18 ומתייחס למגביות שנוהלו בארצות הגולה וחולקו בארץ כתמיכה בתלמידי-חכמים,

[37] גליס: עמודה סח.

[38]  אשד: אריה מורגנשטרן ב-17.2.2008. 22:34.

[39] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 373.

[40] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 371.

[41] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 371.

[42] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 373, 374.

[43] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 374. אשד: אריה מורגנשטרן ראיון ב-17.2.2008. 22:34.

[44] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן מרץ 26, 2008 9:09 pm.

[45] אשד: ד"ר מורגנשטרן 4/16/2008 8:06:16 pm.

[46] גפני, מורגנשטרן, קסוטו עורכים: עמוד 106.

[47] אשד: ד"ר מורגנשטרן 4/16/2008 8:06:16 pm.

[48] 'חזון ציון' ה"ה ריבלין עורך. עמוד 46.

[49] וולפנזון 'מחזה אברהם' בהקדמה של בן-זאב עמוד 6.

[50] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 372 וממשיך בעמוד 373.

[51] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן אפריל 9, 2008 שעה 9:44 pm.

[52] הרב  אלעזר-מנחם מן שך: 2001-1898=103. ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

[53] מורגנשטרן: מפקד 1834.

[54] מוסדי ארץ: עמוד ט"ז.

[55] צבי-הירש לעהרן 1853-1784=69. נולד באמסטרדם. חילק את כספי החלוקה ללומדי תורה בלבד! ועל מנת "להחיות את הנפש" בלבד! התנגד לכלול בחלוקה בעלי-מלאכה. ובעיקר לא לממן את בניית ה'חורבה'.

[56] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 299.

[57] מורגנשטרן:  מפקד 1834 עמוד 239.

[58] אשד: ד"ר מורגנשטרן 8.4.2008, 6:23 pm.

[59] העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה. מפקדי מונטפיורי: http://www.isragen.org.il/siteFiles/13/79/5779.asp

[60] בן-יעקב: עמודים 117-149.

[61] בן-יעקב: עמוד 127.

[62] בן-יעקב: עמוד 135.

[63] בן-יעקב: עמוד 139.

[64] בן-צבי, בניהו עורכים: כרך 1 עמוד תל"ט.

[65] אשד: ש. אמיתי 12/30/2008 3:14:55 pm. מורגנשטרן במקרים רבים מעיר על טעויות במקורות אמיתי, במקרה זה מורגנשטרן אינו עושה זאת, ז"א שהוא מסכים עם הנאמר.

[66] היישוב הישן – מונח המתייחס ליהודים האשכנזים שעלו ארצה בשלהי התקופה העות'מאנית.

[67] בן-צבי, בניהו: עמוד תל"ט.

[68] שנת הלידה 1814 מופיעה גם בתדהר, כרך ראשון 1947, עמוד 454.

[69] חלקת מחוקק  חוברת ז', מחברת ג' דף ל"ו עמוד א'. שורה י"ז, קבר כ"ו. הערה 1.

[70] וילהלם: סוף עמוד 123 ותחילת עמוד 124.

[71] רייסין על גדות נהר הדנייפר במדינת רוסיה. מן העיר בריסק, בקצה המערבי של בלארוס עד לגבול פולין. 'ליטא היהודית' הכילה את אזור רייסין.

[72] שיף: עמודים 67 – 100.

[73] שיף: עמוד 86.

[74] שיף: עמוד 87 טבלה 9.

[75] אמבון: עמוד 161. מפקד 'אשכולות' הוא גרסת ר' שמואל הלר (1884-1803=81). דיין בצפת. מטעם הפקוא"מ שבראשו עמד ר' צבי-הירש לעהרן, יריב של מונטפיורי.

[76] אמבון: "את מפקד יב"ן הכין הסופר יצחק בן נחום מווילנה עבור הרב יעקב-דב מרומאן (1858-1794=64) חסיד סדיגורה שתמך שהעניק למונטפיורי 'עטרת גבאות' לקראת ביקורו בשנת 1849". עמוד 162.

[77] דוא"ל שקבלתי מחיים-נחמיה שיף: שלום עמנואל: בעניין הפרשי הגילים, ההפרש הגדול ביותר הוא 26 שנים: במפקד אשכלות: רחל אשת אהרן מסקלען דווחה כבת 66; במפקד יב"ן היא דווחה כבת 40. May 17, 2012 4:31 pm.

[78] לאחר פטירת ד"ר ישראל בן-זאב, בתו הצעירה תַלמה ידלובקר שירשה את דירת הוריה בירושלים, רוקנה את הספרייה שבדירה למעלה, וצֵרפה אותה לספרייה שבמרתף. בחורף, המרתף הוצף במים וכל הספרים הושחתו. "אי אפשר היה להציל" אמרה. הכל נזרק לרחוב! לאשפה! זה היה סופה של ספרייתו המפוארת של ד"ר ישראל בן-זאב! ויחד עִמה סוף לפנקס ההוצאות של בית כנסת 'החורבה', שראיתיו במו עיני! גם זה היה סופו של המחזור בו רשם אברהם וולפנזון, ליד  המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי.

[79] מוסדי ארץ עמוד ט"ו.

[80] פקוא"מ – ארגון פקידים ואמרכלים של אמסטרדם. ארגון המרַכֵּז מגביות באירופה למען ארץ-ישראל הַחל מ-1809 במשך כל המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

[81] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 406.

[82] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 400.

[83] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 404.

[84] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע פרק כ"א עמוד 403.

[85] החת"ם סופר הרב משה סופר (שרייבר) 1839-1762=77 על שם ספרו חידושי תורת משה. בשנת 1803 התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה). שימש כראש הישיבה 36 שנה.

[86] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 221.

[87] גת: עמוד 121.

[88] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 218.

[89] משה מגיד – משה בן הלל וצפורה ריבלין. 1846-1781=65. הצטרף לאבותיו באגודת 'חזון ציון'. עלה אדר תר"א (1841) נתמנה מיד למנהל כולל הפרושים, וניהל את הכולל עד יום מותו בירושלים כ"ח אלול תר"ו (19.9.1846).

[90] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 475 הערה 232.

[91] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמודים: 83, 218, 223. השיבה לירושלים עמודים: 221, 226, 465, 467, 469.

[92] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע  עמוד 223.

[93] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 226.

[94] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 83. השיבה לירושלים עמודים 221, 226, 465,467.

[95] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 465.

[96] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 467.

[97] כנס משפחת וולפנזון במלון לאונרדו (לשעבר מוריה קלאסיק) רחוב סנט ג'ורג' 9 ירושלים. יום שלישי כ"ג מנחם-אב תש"ע (3.8.2010).

[98] מורגנשטרן. השיבה לירושלים עמודים 144, 455, 492, ועוד.

[99] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד כ"א, 300.

[100] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 395.

[101] מורגנשטרן. גאולה בדרך הטבע עמוד 373. השיבה לירושלים 2007 עמוד 404.

[102] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים 2007. 373.

[103] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 209 ועוד.

[104] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים 2007. 455.

[105] אשד: ד"ר עמנואל סגל 4/8/2008 12:00pm.

[106] משה סמט: משה מונטפיורי עמ' 122. "השר משה מונטפיורי נכנס למקום המקדש, החרימו אותו בשלושה בתי כנסת. העלייה להר הבית הייתה במסע הרביעי בשנת 1855". לפי מסורת במשפחתנו זאב וולפנזון היה אחד המתווכים להסרת החרם ממונטפיורי, בטכס הסרת חרם יש לגרור את המוחרם ארבע אמות על הרצפה, ולירוק בפניו. את מונטפיורי הושיבו על כיסא גבוה שלושה טפחים, וגררו אותו בתוך ביתו של זאב וולפנזון ארבע אמות בנוכחות מניין. לירוק ירקו על הרצפה.
[107] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 374.

[108] גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים: עמוד 106.

[109] לפי עדות שמיעה אישית שלי מד"ר ישראל בן-זאב, הגזבר בפועל היה בן-ציון בנו של זאב וולפנזון. כתב היד בפנקס הוצאות החורבה הוא כתב ידו של בן-ציון וולפנזון. בקרתי אצל ד"ר ישראל בן-זאב בביתו בתאריך 13.7.1978. הוא ישב בחדר עבודתו, חדר גדול שולחן כתיבה ענק, כל הקירות עד התִקרה מכוסים בספרים. על השולחן היה פנקס קטן כתוב בכתב רהוט בדיו שחורה. זה ספר הוצאות בניית בניין החורבה, זהו כתב ידו של בן-ציון שהיה הגזבר. תמונות יש לי, הן במרתף ועכשיו אינני יכול לחפשן. אבל בתוכניתי להוציאן. ואמר לי, כשתחזור תקבל עבודה מוגמרת. בחזרתי ראיתי מודעת אבל. ישבו שבעה בבית בתו הצעירה תלמה דלובקר בהרצלייה פיתוח. שם היא נתנה לי שם וכתובת במבשרת-ציון: "הוא יודע ובידו החומר". מכל הפנקס נשאר העתק של שני דפים בלבד. דף אחד מהם פורסם בגפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים: עמוד 94.

[110] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 216.

[111] נולד בפינסק. תלמיד ר' חיים מוולוז'ין. עלה תקפ"ח (1828). בארץ נשא את בתו של ר' ישראל משקלוב, זיווג שני. מראשי 'סיעת החצר'. נפטר 1862.

[112] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 186.

[113] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 197.

[114] רבי נתן-נטע בנו של מנחם-מנדל משקלוב, עלה בשירת העולים השנייה בשנת תקס״ט בהנהגת רבי סעדיה מווילנה. נסתלק בירושלים בכ״ג בתשרי תר״ז (12.10.1906).

[115] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמודים 382, 197.

[116] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 303.

[117] מורגנשטרןף גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים עמוד 492.

[118] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 382, הערה 7. עמוד 531.

[119] 'סיעת החצר' עם בית מדרש 'סוכת שלום' בחסות צבי-הירש לעהרן ראש פקוא"מ.

[120] ד"ר ישראל בן-זאב: שלושה ממייסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע-עשרה. לא פורסם. במסורת משפחתנו שמענו ושמענו!

[121] מתי!? איפה!?

[122] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן ביום אפריל 23, 2008 בשעה 1:05 pm.

[123] בתו הצעירה של בן-זאב, תַלמה ידלובקר, ירשה את דירת הוריה בירושלים, כדי לדעה מה עלה בגורל פנקס הכנסות והוצאות בניית החורבה פניתי לתַלמה, היא סיפרה שכאשר השכירה את דירת הוריה רוקנה את הספרייה שבדירה למעלה, וצֵרפה אותה לספרייה שבמרתף. בחורף המרתף הוצף במים וכל הספרים הושחתו. "אי אפשר היה להציל" אמרה. הכל נזרק לרחוב! לאשפה! סנטרי ירושלים אספו אותם (ואולי חלק נאסף ע"י עוברי אורח?). זה היה סופה של ספרייתו המפוארת של ד"ר ישראל בן-זאב! ויחד עִמה סוף לפנקס ההוצאות של בית כנסת 'החורבה', שראיתיו במו עיני! אצל ד"ר ישראל בן-זאב. וזה גם היה גם סופו של המחזור בו רשם אברהם וולפנזון, ליד  המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי.

[124] אשד: אריה מורגנשטרן 4/3/2008. 10:14pm.

[125] מנחם-מנדל אשכנזי משקלוב. נפטר 1827. רב, מקובל, תלמיד מובהק של הגר"א. מראשי עליית תלמידי הגר"א.

[126] ד"ר ישראל בן-זאב: בהקדמה לוולפנזון 'מחזה אברהם' עמודים 6-3.

[127] אשד: 666 ביום נובמבר 26, 2009 בשעה 8:57 am.

[128] אשד: מורגנשטרן 17.2.2008. 22:34. "היגיע לידי מידע חדש בעניין. מצאתי כתב-יד של אברהם וולפנזון בו כותב: "ובן דודי הגאון הגדול בעל המחבר[קרוע] שם האחד ספר תקלין חדתין וכו". ד"ר מורגנשטרן 8.4.2008, 6:23 pm: "התגלית הבאה היא … אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב לחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה". "ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר".

[129] אשד: מורגנשטרן 17.2.2008. 22:34. "ואיזו סיבה הייתה לו [ללעהרן] לשקר בעניין?"

[130] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 404:"… לשנאה לוהטת … השנואים עליו נמנו כל מי שחלקו על דעתו בענייני ארץ-ישראל".

[131] ישעיה: נ"א, ב'.

[132] ישעיה: נ"א, א'.

יום שלישי, 31 ביולי 2001, סמוך לחצות, נפטר הסופר פול אנדרסון לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בן שבעים וחמש היה במותו.כתבתי אז עליו מאמר לזכרו והנה הוא בגירסה מורחבת.

את המאמר  המקורי באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני אפשר למצוא כאן : 

לפני כמה שבועות סיימתי לקרוא שוב בהתפעלות את ספר המדע הבדיוני  המפורסם של פול אנדרסון "טאו אפס " שהופיע במקור ב-1970  ותורגם לעברית בידי רז גרינברג בהוצאת מובי דיק  ב-2009.  הספר הנחשב לאחת מיצירות השיא של המד"ב ה"קשה",. זהו סיפורה של ספינה הטסה במהירות הקרובה למהירות האור. כתוצאה מתקלה, נוסעת הספינה במשך מיליוני השנים כאשר צוותה מזדקן רק בשנים מועטות. לבסוף חוזה הצוות בהתמוטטות היקום וביצירת יקום חדש ב"מפץ גדול" חדש.ובסיום המ]תיע ואולי לא כל כך הם נוחתים על כוכב לכת חדש במערכת כוכבי לכת חדשה ביקום החדש שם יקימו תרבות חדשה שתהיה הראשונה מסוגה ביקום הזה.

קשה לחשוב על הרבה ספרים אחרים במדע הבדיוני שהם כל כך מרחיקי לכת…

פול אנדרסון היה מהכותבים הפוריים והמקוריים ביותר בתחום המד"ב והפנטסיה, ובמהלך הקריירה הארוכה שלו הספיק לכתוב כמות עצומה של ספרים וסיפורים. רבים מהם הפכו לקלאסיקות.

גל מוח

אנדרסון היה, כמשתמע משמו, ממוצא סקנדינבי, והוא אף חי בדנמרק למשך זמן קצר. למורשת הסקנדינבית היתה השפעה גדולה מאד על יצירתו, והדבר מתבטא ביחוד בסיפורי הפנטסיה המעולים שלו.

בצעירותו חי אנדרסון במינסוטה, שם פגש, באוניברסיטה, סטודנט צעיר, סופר מד"ב מפורסם לעתיד בשם גורדון דיקסון (מחבר סדרת "דורסאי", שנפטר גם הוא לפני כמה חודשים). השניים שיתפו פעולה בכתיבת סדרה בשם "הוקה" – סיפורים הומוריסטיים על עולם בו חיים דובים חמודים בעלי תחביב מוזר – חיקוי יצירות ספרות של אנשי כדור הארץ כאילו הן מציאות אמיתית, לרוב בתוצאות ביזאריות ומטורפות לחלוטין.
אולם את רוב יצירותיו כתב אנדרסון לבדו. הוא התבלט כבר מספרו הראשון, הנחשב עדיין לאחד המפורסמים והמעולים ביותר שלו – "גל מוח" (1954, תורגם לעברית על ידי אלכס המל בהוצאת זמורה ביתן מודן ב-‏1980). בסיפור זה תיאר אנדרסון כיצד מוכפלת תבונת בני האדם ובעלי החיים אלפי מונים כתוצאה מאירוע קוסמי חסר תקדים. מסתבר כי כדור הארץ היה שרוי כל העת בתוך שדה כוח גלקטי שגרם לירידה באינטליגנציה. כאשר יוצא כדור הארץ מן השדה, "חוזרים" בני האדם ובעלי החיים לרמת התבונה ה"נכונה", לנורמה הגלקטית. התוצאות אינן בהכרח נעימות, אך הסיפור מסתיים בנימה אופטימית: בני האדם יגלו, אולי, בעיות בהתמודדות עם כישוריהם החדשים, אך לבסוף יוכלו לנצל אותם כהלכה ולצאת עמם לכוכבים.

במהרה הפך אנדרסון לסופר פורה ביותר של סיפורי הרפתקאות בין הכוכבים. גיבוריהם של אלה היו אנשי כדור הארץ ערמומיים ונבונים הפותרים תעלומות מסובכות בעולמות אחרים. הם היו ברובם סיפורים אופטימיים, ששמו דגש על יכולתם של אנשי כדור הארץ להתגבר על כל בעיה, מיכשול או גזע זר העומדים בדרכם. בשלב זה העדיף אנדרסון להתרכז ביצירות מד"ב טהור מהסוג ה"קשה", בו המדע הוא מדויק ככל האפשר. ואמנם, הוא נחשב לאחד מהסופרים המרכזיים בתחום זה של המדע הבדיוני. לאורך השנים כתב עשרות רבות של ספרים ומאות סיפורים, בהם הפגין את כשרונו כסופר המד"ב הקשה ה"ספרותי" ביותר – הסופר האחד והיחיד בתחום שידע לשלב אמינות מדעית עם תחושה פואטית.

ההסטוריות של העתיד

בין סדרותיו המפורסמות ביותר של אנדרסון היו אלה שתיארו את ההיסטוריה של האנושות בעתיד. סדרה כזו היתה "הליגה הפסיכו טכנית", בה תוארה התפשטותו ההדרגתית של האדם במערכת השמש ולבסוף בגלקסיה. אחד הסיפורים הראשונים בסדרה, "The Unman" (1953), על יחידת סופרמנים העובדים כמשכיני שלום מטעם האו"ם בעתיד הקרוב, תורגם לעברית תחת השם "המוות קורא לך בני" בהוצאת אש ב-‏1968 (על ידי מרדכי רכשטפר), אך מסיבות הידועות להוצאה בלבד יוחס לסופר בשם דיק נלסון.

אולם ספרים אלה שימשו מעין הכנה בלבד לסדרה דומה ומפורסמת לעין ערוך – סדרת "התרבות הטכנית" – שתיארה בפרטי פרטים את עלייתו ונפילתה ועלייתה ונפילתה ועלייתה המחודשת של הציויליזציה האנושית "הטכנית". סדרה ענקית זו הורכבה למעשה מכמה סדרות משנה, אותן כתב אנדרסון ללא סדר כרונולוגי אמיתי בתקופות שונות של חייו.
הסדרה הראשונה התמקדה בשלב מוקדם בתולדות הציויליזציה הטכנית – שלב ההתפשטות, שהונהג על ידי סוחרים ערמומיים וחסרי מצפון. בראשם של אלה עמדו ניקולס ואן רין ועוזרו דיויד פלקאין. גיבורי הסדרה מתמודדים עם בעיות אנתרופולוגיות מוזרות על פני עולמות וגזעים שונים, המתקשים לעתים להבין את הערכים והיתרונות של הסחר החופשי וה"גלקטיזם" מבית מדרשן של החברות הרב כוכביות והסוחרים של כדור הארץ. כאן ביטא אנדרסון את הפילוספיה הליברלית הקיצונית שלו, של סחר חופשי "ויהי מה". ניתן, אולי, להשוות זאת ל"גלובליזציה" של היום, אם כי דומה שאנדרסון לא שמר חיבה מיוחדת לחברות גדולות והעדיף תמיד את הקפיטליסט העצמאי הקטן.

לעברית תורגמו כמה מספרי הסדרה: "סוחר בין הכוכבים" מ-‏1964 (תורגם על ידי משה פריבס בהוצאת רמדור ב-‏1980), שתיאר כמה מהרפתקאותיו של ואן רין – הסוחר השמן המכוער והממולח ביותר ברחבי הגלקסיה;

"מסלפי העולם" מ-‏1966 (שתורגם על ידי ישראלה דורי בהוצאת רמדור ב-‏1981), שתיאר את הרפתקאותיו של דיויד פלקאין, עוזרו החביב של ואן רין, אף הוא בעולמות שונים ומוזרים;

"מירקהיים" מ-‏1977 (תורגם על ידי דוד קרסיק בהוצאת זמורה ביתן ב-‏1982), בו תיאר אנדרסון את ההרפתקה האחרונה והגדולה ביותר של ואן רין הזקן ופלנדרי במאבק כנגד גזע אויבים מסוכן במיוחד.
שלב זה של הסדרה ה"טכנית" סוכם על ידי אנדרסון בקובץ סיפורים בשם "ספר הארץ" מ-‏1978 (תורגם על ידי עמנואל לוטם בהוצאת כתר ב-‏1981), המסופרים בעולם בו חיים בני אדם ובני גזע נוסף המסוגלים לעופף בסימביוזה. שם לומדים אנשי הכוכב על תולדות הציביליזציה האנושית ובראשה הדמויות המרכזיות – ואן רין ופלקאין.

כל זה היה, כאמור, רק השלב הראשון בסדרה ה"טכנית". בהמשך יצר אנדרסון חלק נוסף, שתיאר את התנוונותה של התרבות האנושית הקפיטליסטית העליזה הזאת, כאשר היא הופכת לקיסרות גלקטית על פי המודל הרומאי הביזנטי הקדום. במרכז סדרה זו עמדה דמותו של הסוכן החשאי דומיניק פלנדרי, רודף תענוגות דקדנטי וציני, אך בו בזמן עושה הכל על מנת לשמור על הקיסרות מפני אויביה השונים, ובראשם החיזרים המרסיאנים (המזכירים מאד, ולא במקרה, את האיראנים, יריבי האימפריה הביזנטית בהסטוריה של כדור הארץ). פלנדרי מודע היטב להיות התמוטטות הקיסרות בלתי נמנעת, דבר המוסיף לסדרה דוק של מלנכוליה שאינו קיים בסיפורים האופטימיים יותר על ואן רין ופלקאין.
בסופו של דבר תיאר אנדרסון גם את נפילתה של הקיסרות ושקיעת הגלקסיה לברבריות, אך משם המשיך וסיפר כיצד צומחת, כעוף החול, תרבות חדשה ונפלאה מתוך ההריסות. אלא שאת זו האחרונה הוא לא תיאר בפירוט מעולם.

אנדרסון כתב גם סדרות נוספות, שהמפורסמת בהן היא סדרת פטרול הזמן – ארבעה ספרים על עלילותיהם של שוטרי זמן, בני תקופות שונות שגויסו על ידי אנשי העתיד הרחוק במטרה למנוע בכל מחיר שינויים בהיסטוריה על ידי נוסעים בזמן, זאת מתוך ההנחה כי עדיף הרע המוכר מאשר הרע הלא מוכר. בין השאר מנעו אנשי הפטרול את יצירתו של עבר בו ניצחו אנשי קרתגו בפיקודו של חניבעל את הרומאים. בסיפור ”שנהב, קופים ותוכים”, הם מנעו נסיון להרוס את צור של המאה העשירית לפני הספירה ועימה את בית המקדש של שלמה המלך (אחד ממרכזי התיירות של כל הזמנים, כמסתבר מהסיפור), ואת היהדות, הנצרות והאיסלאם שהם תוצריו.
בסדרות אחרות, ידועות פחות, יצר תרחישים שונים ומעניינים. למשל – עתיד בו המאורים האנטי טכנולוגיים הם האומה הדומיננטית של כדור הארץ (בספר "Orion Shall Rise" מ-‏1983).

סיפורים קצרים

אנדרסון התפרסם לא פחות הודות לסיפוריו הקצרים. רבים מהם הם עיבודים מדב"יים למיתוסים קדומים ידועים. כמה וכמה מסיפוריו זכו בפרסי הוגו ונבולה.

הנה רשימה של סיפוריו שתורגמו לעברית :
המסע הארוך” (1960, יצא בספר "הטוב שבטוב 2" בהוצאת לדורי בתרגום אילנה בינג), סיפור מסעו של "תואם-ויקינג” בעתיד הרחוק ומפגשו עם חייזרים, המסופר כסאגה ויקינגית קדומה.

אין שביתת נשק עם מלכים” (1963, אף הוא ב"הטוב שבטוב 2" בתרגום בינג),

"חלוקת הבשר" (1968, "הטוב שבטוב 4" בתרגום בינג)

"מלכת האויר והאופל" (1971, "הטוב שבטוב 5" בתרגום טובה אקשטעי), על בלש עתידני החוקר תעלומת חטיפת ילדים בכוכב מרוחק ומגלה כי החייזרים שם מתחזים לגזע הפיות מאגדות כדור הארץ,

"שירת השעיר” (1972, תורגם לעברית פעמיים: על ידי יותם ראובני בחוברת פנטסיה 2000 מספר 22 ובספר "הטוב שבטוב 6" ועל ידי עודד פלד תחת השם "שירת התייש" בספר "המבחר של וולהיים" בהוצאת אלישר קובץ שהופיע גם תחת השם 10 סיפורי מדע בדיוני הטובים ביותר /    הוד השרון :   אסטרולוג,   2001.
‬), סיפור המבוסס על המיתוס הקדום של אורפיאוס, על אדם המחזיר את ערכי הפרימיטיביות לעתיד ממוכן שבו שולט מחשב על האנושות.
לעומת זאת, לא תורגמו זוכי הוגו אחרים שלו: " Hanter’s Moon" (מ-‏1978) ו-"The Saturn Game" (מ-‏1981).
מספר סיפורים אחרים של אנדרסון הופיעו בעברית.

"האור” (הופיע בחוברת פנטסיה 2000 מספר 14, בתרגום נורית רביד), בו מסתבר כי לאונרדו דה וינצ'י המציא, בין דברים רבים אחרים, גם אמצעי להגיע לירח, שאורו הוא המופיע בכמה מתמונותיו המפורסמות,

"הקדוש המעונה” (הופיע בחוברת פנטסיה 2000 מספר 29, בתרגום גבי פלג),

סיפור זה הופיע בתרגום שני   "קדוש מעונה " (תרגום: אדווה שמש) במגזין מרקורי מספר 7  

"האיש שבא מוקדם מדי" (1956, הופיע בחוברת פנטסיה 2000 מספר 32 בתרגום פלג), סיפורו של אדם מתקופתנו המוצא את עצמו באיסלנד של ימי הויקינגים, אך, בניגוד למקובל בסיפורים מסוג זה ("ינקי בחצר המלך ארתור" של מרק טווין, למשל), מגלה כי כל כישוריו הטכנולוגיים (המוגבלים מאד) לא עוזרים לו במאום. למעשה, כישוריו אף אינם מספיקים בכדי להבין את הטכנולוגיה (הלא כל כך פרימיטיבית) של תקופת הויקינגים או את את דרך מחשבתם, המוזרה לא פחות מאלה של הגזעים החייזריים בסיפורי המד"ב של אנדרסון.
כן תורגמו בפנטסיה 2000 "מטרתי הנעלה מכל” (חוברת מספר 36, בתרגום שאול שרצר)

ו"קיריה" (חוברת מספר 42, בתרגום מוניקה שדה).

סיפור  נוסף של אנדרסון בשם "אוטופיה " מופיע באנתולוגיה "חזיונות מסוכנית בעריכת הרלאן אליסון הוצאת אופוס, 2004. תרגום: אורי שגיא.

גם ספריו הבודדים של אנדרסון אינם טומנים את ידם בצלחת: "לאחר יום האבדון" (1961, תורגם לעברית על ידי חווה מר-חיים בהוצאת רמדור ב-‏1979) תיאר את עלילותיהם של הניצולים האחרונים של כדור הארץ היוצאים לחקור את התעלומה הגדולה ביותר של כל הזמנים: מי הרס את כדור הארץ? התשובה, כמו בכל סיפור בלשי טוב, מפתיעה ביותר.

ספר אחר (הראוי לתרגום, ויפה שעה אחת קודם), הנו "The High Crusade" (מ-‏1960). זהו סיפורה של חבורת צלבנים היוצאת למסע הצלב לשחרור ארץ הקודש בימי הביניים ונחטפת על ידי חייזרים. הודות לערמומיות האנושית הטבעית, מתגברים אנשי החבורה על החייזרים ומקימים אימפריה גלקטית. לבסוף הם מתגלים על ידי ספינה מכדור הארץ, ספינה שמפקדה הוא יהושע הלוי, נציג האימפריה הישראלית…
ספר זה נעשה ב-‏1994 לסרט גרמני (אחד ממפיקיו היה רולנד אמריך, מיוצרי "סטאר גייט). הסרט, למרבה הצער (אך לא ההפתעה), אינו מגיע לרמתו של הספר המקורי .

גם בשנותיו האחרונות הראה אנדרסון כי כוחו עודו במתניו.

בין ספריו המעולים ניתן למנות

"The Boat of a Million Years" (מ-‏1989), אוסף סיפורים על עלילותיה של קבוצת בני אלמוות מהעבר הרחוק, לאורך דורות שונים, ועד לעתיד הרחוק כאשר הם יוצאים אל הכוכבים. ספר זה הציג שוב את יכולתו הנדירה של אנדרסון לתאר באמינות שווה הן תקופות היסטוריות של העבר הרחוק והן תקופות "עתידניות”, הן את עמי כדור הארץ הקדומים והן את חייזרי הגלקסיה.

אנדרסון הפנטסטי

אנדרסון היה, אמנם, אחד מחשובי סופרי המד"ב ה"קשה", אך בניגוד לשאר סופרי ז'אנר זה הוא הוכיח את יכלתו גם בכתיבת יצירות פנטסיה מעולות. סיפורים אלה, בניגוד לחלק גדול מספרי המד"ב שלו, מאופיינים באוירה טראגית המזכירה יותר מכל את אגדות המיתולוגיה הסקנדינבית. אנדרסון הוא, כנראה, יורשם החוקי של יוצרי הסאגות האיסלאנדיים המפורסמים של ימי הביניים.

איק

הסיפור "The Broken Sword" (מ-‏1954), למשל – סיפור טראגי על המאבק בין האלפים לטרולים (שהנו מאבק משנה בלבד למלחמה האמיתית בין אלי הצפון והענקים, אותו מתאר אנדרסון במונחים מקבילים למלחמה הקרה של מעצמות העל של העולם המודרני בשנות החמישים). במרכז הספר עומד ילד של בני האדם שנחטף והוחלף בינקותו על ידי האלפים. הוא הופך לבכיר לוחמיהם, ומתואר מאבקו הנורא עם כפילו, הילד שתפס את מקומו במשפחת בני האדם ואשר הפך ללוחמם הראשי של הטרולים המכוערים.
סיפור פנטסיה מרשים נוסף של אנדרסון הוא "שלושה לבבות ושלושה אריות" (מ-‏1961, תורגם על ידי עמנואל לוטם בהוצאת עם עובד ב-‏1978). זוהי פנטסיה הומוריסטית נחמדה על אדם מעולמנו המוצא את עצמו בעולם מקביל בו מתנהל מאבק בין כוחות הסדר והכאוס (מאבק המקביל, ככל הנראה לא במקרה, לזה המתחולל בו זמנית בעלילה בין המערב לגרמניה הנאצית). הגיבור מגלה, לתדהמתו, כי עליו לשחק תפקיד מרכזי במאבק זה, מאחר שהוא הגלגול של לוחם סקנדינבי קדמון ואדיר. באופן יוצא דופן מדובר בסיפור אופטימי והומוריסטי, ואין למצוא בו את הטראגיות של מרבית סיפורי הפנטסיה האחרים של אנדרסון.

את סדרת "המלך של איס" חיבר אנדרסון עם אישתו, קארן. זהו סיפורו הטראגי של חייל רומאי שהפך למלכה של עיר פינקית מסתורית בימיה האחרונים של הקיסרות הרומאית, ומילא תפקיד מרכזי במאבק בין הפגניזם הגווע (שאליו עודם חיים מאד) ובין הנצרות החדשה והתוקפנית.
אנדרסון הרבה מאד להסתמך על מורשתו הסקנדינבית ולכתוב ספורי פנטסיה על ימי הויקינגים. לרוב התבססו אלה על סאגות קדומות ועל דמויות הסטוריות ידועות. הוא ביטא בהם את השקפת העולם הויקינגית הקדומה, הקודרת והגאה, שהפכה להשקפת עולמו שלו – השקפת שקבעה כי "רגנרוק” – קץ העולם – הוא בלתי נמנע ומאיים תמיד על הגיבורים ועל המין האנושי בשלב כלשהו. השקפת עולמו הפכה לפסימית וקודרת יותר ויותר שכל שחלפו העשורים. הוא טען כי לכל דבר מגיע הקץ, וגם קיצה של התרבות הטכנולוגית המערבית קרוב מאד. בין השאר טען אנדרסון כי "יוליוס קיסר האמריקני”, האיש שיהרוס את הדמוקרטיה האמריקנית, כבר נולד.
ההשקפה זו ניתן למצוא באחד מספריו האחרונים שפורסמו, שהוא גם אחד מהשיאים הגדולים של יצירתו: "Star Farers" (מ-‏1998), סיפור המזכיר מאד את "Tau Zero" בנושאיו ובעוצמתו. זהו סיפורו של צוות ספינת חלל היוצא לחפש אחר גזע חייזרי שסמני קיומו התגלו על ידי פרויקט SETI . אולם גזע זה נמצא במרחק של אלפי שנות אור והמסע, בו מזדקנים אנשי הצוות בשנים מועטות, נמשך אלפי שנים. אלפי שנים שבמהלכם עברו הן הגזע החייזרי והן אנשי כדור הארץ שינויים עצומים, לאו דוקא לטובה מנקודת מבטו של הצוות…
הספר הנו שילוב של הפסימיזם והאופטימיזם שאיפיינו את מיטב יצירתו של אנדרסון. המין האנושי, התרבות שיצר והיקום כולו נדונו לשקיעה ולמוות הבלתי נמנע של האנטרופיה. עם זאת, אינדיבידואלים מסוימים יכולים לקוות לגורל טוב יותר, לשרוד אף מעבר לכך – אולי אף מעבר לשקיעת היקום כולו.
כפי שאומרת אחת הדמויות בסיום הספר – סיום שיכול להיות מוטו ליצירתו של אנדרסון:
"אני יכולה לומר רק זאת לגבי העתיד: מה שלא יקרה לנו, לעולם לא נהפך לאלוהים. אבל… יכול להיות מבדר לנסות!"

ראו גם

פול אנדרסון בויקיפדיה 

לפני כמה חודשים התחלתי לכתוב רומן מתח-אלבום קומיקס בשם "ההונאה הבולגרית ".

במרכז הסיפור עומדים ראש חברת ריגול פרטית הפועלת בבולגריה, ישראלי שמרצה על טרור באוניברסיטה בולגרית ובאוניברסיטאות טחרות באירופה ואיש נדל"ן נוכל שגנב את כספי חבריו בעסקאות מפוקפקות על מנת להקים עם כספים אלו את החברה , ואם לא די בכך הרי שהוא גם טרוריסט ומרגל בשירות הרוסים.

חברת הריגול עוקבת אחרי אישי הביטחון הבכירים ביותר בבולגריה, מבצעת מעשי טרור נגד בולגריה ונגד ישראל, ומביאה לבסוף לחורבן העיר סופיה באמצעות מתקפת סייבר הרסנית, ואף לגירוש הקהילה הישראלית מבולגריה, כל זאת במטרה להפוך את בולגריה לחלק מהאימפריה הרוסית.

.

היצירה הבדיונית הזאת נוצרה אמנם בהשראת אירועים אמתיים שהתרחשו בשתי יבשות, אך היא מתארת פרשה שכולה פרי דמיוני ומתרחשת בעתיד הקרוב לאחר פריצת קונפליקט בין רוסיה לבין טורקיה, קונפליקט המניע את האירועים.

מאז כתיבת האלבום כל מיני אירועים שחזיתי אותם בדמיוני התגשמו .

תיארתי קונפליקט מתפרץ בין רוסיה של פוטין ותורכיה של ארדואן.וקונפליקט כזה פרץ ממש כמה שבועות לאחר שתיארתי אותו בכתב.

תיארתי מאבק של שירותי הביטחון בבולגריה כנגד חברת ביון ישראלית המופעלת בידי גורמים מסוכנים (ברוסיה).

אירוע מקביל לזה התרחש בשבועות האחרונים ברומניה ששם נחשפה פרשת ריגול של חברה ישראלית שאולי מופעלת בידי גורמים עברייניים ןביצעה מעקבים אחרי בכירי מערכת הביטחון ברומניה.

בדומה למה שמתואר ברומן שלי.

ראו פירוט של הפרשה ברשימה שלי כאן :המזימה הישראלית כנגד בולגריה 

אני תמה עם עוד דברים שאני מתאר בקומיקס יתגשמו גם הם במציאות ?אני מקווה שלא .

<!– –>

 

ב"ההונאה הבולגרית" פרשייה מעין זאת, אם כי חמורה בהרבה, של מתקפת סייבר המאורגנת בידי  אותו מרצה ישראלי נוכל על בירה מזרח אירופית, מביאה לבסוף לגירוש הקהילה הישראלית מבולגריה.הבא ונקווה שזה ישאר רק בבידיון.

 

ראו פרקים מ"ההונאה הבולגרית ":

:המזימה הרוסית 

בולגריה לנצח 

המטרה :סופיה בלהבות 

ראו עוד על "ההונאה הבולגרית "

ראו על "ההונאה הבולגרית -הרומן הגראפי"

בולגריה ואני -ראיון עימי על המציאות שמאחורי "ההונאה הבולגרית "

המזימה הישראלית נגד רומניה ובולגריה מדמיון למציאות 

ראיון עם אלי אשד

אלי אשד הוא סופר וחוקר תרבות הוא העורך של מגזין "יקום תרבות "| ברשת וחיבר כמה ספרים כמו "מטרזן ועד זבנג  סיפורה של התרבות הפופולארית בישראל ( בבל 2003) והגולם סיפורו של קומיקס ישראלי(מודן  2004)  עם  אורי פינק.

את הראיון ערכה המשוררת ופעילת  התרבות חגית בת -אלעזר

חגית : שלום, אלי, אנחנו מכירים ואף פועלים יחד מאז הצטרפותי לעמותת "יקום תרבות" לפני 3 שנים. שמחה על ההזדמנות שניתנה לי ע"י ראובן שבת לשאול אותך על מה שיודעת ועל מה שלא.

יש לך "יחוס" – משפחת ריבלין. מבקשת לשמוע איך העבר המשפחתי משפיע עליך, מה הוא עושה לך?

אלי :לאמיתו של דבר איני קשור  משפחתית ישירות למשפחת ריבלין הידועה  כמשפחה של נשיא המדינה ראובן ריבלין  ובהיסטוריה המשפחתית הארוכה שלה ,אלא במשפחה אחרת בשם וולפנזון ,שאחד מאבותיה  זאב וולפנזון היה בונה בית הכנסת "החורבה" המקורי בירושלים והיה  הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי שניים מסמליה המרכזיים של ירושלים במאה ה-19 . אבל נכון משפחת וולפנזון אכן הייתה קשורה לאורך הדורות בצורות שונות למשפחת ריבלין  בשכנות בידידות וגם באוייבות מסיבות שונות.אבות משפחת וולפנזון עלו לארץ ישראל בשיירה אחת עם אבות משפחת ריבלין מליטא.אבל יש חילוקי דיעות מתי בדיוק התרחשה העליה הזאת ,וגם מי בדיוק עמד בראש אותה שיירה,ריבלין או וולפנזון? 

וגם יש לי קשר  משפחתי עם משפחת סלומון שממנה יצא בין השאר יואל משה סלומון וחברת הרפואות "טבע". שלושת המשפחות האלו היו עסוקות לאורך הדורות בהתנצחויות בנושאים כמו מי מביניהן יצר את הישוב היהודי בירושלים  במאה ה-19 וגם בפתח תקווה במקרה של משפחת סלומון והם יצרו כרכים שלמים בנושאים אלו.וגם הואשמו בידי חוקרים בעיוות הפרטים ההיסטוריים  בנושאים אלו. אלו נושאים שגם אני חקרתי אותם.

חגית :במה מתמקדים הויכוחים המשפחתיים הסטוריים האלו ?

 אלי :יש למשל ויכוח קשה בשאלה מתי בדיוק היגיעו ראשוני משפחת וולפנזון לארץ ישראל.ב-1809 כפי שטוענות המסורות המשפחתיות ?ואולי "רק " ב-1835 כפי שטוענים המחקרים המודרניים על סמך מפקדים שקיימו אנשי משה מונטיפיורי בארץ ישראל בתקופה זאת ?

האם המשפחה הסתירה פרטים על כך שאבי המשפחה היה סוג של נוכל ועשק אלמנה שהוא מכר את ספרי בעלה המנוח הרב ישראל משקלוב בחו"ל? בשאלה זאת יש דיונים נסערים לאורך השנים  בבלוג האישי שלי בין חוקר בשם ד"ר אריה מורגנשטרן חוקר מבני המשפחה בשם סגל וביני.

אפשר למצוא דיון רוך ומקיף בסוגיה זאת למשל כאן:

הויכוח על אברהם "הדיין" וולפנזון

.אני אירגנתי כנס של צאצאי משפחת וולפנזון לפני כמה שנים שבו התקיימו הרצאות ודיונים בשאלות אלו.ואני שמח לספר שעד היום אני מקבל תגובות בנושאים אלו.לאחרונה אף פגשתי אנימטור  צעיר מארה"ב שהוא צאצא של משפחת וולפנזון שקרא את המאמרים בעברית בנושא ברשת וכשביקר בארץ במסגרת סיורי תגלית נפגש גם איתי לדבר על תולדות המשפחה.

כמו כן עם כל הכבוד למשפחת וולפנזון  אני צאצא של משפחה חשובה עוד יותר משפחתו של הגאון מוילנה מייסד קהילת "המתנגדים " הליטאית שתלמידיו עמדו בראש עלייה גדולה שלהם לארץ ישראל בראשית  המאה ה-19 ,שהיא הבסיס של הקהילה החרדית שאת מכירה כיום ירושלים ובבני ברק ובמקומות אחרים. אבותי הם אלו שרשמו את  הגנאלוגיה המדוייקת שלו. היום אנו יודעים  את הגנאלוגיה של המשפחה לא רק עד הגאון מוילנה במאה ה-17 אלא ממש עד למאה השמינית לספירה עד ראשוני משפחת קלונימוס איטליה.ואם תתחולל פריצת הדרך המיוחלת ואפשר יהיה למצוא קישור אמין  בין משפחה זאת ובין השושלת של ראשי הגולה בבבל  שהשושלת שלהם ידועה בפרטות אולי כבר מהמאה השנייה לספירה.אז אפשר יהיה להאריך את  שושלת עד למאה השנייה לספירה.אני גאה לציין שרוב הדורות במשפחה המתועדת היטב הזאת היו סופרים וכותבים ואין הרבה משפחות שיכולות לאמר זאת על עצמן שאבותיהם לאורך כל הדורות  מהמאה השמינית לספירה ועד היום עסקו דור אחרי דור בכתיבה.

את הגנאלוגיה המדוייקת מהמאה השמינית לספירה ועד אלי אפשר למצוא כאן 

חגית :אין גם את כל המשפחות  שטוענות שהן צאצאות של דוד המלך עד  שנת אלף לפני הספירה אין להן היסטוריה ארוכה עוד יותר ?

אלי :לרוב או תמיד  השושלות האלו מפוברקות.אם תבדקי תמיד תמצאי שיש מאות רבות של שנים בהיסטוריה של משפחות אלו שעליהן  לא ידוע שום דבר .יש תמיד נקודת זמן שממנה הן מתחילות אי אז בימי הביניים והם תמיד טוענים שהם צאצאים של דוד המלך  אבל באמצע יש מאות שנים לאמיתו של דבר אלפי שנים  שעליהם לא יודעים.אז אלו טענות מומצאות.

במקרה שלי אנחנו יודעים אב אחרי בן ללא הפסקה וללא שום "רווח " את תולדות המשפחה כאמור מהמאה השמינית לספירה ואילך. ואנו מכירים אותם דור אחרי דור משום שרובם המוחלט היו רבנים מנהיגים  וכותבים.

חגית :: ועוד בעבר – היה לך בלוג שקדם ל"יקום רבות". ספר עליו, בבקשה.

אלי :זהו הבלוג "המולטי יקום של אלי אשד"  https://no666.wordpress.com/

שבו פירסמתי לאורך השנים מאמרים רבים על נושאי תרבות פופולארית וקומיקס וההיסטוריה שלהם ונושאים אחרים שמעניינים אותי כמו חקר התנ"ך וחקר הגנאלוגיה המשפחתית שלי.והתברר שיש עוד רבים חוץ ממני שמתעניינים בכך .אני ממשיך לפרסם שם גם היום אבל מאמרים אישיים יותר או כאלו שמסיבות שונות אני לא חושב שיש מקום לפרסם אותם בזירה האמיתית שלי שהיא "יקום תרבות ".

חגית:איך התרחש המעבר לזירה האינטרנטית הנוכחית "יקום תרבות"? איך התגבשה העמותה?

אלי :לפני כשש שנים היגעתי למסקנה שלפרסם את דעותי רעיונותי וממצאי בבלוג אישי זה לא מספיק.אני רוצה להקים כתב עת שיהיה מוביל מסוגו ברשת שיעסוק בפיתוח וקידום התרבות והספרות העברית כולל הספרות הפופולארית והקומיקס  אבל בהחלט לא רק.רציתי שכתב העת הזה יקיים גם אירועים ספרותיים ובבוא היום תהיה  לו גירסה מודפסת שמחוץ לרשת וישמש כפרצופה של התרבות העברית גם בשפות ובארצות אחרות.זה בכל אופן היה האידיאל.

לשם כך הקמתי עמותה שכללה אישים כמו המשורר והמתרגם גיורא לשם ז"ל הפסל והסופר ריצ'רד שילה ז"ל ובדלו לחיים ארוכים ד"ר אמנון סטופ וד"ר ניסים כץ ואבי גולדברג וחגית בת אליעזר ושלומית הרטמאייר ואחרים שיצאו ליישם את החזון הזה. ואני שמח להגיד שהוא חי ופועל ."

"יקום תרבות "פירסם עד כה למעלה מ-2000 מאמרים סיפורים שירים ורשומות שונות.

ובין השאר אנו עוסקים שם רבות גם במתחרים ובעמיתים שלנו כתבי העת האחרים לספרות ולתרבות עברית.

את "יקום תרבות " תמצאו כאן.

חגית:איזה יצירות אתם מפרסמים ?

אלי :יש לנו עורך שירה יואב איתמר. יש לנו עורך פרוזה ד"ר ניסים כץ.והם מקבלים מגוון אדיר של יצירות שמהן הם עושים סלקציה של פרסום.  אנו מפרסמים הן יצירות חדשות של סופרים עכשויים כמו ענת קוריאל ואחרים וגם יצירות קלאסיות ישנות ושכוחות  שאנו מקימים אותם לתחייה עבור דור חדש.הןיצירות של פרוזה ושירה והן יצירות של סיפורי קומיקס מעיתוני ילדים ישנים . דוגמה אחת מני רבות למשל פואמה ישנה של זלמן שניאור "ימי ביניים מתקרבים " שחזתה את שתי מלחמות עולם שפירסמנו בגירסה המקורית שלהמ-1913 שאינה מוכרת כלל ושהמשורר הכניס בה שינויים רבים  (קישור אליה ראו כאן

פריסמנו גם סיפורי קומיקס ישנים רבים שבמקור פורסמו ב"דבר לילדים " "הארץ שלנו " "בוקי " "כולנו " ומקומות אחרים  ואפשר לתת עוד דוגמאות רבות .

חגית :במקרה של "ימי ביניים מתקרבים "פואמה מלפני מאה שנה ויותר  שכתובה בשפה קשה  במיוחד  כמה קוראים אתה חושב נכנסו אליה ברשת כמה מהם באמת היו מסוגלים לקרוא אותה עד סוף להבין ואולי אף ליהנות ?

אלי :מן הסתם לא רבים בואי נודה על האמת.נכנסו כמה מאות.אני מניח שמתוכם היו כמה עשרות שקראו אותה במלואה. אולי פחות. אין דרך לקבוע את זה.. אבל עבורנו זה מספיק בהחלט. אנחנו כאן לא בשביל הרייטינג הגבוה. אנו פונים גם למיעוט המזערי  האינטלקטואלי שכן יכול ורוצה לקרוא יצירות מסובכות ומורכבות כ אלו ומספקים לו תכנים שלא יקבל בשום מקום אחר.

  חגית :אתם גם מקיימים אירועים ספרותיים שונים.

אלי בהחלט.אנחנו  מקימים גם   אירועים ספרותיים רבים במקומות  ש ונים בארץ ,בתל אביב ברמת גן בחיפה בבאר שבע  שכל אחד מהם מתמקד סביב נושא מסויים או יוצר מסויים.למשל קיימנו אירועים על דוד אבידן ועל המשורר האירי  הגדול ייטס ,על גותיקה בספרות ועל העיר חיפה בתרבות ובספרות ועל עתידה של הספרות בעידן הסופר טכנולוגי ועוד  אירועים אחרים.ונמשיך לקיים אירועים אלו  שגם מוסרטים ומועלים ברשת במסגרת מטרתינו הן לחזק ולהמשיך  לפרסם את התרבות העברית והן לקרב אותה לתרבויות אחרו

חגית :אתה יכול לספר לנו על הפעילות האקדמית שלך  – התארים: היכן, על מה?

אלי: אני עובד כעת על עבודת דוקטוראט במחלקה לספרות עברית באונ' בן גוריון בנגב שעוסקת בתולדות הקומיקס העברי.ביוצרים כמו אריה נבון יעקב אשמן פנחס שדה ודוד גבע.היא כעת בשלבי העריכה ואני מקווה שהיא תצא לאור כספר.

חגית :אתה יכול לתת הצצה אל העתיד: מה אתה מתכנן לשנה הקרובה בכל תחומי פעילותך?

אלי: אני ורקפת ידידיה  המו"לית של ההוצאה האלקטרונית "בית אוצר עובדים על מהדורה אלקטרונית של ספרי "מטרזן ועד זבנג" שיצא לאור לפני כ13 שנה ואזל לחלוטין.הספר נותן תמנה מקיפה של תחום שכמעט לא נחקר העולם שלה ספרות הפופולארית והקומיקס בשפה העברית מראשיתו בשנות השלושים של המאה הקודמת ועד העשורים  הראשונים של המאה ה-21 .והזאת תהיה  מהדורה מעודכנת.

כמו כן אני עובד על פרוייקט קומיקס מדהים בשם "ההונאה הבולגרית "שבקרוב יצא לגיוס כספים מהציבור .זהו רומאן גראפי בתחום שכמעט אינו קיים בקומיקס הישראלי רומן ריגול ומתח בינלאומי.

חגית :במה עוסקת העלילה ?

אלי:העלילה היא על פושע מסוכן  ראש חברת ביון מרצה ישראלי באוניברסיטה בולגרית ואיש נדל"ן נוכל שגנב את הכספים של חבריו שהוא גם  מרגל וטרוריסט בשירות הרוסים.בשליחות  אדוניו נשיא רוסיה פוטין  הוא זומם מתקפת סייבר חסרת תקדים כנגד העיר סופיה בבולגריה מזימה שתביא לחיסול או גירוש הקהילה הישראלית שם.מול מזימה שטנית עומדים רק עיתונאי ובלוגר  ישראלי וסוכן חשאי של המוסד שהם כל מה שעומדים ביפני חורבנה של בולגריה וכיבושה בידי הרוסים.

פירסמתי ברשת פרקים מהסיפור בעברית ובאנגלית  שהם בגדר הקדמה לאלבום הקומיקס המתוכנן והם זכו לתגובות טובות בעיקר בבולגריה דווקא ששם אף פירסמו עימי ראיון בבולגרית על הסיפור למרות שקטעים ממנו פורסמו עד כה רק בעברית ובאגלית..מה שמראה לך כמה העולם כיום קטן.

חגית: ואיזה תגובות קיבלת על מה שפירסמת ?

אלי: התגובות הן מדהימות  יש כבר דיונים על תרגומים של הסיפור לגרמנית ואף לבולגרית .אבל מה שמדהים עוד יותר הוא שהעלילה נראית כמתחילה להתגשם עוד לפני שהספר פורסם !

תיארתי בעלילה קונפליקט בין רוסיה ותורכיה שבמרכזו עומדת בולגריה .הקונפליקט כזה אם כי ללא בולגריה פרץ כמה שבועות לאחר שכתבתי את הפרק הרלבנטי .

ובימים אלו ממש  נחשפה פרשת ריגול של חברה ישראלית שריגלה אחרי בכירים לוחמים בשחיתות ברומניה אולי בשירות גורמים עבריניים , בדומה למה שאני מתאר בסיפור לגבי בולגריה.אם כי מה שאני מתאר בסיפור הוא הרבה יותר מזעזע.

ראו את תיאור הפרשה האמיתית של הסוכנים הישראליים שריגלו אחרי אנשי ביטחון במזרח אירופה כאן

המזימה הישראלית נגד רומניה-מבדיון למציאות 

חגית :זה הפתיע אותך?

אלי :אני מודה שההגשמה הזאת במציאות  של עלילה בדיונית השאירה אותי חסר מילים.חברים "התבדחו" אם זאת המילה  שאם כל זה מתגשם אולי  יש עכשיו בבולגריה ישראלי שכבר התחיל במתקפת סייבר ענקית כנגד שירותי הביטחון הבולגריים כמתואר בסיפור.  אז אולי בקרוב יתחולל פוגרום ענק בבולגריה וגירוש המוני של כל הישראלים שם כמו שמתואר בסיפור?

 אגב בשיחה עם עיתונאית בולגרית שמכירה את הקהילה הישראלית בבולגריה ,התברר לי דבר שלא ידעתי בעת תחילת הכתיבה : שהם סובלים משם רע מאוד בבולגריה ומחוצה לה. לצערנו לאנשים שונים בקהילה זאת  יצא  שם של נוכלים מרושעים,ואם חלילה יתרחש אירוע דרמטי שקשור אליהם אז כן זה עלול לגרום לנזקים שלא יאומנו עבור הקהילה כולה שהסובלנות הבולגרית כלפיה הולכת ופוחתת.

חגית :אתה חושב שאתה ניבאת את העתיד לקרוא בסיפור שכתבת או שאיך שהוא בעצם הכתיבה יצרת את ההתרחשויות שמתחוללות עכשיו במציאות ?

אלי :כידוע בפיזיקה בתורת הקואנטום עצם הבחירה באפשרות מסויימת מתוך אינספור מביאה להתרחשותה.אני בניגוד  לאחרים באמת חושב שיש נבואות מסויימות שמתגשמות.אני חושב בהקשר הזה על  המשורר ייטס, שעליו כזכור לך ערכנו לאחרונה ערב ביחד, (\ראו  ההתגלות השנייה –נבואה פואטית של ייטס    שטען שאדם שיש לו כישרון שירה ויצירה  ספרותית יהיה גם בעל כוחות  "כישוף" והשפעה על המציאות חזקים במיוחד מאלו של כל אחד אחר.

המדע המודרני בכל אופן מכחיש את כל הטענות האלו.

למיטב ידיעתי אני כתבתי סיפור בדיוני ,אני לא טוען שבאמת יש מחבל  ישראלי כזה בבולגריה  שעלול להביא לחורבן המדינה ולגירוש הישראלים שם ,אם כי לכי תדעי המציאות כבר התבררה כמוזרה מהדמיון.כל מה שאני כותב זה סיפור מתח שאני מקווה שיבדר את הקהל ואני בהחלט מקווה שהוא לא עומד להתגשם במציאות.

חגית :אתה לא חושב שכתיבת ספר כזה עלולה להזיק ליחסי העם הבולגרי והעם הישראלי?

אלי בהחלט לא נהפוך הוא אני מקווה שהוא יתורגם לבולגרית ויראה לבולגרים שלא כל הישראלים הם "כאלה".אפילו לא רובם.לדעתי ספר כזה רק יכול לחזק את יחסי הישראלים והבולגרים.

 חגית :מה עוד תרצה לומר לקוראי הפורטל "בכיוון הרוח" ערב יום העצמאות?

אלי :אנחנו כולנו חלק מקהילת התרבות העברית הישראלית.זוהי קהילה לא גדולה ולכאורה אנחנו מרגישים שהיא בשוליים אבל לאמיתו של דבר אנחנו אלו שמוליכים ומראים את הדרך לכולם. ביום העצמאות הזה זה תמיד טוב לזכור במו בכל יום  אחר בשנה שהתרבות העברית הוליכה אתה דרך לפני התרבות העולמית כבר מזה שלושת אלפים שנה ועל כולנו לדאוג שכך יהיה גם בעתיד.

לעתיד אנו רוצים גם לפרסם כתב עת מודפס ולתרגם חומרים שלנו לשפות אחרות ,אבל זה דורש תקציבים.

ולכן אני קורא לציבור הרחב תרמו לנו למען חיזוקו ופיתוחו של "יקום תרבות " ולחיזוק ופיתוחה של התרבות עברית שהוא  משמש לה כפה ובמה. 

 חגית :תודה רבה, אלי.

חג שמח, ישראל.

לרגל שידור אירוויזיון 2016 הנה סדרת מאמרים שנכתבו על ידי אלי אשד ועל ידי שותפי חיים מזר וירוו ליבוביץ על מיטב הפזמונים בעינינו של האירוויזיון בכל הזמנים מבחינת מילותיהם.שניים מהם הם ישראליים.

ובתור נספח רשימה של הזמרת מרגלית הדרי (שם בדוי של יסמין אבן ) על האירוויזיון.

'הבובה המזמרת "ירון ליבוביץ על השיר הזוכה באירוויזיון 1965

טרובדור משירי זמר נודד :אלי אשד על השיר הזוכה ( אחד מהם ..) באירויזיון 1969

שקיעתה של הפרימה בלרינה :חיים מזר על עוד פזמון ( שלא זכה ) מאירוויזיון 1969

עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה :חיים מזר על הפזמון "נתתי לה חיי " של להקת כוורת מאירוויזיון 1974

ג'ינג'יס חאן ולהקתו :אלי אשד על פזמון בולט באירוויזיון 1979

סוקרטס כוכב עליון : אלי אשד על עוד פזמון שלא זכה ( אבל היה צריך לזכות ) באירווזיון 1979

שמשון אולי תתבגר חיים מזר על עוד פזמון מאירוויזיון 1981

הבלדה של ג'וני בלו :חיים מזר על הפזמון שייצג את גרמניה באירוויזיון 1981

אלוהים תהיה בן אדם : חיים מזר על השיר הישראלי באירוויזיון 1988 

טריויזיון :מרגלית הדרי (יסמין אבן ) מסכמת את האירוויזיונים

בחודש זה מאי 2016 וליתר דיוק ב23 במאי 2016 כשהיא בת תשעים שנים ו23 ימים המלכה הבריטית אליזבת השנייה שברה את שיא כל הזמנים לטענה לשליטה על האי הבריטי ,השיא של ה"טוען לכתר" ג'ימס פרנסיס אדוארד סטיוארט שטען שהוא מלך בריטניה החוקי במשך 64 שנים שלושה חודשים ו116 ימים.זמן ארוך יותר מאשר השלטון של כל מלך לגיטימי בבריטניה ,כולל מאריכת הימים מכולם המלכה ויקטוריה.

אמנם ג'ימס פרנסיס אדיוארד סטיוארט הזה מעולם לא שלט בבריטניה אלא חי כל ימיו בחצר של המלך מאריך הימים אף יותר לואי הארבע עשר בצרפת ,אבל עדיין אריכות הימים שלו ששום מלך לגיטימי באנגליה לא היגיע אליה הייתה בגדר הטרדה מציקה לשושלת המלוכה בבריטניה. כעת אליזבת השנייה שברה שיא זה.

זאת לאחר שבחודש ספטמבר 2015 היא הפכה  למלכה ששלטה הזמן הרב ביותר באיים הבריטיים  שברה את שיאה של המלכה ויקטוריה בתחום זה.

בבריטניה הם   יחגגו במשך כל השנה את יום ההולדת התשעים של המלכה בצורות שונות.למשל באמצעות  פרסום ספר אלקטרוני  חדש היוצא השבוע "פו הדב ויום ההולדת המלכותי" על פו הדב וידידיו המגיעים לארמון בקינגהם כדי למסור למלכה מתנה לרגל יום הולדתה.

וזאת  הזדמנות טובה להיזכר כל תיאוריות הקונספירציה הביזאריות שסובבות מלכה זאת ובראשן הטענות העקשניות שהיא ומשפחתה הם האחראיים לרצח הנסיכה דיאנה ,טענות שבין מפיציהם עומד מליונר מצרי אביו של אהובה של דיאנה שמת עימה. ורק לאחרונה הופרכו סופית בידי בית המשפט הבריטי אך עוד יש להם תומכים מרובים.

אליזבת השנייה נצחית.

גיליונות  עיתון מה-22  באוקטובר 2015 שמודיע על ביקורה של מלכת בריטניה  דיאנה בוושינגטון.בסרט "חזרה לעתיד 2" ( 1989)

בסרט חזרה לעתיד 2  ( 1989) גיבור הסרט  מרטי מקפי ( מייקל ג'י פוקס ) מגיע  במסע בזמן לחודש אוקטובר 2015 מהעבר הרחוק של שנת 1985 רואה ידיעה מדהימה במיוחד  בעיתון   מתאריך ה-22 באוקטובר 2015   מלכת בריטניה דיאנה עומדת לבקר למחרת ה-23 באוקטובר 2015 בוושינגטון בירת ארה"ב והבירה מתכוננת   לאירוע הגדול.

הידיעה היא מדהימה מאחר שהיא מראה למרטי  מעבר לכל ספק שאכן הוא בעתיד הרחוק שבו מלכת בריטניה שוב אינה אליזבת השנייה הנצחית.

זה כבר לא יתגשם.הן  משום הנסיכה דיאנה  מתה כמה שנים לאחר שנעשה הסרט ובכל מקרה איבדה את  האפשרות להיות מלכה בעתיד לאחר גירושיה מהנסיך צ'רלס. ובניגוד לכל הציפיות מלכת בריטניה אליזבת כנראה תישאר המלכה פעילה ונמרצת כתמיד אפילו  באוקטובר 2015. ביחד עם בעלה פיליפ הנסיך מאדינבורג.

החל מה-9  בספטמבר 2015   המלכה אליזבת השניה  שוברת שיא מלכותי באנגליה לפחות.  היא הופכת להיות המלכה מאריכת הימים שביותר ששלטה אי פעם באנגליה כששברה את שיאה של המלכה ויקטוריה ששלטה במשך 63 שנים ו-216 ימים.

אמנם זה לא עושה אותה למלכה המולכת  את הזמן הרב ביותר בעולם בעולם אפילו כיום.  השיא הזה שמור בידי מלך תאילנד הנוכחי.ראמה  התשיעי שמולך מ-1946 אבל הוא צעיר במקצת מאליזבת שנולדה ב-1926. הוא נולד ב-1927.

לאליזבת  יש עוד כמה שיאים .היא ובעלה הנסיך פיליפ "הדוכס מאדינבורו" שומרים על הזוגיות המלכותית מאריכת הימים ביותר בהיסטוריה הבריטית עם כי על פי כל הגדרה  זוהי זוגיות צוננת באופן מיוחד אפילו עבור זוג בריטי.המלכה ידועה כמי שמעדיפה את כלבי הקורגי שלה על בני משפחתה.

.מאז 1947 היא המלכה מאריכת  הימים השניה ביותר  של קנדה אחרי לואי ה14 מהמאה ה-17. ששלט מילדותו עד זיקנתו.היא ראש חבר העמים הבריטי המפקדת העליונה של הצבא הבריטי וראש הכנסיה האנגליקנית וידועה כאדוקה ביותר בדתה.

לכאורה, המלכה אליזבת השנייה היא דמות משעממת ו"מיובשת" מאין כמוה, שעם כל החומר הרב שיש עליה, יש להודות על האמת: השושלת הנוכחית של מלכי אנגליה, שושלת וינדזור, או האנובר, כפי שהם נקראו במקור, כאשר היו משפחה גרמנית שהגיעה לאנגליה, כוללת את הדמויות המשעממות ביותר בהיסטוריה שלה, בהשוואה לשושלות קודמות כמו שושלת פלאנטאנג'ט, עם דמויות כמו הנרי השני (מהסרט "בקט"), אישתו אלינור (מהסרט "האריה בחורף") וילדיו ריצ'רד לב הארי ( מהספר "איבנהו " מהספר והסרט "הקמע" של ולטר סקוט), ג'ון בלי ארץ (מאינספור סרטי "רובין הוד") או שושלת טיודור עם הנרי השמיני מ"ששת נשותיו של הנרי השמיני "  מ"בת בוליין האחרת " ו"הטיודורים" ולאחרונה מ"וולף הול "), בנו  אדוארד  הרביעי (מ"בן המלך והעני") ובתו אליזבת הראשונה (מאינספור סרטים וסדרות).

יש להם, בשושלת וינדזור,השושלת של אליזבת עצמה  את  המלך מאריך הימים   אם גם כשרוב הזמן הוא שקוע בטירוף ג'ורג' השלישי, שזכור מהסרט "טירופו של המלך ג'ורג'", ויש להם את ויקטוריה, המלכה המאריכה ימים.

ויש גם אביה של אליזבת, המלך ג'ורג' השישי, שבדמותו מככבת בסרט זוכה האוסקרים, "נאום המלך", העוסק בבעיות הדיבור שלו.

אבל מה, מה יש במלכה אליזבת השנייה  שיעורר עניין ביוצרי יצירות דרמטיות ?

כמדומה, מעט מאוד.לכאורה לא הרבה אירועים דרמטיים התרחשו בזמן שלטונה הקשורים אליה ובכל זאת, המלכה אליזבת השנייה נמצאת עימנו כמלכה מאז 1952 . סמכויותיה רחבות היקף להלכה, אך בפועל אין היא רשאית לעשות בהן שימוש. כמעט כל פעולותיה, בפרט בתחום הפוליטי, נעשות לצרכים סמליים וטקסיים בלבד. לדוגמה, בעת הצגת ממשלה חדשה בבריטניה, היא נדרשת לקרוא את הנאום שכתב ראש הממשלה הנבחר כאילו כתבה אותו בעצמה.

אבל בתפקידים שיש בידיה היא נאחזת בעקשנות בקשיחות.

זאת בניגוד למה  שעשה מלך ספרד חואן קרלוס שלאחר שהסתבך בשערוריה כאשר יצא  למסע ציד על חשבון כספי משלם המיסים הספרדי  לטענת  התקשורת הספרדית או על חשבונו של איש עסקים  סורי עשיר לטענת הארמון ,העביר את הכתר לבנו אחרי 39 שנות שלטון בלבד ביוני 2014 .והזכיר את מלכת בריטניה ואת יורש העצר  המזדקן שלה במפורש בהקשר זה. "איני רוצה שבני יזדקן כשהוא מחכה לשלטון כמו הנסיך צ'רלס " אמר המלך ( כעת בדימוס )  חואן קרלוס.

בניגוד לחואן קרלוס   מלכת בריטניה  כבר הודיעה שהיא מתכוונת להישאר המלכה עד יומה האחרון. וכי  יורש העצר צ'רלס ייאלץ לחכות.

אימה של אליזבת השנייה " המלכה האם "  שגם שמה היה אליזבת העריכה ימים עד גיל 101,  כך שיתכן שלמלכה אליזבת השנייה צפויות עוד שנים רבות של מלוכה.

כעת נראה שהנסיך צ'רלס יצטרך לחכות עוד זמן ארוך יותר מזמן הציפיה של אדוארד השביעי בנה של המלכה ויקטוריה שירש אותה לבסוף  ב-1901  והוא בן 59 שנים והחזיק בתפקיד יורש העצר במשך הזמן הארוך ביותר עד אז בהיסטוריה הבריטית. הוא  שלט במשך תשע שנים וארבע עשר שבועות ונפטר בגיל 69.

המלך הבריטי  המבוגר ביותר שנכנס לתפקיד עד כה  היה ויליאם הרביעי מהמאה  ה-18  יורשו של ג'ורג' השלישי המטורף מאריך הימים  (  שמלך 59 שנים ו96 ימים חלקם מבית המשוגעים ) שנכנס לתפקיד בהיותו בן 64‏  לאחר שכל אחיו הבוגרים כבר נפטרו  ומלך  במשך שבע שנים עד פטירתו בגיל 71.

הנסיך צ'רלס שבר  כבר את השיאים האלו  של אדוארד השביעי   של אריכות ימים כיורש העצר  במשך 63 שנים מאז עליית אימו  לכס המלוכה  הוא כיום בן 66. במידה שירש לבסוף את אימו ( דבר שאינו בטוח כלל ועיקר )  ישבור גם את השיא של ויליאם הרביעי ויהיה המונרך הבריטי שנכנס לתפקיד בגיל המבוגר ביותר.

העידן האליזבתני השני

כהונתה  של אליזבת השנייה החלה עם פטירת אביה, המלך ג'ורג' השישי, ב-6 בפברואר 1952  גורג' השני החליף את דודה השנוי מאוד במחלוקת של אליזבת אדוארד השמיני מלך שכפי התברר היה אוהד מאוד ה להיטלר ולנאצים. למזלה של בריטניה הוא עורר שערורייה חסרת תקדים  התחתן  עם הגרושה האמריקנית  ואליס סימפסון שהיום התברר שהייתה סוכנת נאצית וכתוצאה נאלץ לעזוב את כיסא המלוכה.( ראו מאמרי  על נושא זה "המלך הפרו -נאצי של בריטניה ".) ואת מקומו תפס אחיו אביה של אליזבת המלך ג'ורג' השישי/

.אם זאת ייתכן היום שהסיבה לסילוקו הייתה אהדתו לנאצים ואילו לא  היה מתחתן עם מיס סימפסון ייתכן שהייתה נמצאת דרך אחרת לסלקו.

כל הפרשיה הזאת הוזכרה לבריטים מחדש לאחרונה כאשר נחשף  בידי הצהובון הבריטי "הסאן"  סרטון  שכיום הוא שערורייתי למדי של מלכת אנגליה אליזבת' השנייה  בילדותה : צילומי וידאו נדירים בהם נראית המלכה אליזבת כילדה  בגיל שבע, כשהיא מצדיעה במועל יד. בסרטון  הקצר שאורכו 17 שניות בלבד שצולם ב-1933  בטירת בלמורל שבסקוטלנד מתרגלות המלכה לעתיד   יחד עם אחותה, אמה  ו אשתו של המלך ג'ורג' השישי שמאוחר יותר נודעה כ"המלכה האם  ודודה  המלך לעתיד אדוארד הצדעה במועל יד, באופן המזוהה עם המשטר הנאצי.  ולאחר מכן מחקה אליזבת את אמה.
אחותה של אליזבת, מרגרט, נראית אף היא בסרטון, כשהיא בת שלוש. אליזבת אף מתועדת כשהיא משחקת עם אחד מכלבי הקורגי שבאחוזה, ואף רוקדת ומשחקת עם אחותה הקטנה. האחרונה מתה מהתקף לב בשנת 2002.
נראה שהנסיך אדוארד, שלימים הפך למלך בריטניה אדוארד השמיני ונודע בגילויי הסימפטיה שלו כלפי המשטר הנאצי, שהוא היוזם של כל ההצגה הזאת.  והסרט הוא עדות ברורה לאהדתו למשטר הנאצי כבר מימיו הראשונים.

הסרט עורר סערה בבריטניה וארמון המלוכה הגיב מיידית.  "אנו מאוכזבים מפרסום והפצת הסרטון, שצולם לפני שמונה עשורים", נכתב בהצהרה שפרסם בית המלוכה בעקבות פרסום הסרטון. "מרבית האנשים שיצפו בצילומים יבינו את ההקשר והזמן שלהם".

עוד נמסר מהארמון כי "ניתן לראות את בני המשפחה משחקים, ומחקים מחווה נפוצה שראו באותה עת בדיווחים חדשותיים. אף אחד לא יכול היה לצפות כיצד תתפתח ההיסטוריה, ועל כן הניסיון להסיק מסקנות שונות מהסרטון הוא מטעה ושגוי".
שעות אחדות לאחר שפרסם הצהובון הבריטי "הסאן" את הסרטון הנדיר הבריטים הביעו את זעמם ברשת – אבל דווקא כלפי העיתון. הגולשים לא התלהבו מפרסום הסרטון, שצולם לפני יותר מ-80 שנה כשהילדה הקטנה שתהפוך שנים לאחר מכן למלכה, מחקה את מעשיהם של אמה ודודה, הנסיך אדוארד. "הסאן", מצדם, טענו בראיון לרשת BBC כי מדובר ב"סיפור חשוב ומעניין".

"'הסאן' ירדו לשפל חדש כשרמזו שהמלכה תומכת בנאצים עם הכותרת 'הוד מלכותה' (Royal Heilnesses)", כתב אחד הגולשים בהתייחס לכותרת שהעניק הצהובון לסרטון. הגולשת רייצ'ל הוקינס כתבה: "אם אני הייתי המלכה, הייתי מרחיקה מהמדינה את האיש המתועב הזה, רופרט מרדוק", בהתייחסה למייסד "הסאן".
בעקבות פרסום הצילומים איים בית המלוכה בנקיטת צעדים משפטיים נגד מדליף הסרטון, אך כעת מתברר כי מקור הדליפה הוא בטעות שביצע גורם בבית המלוכה, שככל הנראה העניק גישה לחומרי גלם מארכיון הארמון ליוצרי סרט תיעודי. חלק אחר מאותו סרטון אף הופיע בשנה שעברה בתערוכה שעסקה במשפחת המלוכה.

כיום הייתה  זאת רק שערורייה קטנה שנעלמה בתוך מספר ימים  ורק הראתה את האהדה שאותה ממשיכים הבריטים לרחוש למלכה הזקנה. אך יש מקום לחשוב שעם  הסרט הזה היה נחשף בשנות התשעים כאשר מעמדה של משפחת המלוכה היה בשפל המדרגה כתוצאה משערוריות הנסיכה דיאנה ( על כך ראו בהמשך ) הוא עלולה היה להיות הקש שיתרום לנפילת בית המלוכה.

אבל אין  סכנה כזאת  כיום עם נכדה הנסיך ויליאם  וניניה האהובים של  המלכה מעמדו של בית המלוכה חזק כתמיד.

אלא אם כן כמובן ימצא את עצמו בליבה של שערורייה חדשה.

אליזבת התחתנה בצעירותה  עם הנסיך פיליפ קרוב משפחה שהיה נסיך דנמרק ויון ולו אין מעמד מלכותי .אבל הזוגיות בינהם היא הארוכה ביותר בהיסטוריה  של בית  המלוכה הבריטי. הוא ידוע כמי שלמשפחתו היו קשרים נאציים אבל שירת בצי הבריטי במלחמת העולם השנייה. אימה של אליזבת התנגדה בתחילה לנישואין אולי בגלל קשרין הנאציים של פיליפ וכינתה אותו "ההוני" אבל ויתרה לבסוף  לבתה בעלת האופי החזק. הוא קיבל את התואר הדוכס מאדינבורג. אבל נאלץ לותר על כך ששמו יהיה שם המשפחה והם בני  הזוג היחיד בממלכה המאוחדת ששם המשפחה שלהם הוא שם משפחת האם וינדזור ולא שם משפחת האב.

ההכתרה של אליזבת לאחר שאביה נפטר בגיל צעיר יחסית בשנתו כשאליזבת הייתה בת 25  הייתה האירוע הבינלאומי הראשון שצולם כולו בטלוויזיה וזה כנגד רצונו והצעתו של ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל בהתאם לרצון אליזבת שכל העם יראה את האירוע שהוסרט גם טכנולוגיה מהתלת מימד ואף בצבע. 27 מיליון איש צפו באירוע הזה במכשיר הטלוויזיה שזה מקרוב החל להיכנס לכל בית. .עוד 11 מיליון שלהם עוד לא היה את מכשיר הטלוויזיה  האזינו לשידור הרדיופוני שלו. ( כאשר הוכתרה המלכה ויקטוריה לעומת זאת צפו בהכתרה כ400 אלף איש בלבד בלונדון).

הרעיון המנחה היה שבהכתרה זאת נפתח "עידן אליזבתני חדש"המקביל לעידן של אליזבת הראשונה  שבחייה נוצרה האימפריה הבריטית של תיקווה ושגשוג לעם ולאימפריה הבריטית.

אלא שבזמנה של אליזבת השנייה כל האימפריה שעליה "לא שקעה "השמש מעולם" נעלמה.בריטניה הלכה והצטמצמה בעצמה.

אליזבת היא כמו כל מלך מאז ימי הנרי השמיני ראש הכנסייה האנגליקנית וזה אמר שהיא ביקשה מאחותה מרגרט שלא להתחתן עם אהובה גרוש בניגוד לחוקי הכנסייה.אחותה התחתנה לבסוף עם אדם אחר.

למרות שהיא נראית כלא יותר מבובה של הממשלה הבריטית הנבחרת, במציאות יש למלכה השפעה רבה מאחורי הקלעים וכאשר יש מדיניות ש"ממש" לא מוצאת חן בעיניה כמו למשל המדיניות של ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר שנראתה לה כמפרדת בין המעמדות הבריטים השונים היא אינה מהססת להשמיע את דעתה באוזני מי שצריך ולדאוג שעמדה זאת תגיע לכלי התקשורת .ומכיוון שהמלכה אהובה מאוד בבריטניה לדיעותיה אלו יש השפעה גדולה.

ועם זאת נשמעים  קולות רבים בבריטניה ובמדינות האחרות של חבר העמים הבריטי ששואלים מדוע המוסד האנכרוניסטי של המלוכה עדיין קיים וטונים שאפשר להשתמש בכספים המושקעים בו למטרות טובות בהרבה כמו חינוך. הקולות האלו נשמעים ברמה במיוחד כאשר בית המלוכה מסתבך בשערורייה נוספת ואלו מתרחשות אחת לכמה שנים. נשמעים גם קריאות למלכה להתפטר ולהעביר את הכתר לבנה הנסיך צ'רלס שמחכה לו מזה שנים רבות .

היא הולידה שלוש ילדים את צ'רלס יורש העצר הוותיק את אנדרו  שהתפרסם בשערוריות מין שונות ואת אדוארד שידוע בעיקר כמפיק תוכניות טלווזיה על בני משפחת המלוכה. כאשר נולד בנם צ'רלס ב-1948  אליזבת  השמרנית הקפידה למול אותו כפי שמקובל אצל בני משפחת המלוכה הבריטית לפחות מאז ימי המלך ג'ורג' הראשון שהביא את המנהג מהנובר שבגרמניה כנראה משום שהחליט שהוא מצאצאי דוד המלך.

צ'רלס  נימול לא בידי רופא המלכה אלא בידי מוהל יהודי.  יעקב סנאומן מוהל רשמי של קהילת לונדון. גם אחיו אנדרו ואדוארד נימולו גם הם אחר בתורם.

צ'רלז יורש העצר הנצחי לאליזבת השנייה  שנודע בעיסוקיו  הרבים והמגוונים ובהם כתיבת ספר ילדים _שאף תורגם לעברית.

הוא התפרסם יותר מכל  בנישואיו ב-1981  לנסיכה דיאנה גננת לשעבר ונכדה  של מחברת רומנים רומנטיים שנראתה כמעין סינדרלה אישה שבאה משום מקום על מנת לחדור לבית המלוכה.   להפתעת הכל  דיאנה היפה התגלתה כאישיות כריזמטית זוהרת אהובה מאוד על העם הבריטי והפכה לאחת הדמויות הציבוריות המוכרות והאהובות ביותר בעולם כולו ,אם כי לא על בני משפחת המלוכה האפורים שעליהם האפילה לחלוטין.

במיוחד לא על צ'רלס שגילה אחרי כמה שנות נישואין  שהוא אינו מתעניין בדיאנה ששיעממה אותו  וכי הוא מעדיף עליה אהובה קודמת את קמילה פרקר (הזוהרת הרבה פחות מדיאנה ).

לבסוף לאחר שורה של בגידות הדדיות שעוררו תשומת לב ציבורית רבה הם התגרשו ב לבסוף ב-1996 שערורייה שפגעה מאוד בתדמית בית המלוכה. עד היום יש חשדות חזקים בבריטניה שהנסיך הארי  בנו  הג'ינג'י הצעיר של צ'רלס מדיאנה  שמשרת כיום בצבא בריטניה וידוע במסיבות הפרועות שאותן ניהל , שהיה  יורש העצר השלישי לכיסא מלכת בריטניה אם משהו יקרה לאביו ולאחיו ויליאם ( אך כעת הוא החמישי בסדר הירושה אחרי שנולדו לו אחיין ואחיינית )  נולד מרומן שניהלה דיאנה  עם  גבר בשם ג'יימס הוויט, קצין צבא לשעבר, ולא מנישואיה המתפרקים לנסיך צ'ארלס.

בין הארי ובין ג'ימס הוייט יש דמיון רב בתווי  פנים. באופן רשמי, הרומן בין הוויט לדיאנה התחיל ב-1986, למעשה הוא החל ב-1984 ככל הנראה כמה ימים לפני שדיאנה נכנסה להיריון.  (הוייט עצמו מכחיש  כיום בכל תוקף שהוא אביו  של הארי).

המסורת  של המילה של הנסיכים  נפסקה בידי הנסיכה דיאנה שהחליטה שבניה לא ימולו ונראה שגם הנכדים כבר אינם נימולים אם כי בית המלוכה לא פירסם הודעה רשמית בעניין.

צ'רלס ודיאנה נפרדו רשמית ב-1992.וגירושיהם קיבלו תוקף סופי באוגוסט 1996.

התדמית זאת עוד נפגעה עוד יותר כאשר אחיו של צ'רלס אנדרו התגרש מאישתו שרה פרגוסון (פרגי ) חברתה של דיאנה כמעט במקביל.

צ'רלס  התחתן  לבסוף לאחר כמה שנים עם קאמילה אם כי הייתה גרושה .וזה אמר שאימו המלכה ראש הכנסייה האנגליקנית לא יכלה לברך אותו על הנישואין האלו ,ומן הסתם זה לא תרם לשיפור היחסים בתוך משפחת המלוכה.

המזימה כנגד הנסיכה דיאנה

במהלך שנות השמונים והתשעים דומה היה שמשהו  רע קורה לשושלת המלוכה. הבריטית משהו שאולי עלול להביא לבסוף לנפילתה כ"לא רלבנטית " וכ"ביזבוז של כספי הציבור".

כשנשאה אליזבת את נאומה השנתי לאומה בערב חג המולד 1992, כינתה את השנה שחלפה "אנוס הוריביליס" – שנה נוראית (בלטינית). באותה שנה נשרף הארמון האהוב עליה, טירת וינדזור, בנה צ'ארלס הודיע על פרידתו מדיאנה, בתה אן ובנה אנדרו התגרשו מבני זוגם וגרושתו של אנדרו צולמה בלבוש מינימלי בחברת מאהב אמריקני. שנת 2002 נשאה אופי דומה, עם פטירתן של אחותה, הנסיכה מרגרט, ואימה, המלכה האם.

אבל הגרוע מכל ,נקודת השפל של כל הזמנים במעמדה של המלכה ובמעמדו של בית המלוכה היה כמדומה ב-1997 בעקבות מותה של הנסיכה דיאנה בתאונת דרכים.

הנסיכה דיאנה, חייה הטראגיים  ומותה, הפכו לסיפור  המוכר למיליונים ונכתבו עליה עשרות, ואולי אף מאות, ספרים והיא האפילה בכך אף על המלכה עצמה. היא הפכה לדמות אהובה בעולם כולו מאחר שהייתה מעורבת בנושאי  חשובים שונים כמו עזרה לחולי איידס והמאבק במוקשים השונים שמכעסים את כדור הארץ ופוגעים במאות אלפים ובמליונים.

אמנם גם בני המשפחה האחרים ובהם צ'רלס היו מעורבים בנושאי צדקה כאלה. אבל איש מהם לא עשה זאת בצורה זוהרת וכריזמטית כמו דיאנה והיא האפילה עליהם לחלוטין בכל צעד שעשתה.

ב31 באוגוסט 1997  נהרגה דיאנה נסיכת ולס גרושתו של הנסיך צ'רלס בתאונה ביחד עם בן זוגה לאותו הרגע המליונר הפלייבוי המצרי דודי אל פייד הנהג של שניהם הנרי פאול שומר ראשון של דודי נפצע קשה.

התאונה נגרמה כתוצאה מצלמי פפראצי רכובים על אופנועים שעקבו אחרי דיאנה לכל מקום.פאול שהירבה לשתות ( והתברר שהיה מודיע נמוך דרגה לשירותי הביון הצרפתיים ) נהג במנהרה מהר מידי והנסיכה וגם בן זוגה מצאו את מותם. המליונר המצרי לא עורר את עניינם של רבים אך לא כך דיאנה שהפכה ל"מלכת הלבבות " הבריטית אולי בתגובת נגד למלכה הקפואה והמוכרת  אולי כבר יותר מידי מזה עשרות רבות של שנים.דיאנה  הפכה לנושא  אבל לאומי .הציבור הראה עוינות חסרת התקדים למשפחת המלוכה ובראשה אליזבת שנראתה כמי שמולכת כבר שנים רבות מידי. לאחר מותה של דיאנה נפגעה תדמיתה של בית המלוכה פגיעה אנושה  גם מאחר שנראה היה שבני משפחת המלוכה  ובראשם המלכה אינם עצובים יותר מידי על מות הנסיכה שגרמה להם בעיות עצומות והאפילה עליהם לחלוטין בתקשורת.המלכה אמנם נשאה נאום טלוויזיוני קצר ולא נרגש לרגל מותה של דיאנה ובכך מילאה את חובתה בנושא.

רק כעבור שנים עם נישואיו של בנה של דיאנה ויליאם  לבכירת ליבו חזרה האהבה הבריטית לבית המלוכה למה שהייתה לפני דיאנה.

מהר מאוד החלו להישמע טענות שהיה קשר  כנגד דיאנה שבמרכזה עמדו המלכה ובעלה הנסיך פיליפ ובנם צ'רלס .הטענות היו שכמובן המלכה ובעלה לא זיהמו את ידיהם אישית אלא שלחו את אנשי השירות החשאי הבריטי אם אי 6 לבצע רצח של הנסיכה.

במרכז הטענות האלו עמד אביו המליונר של דודי מוחמד אל פייד שטען שדיאנה הייתה בהריון מדודי  השניים ועמדו להודיע על אירוסיהן .וכבר קנו טבעת נישואין.ומשום כך נרצחו שניהם שכן המלכה לא יכלה לסבול את האפשרות לבריטניה יהיה יורש עצר אפשרי בן הדת המוסלמית.

אל פאייד טען שדיאנה טענה לפניו כי חייה בסכנה. גם הבטלר שלה כתב בספר שדיאנה כתבה לו במכתב ש"איקס איקס איקס ( הנסיך צ'רלס בלשון בני אדם )כדי שיוכל להינשא מחדש.היא חשדה שגם אהובה לשעבר שומר הראש בארי מנאקי שנמצא מת בתאונת  אופנוע למעשה נרצח.

הועלו טענות שונות  שלפיהן ונטען כל התאונה הייתה מזימה מתוכננת היטב בידי שליחי בית המלוכה.

אך חקירה יסודית הראתה  שלטענות האלו לא היה   כל יסוד כל חבריה ורופאיה של דיאנה העידו שהיא לא הייתה בהריון בעת התאונה בניגוד לטענתו של מוחמד אל פייד שכל טענותיו בנושא  שוות פחות מקליפת השום.הוא למעשה מאדיר את זכר בנו כמי שיכול היה להיות אבי של בן משפחת המלוכה.

ב-2007 נערכה חקירה רשמית בבית משפט בריטי בשאלת מותה של הנסיכה דיאנה.המסקנות שהוגשו ב7 באפריל 2008 היו ש'הנסיכה מתה בתאונה שנגרמה לא בידי זוממים מרושעים מבית  המלוכה אלא בידי חוסר שימת הלב של הנהג הנרי פאול ופעולותיהם של הפפרצי החקירה הראתה שטבעת אכן נרכשה בידי נציג של מוחמד אל פאייד לאחר שנודע מותם של דודי ושל דיאנה. כל חבריה של דיאנה היצהירו /שהיא לא הייתה מעוניינת אז בנישואין ובוודאי לא לדודי שהיה עבורה רק קשר זמני ( וגם לא במועמד נוסף לנישואין מטעם עצמו שגילה בה עניין רב המליונר האמריקני דונלד טראמפ כיום מועמד מוביל במירוץ מטעם המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב ).

היא כן הייתה מעונינת בקשר נישואין עם מוסלמי רופא לב פקיסטני בשם חסנט קאן.אבל הוא לא היה מעוניין בה. ככל הנראה   אם אכן היה מעוניין בה  למשפחת המלוכה הבריטית לא הייתה התנגדות או תמיכה לכך שהיא תינשא לו.

כתוצאה מהפסיקה אל פייד הודיע שהוא מפסיק את העיסוק שלו בקשר של משפחת המלוכה כנגד דיאנה ודודי.אבל לאחרונה ניסה  להוציא סרט על פי הגירסה שלו של האירועים.

במקום זה הוא התמקד בנסיונות להשיג עצמאות לסקוטלנד   מבריטניה ומלכתה. גם בגלל שלדעתו אבות הסקוטים  הקדומים היו מצרים.

המלכה אליזבת השנייה  מאריכת הימים הצליחה להשתחרר אחרי שנים מהצל העמוק של פרשת דיאנה. בראש ובראשונה לאחר שבנה של דיאנה  ויליאם נישא לבחירת ליבו  קתרין ב-2011 בטקס מרשים שהראה שוב עד כמה בני העם הבריטי אוהבים ומתעניינים במשפחת המלוכה שלהם.

ב-21 בדצמבר 2007  הפכה אליזבת לשליטת הממלכה המאוחדת המבוגרת ביותר בהיסטוריה,  איש מקודמיה וקודמותיה לא כיהנו בתפקיד הרם מעבר לגיל 81. חגיגות יובל הכסף, יובל הזהב ויובל היהלום למלכותה, להם זכתה בעבר רק המלכה ויקטוריה  בשנים 1977  2002 ו-2012 צוינו ברחבי הממלכה בטקסים ומופעים.

ביום רביעי התשיעי בספטמבר 2015 היום שבו נשבר שיאה של המלכה ויקטוריה יהיה יום עבודה "רגיל" עבור מלכת בריטניה ובעלה פיליפ. הם אמורים לחנוך קו רכבת סקוטי חדש.

אולם עצם העובדה שמלכת בריטניה בת ה-89 מתייחסת ליום הזה כיום עבודה "רגיל" היא כבר מדהימה ומראה על אריכות הימים בעידן הזה.כאשר המלכה ויקטוריה נפטרה בגיל 81 ב-1901 היא  הייתה אישה חולה מאוד שמזה שנים לא יכלה לתפקד.

מה יעשה הנסיך צ'רלס יורש העצר  הנצחי מזה למעלה מ-64 שנים ביום הזה לא נמסר בידי כלי התקשורת.

המקום שבו לא דרכה כף רגלה של מלכת בריטניה

מלכת בריטניה מחזיקה בשיא נוסף על כל אלו שצויינו. במשך כל שנות המלוכה המרובות שלה  קיימה המלכה את מספר הנסיעות  הגבוה ביותר שאותו קיים ראש מדינה כלשהו בהיסטוריה האנושית  לחו"ל.לאמיתו של דבר היא קיבלה את הידיעה על מות אביה המלך בעת שהייתה בביקור ממלכתי בקניה.

נכון לספטמבר 2015 היא  יצאה ללא פחות מ- 265 ביקורים רשמיים ב-116 מדינות, ובמסעותיה הגיעה לא פעם למזרח התיכון, ובין היתר לירדן, כווית, בחריין וסעודיה.

אחד המקומות הבודדים על פני כדור הארץ שבהם לא ביקרה המלכה הוא מדינת ישראל.

בארץ הקודש שמשם לפי המסורת היגיע אחד מסמלי בית המלוכה "אבן סקון" שלפי המסורת היא האבן שעליה ישן יעקב אבינו בבית אל , מעולם לא דרכה כף רגלה  של ראש הכנסייה האנגליקנית הבריטית וכנראה גם לא תדרוך. לאורך השנים התקיימו רק שלושה וחצי ביקורים של בני משפחת המלוכה בישראל, וגם אלו הוגדרו והודגשו על ידי הדוברים הרשמיים בלונדון כ"פרטיים בלבד".

הנסיך פיליפ ביקר בישראל באוקטובר 1994 בהזמנת "יד ושם"על מנת להזכיר את אימו  הנסיכה אליס שסייעה  ליהודים יוניים בזמן השואה.בביקורו הוא נפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין והנשיא עזר ויצמן אך הביקור היה ללא כל גינוני טקס המלווים בחיקורים רשמיים.

בנובמבר 1996 ביקר בישראל הנסיך צ'רלס בפעם הראשונה ( ועד כה האחרונה ) כשהשתתף בהלוויתו של ראש הממשלה רבין ביחד עם ראשי מדינה רבים אחרים מהעולם.

אחותה של המלכה הנסיכה מרגרט  אף הירשתה לעצמה אז  באותה שנה של התחממות   היחסים שבין בריטניה וישראל לקפוץ לביקור תיירותי קצר בכינרת במהלך "ביקור פרטי קצר בירדן ".

ביקור אחרון של בן משפחת המלוכה בארץ הקודש היה בספטמבר 2007 כאשר בנה הצעיר של המלכה הנסיך  אדוארד ביקר כאן במשך ארבעה ימים בהזמנת אירגון לבני נוער יהודים וערבים".הוא נפגש עם הרב הראשי דאז יונה מצגר וגם עם המליונר דאז נוחי דנקנר  וסייר ב"יד ושם "ואיזכר את סבתו המנוחה מצילת היהודים.  אך הוא הקפיד שלא להיפגש עם הנשיא או ראש הממשלה והודגש שהמדובר בביקור פרטי בלבד.

בכך מסתכמים הביקורים הידועים של בני משפחת המלוכה הבריטית במדינה שפעם הייתה חלק מהאימפריה שלהם. ושרחובות מרכזיים בעריה נקראים על שם סבה של המלכה ,המלך ג'ורג'.  ".

זאת ככל הנראה לא דווקא כתוצאה מחרם "רשמי"  של משפחת  המלוכה  על ישראל אלא בהמלצת הממשלה הבריטית שמאשר לבני משפחת  המלוכה לאן מותר להם לנסוע כסמליה של הממלכה המאוחדת. העמדה הרשמית היא שביקור רשמי של בן משפחת המלוכה בישראל יתאפשר רק כשהסכסוך הישראלי ערבי יגיע לקיצו.ואם כך אז נצטרך לחכות עוד זמן רב מאוד.

המלכה ובני משפחתה ממעטים מאוד להתבטא בנושא מדינת ישראל או הסכסוך היהודי ערבי להוציא השמעת דעות רשמיות של הממשלה הבריטית.

אמנם הנשיא ראובן ריבלין הזמין לאחרונה רשמית שוב את מלכת בריטניה דרך השגריר הבריטי החדש לישראל  לביקור במדינת ישראל בעוד שנתיים כשימלאו מאה שנה להצהרת בלפור ןבכך "לסייע לתהליך השלום ".

האם תנצל  המלכה את ההזדמנות ותבוא בכל זאת פעם אחת  בחייה לארץ הקודש?

בשלב זה לאור כל המתרחש במזרח התיכון סביר להניח שבזמן שבו אפילו ביקור של ראש הממשלה בנימין נתניהו בלונדון נתקל בהתנגדות עצומה של אלפים לא תורם לרצונם של בני משפחת המלוכה הבריטית לבקר בישראל הסיכוים נראים נמוכים כתמיד.  ".

( מקום נוסף שבו לא דרכה כף רגלה של מלכת בריטניה  וכנראה לא תדרוך הוא יוון ככל הנראה משום שיוון היגלתה את בעלה הנסיך פיליפ כשהיה ילד ולמלכה ולבני משפחתה יש זיכרון ארוך מאוד.).

מה יהיה עתיד בית המלוכה?

בתקופתה של אליזבת השנייה האימפריה הבריטית האדירה הלכה וקטנה.בימי שלטונה /של המלכה ויקטוריה ששלטה על רבע מהעולם היו לה כ400 מיליון נתינים.לעומתה אליזבת השנייה מולכת "רק " על 139 מיליון נתינים שמתפזרים בכ-15 מדינות חבר העמים הבריטי שבהן אליזבת מוגדרת כראש המדינה.. אמנם עדיין מספר מכובד.אבל האם הוא ישאר גם בימי יורשיה?

יש חששות כבדים ביותר שהשיא שאותו שברה אליזבת השנייה השבוע ,שוב כבר לא ישבר יותר בעתיד.זאת מאחר שהממלכה המאוחדת של אליזבת עלולה להפסיק להתקיים אולי כבר בעתיד הקרוב.

המלכה נמצאת תחת איומי רצח בילתי פוסקים מצד גורמים איסלאמיים בבריטניה ומחוצה לה.רק לאחרונה נודע ולא בפעם הראשונה שהמלכה משמשת כיעד לרצח לסוכני צבא הטרור דאע"ש בבריטניה.\מעבר לכך כיום יש חששות כבדים שאפילו סקוטלנד תדרוש לעצמה לבסוף עצמאות ובכך תחוסל האימפריה שאותה הקימה אליזבת הראשונה סופית.  בריטניה כיום מוצפת במהגרים זרים חלקם הגדול ממוצא מוסלמי והשם הפופולארי ביותר כיום בריטניה לתינוקות הוא "מוחמד". יש המעריכים שבתוך כמה עשורים בלבד  אולי בשנת 2051 כבר יהיה  בבריטניה רוב מוסלמי מוצק.

אליזבת  השנייה מן הסתם כבר לא תהיה אז מלכת בריטניה  אבל התהליכים האלו ניכרים היטב כבר היום.

בבריטניה נשמעו קולות רבים לאורך השנים על כך שאליזבת תהיה המלכה האחרונה שכן לבריטניה אין עוד צורך במלכים. ספק אם צ'רלס המזדקן יתקבל בברכה כמלך בן 70  הזקן ביותר שעלה אי פעם על כס המלוכה בבריטניה  וייתכן שהוא יוותר על התפקיד לטובת בנו ויליאם שאולי עוד ישרת כמלך בריטניה בעתיד ( ואולי לא).

מאידך :בריטניה סובלת מגל של בעיות.  סקוטלנד רוצה להיפרד וייתכן שרק מלך הוא זה שיוכל להחזיק  איך שהוא את כל "הממלכה המאוחדת "ביחד ולכן למרות הכל נראה את בית המלוכה הבריטי שעד כמה שהוא אהוב על הבריטים איש אינו מבין מדוע בעצם צריך אותו ,  גם בעתיד.

השיאים הבאים של המלכה אליזבת השנייה.

ב-25 במאי 2017 המלכה אליזבת השנייה תשבור את השיא של אימה אליזבת המלכה האם כאישה שהחזיקה בתואר "מלכה " הזמן הרב ביותר באיים הבריטיים מה- 11 בדצמבר 1936 ועד יום מותה ב30 במארס 2002  במשך 65 שנה ו109 ימים.

ב17 במארס 2020 בגיל 93 שנים ו271 ימים היא תשבור את השיא של פרנץ יוזף  קיסבר האימפריה האוסטרו –הונגרית  כמונארך השני המאריך ימים של מדינה גדולה בתולדות אירופה.

ב27 במאי 2024 בגיל 98 שנים ו36 ימים היא תשבור את השיא של לואי ה-14 מלך צרפת  ושליט קנדה כשליט מאריך הימים ביותר של מדינה אירופאית גדולה ושל קנדה.

אם אליזבת השנייה עדיין תמלוך ב-19 באוקטובר 2034 בגיל 108 היא תשבור את השיא של כל הזמנים של המלך סובוזה השני מסויזילנד כשליט מאריך הימים ביותר בהיסטוריה.זאת כמובן בהנחה שהמלך רמה מתאילנד לא יהיה אז כבר בחיים.

נספח : המלכה אליזבת השנייה  בספרות היפה

בניגוד לקודמיה  כמו הנרי השמיני ואליזבת הראשונה ,על המלכה אליזבת  השנייה  מאריכת הימים לא כתבו הרבה  בספרות היפה ובאופן יחסי  התייחסו אליה  רק מעט בתרבות הפופולארית.

המלכה  כיכבה בשנות התשעים  בסדרת רומנים בלשיים של הסופר ס.ס. בניסון "הוד מעלתה חוקרת " עם שמות כמו "מוות בארמון בקינגהאם  ו "מוות בשרינגהאם האוז"  ו"מוות בטירת וינדזור "שבהם המלכה מסייעת למשרתת לפתור רציחות שבוצעו  בטירות שלה.

אלן בנט   כתב את "הקוראת המלכותית "" (תרגם מאנגלית והוסיף מפתח מושגים: יואב כ"ץ,  תל-אביב, משכל, [תשס"ח], 2008), שמתאר כיצד בגיל מאוחר המלכה הופכת לקוראת אובססיבית של ספרות טובה ואף שוקלת בסוף הספר לכתוב בעצמה.

היא הופיעה רק מעט בסיפורי הקומיקס. יוצא דופן אחד סיפור קומיקס אמריקני על גיבור-העל האמריקני בטמן והבלש הפרטי המפורסם שרלוק הולמס, שבחוברת  "Detective Comics 572 THE DOOMSDAY BOOK" מצילים ביחד את המלכה מידי צאצא של  אויבו הוותיק של הולמס, הפרופסור מוריארטי, שמנסה להתנקש בחייה כמחווה לסבו המפורסם, שהתנקש בסוף המאה ה-19 במלכה ויקטוריה, אך ללא הצלחה, כתוצאה ממאמצי הסיכול של הבלש המפורסם.

פרט לסיפור זה אין כלום על אליזבת בעולם הקומיקס האמריקני.  היא עוררה עניין מועט ביותר.

ומה יש על המלכה אליזבת השנייה ב עברית, בארץ שבה מלכו סבה ואביה? מעט מאוד.

בעברית קיימות כמה חוברות על איש היער טרזן שיצאו לאור בשנות החמישים בהוצאת "הקרנף" וניכתבו בידי סופרים ישראליים , המתארות את פגישותיו וקשריו של איש הג'ונגל עם משפחת המלוכה הבריטית. טרזן, שהוא אחרי הכל אריסטוקרט, בן למשפחה עתיקה, ולכן צפוי בהחלט שיפגוש ויכיר את מלכת בריטניה ואת משפחתה בעת שהותו באנגליה, אכן פגש את המלכה אליזבת ואת הנסיך צ'רלס בחוברת בשם "טרזן והמלכה הגדולה "לאחר שהציל את חייהם מפני התקפה של טירוריסטים וקיבל מידיה את צלב ויקטוריה.

מעניין שרב מכר עם עלילה דומה הופיע ב-1987 " משחקים פטריוטיים " שבו גיבורו של תום קלאנסי הסוכן החשאי ג'ק ראין מציל את הנסיך מולס צ'רלס את אישתו ואת בנו מידי טרוריסטים איריים. הספר הוסרט בכיכובו של הריסון פורד ב-1992 אבל הזהות של הקורבן המיועד מבני  משפחת המלוכה הוחלפה לזאת של בכיר בריטי שאין לו קשר למשפחת המלוכה .אולי כדי לא לתת רעיונות לטרוריסטים פוטנציאליים.

( כפי שצויין למעלה המלכה אכן נמצאת תחת איומים טרוריסטיים אמיתיים של רצח מזה שנים רבות ).

בעברית קיימים גם שלושה ספורים  בדיוניים , שבהם  מככבת אליזבת השנייה. שניים למבוגרים ואחד לילדים.  בכולם היא מוצגת כסמל של נימוסים קרחוניים בריטיים.

ספר לילדים על מלכת בריטניה  שאותו כתבה ואיירה אמנית הקומיקס רותו מודן "סעודה אצל המלכה  ( עם עובד 2010) מתאר בפרטי פרטים משעשעים את  סיפור ביקורה של ילדה ישראלית בחצרה של מלכת בריטניה שם  מלמדת  הישראלית הצעירה  את המלכה והאצילים איך אפשר וצריך באמת לאכול  גם ללא נימוסי שולחן בריטיים.

רותו מודן מספרת :  כתבתי את הספר כפנטזיה לילדים שלא קשורה למציאות ולא למלכה אליזבת באופן ספציפי אלא  למלכת אנגליה כמושג שמייצג נימוסים מושלמים. אבל אני רוצה לאמר לך בעיני זה מגוחך שעוד יש להם את המוסד הזה בכלל שאבד עליו הקלח לפני שנים רבות.. כשגרתי באנגליה הפתיע אותי כמה האנגלים מכורים לבית המלוכה ולא מוכנים לשמוע שום ביקורת עליו. שם הם מאבדים את ההומור שלהם.

הסופרת  אורית וולופיילר חיברה סיפור בכיכובה  של אליזבת השנייה בספרה "שוויצריה זה כאן ( אחוזת בית 2014) בשם "הר מג'סטי קוין אליזבת השנייה". המלכה אליזבת השנייה מכונה עדיין לִילִיבֶּת, אף על פי שהיא בת 36 ואם לילדים.

אליזבת השנייה הצעירה  מוצגת בסיפור  כמי שמתקשה להסתגל לסייגי המלוכה ולכך שנאסר עליה לגעת בידיים חשופות בכל יצור חי…כשאמה של ליליבת, המלכה־האם, מכניסה אותה לתפקיד, היא מודיעה לה על התנאים למלכות, ובראשם האיסור לגעת: “בכלום יותר את לא נוגעת מחוץ לארמון בידיים שלך”.

ליליבת, שמאוד אוהבת להתלקק עם החתולה שלה וגם עם אמא שלה ולהיצמד לילדים שלה, מתקשה לוותר על כל אלה, והחיים המלכותיים הקרים הופכים אותה לאשה מאוד עסוקה ודי עצובה. לכן היא היתה מורידה את הכפפות מדי פעם, נגד הכללים, כי “זה מה שהגוף שלה הכתיב לה באותו רגע לעשות”, עד שבסוף הסיפור, כאשר הצורך שלה בקירבה פיזית מביא לתאונה, נהפכת המלכה־הילדה למלכה־האם, ומעבירה אותו ציווי הרסני לבת שלה: “בכלום יותר את לא נוגעת מחוץ לארמון בידיים שלך".

ראיון עם אורית וולפיילר :

אלי : אליזבת השנייה  יוצרת בך רושם של אדם "מאובן" באופן מיוחד?לדעתך היא מייצגת בכך באופן מושלם או קיצוני במיוחד את התרבות הבריטית כולה ?

אורית : אליזבת השנייה לא יוצרת בי רושם של אדם מאובן בכלל. אני בטוחה שבתוך ביתה ועם משפחתה הקרובה היא טיפוס חם ואוהב אפילו, כזה שמראה את כל ספקטרום הרגשות האנושיים. סימוכין לכך ניתן למצוא ביחס האימהי והדואג במיוחד שהפגינה כלפי שני נכדיה לאחר מותה הטראגי של הנסיכה דיאנה.

אני חושבת שהיקש ליניארי בין תדמיתה הרשמית והמאופרת בציבור לבין היותה "מאובנת" גם במציאות הוא שגוי לחלוטין. 

בהיותה שולטת תקופה כה ארוכה, כזו המשתרעת על פני שינויים בין דוריים קיצוניים במיוחד, בוודאי שלא קל לה, כמו לכל אדם רגיל, להסתגל במהירות לתהפוכות כאלה. תהפוכות במוסדות המסורתיים כמו מבנה המשפחה, חשיפה לציבור, תקשורת שמתפתחת במהירות וכ'ו. אבל לזכותה ייאמר שהיא עושה זאת בצורה מעוררת השתאות. דוגמא לכך ניתן למצוא בפרשה שהסעירה את בריטניה, כאשר נודע שדיאנה נהרגה. המלכה בימים אלו ישבה בטירתה בבלמורל וסרבה לחזור ללונדון למרות הלחץ הכבד שהופעל עליה מצד הציבור הבריטי. המלכה לא יכלה לדעתי להבין את עומק הזיקה והאבל האישיים (שגם הם סממן מודרני) שאיפיינו את ההמון ביחסם לדיאנה. מבחינתה דיאנה פגעה אנושות במוסד המקודש למונרכיה הבריטית, מוסד הנישואין, ויותר מכך, דיאנה הפכה את הזיקה, מבחינת המלכה, בין הארמון להמון למאוד אישיית ורגשית. עם האלמנט הזה היה קשה למלכה במיוחד להתמודד ולכן נשארה בהפגנתיות בבלמורל.

גדולתה בכך שלאחר מספר ימים הבינה, בסיועו של טוני בלייר, כמה מזיק ולא נכון הניתוק הזה מרגשות ההמון ומצרכיו לאבל רשמי וחזרה ללונדון. בלונדון נשאה נאום לאומה והחילה את כל גינוני האבל הפורמליים של בית המלוכה. 

התרבות הבריטית, כמו שאר תרבויות המערב (ברובן) מייצגת בעיקר ממלכתיות, איפוק בהבעת רגש בציבור ושמירת העניינים הפרטיים לתוך הבית. עקרונות אלה מקצינים כמובן כאשר מדובר בבתי מלוכה. אכן נהוג לייחס לבריטים ביתר שאת את קודי ההתנהלות הללו וכפועל יוצא בית המלוכה הבריטי מיישם אותם בצורה "הקיצונית" שלהם, כלומר הקפדה יתרה. אך לאור ההתפתחויות הכלל עולמיות בנושא הפתיחות האישית, התקשורתית, העדר וויתור על פרטיות בזכות רשתות חברתיות וכ'ו הרי שהמלכה משכילה להבין שאין מנוס , באופן מבוקר כמובן, מלפתוח את דלתה, אם גם לרוב למורת רוחה, להתפתחויות הללו וללמוד לשתף איתן פעולה לעיתים. היא מבינה לדעתי שאין כבר אף אחד שיכול לשלוט בכל המידע, תמונות, פרסומים שמופצים היום ולכן זו מלחמה אבודה. היא גם מבינה את רצון העם באינטימיות ובנגישות כלשהי לבית המלוכה ומספקת להם את זה, באופן מדוד כמובן. בסתר ליבה אני מאמינה שעדיין התופעות הללו די זרות לה אך היא מבינה גם שאין ברירה.

לא מעטים הסקנדלים לכאורה בהם מעורב הנסיך הארי, כמו תמונות עירום שמופצות בזמן אמת ע'י טלפונים סלולריים לכל העולם. גם המלכה בכבודה ובעצמה, לא יכולה להלחם בתופעות הללו.

בעלה פיליפ יוצר בי רושם מרוחק, יותר מהמלכה עצמה. לדעתי הוא מייצג הרבה יותר ממנה את השמרנות הבריטית המסואבת, זו שבזה להמון ומאוד לא רוצה לצעוד עם גינוני הזמן. דווקא המלכה, ברוב תבונתה, מתוקף אופיה החקרני במיוחד ומתוקף היותה חשופה להרבה מאוד אנשים ממכלול תרבויות, דווקא היא מבינה היטב את הצורך היחסי להתיישר עם הקידמה, למרות שאני בטוחה שנפשית הדבר גובה ממנה קורבן לא קטן.

 בנה הנסיך צ'ארלס לדעתי הוא קורבן מובהק של התמורות הבינדוריות אשר התחוללו בזמן הארוך של שלטון המלכה. הוא נישא לדיאנה, כאשר עוד לפני כן ניהל רומן עם קמילה, וחי חיי נישואין עגומים שגבו קורבן מכל הצדדים היות ובאותה תקופה, שנות השמונים, עניין הגירושין היה בגדר טאבו במונרכיה הבריטית.

צ'ארלס נאלץ לחיות חיים כפולים שגרמו למשברים קשים בקרב משפחתו הגרעינית עד אשר, כעבור שנים, התגרש מדיאנה ונשא את קמילה לאישה.

כמובן שהיו גם מקרים יוצאי דופן של שבירת המוסכמות באופן החריף ביותר כמו במקרה של אדוארד השמיני שנישא לאהובתו ווליס סימפסון בשנת 1937 ונאלץ לוותר על המלוכה. כמובן שבמקרה שכזה יש להתייחס לחוסן הנפשי ולאומץ הלב המיוחדים במינם, כאלה שהם נדירים אצל בני האדם, בין אם הם אנשים רגילים או בני מלוכה.

”.היצירה  הספרותית הבולטת מכל  בעברית ו'דעתי ובכל שפה אחרת   על המלכה אליזבת השנייה בעברית  היא ספרו של יורם קניוק, "המלכה ואני " ( הקיבוץ המאוחד, 2001),. והוא מציג אותה לא כסמל, אלא כאישה בשר ודם.

יורם קניוק ניסה לתבוע את עלבונה של המלכה וכתב עליה ספר שבו חשף את האישה האמיתית, אישה בשר ודם שמאחורי הפרצוף והקול המלאכותיים שמטילים עלינו שעמום, ומן הסתם גם על בני משפחתה ועליה עצמה. המלכה אליזבת השנייה בספרו של קניוק היא אישה שאינה מתביישת לשבור את כל המוסכמות ולצאת בעקבות אהובה היחיד, שנעלם מסיבות מסתוריות, גם תוך הסתכנות בשערורייה.

המספר הוא ההיסטוריון הישראלי  הלא חשוב נתן יזרעאלי, שביום בהיר אחד מקבל טלפון ממלכת בריטניה. בתחילה הוא לא מאמין, אבל הדוברת מתעקשת שהיא אכן מלכת בריטניה והוא משתכנע והיא אכן מלכת בריטניה ומפתח עימה קשר אישי. מלכת בריטניה מתחילה לחשוף את עצמה בפניו ואינה מפסיקה לדבר. רוב הספר הוא מונולוגים של המלכה על חייה כאישה שהכל מזלזלים בה, חוץ מברוס, אהובה המסתורי. הסיבה שהמלכה התקשרה לישראלי חסר החשיבות היא מסע חיפוש אחרי אהובה שנעלם, קצין בריטי ממוצא יהודי, ורק יזרעאלי יכול לעזור לה בכך. מסתבר שהוא נתקל באהובה, ברוס אטלי, אי-אז ב-1947, השנה שבה אליזבת התארסה עםהנסיך פיליפ, ומאז האהוב לא נפרד ממנו, לפחות ברוחו.

אליזבת חושפת באוזני ההיסטוריון הנדהם, שאינו יודע על מה היא בכלל מדברת, את סודותיה הרומנטיים האינטימיים ביותר, כולל תיאור של חיי המין שלה. היא מתארת בעיניו את התפתחות הרומן שלה עם הנסיך פיליפ בעלה, שלו יש בני משפחה נאציים, רומן שאורגן בידי משפחתה. היא מודה בפני ההיסטוריון שאולי היא מתעבת את פיליפ אפילו יותר משהוא מתעב אותה, וחושפת שהיא עוקבת אחרי הממזרים שפילים הוליד לנשים אחרות ודואגת שיקבלו כספים למחייתם. הדבר הבולט ביותר לגבי הנסיך פיליפ זה "שיש לו את אוסף הסרטים הכחולים הגדול ביותר בממלכה".

למלכה יש הרבה מה לומר ליזרעאלי גם על בני משפחתה האחרים:

דיאנה הייתה מה שמכנים היום אייקון ,מודל לחיקוי, גדולה מהחיים, אולם היא הייתה פתיה חלשת אופי שהפכה את תמימותה הכסילה ואת יופיה הזעום לכוח. אהבו אותה, לא פחדו ממנה. היא נראתה כוכבת גדולה מן המלכה. וזה הפחיד את כולנו. בני חיפש אישה בלא שאהב מימיו, לא אותי ולא אחרים. ודיאנה הייתה מסוכנת".

(מלכת בריטניה, "המלכה ואני").

רק ברוס האהוב, חושפת המלכה, התייחס אליה כאל אישה ולא כאל חפץ יקר. הקורא שעוקב אחר התפתחות היחסים בין המלכה להיסטוריון אינו יכול אלא לקוות יחד עם ההיסטוריון, שבשלב מסויים ייווצר בין שני האנשים הבודדים הללו קשר רומנטי מיני. ואכן, בסצינה סקסית מאין כמוה נתן יזרעאלי זוכה  לבקר את המלכה במעונותיה, לשתות עימה יין ולעסות את רגליה כמרגוע זמני לייסוריה המיניים של המלכה, עד שיצוץ אהובה האמיתי היחיד שהחליט להיעלם מחייה מסיבותיו המסתוריות. לכל אחד יש פנטזיה מה הוא היה עושה אילו היה מקיים פגישה אינטימית עם מלכת בריטניה, וזאת, מסתבר, הפנטזיה של קניוק.

דמות האהוב הנעלם של אליזבת בספר היא, כצפוי, אדם גדול מהחיים ובוודאי מהנסיך פיליפ בעלה. ברוס הוא אדם פראי, חושני, מסתורי ורומנטי, מעין שילוב של כוכב הקולנוע ארול פלין, לורנס איש ערב, אורד וינגייט וג'יימס בונד. בדיוק האיש שבו יכולות נסיכות צעירות ומלכות מזדקנות, וגם זקנות, להתאהב, ומי יודע, אולי אפילו לכל חייהן ?

הסיבות להעלמותו ? הוא איש שירותי הביון של בריטניה ועוסק בעניינים הסודיים ביותר, כאלה שגם מלכות אינן יכולות לדעת עליהם.

ומה הקשר בין אותו איש מסתורין להסטוריון הישראלי ? מסתבר שזהו לא אחר מאשר הקצין הבריטי שפצע אותו בימי מלחמת השחרור, ולאחר מכן היציל את חייו . ומאז הוא מקיים עימו קשרים סמויים ועוקב אחריו מרחוק.

הדמות של יזרעאלי, היסטוריון אפרורי כבן שבעים, שאישתו נטשה אותו לאחר ששפכה חרדל לתוך אוזנו והשאירה לו רק את הכלב, נראית כמבוססת בחלקה לפחות על קניוק, שהוא בן גילו של ההיסטוריון וכמוהו בעל עניין עמוק בהיסטוריה (גם הבריטית), כמוהו לחם בפלמ"ח, כולל תיאור הפציעה שספג בירושלים במלחמת העצמאות, שמופיע גם ב"חמו מלך ירושלים". קניוק במציאות הלא בדיונית נפצע במלחמת השחרור וקצין בריטי הציל אותו. נראה שגם מקום המגורים של ההיסטוריון זהה לזה של קניוק, וכמוהו הוא מבלה את עתותיו ב"קפה תמר" ברחוב שיינקין בתל אביב.

בסיום הסיפור, כאשר הולך המספר למקום משכנו הקבוע ב"קפה תמר" ברחוב שיינקין בתל אביב, כדי לפגוש את ידידיו ומקורביו (הוא מבין שבעצם לא הבין כלום על מלכת בריטניה. האם מדובר רק בבובות שעווה יחצניות של הממלכה, או אולי באנשים חיים בשר ודם? שאלה שרבים מתחבטים בה, אולי גם בני המשפחה המלכותית עצמה.

לבו של הקורא אינו יכול אלא לצאת אל מלכה כזאת.

ראיון עם יורם קניוק  שקויים עימו  שנים לאחר צאת ספרו "המלכה ואני "ב-2011

(יורם קניוק נפטר ב-2013)

אלי: יורם, מה אתה באמת חושב על מלכת בריטניה?

קניוק: תראה, אני עוקב אחריה ואחרי המשפחה שלה כל חייה.מדי פעם אני מסתכל על המלכה הזאת בטלוויזיה, ובסך הכל אני רואה בה משהו עצוב.סך הכל  זאת אישה מסכנה שחיה כל חייה בכלוב של זהב, שאף אחד לא אוהב אותה. בעלה זלזל בה תמיד באופן הכי גלוי האפשרי, והבן שלה לא הסתיר מעולם את שאיפתו  שהיא כבר תעבור לעולם שכולו טוב.

רציתי לתאר את מלכת בריטניה לא בתור הבובה נושאת הנאומים הזאת שכולנו מכירים מהטלוויזיה, אלא כפי שהיא באמת, האישה שלא רק צריכה לשאת שערוריות של בני משפחתה כל הזמן, בפרצוף קפוא  אלא גם מעוניינת לחולל אותן בעצמה. רציתי לתאר את הדמות האמיתית שבתוך הסמל של אליזבת השנייה, ולכן כתבתי את "המלכה ואני".

אלי: אתה אוהב את האנגלים?

קניוק: אני אמביוולנטי לגביהם. האנגלים הם בסך הכל עם מקסים, אבל הכי אנטישמי שיש. הם גירשו את היהודים מארצם למשך מאות שנים. מצד שני, כפי שאני כותב בספר, מזלנו שלא הצרפתים שלטו עלינו במנדט, כי הם היו משמידים אותנו אם היינו נאבקים בהם.

אלי: אתה אוהב את הרעיון של המלכים?

קניוק: בסך הכל אני אוהב מלכים מהעבר.  פעם המלכים היו באמת מלכים מרשימים, גם אם הם ביצעו מעשי רציחות המוניים. שמע, אני התראיינתי פעם ואמרתי שחסר לנו מלך וזה עורר שערורייה.  אני אוהב את הרעיון של מלכים, אבל המלכים היום הם באמת אנשים בינוניים ומטה. פעם מלך היה מלך. אני אוהב את המלכים של ימי הביניים, אבל המלכים היום הם באמת לא משהו.

ה

נספח :

רשימת ספרים בעברית על המלכה אליזבת וילדיה :

ניקולס   דיויס,   הנסיכה דיאנה :   נישואים במשבר /    תל אביב :   אופוס,   1993.

הספר שהביא לגירושיהם של הנסיך צ'רלס והנסיכה דיאנה.

שרה פרגוסון (פרגי) דוכסית בשר ודם :כל סודות בית המלוכה הבריטי /מאת: ואסו קורטזיס, מאנגלית: שרון יובל  תל-אביב : משכל, 1997

חייה ונפתוליה ובעיותיה וקשייה, הרומנים, והדיאטה של שרה פרגוסון פרגי, הדוכסית מבית המלוכה הבריטי. הדודה של הנסיך ( שלא הוזמנה לחתונה ולא בכדי) ,

ספרות יפה על המלכה אליזבת השנייה בעברית 

טרזן פוגש את משפחת המלוכה הבריטית בחוברות האלו :

הוצאת הקרנף כרך ח' 1-32  (החוברות נכתבו רובן ככולן בידי חיים גיבורי )

1.. טרזן ומסתרי קו האורך ה51-. טרזן נלחם בפולשים מהחלל שהקימו בסיס במעמקי הים ,בסוף הסיפור הוא נוסע להיפגש עם מלכת אנגליה כדי לתכנן עמה הגנה מפני פלישות נוספות בעתיד. פגישה המתוארת בחוברת "טרזן והמלכה הגדולה"

כרך ט' 1-32 (החוברות נכתבו רובן ככולן בידי חיים גיבורי )

20. טרזן ותרופת הפלאים. למעשה ההמשך של חוברת מס'  26 "טרזן והמלכה הגדולה". טרזן שחי במשך חצי שנה עם בני משפחת מלכת בריטניה שהפכו לידידי משפחתו יוצא לאפריקה כדי להשיג תרופה לשריון דם האדם במסעות בחלל. בדרך הוא מתמודד עם סוכנים רוסיים שמנסים להשיג את התרופה לפניו.
21. טרזן והמלכה הגדולה. בתמורה על שעצר פלישה מהחלל (ב"טרזן ומסתרי קו האורך ה51-") מלכת בריטניה אליזבת נותנת לטרזן את צלב ויקטוריה. הוא מציל את הנסיך צ'ארלס מידי חוטפים נאציים והוא ומשפחתו הופכים לידידי משפחת המלוכה ( בוי הופך לחבר של צ'ארלס, ג'ין למלווה של המלכה) המשך הספור הוא בחוברת 20 "טרזן ותרופת הפלאים". "

תום קלנסי,   משחקים פטריוטיים /    תל-אביב :   ספרית מעריב,   תשמ"ט 1988.

ג'ק ראיאן היסטוריון אמריקני מציל את הנסיך והנסיכה מולס ואת בנם מידי מתנקש אירי . וכתוצאה הופך מטרה להתנקשות בעצמו..ספר שגם הוסרט לעיבוד קולנועי בכיכובו של האריסון פורד.

אלן בנט הקוראת המלכותית /  תרגם מאנגלית והוסיף מפתח מושגים – יואב כ"ץ]   תל-אביב :   ידיעות אחרונות,   2008.

יורם קניוק המלכה ואני הקיבוץ המאוחד –ספריית פועלים 2001

רותו מודן סעודה אצל המלכה עם עובד 2010.

תקציר :יום אחד בארוחת הצהריים, כשאבא של נינה שאל אותה: "מה תעשי אם מלכת אנגליה תזמין אותך לסעודה בארמון בקינגהם?" קרה הלא יאמן:  מטוס נחת בחצר ביתם ונינה הוזמנה למלכת אנגליה לסעודת ערב בארמון…

גלילה  רון-פדר-עמית, גלילה, משימה עולמית 10 –   לונדון :   נסיך על הכונת /    בן-שמן :   מודן,   2011.

תקציר :

פִּתְאוֹם הוֹפִיעָה מוֹדָעָה עַל תַּחֲרוּת לְיוֹם הַשֶּׁקֶר, כְּלוֹמַר הִתְמוֹדְדוּת מִי שַׁקְרָן טוֹב יוֹתֵר. לֹא תַּאֲמִינוּ, אֲבָל תּוֹם הִצִּיעַ שֶׁ… נְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת. אֲבָל מִי רָשַׁם אוֹתָנוּ לַתַּחֲרוּת הַזֹּאת? וְלָמָּה אַב־הַבַּיִת מָשַׁךְ לִי בָּאֹזֶן וְסוֹבֵב אוֹתָהּ מַמָּשׁ בְּאַלִּימוּת? וּמָה גִּלִּיתִי כְּשֶׁתּוֹם אָמַר לִי לְהִסְתַּכֵּל בָּאֹזֶן שֶׁלִּי בָּרְאִי? אָז נָסַעְנוּ לְלוֹנְדוֹן. בַּדֶּרֶךְ לִווּ אוֹתָנוּ עַמִּירָם וַעֲמַלְיָה הַמְּעַצְבֶּנֶת, שֶׁכָּל הַזְּמַן צִלְּמָה אוֹתָנוּ. אֲבָל הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּסָּבִיב לֹא הִפְסִיקוּ לְהִתְחַלֵּף. נִרְאָה שֶׁכֻּלָּם מִתְחַזִּים, וְשֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת הַנָּסִיךְ וִילְיַאם. אֲבָל שֶׁל מִי הָיוּ הַקּוֹלוֹת בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי? לָמָּה הַמִּתְחַזִּים רָצוּ לַחְטוֹף אֶת הַנָּסִיךְ וִילְיַאם, בְּנוֹ שֶׁל יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר הַבְּרִיטִי? לְאָן לָקַח אוֹתִי הָאַמְבּוּלַנְס? מִי הָיָה כָּבוּל יַחַד אִתִּי בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז שֶׁבָּרֶכֶב הַמִּסְחָרִי? וּמָה הָיְתָה הַ-תַּקָּלָה? וְהַאִם בֶּאֱמֶת אֶתְבָּאֵס שֶׁלֹּא אוּכַל לְסַפֵּר שֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶת הַנָּסִיךְ וִילְיַאם יְפֵה הַתֹּאַר?

  אורית וולפיילר הר מג'סטי קווין אליזבת השנייה " סיפור קצר בתוך  שוויצריה זה כאן אחוזת בית 2014

וי

4,

לאחרונה הוקלטתי בידי צוות של "בית התפוצות".

הם פנו אלי כדי שאספר את סיפורו של בית הכנסת הגדול של העיר וילנה ואת סיפורו של הגולם שעל פי האגדה שכן שם הגולם של הגאון מוילנה ( שהוא לדעתי המקור האמיתי  לסיפור הגולם מפראג המאוחר יותר ) .

כעת נפתחת שם תערוכה קבועה  של בתי הכנסת הגדולים של העולם היהודי  הנקראת "היכל בתי הכנסת " ומי שבא לתערוכה יוכל לשמוע אותי אותי מוקלט מספר על בית הכנסת של וילנה.

והנה  מכתב תודה מבית התפוצות:

בתערוכה במוזיאון מגדל דוד בירושלים "הצלמים- 1900-1950 :ירושלים בעיני צלמיה "  ,על הצלמים והצילומים של ירושלים במה ה-20 יש תמונה אחת שתרמתי אני  של צלם לא ידוע מהתקופה בשם "י.סיני " ( שבתערוכה מופיע רק עוד צילום אחד שלו )  שבה מופיע דודו של אבי, יעקב אלעזר לנדא (1898-1980).

פרטים על התערוכה ראו כאן

תמונה זאת משכה תשומת לב רבה במיוחד בכלי התקשורת שכן היא מראה חבורת תלמידי ישיבה לובשים בטורבן תורכי ומראה שתלמידי הישיבה בשנת 1913 היו מחוברים מאוד לעולם סביבם.

היא הוקרנה בתוכנית "לונדון וקירנשבאום " וזכתה לכבוד הגדול להופיע בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" ובצורה מוגדלת יותר בתוך העיתון עצמו.

על הצילום הזה כתב ניר חסון ברשימה בעיתון "הארץ" :"מעט מאוד ידוע על צלם בשם י' סיני שפעל בירושלים בין השנים 1912 ו–1918. ידוע שהיה לו סטודיו בתוך ביתו במחנה יהודה ושהוא עסק בצילום דיוקנאות. אבל תמונה שלו מ–1913 או 1914 מאירה פינה קטנה בהיסטוריה של העיר. בתמונה נראים 19 נערים, שחקני קבוצת הכדורגל "בני הישיבות, ירשלם", כפי שמעיד שלט שהם אוחזים. מהתמונה אפשר ללמוד על קיומה של קבוצת כדורגל חרדית בעיר לפני יותר ממאה שנה, עוד אפשר ללמוד ממנה שצעירים חרדים בירושלים חבשו באותה התקופה תרבושים, לפחות כחלק ממדים רשמיים של קבוצת כדורגל. פרט מידע מעט מפתיע למי שמנסה לתאר את ההיסטוריה של העיר כעימות בלתי פוסק בין שני העמים. "

תלמיד הישיבה הספורטאי

בצעירותו נודע יעקב בכוחו הגופני הרב ובעניינו בספורט.  בשנת  1913  היה יעקב לנדא  משתתף פעיל בקבוצת הספורט "אגודת צעירי הישיבות ".הוא וקבוצת חברים בני עשרה תלמידי ישיבות כולם הקימו ב-1913  קבוצת כדורגל אחת הראשונות בארץ  שקיבלה את הכינוי "קבוצת המתעמלים ".  הצילום ההיסטורי  של חברי הקבוצה מ1913  הוא הצילום הראשון הידוע של קבוצת ספורט דתית בארץ ישראל.ואחד הצילומים הידועים הראשונים של כל קבוצת ספורט שהיא.

בצילום ההיסטורי נראים הצעירים הדתיים מניחים כדורגל לצד מגן הקבוצה.יעקב לנדא הוא הרביעי משמאל בשורה העליונה . רק עוד ספורטאי הנמוך ביותר בקבוצה  השני מימין בשורה העליונה זוהה  בשם " א. אשכנזי "השני הוא "קשטן " קרוב משפחה של קשטן שהיה מאמן נבחרת ישראל בכדורגל.כל השאר יכנסו להיסטוריה רק  כספורטאים הדתיים האלמוניים של שנת 1914. ויש לקוות שאולי יום  יבוא ויזוהו גם הם כשייכים לקבוצת הספורט הדתית הראשונה בארץ ישראל.

הצילום בעל החשיבות ההיסטורית העצומה לתולדות הספורט בארץ ישראל  ממוסגר היום   במרכז של תנועת הספורט הדתית "אליצור " לצד המגן הנושא את שמם. ובהחלט רלבנטי להזכיר בהקשר זה  שהסניף הראשון שלה  נוסד רק ב-1938 ובידי  הסופר יעקב רימון ובידי סבי וסף זונדל וסרמן ( גיסו של יעקב לנדא )  בשכונת  מונטיפיורי בתל אביב בסיועם  הפעיל של יעקב ושל הבלש ומייסד קבוצת "מכבי תל אביב" דוד תדהר.

הלוחם יעקב לנדא

יעקב לנדא אימו אסתר ואחותו חנה לנדא בסביבות 1915?

יעקב לנדא במדים.

בשנת 1916 התגייס  יעקב לנדא לצבא התורכי ושימש בדרגת אומבאש רב"ט במפקדת הצבא התורכי בירושלים כשליש המפקד הצבאי .הוא נודע בכוחו העצום ושימש כשומר ראש של קצינים תורכים בכירים.

לנדא  השתתף אחר כך ביחד עם דוד תדהר לעתיד הבלש העברי הראשון   במשחק הכדורגל המפורסם של חיילים יהודים נגד קבוצה של קצינים עותומאניים ב-1915 בקבוצה השנייה היה החלוץ המרכזי אחד מוסטפה כאמל ,שנודע לימים כאתאתורק  מייסד ומנהיג המדינה התורכית.מי ניצח באותו משחק זה לא כל כך ברור אבל אני חושד שהקבוצה השנייה ,גם כי זה היה מסוכן להצליח יותר מידי במשחק נגד קצינים עותומאניים.

בשנת 1918  היה זה יעקב  ובידיו מפתחות המפקדה התורכית שמסר אותם  אישית לגנרל אלנבי כובש ירושלים בצילום כניסת הגנרל אלנבי לירושלים ב-11 בדצמבר 1917. הטקס שבו נתן יעקב לידי אלנבי את המפתחות הוסרט בסרט בידי  יעקב בן דוב ב שזה היה הקטע הראשון שהסריט בארץ ישראל. סרט מפורסם שתיאר את כניעתה של לירושלים ולעתיד הקטע שוחזר בסרט שאבד בשם "יהודה המשוחררת".https://www.youtube.com/watch?v=zw-d07p_FTw

ראו כאן את שחזור הסרט של כנסית אלנבי לירושלים ב-1917

לאחר מכן החליט יעקב להמשיך בחיי הצבא התגייס לצבא הבריטי בירושלים.   ושוב שירת בכל המחנות בצבאים במצריים במדבר סיני אל עריש והאחרים ופעל כחייל בריטי עד 1920  במסגרת הגדוד העברי  של בני ארץ ישראל.

צילום משפחתי נדיר מאוד משנות העשרים המוקדמות : יעקב לנדא קיצוני מימין ,לידו עומת אישתו שרה. יושבת אימו אסתר לנדא ,לידה אחותו של יעקב (סבתי) חנה לנדא ולידה אביה הרב אליהו לנדא מאחוריו בעלה של חנה יוסף זונדל וסרמן, סבי.

מירושלים עבר לתל אביב ושכן בשכונת מונטיפיורי בקרבת בני משפחת.

הוא עסק כל ימיו במסחר בספרים  בדפוס ובהדפסה  והדפיס וכרך והוציא לאור עשרות מספרי הגר"א  ושל אביו "אליהו לנדא עד יומו האחרון

רשימת הספרים שהוצאו לאור בידי יעקב לנדא

יעקב קבור היום לצד אישתו שרה בהר הזיתים

אך היום אפשר לראות את האיש הצעיר הספורטיבי והלוחמני כפי שהיה לפני עשרות רבות של שנים

בתערוכת צילומים בירושלים.

ציור עצמי של אשר עין-דור דיקשטיין

בשנות השישים היה מאייר העטיפות הבולט ביותר של ספרי הכיס של סדרות כמו "רינגו " ,ביל קרטר, טרזן ,מצ'יסטה" ואחרות  בהוצאת "רמדור" ההוצאה הותיקה של ספרי כיס אדם בשם אשר דיקשטיין או אשר עין -דור" .החתימה שלו בשם "אשר" הייתה בולטת וסגנונו היה בלתי ניתן לטעות.

רוב העטיפות של ספרי ההוצאה היו בכלל מועתקות מהוצאות זרות בחו"ל בארה"ב ובגרמניה אבל עטיפותיו של "אשר היו בבירור ישראליות מקוריות  ( אם כי התבססו על מודלים זרים ) וזה תרם לקסמן.

איור  פנימי ועטיפה של אשר דיקשטיין מהספר "טרזן הבלתי מנוצח "בהוצאת "אילת "( ע.נרקיס ) מאת רוי סקוט (_ שם בדוי של מחבר ישראלי מירון אוריאל )

במקביל "אשר" היה הגרפיקאי של הוצאה המתחרה ל"רמדור" הוצאת ע.נרקיס ויצר את העטיפות גם שם.

"אשר " חתם לא רק על עטיפות ספרי כיס. הוא בלט אף יותר כצייר הקומיקס הבולט של סיפורים בהמשכים ב"דבר לילדים " וב"הארץ שלנו ".ולימים גם ב"אצבעוני" .

סגנונו  של "אשר" היה בולט מאוד במגזין קומיקס בשם "בוקי " שהוא היה עורכו וכנראה גם מתרגם הסיפורים שבו ותרם לו את כמה מסיפוריו והעטיפות שם היו כולן פרי החלטותיו.

בנוסף הוא יצר שני מגזינים קצרי ימים של קומיקס בשם הרפתקות לנוער" ו"במבי" מגזין קומיקס לילדים  עבור הוצאת "רמדור".

הוא יצר חוברת קומיקס על גיבור המערבונים של ההוצאה הזאת "רינגו "

למעשה הוא יצר את תחום הקומיקס בישראל בשנות השישים.
/

בראשית שנות השבעים הוא היה דמות ידועה מאוד בבוהמה התל אביבית ווהיה מכר של המשורר דוד אבידן ועיצב את ספריו תחת השם "אשר עין -דור".

בנוסף עיצב את שלושת ספרי השירה למבוגרים של ידידיו מיכאל שיר עורך "אצבעוני"

אשר שהיה ממשפחה דתית  ( הוא נולד בנוה צדק ב-1943) והתפקר "נעלם" אז מעיני הציבור החילוני כתוצאה משורה של משברים אישיים שהיו קשורים ( גם  )לסמים.. הוא  חזר בתשובה והפך לחסיד חב"ד בצפת. אבל הוא בהחלט לא שקט על שמריו גם שם. שם הפך לאבי התחום הפופולארי מאוד כיום של הקומיקס החרדי.

למעשה הוא עבר כמה גלגולי חיים  כאמן שכל אחד מהם יכול למלא ספר שלם.

והנה כתבה מקיפה עליו ועל יצירתו  ב"יקום תרבות "

מלך הקומיקס העברי של שנות השישים :על אשר דיקשטיין

ולסיום הנה שתי כתבות שהופיעו על אשר דיקשטיין ב"העולם הזה" כתבות שמסבירות במקצת את אותו משבר אישי שגרם לו לחזור בתשובה לצערם הרב של חובבי האמנות הפופולארית והקומיקס הצעיר במדינת ישראל.

כתבה מ"העולם הזה" מספר 1839 ה-29.11.1972

כתבה מ"העולם הזה" מספר 1868  20.6.1973

ביולי 2016 מלאו 40 שנה  למבצע אנטבה. (או מבצע "כדור הרעם " או מבצע יונתן , או מבצע אוגנדה ) מבצע שיחרור המטוס הישראלי החטוף בידי טרוריסטים .לאוגנדה..שם חולצו  במבצע חסרת תקדים בידי לוחמים ישראלים בראשות יוני נתניהו לוחם  שנהרג.

המבצע הפך לשם דבר,המבצע הצבאי המפורסם והמתועד ביותר בתולדות מדינת ישראל.הבסיס לכמה סרטי קולנוע.

אלא שלימים התברר שהשלכותיו היו נרחבות יותר ממה שכולם חשבו ,שכן ייתכן שאילולא המבצע אדם בשם בנימין נתניהו לא היה מתחיל בקריירה שהביאה אותו לבסוף לכס ראש הממשלה.

אכן בדיקה של הקריירה של בנימין נתניהו כמומחה לטרור נואם ממוכשר ופוליטיקאי הייתה תוצאה של המבצע שבה נהרג אחיו.

ואילולא מבצע אנטבה ואילולא מות אחיו האם היה בנימין נתניהו פותח בקריירה שהביאה אותו לראשות הממשלה?

אולי ואולי לא אנחנו לא נדע.אבל עכשיו אין ספק שהמבצע שינה את ההיסטוריה של מדינת ישראל.

שוחחתי על המבצע והשלכותיו עם פרופסור בן ציון נתניהו  היסטוריון אביהם המנוח של בנימין ויונתן נתניהו שהיה לו הרבה מה להגיד על המבצע ועל התיאורים ההיסטוריוגרפיים שלו. זאת במסגרת שיחה שעסקה בתולדות יהודי ספרד .חלק מהדברים שנאמרו הוא ביקש ממני לא לפרסם.

(את הראיון עם הפרופסור נתניהו שפורסם לבסוף ראו כאן:"היסטוריון של ימי הביניים:שיחה עם פרופסור בן ציון נתניהו " )

שוחחתי על המבצע עם  ההיסטוריון הצבאי אביגדור שחן שחקר את המבצע ופרסם   בספר היסטוריה  מקיפה של המבצע  וייצג נקודת ראות שונה ומנוגדת לזאת של הפרופסור בן ציון נתניהו.זאת במסגרת שיחה שעסקה בגורלם של עשרת השבטים האבודים.

( ראו את הראיון המלא עם אביגדור שחן כאן :"עשרת השבטים האבודים ")

והנה  עוד כמה כתבות  מקיפות שלי שעוסקות באספקטים שונים של המבצע כפי שנתפס בתרבות הפופולרית :בספרות היפה בספרות הילדים והנוער ,  בקולנוע בקריקטורות ,ובקומיקס.כולן ביחד הן התיאור המקיף ביותר הקיים על ההשלכות של המבצע על התרבות הישראלית והעולמית.

קריאה נעימה

האמנים של מבצע אנטבה:סקירה על הקריקטורות  ויצירות אמנות שונות שנוצרו בעקבות המבצע ועליו 

כדור הרעם :סיפורו של מבצע אנטבה על פי ג'קי ירחי :סקירה על אלבום קומיקס שנוצר על המבצע.

אגדת מבצע אנטבה:סקירה על הויכוחים בעקבות המבצע וגלגוליו בספרות ובקולנוע

ציור של אורי פינקעל גיבור העל "הגולם " שיצרנו ביחד שגם הוא היה באנטבה

מחר יום חמישי השביעי לשביעי 2016 בשעה שבע בערב יתקיים בבית הסופר בתל אביב מופע  ספרותי -תרבותי -מוזיקלי  בהנחייתי ובחסות מגזין הרשת "יקום תרבות "שבמרכזו יעמוד גדול מלכי ישראל בכל הזמנים ים והשנוי במחלוקת בכולם דוד בן ישי ,אבי שושלת שמלכה במשך כ-400 שנים אבי אבותיו של משיח צדקנו שאמור להיות צאצאו הישיר.וגם אחד המלכים המועטים מאוד שהיו משוררים.

דוד בן ישי הוא הדמות האהובה ביותר בתנ"ך כולו.הוא גם הדמות השנואה ביותר בתנ"ך בעיני בני התקופה ובעיני יוצרים מאוחרים יותר.

במסגרת המופע יתקבצו כמה יוצרים ,סופרים ומחזאים שכל אחד מהם כתב ספר או הצגה על חיי דוד וכל אחד מהם יציג את גירסתו לגבי האיש והתופעה.

וכן יושמעו פזמונים ממיטב הזמר העברי על חייו של דוד.

הציבור כולו מוזמן בואו בהמוניכם.

פרטים על המשתתפים יש כאן 

 
// //

המלך דוד מנגן ושר .

סרט חדש יצא לאקרנים על טרזן איש הג'ונגל אחרי "בצורת " של שנים "אגדת טרזן ". וזהו סרט לא רע כלל וכלל. ואני כאחד מחובבי טרזן הגדולים במדינת ישראל חיכיתי לו בשקיקה.

הייתי מעריץ נלהב של טרזן בילדותי . לראשונה שמעתי  עליו בסיפור של דודי יהושע בלנק  בלילה אחד כיצד יצא עם טרזן לחפש אחרי עשרת השבטים מעבר לנהר הסמבטיון אי שם ביבשת אפריקה.איני זוכר איך הסיפור הסתיים אבל הדמות ריתקה אותי.

לאחר מכן קראתי את ספריו של יוצרו אדגר רייס בוראוז בהוצאת מזרחי ,ואת חוברות הקומיקס עליו  בשחור לבן  בהוצאת מ.מזרחי לצד חוברת טקס ,זאגור ( מעין גרסה איטלקית  של המערב הפרוע של טרזן ) שאמנם היו מרתקות פחות מהספרים אבל היה תענוג לראות  את הציורים שבהן של איש ג'ונגל בפעולה.

חיפשתי עוד ועוד על טרזן. התברר לי  שבשנות החמישים והשישים יצאו בעברית חוברות מרובות על טרזן שלא היו קומיקס. יודעי דבר אמרו לי אלו לא חוברות "אמיתיות" דהיינו מתורגמות  הן היו תוצרת מקומית מקורית  נכתבו בידי סופרים ישראלים.כל מיני סטודנטים ישראלים שהשלימו הכנסה והוסיפו כמה פרוטות לתקציב בעזרתן.

כעבור שנים כשהייתי בספריה הלאומית בירושלים התברר לי שהיו למעלה מ-1000 ! חוברות כאלו.

בג'ונגל של שמות הוצאות כמו "הקרנף" "הנמר" "הברדלס" ,"הפיל" ( שהיו הטובים ביותר )  "הפנתר" וגם הוצאות  אחרות כמו רמדור וש.אור.

התמונות מאת המעצב הגראפי חיים קאנו

מי היו המוציאים לאור ? מי היו הכותבים ? ביצעתי על כך עבודת מחקר שלמה ,שאותה הפכתי לספר בהוצאה עצמית בשם "טרזן בארץ הקודש" שיצא לאור בכמה עשרות עותקים בלבד,והיה הבסיס לספרי בהוצאת בבל "טרזן ועד זבנג,סיפורה של הספרות הפופולארית בעברית ( בבל 2003).

במסגרת מחקר זה גיליתי שבין הכותבים הישראלים היו אנשים ידועים כמו עמוס קינן ,שכתב כמה מהחוברות המוקדמות ביותר מסוג זה לאחר שפוטר מעבודתו בעיתון "הארץ " משום שהואשם בהתנקשות בחייו של השר פנקס תחת השם הבודי "|יובב"|  , אהרון אמיר המתרגם והעורך הספרותי שהיה זה שערך את כרכי טרזן הראשונים  ישעיהו לויט חיים גיבורי שרגא גפני פנחס שדה ואחרים ורבים.

הכותבים הישראלים לקחו את טרזן אל הכוכבים ואל ארצות שונות ובמידה מסויימת הוא היה פופולארי כל כך שכן הוא שימש כבסיס לתרבות העברית הכנענית נוצרה בישראל זאת שהייתה ראקציה כנגד היהדות הגלותית.

גיליתי שגם בארצות אחרות נוצרו סיפורים מקוריים על טרזן למרות איומי התביעה של בעלי הזכויות חברת אדגר רייס בוראוז בע"ם .בכל מקום מהודו ועד אפריקה טרזן וסיפורו השאירו רושם עמוק.

אז הנה ביקורת שלי על הסרט "אגדת טרזן " שהופיעה ב"יקום תרבות ".:"טרזן נגד המלך הבלגי "

ומאמר גדול שלי על טרזן  ומקומו בתרבות הפופולארית בעשור השני של המאה ה-21 שהופיע בכתב העת "ליברל ".

ציור של אורי פינק לספר מאת אלי אשד ואורי פינק :"הגולם" סיפורי של קומיקס ישראלי "|( מודן 2003)

השבוע  ב-20 לאוגוסט חל יום הולדתו של המשורר שאול טשרניחובסקי.

משורר זה נחשב פעם לשני אחרי ח"ן ביאליק בלבד בספרות העברית.  ואף היה  ככל הנראה אחד הסופרים העבריים הבודדים שנחשבו מועמדים ראויים  לפרס נובל לספרות ( ביחד עם ביאליק וזלמן שניאור וש"י עגנון ).

אבל כיום הוא נשכח.

אז הנה דף מעניין שמצאתי שפורסם בידי שוחרי רעתו של טשרניחובסקי לאחר פטירתו באקטובר 1943 והוצג כפשקוויל  על קירות ירושלים. הדף השתמר בידי אספן. והוא מעיד על עוצמת הרגשות שעורר טשרניחובסקי בזמנו.

חדשות מדהימות :חוקרים אירופאיים גילו שסביב הכוכב הקרוב אלינו ביותר פרוקסימה קנטאורי ( שהוא חלק ממערכת של שלושה  כוכבים ביחד עם אלפה קנטאורי א ואלפא קנטאורי ב) המרוחק מאיתנו "רק" 4.3 שנות אור ישנו  כוכב לכת.

וייתכן שעל כוכב הלכת הזה  שקיבל את השם "פרוקסימה קנטאורי בי " ישנם  תנאים המאפשרים חיים.

לתגלית זאת ישנן משמעויות מדהימות :  עם על הכוכב הקרוב ביותר אלינו יש כוכב לכת המאפשר חיים אז סביר להניח שגם על כוכבים אחרים מרוחקים יותר ישנם כוכבי לכת המאפשרים חיים ומן הסתם ישנם  הרבה מאודמאוד   שהרי אין זה סביר כלל סטטיסטית  שעל שני כוכבים קרובים יהיו חיים ועל כל השאר כלל לא..

דבר אחד ברור כדי להכריע האם יש שם או אין שם חיים יש לשלוח לשם חללית או צי של חלליות ,תצפיות אסטרונומיות מן הסתם לא יספיקו כדי להכריע בשאלה זאת אם כי לעולם אין לדעת.

;

על  הכוכבים אלפה ופרוקסימה קנטאורי נכתבו לאורך השנים כמה וכמה סיפורי מדע בדיוני.

נזכיר את סיפורו של מורי לינסטאר משנת 1935 "פרוקסימה קנטאורי " שמתאר מסע של שבע שנים  של חללית מכדור הארץ לכוכב זה שבו מתגלה כוכב לכת עם גזע של צמחים אינטליגנטיים מפלצתיים ומסוכנים.

אלפא קנטאורי היה פופולארי במיוחד משום מה בשנות השמונים כאשר לארי ניבן וג'רי פורנל תיארו פלישה של  גזע חייזרים מכוכב זה לכדור הארץ בספר "מדרך רגל " ( תורגם בידי עמנואל לוטם ,כתר 1988) פלישה שבה נאבקת בהצלחה חבורת סופרי מדע בדיוני וצבא ארה"ב.

יצחק אסימוב עסק בכוכב זה בספר המסיים של סדרת המוסד שלו "המוסד והארץ" ( תורגם בידי עמנואל לוטם ,כתר 1989) וארתור סי קלארק הזכיר אותו בספרו "שירת ארץ הרחוקה" ( תורגם בידי דן שליט ,מסדה 1991). אבל אלפה קנטאורי הוא לא באמת כוכב חשוב והעולמות שסביבו הם לא באמת חשובים גם בספרים האלו להוציא קרבתו לכדור הארץ. .

אלפא קנטאורי  זכה לפרסום  רב יותר  ככוכב הבית של גזע חיזרי שעימו מתמודד כומר קתולי בספר "הדרור " של  מרי דוריה ראסל ( תורגם בידי רחביה ברמן ,אופוס 1999 )שהפך ליצירה קלאסית של המדע הבדיוני העכשווי. .

ולאחרונה וליתר דיוק רק בשנת 2013 ממש  זמן קצר לפני הגילוי פירסם סופר המדע הבדיוני סטיפן בקסטר  רומן מדע בדיוני על חקר כוכב זה בשם "פרוקסימה"  שכתב תחילה  סיפור קצר  בנושא אלפא קנטאורי  שתורגם לעברית  כלגעת בקנטאורי  (תרגום: ורד טוכטרמן חלומות באספמיה גליון 11 )

והמתואר ב"פרוקסימה"  נראה כעת כמתממש במציאות.

אלא שהספר שאני זוכר יותר מכל לגבי פרוקסימה קנטאורי הוא ספר ישראלי דווקא.

"ראל העיף מבט במפה התלת מימדית של החלל ,שדרכה של החללית הייתה מסומנת בה בקוו אדום עקלתוני וזוהר.הכוכב הקרוב  ביותר אל מערכת השמש הוא פרוקסימה צנטאורי ,ממערכת צנטאורוס. "קרוב" הוא מושג יחסי כידוע ,אם לדבר במונחים של קילומטרים ,נקבל מספר בן שלוש עשרה ספרות, מספר מזל.

זה היה הכוכב אליו, או אל אחד מן המערכת אליו היה שייך ,התכוונה המשלחת להגיע מהירותה של הספינה הייתה גדולה.גדולה מאוד. הספינה המהירה ביותר של ממשלת החלל. את הדרך הארוכה תגמע בשנה וחצי".

( קיסר הכוכב הסגול ע' 17)

לי כאמור  תגלית זאת מזכירה דווקא  ספר מדע בדיוני ישן שפורסם בעברית בשם "קיסר הכוכב הסגול "  הספר הראשון בסדרת "ראל דארק –כובש החלל "מאת סופר ששמו הבדוי היה "א.בנש" ופורסם בהוצאת "רמדור " ב-1968. מי המחבר המוכשר היה באמת אינני יודע אם כי הייתי רוצה לדעת ,מן הסתם סטודנט ישראלי שהשלים הכנסה על ידי כתיבת ספר או ספרים שונים עבור הוצאת "רמדור " תחת שמות בדויים שונים.

הכותב  האנונימי הזה היה כותב מוכשר ביותר ( בסטנדרטים  של סופרי ספרי כיס בכל אופן)  ו"קיסר הכוכב הסגול" נשאר עד היום אחד מספרי המדע הבדיוני הישראליים הטובים ביותר בניגוד לחמשת הספרים האחרים בסדרה זאת  של "ראל דארק כובש החלל" שכל אחד מהם נכתב בידי כותב אחר  והקשרים בינם לבין הספר הראשון היו או קלושים ביותר או לא קיימים כלל.( פרטים על סדרה זאת ועל הספרים האחרים שבה ראו במאמרי "האיש שלנו בחלל "). הכנסתי את הספר הזה לרשימה של ספרי המדע הבדיוני הישראליים המקוריים הטובים ביותר בכל הזמנים לדעתי בשם "היכל התהילה של המדע הבדיוני הישראלי המקורי ".

רק לפני שנה ,ביולי 2015 עסקתי בספר זה שוב ובפירוט  כאשר היגיעה חללית"ניו הוריזונס " של נאס"א  לכוכב הלכת פלוטו שכן החלק הראשון של הסיפור עוסק במסע של אנשי צוות ספינת החלל "דרקון " בפיקודו של ראל דארק בשנת 2222  לכוכב הלכת פלוטו שמתגלה ככוכב מוזר ביותר מלא וכגדוש ביצורים בלתי נראים ( עבור העיניים של בני האדם לפחות ). ראו דיון בספר זה בהקשר של פלוטו כאן :כוכב האפשרויות הבלתי מוגבלות :ראל דארק והכוכב פלוטו

אבל פה במאמר זה נעסוק בחלקו השני של הספר זה שעוסק בכוכב " פרוקסימה צנטאורי":

"…התפלל, ראל דארק, בעוד שניות ספורות תמצא את מותך. אין פרוקסימה צנטאורי, אין אלפה צנטאורי. הכול נגמר.לפחות עשר שנים יידרשו כדי להכין ספינה חדשה. נגוזו שאיפות ההתפשטות של בני האדם. עד אז יגמרו כבר המטורפים בכדור הארץ. הפדרציה של אמריקה ואירופה ובמלחמה שלהם עם הפדרציה האסיאתית והפדרציה של אפריקה ואוסטרליה, את המלחמה בינם לבין עצמם, ויישאר להם עוד את הכוח כדי להשמיד גם את תחנות החלל, ואיתם את כל מה שנשאר מהמין האנושי. חבל.אתה יכולת להציל את המין האנושי, אבל לא.

'כה צעיר היה', יגידו האנשים 'רק בן שלושים ושמונה, ומת בנסיבות טרגיות כל כך. אך מדוע הלך המטורף דווקא לפלוטו?'"

( מתוך "קיסר הכוכב הסגול" ע' 33)

החלק השני של הספר הרלבנטי  לנושא רשימה זאת עוסק במסע של אנשי החללית לכוכב הלכת "אלפא 2" כוכב הלכת של "פרוקסימה צנטאורי "  ( לא אין כאן שגיאת כתיב חוזרת ,כך אכן נקראו שני הכוכבים בספר בצדיק  במקום ברייש) שעליו מתכוונים בני האדם של מושבות החלל במערכת השמש להתיישב לאור החורבן הצפוי לעולמות מערכת השמש כולם בידי בני האדם של כדור הארץ העסוקים במלחמות גרעיניות בינם לבין עצמם.

("אלפא 2"  אגב הוא שם שגוי לכוכב הלכת מאחר שהשמש  הצהובה של הכוכב היא בבירור "פרוקסימה צנטאורי " בניגוד לכוכב הלבן אלפא צנטאורי  כך שהוא היה צריך להיקרא "פרוקסימה 2" )

על אלפא 2 בני האדם ואנשים מאימפריית החלל המוסלמית דוברת הצרפתית של כוכב ארקטורוס ( הרחוק מכדור הארץ כ-36 שנות אור )נתקלים בגזע אינטליגנטי הסונורים.ובגזע של מפלצות ענקיות דמויות דינוזאורים הזולוחים. הללו משתוללים אחת לארבע שנים כאשר הכוכב הלבן הגדול ( אלפא צנטאורי) יעלה אל מרכז הרקיע ו"יאכל" את השמש ( פרוקסימה צנטאורי )  דהיינו יכסה  אותה למשך זמן קצר בליקוי חמה. הזולוחים –מפלצות דמויות דינוזאורים ,אך ירוקות אש אוכלת ושטנית לכל עבר –מתמלאים בהלה ופורצים בעדרים אין סופיים ושוטפים את פני הכוכב כולו.בבהלתם הם הורסים ומשמידים כל דבר בו הם נתקלים .אין הם נחים עד אשר מקיא הכוכב הלבן את השמש הצהובה מקרבו והיא זורחת שוב.

הזולוחים גורמים אחת לארבע שנים  הרס חורבן והשמדה בכל רחבי אלפא 2.

"איש לא ימלט ,אין מקום לרחמים ,בהלה נוראה תשתרר ברחבי הכוכב. ..הכל יהרס רבים מעצי היער הגדולים והחזקים ,אשר מרביתם קיימים כבר זה מאות ,ואף אלפי בשנים ,יגדעו ויפלו על הארץ. היער יהרס,הכוכב יהרס ,הכל יהרס .ומה יהיה על אנשי כדור הארץ ? הם יוכלו להציל.הם היחידים היכולים לגבור על הזולוחים .הכל תלוי בהם."

.ואכן בני כדור הארץ עומדים במשימה ומשמידים בשיטתיות אלפי זולוחים משתוללים  עד ש..

"קרן אור זרחה,היא האירה את הכוכב השקט קצתה של השמש הופיע מעבר לכוכב הלבן .השמש החלה זורחת.

..השמש זרחה פעם נוספת על הכוכב הקטן,והכוכב הלבן הגדול שהיה אלפא צנטאורי זרח שוב-בפאת השמיים.

( ע' 186)

על כוכב הלכת מתוכננת התיישבות רחבה של בני האדם ממערכת השמש. מה תעשה ההתישבות הזאת  לסונורים האינטליגנטים שכבר נמצאים שם ולעולמם  לא נאמרת מילה  בספר אבל אפשר לנחש ששום דבר טוב לא יקרה להם. הם  יגלו שבני האדם עלולים להיות גרועים בהרבה מהזולוחים ויחוו את גורלם של האינדיאנים בארה"ב והאבורגינים באוסטרליה.אלא שאת מחבר הספר ואת קוראיו זה כבר לא מעניין.

אלפא קנטאורי מככב עוד  כשמש של העולם ראן בסידרת הקומיקס  של חברת די סי משנות השישים "אדם סטראנג' " על ארכיאולוג מכדור הארץ שנשלח בידי קרן זטה " מכאן. " לעולם של ראן הנמצא במערכת אלפא קנטאורי "עשרים וחמש טריליון מילים של חלל מכדור הארץ"  כדי להציל אותו מבכל פעם מסכנה איומה אחרת.

סיפור קומיקס  על אדם סטראנג' במסע נוסף למערכת אלפה קנטאורי בעתיד הרחוק של עוד מאה אלף שנה אפשר למצוא בעברית ב"יקום תרבות " כאן.  

זו היא  בדיוק המערכת שבה התגלה עכשיו, סביב הכוכב הקרוב ביותר אלינו המצוי בה, הלוא הוא פרוקסימה קנטאורי, כוכב לכת שהמדענים טוענים שיתכן שיתקיימו בו חיים.

אלא שבעוד שאדם סטרנאג' מגיע לכוכב ה"קרוב" הזה בתוך שעות או דקות ספורות ויכול לחזור ממנו בו ביום, הרי שלנו, עם כלי הטייס החלליים שיש בידינו כיום, זה ייקח עשרות אלפי שנים להגיע לשם.

כמה בדיוק ? ד"ר אמנון סטופ חישב זאת " אם מהירות האור 300 אלף קילומטר בשניה, ומהירות החללית 30 קילומטר בשניה, אז כל שנת אור תדרוש 10 אלפים שנה, ולכן מסע של  4.3 שנות אור ידרוש….
43 אלף שנים.
לאדם סטראיינג' זה לוקח הרבה פחות זמן….

ראן  של אדם סטראנג' הוא ככל הנראה העולם הידוע ביותר בתרבות הפופולארית של העולם  המקושר למערכת אלפה סנטאורי ב ומוכר ככזה לאלפים ( של חובבי קומיקס) אי לכך אני מציע לתת לפרוקסימה ב' את השם "ראן" על שמו של עולם  בדיוני זה ששוב אינו בדיוני.

מעבר לכך נראה לי  שלמין האנושי אין ברירה אלא להגביר את מהירות החלליות שלו שיגיעו לפרוקסימה ולאלפה קנטאורי. אני מאמין שאם לא נפתח את התרבות שלנו ואת הטכנולוגיות שלנו כדי שנוןכל להגיע עימן לפרוקסימה קנטאורי ולאלפה קנטאורי ומעבר למערכות שמש אלו כל מה שצפוי לנו כאן על כדור הארץ הוא גויעה מהירה במקרה הרע או איטית במקרה הטוב.

 ראו גם סופר המדע הבדיוני סטיפן בקסטאר על פרוקסימה קנטאורי ועל הרומן שלו פרוקסימה 

מגזין הרשת "יקום תרבות " מקיים בשבוע הבא כנס ראשון מסוגו  בישראל ובשפה העברית העוסק בסוגה הספרותית הפופולארית ביותר בעולם מזה מאה שנה, ז'אנר הבלש, המסתורין, הפשע והמותחן.

בכנס יופיעו כמה מטובי החוקרים והמרצים על ספרות זאת, וכמה מטובי הסופרים בז'אנר זה בהרצאות מרתקות ובפאנל יוצא דופן שיכנס בתוכו סופרי בלשים שונים. אלה ידונו על ההווה ועל העתיד של התחום.

לראשונה יינתנו בו אותות הוקרה לאנשים שתרמו בעבר תרומה חשובה לספרות זאת בשפה העברית.

חלק מיוחד של הכנס מוקדש לספרות ילדים ונוער, והכניסה אליו חינם. שני הסופרים הידועים מיכאל אבס (סופר ילדים) ואשר קרביץ (סופר נוער) יציגו חידות בלשיות לקהל שיעזור לפתרון חידות באמצעות ציוריו של אמן הקומיקס עופר זנזורי, שייעשו במקום. אתם רוצים להיות בלשים? נסו לפתור את החידות!