Bulgaria is under a threat.
A group of dangerous conspirators foreign and Bulgarians plot to destroy the hard work of generations of Bulgarians and make a free country to a province of slaves for a grasping foreign power.
The group of dangerous super terrorists includes Bulgarians business men and women 'Russian politicians and spies.

and a cyber terror expert a Israeli lecturer in Bulgarian university
their wish?
The fall of Bulgaria !
Will they success in the Demonic conspiracy ?
Only small group of Bulgarian and Israeli agents can stop the terrible conspiracy.
But everything and every body is against them!
See the full story in the forth coming graphic novel:
THE BULGARIAN FRAUD.
Do not miss the great suspense story taken from today headlines.

Lately, I've been working on this suspense and espionage  comics  graphic novel – the plot is based on various real events and on current ones taking place at the moment in Russia and in East Europe and their implications, in all that concerns Israel.

This is a suspense novel in the grand tradition of Ian Fleming and Frederick Forsyth about the attempts of  a dangerous cabal of spies in the service of the Russian dictatorship to utterly destroy the techno structure of Bulgaria and destroy by it her independence

The book will briefly describe a Russian conspiracy to takeover Bulgaria and Israel by using collaborators in both countries and by a particulary ingenious form of a cyber war   which might destroy Bulgaria which is exposed (or isn't/ you'll have to read the book in order to find out) to the world by an Israeli journalist.

The Novel will feature real characters, such as Vladimir Putin, Russia's President or the head of Bulgaria's Security Service (NRS/NIS) and others (assuming, of course, that these people will stay in power until I finish writing the novel, otherwise I may definitely update it, in accordance with the latest relevant political developments).

Anyone wishing to read this book – chapter by chapter or the entire book – is invited to contact me.

Menanwile the chapters in English had provoked the interest of Bulgarian journalist an expert to politics and to Israelies in Bulgaria.

Vessislava Tancheva .

She had wrote to me :

• In a way, you became famous in Bulgaria or at least among Israeli citizens here and their friends and partners. Actually, I’ve heard certain people from a specific service talking about your case.
• Our website NO COMMENT is competatively new. We started it in August last year. It's an online tabloid – news, culture, lifestyle some gossips smile emoticon

We have good audience – 18-34 yo are the majority but 34-54 yo are also a lot – 27% of all…

Some 35000- 50000 impressions a day

An interview will reach some 2000 up to 20 000 , depends if the readers will find it interesting.

• And here is the interview in English.
• Here is the  Bulgarain version :

Израелският блогър и разследващ журналист Ели Ешед пише шпионски трилър, в който действието се развива в България. Това научихме от самия него, след като той публикува откъси от бъдещата книга в профила си във Facebook. Освен, че е в процес на търсене на преводач и издател у нас, той има намерение да превърне историята и в комикс – нетипична за България литературна форма, но много популярна в Израел и в други страни.

Свързахме се с него, убедени, че зад страховитата история в книгата има някаква лична история и се оказахме прави. Ели Ешед отговори на нашите въпроси, а ние с нетърпение очакваме появата на книгата на български.

Г-н Ешед, защо избрахте България за място на действие във Вашата книга Защо не коя да е друга източноевропейска страна, където биха могли да се случат същите събития?

България ми е интересна още от детството ми. Интересът ми се задълбочи, след като прочетох книгата „Тайното братство“ на големия германски пътешественик и писател Карл Май – в нея главният герой Кара Бен Немси преживява изключителни приключения в България.

След това прочетох няколко книги за България и българските царе. Освен това четох много и за онзи момент от Втората световна война, когато българите са спасили своите евреи от нацистите. За съжаление в Израел това не е широко известен факт.

Голямата еврейска общност, която е имигрирала от България за Израел не е съдействала за превеждането на нито една българска книга. Има много преведена поезия, но на пръсти  се броят българските романи, преведени на иврит. От друга страна на българския пазар има преведени популярни еврейски автори: Амоз ОЗ, Етгар Керет и Зеруа Шалев и други.

Най-добре познатата книга на български писател в Израел, – според мен разбира се,  – е „Историкът“ на Елизабет Костова – книга, разказваща за събития, свързани със смъртта на Граф Дракула. За тази книга и аз писах коментарна статия. Ако споменеш думата „България“ на обикновен фен на книгите в Израел, то той най-вероятно ще се сети за тази книга – „Историкът“. Има още две, може би три български книги, които са преведени на иврит – една от тях е на български автор, живеещ в Щатите.

През последните няколко години една детска книжка на Елдад Илани, която описва средновековна България, е страшно популярна сред малките. До сега са издадени седем книги от поредицата. Ако попитате едно момче в юношеска възраст в Израел какво знае за България, то със сигурност ще ви спомене тази фентъзи поредица.

Какво Ви доведе в България – роднини, приятели или други връзки?

Един човек, който живее в България, на име Амит Стейнхарт ме доведе по бизнес дела във Варна. Бях много впечатлен, но не от казината, както повечето израелци. Разгледах музеите във Варна и благодарение на тях започнах да се интересувам от историята  на древните цивилизации, населявали земите около Черно море, които са били унищожени от потоп. После прочетох една поема на американския поет Уилям Мередит, която той е написал, след като е посетил Археологическия музей във Варна и видял изложените там тракийски погребални маски:

Когато Бог се учил да рисува човешкото лице,

си мисля, е направил сигурно няколко от тези,

които гледат през стъклото на музея,

на километър разположен от мястото, където

те шест хиляди години спаха – в некропола край Варна.

В извивките златни и пищна украса се виждат чертите

на отдавна изтлели тела. Самите богове

или войници, загинали далеч от дом и род?

Не знаем ние те кои са…

Копчета от злато са питащите им очи,

древна глина е сбръчканата кожа. Изглеждат,

сякаш правени от същата ръка, която

някога Адам сътвори – почти по същото време.

Вълнуващо е, но очите сякаш питат. И не по-тъжно,

отколкото са те, е времето изминало – лицата,

взиращи се в маските, не носят ни трагизъм, ни печал.

"Само злато и глина сме", сякаш казват, 

"преминаващи от едно състояние в друго.“*

Освен това, имам приятели в България. Аз съм масон, а в България има няколко масонски организации и аз съм член на една от тях. Тези организации имат сериозни връзки в Израел и специално в града, където живея –  Яфа, близо до Тел Авив. Това място е свято място за масоните. Има много интересни факти за това, но засега повечето от тях са тайни на масонското общество.

Какво е мнението ви службите за сигурност в България? Какво според Вас е тяхното влияние в българското общество, бизнес и ежедневие?

Чел съм много за тези организации в България и съм чувал много неща, но не непременно от източници, които са пряко свързани с тях, въпреки, че имам такива в приятелския си кръг. Моето мнение се определя от неща, чути от втора ръка: по времето, когато комунисти са управлявали България, службите са били много ефективни в пазенето на правителството, но също така и много корумпирани.

Днес разбирам, че тези служби са в пъти по-корумпирани, но и са под непрестанни атаки от организирани престъпни групи, които днес са чисто технологично по-напреднали и не е ясно дали българските служби не са в някакъв вид съглашателство с тях.

Знам със сигурност обаче, че в днешно време има тясно сътрудничество между българските служби и израелските, когато се изправят срещу общи врагове – като Ислямска държава, например.

Също така не бива да се изключва и заплахата от съседна Турция, която под управлението на Ердоган се завръща към Османския си характер и бързо може да се превърне в заплаха и за двете страни.

Има ли реални факти от Вашия живот или от нечия друга биография, които са в основата на разказаното във Вашата книга?

Като всеки автор аз вкарвам истини от собствения си живот си в моите истории. В този специфичен случай обаче, не мога да спомена конкретни факти, поради ред правни причини и, разбира се, поради характера на тайните организации, за които или пишеш фикции, които не могат да бъдат напълно припознати, или пазиш истината за себе си.

Добре, но Вие използвате истински имена, адреси и факти за българските служби. Възможно ли е да описвате и някой реален човек?

В цялата история има реални фигури, които „играят“ себе си, като например президента на Русия Владимир Путин.

Има и още един герой, който е почти идентичен с истински персонаж и това е Орен Хазан – член на израелския парламент. Човек, който е управлявал казино в България и след като напуска поста си е обвинен от свои бивши приятели, че ги е предал и е откраднал парите им. Той днес все още е член на Кнесета, но ще се отнася до българското посолство, той е персона нон-грата.

Човек, сходен с неговите характеристики се появява в историята, но е измислен герой. За съжаление той не е единствения. Има и други израелци в България с подобна история, в която предават приятелите си. Именно за това тази общност няма добро име в Израел. Тези истории се помнят. И то за дълго. Историята ми сама по себе си е фикция, родена от писателското ми въображение.

Защо  избрахте  Варна за място на действието? Защо не София, където e по-вероятно да се случат събития, като описаните в книгата Ви?

Варна е мястото, което посетих в България за първи път, а и все още не съм посещавал София – само във въображението си.

И все пак София се поява в част от историята, в една особено драматична сцена, в която цялата компютърна мрежа на града се срива, като резултат от работата на злодеите в книгата – част от групировка, съставена от български и чуждестранни агенти, спонсорирани от Русия и имащи за цел да заменят демокрацията в България, като накарат обществото да се съмнява в настоящето правителство на България.

Сцената обрисува хаос, царящ както в София, така и във Варна и предизвикващ смъртта на много хора. Унищожаването на ключови места в София, които се наблюдават от камери, управлявани от компютри през интернет, показва как вашата страна, – както и много други, лесно могат да станат жертва от малка група зли хора, защитаващи чужди интереси. Това е напълно възможно да се случи и в реалността. Мога да ви кажа със сигурност, че точно тези опасения тревожат службите в Израел и България. Тук не си измислям.

Каква според Вас е ролята на Израел в икономическия и политическия живот на България?

В пълно противоречие с познанията ми за службите, когато става въпрос за политически и икономически връзки между двете страни, не мога да твърдя, че съм експерт. Благодарение на контактите си в масонските среди мога да кажа, че връзките между страните ще се задълбочат в бъдеще, въпреки че публично не се говори за това.

Защо? Защото и двете държави се намират в сходни геополитически ситуации. И Израел, и България са малки страни, намиращи се в близост до ислямски суперсили. В допълнение ще кажа, че в Израел има голяма общност на български евреи. Това са предпоставки двете страни да се сближават все повече за в бъдеще и това не е измислица.

*Two Masks Unearthed in Bulgaria

When God was learning to draw the human face
I think he may have made a few like these
that now look up at us through museum glass
a few miles north of where they slept
for six thousand years, a necropolis near Varna.
With golden staves and ornaments around them
they lay among human bodies but had none.
Gods themselves, or soldier lost abroad —
we don't know who they are.

The gold buttons which are their curious eyes,
the old clay that is their wrinkled skin,
seem to have been worked by the same free hand
that drew Adam for the Jews around that time.
It is moving that the eyes are still questioning,
and no sadder than they are, time being what it is —
as though they saw nothing tragic in the faces
looking down to glass into theirs.
Only clay and gold, they seem to say,
passing through one condition on its way to the next.

see chapters of the graphic novel

 

 

The Russian Conspiracy-

Bulgaria is forever

 

The Target – Sofia in flames

I(Donate)

Basic Sponsorship – 50 NIS

(Donate)

Silver Sponsorship – 100 NIS

(Donate)

Gold Sponsorship – 200 NIS

(Donate)

Platinum Sponsorship – 300 NIS

(Donate)

Thank you!

 contact me: elieshe@zahav.net.il

See also

The reality behind the novel "BULGARIAN FRAUD"

דבורית שרגל במאית מוכשרת  יצרה כבר שני סרטים המבוססים על סדרת ילדים   בעולם של אנה ריבקין שנכתבו בחלקם בידי סופרת הילדים המפורסמת אסטריד לינדגרן ותורגמו בחלקם לעברית בידי המשוררת הידועה וידידיה לאה גולדברג.

שרגל עשתה מעשה ויצאה לסיור בעולם ומצאה חלק מהילדים שעליהם נכתבו הספרים בבגרותם.

היא מצאה את אנה קארי מלפלנד ( היום פנסיונרית ) ואת נוריקו סאן מיפן  ( היום אשת עסקים )ועשתה על כך סרט.

היא מצאה את סיאה הילדה מהקילימנג'רו ( היום רופאה עוסקת באיידס בטנזניה ) ועשתה על כך סרט שני.

היו לי בעיות עם הסרטים שאותן אפשר למצוא ברשימות הביקורת שלי.

שרגל הודיעה שהיא עובדת כעת על סרט שלישי ישלים טרילוגיה של סרטים הסרט יעסוק מן הסתם בחייה של הצלמת אנה  ריבקין-בריק  אולי בעוד ילד אחד או שניים שאותם איתרה או תאתר שרגל.

והנה פרטים על תכנים אפשריים בחלק השלישי המתוכנן:

חלק א' :מה קרה לנואי הילדה מתאילנד ? או הסרסורית.

הבמאית מאתרת את נואי הילדה מתאילנד   ומגלה לתדהמתה שהיא לא כפרית מאושרת אלא חיה בבנגקוק בירת תאילנד.היא מגלה אישה מבוגרת שנסיון החיים הקשה  ניכר היטב על פניה המצולקות ( שמוצגות בקלוז אפ ) היום  מתברר היא סרסורית של נשים צעירות שמספקות את צרכיהם המיניים  של גברים ישראלים מזדקנים.

המצלמה פולשת לדירה שבה יושבת נואי והבמאית שואלת אותה שאלות כשהיא מסתכלת על כל אותם מערביים ובהם לצערנו ישראלים שיושבים שם ומחכים.

הבמאית (_ הזעם ניכר היטב בקולה ) :נואי זה  מה שאת רצית לעשות בחייך?

נואי במשיכת כתף :"אני  צריכה לפרנס את משפחתי."

המצלמה מתעכבת על ישראלי כבד גוף שניגש אל נואי ודורש במבטא ישראלי בולט את כספו חזרה. הבחורה שהוצעה לו לא מצאה חן בעיניו.

המצלמה מתעדת את המריבה בין נואי והישראלי.

נואי מסבירה  בסבלנות למצלמה : "ככה זה עם הישראלים אף פעם לא מוכנים לשלם לבחורות את מה שמגיע להן ".

המריבה מתעצמת הישראלים הנזעמים מתקרבים אל נואי היא וקראת לאיזה בריון והוא מגרש את כולם מהדירה.

קאט.

חלק ב' :מה קרה למוקיהנה מהואי ?  או הכוהנת

מוקיהנה הילדה מהאי הוואי מתגלה בהווה ככוהנת בדת  הפגאנית  של ילידי הוואי.היא נותנת לבמאית לחדור אל המקדש שעל הר געש  ולצלם אותה בעת  טקס פולחני לאלים של הוואי  .בטקס מוקרבים קרבנות כמה גדיים מיסכנים.

הבמאית  צמחונית ידועה מזדעזעת :

מה אתם רוצים מבעלי החיים המסכנים ?

מוקיהנה : אם לא נקריב אותם האלים יכעסו והר הגעש יתפרץ כל הוואי תיחרב.

זום מרחוק של האי של הוואי מפסגת הר הגעש וחזור אל פניה של הכוהנת הגדולה של הוואי המחזיקה כלים פולחניים בידיה.הגדי נקשר אל המזבח.היא מחזיקה בכלי פולחני ענק ומנחיתה אותו על הגדי הרועד.

קאט.

חלק ג :מה קרה לסלימה הילדה מקשמיר ?או הטרוריסטית

הבמאית מגיעה לאיזור חרב אי  שם בקשמיר הפרובינציה  ההודית שבה ישנם קרבות בלתי פוסקים בין תנועה טרוריסטית איסלאמית לשחרור קשמיר ובין הצבא ההודי .

הבמאית מגלה שסלימה הילדה מקשמיר היא היום פעילה בשורות תנועת הטרור הקשמירית  והיא מראיינת אותה על האידיאולוגיה  האיסלאמיסטית הלוחמנית שלה. תוך כדי השיחה נשמעות יריות מבחוץ.  הצבא ההודי איתר את מקום המיסתור של הקבוצה

בקטע דרמטי במיוחד סלימה שולפת אקדח ומתחילה לירות על כוחות צבא הודיים ,נשמע צרור יריות ,המצלמה מתחילה לזוז כמו בטירוף והתמונה האחרונה היא של סלימה שוכבת פצועה ואולי הרוגה בתוך שלולית של דם.

המצלמה מתקרבת אל עיניה הפקוחות לרווחה  של סלימה בהבעה איומה בקלוז אפ.

קאט.

חלק ד' :מה קרה לגנט הילדה מאתיופיה ? או הפליטה

אחרי חיפוש  ארוך במיוחד באתיופיה מגלה הבמאית שגנט לא חיה באתיופיה אלא באריתריאה היום מדינה  עצמאית והיא מגלה שהיא אפשר לאתר אותה באריתריאה .זאת משום שלפני כמה שנים היא ברחה כפליטה לישראל.

בישראל היא מוחזקת במחנה המעצר לפליטים בנצרים.המצלמה עוקבת אחרי יום בחייה של גנט במחנה המעצר עם השומריםה ישראלים וראיון עם בני משפחתה של גנט בדרום תל אביב שמסוכסכים עם השכנים הישראלים שחוששים  מהם.  עד שמגיע היום שבו מודיעים לה שישנה מדינה אפריקנית ידידותית שמוכנה לקבל אותה .הבמאית מצטרפת אליה במטוס ומראיינת אותה עוד שם לגבי מה היא מצפה מהחיים במדינה החדשה. .

צילום מסיים :המטוס נוחת במדינה האפריקנית הידידותית .גנט יורדת מהמטוס לעתיד בלתי ידוע.הצילום האחרון בסרט  מתעכב על פניה  תערובת של חשש מהבלתי מוכר וציפייה לעתיד טוב יותר.

סיום אופטימי פחות או יותר לטרילוגיה.

קשה להאמין אבל המועמד של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב דונלד טראמפ מליונר וכוכב ריאליטי וגם סופר ,הוא המועמד הפוליטי האמריקני vמתורגם ביותר,אי פעם ,לעברית.

מתורגם הרבה יותר מהילארי קלינטון  המועמדת המתחרה ,אפילו יותר מגדול הוגי מדיניות החוץ של ארה"ב הנרי קיסינג'ר. לא פחות משישה מהספרים שעליהם מופיע שמו של טראמפ ככותב הופיעו בעברית.

ומספרים אלו אפשר ללמוד הרבה על דעותיו של המועמד לנשיאות בבחירות 2016.

והנה סקירה מפורטת לרגל בחירות 2016 המתקרבות על ספריו של דונלד טראמפ בעברית.

ראו

"זה ג'ונגל שם בחוץ:החיים על פי דונלד טראמפ 

לכל קוראי הבלוג הקבועים חלקכם בוודאי זוכרים שלפני עיורת מעשור פירסמתי ספר שלא היה כמוהו בעברית "מטרזן ועד זבנג " סקירה על תולדות הספרות הפופולארית בעברית. המערבונים ,הבלשים ,ספרי הריגול ,הטרזנים , ספרי ההרפתקאות לילדים הדנידינים ,החסמבות ,הספורטאים הצעירים \הקומיקסים אפילו האירוטייים ( לזמנם ) ועוד הרבה.

הספר יצא בהוצאת "בבל " בשנת 2003 .זכיתי עליו בתואר סופר השנה של "מעריב". הוא אזל עד העותק האחרון.הוא כיום פריט מבוקש ביותר ונדיר ביותר לאספנים בדיוק כמו הספרים שמתוארים בו.

ועכשיו אנו רוצים לחדש אותו בהוצאה אלקטרונית ( כי כרגע זה זול יותר) בהוצאת "בית אוצר" עם עדכונים נדרשים.

אבל בשביל זה אני זקוק לעזרתכם.

אז אנא תרמו במיילים שניתנים למטה.

והנה הודעת ההוצאה לאור בעניין:

לרגל ההוצאה  במהדורה אלקטרונית של  ספרי "מטרזן ועד זבנג : סיפורה של הספרות הפופולארית בישראל " הנה כמה הירהורים על השפעתה הגדולה מאוד של ספרות זאת על קוראיה.

האם הספרות הקלה משחיתה?

הספרות "הקלה " היא אותו סוג ספרות של בלשים ,מתח ,מדע בדיוני ,ספרות רומנטית ואירוטית שנקראים "מתחת  לשולחן " או בטיסה".

ספרים אלו  זוכים לרוב להתעלמות של הביקורת "הנחשבת" במקרה הטוב, ולהתקפות ושיקוצים שונים במקרה הרע, על כך שהם "משחיתים את נפש הקוראים ואת נפש הנוער". לא תמיד טענות אלה הם שגויות – לעיתים קרובות יש בהם הרבה יותר משמץ של אמת, שכן לספרות זו אכן יכולה להיות השפעה גדולה יותר על קהל קוראיה ממה שנהוג לחשוב.

ניתן להביא לכך דוגמאות רבות: סיפורי ההרפתקאות ההרואיים, ה"איליאס" ו"האודיסיאה" של הומרוס, השפיעו על אנשים כמו אלכסנדר הגדול לצאת למסעות כיבוש עולמיים כחיקוי של גיבוריהם שאותם העריץ. קארל מאי, מחבר סיפורי המערבונים וההרפתקאות במזרח הקרוב של "יד הנפץ" הוא "קרא בן נמסי " הוא הגרמני הבלונדיני קרל , השפיע השפעה מכרעת על עולמו הרוחני והדמיוני של ילד בשם אדולף היטלר, השפעה שהיטלר לא נמלט ממנה גם בבגרותו.

העיתונאי הסוציאליסט בניטו מוסוליני, בהשראת הסרטים על הגיבור הרומאי הקדמון מצ'יסטה, בשנות העשרה של המאה הקודמת  שינה את הופעתו החיצונית כדי שתדמה ככל האפשר לזו של השחקן שגילם את מצ'יסטה, והחל לשים יותר ויותר דגש על ההיסטוריה הרומאית כמקור השראה.ולבסוף הפך למנהיג הפשיסטי ולדוצ'ה של איטליה.

אפשר להביא גם דוגמאות מקומיות: לספרים של אברהם מאפו על דמויות הירואיות מתקופת התנ"ך שחיו חיי חקלאות בריאים בארץ ישראל, ושל אברהם שלום פרדיברג שתיאר גיבורים הירואיים לאורך ההיסטוריה היהודית בסדרת "זכרונות לבית דוד" שלו, הייתה השפעה גדולה על הנוער העברי־ציוני. זה רצה לחקות את הגיבורים ההירואיים ולא את גיבוריהם התלושים, העלובים והמסכנים של ברנר ואחרים, למרות שאלה היו נקראים מאד וזכו לשבחי הביקורת. מאלה היה להם מספיק במציאות סביבם.

ילדים בארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים הושפעו מאוד מסרטי המערבונים והטרזנים שראו בקולנוע, עם גיבוריהם ההרואיים ובעלי הקשר ההדוק לטבע, וניסו לחקות גיבורים אלה. הסופר עמוס קינן אמר פעם בראיון על בני דורו שמלחמת העצמאות נראתה בעיניהם כמעט כמו משחק ילדים מעין זה שראו בקולנוע בסרטי המערבונים.
סופרים כמו שרגא גפני, מחבר הסדרות "הספורטאים הצעירים", "דנידין הרואה ואינו נראה" ו"הימאים", ויגאל מוסינזון, מחבר ספרי "חסמבה", שסיפוריהם הפופולאריים שהגיעו כמעט לכל בית, ביקשו במודע לעצב את עולם הערכים של קהל קוראיהם הצעירים. סביר להניח שהשפעתם על קוראיהם היתה גדולה מאוד.
סדרת ספרי פטריק קים, שהתפרסמה בשנות השישים וסיפרה על סוכן חשאי כל יכול בעל ידיים מסוקסות וליבידו אינסופי, תרמה את תרומתה לפתיחות מינית הגוברת, ואולי גם למפלס ההטרדות המיניות, משום שכמה אנשים קראו בספרים אלה שאפשר לקיים יחסי מין עם בחורה חמש דקות לאחר שפוגשים אותה – אם אתה רק החלטי מספיק.

ניתן למצוא דוגמאות רבות נוספות להוכחת ההשפעה של הספרות הפופולארית על המציאות. ספרות המדע הבדיוני של ז'ול ורן וה. ג. וולס השפיעה על ההתפתחות הטכנולוגית, כתוצאה מהרושם שהותירה על אנשים שקראו אותה ושאפו ליישם במציאות את ההמצאות המדהימות שעליהם קראו בספרים אלה. סופרי מדע בדיוני מודרניים כמו אסימוב, היינלין וקלארק השפיעו ישירות בספריהם על תחומי הרובוטיקה, האינטליגנציה המלאכותית וחקר החלל, גם הם בגלל אנשים שקראו אותם ושאפו ליישם את הדברים במציאות.

לדעתי, ספרות על גיבורים מיתיים גדולים מהחיים, כמו גיבורי התנ"ך והאיליאס, יד הנפץ ופטריק קים משפיעה יותר על קוראיה מאשר סיפורים על גיבורים שהם ארציים כמו אצל ג'ויס או הנרי מילר. אנו אולי נהנים לקרוא סיפורים כאלה, אבל הם לא משפיעים עלינו. שכן סביבנו כבר יש אנשים כמו אלו שמתארים ג'ויס ומילר, ואין לנו כל צורך לחקות את הספרים בעניין זה, מה שאינו נכון לגבי סיפורי ההרפתקאות והמיתוסים למיניהם.

ואם אתם רוצים לקרוא עוד על כך,אז סייעו לנו! תרמו לפרוייקט גיוס הכספים עבור"מטרזן ועד זבנג"ההיסטוריה  ראשונה מסוגה של הספרות הפופולארית בעברית.

כאן

https://www.mimoona.co.il/Projects/3694

( סצינה מסרט זומבים אמריקני  שאינה קשורה לכתוב ).

חברי האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה מעבירים כעת כלל חדש שהאגודה תיתן תמיכה כספית ל"כל היוצרים באשר הם" ולא באופן מיוחד לסופרים ולכותבים כפי שהיה עד כה.

למה ? משום שכפי שהוסבר בשיחות פרטיות  "העניין של הקהל הרחב  של האגודה הוא  לא בסיפורים ולא בחומר כתוב אלא בחומר ויזואלי.הביאו להם כמה שיותר סרטים גדושים בפעלולים ובפיצוצים והם ינעצו בהם את שיניהם בחדוה.תנו להם ספר כתוב והם ימותו משעמום.אז לכן צריך לתת הזדמנות שווה לכולם.

אז אני מתאר לעצמי סצינה כזאת :

למפגש של צוות של אגודה שצריך להחליט למי לתת כסף נכנסים שני אנשים

האחת סופרת מוכרת שפירסמה מגוון של סיפורים מוערכים וספר שזכה להצלחה בבתי הספר ובקרב הנוער בגלל האינטליגנציה שלו שהיא נדירה בקרב הספרים לקהל זה.

הסופרת מסבירה שהיא צריכה מענק תמיכה ומלגת קיום  עבור ספרה החדש " ילדי אטלנטיס בחלל החיצון " המשך לספרה  הידוע " ילדי אטלנטיס האבודה  ( כינרת 2015) הספר ימשיך את התיאור בספר הראשון של גילויה של תרבות אנושית תת מימית  קדומה שחבריה לומדים איך לתקשר עם בני אדם שעוינים אותם ורודפם אותם ללא סיבה טובה. .

בספר החדש מסבירה הסופרת ילדי אטלנטיס  יצאו לחלל החיצון וילמדו איך לתקשר עם תרבות תת מימית בכוכב אחר שחדר למערכת השמש .אותה תרבות תיראה תחילה כעוינת לכדור הארץ אבל בסצינת הסיום הדרמטית של העלילה הודות למאמצי התקשור של  ילדי אטלנטיס   עם התרבות התת מימית הזרה יתברר שהקונפליקט היה תוצאה של חוסר הבנה הדדי. ילדי  אטלנטיס  המבוזים  בעבר יוליכו את מערכת הקשרים עם התרבות הזרה.

"ובכך " מסיימת הסופרת"  אני אעביר לבני הנוער מסר ברור ודרמטי  על חוסר הסובלנות בחברה שלנו ועל הדרך לפתור אותה באמצעות תקשורת,מסר שיש בו צורך רב בימים אלו.ועל מנת להשלים את כל זה כל מה שאני צריכה זה 20 אלף שקל בעבור  התפנות."

חברי האגודה שומעים ומנידים  בראשם הם יודעים  שספרים מסוג זה נקראים בידי מעטים ,למרות שהספר נשמע טוב מאוד וראוי לזכייה בפרס גפן אין מכוונתם  לאור הכללים החדשים שהתגבשו בידי האגודה להוציא אפילו אגורה אחת על ספר שיזכה לרייטינג נמוך בקרב קהל האגודה גם אם הוא מעולה מסוגו

נכנס המבקש השני.

הוא מספר שהוא רוצה ליצור סרט של 10 דקות בשם ה"זומבים  מגבעת שמואל ".העלילה בגבעת שמואל המעוז של הדתיים הלאומיים  שלושה נערים נקלעים במקרה לבניין של חברת היי טק קרובה ונוגעים בטעות באשפה  רדיואקטיבית תוצר של ניסוי חדש ולא מוצלח.

התוצאה:הם הופכים לזומבים רצחניים  שטורפים וזוללים בהנאה את כל מה שמתקרב אליהם.

הסרט ,מספר הבמאי הגאה ,יתאר את מסע החורבן שאותו ינהלו שלושת הנערים באתרים ידועים בעיר גבעת שמואל ובאוניברסיטת בר אילן הסמוכה אליה לפני שהם נעצרים סופית בידי יחידה של חיילים בשכונת רמת אילן.

"אני זקוק לכל זה כסף,סרטים כאלו הולכים גם בחו"ל לא רק בארץ הקטנה הזאת ,הם יראו לכל העולם  אחת ולתמיד שגם בישראל אפשר לעשות סרטי זומבים שותתי דם כמו שצריך " צועק הבמאי לקהל המרותק. .

כמה כסף אתה צריך ?

הבמאי :"שלוש מאות אלף שקל,במיוחד עבור הסצינות שבהן אנו רואים את  הגו'קים שיוצאים מהקיבות של הזומבים. גם הסצנה שבה הם מתנפלים על המתפללים בבית הכנסת וטורפים אותם לא תהיה זולה. "

חברי האגודה נרגשים מהחזון הגרנדיוזי של הבמאי מהרהרים ומסכימים.אין ספק שסרט זה ימצא חן בעיני הרוב הגדול של חברי האגודה. הבמאי יקבל 300 אלף שקל עם אפשרות ליותר עם ימצא שגם התקציב הזה אינו מספיק.

ובזה מסתיים הדיון. הסופרת מקבלת הודעה שבקשתה תישקל שוב בשנה הבאה.  בחוץ אמנם מחכים סופרים נוספים בבקשת תמיכה אבל הסרט "הזומבים מגבעת שמואל " כבר קיבל את כל התמיכה של האגודה לשנה זאת.

אולי יהיה כסף בשנה הבאה.

אולי לא.כנראה שלא.

לאחרונה ראיינתי  עבור "יקום תרבות " את חוקר הספרות העברית במאות השמונה עשרה וה-19 פרופסור משה פלאי שקיטלג ומיפתחאת כתבי העת מתקופה זאת כך שכעת אפשר לדעת  בקלות וללא חיפושים מרובים אילו יצירות פורסמו בהם מאת מי ובאילו נושאים.( ראו "היכל התהילה וקטלוג הבושה של הספרות העברית במאה ה-19).

קראתי בעניין חמישה מתוך ששת הכרכים שאותם ערך ד"ר פלאי בסדרה שלו. גם בחיפוש אחרי יצירות ספרות שהן מעל זמנן. דהיינו : כאלה שיכולות להיקרא בידי קורא בן המאה ה-21  ( לא ממוצע אמנם אבל גם שאינו בהכרך חוקר ספרות שזה מקצועו או סטודנט שלו שעושה על כך עבודה  ) בעניין ואולי אף בהנאה.

נשאלת השאלה, האם יש עדיין בכתבי העת האלו מלפני מאתיים  שנה ומאה החמישים שנה  יצירות שיכולות להתפרסם היום במאה ה-21  ב"יקום תרבות " או ב"דחק", כתב העת הקלסיציסטי של יהודה ויזן, או במוסף  הספרות של "הארץ" או ב"מאזניים", כתב העת של אגודת הסופרים העבריים בישראל בעריכת מתן חרמוני?

כפי אפשר לראות מהראיון , פרופסור  פלאי שעבר  ביסודיות על כל הכרכים ומיפתח אותם היטב  סירב  למעשה לענות  בצורה ברורה על השאלה הזאת, ומתייחס אל  החומר כולו רק כאמצעי מחקר על בני הדורות ההם, ולא כמקור ליצירות שיכולות לעניין בפני עצמן גם את הדורות הבאים, כמו שהתנ"ך למשל יכול לעניין אנשים שאינם חוקרים  גם אלפי שנים לאחר שנכתב.   .

ובכן, אני כאיש ספרות עכשווית אענה על השאלה הזאת במקומו.

קריאה מעמיקה בחמשה  מהכרכים שבהם מביא הד"ר פלאי סקירה מפורטת של היצירות בכתבי עת נידחים ונשכחים לחלוטין אלו, מצאה שבהחלט שאין יצירות רבות כאלו, אבל ישנן כמה שלפחות עוררו בי עניין לעיין ולקרוא בהן , ומי יודע, אולי יעוררו עניין  כזה גם בעורך יהודה ויזן ואחרים  מבין קוראיהם בקהילה הספרותית-תרבותית  העברית של המאה ה-21. .

בכרך השני בסדרה  של פלאי "ביכורי העתים – ביכורי ההשכלה" (על שנתון שממנו יצאו 12 כרכים בגליציה בשנים תקפ"א תקצ"ב 1820-1831) מצאתי יצירה אחת ויחידה שהיא בעלת עניין גם היום:

"מאזני המשקל", מאת יצחק ארטר ביכורי העתים ג', תקפ"ג.

יצחק ארטר גדול הסטיריקנים היהודיים במאה ה-19.ועדיין ראוי לקריאה גם היום.

מדובר בסאטירה שבה המחבר בחזיונו רואה את האל שוקל במאזנים את מעשי בני האדם. הוא שוקל את החוכמה שגוברת על כל דבר אחר. הוא רואה יד נעלמה חותכת עמודים מספר שמחברו העתיק את דבריו מאחרים, הוא שוקל את ספרי החסידים ומוצא שהם שווים בערכם לספרי עובדי אלילים. הכוח הבל רוח – ואז המחבר מתעורר.

פריט נוסף אחד שיכול לעניין גם היום ולו רק כקוריוז בגלל המין של המחבר , הוא היצירה הראשונה שפורסמה בכתב עת עברי ונכתבה בידי אישה:

מדובר ב"מכתבים בלשון עברית" מאת " עלמה חכמת לב" של אישה נוצרייה בשם חנה מרים שורמן  שפורסם בביכורי העתים ה' תקפ"ה.

שלמה יהודה רפפורט ( שי"ר) חוקר פורץ דרך בתקופת ההשכלה .דיוקן מאת אנטונין מאצ'ק, 1841.

כמו כן ישנם כמה ומאמרים חשובים ומעניינים גם היום של החוקר הנועז מאוד לזמנו שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) על הנמלה הלבנה, בביכורי העתים ב'. מדובר ב מחקר על היהודים בארץ ערב ובארץ כוש, הסמבטיון ועשרת השבטים –  ביכורי העתים ד' וביקורת בכרך יב של רפפורט, גם היא על הסאטירה "מגלה תמירין" של יוסף פרל.

כן פורסמו  שם שלושה שירים אינדיאניים (!) שתרגם ברוך שנפלד, שגם הם בעלי עניין מסוים.שמראים על עניין בתרבויות זרות ונידחות מצד המשכילים העבריים של התקופה או לפחות אחד מהם.

בכרך השלישי בסדרה של פרופסור פלאי, כרם חמד – חכמת ישראל היא "יבנה החדשה", כתב עת שיצא לאור בתשעה כרכים בווינה ובפראג בשנים 1833-18, יש את הסאטירה "חזיון בארץ רפאים"  שוב של  גדול הסטיריקנים של התקופה יצחק  ארטר  שפורסמה 1833.- על ידיד שנפטר ועונשו בשאול משום שדחה את החסידות   וזוהי יצירה סאטירית שיש בה עניין גם היום.

בכרך  הרביעי בסדרה של פלאי: מכתבי העתים: עיתונות ההשכלה מ-1820-1845, הוא עוסק בכתב העת "פרי תועלת שפורסם בשנת תקפ"ה "1825 ממנו יצא כרך אחד בעיר אמסטרדם, שם נמצאה יצירה אחת בעלת עניין עבור הקורא העכשווי .

יצירה של העורך שמואל ישראל  מולדר, "ברוריא בת רב חנינא בן תרדיון", פואמה ע' נ"ג-צ"ד, ( את הפואמה שהיא אחת הראשונות בשפה העברית אפשר למצוא בפרוייקט"בן יהודה " כאן )

מדובר בפואמה על נושא מהתלמוד שהוא מדהים במאבקו לכבוד האישה וערכה כאדם, וכפי שמגדיר זאת פלאי, "הלשון בהירה באופן יחסי ועדיין נשגבת ולא חסרת חן. בפואמה זאת מחזיר מולדר את האישה לתפיסה הציבורית".

במרכז הפואמה לראשונה  דמות נשית הנמצאת בקונפליקט  עם עולם הגברים. מולדר חידש  גם בכך שפנה לעולם המשנה והתנאים וגם בכך שעסק במלחמת המינים. מולדר עצמו היה מודע לייחוד הפואמה, ומציין כי "באמת בדרך לא סלולה כהיום דרכתי והראשון הנה הנני, המעפיל לעלות ההרה, בחרוזי שיר, לא שיערום אבותינו", הוא חידש בבחירת נושא המגן על כבוד האישה בניגוד להשקפת החכמים שנשים דעתן קלה.

ברוריה מוצגת באופן חיובי לעומת בעלה רבי מאיר שאפיונו שלילי, המאמין בכך שנשים דעתן קלה, ומשום כך הוא פועל להוכיח את דעת חכמים באמצעות פיתוי אשתו ותלמידיו להביאם למצב של חטא.

הערות נוספות של עורכי פרוייקט בן -יהודה על היצירה המרשימה גם היום יש כאן . הרהורים על ברוריא "

בקובץ השני שבו עוסק פלאי בכרך זה   הקובץ "פרחי צפון " וילנ  תר"א 1841 נמצאה גם כן יצירה אחת ( ויחידה) בעלת עניין לקורא המודרני :

הסיפור המקראי  "אליהו בהר הכרמל",  מאת חיים יהודה ליב קצנלובגן,  שהופיע בשני חלקים :חלק א' כרך א', חלק ב' כרך ב'.

זהו סיפור חזוני פנטסטי -היסטורי המקדים את ז'אנר הפנטזייה של היום, שבו הנביא חווה התגלות אלוהית בהר הכרמל תוך התעלות נשגבת והזדהות עם פלאי הבריאה, מבקש לצאת מין המציאות הגשמית אל שמי הנצח האלוהיים ולבסוף חוזה בהתגלות האלה בסער המאפילה על פני כל היקום.

בחלק ב' אליהו נישא מעל פני כדור הארץ, מתבונן עליו מלמעלה, עולה בסולם קוסמי ששלביו העליונים מגיעים עד קודש הקודשים, אך לבסוף מקבל פקודה האוסרת עליו להמשיך עד למעלה. זאת מכיוון שנמצא פגם במעשיו המוסריים בכך שהביא למותם של חפים מפשע רבים. ובכך הייתה העזה וחידוש של המחבר, שכן אליהו אינו מוכשר כתוצאה לייעודו הסופי, ועליו לחזור לעולם הגשמי ולהכשיר את נביא אלישע שיתפוס את  מקומו.

פלאי כותב שהסיפור נקרא כסיפור מודרני החושף רבדים נסתרים בדמות הגיבור ומעלה נושאים חדשניים בתחום החוויה הדתית, הרוחנית והמוסרית.לי  הסיפור נקרא כמקדים של יצירות בז'אנר הפנאטסיה של היום העוסקות בהתפתחותם  של אנשי כישוף.

בכרך החמישי בסדרה של פלאי, כתבי עת של ההשכלה במחצית המאה ה-י"ט,החלוץ –מלחמת הדת והתושייה, רוב רובן של היצירות הן מאמרים שהיו מעניינים לשעתם אך אין בהם כל עניין כיום למי שאינו חוקר התקופה. כנ"ל לגבי הסאטירות של התקופה שמופיעות שם.

בכרך השישי בסדרה על כתב העת כוכבי יצחק, שיצא במשך קרוב ל-26 שנה בין השנים 1845-1973, נמצאו כמה וכמה יצירות , לא פחות מתשעה-עשרה(!)  שיש בהן עניין  אולי גם היום.

באופן כללי מעניין  "כוכבי יצחק"  כיום בזכות היחס החיובי שגילה כתב העת לנשים. עובדה: שתי נשים שונות הופיעו על דפיו לאורך השנים בפעם הראשונה בתולדות הספרות העברית! ובהן המשורר העברייה הראשונה רחל מורפורגו שמעוררת עניין במחקר גם היום, אם כי יש חילוקי דעות קשים ביותר באשר לאיכותה הספרותית. סביר להניח שאם היה כותב את יצירותיה גבר, הן לא היו מעוררות כיום עניין רב. אני איני מכניס את יצירותיה לרשימה של יצירות היכולות לעורר כיום עניין בקוראים, ללא קשר למין המחבר.

ברשימה זאת אני מכליל בראש ובראשונה יצירה ספרותית כמו פמינסטית שכתב מחבר גבר.

מדובר במגילת יהודית, פואמה מקראית בת שבעה חלקים על הגיבורה של הספר החיצוני בכרכים מאת שבתי פאלק שפורסמה בשנים  1845-1847.

היא מסופרת בסגנון נרטיבי שוטף ובחרוזים, ומתארת כיצד אישה הצילה את עירה מידי האשורים. הפואמה נאמנה לרוח הספר, אם כי יש תוספות בדיאלוגים. הפואמה אגב  נדפסה בלי ניקוד.יש לראות בה יצירה פמיניסטית ראשונה בספרות העברית החדשה אם כי נכתבה בידי גבר.

יצירה נוספת בעלת עניין כלשהוא :  יצירתו של מנדל זטרן, משא בבל, עובד לעברית על ידי יצחק פאלק  ב-1847 בשם בנין הגדל בארץ שנער. תמונת עת "ההופך את סיפור מגדל בבל לסיפור על זמני רלוונטי לימינו.

זוהי יצירה ספרותית כנראה למטה מבינונית, אך בנושא העל זמני  של פרויקט בניית מגדל בבל יש עניין גם בימינו.

"חלום שבעים שנה: סיפור מחורז  מאת  סופר בולט של התקופה מאיר הלוי לטאריס, , פורסם במקור בגרמנית  ועובד לעברית על ידי זליג צבי מונדשיין .ב"כוכבי יצחק " כרך ו ע' 27-39  1846, מעובד על פי אגדה של חז"ל במסכת תענית.

גרסה שנייה מעובדת בידי אלכסנדר הלוי לאנבאנק הופיעה כעבןור שנים  בכוכבי יצחק, גיליונות כח, כט, ל.

יצירה ספרותית זאת היא הבולטת ביותר שהופיעה בכתב העת, ופורסמה בו באופן יחיד במינו פעמיים בשתי תרגומים שונים, מה שאולי מראה על פופולריות מיוחדת בקרב הקוראים.

זהו סיפור פנטזיה  נדיר מאוד באותה התקופה, על אודות חתן שביום חתונתו נוטש את כלתו, עולה על קבר חברו, חוזה חזיונות שונים, עולה לשמים, ואז נזכר בחתונה, חוזר ומגלה כי ביתו ועירו חרבים. הוא מגלה לתדהמתו שחווה מסע בזמן וכי חלפו שבעים שנה, במהלכן יישובו נחרב בידי פולשים. לבסוף הוא חוזר לקבר, ומלאך קורא לו לעלות "רום שחק, וכה מצא שלומו, במותו זקן ילד עבר גבולות עולם, בחלומו חולם".

4 י.ראנדגר "למי ארץ", כוכבי יצחק  כרך טו ע' 68-74, מ- 1851, שיר על תולדות העמים בהיסטוריה שכל אחד מהם טוען "הן לי הארץ", ונראה כשיר נבואי לגבי  המתרחש לגבי ארץ ישראל היום.

5 יחיאל בן נטע מעלער, גורל הצדיקים, חיזיון מאת מב"ין, איש גאליצי, כוכבי יצחק, כרך  כט 1863.

סיפורו של חסיד שבא להשתטח על קבר רבי נחמן מברסלב באומן ופוגש את רבי נחמן לאחר המוות בשאול. משם הרב גוער בכל חסידיו שבאו לקברו ומתנחם על כל הדברים שאותם כתב בחייו   שהיו לדבריו הכול שקר והבלים.

על יצירה זאת הופיע מאמר של יונתן מאיר בכתב העת "דחק".אין ספק שהיא נשארה  רלבנטית מאוד היום כפי שהייתה בזמנה  עם הנהירה ההמונית לקבר הרב נחמן מברסלאב באומן.

6. ספל קאווא מאת יחיאל מיכאל יידמאן. שיר לכבוד כוס הקפה, כוכבי יצחק  כרך כ"ט ע' 37-44 1863. שיר מדהים בנושא האקזוטי שמסרב לקחת את עצמו ברצינות בניגוד לרוב היצירות האחרות.
7. לורד ביירון "חזון החושך" בעיבודו של מ.רבנר", כוכבי יצחק, כט  ע' 98-101 נ1863. תרגום עיבוד ראשון של שירו האפוקליפטי המפורסם על חורבן העולם.
8. הגולם על פי ד"ר גוסטב פיליפסון, הופיע בגיליון כ"ח עיבוד: י לאווי, כוכבי יצחק כ"ח ע' 175-180 1862.

הגרסה הראשונה הידועה בעברית של סיפור הגולם מפראג.

9. תומת האהבה וזמת התאווה. עיבד אלכסדר חיים שור, כוכבי יצחק  כרך ל"ו 37 1869.

לאחר פטירתו מבקש דוד מהאל לנגן לפני יושבי הגיהנום, שם הוא פוגש באהובת בנו  המורד אבשלום שמתה.יצירה שמראה לכל הפחות על דמיון עשיר  וטיפול לא קונבנציונאלי  אז ( וגם היום ) לגבי דמויות התנ"ך הידועות.

ואלו פחות או יותר הכל.

רוב היצירות האחרות בכתבי העת האלו לא עוררו בי ,איש  העשור השני של המאה ה-21 כל עניין.

אבל עבור כתבי עת שהופיעו לפני 150 שנה  גם המספר הצנוע הזה הוא  הרבה מאוד ושלמי תודה לפרופסור משה פלאי שמאפשר לנו כעת  בקלות יחסית לברור את המוץ מהתבן ולגלות אילו הן יצירות שראויות לקריאה  גם כיום במאה ה-21  מהשפע שפורסם בכתבי העת העבריים במאה ה-19.

ראו עוד

היכל התהילה וקטלוג הבושה של הספרות העברית במאר ה-19 : ראיון עם פרופסור משה פלאי 

פרופסור משה פלאי מחזיק באחד ממחקריו.

כל בני האדם זקוקים לעזרת הרופא שיקל על סבלו, יביא מזור לתחלואיו ואף יציל את חייו .

לא מעט סופרים היו רופאים. מה אנו יודעים באשר לזהותם, לסגנון כתיבתם, לנושאים שבהם עסקו, האם שילבו מקרים בהם פגשו בעולם הרפואה בכתיבתם וכיצד השפיע הרפואה על כתיבתם?

בספרה החשוב, המאתגר והמעניין של ד"ר לימור שריר, הרהורים על ספרות ורפואה: דילמות ביחסי רופא-חולה. ( הוצאת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, 2016 ) המחברת פורשת בפנינו בצורה ייחודית  את הזיקה בין הספרות והרפואה, תחום שהוא נדיר ביישומו. יתכן והפרספקטיבה המשלבת ספרות ורפואה מקורה  באישיותה של הכותבת, שבהכשרתה המקצועית הוא רופאה, אך עיסוקה בשנים האחרונות הוא כתיבה (הן של ספרות בדיון, והן ספרי הגות ומחקר, שהטקסט שלפנינו מציג בבהירות דואליות זו).

ד"ר לימור שריר פרסמה רומנים וקבצי סיפורים שזירת התרחשותם היא נפש האדם וביניהם שזור מבלי משים עולם הרפואה אותו היטיבה להכיר בהיותה רופאה .ספרה הנוכחי הינו ספר עיון והגות העוסק בחיבור שבין ספרות, פילוסופיה ורפואה . קדם לו ספר הגות מקורי ומעניין: מרטין בובר- מבט מקרוב שבו מתארת שריר את הפילוסוף הנודע מזווית אישית באמצעות שיחות שניהלה עם נכדתו וחושפת בפני הקורא מאורעות ותכונות אופי שלא נודעו באשר למרטין בובר ולמשפחתו מעבר לניתוח משנתו ומחקריו שמופיעים בצורה מעמיקה בספרה.  (ראו את המבוא שלו כאן )

ספרה הנוכחי על ארבעת כרכיו ועשרת שעריו, הינו מאגר אנציקלופדי של ידע בנושא ספרות ורפואה שנאסף ונחקר על ידי הסופרת כדי להנחיל אותו לאחרים.

בהיבט הספרותי, לבד מקטעים פואטיים, מכיל הספר דוגמאות רבות ליחסי רופא-חולה בטקסטים של סופרים קאנוניים וידועים בסצנת הספרות המקומית והעולמית. ד"ר לימור שריר עורכת מחקר מעמיק ומקורי בסוגיה זו ביצירותיהם של א.ב. יהושע, עמוס עוז, חיים באר, דן בניה סרי, אלי עמיר, ואף בוחנת את ייצוג העולם הרפואי ביצירות פרי עטה.

מעניינת היא התייחסותה לסופרים שהיו רופאים בתקופות היסטוריות שונות . אציין סופרים רופאים שכתיבתם קרובה ללבי:  הסופר  הצרפתי  פרנסואה רבלה- מחבר סיפורים סאטיריים על הענקים גרגנטואה ופנטרוגאל במאה ה-15, שנחשב לאחד מאבות הספרות הצרפתית המודרנית. ארתור קונן דויל- יוצרו של שרלוק הולמס ומארג ספרות הבלשים שהיא כה חביבה עליי, ארתור שניצלר- הסופר האוסטרי-יהודי ועוד רבים אחרים.

הסופרת מתבוננת בעולם הרפואה דרך יצירות הלקוחות מהספרות העולמית, מחזות ויצירות קולנועיות . היא עורכת דיון מעניין במובאות מכתביהם של אנטון צ'כוב, (חדר חולים מספר שש), אקסל מונטה ( מגילת סן מיקלה), ארצ'בלד ג'וזף קרונין ( דרכו של שנון), וויליאם קרלוס ויליאמס (סיפורי רופא), מיכאיל בולגקוב (רשימותיו של רופא צעיר), יאנוש קורצ'אק (כאשר אשוב ואהיה קטן) ועוד.

( גילוי נאות: מאמר שלי בנושא ספרי הילדים של יאנוש קורצ'אק  מצוטט בספר).

המחברת מתעמקת בספרו המונומנטלי של אלבר קאמי "הדבר" שבו מוצג רייה הרופא כדמות מוסרית בעליל הנלחמת נגד המַרְעִין בִּישִׁין של המוסדות החברתיים. החברה הממוסדת ובעיקר, מוסדותיה רואים את האינטרסים הצרים שלהם ולא את טובת הציבור או החולים כיסוד מוסד של מלחמת הרופא האידיאליסט נגד פגעי החברה.

בהיבט הרפואי-מדעי ניתן להבחין לא רק בסקירות היסטוריות של מחלות וניסיונות לבאר את פשרן מהתחומים של פסיכיאטריה, מחלות זיהומיות (שחלקן פס מן העולם), נוירולוגיות ואחרות לצד ניתוח אספקטים רפואיים-מדעיים בפני עצמם וגישות חדשניות המתייחסים למחלות נפוצות בימינו. בחלק זה ניתן גם ייצוג לאסכולות שונות בכל תחום. כך, למשל, לצד התייחסות מעמיקה לפסיכיאטריה, מצד בכירי התחום, ישנה גם התייחסות לאסכולת האנטי פסיכיאטריה, מהלך שלא רק מגוון ומעשיר את הדיון, אלא מציג את המורכבות של התחום. מורכבות זו מוצגת באופן מרתק בדיונים שונים ומרתקים שעורכת ד"ר שריר עם  אנשי ספרות, מדע ורוח ביניהם בולט הדיון עם פרופ' שלמה גיורא שוהם על סטייה, טירוף ויצירה.

בנוסף לסקירות ההיסטוריות מופיעים בספר אזכורים של היפוקרטס וגלנוס, שבועת הרופאים, הקורפוס ההיפוקרטי, המוח בעידן העתיק, ההיסטוריה של השיגעון ועוד. קוראי הספר יופתעו להיווכח כי דילמות שהעסיקו את הרופאים במהלך ההיסטוריה רלוונטיות גם בימינו.

ד"ר לימור שריר בקורס

מעניינת במיוחד התייחסותה הרב-מימדית של המחברת לדמותו של הרופא הנבחנת בספר דרך נקודות מבט היסטוריות, אתיות, ספרותיות ופואטיות כאשר לצד ההיבטים ההומניסטים, האידיאולוגיים, האלטרואיסטים והגדולה שבדמותו (הרמב"ם) נבחנת ביקורת על דמותו החוטאת בחטא ההיבריס,(עגנון), על "הטוב שברופאים לגיהנום" (תורה ותלמוד) על פחדיו וחוסר הביטחון שהוא מפגין בעת הטיפול בחוליו ( בולגקוב), על מצב בריאותו ( רבלה) על חמדנותו ( מולייר), על נטייתו  הפטרנליסטית (קרלוס ויליאם), על אכזריותו (פוקו) ועוד. באופן זה המחברת מרחיבה את תחום המחקר לא רק לדמותו של הרופא בעיני מטופליו אלא גם כיצד היא נבחנת  בעיני עצמו ואיזה מקום הוא תופס  בחברה בתקופות היסטוריות שונות.

בפרק מיוחד עוסקת המחברת בהיבטים אתיים של העיסוק הכולל ברפואה. במסגרת זו מופיעים בספרה של שריר הדיונים המוכרים במוות, המתות חסד, אתיקה רפואית, ההתייחסות המשפטית למוות (חוק החולה הנוטה למות, חוק זכויות החולה, אמנות אתיות בין רופאים לחברות תרופות, ועוד). בנוסף ישנן גם התייחסויות לדילמות אתיות, כמו זו שערכה ד"ר שריר בדיון עם פרופ' יוסי יזרעאלי באתיקה במחזות פירנדלו ואיבסן.

בשער שנושאו רופאים בתקופת מלחמת העולם השנייה מנתחת המחברת את דמותו של הרופא בשואה כאשר לצד הרופא שדבק בשבועת היפוקרטס נולד סוג אחר של רופא הבוגד בשבועתו ובייעודו והופך למרצח. מעניין במיוחד הוא תיאור דמותו של רופא אוסטרי לא יהודי בתקופת אוסטריה של היטלר, גיבור ספרה של ד"ר לימור שריר: "הבית על האגם" המתלבט ומתחבט בבעיות של מוסר ומצפון, בשיגעון האישי ובשיגעון הקולקטיבי.

ספרה של ד"ר לימור שריר הרהורים על ספרות ורפואה- דילמות ביחסי רופא חולה נולד בהשראת קורס ספרות ורפואה אותו תכננה ד"ר לימור שריר במיוחד לסטודנטים לרפואה בפקולטה ע"ש סאקלר בהיותה בוגרת שלה.

לימור שריר עם עמוס עוז בקורס "הרפואה והספרות " וסטודנט ששואל שאלה.

ד"ר שריר  אף מנהלת את הקורס  שזוכה להצלחה רבה באוניברסיטת תל-אביב מ-2010 – זה שבע שנים . במסגרתו היא מפגישה את הסטודנטים עם סופרים, משוררים , אנשי הגות ואתיקה לצד רופאים בכירים. באמצעות מפגשים אלה, סוברת ד"ר שריר יבינו הרופאים לעתיד כיצד מתייחסים לעולם הרפואה אלה שמעברו השני של המתרס.

אומרת שריר: "במסגרת קורס ספרות ורפואה אני חושפת את הסטודנטים לטקסטים ספרותיים כגון אלה שעיקרם דו-שיח אנושי: סיפורת המעודדת דיאלוג עם קוראים רבים וסיפורים על רופאים ועל מחלות, שירה החשופה לפרשנויות שונות. לימוד מעין זה נועד לשכלל לדעתי את יכולתם של הסטודנטים לרפואה להתמודד בעתיד עם מצבים שבהם עדיין לא נתקלו במציאות. מעבר להעשרה התרבותית שאליה נחשפים הסטודנטים במהלך הקורס אני סבורה שתיאור ספרותי חי של המחלה והרגשת החולה מקבֵּע בזיכרונו של הסטודנט לרפואה את סימניה השכיחים ואת התנהגותה ומעצים את התיאור היבש של התסמינים ומהלך המחלה שהוא נתקל בהם בספרי הלימוד. כמו כן מגביר את רגישותם של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ומשפר את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית מעבר לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו והגברת יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת".

כאמור, חשוב לזכור שלימור שריר עצמה אינה "רק" רופאה אלא גם סופרת בולטת  בספרות העברית שעסקה רבות, מטבע הדברים, ברפואה ביצירתה. בסדרה אפשר לקרא גם מאמרים של כותבים אחרים על יצירותיה, כמו חוקרת הספרות פרופ' נורית גוברין.

לימור שריר בקורס עם הרופא הסופר ד"ר עידו נתניהו והמרצה לפילוסופיה פרופסור יוסף אגסי 

ד"ר שריר הבהירה בהקדמה לספר שהוא מתוחם לקורס ספרות ורפואה ולכן יעסוק בעשרה שערים ואין היא יכולה לעסוק בכל תחום ותחום של ספרות ורפואה אך מכיוון שד"ר שריר מתכוונת להמשיך את הסדרה הייתי רוצה לראות בה התייחסות לנושאים נוספים.

ד"ר שריר התייחסה בהרחבה ל"הדבר" של אלבר קאמי אך הייתי רוצה לקרא על ההתייחסות למגיפות בספרות האימה  ובספרות  המותחנים והמדע הבדיוני. ישנן  יצירות חשובות בז'אנרים אלו על הנושאים הללו, שמן הראוי היה להתייחס אליהן כמו כן, אין התייחסות לסופרים שאינם דווקא מלב לבו של הממסד הספרותי אבל תרמו תרומה חשובה להצגת הרפואה בספרות לקהל הרחב למשל סופר המדע הבדיוני ה.ג. וולס שלמד ביולוגיה. הייתי רוצה לדון עוד בספריו של קונן דויל המוזכר בספר.

לסיכום מדובר בסדרה אנציקלופדית פוקחת עיניים העוסקת בתחום חשוב מאין כמוהו ושמשום מה כמעט לא עסקו בו בחקר הספרות ( או בחקר תולדות הרפואה). אחרי שקראתי את ארבעת הכרכים שוב לא אבחן באותה   הדרך את הרפואה וגם לא את הספרות.

ראו גם:

ההקדמה של לימור שריר לסדרה

פרטים על הסדרה

את הספרים אפשר לרכוש כספרים אלקטרוניים כאן

רפואה וספרות – תרבויות נפרדות ? מאמר מאת לימור שריר

ראו עוד על לימור שריר:

לימור שריר בלקסיקון הסופרים

האישה מול האלוהים – התיאולוגיה של לימור שריר

יש שני אירגונים שנקראים "המוסד " שבהם אני עוסק בצורות שונות.שניהם שונים מאוד אבל גם מקבילים בצורות משונות.

אחד הוא "המוסד למודיעין " שירות הביון הידוע של ישראל שאחד מתפקידיו הוא להעריך המליץ לפני קובעי המדיניות לגבי העתיד לבוא .

והשני הוא "המוסד " של אסימוב סדרת המדע הבדיוני הידועה ביותר בכל הזמנים שהיא כנראה הסדרה החביבה עלי ביותר בכלל ועוסקת בחיזוי העתיד ובתכנון עתיד ה גלקסיה והקמתה מחדש של אימפריה גלקטית כושלת.

שני המוסדות עוסקים עם כך בחיזוי העתיד ובפעולה על פי חיזוי זה.

אני כידוע מתעניין מאוד בתחזיות ובנבואות ,ומאמין בהחלט שיש נבואות שמתגשמות( אם כי רבן דווקא לא ). ומנסה להעריך תמיד מיהו  נביא אמת ומיהו נביא שקר.זה בסדרת כתבות שאני מפרסם  בבלוג זה וב"יקום תרבות " על הנבואות והתחזיות שפורסמו לאורך השנים לגבי השנה החדשה המתקרבת אלינו.

השבוע  ב-29 לחודש יום ה' מתקיים בירושליים כנס המאורגן בידי חובבי מדע בדיוני כנס  "מאורות  2016"  המתקיים כל שנה בקמפוס אדמונד ספרא בגבעת רם , כנס שעוסק כל שנה בנושא אחר והפעם נקרא "מוסד וקיסרות " על שם אותה סדרת "המוסד " של אסימוב".

הוא עוסק בין השאר באירגונים ובאימפריות עולמיות וגלקטיות בעלייתן ובנפילתן. .

אני  נותן את הרצאת הפתיחה בכנס בשעה 11 בבוקר

"מהקונדומיניום ועד לקיסרות הגלקטית.

בימים אלו שנשיא חדש בארה"ב וצוותו מדברים על מערכת יחסים חדשה לגמרי עם רוסיה  של פוטין שיתוף פעולה  בכל מקום בעולם זה הזמן להיזכר בסדרת " הקודומיניון של ג'רי פורנל הנפתחת בעתיד המיידי בסביבות 2020 לאחר מלחמה אכזרית בסוריה  שבו ארה"ב ורוסיה מנהלות יחד את העולם ויוצאות  לחלל  ונמשכת    עוד אלף שנה בעתיד  באימפריה גלקטית שנייה של בני אדם המתמודדת עם גזע קייבורגים וגזע חייזרי מסוכן.

הסופר ג'רי  פורנל שהוא מדען ואיש מנהל ופעיל פוליטי מוכר במפלגה הרפובליקנית וידיד ושותף קרוב של הבכיר בממשל טראמפ  המומחה לענייני חוץ ניוט גינגריץ'

בהרצאה  אבדוק את האידיאולוגיה הימנית  רפובליקנית קיצונית של פורנל שהיא עומדת בבסיס הסדרה. אבדוק את השלבים השונים בהיסטוריה המפורטת של פורנל על עתיד האנושות עם דגש על "הקונדומיניום " המבוסס על תוכנית אמיתית מאוד של לא אחר מאשר שר החוץ לשעבר של ארה"ב  הנרי קיסינג'ר לשיתוף פעולה עולמי בין ארה"ב ורוסיה  למטרות ניהול ושמירת שקט בכדור הארץ.

הציבור מוזמן

אתר כנס "מאורות "

זה הזמן לשאול וגם לפתור את השאלה הנצחית :

האם הייתה מערה חשמלית ?

 התשובה היא חיובית.

כן וירג'יניה בניגוד לכל מה שאמרו לך במשך השנים  לכל מה ששמעת ולכל מה שקראת  בכתבות שונות בתקשורת שהסבירו שוב ושוב שהמערה החשמלית היא בדיה מוחלטת  הייתה  גם הייתה מערה חשמלית במציאות ולא רק בדמיונו של יגאל מוסינזון והיא הייתה ממוקמת במקום המדויק שאותו תיאר בספרים.

באיזור החוף חי  אדם בשם מקס  קלינהוף  שבנה  שם מערה אמיתית עם חשמל בסוף שנות השלושים.

למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.

היה זה מקס שיצר בדיוק במקום שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף  "מציצים" יצר מערה שאכן הייתה מערה חשמלית מאחר שהוא התקין בה  מקור חשמל  הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים.

איפה נמצאת המערה החשמלית ?

ליד בית הקברות המוסלמי, בצפון תל אביב, ישנה מערה חבויה בין סלעים, הצופה פני הים התיכון. טייל, המהלך בגבעות אלו, אינו יודע כלל, כי מתחתיו, למרגלות הגבעות, רוחשים חיים וחבורת "סוד מוחלט בהחלט" שמה משכנה בכוכים נסתרים אלו…………..
……… מערה זו, אפילו במשקפת הטובה ביותר, לא תוכל לגלותה.
מדוע?
ירון זהבי הוא בנו של המסגר שמעון זהבי, והאב התקין לסלע הסוגר על פי המערה צירים ומנופים, ומבחוץ יש רק שלושה כפתורים חשמליים קטנים ומפתח בעל 7 ספרות 5897631. כדי לפתוח ולהזיז את הסלע יש ללמוד את כל התורה כולה…."

( הפתיחה ל"חסמבה או חבורת סוד מוחלט בהחלט " מאת יגאל מוסינזון " )

אחת הדמויות המפורסמות בסדרת "חסמבה " של יגאל מוסינזון שזכורה לכל קוראיה אינה דמות אנושית ,זהו  מקום המפגש הקבוע של החבורה המפקדה של הילדים המערה החשמלית המלאה בהמצאות ומכשירים משוכללים שונים שבחוף ים תל אביב ,וגם היא כמסתבר ובניגוד למקובל לא הייתה בדיונית לחלוטין אלא התבססה על מודל אמיתי שעליו שמע מוסינזון.

המערה החשמלית   ממוקמת לפי הספרים  ליד בית הקברות המוסלמי בצפון תל-אביב והיא הייתה בשימוש ארגון ההגנה".

.שמעון זהבי, אביו של ירון ומסגר במקצועו, התקין 'סלע הסוגר על פי המערה, צירים ומנופים'. בחוץ יש רק שלושה כפתורים חשמליים קטנים ומפתח בעל שבע ספרות: 5897631, כדי לפתוח ולהסיר ולהזיז את הסלע.  מוסינזון נמנע לציין איפה בדיוק נמצאת אותה מערה. כל מה שאנו יודעים זה שהיא נמצאת באיזור גן העצמאות ליד בית הקברות הערבי ממש ליד חוף "מציצים " ושכיום בית המלון הילטון נמצא מעליה.

לאורך השנים היו  ילדים רבים שניסו לאתר איפה נמצאת אותה מערה ,כן גם אני ביניהם .

כל מה שידעו שמן הסתם כאשר  הצבר המושלם יואב צור מפקד חסמבה בשנות השבעים יוצא מהמערה אחד האנשים הראשונים שבהם הוא ייפגש בכל פעם יהיה בטלן החוף אורי זוהר ( המוכר מהסרט "מציצים " )  שרובץ איפה שהוא כמה מטרים ליד המערה ואין להעלות על הדעת שהוא לא יראה שוב ושוב את החסמבאים עולים על פני הקרקע.

אני זוכר היטב כיצד נדדתי כמה פעמים בחוף תל אביב בחיפוש אחרי המערה אי אז בשנות השבעים. אבל מעולם לא מצאתי אותה.ולבסוף היגעתי למסקנה המזעזעת  שאחרי הכל המערה החשמלית אולי אינה קיימת..

מן הסתם החיפושים אחרי המערה החשמלית נפסקו בשנות השמונים והתשעים כאשר כל האיזור סביב המערה הפך למקום מפגש ראשי להומואים ומי שהיה  המחפש שם את המערה ואת החסמבאים בלילות סביר שהיה נתקל לא בילדים העולים מעל פני האדמה מאי שם אלא במבוגרים שהיו מציעים לו הצעות מגונות..

אז האם הייתה או לא הייתה מערה חשמלית ?

נהוג לחשוב שהיא הייתה המצאה של מוסינזון

טעות .

המערה החשמלית   התבססה על מערה אמיתית בהחלט .

המערה החשמלית של מקס המשוגע .

צילום של מקס קלינהוף על חוף ים תל אביב  במערה החשמלית שלו. סוף שנות הארבעים.צילם הצייר אברהם חזק.(תודה לעמוס אריכא ולראובן חזק על הצילום).  

.

ציור של המערה של מקס קלינהרוף

מקס קלינהוף היה מתבודד מוזר ממוצא אוסטרי שנמלט מאוסטריה בראשית שנות השלושים עם עליית הנאצים לשלטון והיגיע לחוף ים תל אביב שם חי במשך כעשור מסוף שנות השלושים  כמתבודד גר במערה  מוכר לכל ואהוב על הילדים.למרות שהיה סוג של אוטיסט.הוא יצר עבור ילדים בחוף  לראשונה, את הקורקינט, העפיפון, הגולות והפורפרה והפך לאגדה מהלכת כבר בחייו

. למקס היו כישורים טכניים שונים והיו שסברו שהוא היה בעברו העלום מהנדס.לדעת הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס הוא היה תכשיטן באוסטריה הקדם נאצית.הוא התפרסם  גם כצייר כישרוני, שלא ידע להפיק תועלת  חומרית מציוריו,

מקס בעזרת חתיכות פחים וברזלים חלודים שמצא בשפת הים, סמוך לקצהו של גב הכורכר הצפוני חפר בשנות השלושים את מערתו. ניתן היה לרדת אליה במדרגות חצובות בסל(כשבע מדרגות, ובסך הכל מדובר בחדר אחד בלבד שגודלו היה כשלושה על שלושה ומשהו. בצד אחד הייתה חפורה לשון גבוהה של כשבעים או שמונים ס"מ ששימשה לו מיטה ובהמשכה פינת הבישול שלו, שמעל לפתיליה שלו חצב ארובה דרך התקרה שנוצרה לפליטת העשן.

המערה שאותה בנה מקס במו ידיו והייתה במקום  המדוייק שאותו מתאר יגאל מוסינזון ליד בית הקברות המוסלמי שבחוף שכיום נקרא חוף  "מציצים"   הייתה אכן  לא מערה רגילה כלל וכלל אלא מערה חשמלית. מקס  התקין בה  תחנת  חשמל  הוא הראשון שניתן לומר עליו שייצר בעצמו את החשמל לו נזקק מרוחות הים .  ולמעשה הוא  הקים לעצמו במערה שלו  תחנת חשמל פרטית  אולי הראשונה הראשונה מסוגה  בארץ.

הסופר עמוס אריכא שהכיר היטב את מקס בילדותו ( כמו כל ילד שביקר אז בחוף תל אביב נזכר :מקס היה אדם יוצר לדעתו  כמעט גאון . הוא הישיג מהזבל של הצבא הבריטי וישרים והרכיב אותם בקצה עמוד שהמנוע שלו ספג רוחות ואנרגיה וכך יצר עבור עצמו חשמל.

 המערה  של מקס הייתה מוארת בקביעות בחשמל בזמן שבבתים רגילים שהיו מחוברים לחברת החשמל  לא היה חשמל בהפסקות חשמל. אצל מקס במערה מעולם לא היו הפסקות  חשמל מאחר שהחשמל שלו בא  מהרוחות בים שמעולם לא פסקו.

 היכן בדיוק הייתה המערה החשמלית ?

הסופר עמוס אריכא   סיפר שמערתו של מקס  הייתה במדרון הכורכר מגן העצמאות לכיוון הים, באיזור שמתחת לאנדרטה לזכר הטייסים שנפלו במלחמת העצמאות באיזור שאותה בנה בנימין תמוז.

מעבר לגבול הצפוני של גן העצמאות, מתחיל המצוק המפורסם של תל-אביב לאבד מגובהו עד נקודת אפס בו הוא נמוג בחול הים, במרחק של כמה עשרות מטרים מהגבול הדרומי של נמל תל-אביב.

בנקודת השתפלות הגב ממשטחו  העליון של המצוק נמצאה המערה החשמלית של מקס קלינהוף. את המערה הרס בשנת חמישים ואחת טרקטור  שנשלח לחסל כל זכר לאתר הנדיר.

במרחק שבין ארבעים לחמישים מטרים דרומה מנקודת מגוריו של מקס, נמצאו לפחות עוד שתי מערות קטנות, ממש מתחת לשטח גן העצמאות, מוסתרות היטב בצמחיית הצוקים ואי-אפשר היה לראותן מתחומו  של הגן עצמו. מערות אלו קטנות בהרבה ממערתו של מקס היו מוכרות היטב לאלה המכונים "הקבועים" של החוף. מעליהן נמצא השביל דרכו ניתן היה להגיע לבית הקברות המוסלמי שנמצא במרחק של כמאה וחמישים מטרים משם.

הסופר המנוח  יורם קניוק זכר גם הוא היטב את המערה בחוף מציצים:הוא סיפר שהייתה מערה בערך ליד המקום שבו נמצאת היום האנדרטה של בנימין תמוז ליד גן העצמאות

."אני זוכר שהיינו נכנסים לשם תמיד לפני מלחמת העולם השנייה. היינו קוראים לה "המערה" כי היא הייתה היחידה בסביבה.מתחתיה  היה ברכה טבעית שבה היינו שוחים."

קניוק זכר  שהוא וחבריו היו  יושבים שם עשרה ילדים עושים מדורות ומכינים עצמנו למלחמה.  

"כאשר הגנראל הנאצי  רומל התקרב לארץ היינו מביאים לשם מקלות עבור המלחמה העתידה."

קניוק חשב שמוסינזון שגר באיזור וביקר בחוף תל אביב לעיתים מזומנות בשנות ה-40 אז סביר להניח שהוא ידע עליה. כולם ידעו עליה.

עמוס אריכא הרחיב :

הייתה לא רק מערה אחת באיזור החוף  אלא כמה מערות. לפחות 3 או ארבע מערות באיזור גן העצמאות. אחדות בגודל 2 וחצי מטר .הייתה  אחת גדולה במיוחד.  במערות שאני ישבתי בהם יכלו לשבת ארבע חמישה ילדים אולי עד עשרה. .  
 ואני זוכר שהו היו קיימות עוד ב-1950 כאשר ביקרתי בהן בפעם האחרונה כדי להיזכר בילדותי ומאז כנראה הן הפסיקו להתקיים .ובינן הייתה את המערה החשמלית של מקס.

 את המערות תיארתי מאז בספרים שונים שלי כמו :הטיסה לירח "  בספר ישו הנערה הסזאנית ובספר "אביב שחור" .

בספרו של עמוס אריכא "עלמה בקצה הכפר" ( 1991)  מופיע מקס כאחת הדמויות המרכזיות.

מקס  מופיע בקובץ שיריו של המשורר הצפון תל-אביבי יהורם בן מאיר  "פיצ'י"  "מקס מתהלך על המים" ( 2005).

.המערה עתיקה של מקס הקדמון

מקס הדמון בצוק הכורכר

היא רחמה של תבל.|

יהורם בן מאיר."מקס מתהלך על המים".  

אם מקס כאן / פיצ'י יהורם בן מאיר

אִם מַקְס כָּאן
הַכֹּל כָּאן.

אִם מַקְס כָּאן, אֵין עוֹד
פְּלַגָּה בֵּין יָם לְיָהּ וְהֶמְיָה
וּבַעֲיַם הָרוּחַ בְּקוּמוֹ בַּחֲלוֹמוֹ
מַקְס שָׁב אֶל
מְקוֹמוֹ, שָׁם
הַמַּשָּׁב

מתוך מקס מתהלך על המים, קשב לשירה 2005

מקס  הדייר   האמיתי של המערה החשמלית מופיע בספרים אלו  כדמות כמעט מיתית לא פחות מאותם חסמבאים שהשתכנו גם הם במערה חשמלית בדיוק בפינה שבה השתכן מקס בסוף שנות השלושים.

מה עלה בסופה של המערה החשמלית ?

עמוס אריכא סיפר שהמערה  החשמלית  של מקס התקיימה מסוף שנות השלושים עד שהקימו את מלון שרתון הראשון בסביבה בראשית שנות החמישים  ורצו להרחיק את כל התושבים שגרו בצריפונים על מורד גב המצוק ושלמו להם כספים.

את מקס הם רצו לסלק גם כן ועבורו נמצא פיתרון מיוחד.  

את מקס סילקו על ידי חבורת בריונים ששילמו להם להרחיק את מקס הם התגרו במקס שנאלץ לתקוף אותם כשניסו לפרק גדר שהקיפה את המערה כמובן שהמשטרה שחיכתה מהצד  התערבה ועקבותיו נעלמו עבור מיודעיו המרובים בחוף . רק אחרי שנים רבות גילה אריכא מה קרה:  מקס הוכרז כלא שפוי הוא נשלח לבית החולים לחולי רוח אברבנאל בבת ים. שם  בילה  יוצר המערה החשמלית את שארית חייו כשהוא בונה ערים דמיוניות בחול עם גשרים ודרכים.

 נראה שכל המערות שהיו קיימות באיזור חוף מציצים  כאשר החל מוסינזון לכתוב  את סיפור חסמבה הראשון ב1949 הפסיקו להתקיים בשנים  1951-1952  הן נהרסו בעת הבנייה של גן העצמאות ומלון "שרתון " לידו. ".

וזאת הסיבה מדוע אף אחד מאותם אלפי ילדים שחיפשו אחרי שנת 1951 ובהם כותב שורות אלו  את המערה החשמלית לא מצאו אותה.הדחפורים הרסו את המערה החשמלית ואת תחנת החשמל שבתוכה.

מוסינזון עצמו ציין בחסמבה מספר 17 שבה היציג את הדור השני שלה חסמבאים שהמערה החשמלית נמצאת מתחת ליסודות מלון הילטון ולכן אי אפשר למצאה.

מאוחר יותר הפכה המערה למיתית לגמרי כאילו לא הייתה קיימת מעולם.

המסקנה :

הייתה מערה חשמלית באיזור בשנת 1949 כאשר כתב מוסינזון את סיפור חסמבה הראשון.אבל היא נעלמה כאילו לא הייתה.

ובכל זאת אלפי אנשים שקראו את סיפורי חסמבה זוכרים את המערה החשמלית.אני בינם.

אולי היגיע הזמן שיקום איזה יזם ויבנה אותה מחדש כאתר תיירות ?

לאחרונה יצא לאקרנים סרטו המצליח של אבי נשר "החטאים". הסרט מבוסס על סיפור אמיתי  מחייהן  של המבקרת שוש אביגל  ואחותה המוזיקאית אלה מילך-שריף שעל האופרה שלה "צחוק של עכברוש " כתבתי בעבר.

יש לי קשר מסויים לסרט.אחת הדמויות  המשניות שבו מבוססת על דמותו של  בן זוגה של אביגל , המתרגם והעורך עמוס גפן  מהאבות המייסדים של האגודה הישראלית למדע בדיוני. אבי נשר שקרא מאמר שפירסמתי עליו ישב עימי במשך כמה שעות וראיין אותי עליו כהכנה לסרט.

ושמי מופיע כתוצאה בין הקרדיטים בסוף הסרט.

הדמות של עמוס גפן ב"החטאים " הנקראת   בסרט  "ירמי קוטלר " מגולמת בידי השחקן תום אבני אך הוא מוצג שם כפי שהיה עורך מגזין אירוטי אנטי מימסדי  הקשור בכל עימקי נפשו לספרות הפופולארית.

והנה המאמר שפירסמתי בזמנו על עמוס  גפן חייו ותרגומיו.

עמוס גפן חייו של מתרגם ישראלי.

מותו המפתיע של עמוס גפן ב-1989, בעקבות ניתוח שהסתבך, לא זכה להדים כלשהם בעיתוני התקופה. עם זאת, פשפוש בקורות חייו חושף אדם בעל פרשת חיים יוצאת דופן. גפן, הכתב הראשי של העיתון "בול", הוא שהביא לידיעת העולם את אחת הפרשות המוזרות ביותר בתולדות העיתונות העברית: מאסר עורכי עיתון הארוטיקה והשערוריות "בול" לכמה חודשים עקב עבירת צנזורה הקשורה לחיסולו של מנהיג מרוקאי גולה. אבל יותר מכך, גפן היה אבי המדע הבדיוני בישראל, מהראשונים שלחמו את המאבק הנואש של הז'אנר להכרה ולאהבה במדינת היהודית. עמוס גפן היה הראשון שתרגם לעברית ספרי מדע בדיוני מודרניים, ובין השאר הגה את המונח העברי "חייזר".

בתחום הספרות הישראלית ניתנים כל שנה כמה פרסים על יצירה ספרותית. ישנו פרס ביאליק, וישנו פרס ברנר, ויש פרס עגנון ופרס טשרניחובסקי שניתן למתרגמים. כל אלה הם שמות ידועים מאוד. ויש גם פרס גפן.

בכנסים של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה מחלקים זה שנים את פרסי גפן ליצירות ספרות מתורגמות ומקוריות בתחום המדע הבדיוני, על שמו של עמוס גפן.

עמוס גפן היה אחד ממייסדי האגודה הישראלית למדע בדיוני ומראשיה, ובמשך עשרות שנים אחד המתרגמים החשובים ביותר של ספרות המדע הבדיוני לעברית גם בתקופה שמעטים מאוד בארץ הכירו את המושג "מדע בדיוני", שהתערבב במושג המתחרה "דמיון מדעי", והייתה לו יד באחת הפרשות המעניינות ביותר בתולדות כלי התקשורת בישראל.

עמוס גפן 

גפן נולד ב-24 בספטמבר 1937, הוא היה אדם אמיד שהוריו התעשרו מניהול בית חולים לחולי נפש, שבו, לפי פרופסור גבריאל מוקד ידידו, עבד גפן בצעירותו. בשנות השישים היה גפן קשור להוצאת מצפן של מתתיהו תימור, שהתקיימה מעט שנים, אבל באותן שנים ניהלה פרויקט שאפתני של הוצאה סדירה של ספרי מתח ומערבונים קלאסיים מתורגמים, פרויקט שיזם גפן, שהיה גם המתרגם הראשי (בשמו וגם, כנהוג בימים ההם, בשמות בדויים כמו "ע. תירוש"). למצפן, שלא הייתה קשורה בשום דרך לתנועת מצפן, תרגם גפן בין השאר כמה מספרי סדרת "המלאך", ספרי מערבונים ובראשם "דספרדו", ושני קובצי סיפורי אימה ופנטזיה שערך אלפרד היצ'קוק.

( שניים  מסיפורים קלסיים  אלה פירסמנו לאחרונה ב"יקום תרבות " " הציד המסוכן ביותר " של ריצ'רד קונל על ציד אדם  ו"בן זוג למחול " של ג'רום ק. ג'רום". על אישה ורובוט )

היום זכורה הוצאה זו בראש ובראשונה כהוצאה הראשונה שהדפיסה ספרי מדע בדיוני מודרניים בעברית. ספרי המדע הבדיוני שתרגם היו בעצם התרגומים הראשונים של סופרי מדע בדיוני אמריקאים ידועים לעברית.

יש לציין שתרגומים של סיפורי מדע בדיוני היו כבר קודם לכן. המשורר ואבי הכנענות יונתן רטוש תרגם קובץ של סיפורי מדע בדיוני, "היה היה בעתיד" שמו, בשנת 1951. יתר על כן, לא פחות מארבעה מגזינים של סיפורי מדע בדיוני מתורגמים הופיעו בעברית באמצע שנות החמישים ובסופן – "סיפורי דמיון", "קוסמוס", "מדע דמיוני" ו"סיינס פיקשן" – אבל עמוס גפן היה הראשון שתרגם ספרים ממש של מדע בדיוני מודרני.

גפן תרגם את "פלישה לכדור הארץ" מאת רוברט היינלין, סיפור שחלק ממנו כבר הופיע בעברית ב-1957 במגזין המדע הבדיוני הראשון בעברית "סיפורי דמיון", וייתכן שגם שם תרגם אותו גפן.

הספר יצא בהוצאת מצפן ב-1961 בכרך אחד (לפי דוגמת ספרי המדע הבדיוני של הוצאת ACE האמריקאית) עם ספרו של פרנק מ' רובינסון "הכח", העוסק בטלפט רצחני. גם אותו תרגם גפן.

שני הספרים היו מוצלחים כל כך עד שבאופן בלתי רגיל הם יצאו מחדש לאור כעבור שנים רבות. "פלישה לכדור הארץ" יצא מחדש (בגרסה מלאה יותר) בשם "השליטים" ב-1979 בהוצאת מסדה, ו"הכח" יצא שוב באותה שנה בהוצאת כתר.

גפן תרגם להוצאה גם את ספר המדע הבדיוני המפורסם של פרדריק בראון "הרפתקה בחלל" (סיפורו של עורך סיפורי מדע בדיוני שמוצא את עצמו בעולם הפנטזיות של אחד החובבים של סיפוריו) ואת ספרו הקלאסי של אלדוס האקסלי "עולם חדש מופלא".

פרופ' גבריאל מוקד, יו"ר אגודת הסופרים לשעבר, ידיד של גפן וכותב המאמר התאורטי הראשון בעברית בנושא מדע בדיוני (ז'אנר שמוקד מקפיד לכנות "דמיון מדעי"): "היה לגפן תפקיד ניכר בדמיון המדעי הישראלי. הוא היה מתרגם אפקטיבי טוב מאוד. הוא אהב את האמריקאיות שבדבר. הוא ומתי תימור היו תמיד מתייעצים איתי ועם דוד אבידן מה לתרגם".

-אלי :  הוא ניסה לתרגם גם ספרות יפה?

מוקד :"הוא לא התייחס לספרות המרכזית. הוא עסק רק בשלושת הז'אנרים הלא תקניים: דמיון מדעי, מערבונים ובלש. גם אותי עצמי יותר מעניין סיינס פיקשן חזק מסיפור ריאליסטי תפל. התרגומים ל'הכח' ול'דספרדו' הם נפלאים. אם הייתי מגיע לאי בודד הייתי לוקח אותם איתי. אני זוכר שאני והוא כתבנו ביחד מעין מילונים קטנים, ברוח '1,000 אישים' וכדומה, והיינו צריכים לתמצת את צרפת בטור אחד ואת השושלת הקרולינגית בחמש שורות".

לרוע המזל, בשנות השישים עדיין לא הייתה השעה כשרה לתוכנית שאפתנית של הוצאת סדרת ספרי מדע בדיוני קלאסיים בשפה העברית לקהל קוראים כל כך זעיר. מצפן פשטה את הרגל לאחר תקופה קצרה של פעילות אינטנסיבית.

בול פגיעה

עבודתו הבאה של גפו הייתה כתב ראשי של מגזין שערורייתי, שלימים היה מעורב באחת הפרשות האיומות והמוזרות ביותר בתחום התקשורת והפוליטיקה בישראל. פרשה שקשורה לחופש הביטוי במדינה הרכה בשנים ולגבולות השירות החשאי החזק שלה.

המגזין הארוטי השערורייתי "בול" יוסד בתשובה ל"העולם הזה" של אורי אבנרי, שנודע גם הוא בסקנדלים הפוליטיים שחשף מדי שבוע בשבוע, ולא פחות מכך בזכות העמוד האחורי שבו היו נשים עירומות.

"בול" ניסה ללכת על אותה נוסחה לא בטוחה, וגם העז יותר בתחום תמונות העירום. אנשים רבים התרכזו סביב הצהובון הארוטי, ובהם החוזר בשאלה ישראל סגל, שיהיה לימים אחד מאושיות הטלוויזיה, שוש אביגל, שתהיה לימים דמות ידועה בחוגי התאטרון ואשתו של גפן, ועורכי המגזין שמואל מור והמשורר איש השמאל הרדיקאלי מקסים גילן.

מספר המשורר מקסים גילן: "בראשית שנות השישים, כאשר הכרתי את עמוס גפן, הוא היה פעיל של האגודה למלחמה בסרטן ואדם שמרן מאוד בדרך התנהגותו ובהופעתו. הייתה לו ילדות לא נעימה, אבל במהלך שנות השישים הוא השתחרר ונהיה אדם פתוח. בעצם, הוא הפך לאיש של נשים. היו לו ידידות וחברות רבות ולא מעט פרשות אהבים. עם זאת, הקשר העמוק של חייו לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה היה עם שוש אביגל, שלה נישא וממנה התגרש. שניהם היו דומיננטים מדי להחזיק מעמד ביחד שנים רבות. אבל הקשר ביניהם נמשך עד סוף חייו". שוש אביגל, אחת הנשים החשובות בתאטרון הישראלי, נפטרה לפני כמה חודשים לאחר מחלה קשה.

אלא שלמזלו הרע של כתב העת התמים "בול", הסתבכו עורכיו באחת השערוריות המוזרות והמקושקשות בתולדות העיתונות. הפרשה הייתה קשורה לרצח המדינאי המרוקאי הגולה מהדי בן-ברקא ב-1965. הלה נרצח בהוראת גורמים מרוקאיים, וככל הנראה גם חלקים בשירותי הביטחון הצרפתיים היו קשורים בפרשה בלי שחלקים אחרים יידעו על כך. פרשה זו הייתה הבסיס לסרט "הבלונדיני עם הנעל השחורה", שתיאר את הסכסוכים הפנימיים הקשים בשירותי הביון הצרפתי. לפרשה היה קשור גם המוסד הישראלי הפעלתן, שכנראה סיפק סיוע כלשהו למתנקשים ופיתה את בן-ברקא לבוא לצרפת באמתלה שמעוניינים להפיק עליו סרט דוקומנטרי. נראה שסוכני המוסד סייעו לעקוב אחרי בן-ברקא, ואף הציעו הצעות כיצד לחסלו (באמצעות רעל שאותו התנדבו הישראלים לספק, או באקדחים עם משתיקי קול). לבסוף הם לא היו מעורבים ברצח עצמו, ואת הרצח ביצעו ראשי השירות החשאי של מרוקו, הגנרל אופקיר ועוזרו קולונל אחמד דלימי, כנראה בשיטה פשוטה מזו שהציעה ישראל. האיש הוטבע באמבטיה לפי גרסה אחת או נורה למוות לפי גרסה אחרת, ונקבר בקבר שנחפר במיוחד.

בסופו של דבר, נחשפה הפרשה בצרפת ועוררה שערורייה ממדרגה ראשונה וזעם עצום של מנהיג צרפת כלפי מבצעי הפעולה. הפרשה עוררה שערורייה גם בממשלת ישראל. היא הציתה מאבק מר בין ראש המוסד הקודם איסר הראל, שהיה כעת יועץ ראש הממשלה לוי אשכול לענייני מודיעין, שהתנגד לפעולה, ובין יורשו מאיר עמית, שלא ראה בה כל רע.

דה גול כעס על ישראל, ובשל כך הנושא עורר ויכוחים עזים בצמרת הפוליטית. אשכול אמר שלא ידע על הפעולה קודם שבוצעה, עמית טען שהוא דיווח בעניין לראש הממשלה. כדי לחקור את הסוגיה הוקמה ועדה שעם חבריה נמנו ישראל גלילי וגולדה מאיר. על כל פנים, ברור היה שאסור שהעניין ידלוף לתקשורת.

מדינת ישראל נגד "בול"

ואף על פי כן, כנהוג בישראל, הסיפור הודלף לכל מערכות העיתונים, ובכללן מערכת שבועון "העולם הזה". הללו ידעו היטב שמדובר בחומר נפץ פוליטי ממדרגה ראשונה והצנזורה לעולם לא תניח לו להתפרסם. איש לא העז לעשות יותר מאשר לרמוז רמזים כלליים מאוד על "הנושא הכמוס" שמעורר סערה בממשלה.

דווקא המגזין השערורייתי הארוטי "בול" היה אמיץ דיו, ויש שיאמרו טיפש דיו, לדווח על הפרשה בלי ליידע תחילה את הצנזורה. וכך, בגיליון דצמבר 1966 הוצגה בעמוד השער השאלה "ישראלים בפרשת בן-ברקא?" בכתבה עצמה היה סיפור חצי בדיוני שהקשר שלו עם העובדות היה רופף ביותר. "בול" מעולם לא היסס להגזים ולסלף דברים, ויש אומרים אף לפברק ידיעות, במאבק הנואש להגדלת תפוצתו. היו שמועות שלאמיתו של דבר "בול" רק לקח ידיעה ממקור צרפתי ושילב בה, בתור ספקולציה, את הידיעה על המעורבות של הסוכנים הישראלים, אבל לדברי הבעלים שמואל מור, בידי "בול" (כמו בידי שאר העיתונים) היה מידע מדויק על הפרשה.

על פי הוראת ראש המוסד, מאיר עמית, אנשי שב"כ ומשטרה פשטו על משרדי המגזין והחרימו את כל 30 אלף הגיליונות שהיו מוכנים להפצה, אם כי לפי השמועות חמישה גיליונות יחידים כבר מצאו את דרכם לדוכנים. בעצת עורכי "בול" עצמם הוכן גיליון חלופי שלא כלל את המאמר המסוכן והוא הופץ לדוכנים.

השב"כ עצר את מור ואת גילן על סמך סעיף 23 בתקנות לשעת חירום, שעד כה השתמשו בו רק במקרי ריגול חמורים. מעולם לפני כן וגם לא אחרי כן לא השתמשו בסעיף זה כנגד עיתונאים או עורכי עיתון. מכוח הסעיף הזה אפשר לאסור עיתונאים עד 15 שנה בגלל גילוי סודות מדינה. גפן, שהיה אחד האנשים הבולטים במגזין, לא נעצר למזלו, משום ששמו לא נזכר במגזין והוא לא היה ידוע במעורבות בפעילות פוליטית "שלילית" כמו מקסים גילן.

המעצר היה חשאי, אבל לא מעט אנשים בבוהמה הישראלית ידעו עליו. "העולם הזה" טען במאמר ששמועות על המעצר הסודי עברו מפה לאוזן במשך שבועות ארוכים בין אלפי אנשים, ובכלל זה עסקני מפלגות בדרג נמוך, פקידים בינוניים, וכמובן כל קהילת העיתונאים שידעה היטב מה מתחולל.

השניים נשפטו וגזר דינם היה מאסר של שנה. המשפט היה סודי ברוח משטרים קומוניסטיים ודרום אמריקאיים, משום שהאחראים לא רצו שעצם החשיפה של הפרשה תחשוף גם את העובדה שסוכנים ישראלים סייעו לרצח מנהיג מרוקאי.

מבית הסוהר המשיכו גילן ומור לערוך את "בול", שכן לשב"כ היה אינטרס להראות שהמגזין יוצא כסדרו ודבר לא קרה לעורכיו. וכך הביא עמוס גפן לבית הסוהר תמונות עירום שסביבן כתבו העורכים האסורים מאמרים. בזמן המאסר היה גפן עורך המגזין, בלחצם של השלטונות. בד בבד הוא ניהל מאבק למען שחרורם.

לדברי גילן הפרשה הסודית נחשפה לבסוף לאחר שגפן העז לעבור על איסור הצנזורה והדליף את הסיפור לכתב זר ששמו ישראל שנקר. שנקר העביר את הסיפור תחילה למגזין "טיים", אך זה החליט שלא לפרסמו לאחר שממשלת ישראל, שאת תגובתה ביקש, הציעה לו גישה בלתי מוגבלת למשה דיין אם הפרסום ימוסמס.

לבסוף פרסם הכתב את הסיפור בעיתון אמריקאי אחר, "ניו יורק טיימס", וישראל קיבלה את הפרסום השלילי הצפוי. רק לאחר חשיפת מאסרם של עורכי "בול" יכלו העיתונים הישראליים לדווח על כך. וכעת גם הסיפור המרוקאי היה ידוע לכולם, שכן עצם ההתקפה על מגזין זול בגלל ידיעה שפרסם רק אישרה את נכונותה.

ייתכן מאוד שדווקא משום ש"בול" היה מה שהיה, מגזין ארוטי אזוטרי שעורכיו לא נכללו בוועדת העורכים כמו עורכי העיתונים הגדולים, והוא לא קיבל הגנה פוליטית כמו המתחרים ב"העולם הזה", שעורכו היה חבר כנסת בעל חסינות, יכלו השלטונות לבצע פעולה זו, שמן הסתם הייתה בה גם משום אזהרה לעיתונים המכובדים יותר להימנע מעבירות צנזורה כאלה בעתיד.

ההרתעה הזאת הייתה יעילה מן הסתם עד פרסום התמונות של מחבלי קו 300 בעיתון "חדשות".

המאבק לשחרור העיתונאים נשא לבסוף פרי. השניים שוחררו לאחר ארבעה חודשים וחצי בלבד, בראש ובראשונה בזכות קרוב משפחה רב השפעה של שמואל מור. "בול" המשיך לצאת בשנות השבעים, אבל אז כבר היה למגזין פורנוגרפי לכל דבר, עם ידיעות וחשיפות על הנעשה בתחום המין בישראל, שרובן ככולן היו פרי דמיונם הפורה מאוד של הכותבים. הילת המאבק של "בול"

בצנזורה שככה, וגפן פרש ועבד ככתב ב"העולם הזה", ולבסוף נטש את תחום העיתונאות.

לפתע מו"ל מצליח

בסוף שנות השבעים הקים גפן הוצאה מצליחה, תירוש, ובה פרסם ספרים וכתבי עת, מכתב העת המקצועי "תנועה ותחבורה" ועד כתב העת לשירה של אגודת הסופרים "מאזניים".

באמצע שנות השבעים  ( בערך בתקופה בה מתרחש הסרט "החטאים " של אבי נשר ) הצליח גפן לשכנע את הוצאת מסדה לפתוח סדרה של ספרי מדע בדיוני קלאסיים שהוא שימש עורכה ומתרגמה הראשי, וכך פתח תקופה חדשה בתולדות ספרות המדע הבדיוני בארץ. תחום המדע הבדיוני היה עד כה תחום שההוצאות המכובדות נרתעו ממנו ובוודאי לא רצו לייחד לו סדרות.

גפן תרגם בעצמו את רוב ספרי הסדרה, ובכללם ספרים מפורסמים כמו סדרת "המוסד" של אסימוב וספרים משל ארתור סי קלארק.

כן פורסמו מחדש שניים מתרגומיו הישנים להוצאת מצפן. "הכוח " של פרנק רובינסון ו "פלישה לכדור הארץ " של הינליין פורסם מחדש תחת השם "השליטים "בשנות השבעים והשמונים.

דינה ביכל -שונרא :

"עמוס סיפר לי על כך בהקשר של "דברים משונים שמוציאים לאור עושים" – התקשרו אליו בערבו של יום אחד, ביקשו את רשותו לפרסם תרגום ישן שלו. הוא ביקש ארכה לעדכן את התרגום, שהיה בין הראשונים שעשה, ולמחרת כבר החזיק בידיו עותק מודפס וכרוך. מסתבר שהתקשרו אליו, לבקש את רשותו, קצת אחרי שהעמיסו את הספרים על משאית המפיץ. בעניין שינוי השם, בכל מקרה –  ידו לא היתה במעל."

הוא כבר עבר לתרגום מתוך אהבה, ועיסוקיו האחרים (בית ההוצאה תירוש) היו מטה לחמו. הוא היה רוכש את הזכויות לתרגום ספר והציע אותן להוצאות עם התרגום, כעסקת חבילה.

כך הומצא החייזר.

במהלך עבודת התרגום שלו יצר גפן מילים חדשות למושגי מדע בדיוני. ממושגים אלה נשארה בעיקר המילה חייזר. מעניין שבחוגים המיסטיים ובחוגי חובבי העב"מים למיניהם יש היום העדפה ברורה למילה חוצן, ובז'רגון חובבי המדע הבדיוני ובשימוש היומיומי מעדיפים את המילה חייזר. הסיבה היא שהמאמינים בעב"מים אינם רואים באנשי העב"מים אנשים זרים, אלא אנשים שמקורים בחלל החיצון.

יש לציין שעל מקור המונח המפורסם הזה יש חילוקי דעות. יש הגורסים שפרופסור עדי צמח טען ליצירתו, ויש אומרים שהמשורר דוד אבידן ייחס לעצמו את יצירתו (אבידן המציא ללא ספק מונח שלישי לכינוי יצורים מכוכב אחר, "ביננים"), אבל היוצר הוא ללא ספק עמוס גפן.

גפן יצר עוד מילים, שמשום מה לא חדרו לשפה, כמו "מוזחים" (תרגום של מוטאנטים, כלומר  "מוטאציות " ) ו"נפצר" ( להרוג עם אקדח קרני מוות) על נגזרותיו, כמו נפצור, נפצרו וכדומה.

עס סגירת סדרת ספרי המדע הבדיוני במסדה, ב-1983, חדל גפן לתרגם ספרי מדע בדיוני, אבל המשיך לתרגם ספרים ושירים, כתב מאמרים בנושאי מדע ועתידנות ל"במחנה" והיה בן בית בקהילת הסופרים, המשוררים ואנשי התאטרון של תל אביב. הוא היה פעיל מאוד גם בארגונים להגנה על בעלי חיים. המתרגמת דינה ביכל-שונרה הכירה אותו היטב בשנותיו האחרונות וניהלה עימו שיחות ארוכות: "אחת מתאוותיו הייתה משחק השבץ-נא, משחק שנהגנו לשחק בביתו. הייתה לו אסטרטגיה שהקשתה מאוד על המשחק עימו: הוא נהג להציע לי יינות צרפתיים טובים במהלך המשחק ולוודא שכוסי לא תישאר ריקה אף לרגע אחד. מבעד לאדי האלכוהול זכיתי לראות את החשיבה האסטרטגית שלו שהופעלה בכל תחומי חייו. אפילו ניצחתי כמה פעמים".

– הוא כתב מדע בדיוני בעצמו?

"הוא מעולם לא הראה לי סיפור פרי עטו, אבל מעולם לא שאלתי אותו אם הוא כותב מדע בדיוני. מצד שני, הוא נהג להתהדר בהישגיו, ואם היה לו במה להתהדר, אני משערת שהוא היה מגלה לי. בייחוד בתחוםה זה, שדרכו הכרנו. הוא דווקא כן כתב שירים, אבל השמיד את כתבי היד. תרגומי השירה שלו היו נפלאים, והוא היה מצטט לי אותם לפעמים בקולו הרועם והתאטרלי. הוא הפסיק לתרגם שירה לפני שהכרתי אותו. הוא חבר לקבוצות של משוררים/מתרגמים והיה מעורב בתרגומים קבוצתיים. כעיתונאי, רוב כתיבתו הייתה יח"צנית. אגב, עברית לא הייתה שפת אמו. יידיש הייתה שפתו הראשונה. כשהכרתי אותו, בשנת 89', הוא דיבר עברית ואנגלית ברמות מעוררות קנאה והערצה – למדתי עברית כדי להבין את העברית שלו – וגם כמה שפות נוספות, אם כי לא ברמה שאפשרה תפקוד מלא".

– גבריאל מוקד, שיחקתם שבץ-נא?

"פוקר, לא שבץ-נא. היינו חבורה של פוקר משנות השישים, עם שלוחות לשנות השמונים. אני זוכר את מונדי פעם נכנס, והוא לא הבין כלום בפוקר. אבל הוא התחיל לשחק וזכה בהרבה כסף. גפן היה שחקן פוקר טוב מאוד. תמיד זכה, למרות שאצלי לא כל כך. אני זוכר היטב את משחק הפוקר האחרון שלנו אצל גפן. היה שם מיליונר מהפיליפינים שהפסיד 100 דולר. הוא כמעט בכה, ועמוס כיבד אותו בברנדי טוב. היה לו תמיד ברנדי טוב. הייתה לו אמרה שנורא אהבתי: כאשר הניח שלושה אסים וניצח, היה מתקמר ואומר, 'זה כל הסיפור כולו'".

בדבריו של מוקד אפשר למצוא צל של ביקורת, משום שגפן בעל הממון לא הסכים לסייע במימון סרט המדע הבדיוני באורך מלא של ידידו הטוב של מוקד, המשורר דוד אבידן. יתר על כן, גפן דרש כסף מאבידן וממפיקו כדי להרשות את הצילומים בדירתו היפה. "הסרט של אבידן התבסס על לוקסוס בסביבה מאוד צנועה. ולכן צולם בווילה של עמוס גפן בצפון תל אביב. האמבטיה בסרט היא האמבטיה של גפן. אבל גפן היה קשה מבחינה כספית".

ייסוד האגודה למדע בדיוני

גפן חזר למעורבות פעילה בעולם המדע הבדיוני והיה בין מייסדיה של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה. את הרעיון העלה בעצם נער צעיר ששמו אבנר פרידמן, חובב מדע בדיוני מושבע שמצא אנשים כמו המתרגם דוקטור עמנואל לוטם ודרכו את גפן ושכנע אותם להקים אגודה שתעסוק בתחום הזה. למרבה ההפתעה, המאמצים הצליחו והאגודה הוקמה. איתה יוסד מגזין, "המימד העשירי" שמו, שיוצא לאור עד היום ובו מתפרסמים מאמרים וסיפורים בנושאי מדע בדיוני בבית ההוצאה של גפן, תירוש. האגודה הישראלית למדע בדיוני קיימת עד היום וחברים בה מאות אנשים. שונרה-ביכל: "אין לי ספק שהחזרה לעיסוק במדע בדיוני בערוב ימיו נתנה טעם לחייו, טעם שנעדר מהם לפני שחזר לעסוק בנושא. הפספוס הנורא – אדם שהגשים את כל חלומותיו והפסיק לחלום לאחר שייסד וזכה להצלחה גדולה עם תירוש – הוא עצוב ומעציב אותי עד היום".

ב-25 בינואר 1998 הלך גפן לעולמו, לאחר ניתוח שלא הצליח, והותיר אחריו ילדה אחת. מותו עבר ללא כל אזכור ברוב העיתונים, אבל ערב לזכרו קיימה האגודה שייסד בבית הסופר.

מוקד: "הוא הלך בהפתעה, זה היה סך הכול ניתוח פשוט".

– אתה זוכר הספד על גפן בעיתונים?

"לא. אבל יכול להיות שאני טועה".

– זה משום שהוא עסק במדע בדיוני ולא בספרות יפה?

"כן. הוא הרי לא כתב וגם לא תרגם ספרות מרכזית".

בספר  שירים  של מקסים גילן, "בבית קורס" (הוצאת מטען). ישנם שני שירים על גפן, "מוותא" "לזכרו של עמוס גפן" ו"לב".

המתרגם עמנואל לוטם, שהיה אחד ממייסדי האגודה עם גפן: "לעמוס גפן יש זכות. הוא הקדים בעיסוק בתחום זה כמעט כל אדם אחר במדינת ישראל. הוא התחיל בעסק הזה כבר בשנות השישים. הוא הביא את ספרות המדע הבדיוני לארץ הקודש, הוא נטע אותה בקרבנו, הוא המציא מילים בתחום הזה, ואנחנו כולנו בגדר ממשיכיו. על קברו של עמוס אמרתי לו עד כמה אני אסיר תודה לו על כך ועד כמה אני מרוצה שהזדמן לי לומר לו את זה בחייו. איזו תרומה גדולה הוא תרם לי אישית ולאלפי חובבים של מדע בדיוני, במישרין או דרך אלה שבאו אחריו. לא הזדמן לי לשאול אותו מה משך אותו, איך הוא גילה את המדע הבדיוני, איפה הוא מצא אותו, איך הוא החליט שזו תהיה הבשורה שלו לעם ישראל. לא יצא לי לשאול אותו כי תמיד היה זמן, תמיד הייתה הזדמנות אחרת, אם לא בשבוע הבא אז בחודש הבא, והנה הוא איננו ואני לא יכול לשאול אותו, וחבל".

כדאי לסיים מאמר זה בתרגום של שיר  אנגלי של המתרגמת דינה  ביכל-שונרה שכתבה לאחר פטירתו של גפן שיר שלדבריה הבנתו מחייבת היכרות מסוימת עם מדע-בדיוני –ובמיוחד עם הסופר רוברט הינלין וגם עם  מתרגמו הראשון של הינליין לעברית עמוס גפן :

האדון הבטיח זמן מספיק לאהבה

הוא הבטיח את האמת

אבל אדון ! אתה יודע –אתה יודע

שזמן ואהבה לעולם לא יהיו תשלום מספיק

לאבדן האהוב והזמן שחלף.

The Master promised Time Enough for Love,

He promised true;

But Master! Oh, you knew – you knew

That time and love would never recompense

For loss of love, and time that brought us hence.

נספח :

להלן רשימה חלקית של תרגומי עמוס גפן.

( גפן תירגם גם ספרים שונים תחת השם הבדוי "ע. תירוש " ובהם הספר הערבי "גן התענוגות " שעוסק בהדרכה מינית בראשית שנות השישים .)

בהוצאת "מצפן "

פלישה לכדור הארץ . מאת רוברט הינליין . 1961. ( הופיע תחילה בכמה פרקים בכתב עת בשם "סיפורי דמיון " באמצע שנות החמישים ".  יצא לאור שוב במהדורה מורחבת תחת השם "השליטים " בהוצאת מסדה ) .

הכח. מאת פרנק מ. רובינסון .הוצאת מצפן 1961.ושוב בהוצאת כתר ,1979.

( ראו מאמר על ספר זה בשם "האיש  בעל הכוח ")

סדרת ספרי ה"המלאך" מאת לסלי צ'רטריס :

2. המלאך בפעולה..THE SAINT AND THE LAST HERO ( 1929) .תירגם עמוס גפן. הוצאת מצפן מספר 17. 1961.
4. המלאך נוקם THE AVENGING SAINT . ( 1930 ) עברית עמוס גפן. הוצאת מצפן מספר 18.    1961.
6. המלאך נחלץ מצרה. .THE SAINT GETAWEY ) 1932) תרגם עמוס גפן . הוצאת  מצפן מספר 24.   1961.
8. המלאך נגד אינספקטור טיל ( 1933) . הוצאת מצפן מספר 29.
9. המלאך חוזר. THE BRIGHTER BUCCANEER (1933) תרגם עמוס גפן. הוצאת מצפן מספר 30.

עוד על סדרת "המלאך " ותרגומיה לעברית יש כאן :

"ג'נטלמן בריטי עם הילה "

מערבונים

הדספראדו מחוץ לחוק מאת קליפטון אדמס ( תרגום תחת השם הבדוי ע. תירוש )

הדספראדו . מאת קליפטון אדמס. ( תרגום תחת השם הבדוי ע. תירוש )

כמו כן תרגם גפן  שני קבצי סיפורי אימה ופנטסיה  שנערכו בידי הבמאי אלפרד  היצ'קוק. אלה היו "אלפרד היצ'קוק מגיש : 12 סיפורים שלא התירו לי להציגם בטלביזיה" שכלל סיפורי פנטסיה ואימה של ג ,מ. ר. ג'מס   וויליאם הופ הודג'סון  . ו"אלפרד היצ'קוק מגיש: 13 סיפורים נוספים שלא התירו לי להגישם בטלביזיה" שכלל סיפורי מתח ואימה של סופרים כמו רואלד דאל  ריצ'רד קונל ,ג'רום ק. ג'רום רוברט בלוך ורי ברדבורי לצד רבים אחרים . שתי אנתולוגיות אלה הן עדיין בין אנתולוגיות המתח והאימה הטובות ביותר שפורסמו בעברית אי פעם  והם גם שולבו בהוצאת מצפן לכרך אחד.

עמוס גפן תירגם ספרי מד"ב נוספים עבור הוצאת מצפן מהם תחת שמות בדויים.

אלה כללו את  שני  ספריו של אלדוס הכסלי: "המחר הנועז " דיסטופיה מפורסמת .

ו"מות הברבור  "  ( 1960) ספר על אדם שמצא את סוד חיי האלמוות.

ספרו של פרדריק בראון שאותו תירגם  תחת השם "הרפתקה בחלל " .  ספר על  עורך סיפורי מד"ב המוצא עצמו ביקום אלטרנטיבי  שנוצר במוחו הקודח של חובב מד"ב בן עשרה  שהוא כה  מעולה  שמן הראוי להוציאו  בתרגום חדש.

ראו על ספר זה את המאמר "הרפתקה בחלל היקום המקביל ".

ספרי מד"ב נוספים שיצאו בהוצאת "מצפן"  כללו את:

"החורף האחרון"  של צ'רלס אריק מין ( שיצא בעברית בגירסה אחרת תחת השם  "צמא " )

" תעלומת הזמן האבוד " של ג'רי סוהל (תרגום של הספר THE TIME DISSOLVER  ) על אדם שמתעורר יום אחד ומגלה שעשר  שנים מחייו "נמחקו" מזכרונו.

ספרים נוספים :

פורענות של קיץ :[רומן] / מאת ארסקיין קאלדוול ;הוצאת מצפן 1962.

הספרים שתירגם בהוצאת "מסדה"   כללו את סידרת המוסד של איזק אסימוב :

המוסד השמימי

מוסד וקיסרות .

והמוסד האחר . כולם ב-1978.

ספרים נוספים של אסימוב:

"קץ כלזמן"  שיצא ב-1979.

"אבק כוכבים" .1981.

וכן ערך חמישה ספרי סדרת "לאקי סטאר " מאת אסימוב שאותם תירגן ראובן לסמן  , ספרי מדע בדיוני לילדים.

מלבדם תירגם  גפן גם את :

סוחרי החלל מאת פרדריק פול וס.מ. קורנבלות ב-1978.

עליו ראו את המאמר "העתיד המוזר והרחוק שהפך להווה של כולנו."

הגבעות הירוקות של הארץ   קובץ סיפורים מאת רוברט היינלין ב1979.

קיסרות האדמה  מאת ארתור ס. קלארק ב-1979.

עידן הסוד  מאת בריאן אולדיס ב-1979

בכלות העשב  מאת ג'ון כריסטופר ב-1979 .

 לראות :חמישה-עשר סיפורים חדשים מצידו האפל של העולם  קובץ סיפורים מאת הרלאן אליסון  ב1981.

הצדיק של שבע הניפלאות מאת איזידור הייבלום ב-1981 (ספר מד"ב "אידישאי " קומי שלו הוסיף  גפן הערות רבות ומפורטות ).

מסעותיה של שפלן החלל מאת א. א. וואן ווגט  ב- 1982. על הרפתקאותיה  של ספינה במרחבי הגלקסיה שמאבק נגד מפלצות שונות ,ספר שהוא המודל לסדרות וסרטים ידועים כמו "מסע בין כוכבים " ו"הנוסע השמיני".

עמוס גפן בציור מאת אבי כץ .

הסיפור הזה על על סב סבה של סבתי ,הגאון מוילנה מצאתי אותו מכל המקומות בכרך של "דבר לילדים"  כרך נג מ-1982.

יפרח חביב סופר ילדים ידוע באותה התקופה ומשתתף קבוע ב"דבר לילדים".הוא התפרסם אולי יותר מכל הודות לספרו "בן השולטן " שגם הוסרט לטלוויזיה.

את דף הסיפור אפשר להגדיל עם ה"עכבר".

כתוספת משלימה נוסיף סיפור קומיקס קצר על חיי הגאון מוילנה מאת פנחס שדה והצייר אשר דיקשטיין שהופיע ב"הארץ שלנו".

ראו גם על המחבר יפרח חביב

יפרח חביב בוקיפדיה

ראיון עם יפרח חביב 

על הגאון מוילנה ראו :

נבואת הגאון מוילנה 

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

This aricle was written for the Golem  pictures  exibition of the artist Toby Cohen  in the Engel gallery at Tel -Aviv

The artist Toby Cohen offers a new perspective on the famous story of the Golem and the Maharal of Prague, this time through stylized and mysterious photographs in which the story is not set against the conventional backdrop of Europe, but in an Israeli setting, in the very sites in which the ideas of the ancient mystic tradition of Kabballah were born and formulated.

In order to gain a profound understanding of Cohen’s revolutionary approach to the famous story, it is worth examining the previousiterations of the story of the Golem and the Maharal of Prague in the visual art that serves as the background to Cohen’s innovative work.

In the story, the Golem who "turns on his creator" was made of clay by the Maharal of Prague, both to perform house chores and to protect the Jewish community against external enemies, until it eventually runs amok and poses a threat to its creator, who has to destroy it. Over the years, this myth gained power as an allegory of the relationship between man and technology,which supposedly serves him. From a story known only to a few Jews, Germans, and Czechs in the first decades of the nineteenth century, the myth has become widely known all over the world and serves as a source of inspiration to dozens and hundreds of authors, writers for film and television, painters, and sculptures.

Over the centuries, and in fact increasingly so closer to our days, this version became the most famous and popular legend among Jews and non-Jews. Indeed, it is unclear whether this tale originated from a folk story or written by a writer in the early decades of the nineteenth century, possibly inspired by non-Jewish works like Goethe's ballad Sorcerer's Apprentice (1797) and Mary Shelley's Frankenstein (1818). Scholars date the earliest version of the story of the Golem and the Maharal of Prague to 1834. This story served as a special inspiration to artists of all disciplines, as it touches on creative process and the perils and opportunities it entails.

The Golem appeared in visual art relatively late, probably due to the reluctance of various Jewish groups to create visual images, rooted in the commandment "Thou shalt not make unto thee any graven image." We find the first visual image of the Golem only in the late nineteenth century, and primarily – and for a long time – by non-Jewish artists. These artists had very few visual details to go on in the original Jewish Golem stories. All that was said about the Golem is that it was of tall stature, and that the Hebrew lettersא מ ת  were inscribed on its forehead (and that erasing the letterא would lead to its death). Nothing more.

The earliest painting that I found of the Golem is the iconic illustration that was created in 1899 by the Czech artist Mikoláš Aleš (1852-1913), considered one of the greatest Czech artists and illustrators of his time. The illustration was first printed in a Czech magazine, and later in the collection Old Czech Legends (Staré Pověsti České) by the famous Czech writer Alois Jirásek from 1893, which includes one of the earliest versions of the story of the Golem.[1] In this illustration, the artist seems to encapsulate the significance of the legend in a depiction of the Maharal conjuring up the Golem with the Hebrew letters. However, the writing (while correct in terms of Hebrew and proving that artist consulted an expert), is somewhat incorrect as the letters spell out the Hebrew word "Golem" (גלם) rather than "Truth" ((אמת as is customary in the Jewish tradition.

It is quite obvious that when painting the illustration, Aleš thought about One Thousand and One Nights’s summoning of jinn by a wizard (the demons in Arab and Islamic mythology), and the Golem is reminiscent of these jinn more than it resembles the creature described in the Jewish sources. Aleš was dealing here for the first time with the problem that all future artists who portray the Golem will have to face: the total absence of details describing the Golem’s visual appearance in the texts. He chose not to portray the entire Golem, but only its face. An incomplete and larger than life creature, the Golem looks at its creator – the Rabbi who seems to conjure him up from thin air with menacing expression.

It is possible that this illustration (also) served as a source of inspiration for the best-known visual representation of the Golem –the three films created by the German director Paul Wegener. In the first two films, screened in 1914 and 1917,the Golem comes to life in modern times, while the third and most famous film (released in 1920), recounts the original story is great detail. In the film, the Golem –played by director and screenwriter himself – is a creature with Asian features, more Mongolian than Jewish, like a grim monstrous giant that represents an alien, hostile, and menacing world, which at any moment may get out of control and threaten its creator and the people around it. This visual representation had a big impact on the later Hollywood Frankenstein films, which starred Boris Karloff in the role of the monstrous manmade creature (that was much more human than Wegener’s frightening Golem).

Another famous visual depiction of the Golem was created by the artist Hugo Steiner-Prag (1880-1945) in his illustrations for the classic novel The Golem (1915), by the fantasy writer Gustav Meyrink. This book represented the Golem as the gloomy and monstrous spirit of the Jewish ghetto in Prague. In fact, the Golem is a minor character in the story that takes place in a completely contemporary Prague, and not in the Maharal’s days. Despite its marginal role in the story, the Golem leaves an impression on the readers’ imagination, partly thanks to the striking paintings of Steiner-Prag.[2] Steiner-Prag decided not to paint the Golem as a monstrous giant with tremendous power, but as a foreign and strange man with Chinese features, who embodies the foreignness of the Jewish ghetto in Prague itself.

One of the earliest prominent drawings of the Golem for a text in Hebrew is the illustrations of the talented painter and graphic artist Lea Grundig (1906-1977) for the 1942 poem by Isaac Loeb Baruch, the Golem of Prague 1942.[3] In the illustration by Grunding, who fled from the Nazis, the Golem appears as a primal destructive force. Its features are not clearly Jewish but utterly primitive, like that of a Neanderthal or a barbarian warrior from the steppes of Asia. It is quite possible in these paintings she expressed her fears of the barbaric Nazi beast, which represents the spirit of the ancient terrifying past come to life to threaten the present in the image of the destructive Golem. To my knowledge, this is the first time that a woman illustrated the Golem’s story and character.

Since then, the Golem received many other representations. I will mention only a couple of these here.

From the 1950s, the Golem starts to lose its potency as a terrifying creature, and becomes a comical figure that symbolizes technology chained by man to do with it as he pleases. In a Czech comedy from 1941, Emperor’s Baker and Baker’s Emperor (Císařůvpekař a pekařůvcísař), the Golem is presented as a giant, clearly inhuman, creature, and as such, loses all element of horror it inspired when he was supposedly human, like in Wegener’s films. It appeared in several comic books, like those presented below, in which it looks like a perfectly “ordinary” comic monster, without the elements that evoked fear and alienation – which were created by the artists

. To sum up, I will mention that the Golem even starred in a book about a comic series, which never really existed, but in an alternate universe was hugely popular in Israel since the 1940s.[4]In the book, written by the writer of these lines and painted by Uri Fink, the Golem is completely featureless, since it represents something that does not really exist.

And now, the classic character is given a new adaptation by the artist Toby Cohen – this time not in painting but with photographs, which do not depict it in Europe and the old city of Prague, as usual, but on the backdrop of the Galilee, the Dead Sea, and the city of Kabbalists, Safed. It is set in a world of menacing water and nature, and not one of ancient, dilapidated, urban world, as it was thus far. However, the sense of supernatural mystery is maintained, even though Cohen underscores its affinity to the world of Kabbalah and Safed (which is a very marginal element which does not exist in the original stories).

In his photographs-illustration of the story, Cohen creates an atmosphere of stylized horror that lurks beneath the surface, which eventually erupts with unbeatable force, like one of the earthquakes that strikes the area in which the photos were taken once in a century. In Cohen’s photographs, the horror does not lie only in the Golem but also in its surroundings and in the people around him – each can potentially add to the threat of the Golem. For Toby Cohen, the Golem only enacts what people like the Rabbi and like us set in motion.

In Toby Cohen’s work, the story of the creation of the Golem, his struggle against the pogrom, and rampage are set in the magical landscapes of the Land of Israel, which add another layer to the famous story. Created two centuries ago, it speaks to us now more than ever, since we all live in times when man is replaced by technologies and experience the attraction of the “Golem” and the fear it evokes, as it is reflected in Cohen’s photographs. In effect, the fear of ourselves and of what we may bring about in our inhumanity to one another.

[1] This version was translated into Hebrew by Yitshak Avnon in the collection Dad’s Tales: selected stories for children, illustrated by D. Sahdrin, Parparim Publishing, 1972.

[2]Gustav Meyrink’s book was translated into Hebrew by Miriam Krauss, and printed by Carmel Publishing in 1997. The cover illustration was not one of Hugu Steiner’s famous illustrations, but a famous painting by the artist Michail Grobman.

[3]The Golem of Prague: a folk’s tale, Dvir Publishing, 2011.

[4]Eli Eshed and Uri Fink, The Golem: Hebrew Comics – A History, Modan, 2003.

מי שמחפש איש תוכן מעולה ובעל ניסיון עשיר מאין כמוהו, אולי יחיד במינו, בכתיבת רשימות ומאמרים, בעריכת מגזין תרבות גדול ובעל ותק ובארגון אירועי תרבות מסוגים שונים ובהיקפים שונים, המיועדים לקהל מגוון – אני האיש.

קורות חיים והמלצות יישלחו לפי הדרישה.

אלי אשד,

טל' 050-7391794

"תחשוב כמו מנצח : המדריך הנשיאותי להצלחה : מאת נשיא ארה"ב ה-45 דונלד ג'. טראמפ בשיתוף עם מרדית ' מקאייבר הוצאת סלע –מאיר ,2017 ,189 עמודים.

הרשימה פורסמה ב"מקור ראשון"  תחת השם "תחשוב כמו דנלד טראמפ"

כמו שכל מי שלא היה במערה עמוקה בחודשים האחרונים  יודע בניגוד לכל הציפיות,לנשיאות ארה"ב לא נבחרה האישה הראשונה הילארי קלינטון אלא מיליונר נדל"ן כוכב הריאליטי וכן גם סופר בעל פה גדול באופן מיוחד וקיצוני  דונאלד ג'י טראמפ.

אז זה  גם הזמן להיזכר שדונאלד טראמפ  הוא גם  הנשיא האמריקני  המתורגם ביותר לעברית אי פעם  ובימים אלו יצא לאור ספרו השביעי (!)   בעברית "תחשוב כמו מנצח" ( מתוך קרוב ל-20 שכבר יש באנגלית ,מספר מכובד ביותר לכל הדעות שרק פוליטיקאים מועטים מתקרבים אליו ).

מה אפשר להסיק מהספר הזה ומקודמיו בעברית לגבי טעמו הספרותי של טראמפ ( אם יש כזה בכלל שהרי יש כאלה שטוענים שהוא אינו קורא  דבר ) ולגבי רעיונותיו  הפוליטיים השונים בתקופה שלפני שעלה לשילטון?

יש לדעת מאחד הספרים האלו די ברור שטראמפ חושב על נשיאות ארה"ב כבר מסוף שנות השמונים. וזהו זמן רב כדי לקבוע לעצמו מדיניות .יש להניח שהדברים שהוא אומר בספריו אפילו דרך עטו של סופר צללים ישמשו כבסיס רציני ואמיתי בהחלט למדיניותו של האיש שנחשב לחלוטין בלתי צפוי.

בספרו השני   שפורסם בעברית שאותו כתב טראמפ בסוף שנות השמונים ":" (להישרד בצמרת / עם צ’ארלס לירסן ;1990  (מאנגלית: ח. פולד תל-אביב : ספרית מעריב, תשנ"א 1991) מציע טראמפ תוכנית פוליטית  שיש כל סיבה להניח שהיא הדרך שבה ינהג כעת בתקופת נשיאותו : ומכאן עובר טראמפ לדבר על מה לדעתו יש לנקוט כדי לשנות את מעמדה ומצבה של ארה"ב בעולם.ומספר זה ברור שלטראמפ היו עמדות ברורות ביותר בנושא  ב-1990 שאין כל סיבה להניח שהוא שינה אותם ב2017 . ההפך נראה שהן התחזקו.

הוא מדבר על היפנים והגרמנים שנראו בשנת 1990 כמעצמות חזקות שמאיימות על מעמדה הגמוני של ארה"ב בעולם ( מאז אגב המצב השתנה מאוד ).הוא דורש מהאמריקנים להיות דומים להם להיות תחרותיים מאוד ולנקוט נגדם הלך רוח של נימי מלחמה "אנו חייבים לחשוב במונחי נצחון " המטרה אינה לכבוש את הארצות האלו ,כפי   שעשינו במלחמת העולם השנייה ,המטרה היא לחזק את עצמנו " ( ע' 203)

כיום טראמפ אומר דברים מקבילים למה שאמר בסוף  שנות השמונים על הגרמנים והיפנים לגבי הסינים ( שאז לא נחשבו לאויב מסוכן במיוחד). "האמריקנים אינם זוכים ליחס של הכבוד והיראה שהם זכאים לו כמעצמה החזקה בעולם כלכלית ופוליטית " קובע טראמפ הוא מתלונן שמדינות אחרות רק מנצלות את האמריקנים. כפי שהוא עושה גם היום כשהודיע שמדינות אחרות יצטרכו לשלם לאמריקנים עבור סיוע צבאי.

הוא קורא  בספרו זה  לממשל  שיגייס אנשים שמבינים את הצורך בקשיחות בעסקים מנהיגי חברות גדולות למשל כדי שהם ינהלו את הדיונים עם מדינות שונות בעולם ויבהירו להן  את כוחם של ארה"ב כמו שצריך.

אין ספק שטראמפ פעל לפי עצותיו אלו כעת כשבחר טיפוס של נושא ונותן קשוח  ועקשני במיוחד רקס טילרסון לשעבר  מנכ"ל תאגיד הדלק הענק "אקסון מוביל"  כשר החוץ שלו.

טראמפ מציע להטיל מס בשיעור  20 אחוז על מוצרי יבוא מיפן גרמניה ומארצות אחרות "שאינן משחקות לפי הכללים" ( ראה סין כיום )הכסף הזה הוא קובע יוכל להפחית    גירעון הפדראלי ולשלם בעד חינוך דיור וטיפול רפואי באיזורי מצוקה ברחבי ארה"ב .( ע' 211)

הוא מציין שאם ישמעו זעקות מחאה מידי אנשים עסקים זרים שיושפעו מכך ומנציגיהם השונים הדבר לא ילחיץ אותו ההפך הוא יראה כבתגובה חריפה זאת כסימן שעשה את הדבר הנכון.

ב1990 בספרו טראמפ אומר שאין לו כוונות לרוץ למשרה פוליטית משום שלאמריקנים שוב אינם יכולים להתמודד עם אישיות חזקה כמוהו כמנהיג ."יש מעט מידי נושאי דגל " הוא כותב "במקום זה יש לנו הרבה חוסרי חוליות ואוהבי פשרות ".

בסוף הספר טראמפ מדבר על אהבתו לקשיחות ולאנשים קשוחים הימנעות משאננות ,התמודדות בראש מורם עם בעיות ופתרונן .ונכונות להשתמש בכוח למטרות שידוע שהן מכובדות.

בעסקים הוא כותב הקשיחות היא משחק לפי כללים אך גם השימוש בכללים לתועלתך. להביט מעבר לשולחן אל יריבך ולאמר בפשטות "לא".

אין כל סיבה להניח שטראמפ עומד לעשות משהו שונה מהתוכנית שהוא מציע בספר ישן זה מלפני כמעט שלושים שנה .נהפוך הוא.נראה שהוא נחוש להגשים בו כל מילה.

נשמעו טענות גם בידי אחד מסופרי הצללים של טראמפ  שהוא אינו קורא כלל.  בכל אופן  אם כך הוא אי אפשר להסיק זאת מהספרים ששמו חתום עליהם. טראמפ בספרו "איך להתעשר " (עם: מרדית מק’אייבר ;  2004 מאנגלית: אמה ברוורמן ספרית המרכז הישראלי לניהול, תל-אביב : מטר, תשס"ה 2004.)  טראמפ מדבר  ערכה של הקריאה מספר שהוא קורא בכל פעם שהוא חוזר לבית וממליץ על קריאה בפסיכיאטר המפורסם  קרל יונג( ע' 81)"שהתאוריות  שלו לימדו אותי רבות על הלא מודע שלי ועל הלא מדוע הקולקטיבי" .זאת  לדבריו בהמלצת ידיד שאמר לו שקריאה של יונג תסייע לו  לשמור על קור רוח תחת אש וכך אכן זה קרה.

אני תמה האם זה נכון? האם טרמאפ אכן קרא ומושפע  מיונג בניגוד מוחלט לתדמית שיש לו  או שזוהי תוספת של סופרת הצללים שלו  ( שהייתה גם כותבת הנאומים שלו ושל אישתו בעת הבחירות לנשיאות ) שאולי כן קוראת את קרל יונג ?  בכל אופן עובדה היא שהוא אישר את הכנסת הקטע הזה לספרו אז  אפשר ללמוד מזה שחשוב לו להיראות כמי שקורא את קרל יונג.

דברים אחרים שאפשר ללמוד מספריו למשל מספרו  "לחשוב בגדול, להצליח בגדול  בעסקים ובחיים  שאותו כתב עם ביל זנקר (2007 מאנגלית: אורית זרובבל.   מטר ניהול ועסקים תל-אביב : מטר, [תשס"ט] 2009.)

סגור חשבון תמיד. בעולם אכזרי כזה קובע טראמפ בפרק בשם "נקמה "  על אדם להיות נקמני ולסגור תמיד חשבונות עם מי שצריך ." עם מישהו מכה אותכם השיבו מכה חזקה יותר " ."אל תהססו לרדוף אנשים חשוב לא רק מי שאתם רודפים אחריו  לוודא גם אנשים אחרים ידעו לא להתעסק איתכם" ( ע' 145). "אני אוהב לסגור חשבון" הוא מסכם."כשאתם בעסקים אתם חייבים לסגור חשבון עם אנשים שפוגעים בכם .אתם חייבים לפגוע בהם בחזרה בעוצמה חזקה פי 50. עשו זאת לא  רק בשביל לסגור חשבון עם מי שפגע בכם אלא גם כדי להראות לאלה שמתבוננים מהצד  מה  יקרה להם אם יתעסקו איתכם ,אם מישהו תוקף אותכם ,אל תהססו ,לכו ישר על הצוואר. התקיפו חזרה בלי חשבון !( ע' 146)אני תמיד רודף אחרי אנשים לכן אנשים  לא רוצים להתעסק איתי  פחות משהם רוצים להתעסק עם אנשים אחרים .הם יודעים  שאם יתעסקו איתי ,נכון להם קרב קשה.תמיד סגרו חשבון".

העולם קובע טרמאפ הוא "מקום קשוח  מלא באנשים חסרי רחמים שיתקפו אותכם כי הם נהנים מזה".( ע' 111 "יש בחוץ המון אנשים רעים שרוצים לגזול ממכם את הפרוטה האחרונה שלכם .אם אתם פתיים וטיפשים זה רק עניין של זמן עד מישהו יגזול את כספכם"  ( ע' 115).העולם קובע טראמפ הוא בסופו של חשבון "ג'ונגל " ויש להתמודד עימו בהתאם. מבחינה זאת טראמפ אינו שונה בהרבה מאהוד ברק שהיציג פעם את מדינת ישראל כ"וילה בג'ונגל".כך בדיוק רואה טראמפ את ארה"ב בעולם. כוילה שיש להגן עליה ויהי מה מחיות הטרף שאורבות לה בחוץ.

ספרו השביעי בעברית "תחשוב כמו מנצח "פורסם במקור בשנת 2009 שנים לפני הבחירות לנשיאות .ההוצאה מסבירה בהקדמה שבחרה בו ולא בספר מסע הבחירות של טראמפ "היגיע הזמן להפשיל שרוולים " שבו הוא מפרט את מדיניותו לעתיד ארה"ב  מאחר שזהו ספרו "האישי ביותר " של טראמפ".

לדעתי דווקא עדיף היה לתרגם את הספר השני החדש יותר של טראמפ כדי להבין ממנו כיצד הוא רואה את בעיותיה של ארה"ב בעשור השני של המאה ה-21.

לאמיתו של דבר קשה לראות הבדלים מיוחדים בין ספר זה בין ששת הספרים הקודמים של טראמפ שתורגמו לעברית . כמוהם המדובר בשורת עצות קצרות להצלחה בחיים מלוות בשורת אנקדוטות מחייו  שלכאורה מדגימות את העצות שלו בצורה מעשית.

הבדל חשוב אחד הוא  שטראמפ מדבר בצורה מפורטת הרבה יותר מבעבר  על אהבתו לקריאה ועל החשיבות שהוא מייחס לה  . הוא ( או סופרת הצללים שלו מרדית מקאוור ) אף מצטט מאמר על כתיבה של הסופר הידוע סטיבן קינג ,שבו קינג טוען שסיפורים קצרים נכתבים היום עבור עורכים וסופרים אחרים לא עבור קוראים. טראמפ מסיק מכך כמה דברים חשובים לגבי  מיקוד מוצלח  בעסקים. אגב כך הוא מעיר שהוא נהנה מקריאת מסות מאמרים ספרותיים ועוסק בכך רבות ומסביר את החשיבות של התמצות במסות .( ע' 29-30).בספר הוא דן בפירוט בחשיבות של תמצות  וקיצור המסרים שיש להעביר בכדי שהעבודה תתבצע כהלכה.ויש להניח שהרבה מהמסרים האלו הושקעו בקמפיין הבחירות  מוצלח כל כך של טראמפ ובנאומיו מושכי האנשים.

הספר מלא וגדוש בתיאורים של ספרים אחרים שטראמפ קרא בימי חייו כולל ספר קצר שהתבסס  על השאלה "מהי החכמה " וספר האיסטרטגיה הצבאית  הקדום של סון טסו "אמנות המלחמה " וטראמפ קובע שיש לו חשיבות רבה לכל איש עסקים. הרבה יותר מהנסיך" של מקיאוולי ".יש להניח ש"אמנות המלחמה " שימש כבסיס לקמפיין הבחירות של טראמפ כנגד קלינטון לאור החשיבות שהוא מייחס לו בספר זה. ויש להניח שהוא ישתמש בו עוד יותר בקונפליקט הצפוי לו עם הסינים.

הוא מביא אנקדוטות רבות מחיי אישים ידועים כמו שרל דה גול וממליץ לאיש העסקים ללמוד מהם. וגם מפרט את העיתונים הרבים שהוא קורא מידי יום על מנת לדעת "מה קורה "

אנקדוטה מעניינת נוספת היא על כך שמזה 18 שנה טראמפ מקבל הודעת ברכה לראש השנה  היהודי מרב בלוס אנג'לס.זאת משום שלפני 18 שנה טראמפ תרם את מטוסו  הפרטי לטיסה חשובה   עבור ילדו החולה של הרב  לטיסה לטיפול רפואי בניו יורק  זאת שמום ששום חברה לא הסכימה לעשות זאת בגלל הציוד שהיה צורך להכניס למטוס כדי להשאיר את הנער בחיים ..טראמפ היה המוכן לעשות זאת  והילד הועבר לניו יורק לטיפול שלא הצליח . אבל ההורים נשארו אסירי תודה . לאמיתו של דבר לסיפור הזה אין קשר רב לנושאי הספר אבל זה סיפור נחמד וטראמפ פשוט מנצל את ההזדמנות תודה למשפחת הרב  על ברכת השנה הטובה שהם שולחים לו כל שנה.

העצות בספר כוללות הסברים "מדוע חשוב להיות שחקן קבוצתי " למדו לחשוב תוך כדי תנועה". "שאפו לשלמות " למדו כמכשלונות וטעויות " ספר לאחרים על הצלחתך" "מצאו את האנשים הטובים ביותר" . "לכו כנגד הזרם" "דעו את הקהל שלכם".

לסיום מובאת רשימת קריאה המומלצת בידי טראמפ רשימה של ספרים חשובים בעיניו עם כמה מילים על כל אחד מהם.כמו אמנות המלחמה של סון טסו

"חיתוך הזהב " של מריו ליביו ( "קריאה מרתקת גם לאנשים שאינם חובבי מתמטיקה" ) ספרים על אברהם לינקולן ועל וינסטון צ'רצ'יל ועל פרנקלין רוזוולט ואפילו ספרי מאמרים של  אמרסון אלברט אינשטיין.

התמונה המצטיירת מהספר הזה היא של טיפוס קשוח ביותר אבל לא חסר רגישות שבהחלט קורא הרבה מאוד ובנושאים מגוונים  ,אפילו הרבה מאוד מאוד.

האם זוהי תמונה מדוייקת ? או שמה התמונה שאנו רואים  בכלי התקשורת של "בור ועם הארץ " שאינו קורא כלל? אני נוטה לחשוב שזוהי תמונה מדויקת לפחות חלקית,  אבל אנחנו נדע במהלך ארבע השנים הבאות.

ראו עוד מאמרים שלי על דונלד טראמפ :

"זה ג'ונגל שם בחוץ" :החיים על פי דונלד טראמפ 

דונלד טראמפ גיבור ומקור השראה לתרבות הפופולארית האמריקנית 

ביום חמישי ה16 בפברואר בשעה 18:00 יוקרן בגלריה אנגל בבן יהודה 100 בתל אביב הסרט הקלאסי  הגׄולם"  (Der Golem) מ1920 של הבמאי והשחקן הגרמני פול וגנר .

בגלריה זאת מוצגת תערוכה של צילומים  של האמן טובי כהן על סיפור הגולם המלווה במאמר שלי בעברית ובאנגלית.

במהלך האירוע אני אתן הרצאה על הגולם ושרשיו.

לא מיותר לציין שאני עוסק מזה שנים במחקר ובכתיבה  על סיפור הגולם .כתבתי ספר שלם בנושא עם הקומיקסאי אורי פי שזכה להדים ולמאמרים שונים עליו , וקומיקס נוסף עם הציירת קרן כ"ץ  על שלמה אבן גבירול והאישה הגולם שלו  ( שאותו ראו כאן )ומאמרים הרבים העוסקים בתולדות הסיפור ברשת.

העניין הזה הוא משפחתי .סב סבה של סבתי, הגאון מוילנה, הוא האדם היחיד שידוע שטען במציאות שניסה ליצור גולם.

וסבי מצד אימי הד"ר אליהו בלנק גם הוא התעניין במאוד בנושא וגיסו,אקשטיין  אף כתב בהשראתו את אחד המחקרים הראשונים בנושא.

והנה לפניכם מודעה על הסרט  של וגנר "הגולם" שפורסמה בכתב העת של סבי "ירושלים" בשנת 1929 לרגל הקרנה של הסרט בעיר ירושלים.

הציבור מוזמן.

ביוום רביעי י"ט בשבט 15.2.17 בשעה 11:00 לפני הצהריים בבית בן-גוריון שדרות בן גוריון 17 בתל אביב ארצה על  נביאי האמת מול נביאי השקר עבור החברה לחקר התנ"ך.

מיהו ומהו "הנביא" ?  מה הדומה וגם השונה בינו ובין "החוזה " ו"הרואה" ?  כיצד מבדיל התנ"ך בין נביאי אמת ונביאי שקר ? ( אם כי המונח "נביאי שקר " אינו נמצא בתנ"ך אלא במשנה )  מה המאפיינים של אלו ושל אלו ?

נדון השפעות הפוליטיות אם היו כאלו של הנביאים על ממלכות ישראל ויהודה וגם על ממלכות אחרות באיזור .בהשפעות הפוליטיות של חוזים ונביאים על הפוליטיקה בעידנים מאוחרים יותר.

נדון  גם בדמיון ובשוני בין נביאי התנ"ך והנביאים והחוזים של ממלכת  אשור מאותה התקופה.

ולבסוף  בהשוואה  לנביאי האמת ונביאי השקר של המאות השמינית  השביעית לפה"ס נדון גם בדוגמה עכשווית ומקבילה  ב"מחדל " של ראשי המודיעין  במלחמת יום הכיפורים במאה העשרים לאחר הספירה.

הציבור מוזמן

מי מהקוראים אינו מכיר את סיפור הגולם של המהר"ל מפראג ? אותו יצור מלאכותי שנוצר בסוף המאה ה-18 בידי הרב המפורסם על מנת להגן על יהודי פראג מפני פוגרומים ועלילות דם משל הכנסייה הנוצרית ושל שליחי הקיסר רודולף ששלט בפראג ?

מן הסתם רק מועטים מאוד מהקוראים  לא שמעו  על  סיפור זה שימש כבסיס ליצירות ספרות רבות למחזות לסרטים לסיפורי קומיקס והיום כמדומה הוא פופולארי יותר מאי פעם

אני נותן הרצאה על הסיפור הזה ועל הסרט הקלאסי המבוסס על הסיפור השבוע.

יש שמכירים את סיפור הגולם -האישה המלאכותית של המשורר המפורסם במימי הביניים שלמה אבן -גבירול.

( אני חיברתי על פי סיפור זה מהמאה ה-17 סיפור קומיקס שאותו אייר הקרן כץ  המוכשרת ושהופיע גם בעברית ובגירסה שונה באנגלית באנתולוגיה של סיפורי קומיקס על נושאים יהודיים שיצאה לאור בחו"ל   )

יש שמכירים את הגולם של  הרב אליהו מהעיר חלם  הידועה יותר כעיר הטיפשים.

וישנו כמובן את הגולם של הגאון מוילנה. שהוא כנראה היחיד שמתבסס על מציאות כלשהיא ( שהוא לדעתי הבסיס לרוב הסיפורים האחרים ).

אבל מי מבין הקוראים שמע על הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין ( או דרוהיטשין )  ?

יוצר הגולם האחרון הידוע היה  הרב דוד יפה אב בית הדין של העיר דרוהיטשין מפולסיה במחוז גרודנו שברוסיה. הוא   חי בערך בשנת 1800 וכמו סב סבו מחבר "בעל הלבושים"  עסק גם הוא בקבלה.

ישנן  שתי גרסאות של האגדה:

גרסה אחת שבעל פה מספרת בכי בכל יום שישי היה רבי דוד יפה בורא גולם שתפקידו היה להביא מים לבית הכנסת הישן ולביתו של הרב ובמוצאי שבת נטל ממנו את רוח הקודש והשמידו .

האגדה שבכתב שהובאה   בבכתב העת "המגיד " מספר 42 מ-1867    מספרת כי הגולם היה מעין גוי של שבת ובלילות שבת היה מבעיר אש בתנורים  ואת ההוראה לכך היה מקבל כדין בערב שבת . פעם בגלל טעות קטנה בהוראה זאת גרם הגולם לדליקה ששרפה את כל העיירה. הרב דוד יפה שראה עצמו אחראי לדליקה ציווה לבניו לבל יעסקו ברבנות אלא במלאכה .צוואה שצאצאיו אמנם התעלמו ממנה נכדו רב יעקב שימש כרב  בקוברין ורבי דוד יפה כדיין בקוברין.

לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי". זה שתמיד מזכירים כשהסיפור עולה..

לפניכם הגירסה המפורטת ביותר שאני מכיר על סיפור הגולם של הרב דוד יפה .היא הופיעה מכל המקומות ב"דבר לילדים "כרך נג  ב-1982  ולדעתי המחבר התבסס על מסורות שבעל –פה שהיכיר.

ראו עוד על הרב יפה וצאצאיו

כאן 

ראו על עוד יוצרים של הגלמים

יוצרי הגולם 

הגולם של שלמה אבן -גבירול 

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג 

הגולם של הרב אליהו מחלם 

הגאון מוילנה והגולם 

הגולם בתרבות הויזואלית 

הגולם ואני 

איך לחיות במאדים: יותר מאדם" ("קיבורג") מאת פרדריק פול – ניתוח פסיכולוגי

מאת חיים מזר

מאמר זה הוא קטע מספרי "עיונים סוציולוגיים בספרות המדע הבדיונית" המבוסס על ספרו של פרדריק  פול – "קיבורג" (בתרגום יעקב שץ, הוצאת "זמורה ביתן מודן,  1980, ובתרגום מיכאל תמרי בהוצאת "עם עובד" ב-1996).

ביצירה זו  מתואר ניסיון להתאים אדם לחיות על המאדים תקופה ממושכת. מדובר בהחלפת חלק  ממערכותיו האורגניות של אדם זה בחלקים מכניים ואלקטרוניים, והוספת אחרות  התקבל  מכנוש – אנוש  מכני (עמ.  19,20).

התאמת  הגוף  לסביבת  המאדים

שום דבר בהופעתו, שניתן  לראותו, לא  מזכיר את  הצורה  המקורית של  המכנוש בה נולד, לרבות  המבנה  הפנימי  של  גופו. "עיניים, אוזניים, ריאות, אף, פה, המערכת  המחזורית, כל  איברי  החישה – עור, לב, כל  אלה  הוחלפו  או  הוגדלו" (עמ. 19): המעיים  שלו הוחלפו במעיים  פלסטיים ( עמ.. 163) כך  שארוחה  אחת לחודש  מספקת  אותו (עמ.  94), אינו  נזקק  לחמצן (עמ.  186), מערכת  השרירים שלו  מסוגלת  לעומס  יתר  בכול  תנוחה  על  הדעת  (עמ. 150)  והיא  סודרה כך  שלא  יזדקק  לישיבה  בכלל (עמ.  141). שריריו  נענו  לאתגריו  בקלילות  חלקה  ( עמ. 178), כל   מערכת  העצבים  שלו  שונתה (עמ.  74)  ועורו הוחלף  בעור  חדש  ללא נקבוביות, חסר  כל  שיער וחלק לחלוטין.  העור,  המבהיק  עמומות, נראה  יותר  כחליפת  צלילה מאשר   כעור  טבעי (עמ. 65,123).

"שריריו  נענעו  לאתגריו  בקלילות  חלקה. לא  שריריו  שלו  הם  שמניעים  אותו,  כי  אם  מערכות  הסרבו…מהירות של  200  קמ"ש  אינה  בגדר מאמץ  וכך  באשר  לניתור קליל  מעל  לערוצים ולמכתשים קטנים ורחיפה  במורד  ובמעלה  התלולים  יותר"  (עמ.  178 –  177).

עיניו  הוחלפו בעיניים  מלאכותיות, אלה  עיניים  כדוריות דומות לעיני  חרק שהעניקו  לו   סריקה  מרבית על  הסביבה  ומסוגלות  לראות  בתחומי  העל – סגול  והתת –אדום  (עמ.  123, 80, 48, 20)  ומאפשרות  לו  לנווט  עצמו  באמצעות  אור  הכוכבים (עמ. 179 ).  המכנוש  יכול  לסובב  את  ידיו  סביב  ציריהן  (עמ.  180) ואצבעותיו  קשות  ומוצקות דיין  כדי  לפרוט  למשל  על  מיתרי  גיטרה (עמ.  132  ).איבר  המין  שלו  הוסר ( עמ.  94).

מקור  הכוח  שלו  בא לו  מהשמש  או  מגנרטור  מגנטו  הידרו – דינמי  שהוצב  על  דימום  ולשם  כך  הוצמדו  לגבו  קולטי  שמש במתכונת  של  כנפי  עטלף  בצבע  שחור. הן  נועדו  להתפרס אוטומטית ולכוון  את  עצמן  לקליטת   אנרגיה  בכמות  גדולה  ככול האפשר  בלי  שיהיה מודע  לכך (עמ.  199, 188, 123, 75). "גופי  החימום  הפנימיים  שלו  שומרים  על  טמפרטורה  פנימית  קבועה בקרבו  בעבור אותם  מאיבריו  שעדיין  חשו  בכך" (עמ. 199). אנרגיה  זו  היא שמפעילה  את שריריו (עמ. 84).

לגבו  של  המכנוש  חובר  מחשב  עזר. "הוא  מכיל  שלוש  מערכות נפרדות, חיווט  משולב ומכללים  שיתופיים.  כל  אלה  הם  בעלי  נתוני  יכולת עודפים  המבטיחים  אמינות  של  יותר  מ  – 90% …מערכת  אחת  משקללת  את  קלטי  הראייה  שלו,  האחרת  שולטת  בתת – המערכות  העצביות והשרירים מופעלים  על  תנועותיו  והליכתו. השלישית  משדרת  את  כל  רשמיו, כל  מה  שהוא  רואה. רואים  גם  על  כדור  הארץ" (עמ.  110,174),

אישיותו  ותפישתו  של  המכנוש

העיניים  של  המכנוש  העניקו  לו  טווח  ראייה  רחב  ביותר  מהעל –  סגול  לתת –  אדום. הוא מסוגל  לקלוט חצי תריסר  צבעים  חדשים. "מה  שנראה לו  כאדום  כהה, כך  ידע  חום ברמה  נמוכה, אך  לא  היה  זה  נכון לומר  שזה  כמו  אדום, היתה  זו  רק  איכות  שונה  של  אור  שהתקשר  עם  חום…הוא  מסוגל…לעמם  את  ראייתו על  פי  בחירתו.  הוא  מסוגל  להבהיר אותה. יכול…לסנן, כרצונו את  כל אורכי  הגלים  מלבד אחד או  אף  לגרום לכך  שאחד  או  יותר מבין שלל צבעי הקשת יהיו  בהירים מהאחרים". לעומת  זאת  אין  לו  "כל  בעיות כאב בעיניים מחמת  עודף  בוהק, אפילו  כשהוא מתבונן באור  החזק ביותר" ואין  לו  בלוטות  דמעה בעיניו החדשות וכמובן  שאינו  יכול  לבכות, אפילו  האפשרות  שירווח  לו  בבכיו נשללה ממנו" (עמ. 120, 93, 90, 84, 80, 48).

קולו  הוא עתה  גבוה  וחד  כשל  בובה. "לא נותר  הרבה  מהנעימה  וההטעמה אחר  מה  שעשו  למיתרי  קולו" (עמ. 85, 23)  ו"מסוגל  לשמוע בחדות ובאבחנה  דקה  שבכמותה  לא התנסה  מעולם. הוא יכול… לשמוע כל  מילה  שנהגתה  בחדר ( חדר בית  החולים  בו  הוכשר  והותאם  למאדים )  ולו  גם  בקול  לחש  דק  ואף  את  מרבית  הדברים שאירעו  בחדרים  הסמוכים…ומעל  לכול יכול  היה  לחוש  ברצונם  הטוב  של  קתלין  דאוטי  וג'ון פרילינג  והבין  את  החשש  והכעס  שזרמו  התחתית  קולותיהם  של סגן  המנהל  ושל  המנהל" (עמ. 70).

הוא  מסוגל  לווסת  את  חוש  הזמן  כרצונו  ומסוגל  למנות  את  השניות  בשעון, או  לנוע  מהר  יותר  או  לאט  יותר  לפי  הצורך. כאשר  שעוני  גופו מנותקים  תפישת  הזמן שלו  היא  רק  על  פי  מה  שקובע  המחשב. בהאטה  גדולה  האנשים  נראים  נעים  מעט  יותר… קולות  הופכים  גבוהים  יותר. "עם  הגברת המעכב  במערכותיו  הקולות  הופכים  לבליל  גבוה   וצווחני  עד  צאתם  כליל מתחום  הקליטה  שלו.  הוא הצליח  בקושי  לראות  אנשים" (עמ.  158, 116 – 115 ),
"לא ניתן  להבחין  בשום  הבעה  על  פניו החדשים  או  בצלילים  הרדודים  של קולו… הוא  לא  למד  לחייך באורח מספק על  פני החדשים"  ולכן  חייך  בתוך  תוכו  ו"כנפי  העטלף  שלו…  רוטטות בחוסר  מנוחה" (עמ. 197, 131).

"לגבי  חלק  גדול  מגופו, כאב  טוב  לא  היה  קיים .אותם  חישנים  שנותקו, נותקו   ממערכת  התחושה  שלו  לחלוטין" (עמ. 91). "הוא  לא  היה  עייף…הוא  שכח  כמעט  מה  פירוש  להיות  עייף. הוא  ישן, בדרך כלל,  שעה  או  שעתיים  בלילה  ונמנם  לפעמים  במשך  היום, מתוך שעמום, יותר  מאשר עייפות. החלק  האורגני  שבו  הציג,  עדייו  דרישות  מסוימות, אולם  תחושת התשישות החודרת, .בעקבות  מאמץ  גופני  רצוף וממושך,  הפכה  לדבר  מה  מנוכר" ( עמ. 198). "הליכה  היתה  צורת  תנועה  איטית, לאין  שיעור  מדילוגי  הריצה  הרגילים  שלו. אולם  במונחים  של  קילוואט  שעה  לקילומטר  היתה צורת  תנועה זאת  הרבה יותר  חסכונית" (עמ. 205 ).

"במטרה  להבטיח  למכנוש  יכולת  תגובה  מהירה,  הותקנו  בו  אמצעי  המחשה. כדי  למשוך  את  תשומת  ליבו  להודעות   חשובות,  הוא  רואה  את  אשתו  דוברת  אליו. כדי  להבטיח  תגובה  לסיכונים,  הוא  רואה  משהו  מפחיד. בדרך  זו  מסוגל  ראשו  לחיות  בשלום  עם  הרפלקסים  שהותקנו  לתוך  גופו, אלמלא  כן  היה משתגע (עמ. 184),

מכיון  שכרתו  את  איבר  מינו  הוא  בנה  לעצמו  מערך  יעיל  לגבי  העדר  איבר  המין  שלו. היזכרות  בכך שהיתה  לו  אישה  לא  נראתה כראויה  למאמץ זה. העמק  המקומר  (על  המאדים)  שנמצא  מעבר  להרים  המרוחקים  ותוכניתו להקמת  חווה  פרטית,  היו  הרבה  יוצר מעניינים (עמ.  195, 155). חלומותיו  היו  לפעמים  מיניים  ולפעמים  אודות  דורי  אשתו, אבל  התחושה  החלולה  של  יאוש  וזעם ששכנה  בקרבו  על  כדור  הארץ התפוגגה  על  המאדים (עמ.  195).

המכנוש  "לא  היה  מסוגל  אומנם, לראות  את  אלומת  אנרגיית  הזעיר  – על המומטרת  מדימוס, אולם  הוא  חש  כפינוק  של חמימות, כאשר  היה  בקרבת האלומה  היה  פורש  את  כנפיו, טובלן  כאילו,  בהרגשת  עונג  וסופג  את  העוצמה,  גם  כאשר  היה  מחוץ  לקרן  נשאה  עימו  בתוך  מצבריו. לא  היתה  לו  כל  סיבה … לחסוך בכוחו. עוד  ועוד עוצמה זלפה  אליו, מטה, מהרקיע  כל  אימת  שדימוס היה  מעל  לקו  האופק.  היו  רק  שעות  ספורות  בכול  יום,  בו  לא  היו בשמיים  לא  השטף  ואף  לא הירח,  אולם  במצבריו  היתה עתודת  אנרגיה  גדולה בהרבה  מהדרוש  לו  לצרכיו  באותן  שעות צחיחות".  בעת  מחסור  הוא  חש  בצמא  לאנרגיה (עמ. 205,  194).

מעמיתיו  האנושיים  ששהו  עימו  על  המאדים  הוא  הלך  והתרחק.  הוא  החליט  להישאר  על  הכוכב  לצמיתות  ולא  לחזור  ארצה.  כדור  הארץ  החל  להראות  כמין  מקום  נעים,  מוזר  וזר בו  ביקר  אי  פעם  אך  לא  הצליח  לחבבו  ביותר. המכאובים  והסכנות  שהיו  מנת  חלקם  של  תושבי  כדור  הארץ כבר  לא  היו  שלו". המאדים הוא  עתה  "הכוכב  שלו  והוא  רצה  ליפותו" (עמ. 195 ,194).

"משימתו  העיקרית  של  מחשב  הגב היתה  להגן  ולשמור  על  עצמו,  מה  דהצריל  שמירה  על  חייו של  החלק  החי  של  רוג'ר טוראווי (שמו  המקורי  של  המכנוש). המחשב  היה  מסוגל  לגזות  אנרגיה  מצרכיו  של  רוג'ר להישאר  שפוי, למנוע   ממנו  אפשרות תקשורת, להתערב  ולערוך  את  תחושותיו (עמ.  208 – 207). במקרה  אחד, אחד  מעמיתיו  של במכנוש  ביצע תנועה  פתאומית,  מערכות  הפענוח  של  המכנוש פירשו  זאת  כאיום, המכנוש  התגונן  ודחף  את  עמיתו  הצידה  תוך  שבירת  ידו (עמ.  182 –  181 ). במקרה  אחר  המכנוש  שכח  "לסגור  את  ה"חנות" שלו, השאיר  את  נתיבי  הטעינה  חשופים וגרגרי  תחמוצת  ברזל  חדרו  לתוכם…ויצרו  קצר  חלקי וכך  נתקע  בלי  כוח"..  תפישתו עוותה  והמחשב  הניעו כמעט  לפעול כנגד  רצונו. המחשב  תיאר  בפניו  את  עמיתיו  כמפלצות  ואילצו  לפעול  כנגדם  מתוך  מטרה  להורגם.  בתודעתו  ידע  המכנוש שאין  זה  כך  והצליח  להזהירם  על  מעשיו (עמ.  208 ).

מסקנות

המכנוש  כמתואר  ב"קיבורג" נערכו בגופו  שינויים  דרמטיים.  הורדו  מגופו  איברים  שונים, איברים  אחרים  הוחלפו  באיברים  בעלי  עוצמה  רבה  יותר  הוספו  לו  איברים  חדשים. התוצאה  היתה  שהמכנוש  איבד  חלק  מתכונותיו.  תכונות  קיימות  הועצמו  והוספו  לו  תכונות  חדשות  ובלתי  מוכרות. המכנוש  קיבל  זהות  חדשה, שונה  מהאני  הקודם  שלו  כיצור  אנוש.

הכישורים הפיזיים  החדשים  של  המכנוש  שוללים  ממנו  את  משמעות  העייפות – "  לגבי  חלק  מגופו, כאב  שוב  לא  היה  קיים.  אותם  חלקים  שנותקו,  נותקו ממערכת  התחושה  שלו  לחלוטין". הסתפקותו  בארוחה  אחת  לחודש  מצמצמת,  אם  לא  מבטלת  את  תענוגות  האכילה  שלו – נהנתנות  האכילה  מעומעמת.  המונוטוניות  שבקולו  לא  מאפשרת  לו  להשתמש בנעימה  והטעמה  המקובלים  על  שאר  האנשים  כאשר  ברצונו  להביע שמחה, כאב, הדגשות, אי  שביעות  רצון  וכו',. הוא  איבד  את  יכולת  ההבעה  שלו. החלפת  עיניו  בעיניים  חדשות  גררה  בעקבותיה  גם  את  הסרת  בלוטות  הדמעה  שלו  "וכמובן  שאינו  יכול  לבכות, אפילו  האפשרות  שירווח  לו  בבכיו    ממנו". הסרת  איבר  המין  שלו  מבטלת  לחלוטין  את זהותו  המינית.

יכולתו  לסובב  את  ידיו  סביב  ציריהן  וקשיות  ומוצקות  אצבעותיו המאפשרים  לו  לפרוט  על  מיתרי  גיטרה  ויכולות  לרוץ  בקלילות  במהירות  של  200  קמ"ש  מעצימים  תכונות  פיזיות קיימות  ומשפיעים  על  האני  שלו  בכישוריו  הפיזיים  החדשים.  עיניו  החדשות  מעניקות  לו  אפשרות  לסריקה  מרבית  של  סביבתו   – רחבה  בהרבה  מהיכולת  האנושית.  הוא  מסוגל  לקלוט בניגוד לבני  אנוש  לראות  חום  ובכך  להעניק  לו  גם  משמעות  חזותית.  הוא  יכול  לסנן  כרצונו  את כול  אורכי  הגלים מלבד אחד, או אף  לגרם  לכך  שאחד  או  יותר  מבין  שלל  צבעי  הקשת  יהיו  בהירים  יותר  מהאחרים וכושר  השמיעה שלו  מתרחב  ומתחדד  גם  כן.  המכנוש  מסוגל  לשמוע  למרחקים  גדולים  יותר  ולהביו  את  התחושות  של  דוברים  שונים  בתחתית  קולותיהם.  כישורים  אודיו – ויזואליים אלה  בוודאי  שמגבירים את הגירויים  האינטלקטואליים, האסתטיים  והפיזיים   ומעצימים  את  עוצמת  המשמעויות  והחוויות  החדשות  הנובעות  מכישורים  אלה.

לגופו  של  המכנוש  חוברו  איבריו  חדשים  שאין  לאף  אדם. בגופו  מותקנים  שעונים  אותם  הוא  יכול  לווסת  כרצונו,  מה שמעניק  לו  מעין  שליטה  על  חוש  הזמן  שלו. הזמן  מבחינתו  יכול  להתארך  ולהתכווץ.  את  הרצף  הדיכוטומי  של  "לאט,  ו "מהר"  הוא יכול  לפרק לגוני מהירויות  שונות כרצונו וכפועל  יוצא  מעניק לזמן  משמעויות  חדשות  ורחבות  יותר.  ביכולתו  לעדן  את  תחושת  הזמן. זוהיסובייקטיביזציה  רחבה  ביותר  של  הזמן. לגבו  מחוברים  קולטי  שמש  ומחשב. מתכונתם של  קולטי  השמש  כשל  כנפי  עטלף.  הן  נפרשות  ומכווננות  עצמן  אוטומטית. לכנפיים  מספר פונקציות. "הן  נועדו  להתפרש  אוטומטית ולכוון  את  עצמן  לקליטת  אנרגיה  בכמות  גדולה  ככול  האפשר מבלי שהמכנוש  יהיה  מודע  לכך" כאשר  הן  קולטות  אנרגיה  המכנוש  "חש  בה  כפינוק של  חמימות, כאשר היה  בקרבת  האלומה  היה פורש  את  כנפיו, טובלן  כאילו בהרגשת  עונג  וסופג  את  העוצמה".  המכנוש  פיתח  לעצמו  נהנתנות  של  ספיגת  אנרגיה.  זהו  תחליף  לנהנתנות  האכילה.  מכיון  שכמעט ואינו זקוק  לאכילה  אין  הוא  זקוק  לתרבות  של  אכילה. עצם קליטת  האנרגיה  מהווה  משום  הנאה  לגביו  וברטיטתן  חסרת  המנוחה  יכולות  הו  לבטא  משהו  מתחושותיו. מעין  תחליף  לדקויות  הקול  ולהבעות  הפנים.

המחשב  בגלל  חשיבותו  הרבה   "משימתו  העיקרית… היתה  להגן  ולשמור   על  עצמו   גם  על  חשבון  שפיותו של  המכנוש  וביכולתו  לערוך  את  תחושותיו  של  המכנוש". המחשב  כאשר  הוא  נמצא  בסכנה  יעדיף  את  קיומו  שלו  על  זה  של  המכנוש  וינסה  להפעילו  לצרכיו  הוא,  גם  אם  המכנוש  ינסה  להתנגד לכך. התקנתו  של  המחשב על  גוף  המכנוש  מעמיקה  אמנם  למכנוש  תכונות חדשות, אך  בשל  אופיין  המיוחד  הן  נותנות  למחשב  כנושא ומצרף  תכונות  למכנוש, זהות  משלו. מתקבלות  כאן  שתי  זהויות הפועלות  על  פי  רוב  ביחד,  אולם במצבים  חריגים  זהויות  אלה תלחמנה  אחת  זו  בזו  מלחמת  קיום,  כל  אחת  על  פי קיומה  היא.

המכנוש  איבד  את  כל יכולת  הביטוי הפיזית – ריגושית. לעומת  התעצמה  יכולת  הקליטה  הריגושית שלו.  שעה  שבכול  קהילת   בני  אדם  רגילים  יחסי  קלט  פלט  פיזיים  ריגושיים  הם  דו – סימטריים,  הרי  שעה שהמכנוש נמצא  בקרבם  יחסים  אלה  הם חד – סיטריים. הם בפנייתם  אליו  יכולים  להשתמש  בכול  אמצעי  הביטוי  הפיזיים  ריגושיים שלהם  המכנוש  לעומתם  חסר  כישורים  אלה.  לכול  היותר  יוכל  להשתמש  בקולטי  האנרגיה  שלו  וגם  זאת  בגבולות  צרים  למדי.

כנגד  אי  יכולת  הביטוי  הריגושית  שלו,  ניחן  המכנוש  ביכולת ביטוי פיזית  רבת  עוצמה  וזאת  כמובן  בגלל  התאמתו  לפעילות  בתנאי  המאדים. בתוכנית  שנועדת  למכנוש  היתה  לפעול  זמן  מוקצב  על  המאדים ובתום  זמן  זה  יוחזר  ארצה  ויוחזרו  לו  הכישורים  האנושיים   שלו  על ידי  סדרה  של  ניתוחים  מתאימים.  המכנוש  חשב  אחרת.  אי  יכולת  הביטוי הפיזית ריגושית,  כישוריו  האינטלקטואליים  החדשים  וכישורים  הפיזיים,  עם  חלוף  הזמן  הדחיקו  את  זהותו  האנושית כליל  והעצימו  את הזהות  המכנושית  שלו  והביאוהו לידי  החלטה להישאר  לצמיתות  על  פני  המאדים  והראיות  לכך  הן  יכולתו  להדחיק  את  התניית  הפעולה  שלו  למקרי  חירום  בהזכרת  אשתו  והתנכרותו  ההולכת  וגוברת  לבני  האדם  שהיו  במחיצתו  על  המאדים. למכנוש  מערך דימויים , תפישות וציפיות  שונים  לחלוטין.

מכיון  שהמכנוש  תוכנן  כך  שיפעל  על  פני  המאדים  ללא  חליפת חלל, הרי  שבאם  עוד   בני  אדם  יעברו  למאדים  מתוך  נכונות  לפעול  ללא  חליפות  חלל  הם  יהיו  מחויבים  לעבור  שינויים  גופניים  כדוגמת  המכנוש.  חברה  זו  מטבעה  תהיה  א  –  מינית. התרבותה  היא  פונקציה  של  נכונות  אנשים נוספים לעבור  למאדים  ולהיהפך  למכנושים.  מה  שברור  הוא  שמוסד  ההורים בחברה  זו  יהיה  חסר משמעות  וכך  גם  יהיו חייבים  למצוא  לעצמם  אמצעי  ביטוי  ריגושיים  חדשים  שאם  לא  כן  תהיה  זו  חברה  פרטנית  ביסודה – כל  פרט  יהיה  לעצמו  ללא  שום  קשר  לפרטים  אחרים. באם  יפעלו  במסגרת  קבוצתית,  בתוקף המציאות  החדשה  יהיו חייבים  למצוא  לעצמם הגדרה  קבוצתית  אופיינית  להם  וסמלי  זהות  חדשים. יתכן  מאוד  ובמצבים  חריגים  המחשבים  אותם  הם  נושאים  על  גבם  יהפכו  אותם   לחברה  בעלת מאפיינים  סכיזופרניים  ויתחוללו  מאבקים  בין  המכנושים  למחשבים  שעל  גבם  ו/או  מאבקים  בין  המכנושים  כקבוצה  והמחשבים  כקבוצה..

כך שבכל מקרה החיים על מאדים לא הולכים להיות אוטופיים.

ראו גם

פרדריק פול באנציקלופדיה

סיפור מאת פרדריק פול ב"יקום תרבות "

"היום המיליון "

העתיד הרחוק והמוזר שהפך להווה  של כולנו

"סוחרי החלל : סיפור עתידני שהתגשם במידה מה…)

עטיפת ספר ההמשך ל"יותר מאדם" מאת פרדריק פול ותומאס תומאס.