כשאני שואל את עצמי למה אני מחבב כל כך את הסיפורים על באק רוג'רס אחת הסיבות  היא כנראה כי הם מראים שגם בעתיד הרחוק העולם שאנו מכירים עם כל זה שיהיו בו חייזרים וטיסות לכוכבים מרוחקים ,בעצם ישאר די דומה למה שאנו מכירים היום  ויותר נכון לעולם של העבר הקרוב שבו נוצרו הסיפורים

למשל יהיו בו עדיין סוכנויות פרסום ודוגמניות אופנה.

הכל ישאר כפי שהיה.   

במציאות לצערנו זה לא יהיה כך. 

צייר ג'ורג' טוסקה

ראו עוד סיפורים על באק רוג’רס במאה ה-25:

באק רוג’רס בתחרות מלכות היופי של מערכת השמש

באק רוג’רס ואנשי הנמר של המאדים

באק רוג'רס והספורטאים מכוכב הלכת נפטון 

מזימה פירסומית

באק רוג'רס והאורחים מאלפה קנטאורי 

באק רוג'רס והאנדרואיד טראמפ

באק רוג'רס הרפתקה בכוכבן 101 

באק רוג'רס במשחק שחמט קטלני על כוכבן ניסוי

באק רוג’רס באולימפיאדה הבין כוכבית של המאה ה-25

היזהרו מפרקליט פטנטים

באק רוג'רס והמבקרים מכוכב ברנרד

באק רוג'רס במפגש סופי בירח טיטאן 

91 שנים עם באק רוג'רס במאה ה-25

לפניכם סיפורי צלשים של חיילי צה"ל מהתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים שהופיעו במגזין הילדים "חבריה " בעריכת יוסי גמזו .מגזין שהיה תוספת למגזין הקומיקס הידוע של הוצאת מ.מזרחי "פופאי". 

הופיעו שם סיפורים מעניינים יותר ופחות למשל סידרת חבורת נט"י של ברוך נאדל ודברים אחרים.

וגם "סיפורי הצלשים של עוזי " שכתב העורך יוסי גמזו והם עיבוד של סיפורי צלשים שפירסם בחוברת למבוגרים ביחד עם עיתונאים אחרים.

למיטב ידיעתי אלו הם סיפורי הצל"שים היחידים שפורסמו אי פעם לילדים בבית ספר יסודי. 

אז הנה הם שוב ביחד עם תיאור כל פרשיה באתר הגבורה.

כתב יוסי גמזו 

צייר יעקב שילה 

במקור הפרשיות  הופיעו ב:

‫    ספורי צל"שים :   שהוענקו במלחמה שלאחר המלחמה ע"י הרמטכ"ל ואלופי הפיקודים /    [תל-אביב] :   מטכ"ל, קצין חינוך ראשי, ענף ההסברה.

המלחמה שלאחר המלחמה : ספורי ציון לשבח שהוענקו על ידי הרמטכל ואלופי הפיקודים. כולל הקרב על האי גרין. כתבו: משה בן שאול, מרדכי נאור, יוסי גמזו, איתן הבר, אלעזר לוין 112 עמודים 1970

תיאור המעשה באתר הגבורה :

תיאור המעשה: בחודש מרס 1969, באזור קנטרה, פקד סגן דן גלברד על סוללה ארטילרית תחת הפגזה כבדה של האוייב. לאחר שנפגע ונותק הקשר לצוותים התרוצץ ביניהם בעת ההפגזה והמשיך להפעיל את סוללתו ביעילות רבה, פינה פצועים ודאג לטיפול בהם. עם גבור אש האויב ביקש וקיבל רשות לדלג. סוללתו ביצעה את הדילוג תחת אש כבדה. והוא המשיך לפעול מעמדתו החדשה תוך דקות אחדות. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

דן גל ( גלברד ) 

עיטור המופת 

הפרטים על סמל רחמים פרנציס באתר הגבורה :

תיאור המעשה: ביום ה-8 ביולי 1967, היה סמל רחמים פרנציס איש טכני בפלוגת טנקים, אשר נתונה היתה תחת הפגזה כבדה ביותר של האויב בק"מ ה-10 בגזרת ראס-אל-עיש. סמל רחמים פרנציס סייע בהספקת תחמושת (פגזים) לצוותי הטנקים, כשהוא יחידי עובר מטנק לטנק, חשוף לאש האויב משך שעות רבות ומסביבו מתפוצצים פגזי אויב. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי.

רחמים פרנציס 

עיטור המופת 

תיאור המעשה באתר הגבורה

: בליל ה-2 ביולי 1968, בהיותו מפקד כח בגזרת עמק בית-שאן, נתקל רב"ט גד שחורי בחולית חבלנים. מאש החבלנים ומאש חיילים ירדנים, שחיפו על מנוסתם, נפצעו 7 מחיילי הכח והוא בתוכם. למרות פציעתו, המשיך רב"ט גד שחורי להפעיל את נשקו, לפקד על הכח ולדאוג לטיפול בפצועים, תוך גילוי אומץ-לב ותושייה.

על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

גד שחורי 

עיטור המופת 

תיאור המעשה באתר הגבורה :

 בליל ה-3 בדצמבר 1969, בפשיטה של כוחותינו על בסיס מחבלים בדרום לבנון, פיקד סגן ד"ר מיכאל אטלס על צוות רפואי שטיפל בנפגעי הכוח הפושט. בתחילת הלחימה נפגע אחד מחיילנו מאש המחבלים. המקום בו שכב הפצוע היה גלוי ומכוסה באש האויב. אף על פי שלא נדרש לעשות כן, רץ סגן ד"ר מיכאל אטלס אל הפצוע, ביצע ניתוח, במקום, תחת אש, בכלי הדם של הפצוע, ואירגן את פינויו. בהמשך הפעולה נפצעו עוד ארבעה חיילים, שניים מהם שכבו בשטח פתוח, תחת אש צלפים של האויב. סגן ד"ר מיכאל אטלס הגיע למקום בו היו הפצועים מונחים, טיפל בהם תחת אש הצלפים, וארגן את פינוים. כל זאת עשה לאחר מסע רגלי ממושך בשטח הררי קשה ביותר כשהוא עמוס ציוד רפואי כבד. בטיפולו המהיר, בהפעלה היעילה של הצוות הרפואי ובהיותו במשך כל זמן הלחימה במקום הנכון, הציל את חיי הפצועים. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי.

מיכאל אטלס 

,עיטור המופת 

ראו גם 

נתיב התופת :-יהושע פרימור במלחמת ששת הימים : עוד סיפור של צל"ש

ב"יקום תרבות " מגזין התרבות בעריכתי ברשת ,פירסמנו ראיון שקיימתי עם יהושבע סאמט שינג "המיטב של שירת ההשכלה " העוסק בספר "שירת ההשכלה העברית -מבחר "שנערך בידי המרצה לספרות עברית ד״ר יהושבע סמט-שינברג, והעורך המבקר המשורר והסופר יהודה ויזן, הוציאו לאור מבחר עצום משירת ההשכלה העברית. אנתולוגיה של 773 עמודים בהוצאת “דחק לספרות טובה”, שבה מלוקט המיטב של שירת תקופת ההשכלה, תקופה של כמאה שנה (תלוי ממתי ועד מתי סופרים) שיצרה את השירה העברית המודרנית.

למרבית הצער השירה של תקופה זאת הייתה במשך שנים רבות לחלוטין בקרן זווית, נישכחת, וחסרת עניין, עד שקמו שני העורכים והחליטו לעשות מעשה. קראו אלפים רבים של שירים במאות ספרי שירה וכתבי יד, בחרו בהתאם להבנתם כחובבי שירה במאה ה-21, והוציאו את המבחר של כל מה שידוע.

אציין שבמאמר שפירסמתי  בבלווג זה ב-2016 “היכל התהילה של הספרות העברית בכתבי העת העבריים במאה ה-19” בעקבות הקטלוג המקיף, שערך החוקר משה פלאי שקיטלג ומיפתח את כתבי העת העבריים מהמאות ה18 וה-19, אך עשה זאת מבלי לציין מהו מיטב היצירות באותם עמודים, הבלים מזוקן עבור הקורא המודרני המתעניין, קראתי בדיוק לפרויקט זה. ציינתי אז שראוי שאנשים כמו למשל יהודה ויזן יבדקו מהם מבחר היצירות מכתבי עת אלו, שיכולות לעניין גם את הקורא המודרני העכשווי, ויוציאו אותם במהדורה חדשה.

אני שמח שיהודה ויזן וד״ר סמט-שינברג קיבלו את ההצעה  וביצעו את הפרויקט.

ובהזדמנות זאת שווה לעבור שוב על אחד השירים המעניינים בספר זה "שיר העגבים" שיר נשכח מוחרם ומנודה שהוא אחת היצירות הראשונות של "אירוטיקה קשה " בעברית. אם תרצו "פורנוגרפיה" למרות שקשה להשוות אותו ליצירות הפורנוגרפיות שאנו יכולים לראות כעת זמינות בכל מחשב.

תחילה כמה מילים על הכותב האמיץ והמתוחכם של "שיר העגבים" האיש שטרח לכתוב שיר ארוטי "קשה מאוד" בשפה שרק מעטים דיברו בה וקראו אותה  :

יהודה לייב בן זאב

יהודה ליב בן זאב  ( 1764-1811) היה מראשוני "המשכילים" היהודים במאה ה-18, אותה קבוצה קטנה של אנשים שניסתה לשנות את פני העולם היהודי החרדי ולהחדיר לתוכו יתר חופש ואת רוח התרבות האירופית. בן זאב היה אחד המפורסמים ואמיצי הלב באנשי קבוצה זאת והפך לסמל ההשכלה העברית, הן בקרב המשכילים עצמם והן בקרב מתנגדיהם, שראו בו את אבי אבות כל הכפירה והיו מקללים את שמו ואת זכרו.

בין השאר חיבר את הספר הראשון בעברית שעסק בנושא ביקורת המקרא, מעשה של אומץ לב אדיר בתקופתו, את אחד מספרי הדקדוק הראשונים לעברית ואת שירי הילדים הראשונים שנכתבו בעברית.

בחייו התפרסם, בראש ובראשונה, כמחבר שירי ילדים. הוא פירסם את המקראה העברית השניה בוינה ב-1802 תחת השם "בית הספר" (המקראה הראשונה לילדים, "אבטליון", פורסמה רק 12 שנה קודם לכן, ב-1790, בידי חבר טוב שלו, אהרון וולפסון –האלה). שם היו שירים סיפורים חינוכיים בעלי מוסר השכל כמו "הנוסע": סיפורו המצמרר של איש שבמהלך מסעו ירד גשם והתחוללה סערה. ביקש מאת אלוהים "לשפוך המון מים" ולכלוא את הרוח. לפתע הופיע שודד, ירה עליו חץ, אך החטיא בשל הרוח. והנה נשמע ברמה קול קורא:

כי כאשר ראית היום גשם וסערה
אמנם לא היו לך למרגוע ונחת
אפס למען הציל אותך מצרה
עשיתי זאת ,לפדותך מרדת שחת

שם הוא פירסם את שירי הילדים הראשונים בשפה העברית. רבים מהם הושרו מאז במשך דורות בארץ ישראל ובתפוצות.

למשל:

יש אלוה ממעל
יוצר אם ובעל
המושל בכל היצורים.
לו כבוד וגדולה
לו שבח ותהילה
לו רון ושירים

או:

מהרו ושקדו
ילדי שעשועים
הרינו ורקדו
אחים ורעים

וגם:

לבי נקי וטהור
רך וצעיר וילד
כאיל באחו דהור
גן עדן לי החלד.

והשיר הידוע מכולם:

אנחנו ילדים
רכים וצעירים
שמחים וחדים
רוקדים כשעירים
לבנו מאשמה
עוד נקי וטהור
בכוח ועצמה
קפוץ ודהור
חדוה ושחוק
עוד לנו נאוה
מחול וצחוק
ולראות בטובה.

בעינינו היום השירים האלה הם גרפומניה פשוטה, אבל הם היו הראשונים ובמשך שנים רבות לאורך המאה ה-19 לא היה ילד יהודי שלא הכיר אותם ולא למד אותם בבית. לשיר "אנחנו ילדים" הוטעם לחן פשוט וקליט, וגם מאה שנה אחרי פטירתו של בן זאב היה זה זמר נפוץ מאוד בין הילדים.

לצד שירי הילדים הראשונים חיבר גם את השיר הפורנוגרפי האמיתי הראשון בשפה העברית, וזאת כדי להוכיח אחת ולתמיד שאפשר לכתוב בה. שיר שאולי אין דומה לו מבחינת הוירטואוזיות הלשונית בפורנוגרפיה העברית כמו גם בהעזה ובמפורשות. שיר זה הוא בהחלט חומר שונה מאוד מ"שיר השירים" התנ"כי, משירי עימנואל הרומי ומשירי אברהם אבן עזרא ומשוררים אחרים בימי הביניים, שהתהדרו באירוטיקה הנועזת שלהם לזמנם, אך לאמיתו של דבר רק רמזו על הדברים ואינם מגיעים אף לקרסולי "הפריצות " של בן זאב, שכנראה חיקה אותם וגם הרחיק לכת הרבה מעבר להם…

כשהתבגרו הילדים שגדלו על שיריו של בן זאב, הם עברו לקרוא את "שיר העגבים", כשלב המשך כמעט טבעי. שיר זה, אם כי לא נדפס, עבר מאז בכתב יד מיד ליד במשך הדורות. אלפים רבים של תלמידי ישיבה עיינו בו בחשאי ביד אחת תוך כדי הלימוד בש"ס. מסופר על הפופולאריות של השיר, למשל אצל החסידים במאה ה-19, ועל כך שהמשורר הלאומי ח.נ. ביאליק ידע לצטט בתים שלמים ממנו מן הזיכרון. האידיאולוג והסופר "אחד העם" העיד שקרא אותו בכתב יד והופתע מן "הפורנוגרפיה הקיצונית" שבו. הוא הפך לקלאסיקה של הפורנוגרפיה העברית, אם כי הוא ידוע רק למעטים.

השיר פורסם בדפוס בפעם הראשונה והיחידה עד כה בידי הביבליוגרף גצל קרסל, בשנת תשל"ז (1977), במהדורה מוגבלת של 300 עותקים.

המהדורה הזאת (שהיום היא בלתי ניתנת להשגה פרט לספריה אחת או שתיים) שהתבססה על שני כתבי יד היתה הפעם היחידה ששיר זה הופיע בדפוס.

עד שהופיע לאחרונה מנוקד בספר "שירת ההשכלה העברית -מבחר .והנה הוא שוב לפניכם .

הערה: השיר לא מומלץ לילדים מתחת לגיל  10 אבל יש להניח  שכיום בעשור השלישי של המאה ה-21 שילדים מעל גיל זה כבר ראו דברים חמורים ממנו בסלולארי.אז אין סיבה שלא יקראו  גם אותו ויתמודדו עם אירוטיקה עברית משובחת אם כי קשה להבנה בגלל השפה. 

שִׁיר עֲגָבִים

מאת:  יהודה ליב בן-זאב (1764–1811).

בָּעֶרֶב הָלֹךְ הָלַכְתִּי פַּעַם,

בְּנֶשֶׁף חִשְׁקִי לִטְעֹם טַעַם.

בָּאתִי אֶל עֵמֶק הַשָּׁוֶה

וְהִנֵּה הוּא כְּגַן רָוֶה;

עֲלָמוֹת וּבְתוּלוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה

בְּכָל עֵבֶר וּבְכָל פִּנָּה.

–

וָאֶגַּשׁ וָאֶקְרַב אֶל הָאַחַת,

וָאֶתְפְּשָׂהּ בְּבִגְדָהּ מִתַּחַת, וָאֹמַר:

“הָבָה נָא, אָבוֹא אֵלַיִךְ,

עִבְרִי לְפָנַי וְאָנֹכִי אַחֲרַיִךְ”.

וַתַּעֲבֹר לְפָנַי דֶּרֶךְ לְהוֹרוֹת

לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי הַתַּחֲנוֹת.

–

הָעַלְמָה הֱבִיאַתְנִי חַדְרָהּ,

וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל יָפְיָהּ וַהֲדָרָהּ,

וְהִנֵּה רַעְיָתִי מְלֵאָה חֵן וְיֹפִי.

בָּרָה כַּחַמָּה זַכָּה מִדֹּפִי;

עֵינֶיהָ זִיקֵי אֵשׁ יִתְלֶהָטוּ,

עַפְעַפֶּיהָ גַּחֲלֵי־אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ.

–

מִהַרְתִּי וַהֲסִירוֹתִי הַמִּטְפַּחַת

לִטְמֹן יָדִי בַּצַּלַּחַת,

והִנֵּה בְּנוֹת הַחֵשֶׁק גִּבְעוֹת הַתַּאֲוָה

כְּהָרִים גַּבְנוּנִים עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה;

בְּיָד וְיָד חִפַּשְׂתִּי אַחַת וְאַחַת

וְרָוִיתִי מְלוֹא כַּף נַחַת.

–

לְאַט לְאַט צָעֲדָה הַמִּטָּה,

בִּגְדָהּ וּכְסוּתָהּ מֵעָלֶיהָ הִפְשִׁיטָה,

וַתַּעַל וַתִּשְׁכַּב עַל גַּבָּהּ.

וָאֶקְרַב לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ:

“אַיֶּלֶת־אֲהָבִים, יַעֲלַת־מַחֲמַדִּים,

נִתְעַלְּסָה בַּאֲהָבִים, נִרְוֶה דּוֹדִים”.

–

וַתֹּאמֶר: “הִנֵּה אוֹצָרִי לְךָ פָּתַחְתִּי

וְכָל אֲשֶׁר לִי לְפָנֶיךָ עָרַכְתִּי;

הַשּׁוֹק וְהֶחָזֶה לְךָ יִהְיוּ לְמָנָה,

דּוּשׁ כְּהִדּוֹשׁ תֶּבֶן בַּמַּדְמֵנָה;

הָרֵק חֲנִית, קְרַב וּשְׁלַח,

עַל בָּמָתִי רְכַב וּצְלַח”.

–

אָז מִהַרְתִּי, יְצוּעָהּ עָלִיתִי,

שׁוּלֵי כְּסוּתָהּ בְּנַחַת גִּלִּיתִי,

וְהִנֵּה עַמּוּדֵי שֵׁשׁ שׁוֹקֶיהָ,

גְּלִילִים כַּדּוּרִים שְׁתֵּי בִּרְכֶּיהָ,

וּבְנוֹת שֵׁת כְּאַגַּן־הַסַּהַר,

כְּלִבְנַת־סַפִּיר לָטֹהַר.

–

תּוֹכָן סָפוּן הֵיכַל הָעֹנֶג,

רַךְ מִשֶּׁמֶן חָלָק מִדּוֹנַג;

חֹרֶשׁ מֵצַל סְבִיב הַקֻּבָּה,

וְהוּא בַּסֵּתֶר טָמוּן בְּחֻבָּהּ,

לֹא הִתְמַהְמַהְתִּי וְלֹא בוֹשַׁשְׁתִּי,

אֶת כָּל כֵּלֶיהָ מִשַּׁשְׁתִּי.

–

אָחַזְתִּי בָּזֶה וְגַם בָּזֶה,

פַּעַם הַשּׁוֹק וּפַעַם הֶחָזֶה;

כֻּלָּמוֹ יַחַד הִרְוַנִי נַחַת,

הַשָּׁדַיִם מִמַּעַל וְהַתְּהוֹם מִתַּחַת.

וְלֹא יָכוֹל דּוֹדִי לְהִתְאַפֵּק

לְכָל הַנִּצָּבִים עָלָיו וְהוּא מִתְרַפֵּק.

–

כִּי הֵחֵל לְפַעֲמוֹ רוּחַ הַחֵשֶׁק,

וַיָּרֵק חֲנִיכָיו בְּרֹמַח וָנֶשֶׁק;

הִתְאַזֵּר כְּגִבּוֹר לִפְרֹץ פָּרֶץ,

לָבוֹא עָלֶיהָ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.

וַיִּתְחַזֵּק וַיֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ;

וְלֹא יָכוֹל דּוֹדִי לָצֵאת כִּי הִכְבִּיד נְחֻשְׁתּוֹ,

–

כִּמְעַט פָּתַחְתִּי מוֹסְרוֹת הַמִּכְנָסַיִם

וַיָּקָם וַיְעוֹרֵר אִישׁ־הַבֵּינַיִם;

וְהִנֵּה הוּא כְּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ,

כְּעֵץ אֶרֶז רַעֲנָן כִּפָּתוֹ.

תֹּאמֶר: “לָמָּה זֶה תַּעֲמֹד בַּחוּצָה?

וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, רוּצָה!”

–

רְדָה עָלַי אַל תַּעֲמֹד;

עוּשִׁי, גֹּשִׁי, חוּשִׁי, כִּי אֶחֱמֹד;

אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, כִּי טָהַרְתִּי,

וְאַל תַּעֲצֹר לִרְכֹּב, כִּי אָז אָמַרְתִּי”.

וָאֹמַר: “שִׂימִי נָא יָדֵךְ תַּחַת יְרֵכִי,

אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה הוֹלִיכִי;

–

“וַעֲשִׂי כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי;

שִׁלְחִי יָדֵךְ וְאֶחֳזִי בִזְנָבִי;

הַחֲזִיקִי יָדֵךְ בּוֹ לְנַסּוֹתוֹ,

אוּלַי מִקְשָׁה תַּעֲשִׂי אוֹתוֹ”.

וַתֹּאחֶז בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפָּהּ;

וַתִּשְׂמַח בּוֹ וַתְּכַסֵּהוּ בְּגַפָּהּ.

–

וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה,

בָּחוּר כַּאֲרָזִים דָּגוּל מֵרְבָבָה.

וַתֹּאמֶר: “עָלַץ לִבִּי רָמָה קַרְנִי,

אַתָּה בֶּן מְדוּשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי”.

דּוֹדִי צַח וְאָדֹם חוֹצֵב לֶהָבָה,

רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז רָצוּף אַהֲבָה.

–

אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ מְנָת כּוֹסִי,

עַד שֶׁהֲבִיאוֹתִיו אֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.

כְּבִכּוּרָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפָּהּ תִּבְלָעֶנָּה

אֶל מְקוֹם שָׁם דֶּרֶךְ תַּנְחֶנָּה; 

ותִּתְקָעֵהוּ יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן,

בַּחֲמוּקֵי יְרֵכָהּ מַעֲשֵׂי־יְדֵי אָמָּן.

–

אָז פַּצְתִּי אֶת פִּיהָ לְמוּלִי

לִבְלֹעַ אֶת כָּל הַיְּקוּם בְּרַגְלִי.

כְּצִפּוֹר יוֹרֵד אֶל קִנּוֹ,

כֵּן יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ;

וְהוּא מִתְעַדֵּן וּמִתְפַּנֵּק

כְּאֶרֶז מִבָּשָׁן יְזַנֵּק.

–

מְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ כְּצִפּוֹר בָּרֶשֶׁת,

שָׁחוּק וְכָתוּת כֶּעֱלִי בַּמַּכְתֶּשֶׁת.

אָז פָּרַץ כְּנַחַל שׁוֹטֵף מְקוֹרָהּ,

וְקַשְׁתִּי חִצֵּי חִשְׁקָהּ הֶעֱרָה.

וְהוּא הוֹלֵךְ וְחָזָק

רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק.

–

זֶרֶם־חֶמֶד עָלָיו הִרְעִיפָה

כְּמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה,

וַיִּמֶץ טַל מְלוֹא סֵפֶל.

אָז גָּבְרָה תַּאֲוָתָהּ כֶּפֶל,

וַתִּסְגֹּר בַּעֲדִי יָדֶיהָ

וְלָחֲצָה לְבִלְתִּי נְתוֹן דּוֹדִי צֵאת הַחוּצָה.

–

תָּקְעָה יְרֵכָהּ, הִשְׁפִּילָה הֵרִימָה;

דַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת סוּס מִלְחַמְתָּהּ.

כִּי סָעַר בְּלִבָּהּ שַׁלְהֶבֶת אַהֲבָתָהּ,

חִזְּקָה דְּבָרֶיהָ וְהֵעִיזָה:

“עָמֹק עָמֹק” – הָיוּ דְּבָרֶיהָ,

כְּשַׁעֲטַת הַסּוּס נָחֲרָה

–

.כִּי רָפְתָה מְעַט וְחָלְשָׁה מֵעֹצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה;

פִּתְאוֹם גִּלְּתָה מְקוֹרָהּ וְהֶעֶרְתָה,

חָרְקָה שֵׁן וְעִקְּמָה שְׂפָתָהּ לֵאמֹר:

“עוֹד מְעַט; עַתָּה, עַתָּה”.

בַּהֲגִיגָהּ בָּעֲרָה אֵשׁ וּלְשׁוֹנָהּ לָהֲטָה:

“אוֹי, אוֹי, חַיֶּיךָ כִּי הִתְאַוֵּיתִי,

הָ, הָ, הָ, הֶרֶף, אוֹיָה כִּי נִדְמֵיתִי!”

• –
• וַיִּשְׁקֹט הַזַּעַף וַתָּקָם סְעָרָה לִדְמָמָה,
• תִּתְעַלָּף וַתִּשְׁכַּב בְּפֶה נֶאֱלָמָה.
• דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר,
• מֵעַי חֳמַרְמְרוּ, נָסוֹגוּ אָחוֹר,
• כְּבֹשֶׁת רַכֵּי־הַלֵּב בְּנוּסָם מֵהַמַּעֲרָכָה
• כֵּן פָּנָיו זוֹעֲפִים וַחֲמָתוֹ שָׁכָכָה.

קראו גם 

תולדות הפורנוגרפיה העברית מראשיתה ועד ימינו

שירים תנכיים אירוטיים מאת יורם טהר לב

לא חשובות העובדות, העיקר האמת.

(אמיר אור )

עידכון :

המאמר הזה פורסם לפני שנים רבות במגזין רשת לספרות ושירה בשם "אוקפי לשירה ואמנות צעירה" (2003) בעריכת משוררת בשם טלי וישנה.

המגזין הזה  שכתבתי לו מאמרים רבים לא נמצא ברובו ברשת מזה שנים גם לא בארכיב. 

למרבית המזל  רוב המאמרים שכתבתי לו  על המשוררים סיוןן בסקין  ,מתתיהו שוהם ,רחל חלפי,,ונתן זך נמצאים בבלוג זה גם כן  אז דבר לא אבד.

חוץ מאחד המאמר שפירסמתי בו על המשורר  אמיר אור פורסם גם במגזין רשת אחר בשם "קולמוסנט" .

אבל למרבית הצער גם המגזין הזה הפסיק לאחרונה להתקיים ונעלם מהרשת.ויחד איתו מאמרים רבים שלי שפורסמו בו לאורך השנים.רובם נמצאים גם הם בבלוג זה.אבל לא כולם. 

אז הנה   הוא שוב מעודכן. ועם תיקון של כל מיני קישורים  מאתרים בשם "סנונית "  ו"שירשת" שהפסיקו להתקיים  לאחר שהיו שנים רבות ברשת . אבל שנים רבות זה לא אומר נצח.

 הם הוחלפו באחרים. וגם עדכון על מערכת הקשרים  שלי עם אמיר אור שכעת קורא לעצמו אמיר אביאל אור. 

בית הקפה "לג'באנז " שברחוב אבן גבירול שבתל אביב היה  המקום שבו נהגו  מדי שבוע  סופרים ומשוררים בולטים  רבים להתכנס על מנת לדון בעניינים שברומו של עולם הספרות והתרבות  על כוס קפה ולחמנייה . לרוב הדיונים הם שקטים ומאופקים   כיאה לאנשי תרבות. אולם כאשר מוזכר שם במקרה  שמו של המשורר אמיר אור  הדיונים עוברים שם לטונים גבוהים ביותר."אמיר אור " אמר לי משורר ועורך ידוע ומרכזי כיום בעולם הספרות בישראל " הוא אדם ששולט שליטה מוחלטת על תקציבים ,משאבים , ופקידים ממשלתיים  בעבור הסדרה שלו "הליקון, ידו נמצאת בכל מקום!  ". 

יש מעט מאוד משוררים כיום שהם טוענים לתואר "הנהגה " בקרב משוררי ישראל כפי שהיו בעבר הרחוק מסיבות שונות ביאליק ,ושלונסקי ואלתרמן ונתן זך והנהגה זאת יכולה להיות הן מסיבות של יכולת ספרותית שהכל מכירים בה או \ו בגלל סיבות מעשיות יותר של שליטתו של המשורר  לא רק על יכולת ספרותית נעלה אלא גם  על משאבים חומריים  וכתבי עת שהכל מעונינים לפרסם בהם. אחד   הטוענים הבולטים לכתר  הנהגה משוררית כיום  הוא המשורר אמיר אור.

מטבע הדברים טענה זאת למנהיגות איננה מקובלת על הכל בעולם הספרות הישראלי כפי  שאנו למדים  מקטע  זה שהופיע כ"הערת המערכת " ( וליתר דיוק העורך גבריאל מוקד )  בגליון 67-68 של כתב העת "עכשיו " בשנת  2002:

אמיר אור ,עסקן כוחני ובלתי נלאה,מנסה מזה שנים להופיע כמנהיג בשירה העברית . וגם מנסה ליטול לכתב העת האלקטי שלו תואר של "שירה עכשווית" , בלי כל קשר להתפתחויות קובעות וחשובות כלשהן בשירת דור המדינה על כל רבדיה. הוא הפך את שאיפתו הכוחנית ,עם מעט חשיבות מהותית ועם הרבה כוחנות ופוזה הלנית ה דומה בעצם יותר לכוחנות הלניסטית של עריץ סכסי פעוט , למנוף חברתי תוך קידום קשרים אישיים כדאיים מאוד עם פקידות סרת טעם במוסדות תרבות ….יש משהו גרוטסקי במצב שבו …אדם החסר כל זיקה ממשית לתרבות העברית בכלל ולתולדות המודרניזם העברי המקורי בפרט , אדם שזקוק בעצמו בדחיפות לקורס להבנת השירה ובכתיבת שירה ,שואף לתפוס מקום מרכזי במפעל תרבות ובתקציבי תרבות בארץ ולחלק תעודות הסמכה קיקיוניות .

על רקע זה מעניין להביא כאן מאמר ביקורת של אחד ממבקריה שירה המרכזיים והאובייקטיביים ביותר בארץ על המגבלות הרוחניות והאסתטיות של שירת אור.     

המאמר של המבקר רפי וייכרט נשא  את השם " מילים שמנסות ללכת בגדולות ( משורר בתור מתיימר כרוני )". למותר לציין שהיה זה התקפה ארסית רק מעט פחות על יצירתו של אור .

האם הארסיות הביקורתית הזאת ( שאמנם יש לה מסורת מכובדת בביקורת השירה העברית לפחות מאז  חתן פרס אקו"ם השנה  על מפעל חיים , נתן זך שבימי השצף והקצף שלו הישווה  את שירת נתן אלתרמן ל"קירקור של תרנגולות הונגריות שנשחטו ") נובעת מכך שהמבקרים הנ"ל התחרו על אותם תקציבי תרבות  עם אמיר אור והפסידו?  לגבריאל מוקד הפתרונים. האם יש לזלזול זה יש גם  איזה שהוא קשר עם איכות שירתו של אור להבדיל מתדמיתו כמי שדומיננטי בשוק "תקציבי התרבות לשירה " בארץ  ( תדמית שיש מי שטוענים שאינה אלא מיתוס ) ? על כך חלוקות הדעות כמעט באופן קוטבי.

הבא נסקור אם כך את יצירתו של אמיר אור וננסה להבין על מה קמה הצעקה.

השיבה מהודו

אמיר אור מספר שהתחיל להתעניין בשירה ובעיקר במיתוסים כבר מגיל צעיר מאוד.כבר בגיל 4 הקריאו לו את האפוסים "האיליאדה" והאודיסיאה " בתרגומו של שאול טשרניחובסקי שהיו בין הספרים הראשונים שבהם נתקל ב חייו  ואז התעורר עניינו העצום בנושא המיתוסים , עניין שנשאר מרכזי ביצירתו כל חייו מאז. לדבריו הוא הזדהה אינסטינקטיבית עם התפיסה הפסימית של הגורל שבוטאה באפוסים אלה. הוא נשבה אז בקסם האפוס דרך שפתו של המתרגם טשרניחובסקי  וקסם זה לא פג מאז .

 עניינו במיתוסים ובתרבויות רחוקות וזרות ובצורות חיים אלטרנטיביות לכל מה שמקובל בישראל  התבטא עוד בצעירותו כאשר עסק בגידול כבשים בקיבוץ ,הפך לצמחוני ,שוטט ברחבי הארץ ואף הסתפח לחוזרים בתשובה ולמתבודדים במדבר וגם גר באי יווני שכוח אל עם זוג זקנים יוניים . לאחר מכן  נסע  להודו  שם חי שנתיים וחצי  באשראם ולמד את תורת הטנטרה של מיניות מוגברת באמצעים מדיטטיבים שונים   .

לאחר שחזר לארץ גר בקומונה , לימד מדיטציה  קרא לעצמו "המואר " ולדבריו כמעט הפך "לגורו ". לאחר שפתח וסגר מסעדה מצליחה בשם "זורבה הבודהה " ( שם ששיקף את דרכו האידיאולוגית אז והיום של שילוב של סגפנות כמו זאת המאופיינת בידי הבודהה ואהבת החיים וחושניות מעין זאת של זורבה היווני גיבורו של  הסופר המפורסם קצאזאנקיס ) עד שהחליט  לשנות את חייו מן הקצה . הוא הלך לאוניברסיטה ותוך ארבעה שנים קיבל תואר שני בהצטיינות יתרה בחוג למדע הדתות.ואכן יצירתו ומאמריו השונים ( ובעיקר ההקדמות שלו לגליונות השונים של "הליקון")  מראים על מומחיות עצומה שאינה נפוצה עוד במקומותינו ובזמנינו בתחומים האיזוטריים ביותר של המיתולוגיות והתרבויות הקדומות של יוון ושל הודו . 

 בתקופה זאת החל לפרסם שירה , ולתרגם בין השאר תירגם קובץ של שירה אירוטית יוונית קדומה ( הוא מרבה לפרסם שירה אירוטית משל עצמו ) כמו גם תרגום של סיפורים מהאפוס ההודי הקדום ה"
המהאהבראטה " . אלא שבמקביל זכה לפרסום רב אף יותר הודות ל"עמותת הליקון " שהקים ב-1990 שמטרתה לקדם את השירה העברית העכשווית ."הליקון הוא "מגזין " שירה שיוצא באופן סדיר אחת לחודשיים מאז –1990 ( והיגיע לגליון מספר 56 בעת כתיבת שורות אלה ) וכל גיליון שלו מוקדש לרוב לנושא מסויים.  במקביל  הוא מנהל ערבי שירה המוקדשים ליוצרים ב"הליקון"   ואף הקים סדנאות שנתיות ללימוד שירה שבהם מדו משוררים צעירים רבים כיצד יש לכתוב שירה. מיותר לציין שקיומם של סדנאות לשירה אלה הוא שנוי מאוד במחלוקת שכן יש הטוענים שאין טעם כלל ללמד משוררים שכן "או שיש להם את זה או שאין להם את זה" . .גבריאל מוקד באותה "הערת מערכת " שהובאה למעלה הגדיר את הסדנאות הנ"ל  כ" סדנאות מכניסות מדרג ב' המלווות במתן "תעודות הסמכה" עם תוצאות גראפומניות לרוב". את "הליקון עצמו " הגדיר מוקד כ"כתב עת שהוא כשלעצמו נטול כל חשיבות פנימית רוחנית וסמאנטית ".

אור עצמו טוען שלאורך כל ההיסטוריה היו בתי ספר לשירה וששירה היא הליך נלמד בדיוק כמו ציור . "אנחנו לא נותנים למשוררים את הכישרון ,זאת מתנת אלוהים , אבל הם מקבלים מאיתנו ארגז כלים פואטי ". הוא אומר.כך או כך אין ספק שלא מעט אנשים שכותבים שירה יצאו מאותן סדנאות ואחדים מהם פירסמו מאז ספרי שירה בהוצאת "הליקון " ובהוצאות אחרות.

 בנוסף אור הקים את אחד מאתרי השירה העברית  הבולטים ביותר ברשת "שירשת".שאמנם הפסיק להתקיים. 

בנוסף על כל אלה  אור  גם ידוע בשערוריות שבהן הוא מעורב פעם אחרי פעם . כך למשל הוא עורר פעם את זעמן של הפמיניסטיות כאשר כתב במאמר שהאורגזמה הנשית מאיימת על הגברים וגורמת אצלהם לשפיכה מהירה ושיאים מבויימים אצל נשים מתוסכלות … מהו פורקנו של הגבר לעומת שרשרת האורגזמות הנשית " זבנג וגמרנו , אבל הגברת –לא היא רק התחילה".

הוא עורר את עויינותם של שני עורכים ומבקרים צעירים עודד כרמלי ויהודה ויזאן שביצעו נגדו "פיגועים ספרותיים". 

בכל אופן השיגיו העיקריים הם ספרי שירתו ויצירתו.

הבורא מביט מעיני הקופים

הו גוף אלוהי שלי

מה גדלת מאז מתי

( מתוך "אני מביט מעיני הקופים " מאת אמיר אור )

ספרו הראשון היה "אני מביט מעיני הקופים "( 1987 )  שאותו הגדיר כספר "התנסויות רליגיוזיות " והתנסויות רליגיוזיות אלה הולכות יותר ויותר לכיוון של פגניות טהורה כמו זאת שתוארה באפוסים

היוניים וההודיים ומעין זאת שבה נתקל בעת שהותו בהודו ומתוך סלידה  עמוקה מהאלוהות  והתפיסה המונותאיסטית . יש שם כמה שירים שדומה שהם כתובים מנקודת המבט של האלוהים עצמו וזאת נקודת מבט לא סימפטית כלל למשל  השיר שעל שמו נקרא הספר ושיר נוסף שתאר את חוסר היכולת של הבורא לתקשר עם יצירתו :

תחת שמי גולגלתי

מקננות ציפורים טרופיות

אשר את שפתןן אינני שומע ……..

בתחומי אוקינוס גולגלתי

שוחים דמי מעמקים .

גלי מחשבותי

את יופים לא יבינו:

( מתוך "צפורים טרופיות ,דגי מעמקים ) .

בנוסף יש באותו הספר סדרה של שירים מעניינים במיוחד על נושא מאוד לא קונבנציונאלי  בשירה העברית , שירים העוסקים ככל הנראה  בחיי האדם הקדמוןבתקופה הפרהיסטורית  .הסדרה נקראת "שירים של -אוג " והיא כוללת את "שיר השבט" שיר אהבה" והמעניין מכל "שיר הציד ":

אמית אותך הו-הצבי הגדול

אכל את בשרך הרך .

כבר שאפתי את נשיפתך החמה

כבר ספגתי את רוחך אל רוחי

ואנחנו אחד.

יבוא בשרך בבשרי

תספג עצמתך בעצמתי .

הבט מעיני , הו צבי-הגדול.

רוץ מרגלי הקלות .

דומה שיותר ממרבית שיריו האחרים יש בשירים אלה כמיהה עמוקה לאורח חיים שהאדם נטש עוד לפני אלפי שנים ,  אורח חיים של קרבה ואחדות עם הטבע ועם האלים שמכוונים אותו על פי התפיסה הפגאנית של שירים אלה ואחרים ביצירתו של אור. בשירים אלה ואחרים מזכיר אור שוב ושוב שהאלוהות או הרוח  היא גם בשר ודם כפי שתיארו אותה היוונים וההודים בעוד שבאדם יש מן האלוהי והמיתי .כפי שאור מגדיר זאת " הגוף והרוח הם האל והעולם  ,אבא ואמא , יקיצה וחלום".

פנים

עכשיו מבראשית

מבראשית לא ראשית

מחזורי כליון של מחזורי כליון

אני מפצי מפצים

באמצע הלא נמצא

שמה לא הלכתי ,משם לא אשוב

אפילו אצטרך לברוא אתכם

אפילו בכפותי

לכייר אלד אחד מהלבה והאפר

( מתוך "פנים " מאת אמיר אור)

ספר השירים השני של אור היה "פנים " ( 1991 ) שבו שילב כמה משיריו הראשונים ביחד עם שירים מאוחרים יותר.

בספר זה ניתן למצוא כמה שירים בעלי אלמנטים פגניים ברורים עוד יותר  שדומה שהם מבטאים יותר מכל כמיעה אל המיתוסים הקדומים ואל האלוהיות המופיעות בהם שאליהם מתגעגע המשורר.

  מאוד.בין השירים המעניינים בקובץ זה ניתן למנות את מחזור שירי "התגלמויות " שבו מתאר הדובר ככל הנראה את גילגוליו הקודמים בחיים עלי אדמות ( בדומה לאמונה ההודית שמאמינה שכל אדם מתגלגל מספר כל שהו של גלגולים שיכול להיות אין סופי )  ומתאר את מושאי אהבתו ממיתוסים שונים ידועים ולא ידועים דרך ציטטות שונות מהמקרא והמיתולוגיה היוונית ההודית וכנראה גם אחרות ( אדם צריך להיות מומחה בדתות כמו אמיר אור על מנת לזהות את כל הציטטות וההתייחסויות ).  ולפעמים הוא משלב בין ציטטות ממקורות קדומים אם אלמנטים ארוטיים מובהקים שיכולים לגרום לקורא הישראלי תחושה מוזרה מאוד אבל  הם מקובלים מאוד בתרבויות לא מונותאיסטיות כמו התרבות ההודית .

למשל :

לך לך מארצך, אלוהים שלי

לך לך בוא אלי

הלך על עורי בשפתיך

( "לך לך "  מתוך פנים מאת את עמיר אור)

שיר שבו משתמש אור בציווי התנכי האלוהי  לאברהם ( לך לך מארצך ומולדתך ) על מנת ליצור תמונה חדשה לגמרי על החיפוש אחרי האלוהות ומשמעותו האמיתית החיפוש אחרי תשוקה והנאה אירוטית אולטימטיבית .  אכן רבים משיריו של אור מתארים את נושא התשוקה המינית במונחים דתיים במובהק ומצביעים על אחדות בין תיאולוגי-אלוהי  לפיזי- אירוטי  בדומה  ובמקביל למה שעושה תורת הטנטרה שאותה למד בהודו .

פדיון המת

וכך גם בספרו השלישי פדיון המת " ( 1994). גם שם מנסה אור להתחבר עם עולם המיתוסים הקדומים והם מופיעים כבסיס ורקע לרבים מהשירים . לפעמים אלו הם מיתוסים יונים רומאיים לפעמים הינדיים ולפעמים יהודיים . אבל הרעיונות נשארים דומים האחדות וההשלמה בין הדתיות והחושניות בין הרוחניות והפיזיות , בין העונג ובין הייסורים .

 שם ניתן למצוא את אחד משיריו החשובים ביותר  "אלוהי היהודים " שבו מבוטאים רגשותיו הפגאניים אולי בעוצמה הגבוהה ביותר בפנייתו לאלוהים היהודי :

אלוהים אדירים, אלוהי היהודים

ככה מתאים ( אלוהים , יהודים)

אשמנו בגדנו ,אבינו

אתה בחוץ ואנחנו בפנים

…..אלוהים אדירים ,אלוהי היהודים

ברוך שלא עשיתנו גויים

ברוך שאין לך בכלל פנים

ברוך שעברך נקי מביוגרפיות

מדמיונות ,שטויות ,חיוכים אלוהיים

ברוך השם שאין לך שם

שאינך מביט מעיני הקופים …….

בשיר זה יש למעשה התקפה אירונית   על כלל התפיסה המונותאיסטית  של אלוהי היהדות כישות שאין לה מיתוסים ( ביוגרפיה כפי שיש לאלי המיתולוגיות השונות ) ישות שאין לה עבר הווה ועתיד ומשום כך אמיר אור מוצא אותה כחסרת כל עניין בהשוואה לאלי המיתולוגיות הפגאניות שיש להם את כל זה ומשום כך הוא יכול "להתחבר " עימם. ובשיר זה יש התייחסות לשיר מספרו הראשון "אני מביטא מעיני הקופים " ולישות שמדברת משם ומוטל ספק אם אכן הישות הזאת זהה עם אל היהודים המרוחק והכל יכול .

 כי ככה

טוב, חלס ,סיתמי כבר

תרדי תרדי לי יא תינופת

תלקקי לי ת'זעה מהביצים

תמצצי לי ת'אצבע אלוהים שלי

 ( מתוך "ככה "  ע' 23 , מאת אמיר אור )

ספרו הבא של אור ככה  ( 1995) היה שונה מאוד משלושת ספריו הקודמים. הוא נטש בו את עולם המיתוסים אל העולם האמיתי של שולי החיים ותיאר בו בריאליזם קיצוני  ובוטה  דמויות מבחילות באמת הלקוחות מהמציאות בניסיון לתאר דמויות ורגשות שנדחות בדרך כלל מעולם ה"שירה היפה  לצד החזרות חוזרות ונשנות על המילה "ככה " לבדה בעמוד שלם כמעין התרסה נרגזת כלפי העולם כולו . הספר הזה הוא ספרו החלש ביותר של אור וגם עורר את הביקורות הקשות ביותר  בגלל הנימות הקיצוניות באי נעימותן  שבו .אור טען שניסה ליצור בו משהו חדש שלא הובן . אחרים   חושבים שספר זה מבהיר  מעבר לכל ספק שמקומו של אור  אינו עם השירה הריאליסטית .

שיר  

השיר הזה יהיה שירה של מאה אחרת, לא שונה מזו .

( מתוך "שיר " ע' 9 )

ספרו הרביעי  שיר  ( 1997)  שוב היה שונה מכל קודמיו . הייתה זאת מין פואמה הגותית מסוג שהוא נדיר מאוד בשירה העברית וגם העולמית בתקופתנו שבה ניסה לבדוק ולנתח את המקום והמשמעות של השיר עצמו ומערכת היחסים שלו עם העולם סביב . הספר הוא שיר של 18 פרקים שכולם מאורגנים בשורות ארוכות  הוא מעין דוגמה אולטימטיבית של "ארס פואטיקה " שירה על שירה ובו נדונה השאלה האם השיר הוא רק דיבור על עולם חדש או שמה יש בו יצירה אמיתית של עולם חדש וחיים חדשים בדומה למה שעשו האלים גיבורי המיתוסים שהם כה אהובים על אור בעת שיצרו את העולם ? ואם כך האם אפשר לראות במשוררת מעין בורא בפני עצמו בדומה לאלים אלה ? האם השיר הוא רק ראי לפנימיותו של המשורר ותו לא או שהוא חלון למציאות חדשה ועצמאית שאותה בורא המשורר בעצם מעשה היצירה ? לאורך היצירה דומה שהמשורר נאבק עם השיר על השיר שהוא כותב ושואל את עצמו מה הם נושאיו ותפקידיו בעולם  אך השיר הולך ונשמט מידיו למטרה שאינה ברורה גם למשורר יוצר עצמו, השיר/עולם שוב אינו שייך ליוצרו . ודומה שאם יש משמעות אולטימטיבית כל שהיא לפואמה זאת הרי היא ההנחה שהכל הוא בגדר שיר ובכלל זה גם עולמנו שלנו שהוא פרי יצירתו של משורר אי שם .  .

מה לי ולו, לשיר הזה …כי אין לשיר הזה נושא, ממש כמו, לך או לי .

( מתוך שיר ע' 37 )

יום

היום הזה יהיה כמו קודמיו, מילים

שכמו כאן ,אחת אחרי אחת

תפולנה מעליו למטה , אל החול והלאה ,

אל הדממה שבין

הדף והיפוכו , הוא יקרא מהתחלה ,

בלי התחלה נראית לעין ,

באצבעות עוורות ,כמן תפילה לאלם

בעוד אנחנו כאן בוראים לו איברים

וכמו מכל מקום אחר נתחיל ללכת בעולם

( מתוך "יום " מאת אמיר אור )

ספר השירה הבא של אור היה יום  ( 1999 )  והוא היה מורכב למעשה משתי פואמות שונות . אחת  "יום " שעסקה ביום והשניה "מגילת לילה "  בליל . "יום "הוא מעין מחזור ששמות הפרקים שבו מתקדמים עם אלה של שמות הפרקים במחזור היהודי של  תפילות היום והלילה –שחרית ,מנחה , מוסף  תיקון ( חצות ) ושמע ( קריאת שמע שלפני השינה ) וכו' .הרעיונות הם חילוניים לחלוטין אך עושים שימוש באלמנטים מטקסים יהודיים ולא יהודיים .

הפואמה השניה "מגילת לילה " מתארת מסע במחוזות ליליים כמו עתידניים וככל הנראה אפוקליפטיים של הרס וחורבן מצמררים.

שיר טאהירה

זה דבר קאשאויאן אשר הוגד מפיו : שמעהו וחסו בו בני הגיבורים ! כי הוא השיר אשר חסן בו חמשת העמים , ובו השכילו דעת וידעו דרכם.

בלקח מוסרו ישגה שומעו תמיד ,יבטח בגורלו ורוחו תנוח ,ישבע טובה מיד האלים ולא יירא דבר .

הטה –נא אוזן ,ויבטח לבך , כי עת תשמע את שיר טאהירה , לא עוד תירא את יד הזמן , ויקרא שמך ברוך בכל העולמות .

( מתוך "שיר טאהירה " ע' 19)

ספרו הבא והחשוב ביותר היה שונה מאוד מכל אלה בראש ובראשונה משום שהיה ספר של  פרוזה ולא שירה אבל  היה זה המשך ישיר של הנושאים שבהם עסק ברבים משיריו של חשיבות המיתוסים. זה היה שיר טאהירה ( 2001) .

ספר זה מוצג  כ"תרגום בדיוני "   של אפוס קדום של עם קדום בשם הטוכארים עם ממוצא איראני  שישב בטורקיסטאן הסינית באלף הראשון לפני הספירה ונעלם ביחד עם כל תרבותו  . אור הוסיף לספר  הקדמה שמספרת על מעשה התרגום ונספחים למדניים על היצירה הערות מפתח שמות ומפות ואפילו ביבליוגרפיה של מקורות שונים בשפות שונות שרק אמיר אור יודע מה מתוכה הוא אמיתי ( אם בכלל ).  למעשה כל היצירה היא פרי דמיונו הטהור.( אם כי בשלב מסויים חשב להציג אותה כתרגום "אמיתי" ורק בכאב לב רב החליט להודות על האמת לאחר שכבר הטעה בעניין כמה אנשים ששוכנעו ב"אמיתות " האפוס  ). בספר זה היציג סיפור בסגנון המיתוסים הקדומים של האיליאדה ושל "המהאברהאטה ( שאותה כזכור תרגם לעברית )  על עלילות גיבורים אפיים הרואיים  ( ויש שיגידו צמאי דם )חפים מכל תסביכים פסיכולוגיים "מודרניים . זהו סיפורם של נסיכים הנאבקים על השלטון בארבע ממלכות  ונפתוליהם ומאבקיהם עם אויביהם ועם האלים .כמו באפוסים הקודמים היריבויות האלה הן מסיבות שלנו נראות כטריביאליות לחלוטין והמלחמות הן חסרות קץ ונמשכות מדור לדור ( כמו מלחמות בזמננו ) וכל סיום מלחמה הוא רק זרע פורענות למלחמה הבאה אחריה. אור מרבה לתאר בספר זה תיאורים אפיים של קרבות הירואיים אדירים והרסניים  וכמו באפוסים הקדומים היציג גיבורים ואירועים שהם "גדולים מהחיים". 

אם כי אור הסתמך באפוס מודרני זה על עם אמיתי הרי הרי מעט מספיק היה ידוע על עם זה כדי שיוכל לברוא בו היסטוריה חברה ודת מנהגים וספרות כרצונו וכיד דמיונו הטובה עליו ולשכנע בכך את הקורא שהוא קורא "אמת "."שיר טאהירה נכתב כזכרון היסטורי של עולם שאיש אינו זוכר עדיין, אבל עברו לפניו בעולמו שלנו " כתב אור. הוא מנסה ליצור אמת "מיתית " שאם כי לא התקיימה מעולם הרי הייתה "צריכה להתקיים " וכפי שאמר סופר רומאי קדום על המיתוסים היוניים "הם לא התרחשו מעולם אבל מתרחשים כל הזמן. "

ספר זכה לביקורות טובות והמבקרת נועה מנהיים אף הכלילה אותו כמספר 7 וכספר הישראלי המקורי היחיד ברשימת ספרי הפנטזיה הגדולים ביותר של כל הזמנים שלה.  

היא כתבה עליו : "אור מנסה את כוחו במלאכה ה"טולקינית" של בריאת מיתולוגיה פנטסטית לעם דמיוני, ועושה זאת בפרוזה שקולה ונפלאה. המיתוס הטוכארי שיצר שואב בעלילות הגבורה, הנקמה והאהבה שלו מוטיבים והשראה מן המיתולוגיה היוונית ומהמהארבאטה ההודית. לי הספיקו שתי המילים הראשונות כדי להתחיל לחייך – "היו היה".

אני מצאתי את הספר כניסוי מעניין ביצירת עולם ואפוס מודרני אולם דווקא העיסוק האובססיבי בקרבות ובהרואיזם  וב"פעולה" ללא רעיונות כל שהם מאחוריהם הופך את היצירה למונוטונית ובסופו של דבר קטעים שלמים שבה הם משעממים . 

אמיר אור מנסה להחדיר לשירה ולספרות העברית את   המיתוסים הפגאניים  שבמידה רבה היו  לדעתו חסרים בה במשך שנים רבות ביחד עם מיניות כמבטאת סוג של קדושה בדומה לתפיסה המקובלת בטנטרה ההודית . הוא קורא במאמריו ובשיריו וביצירתו כולה לנטוש את האמנות החילונית "אמנות מוכת פחד  ובנאלית הנעה סביב חווית הסופיות של היחיד המבודד "( כפי שהגדיר אותה בסדרת כתבות על הניאו פגאניזם במגזין לאמנות "סטודיו") ואת אורח החיים המודרני שהוא בעיניו אורח חיים של "עבדים"   ולחזור אל אמנות דתית פולחנית כמו זאת שיצרו העמים הקדומים ולחזור  אל צורת החשיבה הפגאנית של עמים כמו היוונים וההודים הקדומים  ואל מיתוסים גדולים מן החיים ש"יבראו " מחדש את המציאות שבה אנו חיים. .

בחשבון אחרון ,אפשר שהשירה וכמוה המיתוס והפולחן ,אינם כה מנותקים –כפי שלמדנו לחשוב –מן המציאות היא "שם בחוץ ". מיתוסים מייצגים גשרים היסטוריים של התודעה ,ומצביאים לא רק על תבניות התפיסה וההתנהגות שדרכם עברה האנושות עד הנה ,

אלא גם מגשרים על פער שבין ידע אינסטינקטיבי לאינדיבידואציה של הרעיונות . במשמעותם הרחבה "מיתוסים " הם תוכניות –מתאר של מציאות. אותה התכה של דמיון, רצון ורגש עם חשיבה מודעת מתרגמת לכדי אמונה באפשרות ככזו או אחרת של קיומנו כאן ,ולמימושה . חלומות קיום כאלה (מיתוסים " "פואזיות ") הם אולי המשקפים המידיים והראשוניים ביותר שלנו אל ה"מה שיש " ואל "המה שאפשר".

( אמיר אור , הקדמה להליקון מספר 17 גליון  " מיתוס ופולחן " ) 

עדכון מ-2020: 

מאז שפורסם מאמר זה לראשונה  ב-2003 פירסם אמיר אור עוד כמה קבצי שירים .וב-2015  רומן מצויין על חיי דוד בן ישי בשם "הממלכה".

על חיי דוד פורסמו רומנים רבים כמובן יותר מכל דמות מקראית אחרת .אמיר אור כתב את אחד הספרים הטובים ביותר בעברית. אולי הטוב ביותר.

הספר  הוגדר בידי אדמיאל קוסמן  כ"ספר הכנעני ביותר בספרות העברית החדשה מאז יונתן רטוש". ואכן כך הוא.

אור מתעלם לחלוטין בספר זה מכל המסורות היהודיות על דוד בן ישי ומכל הפולחן המונותאיסטי שספק אם היה קיים בזמנו,הוא מציג את עולמו של דוד כפי שהארכיאולוגיה  המודרנית היום מכירה  ומציג את סיפורו של דוד  כסיפור פוליטיאיסטי במובהק. דוד מוצג כעובד של אלים ( ואלות ) רבים  שאין לו מושג על אל אחד,אבל יש לו שאיפה גדולה :לאחד שבטים נפרדים ומסוכסכים שעובדים אלים שונים ומשונים  לממלכה גדולה וחזקה אחת.ולכך הוא מקדיש את חייו. 

בעקבות ספר זה ואחרים  שעסקו בחיי דוד ופורסמו כמעט בו זמנית  אירגנתי הנחיתי  ב-2016  מטעם "יקום תרבות" אירוע על דוד בן ישי בספרות העברית העכשווית  בשם דוד מלך ישראל ויהודה חי חי וקיים " בבית הסופרים בתל אביב ובו השתתף גם אמיר אור ביחד עם יוצרים אחרים.במהלך האירוע השמענו פזמונים ידועים  שונים מאוצר הזמר והפזמון העברי על חיי דוד ( וישנם רבים כאלו). 

תוכלו לצפות בהסרטה של אירוע זה כאן.

והנה הרצאתו  של אמיר אור שם.

דוד בן ישי בשר ודם 

גם בעקבות אותו אירוע החלטנו  אמיר ואנוכי לעשות מעשה כמו שעשה דוד בן ישי שאיחד את שבטי ישראל המפולגים השונאים לאומה אדירה אחת. 

 לאחר מכן ביצעתי פרוייקט משותף עם אמיר אור . הקובץ "עורו הישראלים "

פירסמנו עבורו קול קורא ליצירות ב"יקום תרבות " ואת המיטב פירסמנו בספר בהוצאת "חדרים". עשינו גם ערב על הספר במכללת עלמא. 

עורו הישראלים : אסופת ספרות ומחשבה ישראלית /  

שבו נכתב בכריכה האחורית :עורו הישראלים אנחנו בני הארץ הזאת. איננו בני גלויות ולא בני דתות, לא בני עדות ולא נאמני מפלגות. בימים אלה, לנוכח השנאה והפרנויה השבות ומרימות את ראשן הפוליטי, לנוכח הגלותיות וההתבדלות של חרדים מזה ומתמזרחים מזה, ולנוכח ההתפוררות הערכית המואצת של החברה בארץ – ברוח אחדות התרבות והמקום, בהמשך לדרכם של טשרנחובסקי ורטוש, אני מפנה קריאה זו אליכם, יוצרי השירה הישראלית: אליך, שמורשת הארץ הזאת לבדה היא מורשתך, ותולדותיה הן תולדות זהותך, אליך, שלבך ודעתך כבר השילו מעליהם את כבלי הרבנות מזה ואת כבלי הציונות מזה, אליך, שהארץ הזאת היא שלך כפי שהיא – לא כפתרון ליהדות העולם ולא כחזון דתי, אליך, ששפתך העברית היא שפת מחשבותיך, רגשותיך ודיבורך. אם גם שירתכם באה להסיר את מחיצות המחשבה שבּנוּ בינינו הלאומנות, הדת והגזענות העדתית, להעמיק את שורשינו התרבותיים בארץ הזאת, וללמוד ממורשתה העברית הקדומה, לאחד אותנו כבניה, לרפא את שסעיה, לקרב את הלבבות, וליצור את עתידנו מתוך שותפות החיים והתקווה של הארץ הזאת – השמיעו אתנו את קולכם, קולם של הישראלים, בני הארץ". –

המטרה של הקובץ הייתה להיאבק ברוח הרעה השורה על הארץ הזאת שמטרתה להפוף את הישראלים לשבטים מסוכסכים ועוינים זה לזה. 

יצאתי בקמפיין עבור ספר זה.ותוכלו לראות אותי בו כאן.

קטעים מהספר תוכלו למצוא ב"יקום תרבות " כאן 

את הספר ניתן לרכוש גם ב"יקום תרבות " כאן.

קישורים

אמיר אור בויקיפדיה 

אמיר אור בלקיסיקון הסופרים 

אמרי אור באתר תרגומי הספרות העברית 

דף הפייסבוק של אמיר אור 

הבלוג בבננות של אמיר אור 

"שיר טאהירה " של אמיר אור

חייו של אמיר אור

שירים של אמיר אור

רשימת ספרי הפנטסיה הגדולים ביותר של המבקרת נועה מנהיים

שליחי האלה קאלי : דת פולחן ומיתוס  בהודו

ביבליוגרפיה

אמיר אור " ואלה תולדות המילים " בתוך מאין נחלתי את שירי :סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה .

אמיר אור " "ניאו פגאניזם " סטודיו גליונות 5, 6, 7 1989, 1990

רפי ויכרט  "מהו השיר הזה  ,מה תפקידו בעולם ?"עיתון 77 גליון 208  

רפי ויכרט "מילים שמנסות ללכת בגדולות (משורר בתור מתימר כרוני ) עכשיו מספר 67-68  2002-2003

רן יגיל "מקום פואטי " מעריב –ספרים וספרות 25.6.1999 .

אביבה רוח "זמן עתיד זמן עבר " עתון 77 מספר 236 אוקטובר 1999

אשר רייך " מעשי היום יום בבריאה מחודשת " הארץ ספרים 10.11.1999

האם זה באמת רצוי?

בוב שו המחבר היה סופר מדע בדיוני בריטי ידוע.הוא התפרסם הודות לסיפור הקצר  "Light of Other Days" מ-1966 על "הזכוכית האיטית " Slow Glass

מכשיר שדרכו אפשר לראות זמנים אחרים. סיפור קלאסי שהורחב לספר ושימש בסיס לסדרת סיפורי קומיקס ואפילו לספר של ארתור סי קלארק עם סטיפן בקסטר. 

תוכלו לקרוא את הסיפור  באנגלית כאן.

גירסת קומיקס שלו אפשר לקרוא כאן.

למרבית הצער סיפור זה לא תורגם והספור שלפנינו הוא סיפורו היחיד של שו שתורגם לעברית. 

Analog Science Fiction/Science Fact, October 1970

תרגמה מוניקה שדה 

הופיע בפנטסיה 2000 מספר 40 ב-1984 

והנה הוא שוב לפניכם. 

קראו גם :

כמה טוב  היה להם -סיפור מאת יצחק אסימוב על בית הספר של העתיד 

קראו על בוב שאו באנציקלופדיה למדע בדיוני

"אוכלים " של יעקב שבתאי הוא המחזה הידוע ביותר בעברית על ימי אחאב ואיזבל  להוציא "צור וירושלים " של מתתיהו שוהם. 

הוא בהחלט קצר הרבה יותר מ"צור וירושלים " ומודרני הרבה יותר .ויש לו גם משמעויות פוליטיות שאי אפשר להתחמק מהן . 

המלך אחאב והמלכה איזבל זוללים בהצגה "אוכלים" בתיאטרון "החאן". 

המחזה של שבתאי נכתב בשנת 1977, מיד לאחר המהפך הפוליטי ששם קץ להגמוניה הפוליטית בת 28 השנה של מפלגת העבודה, ששררה מאז ראשית ימיה של המדינה, והביא לעלייתה של מפלגת הליכוד לשלטון. המחזה הועלה לראשונה כעבור שנתיים על במת תיאטרון החאן.

המחזה עוסק בסיפור כרם נבות שבעליו נרצח בהוראה מלכותית מאחר שסירב לתת את כרמו למלך .  והעלילה מתנהלת כולה  במהלך סעודת זלילה בלתי פוסקת של אחאב ואיזבל המבטאת את שחיתותם . במחזה זה עצם הלקיחה בכוח של כרם נבות הוא הפגנת סמכות וכפי שאומרת איזבל "אם היום מסרב נבות לתת למלך כרם עלוב … למה שמחר לא יסרבו לשלם מיסים או לצאת למלחמה? …זה לא הכרם זה הכתר!"
אחאב  משתכנע לבסוף ש"לא מדובר פה בכרם אלא בעצם קיומה של הממלכה".

העובדה שנבות עצמו מוכן לתת את הכרם שלו בלי בעיות אינה משנה דבר  משום שכפי שאומרת אחת הדמויות שם "נבות חייב להפר את החוק ,מפני שאם אותו נבות לא יפר את החוק אז הממלכה תפר את החוק ,אבל הממלכה לא יכולה להפר את החוק ,מפני שהפרת החוק היא מעשה של אי צדק ,והממלכה חייבת לעשות צדק מפני שהיא הצדק ".

טיעון שמשכנע לבסוף את נבות עצמו שבמסורת "1984 של אורוול מצהיר "לא ייתכן שממלכה שלמה תבטל את רצונה בגלל אדם אחד ..אם זה מה שדרוש לממלכה ,אני מודה ,קיללתי קיללתי ,קיללתיו".

אחאב איזבל ונבות שמוצא להורג בעת הסעודה. 

המחזה הזה הוא סאטירה נגד הקלישאות של מנהיגי המדינה שפועלים לטובת עצמם בלבד   תוך שימוש יעיל ביותר בחוק שאותו הם הופכים על ראשו וככזה הוא מצויין.

יש להניח שההתייחסויות  הפוליטיות העכשוויות שבו שהיו מובנות היטב לצופים בו ב-1979  הן לימיה האחרונים של מפלגת העבודה בשלטון כאשר ראש הממשלה היה יצחק רבין שהוא כנראה המודל למלך אחאב ואישתו יש להניח המודל למלכה איזבל. 

יש להניח שקהל הצופים המקורי כשראה את המחזה חשב על פרשת חשבון הדולארים של יצחק רבין שנמצא בחו"ל והוחזק שם בידיעתו בידי אישתו. 

"אוכלים"  הוצג לראשונה ל-1979 בתיאטרון החאן  בבימויו של אילן רונן 

"אוכלים " גירסת תיאטרון החאן" 1979 

שבתאי רתח מזעם כשצפה בהצגה ונוכח לדעת שסצנות שלמות שכתב  הוסרו ממנה ללא ידיעתו.

 "אוכלים הוצג שוב ב-1999 בתיאטרון "גשר " בבימויו של יבגני אריה. 

איזבל ונבות בגירסת תיאטרון "גשר" 

צפו בקליפ מהגרסה של תיאטרון הגשר

"אוכלים" הוצג שוב בתיאטרון "החאן" ב-2011 הפעם בבימוי של מיכאל גורביץ.התפאורה כללה  תמונה גדולה של מתחם הולילנד בירושלים.

ההצגה זכתה בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית הקומדיה בשנת 2012.

מיכאל גורביץ' נקט במספר שינויים ותוספות שלא היו קיימות במחזה. במחזה לא מופיע מעשה הרצח עצמו ואילו בהצגה גורביץ' הוסיף סצנה בה רואים כיצד אחאב ויועציו הורגים את נבות במו ידיהם. גורביץ' גם הגדיל את תפקידו של המשרת במחזה, שהיה במקור קטן יחסית ולא הוציא מילה מפיו. בהצגה של גורביץ' מצטט המשרת פסוקים מהטקסט המקראי המגוללים את סיפורו של כרם נבות

צפו בקטע מההצגה של גורביץ' כאן.

"אוכלים" בדפוס 

ב-1995 "אוכלים "  פורסם במלואו ( זהו מחזה קצר למדי ) בקובץ המחזות של יעקב שבתאי  "כתר בראש ואחרים " ביחד עם המחזה הידוע בשם זה על ימין האחרונים של דוד המלך.

הקטע שלפניכם לקוח מגליון מיוחד של המגזין "פוליטיקה" מספר 5-6 מפברואר מארס 1986שנושאו היה "ספרות ופוליטיקה". בו בין השאר פורסם לראשונה פרק מהספר המופתי "מר מאני " של א.ב. יהושע ובו הוכנס  גם קטע מהמחזה הפוליטי מאוד "אוכלים".

אלמנתו של יעקב  שבתאי עדנה שבתאי הסבירה שהמחזה הוא סטירה גרוטסקית מרה ואכזרית בהיותה מוארת באור הפיכחון שהפיק יעקבה שבתאי בהתבוננותו החודרת במציאותש ל ישראל בשנות השבעים המאוחרות בתקופה שבה שלטו יצחק רבין ומנחם בגין כראשי ממשלה. 

אני מניח שכל הקוראים כאן יבינו שהמחזה כיום  על מלך ומלכה המנצלים את החוק על מנת להרעיל את שלטון החוק  הוא עוד יותר רלבנטי ממה שהיה בשנים 1979 ו-1986 ,  הרבה יותר רלבנטי למדינת ישראל של שנת 2020.  

הנה כמה ביקורות על גירסת תיאטרון החאן מ-1979 

קטע מההצגה  מ-2011  בתיאטרון חאן בבימוי מיקי גורביץ'

ראיון עם הבמאי מיקי גורביץ על ההצגה "אוכלים"

גירסת אנסמבל כפר סבא בבימוי ועיבוד  יהודית קוריס

"אוכלים" גירסת עופרי פילץ

אוכלים גירסת מוריה רוקח

אוכלים הפקת תיאטרון לבגרות של תלמידי תיכון מגמת תיאטרון, מחזור ב', תיכון אור בצור הדסה:חלק 1

חלק שני :

עוד גרסה של "אוכלים"

אוכלים הפקת בגרות של בית ספר תיכון  ברנר בפתח תקווה 2018

אוכלים :פספוסים בבימוי עופר שינברג

כידוע רוב הספרים בסדרת  "איש הקראטה פטריק קים " מאת "ברט ויטפורד" בהוצאת רמדור" .היו יצירות עבריות מקוריות של מגוון סופרים ישראלים.

אבל לא כולם .

כמה מהם  היו עיבוד של ספרים בסדרת "ניק קרטר "אלוף ההרג".

והיו  גם כמה ספרים אחרים מסדרה אחרת שבעצם לא השתייכו כלל לסדרה זאת אלא היו סדרה נפרדת בפני עצמה ומצויינת מסוגה.שאכן תורגמו לעברית ביד יהמתרגם המצויין אליעזר כרמי זאת בניגוד לרוב ספרי פטריק קים שהיו יצירות עבריות מקוריות.

אליעזר כרמי מוקף בדמויות סיפורים שתירגם. צייר מ.אריה 

במקרה הזה  המתרגם -מעבד  הוותיק אליעזר  כרמי שעסק בתרגום סיפורי בלשים פשע וריגול עוד משנות השלושים  תירגם ועיבד סדרה אמריקנית בת הזמן בשם "הסמוראי השחור " שגיבורה היה סוכן שחור והפך אותו לסוכן הקוריאני פטריק קים.

בשנים 1975-1976 תירגם  ועיבד אליעזר כרמי לעברית שישה מספריו של סופר הפעולה האמריקני הידוע מרק אולדן בסדרת "הסמוראי השחור "  שמו של גיבור סדרה זאת , פול סאנד  שהיה לוחם שחור שלמד קאראטה ביפן ,  והפך לסוכן חשאי אמריקני בשירות יחידה סודית בפיקודו של נשיא לשעבר של ארה"ב  שהוא גם מליונר נפט  ,דבר שהוא לא היה בשאר ספרי הסדרה. ושמות עמיתיו שונו לשמות של גיבורי פטריק קים.שמו של הנשיא לשעבר המפקד שונה לשם מפקדו הקבוע של פטריק קים קולונל הרדי.

כרמי חיבר גם כמה ספרים נוספים על פטריק קים משל עצמו,שלכאורה היו גם הם על "הסמוראי השחור " אבל אלו ,חוץ מאחד יוצא דופן בכל קנה מידה ושבו נדון בהמשך  ,היו באיכות נמוכה יותר מהספרים  המקוריים של מרק אולדן.אלו היו ספרי פטריק קים ממוצעים.

האיכות של ספרים אלה של מרק אולדן  הייתה גבוהה בהרבה מהאיכות של הפטריק קים הישראלי "האמיתי " הממוצע, וההמשכיות בין הספרים הייתה חזקה מאוד בניגוד לכל שאר ספרי הסדרה . אך גם מינון האכזריות והאלימות שבהם היה גבוה בהרבה מהמקובל, ומאידך הושם גם יותר דגש על חייהם הפרטיים של הדמויות הקבועות מאשר היה מקובל עד כה בספרי הסדרה בעברית.מצד שלישי היה בהם גם ידע רב ואמיתי על שיטות לוחמה יפניות והתרבות היפנית שהתבסס על מחקר אמיתי של המחבר אולדן שהתעניין מאוד ביפן ותרבותה .

למשל בסיפור האינקוויזיציה השחורה (1976) שבו נחטפה בתו של הקולונל הארדי בידי כנופיית טרוריסטים מסוכנת .

או בסיפור קיסר התשוקות (1975) שבו יוצא קים להציל את בתו הצעירה של סוכן עמית מידי רשתות הזנות של ניו יורק.

ומעל לכולם הספר "השטן האדום " (1976).שבו נאבק קים בנאצי שהקים כת שטנית בצרפת וחוטף את אהובתו הקוריאנית , ספר שהוא אולי האכזרי והקשה ביותר לעיכול מבין כל ספרי הסדרה. ואחד' המרתקים בכולם.

נציין שגם עטיפת הספרים היו הרבה מעל הממוצע  שונות מאוד מהעטיפות הגרמניות העלובות בדרך כלל של ספרי פטריק קים והן בין העטיפות הטובות ביותר של ספרי פטריק קים בעברית.

ספרי הסדרה הזאת בעברית היו :

1. הסמוראי השחור. אליעזר כרמי. 1975.  .מספר 1 בסדרת "הסמוראי השחור" מאת מרק אולדן

הספר הראשון בסדרה שבו יוצא הסמוראי השחור נגד כנופיה של הימין הקיצוני האמריקני שרצחה את מורה הERTYV AKU/

2.עכביש הזהב. אליעזר כרמי. 1975.הסמוראי השחור מספר 2.

3.החורבן האטומי. אליעזר כרמי. 1975. ספר מספר 3  בסדרת "הסמוראי השחור".

שבו יוצא הסמוראי השחור כנגד מליונר יפני שזומם להחריב חורבן גרעיני את ארה"ב בנקמה על החורבן של הירושימה ונגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה.

המהדורה המקורית

4.קיסר התשוקות. אליעזר כרמי. 1975.הסמוראי השחור מספר 4

קים יוצא לחלץ בת של סוכן עמית שנחטפה בידי סרסור  הזונות הגדול של העיר ניו יורק ומתמודד עם העולם המצמרר של סרסורי זונות שחוטפים נערות צעירות ואומללות.

5 האינקוויזיציה השחורה. אליעזר כרמי. 1976.הסמוראי השחור מספר 5

קים מתמודד עם אירגון טרור מסוכן ביותר  שחטף את בתו של הקולונל הארדי..

6.השטן האדום. אליעזר כרמי. 1976. הסמוראי השחור מספר 6

המרשים בספרי הסדרה כולה.קים נאבק בנאצי לשעבר שהפך למנהיג כת שטנית המטיל את אימתו  באירופה כוולה וחוטף את אהובתו של הקוריאנית של קים.

הספר הזה הטוב בסדרי הסדרה. היה היחיד שהוסרט .למר אולדן לא היה קשר עם הסרט והוא לא התלהב ממנו כלל.

אבל הסרט זכה להצלחץ

והפוסטר שלו מבוסס על עטיפת הספר :

צפו במקדימון לסרט בכיכובו של ג'ים קלי

והיו עוד שניים שמשום מה לא תורגמו:

בשנות העשרה של המאה ה-20 שוב היו תוכניות לעשות סרט על הדמות של "הסמוראי השחור" אבל נכון לעכשיו הן לא יצאו לפועל.

מרק אולדן חיבר עוד ספר אחד מעניין מאוד על אדגר אלן פו שבו הוא מתמודד עם כוחות כישוף שחור.

לעברית תורגם עוד ספר אחד שלו תחת שמו העוסק בשוטר הנאבק בשוטר מושחת .ספר לא רע אבל אני מעדיף את הסמוראי השחור.

הצדק על – פי הבלש פיר.   בתרגום מאירה לבנת   תל אביב :   הד ארצי הוצאה לאור ספרית מעריב.1998

"סוחר המוות "

אליעזר כרמי כתב עוד שלושה ספרים משלו על הסמוראי השחור שוהם היו לחלוטין  כנראה פרי יצירה מקורית שלו .

הם נופלים מאוד מהספרים   המתורגמים אבל אחד מהם הוא מעניין במיוחד אחד המעניינים בכל ספרי פטריק קי.

אלו היו :

הרואין. אליעזר כרמי. 1975.

הקשר האירלנדי. אליעזר כרמי. 1975.

שני הספרים האלו היו שגרתיים למדי אבל לא כך היה הספר הנוסף שאותו כתב אליעזר כרמי לסדרה.

1. מוות לכל קונה. אליעזר כרמי. 1975.

בספר זה ניתן תיאור המפורט   של עולם  מלחמת שוורים נושא שעניין את כרמי מאוד.

אליעזר כרמי היה חובב מלחמות שוורים ידוע והיה נוסע לספרד באופן קבוע לצפות במלחמות שוורים. כרמי היה תחביב אחד גדול ,מ1962 ואילך הוא ואישתו היו עולים לרגל אחת לשנתיים לפמפלונה בספרד לחזות במלחמות פרים שיגעונו הגדול לצד הסופר דיימון   ראניון."

במלחמת הפרים" הסביר "אני מזדהה בקלות עם המטאדור נער רועים מסכן שבקושי יודע לחתום את שמו שמכניסים לזירה של כמה מאות אנשים ופתאום הוא צריך להיות גיבור".

בספר זה הוא הכניס את כל הידע הנרחב שלו בתחום. אבל הנושא שלו אינו  דווקא מלחמת השוורים.

בספר פטריק קים יוצא לחסל נאצי לשעבר וסוחר נשק בהווה מבוסס  בצורה הברורה ביותר האפשרית על דמות אמיתית בהחלט הקצין הנאצי הבכיר אוטו סקורצני  שהיה איש הקומנדו החביב על אדולף היטלר. הוא בין השאר היה האיש שחילץ את הרודן האיטלקי מוסוליני משבי בפקודת הפיהרר וביצע עוד מגוון פעולות קומנדו מרשימות.

אוטו סקורצני איש קומנדו

לאחר המלחמה סקורצני לא הואשם בדבר שכן עד כמה שידוע לא ביצע פשעי מלחמה.הוא היה רק לוחם קומנדו.

סקורצני חי בספרד כסוחר נשק בינלאומי ואחד הדמויות הנערצות על הנאו נאצים ברחבי העולם.  ויש להניח שאכן היה חובב  גדול של מלחמות שוורים בפי שהדמות המבוססת עליו  מתוארת בספר.

אני משער שאליעזר כרמי נתקל באוטו סקורצני בספרד  באירוע של מלחמת שוורים אחד או יותר  מצא שהאיש הוא חובב אובססיבי של מלחמות שוורים כמוהו עצמו .כרמי ידע בדיוק מי ומה היה  והינו אוטו סקרצני ובהזדמנות זאת  ובהזדמנויות אחרות הירהר כיצד אפשר  יהיה לחסל את  הנאצי המפורסם.

אוטו סקורצני סוחר נשק בינלאומי בספרד

מה שכרמי כנראה לא ידע היה שסוחר הנשק הנאצי המהולל  גוייס ל"מוסד"בראשית שנות השישים וסייע לו בפעולות שונות.בין השאר כנגד מדעני הטילים הגרמניים שסייעו לרודן המצרי נאצר.

מה שמן הסתם הוא כן ידע היה שספר של סקורצני בשם "אלוף הקומנדו " תורגם לעברית בהוצאה שבה הוא עבד הוצאת מ.מזרחי  ,אם כי לא על ידו .אבל ייתכן בהחלט  שהפרוייקט הזה הוצע לו והוא סירב לו.

אליעזר כרמי כנראה לא חיבב את אוטו סקורצני.

קראו על כך כאן.

אבל כרמי  מן הסתם לא ידע שזה היה בבקשת ומימון "המוסד" בהתאם לדרישתו של סקורצני. שרצה עותק של הספר שלו בעברית.

תיאורו של הקולונל אוטו ב"מוות לכל קונה"התיאור הוא מדוייק למדי לגבי חייו של סקורצני אם כי לא לגמרי.

בהמשך הסיפור ניתן תיאור מפורט ונאמן למציאות של חייו האמיתיים של אוטו סקורצני כסוחר נשק בין לאומי.

ולבסוף ניתנת ההוראה לחסל אותו.

בספר יוצא הדופן הזה  של כרמי שרובו מוקדש  בפרטי פרטים מדוייקים ביותר לנושא מלחמות השוורים הפושע הנאצי דמוי סקורצני  "אוטו פון הינקל "מחוסל בסיום הספר אבל זה ממש אגבי ולא באמת חשוב לעלילה של מלחמות השוורים.ובדרכו שלו הוא אינו נופל ואף עולה על ספרי הסמוראי השחור המקוריים של מרק אולדן.ברגע שכרמי עסק בנושא שריתק אותו של מלחמת השוורים הוא יכול היה להתעלות גם על מרק אולדן.

הסיום של הספר אמנם  מאכזב פטריק קים  ( שבדרך כלל אינו עוסק בהתנקשויות ) מחסל את סקורצני בקלות רבה מידי ומסתלק כמעט ללא בעיות. בניגוד לכל כלל של ספר פעולה טוב. אבל עד אז האהבה של אלעיזר כרמי לעולם מלחמות השוורים כמעט מצליחה להדביק את הקורא לכמה לשניות לפני שהוא סוגר את הספר והתיעוב שלו לעולם זה חוזר כתמיד.

קראו גם

מרק אולדן בויקיפדיה

ראיון עם אישתו של מרק אולדן

פטריק קים הקוריאני מסוקס האצבעות 

אוטו סקורצני כסוכן המוסד 

,

ביום  שלישי 20 באוקטובר  2020 בשבע בערב  ( ההתכנסות היא בשש וחצי )

 יתקיים בבית וילנה והסביבה, בשדרות יהודית 30 בתל אביב  אירוע לרגל 300 שנה להולדת הגר"א

הגר"א, רבי אליהו הגאון מווילנה, נחשב לגדול חכמי ישראל במאות האחרונות. השפעתו על ההיסטוריה היהודית של תקופתו ושל הדורות הבאים היא עצומה .

הדיוקן שלו מופיע בתמונות שונות ומגוונות הוא אולי הפנים הידועים והמוכרים ביותר של העולם היהודי.

יש כיום חוקרים חשובים שטוענים בתוקף שהוא הכין תוכנית לעתיד  שאמורה להימשך מאות שנים להביא להקמת מדינה יהודית לימות המשיח ולהמשיך מעבר לזה .

תוכנית שהייתה לה השפעה עצומה על ההתישבות היהודית בארץ ישראל במאות ה-19 וה-20. 

בישראל ובאירופה מציינים השנה את הולדתו באירועים וכנסים שונים משרד התרבות בליטא הכריז על "2020 שנת הגאון" והבנק הליטאי אפילו הנפיק, לראשונה בתולדות אירופה, מטבע עם אותיות עבריות על מנת לציין את הולדתו.

ואילולא הקורונה היו הרבה יותר .אבל גם הקורונה לא מרתיעה אותנו .

אנו חוגגים באירוע את ההוצאה לאור של קובץ מיוחד של שירים ומאמרים ןעל הגאון מוילנה שערך והוציא לאור המשורר אלי יונה וכמה מהמשתתפים בו יופיעו בערב .

בארוע שיתקיים בבית וילנה משתתפים :

 תישא דברי פתיחה  : מיקי קנטור, אמנית ויו"ר איגוד יוצאי וילנה.

חברת צוות הנהלת ארגון יוצאי וילנה והסביבה חנה שילה תדבר על התערוכה בבית יוצאי וילנה של דיוקנאות הגר"א

חוקר הגר"א אלי אליאך ( שאביו דב אליאך חיבר ספר של שלשוה כרכים על הגר"א ) ידבר על התאריך המדוייק שבו ניסה הגאון להגיע לארץ ישראל ..ללא הצלחה.

פרופסור עמנואל אטקס אחד מחוקרי הגר"א הידועים ביותר

ירצה על יחסי הגאון ותלמידו חיים מוולוזין עם החסידים

המשוררת טלי כהן שבתאי תקריא שיר שכתבה על הגאון מוילנה מהאנתולוגיה

תסיים את המשוררת והמתרגמת  סיוון בסקין ( שהיא, בין השאר, אחת המתרגמים הבודדים כיום מליטאית לעברית ) שתקריא בעברית ובליטאית  שירה ליטאית מתורגמת על הגר"א  ומשלה  ותדבר על קשרי שירתה   עם ליטא.

במקום תתקיים תערוכת ציורי דיוקנאות שונים של הגאון מווילנה שתיאצר בידי חנה שילה, בשיתוף פעולה עם בית התפוצות ועם משפחת אשד צאצאי הגר"א. .

האירוע שיתקיים בהתאם לכללי משרד הבריאות יוסרט ואנו מקווים גם ישודר בשידור חי.

בחזרה אל ימי התנ"ך : ז'אנר  הסיפור המקראי.

הופיע במקור  בגירסה מקוצרת  במגזין "על הפרק" כתב עת למורי תנ"ך גליון מספר 15 ב-1998 

מאז הוא הופיע ברשת בגירסה מורחבת  באתר בשם "קולמוסנט " שקרס ונעלם. והנה הוא שוב מורחב  עוד יותר ומעודכן. 

גם משום שכעת אני מפרסם את פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי  בבלוג זה ובמגזין "יקום תרבות " שבו אני מפרסם סיפורים תנכיים קלאסיים וחדשים.

מאמר זה משמש מצע לתולדות הז'אנר. 

במאמר זה אתן סקירה על תולדות הסיפור והרומן המקראי בשפה העברית והדרך בה שיקפו את הגישות והתפיסות השונות של המחברים ובני דורם אל התנ"ך.

יש לציין שבתקופה המודרנית יש רק מספר מועט יחסית של יצירות סיפורת המבוססות במישרין על  התנ"ך , מרבית הסופרים כאשר שלחו ידם בכתיבת סיפורים היסטוריים העדיפו להתעסק בתקופות  קרובות יותר לזמנם כמו תקופת בית שני ,ימי הביניים, המאות ה-18 וה-19  וכו'. דווקה בשירה ובמחזה פנו  היוצרים לשימוש בחומרים מקראים לעיחים קרובות יותר מאשר בסיפורת .יתכן שהסיבה לכך הייתה שסופרים רבים בפנותם לעבר חשו במרחק  רב מידי מהתקופה התנכית וראו בה תקופה שאי אפשר ליצור ממנה כל אנלוגיה עם תקופתם בניגוד לתקופות אחרות עימהם חשו קירבה נפשית גדולה יותר.

בכל זאת ישנם מספר סוגים של יצירות סיפורת השואבות מהתנ"ך.: 1. יצירות המנסות ליצור מחדש את  עולם התנ"ך ללא כל משמעויות אקטואליות כמו ביצירותיו של מאפו ובתקופתנו המודרנית ברומנים  ה"ארכיאולוגיים" של  סופרים כמו יוסף אריכא. 2. יצירות שעל ידי שימוש בנושא התנכי מביאות מסרים  מודרניים על המאבק בין היחיד והדת וכו' כמו ביצירותיהם של פרישמן ואחרים. 3. יצירות שאכן משתמשות בסיפור התנכי ליצירת אנלוגיה עם ההווה בעיקר בהדגשת הקשר של העם עם ארצו עם חזרתו אליה.

וכאלה הם יצירות על כיבוש הארץ ושיבת ציון של סופרים כמו צבי לבנה, יעקב חורגין ואחרים.

הסיפורת התנכית בתנ"ך

השימוש ביצירות התנ"ך כמקור לבניית יצירות חדשות ומורחבות עם פרספקטיבות חדשות יותר מקורו עוד בימי התנ"ך עצמו כאשר לסיפורים שונים כמו סיפורי האבות וסיפורי דויד נוצרו גרסאות שונות במקומות שונים ששיקפו נקודות מבט שונות, ולעיתים מנוגדות , מאלה של הסופר המקורי. העורך המקראי  החליט לתת את לגרסאות השונות את הכבוד האולטימטיבי ולהכניס את כולן לגירסה  הסופית של התנ"ך .

הסיפורת התנכית החיצונית

לאחר תקופת התנ"ך,הופיעה ספרות  ה"ספרים החיצוניים" שהיו ברובם הגדול עיבוד וסיפור מחדש של  סיפורי התנ"ך הקצרים והתמציתיים.

ספרים כמו ספר היובלות  וקדמוניות המקרא ספרו והרחיבו סיפורים אלה בהתאם להשקפות  ותחומי העניין של התקופה ההלניסטית.גם בסיפרות היונית היהודית החלו להופיע יצירות ספרות כמו  יוסף ואסנת שהרחיבו את הסיפור המקראי והתאימו את המסרים שבו לתקופתם. של המחברים.

התנאים והאמוראים המשיכו במסורת זאת של פירוש חדש והרחבה של סיפורי התנ"ך במידרשיהם השתמשו  במקומות סתומים כדי ליצור סיפורים חדשים לחלוטין והחלו במסורת של הצגת הדמויות הקדומות של  המקרא  כאנשים בני הזמן שאין כל הבדל בינהם ובין הדרשנים שסיפרו עליהם. וכך אברהם והמלך דוד  תוארו כתלמידי ישיבה ועל שלמה המלך הומצאו מחזורי סיפורים  שונים המבוססים על בסיס אלמנטרי  ביותר במקרא עצמו.

מסורת זאת נמשכה ביצירות הספרותיות של ימי הביניים כמו ספר הישר  שבהם נוצרו מחזורי סיפורים שלמים על הדמויות התנכיות לפעמים בהשפעת הסביבה הנוכרית (כמו בסיפורים על בניו של יעקב  ומילחמותיהם בבני עשיו שהוצגו כמעין מלחמות של אבירים על סמך מודלים  באפוסים הנוצריים על  מלחמות האבירים בימי המלך ארתור וקרל הגדול).

בראשית העת החדשה פחתו  היצירות המקוריות על נושאים תנכיים פרט למחזות הפורים  שפיל  המבדחים  שהוצגו  עיירות והתבססו על מגילת אסתר ולעיתים על סיפור מכירת יוסף ועוד מספר מצומצם  ביותר של סיפורים אחרים מהמקרא.

ההשכלה חוזרת לתנ"ך  

החזרה לתנ"ך ולנושאיו התרחשה עם סופרי ההשכלה שבשאיפתם לחדש את העם היהודי ותרבותו ראו צורך לחזור ביצירותיהם לתקופת התנ"ך ולתאר אותה דרך משקפיהם. וכך נוצר זרם של יצירות רובם פואמות  ומיעוטם מחזות שהיו מבוססים על התנ"ך אך מרביתם היו חסרי כל ערך ספרותי כלשהו פרט לאפוס של  נפתלי הרץ ויזל (יוצר הזרם) על  חיי משה שירי תפארת ( יצא בשנים 1789-1829)  ובעיקר מחזהו של יוסף  האפרתי על  מאבקו של המלך שאול בדוד מלוכת שאול  (1794) הנחשב עד היום למחזה בעל ערך ספרותי רב  באופן יחסי.  תקופה זאת הייתה  תקופת שיא של החזרה לנושאים תנכיים בספרות העברית (לכל הפחות  מבחינת הכמות המספרית של היצירות) , מאחר שאנשי ההשכלה ראו בימי המקרא את תקופת השיא ו"ימי  האור" של תולדות ישראל שבה חיו היהודים חיים שלמים ובריאים בניגוד לחיי הגטו המעוותים של זמנם.

גם בתקופה ה"רומנטית " שבאה מיד לאחר תקופת ההשכלה נימשך העניין הרב בתנ"ך והמשוררים החשובים  ביותר של התקופה כמו מיכה יוסף לוינזון ויהודה ליב  גורדון התבססו ברבות  מהפואמות שלהם על נושאים  מהתנ"ך.

הרומן המקראי

אך רק בשלב מאוחר יחסית נוצר ז'אנר הרומן המקראי  עצמו. הז'אנר  נוצר באמצע המאה  ה-19  בידי היהודי הליטאי אברהם מאפו שחיבר את שני הרומנים התנכיים הראשונים בשפה העברית ( והיו  חוקרים שטענו  שהם היו הרומנים המקראיים הראשונים בכל שפה שהיא ,אך זה אינו נכון, רומנים מקראיים  כבר הופיעו מספר שנים קודם לכן בארה"ב ) אהבת ציון (1853) ו- אשמת שומרון (1865)  על ימי המלכים אחז וחזקיהו ביהודה. היו אלה יצירות רומנטיות פסטורליות ששמו דגש על חיי הטבע ואינטיריגות של אהבה  ומזימות של רשעים כנגד הגבורים הטובים ,כתובות בלשון תנכית  עשירה נמלצת ביותר שמאפו הקפיד שלא  לשלב בה כל מילים המאוחרות לשפת התנ"ך עצמו. (הנושא של  הלשון שבה יש לכתוב רומנים מקראיים  ואם לשלב בה מילים מודרניות  היווה תמיד בעיה לסופרים.  היו סופרים  מועטים שניסו לחקות את מאפו  בהקפדה על "טוהר " הלשון  אך לרוב בהצלחה מועטה ביותר).

רומנים אלה  זכו להצלחה עצומה בקרב קהל הקוראים העברי. אך אם כי הם יסדו למעשה את הספורת  העברית  המודרנית, רוב הסופרים שבאו אחרי מאפו נמנעו מלעסוק בנושאים מקראיים והעדיפו להתעסק  בבעיות הזמן בשורה של רומנים ראליסטיים.

האם מותר לכתוב על ימי התנ"ך?  

רוב היצירות שהתבססו על נושאים תנכיים זכו לרוב לאדישות  ולהתעלמות  ורוב הסופרים החשובים כאשר כתבו יצירות היסטוריות העדיפו לדון בתקופות  היסטוריות אחרות ולא בתקופת התנ"ך. התעלמות זאת היתה לעיתים מגמתית  שכן היו סופרים כמו גרשון שופמן ושלמה צמח  שתקפו את עצם הרעיון של שימוש בדמויות  מהתנ"ך לכתיבת יצירות מקוריות וטענו  שהשלמות  של המקרא עושה מאמצים מאין אלה לחסרי כל טעם  . שופמן טען שיש להתיחס אל הדמויות  המקראיות כ"אסורות במגע"  ושלמה צמח הביא דוגמה משקספיר שנזהר לעולם לא להשתמש בנושאים  מקראיים ביצירותיו המקוריות…..  כנגד  גישה זאת שהביעה התנגדות עזה לכל הז'אנר של הספורת  המקראית ,יצא המשורר יעקב פיכמן שטען שיש מקום ליצירות המבוססות על המקרא בספרות המודרנית בתנאי שלא תהיה בהם חזרה חקיינית על המקור אלא צירוף של רעיונות מודרניים.יצירתיות אמיתית  קבע פיכמן ,יכולה להוסיף גם למקרא , גם אם לא תוכל להגיע לאיכותו העל אנושית.הויכוח בנושא לא היגיע לכלל הכרעה ושני הצדדים המשיכו לדבוק בעמדותיהם.

 הסופרים המעטים שחיקו את מאפו  כמו יהודה שטינברג בספורו " בימי שפוט השופטים "( תרע"א)  חיברו  יצירות בעלות ערך ספרותי מועט ביותר , שהיו כתובות במליצות ארכאיות שעוררו את  לעג  הקוראים  והמבקרים, וכתוצאה הרומן התנכי כמו הרומן ההיסטורי בכלל היה   ונשאר ז'אנר ספרותי  משני  אם לא זניח לחלוטין  בספרות העברית ורק לעיתים נדירות הופיעו סופרים שהעלו אותו לדרגה גבוהה יותר.

הרוב המוחלט של הסיפורים האלו נשכחו, גם בגלל השפה הקשה מאוד שבה נכתבו, ושהפכה אותם ללא קריאים לקורא בן זמננו. חלקם, יש להודות, היו חסרי ערך מבחינה ספרותית, ולא ניתנים לקריאה רק בגלל זה. אבל היו גם כמה טובים ואף טובים מאוד. 

יש לציין שרבים מהנושאים של סיפורים אלו המאבקים בין נביאים למלכים רודניים,בין מעצמות ענקיות ומדינות קטנות ועקשניות ,בין מנהיגים ועם עקשן ומסוכסך ,לא איבדו מהומה מהרלבנטיות שלהם גם היום.נהפוך הוא.

פרישמן והפגניזם התנכי 

הסופר  החשוב הראשון  לאחר מאפו שטיפל בנושאים מקראיים היה דוד פרישמן שחיבר סדרה של תשעה  סיפורים בשם  הכולל "במדבר"   (1923 )   (הוא התכוו לכתוב 15 אך מותו מנע ממנו להשלים את המלאכה).

בסיפורים אלה תיאר בצורה רומנטית ואקזוטית ביותר את מאבקיהם של אינדיבידואלים שונים בעת מסע בני  ישראל במדבר בממסד הכוהנים ובשילטון החוק הרודני של משה בשם הרגש והאהבה אותה ראה פרישמן  כנעלה על כל חוק  וגם בשם האינסטינקטים הפגאניים שלהם..

ביצירות אלה פתח פרישמן ז'אנר מיוחד  שהעמיד בסימן שאלה את הערכים עליהם מבוסס התנ"ך (גם אם לא דחה אותם לחלוטין ) ובו היה שילוב של  כתיבה דידקטית מוסרית עם מגמה אסתטיח פיוטית בולטת ביותר המעונינת בשחזור הסביבה הקדומה על האלמנטים ה"פראיים " אקזוטיים שלה  .

בכתיבת הסיפורים נטש פרישמן את הלשון המקראית המליצית של מאפו ועבר ללשון מקראית חופשית יותר שאותה "ניקה" מכל מליצה  וכך הפך אותה לפשוטה טבעית ומעל לכול ברורה יותר מלשונו של מאפו ( אם  כי הייתה מדויקת כמעט באותה המידה) הלשון היתה כתוצאה פחות נשגבת אך יותר מתאימה לאופי  הסיפורים.

קראו עוד על היצירות התנכיות של פרישמו כאן :

דור המדבר של דוד פרישמן 

סופרים רבים המשיכו להשתמש בסגנון הסיפורי אותו יצר פרישמן,כמו שמחה בן ציון, דב קמחי, יצחק -לייב  ברוך,  יצחק שנהר (בסיפורים ידועים  כמו "לילה בשומרון", ו"גחזי"),  זלמן שניאור במחזור הפואמות   הסיפוריות שלו  מגילות גנוזות  (תשי"א),וחשובים מכל  חיים הזז , ובימינו שולמיח הראבן. בסיפורים אלה  נעלמת לחלוטין האווירה הפסטורלית האידיאלית של חברת האיכרים אותה תיאר מאפו באהבה  רבה, המאבק  בין טובים  ורעים אם כי לא נעלם שוב אינו  בולט כל כך והערכים  המקראיים אותם ראו מאפו ומחקין

כמובנים מאליהם מועמדים כעת בסימן שאלה ולעיתים  אף נדחים לחלוטין מגמה שהלכה והיקצינה ללא הרף.

החשוב שבסופרי הזרם הזה היה חיים הזז בסיפורו " חתן הדמים"  (1925) שגיבורתו היא אשת משה ציפורה  המנסה להקריב את ילדה לאלוהיו של משה  והוא בנוי בסיגנון של מיתוס פראי וקדמון . יצירתו זאת הפכה  ליצירת מופת של הספרות העברית החדשה ביחד עם סיפוריו של פרישמן אך היא   היתה כמעט בודדה  בכך שהוכרה כיצירת ספרות חשובה.

מאמר גדול שלי על הזז וסיפורו "חתן דמים " יש בשלושה חלקים ב"יקום תרבות " כאן :

בעקבות "חתן דמים " של חיים הזז –

החלק הראשון 

החלק השני 

החלק השלישי 

צפו 'דיון שלי על חיים הזז ון"חתן דמים " כאן.

 החשוב במשוררי התקופה חיים נחמן ביאליק, השתמש בתנ"ך  בקובץ הסיפורים שלו "ויהי היום"  (1933) ובקובץ זה של סיפורים שלכאורה נועדו לילדים אך באותה מידה התאימו גם למבוגרים, הציע  אפשרות אחרת לכתיבת סיפורים תנכיים ,של הסתמכות על המדרשים  ועל הסיפורים העממיים של ימי  הביניים לשם כתיבת סיפורים אגדיים פנטסטיים על חיי דוד ושלמה שחלקם כמו אגדת שלושה וארבעה היו פרי יצירתו המקורית שלו,ולא  עיבוד של אגדות קיימות . 

סיגנון זה  מצא המשך בעיקר בתחום המחזה  ביצירותיהם של צבי סקלר ויעקב כהן על המלך שלמה ומאבקו באשמדאי , אך דוגמאות נוספות לסוג ספרותי  זה של אגדות תנכיות מקוריות הם נדירות ביותר עד שהחיה אותו בימינו מחדש דן צלקה בספרו מלחמת  בני ארץ בבני שחת ( 1992)

אפשרות נוספת לכתיבת ספור תנכי הוצעה בידי הסופר הארץ ישראלי יעקב רבינוביץ שבספרו במוט עמים (תש"ו) על המאבק הנציב הישראלי בשבטי ארם בימי מלך ישראל מנחם בן גדי שאב השראה ישירה  מהנופים  הארץ ישראליים המוכרים לו ( בניגוד למאפו ופרישמן שחיו בגלות ) ומחיי השבטים הערביים והבדויים  שבהם ראה המשך ישיר של תקופת התנ”ך. וכך הוי החיים של גיבוריו מתואר כהעתק מדויק של חיי הפלחים והבדויים בזמנו.

אך אם כי גישה זאת היו לה מקבילות מסוימות בתיאטרון של התקופה כמו במחזה "יעקב ורחל" של תיאטרון אהל שהציג את יעקב כבדוי טיפוסי,  ובאמנות של התקופה כמו בציוריו של נחום  גוטמן שהציגו את אירועי התנ"ך כהעתק של הווי הבדווים ואווירתו המזרחית המיוחדת ,היא לא מצאה כמעט  ממשיכים בז'אנר של הרומן המקראי.

אם כי נכתבו מספר לא מועט של מחזות מקראיים בידי סופרים כמו יעקב כהן ומתתיהו שהם ויצירות  שיריות בידי משוררים כמו  שאול טשרניחובסקי ששאבו רבים מנושאיהם מהמקרא , מספר הרומנים  והסיפורים המקראיים נשאר מועט יחסית ורובם נועדו לילדים ולבני הנוער.

 בין הרומנים המקראיים הבולטים המעטים למבוגרים שנכתבו בתקופה זאת ניתן למנות את ספרו של ארי אבן זהב ימי דויד  (תרפ"ח) שהוא מעין אפוס היסטורי מקיף על חיי דוד המלך ( שהוא ללא ספק הדמות  המקראית עליה התחברו המספר הרב ביותר של רומנים ) אותו כתב הסופר מאוחר יותר מחדש תחת השם  דוד ובת שבע  (1964).

סיפורים תנכיים ימניים

  הרומן המקראי  החשוב ביותר של שנות העשרים והשלושים שנכתב בידי סופר עברי (ויש האומרים של  כל הזמנים ביחד עם ספריו של מאפו) היה ספרו של הסופר הפוליטיקאי זאב ז'בוטינסקי שמשון (1927).

 ודווקא ספר זה נכתב במקורו ברוסית ולא בעברית.   הוצגה בו  גישה לא אורתודוקסית לגבי עברו של העם  היהודי, וגיבור מיוחד במינו הדוגל במלחמה בלתי  פוסקת בפלישתים אך תוך כדי לימוד תרבותם  מהם (  בספר נרמז ששמשון היה במוצאו פלישתי למחצה). הספר  הישפיע רבות על צעירים יהודים  שהיו מהם  ש"עיברתו " את שמותיהם הזרים לשמות מקראיים המופיעים בספר כמו "מרידור".   הספר  אמור היה להיות

החלק האמצעי בטרילוגיה של רומנים מקראיים שחלקיה האחרים יעסקו ביעקב ובדוד ובפרשיות האהבה  השונות שלהם, אך לצערם הרב של מעריצי 'בוטינסקי וספרו ספרים אלה לא נכתבו מעולם. הספר שימש  גם כבסיס לסרט הוליבודי מפורסם על שמשון אך רק מעט נשאר בסרט מיצירתו המקורית של ז'בוטינסקיץ

קראו את הפרקים המסיימים של שמשון ב"יקום תרבות" עם הקדמות שלי כאן 

שמשון -הפרידה:הפרק הלפני האחרון והמפורסם ביותר ברומן הקלאסי של זאב ז’בוטננסקי ” שמשון”

שמשון -תמות נפשי עם פלישתים : פרק הסיום של הספר הקלאסי מאת זאב ז’בוטינסקי.

בעקבות ספרו של ז'בוטינסקי  נוצר זרם שלם של ספורת מקראית והיסטורית  "ימנית" שנכתבה בידי אנשי התנועה הרביזיוניסטית  כמו יעקב וינשל,י.ה. ייבין , ואריה קוצר . הם השתמשו  בסיפורי התנ"ך ככלי  להדגשת ערכים ימניים רביזיוניסטיים כמו הצורך בצבא עברי חזק והחזרת כל אדמות  ארץ ישראל לידי עם ישראל בכח הזרוע.

אלמנטים המודגשים מאוד ברומנים כמו   בת איה (1955)בן צרויה  ו- איזבל  (1989 ) של קוצר ולעיתים כמו ברומן איזבל ניכרו בהם אף מוטיבים "כנעניים" על הצורך באיחוד  כל עמי האזור בברית בגלל מוצאם המשותף,אך ספרים אלה זכו להצלחה ולהשפעה מועטה.

סיפורים תנכיים לנוער.

ליתר הצלחה  זכתה הסיפורת המיקראית שנועדה לבני הנוער.

הסופר החשוב הראשון של רומנים מקראיים שנועדו במפורש לבני נוער ( שכבר אימצו לעצמם בחדוה את יצירותיו של מאפו שבסיפורי הרפתקאות התאימו להם ביותר ) היה ישראל  שף.

הוא חיבר טרילוגיה של  רומנים על תקופת השופטים .

עכסה בת כלב  (1911)אהוד בן גרא (1925)והיתד או יעל אשת חבר  1936) שבכולם יש עלילות נפתלות ומסובכות ביותר בסגנון מאפו ועלילות רצופות אהבה ותככים ותהפוכות  בלתי פוסקות ומופיע בהם אלמנט בולט ביותר של גאווה לאומית בדומה לזה של הסופר הפולני סינקביץ  שימש גם הוא כמודל לשף.

נראה ששף התכוון לכתוב סדרה של ספרים שתכסה את כל תקופת השופטים, הוא החל לכתוב רומן רביעי בשם "יותם בן ירובעל" אך נפטר במהלך הכתיבה והמפעל השאפתני ( כמו מפעלו של פרישמן בכתיבת אגדות במדבר והטרילוגיה המתוכננת של ז'בוטינסקי) לא היגיע לסיום.

ב-2004 יצא לאור קובץ של כל כתביו  שכלל דברים לזכרו וביבליוגרפיה "   כתובים / איסוף ועריכת החומר – חנה ברנר ; עריכה והקלדה – שלי יונה ברנר].  [חיפה :   מוציא לאור לא ידוע],   תשס"ד.2004 

ניתן לסכם ולאמר  שסיפוריו של שף  זכו להצלחה  רבה בקרב הנוער שאליו יועדו ופתחו ז'אנר כתיבה לקהל זה שבעקבותיו הלכו סופרים אחרים כמו י.ל.ולפובסקי, צבי לבנה ויעקב חורגין.

סופרים אלה החלו לחבר את יצירותיהם התנכיות וההיסטוריות בשנות ה-30 כאשר בארץ שררה אווירה ששאפה לעודד את הגאוה הלאומית והערצת העבר בקרב בני הנוער ונוצרו סדרות ספרים שלמות שנועדו  לטפל במיוחד ברומנים היסטוריים כמו ספרית "דורות "של הוצאת יזרעאל , באוירה זאת היה רק  טבעי שמספר הרומנים המקראיים ובראש ובראשונה לבני הנעורים יוכפל וישולש.

מנחם זלמן  ולפובסקי חיבר בשנים תרציו-תרצ"ז את הטרילוגיה מלך ביהודה על חורבן ירושלים בימי הבבלים. גיבוריה הם  יוחנן בן קרח וגדליהו בן אחיקם.

לאחר מכן חיבר ולפוסקי שני רומנים נוספים על  אותה תקופה שבמרכזם הנביא ירמיהו ירמיהו ובית הרכבים והמשכו מושל ונביא(1947 ) .

עד ליצירתו של עמוס מוקדי חיי נביא  היו ספרים אלה  היצירה המקיפה ביותר על דמות בודדה  מהתקופה המקראית.

צבי לבנה ( ליברמן) 

סופרים חשובים אחרים לבני הנעורים היו צבי ליבנה ליברמן איש תנועת העבודה שחיבר ספרים  כמו

אברהם העברי  (1976)

משה (1977)על חיי של משה ויציאת מצרים 

יאיר הגלעדי (1957) על חיי אחד השופטים "הקטנים "

דוד  ועמינדב (1966) על דוד הצעיר 

מבבל לירושלים (1934) על שיבת ציון  בימי הפרסים

ו-נחמיה(1949).

 שבהם משולבים ערכים לאומיים ביחד עם ערכי תנועת העבודה כמו  הצורך להתיישב "דונם ועוד דונם"  והטפה לערכי אחווה וסוציאליזם  בשילוב  של ערכי תנועת העבודה  עם רוח התנ"ך. .

לעומת ליבנה יעקב חורגין היה איש התנועה הרויזיוניסטית שהתנגדה לתנועת העבודה  וערכיה, ובהתאם הרומנים ההיסטוריים והתנכיים שלו הדגישו את הצורך להילחם באויב בכל אמצעי שהוא . נטיה  הבולטת בספרים כמו אל המלוכה (1944) על ראשית מלחמתו של שאול בפלישתים .וברומן הגדול   ירושלים ושומרון(1968) על יהו ואלישע הצעירים בימי אחאב ואליהו.סיפורים אחרים כמו מעם קרני  המזבח (1958)  על אחרית ימי דוד ויואב בו צרויה הם  קודרים מאוד וניכרת בהם השפעת סופרים חדשים  כמו משה שמיר. ספורו התנכי האחרון היה בשליחות המלך שלמה(1970) סיפור הרפתקאות  על  לוחמים היוצאים למסע באפריקה ובשבא בשליחות שלמה שבו ניכרת האווירה שלאחר מלחמת ששת  הימים  של הצורך בהקמת "אימפריה"

קראו מאמר מקיף על יעקב חורגין כאן:

קנאותו של יעקב חורגין

סיפורים תנכיים ארכיאולוגיים..  

בתקופה שלאחר הקמת המדינה בשנות ה-50 וה-60 נוצרה בארץ אוירה של שאיפה לחזור למקורות התנכיים  אוירה שעודדה בידי מוסדות שונית כמו הערצתו של בן גוריון לתנ"ך שהתבטאה בחוגי התנ"ך שכינס  בביתו ויותר מכל בחפירות הארכיאולוגיות של אנשים כמו יגאל ידין בחצור ובמקומות אחרים שתרמו להגברת העניין של הציבור בעבר הרחוק ובתקופת התנ"ך. מטבע הדברים אוירה זאת השפיעה גם  על הרומנים התנכיים (והמחזות התנכיים) שהמשיכו לצאת במספרים גדולים והפעם נהנו מפרסטיז'ה שלא  הייתה להם מימי מאפו ופרישמן כאשר סופרים חשובים כמו משה שמיר ויוסף אריכא שלחו בהם ידם.

הדגש בתקופה זאת היה על אופי כמעט "ארכיאולוגי" בהקפדה על דיוק היסטורי בתיאור בתקופה המנהגים  והעמים השונים בהתאם לממצאים הארכיאולוגיים החדשים ביותר. וכך משה שמיר כתב את הספר כבשת  הרש( 1957)על דוד מנקודת המבט של אוריה החיתי ספר שעורר סערה בגלל התיאור הלא סימפטי בו של  דוד.

 הסופר יוסף אריכא שכבר התפרסם הודות לסיפור התנכי לנוער "חרש הברזל אשר בגבע"   ( 1944) על ימי המאבק בין הפלישתים והעברים  כתב את סנחריב ביהודה (1959) על תקופת חיזקיהו והנביאים מיכה וישעיהו ספר  שהיגיש תיאור מפורט  לאין ערוך ממה שהיה מקובל עד אז של התרבות האשורית  בהתאם למימצאי הארכיאולוגיה החדשים ביותר אז.אריכא הפך את הרומן למחזה בשם "מול חרב". 

ספרים אלה זכו להצלחה רבה ולחיקויים  ועוררו את תשומת לב הביקורת.

בתקופה זאת הופיעו שורה של אנתולוגיות שונות שכינסו יצירות ספרות שונות  על פי התנ"ך והראו את  העניין הציבורי בנושא ,אנתולוגיות כמו "נשים בתנ"ך" אנתולוגיה תנכית " (ב3 כרכים) "האנתולוגיה מקראית  "אשכולות ""גבורים במערכה"  ו "גבורת ישראל בחזון הדורות". 

כל האנתולוגיות האלה הדגישו בהקדמותיהם ובתוכנם את החשיבות של הקשר המתמשך  עם המקרא , ואת העובדה שכל דור יוצר את התנ"ך מחדש בצלמו ובהתאם לתחומי התעניינותו.

עיבודי תנ"ך לילדים 

העניין בתנ"ך היה בשיאו בספרות הילדים והנוער שבה כמו בעבר הופיעו אף יותר רומנים תנכיים מאשר למבוגרים ולמירב   הפופולאריות זכה  עיבוד התנ"ך של סופר הילדים הידוע שרגא גפני "עולם התנ"ך לילד" (1962-1970) שב-17 ספרים עובדו כל ספרי התנ"ך לסיפורים מרתקים לילדים . הסידרה זכתה להצלחה כה גדולה שקמו לה סדרות  חקייניות של סופרים כמו ארנונה גדות ו"ליאור עשת" ( שם בודי של מירון אוריאל ), כולם חוזרים על הנוסחה של גפני של הפשטת  סיפורי  התנ"ך והרחבתם לילדים והדגשת הערכים הלאומיים (יש שיאמרו הלאומניים ) שבהם של הדגשת  זכותו של עם ישראל על ארצו וערכי הגבורה שבסיפורים ,הדגשה שזכתה לעיתים לביקורת קשה ביותר  ממבקרי ספרות  הילדים. גפני  בשנותיו האחרונות עבד על עיבוד חדש של הסדרה לפרסום מחודש וכותב גם כמה ספרים חדשים במסגרתה כמו על בריאת העולם אבל אלו לא יצאו לבסוף לאור.

 ב-1978 המשיך הסופר משה שמיר בסגנון זה של עיבוד סיפורי  התנ"ך  לילדים תוך שמירה על דיוק ארכיאולוגי   וערכים לאומיים בסדרה של ארבעה ספרים  שתיארה את תולדות ישראל מימי יהושע ועד לחורבן בית ראשון שעבדה את סיפורי ספרי שופטים שמואל ומלכים אך   למרות איכויותיה  הספרותיות והאינפורמטיביות ועיצובם הגראפי הנאה  של הספרים  היא כבר זכתה להצלחה פחותה בהרבה מהסדרות שבאו לפניה.

הנסיגה מהתנ"ך 

העניין  בתנ"ך לא באמת  נמשך לאחר שיא מסויים שהיגיעו אליו בשנות החמישים.

משנות ה-60 ובעיקר משנות ה-70 ואילך פחות ופחות סופרים חשובים פנו לנושאים  תנכיים  וכאשר עשו זאת הם נטשו לחלוטין את האספקט הארכיאולוגי היסטורי לאומי שהיה כה חשוב  בעשורים הקודמים והדגישו יותר את האספקטים האישיים והסימבוליים כלל אנושיים של הסיפורים והדמויות. מבין  הסופרים הבולטים המועטים שפנו לתנ"ך בתקופה זאת היו עמוס עוז בסיפורו "באדמה הנוראה הזאת" בקובץ  ארצות התן על יפתח הגילעדי בו מושם דגש על האלמנטים הפסיכולוגיים בסיפור ,ופנחס שדה בספרו  מות אבימלך ועליתו השמימה בזרועות אימו  (1970) על בנו הרצחני של השופט גדעון   שבו הסיפור מקבל  משמעות מטפיזית והרקע ההיסטורי תנכי הוא למעשה חסר כל משמעות . יצירות אלה היו למעשה בודדות   בתקופה זאת ,רוב הסופרים החשובים  נטשו את עולם העבר וכל שכן את תקופת המקרא למען ההווה ובעיותיו.

 וכך היה גם בספרות הילדים שבה הופיעו רק  יצירות בודדות כמו  שאול (1985) של גלילה רון  פדר סופרת הילדים הידועה היחידה בעשרות השנים האחרונות שניסתה את כוחה בכתיבת רומן   מקראי.והוא היה ההיחיד שכתבה להוציא כמה ספרים בודדים בסדרת "מנהרת  הזמן" שלה על מסעות  בזמן  לימי התנ"ך". 

 היו גם את ,המלך דוד ׁ(1984ׁ)ׁׂׂ ו-הנקבה (1992)ׂ על ימי חזקיהו שניהם של  יעקב גורן  גם  הם זכו רק  להצלחה מועטה.

ליתר הצלחה זכו עיבודים של סיפורי ספר בראשית בצורה סיפורית  לילדים  קטנים בידי סופרים  כמו דבורה עומר , ועמוס בר,

ובשנות ה90 בידי הסופר הידוע מאיר שלו  שספרו  מבול נחש ושתי תיבות  (1994) הופיע ברוח הזמנים החדשים תחילה כקלטת השמעה    והפך לסרט מצויר לפני שיצא לאור כספר. 

 פרט לעיבודים מעין אלה בשנות ה80 וה-90 הז'אנר המקראי  גם בספרות הילדים נעלם כמעט לחלוטין  ככל הנראה בגלל חוסר העיניין של הקוראים.את מספר הרומנים המקראיים שהופיעו בכל שנה ניתן היה לספור באצבעות יד אחת ומה שהופיע היה לרוב בהוצאות ספרים משניות או עצמיות ,נכתב בידי אלמונים ונתקל   בהתעלמות  מוחלטת של הביקורת .

סאטירות תנכיות 

עם זאת היו כמה יוצאי דופן שהראו שעדיין אפשר לעשות הרבה עם החומר המקראי.

סטיריקנים כמו מאיר עוזיאל  ואפרים סידון החלו להשתמש בתנ"ך כאמצעי להלעגה ולביקורת על  המציאות הישראלית המודרנית באמצעות אנכרוניזמים מכוונים. סגנון זה הוא  עתיק מאוד ומוצאו עוד באנכרוניזמים של המדרשים שבהם הוצגו גיבורי התנ"ך כתלמידי ישיבה ( אם כי אין זה ברור אם  האנכרוניזמים היו מכוונים ) ונמשכו בפורים שפיל של ימי הביניים שבו המחזת מגילת אסתר הפכה לפרודיה על המציאות בת הזמן דבר שהפך לחלק קבוע מחג הפורים עד עצם היום הזה.

מסורת זאת הכניס לספרות הילדים העברית הסופר יהודה צבי לוין שבסיפורים כמו "למך ולמך" (1898) "נח  בתיבה" (1899) ,"יקטן ובניו"(1907 ) ואחרים, יצר יצירות מבדחות על רקע עולם התנ"ך שההומור שבהם הוא  מעצם האנכרוניזמים המודרניים אותם מכניס הסופר במכוון  על מנת להציג את הדמויות המקראיות כדמויות  של בשר ודם החיות בעולם הדומה מאוד לעולמם של הקוראים הצעירים וכך לקרב אותם אליהם. (הומור שלא תמיד הובן על ידי המבקרים בני הזמן אותם הדבר הרגיז מאוד).

בשנות ה-50  בעת תקופת שיא העניין במקרא בקרב החברה הישראלית הימשיך סוג הומור אנכרוניסטי זה  ב"עיתון " בעריכתו של ישראל אלדד "דברי הימים" שבו הוצגו אירועי התנ"ך ותקופתו במיסגרת של עיתון  יומי כאילו אירועים אלה התרחשו היום אך תוך הקפדה על שמירה של אמינות היסטורית וארכיאולוגית.

את "דברי הימים " אפשר למצוא ברשת כאן :

 .אפרים סידון ממשיך כיום במסורת זאת ,תחילה בקומיקס שלו "לחיות מהתנ"ך"  שפורסם במקורו בכתב העת  "כותרת ראשית" והיה אמור לכסות את כל התנ"ך מראשיתו ועד סופו "ב990 פרקים" אך כתוצאה מסגירת  כתב העת הספיק להגיע רק  עד אמצע ספר שופטים לימי יאיר הגילעדי  (ופורסם בשני כרכים שכיסו את  החומר עד סוף  ספר דברים תחת השם "לחיות מהתנ"ך" )

בקומיקס זה השתמש סידון בסיפורים התנכיים לשם הלהגה על המציאות הישראלית המודרנית ועל אירועים  שונים בה תוך שימוש לעיתים גס ממש בסיפורי התנ"ך  הסידרה היתה מבדחת ביותר אולם השימוש  הטופיקלי מאוד באירועים פוליטיים שונים שנכפו לעיתים על סיפורי התנ"ך הפך את חלק מההומור כיום לבלתי מובן לאחר שאירועים אלה  נשכחו זה מכבר..

.

סידון המשיך בסוג הומור זה ( מרוכך יותר) עם סדרת הטלביזיה אותה כתב "חצי המנשה" על תושבי כפר קטן "בציר אביעזר " בימי השופט שמשון ויחסיהם עם החיילים הפלישתיים השולטים בכפר.  (שם הכפר לקוח משם רומן תנכי נשכח מ– 1958 של יוסף עוזיאל "בציר עביעזר" על ימי גידעון).

גם בסדרה זו חגג ההומור האנכרוניסטי המבקר את ישראל המודרנית והסידרה זכתה להצלחה  רבה בקרב הציבור .

גם  מאיר עוזיאל בספרו   על כיבוש הארץ בימי יהושע עובדות על תשוקה מסוימת(1992)

ובספר איש הישר בעיניו /    [תל אביב] :   טוטם,   תשע"ד 2014 על ימי השופטים השתמש בסוג  הומור זה  למטרות דומות.

אלמנט מרכזי בסוג ההומור הזה הוא השמת עברית מודרנית "סלנגית " בפי הדמויות התנכיות הקדומות בניגוד למאמצים הנואשים של מחברי סיפורים תנכיים קודמים למצוא לשון מיוחדת  שתתאים לספור הקדום  (לרוב ללא הצלחה רבה).

תנ"ך ומדע בדיוני 

דרך  אחרת לניצול החומר התנכי למטרות מודרניות (וקירובו לקורא המודרני הספקני )היה הפיכתו למדע  בידיוני. הופיעו ספרים שונים  בסיגנון זה כמו קובץ הסיפורים של חוקר המקרא אפרים צורף מכוכב אל כוכב  (1983)  שהציג את סיפורי ספר בראשית ובמדבר משולבים במוטיבים מדעיים בידיוניים וקבליים.

ספרה של  נעמי עופרי קיטרון ואת להב החרב המתהפכת (1987) שהציג  את סיפור יעקב  מנקודת מבטו של איש כוכב אחר שהוא המלאך בו נאבק יעקב ,וספרו של אורי דביר הקוף הפטפטן(1995) בו מוצגים אירועי ספר בראשית כתוצר ידיהם של יצורים זרים שבראו את המין האנושי (בדומה לתיאוריות של אריך פון דניקן)

 ספרים אלה היו רק חלק מגל של ספרים  שניסו להתאים את סיפורי התנ"ך למציאות המדעית טכנולוגית המודרנית ובו בזמן (בחלק מהמקרים ) לשבור טבואים דתיים שונים ,מגמה  הקיימת בסיפור התנכי עוד מימי  פרישמן ,אך דומה שבשנים האחרונות היגיעה להקצנה כמעט חסרת תקדים. 

סוגים שונים של סיפורים תנכיים .

מגמה מקבילה של שימוש בחומר התנכי כדי לבטא אידיאולוגיה מסוימת השונה מאוד מרוחו  המקורית ניתן למצוא ברומן של המיסטיקן שלמה קאלו הנבחר (1994) שהוא לכאורה רומן ענקי על  סיפור  חייו של החוזה דניאל אך למעשה הוא הרצאת שיטתו המיסטית של המחבר.

וגם בספרה של טלה בר מיכל בת המלך ( 2001)  שבו יש דרך סיפור שאול ודוד דרך עיניה של מיכל בת שאול למעשה גישה אנטי מונותיאיסטית המבוססת על תפיסותיה הפגאניות של המחברת שמציגה את דת ישראל הקדומה כדת הפולחן לאלה האם שהיא בעיניה האמונה החיובית יותר.

מאמר על ספרה זה של טלה בר נמצא כאן :

"למה צחקה מיכל "

 

הסופרת חוה העציוני -הלוי פירסמה סדרה שלמה של רומנים תנכיים שכולם עוסקים בדמויות נשים תנכיות ומסופרים מנקודת מבטן. מבחינות רבות היה5א הסופרת התנכית המצליחה והפוריה ביותר  ביותר בכל הזמנים.

קראו ראיון שלי עימה כאן. 

בחזרה אל האישה התנכית 

הופיע גם רומן תנכי שדרך הסיפור ההיסטורי ניסה לבטא דיעות פוליטיות עכשוויות, ספרו של חיים חיימוף "רצח והארץ התרוקנה  ( 2001) על רצח נציב יהודה מטעם הבבלים גדליהו בן אחיקם ,בידי מתנקש יהודי , ספר שיש בו למעשה מסר פוליטי לגבי רצח רבין היום.  

סוג אחר ומיוחד במינו של רומנים תנכיים שהופיע בשנים האחרונות הם סיפורים שבהם יש שני סיפורים מקבילים . אחד המתרחש בתקופתנו ואחד המקביל לו מבחינות רבות ומתרחש בתקופת התנ"ך ; שני הסיפורים משקפים ומאירים אחד על השני . דוגמאות לכך הפ ספרו של "ריקי קלר " ( שם בדוי של ראובן קריץ ) עוזאי  ( 1983) המתאר נערה מודרנית הנזכרת בחייה קודמים בתקופת המלכה עתליה ובנה יואש .סיפור הנותן תיאור חי ועשיר ביותר של התקופה וכתוב לשון מקסימה

 עתליה היא דוגמה לדמות יוצאת דופן ומרתקת ביותר בסיפור המקראי שמשום מה זכתה להתעלמות כמעט מוחלטת בסיפורת המקראית המודרנית,למעט רומן זה. יש לקוות שבימינו עם התעוררות התודעה הנשית הפמיניסטית , סיפורה וסיפור אמה איזבל יזכה ליתר התענינות וסימפטיה.

דוגמה נוספת ומיוחדת במינה לרומן תנכי היא ספרו של אלי שרייבר (חתולי) השדה והמערה אשר בו ( דו"ח נתיחה )  ( 1998). ספר הנותן סיפור אחד על סופר מודרני בן זמננו הכותב רומן על תקופת התנ"ך וסיפור שני המתאר את מאמציו של סופר מקראי בימי המלך ישעיהו לכתוב את סיפור קניית מערת המכפלח בידי אברהם אבינו . סיפור זה שיש בו מסר פוליטי ברור לזמננו מתאר את מאמציו של הסופר המקראי לשנות את סיפור קניית המערה לצרכים הפוליטיים של הזמן , צרכיו של שפן הסופר שהוא האיש האחראי ליצירת מה שאנו מכנים היום "המקרא". ועם זאת את נסיונותיו להשאיר בין השיטין את האמת כפי שהוא מבין אותה.

השדה והמערה אשר בו

יצירות ספרותיות מסוג זה המתארות לא את האירועים המתוארים במקרא כמו את הדרך שבה נכתב המקרא , הן נדירות למדי.  ספרו של הסופר היהודי הגרמני סטיפן היים דו"ח המלך דוד  על הצרכים הפוליטיים והלחצים שהשפיעו על כתיבת סיפור חייו של דוד בן ישי בימי בנו שלמה . יתכן שכיום עם התחזקות התפיסות הרואות במקרא יצירה ספרותית ואידיאולוגית יותר מאש היסטורית ,נראה בעתיד יצירות ספרות נוספות מסוג זה.

מאמר על ספרו זה של סטפן היים נמצא כאן :

דיקטטורת שלמה

נזכיר עוד את ספרו המעניין מאוד של סופר המתח "אמנון ז'קונט " אביגיל "  ( כתר ,2014)  שהוא סיפור בלשי המתרחש בימי השופט שמשון בתקופה שעזה הייתה מרכז התרבות האיזורית, ההיפך הגמור ממה שהיא היום.והנה מאמר שפירסמתי ב"יקום תרבות" על הספר ועל עזה הקדומ

ובו אישה יוצאת לחקור תעלומת רצח ,נושא נדיר ביות בסיפורים על רקע התנ"ך אבל ז'קונט מבצע אותו בהצלחה גדולה. 

ניתן  גם להזכיר את  ספרו של  שלמה  דינור  עדיאל  ( 1998) סיפורו של מלאך שמתאר  את תולדות האנושות והעולם מימי  בריאת העולם ועד ימי המבול של נוח. 

עוד  ספר מעניין במיוחד  הוא ספרו ההומוריסטי של משה יהלום (  סופר נוער פורה  מאוד  שהוא  גם מומחה  לארכיאולוגיה  )  מלכים ג' ( 2000)   סיפורו של מלך  ביהודה  והרפתקאותיו הרומנטיות  ששמו וסיפורו הושמט מסיבות טובות מאוד מהתנ"ך.     

המיטב שבמיטב  

 החשובות מכול היו 3 יצירות שהופיעו בשנות ה-80 וה-90 והאירו כל אחת את התנ"ך מזווית שונה  לחלוטין והראו שעדיין נותר עתיד לסיפור התנכי. 

הראשונה והידועה שבהם היא הטרילוגיה של שולמית הראבן  שונא הניסים (1983),נביא (1988) ו- לאחר הילדות  1994) שכונסו  ב1996- בכרך אחד צמאון: שלישית המדבר. בטרילוגיה זאת  תיארה הראבן את  מאבקם של אינדיבידואלים שונים  הנאבקים בין רגשותיהם הפגאנים והדת המונותאיסטית החדשה והבילתי  מובנת .

שונא הניסים מתרחש בימי משה , נביא בימי כיבוש הארץ בידי יהושע  ו-לאחר הילדות בימי ראשית  תקופת השופטים . גיבוריהם הם  אנשים  בודדים ומנוכרים  שאינם מובנים בידי החברה הסובבת אותם  בדומה לגיבוריו של פרישמן ( שסיפוריו מזכירים מכמה בחינות את הטרילוגיה אם כי הראבן מכחישה את  השפעתו ) .

יחוד הסיפורים היא בלשון העברית הצחה והמדויקת והמיוחדת במינה  שהיא אולי הפתרון הלשוני הטוב ביותר שנתן סופר כלשהו לבעית הלשון בסיפור המקראי מאז זמנם של מאפו ופרישמן.

הטרילוגיה תורגמה למספר שפות בהצלחה רבה והוגדרה בידי מבקרים שונים כיצירת מופת של הספרות  העברית. (אם זאת יש לציין שענינם של המבקרים הישראליים ביצירות החל רק לאחר ששני הספרים  הראשונים  תורגמו לשפות זרות וזכו  לשבחים מפליגים מהמבקרים הזרים ).

סיפור קצר של הראבן שעליו מתבסס הספר "נביא " תוכלו לקרוא בפרויקט הסיפור התנכי ב"יקום תרבות ". 

הנביא מגבעון 

ב-1987 יצא  הספר צמא שהוא החלק הראשון בטרילוגית חיי נביא מאת עמוס מוקדי שיצאה בכרך אחד ב-1996.

בספר זה מתאר מוקדי  בלשון מקראית רבת עוצמה את חיי הנביא עמוס ברומן  שהוא היצירה  המקיפה ביותר על דמות מקראית  כלשהיא בספרות העברית ומתאר את התפתחותו הנפשית והרעיונית של  הנביא מילדותו עד ההפכו לנביא הכתב הראשון ,למרות חשיבותו של הספר הוא עורר רק תשומת לב  ביקורתית מועטה ( כפי שקרה לספריה של הראבן) . 

קראו את עמוס מוקדי  מספר " על ספרו "חיי נביא" 

 הספר השלישי והשונה מאוד מהספרים הקודמים הוא ספרו של דן צלקה מלחמת בני ארץ בבני שחת  (1992) ספר זה הוא סיפור פנטסטי המתרחש בימי שלמה וניתן לראות בו כהמשך ישיר של סיפורי" ויהי היום" הפנטסטיים של ביאליק על שלמה ומחזותיהם של יעקב כהן וצבי סקלר על אותו נושא: מאבקו של מלך  השדים  אשמדי במלך שלמה אותו הוא מגרש מכיסאו לזמן מה. הספר מתאר את מעורבותו של נער פשוט  באירועים אלה וכתוב בשפה עכשווית  אך תוך שימוש עמוק ביותר בחומרים מדרשיים קדומים ובמיגון רב של  אגדות  ( כמו האגדה על עיר בני האלמוות לוז). הספר הוגדר  כיצירה חשובה  של ספרות הילדים העכשוית  אם כי יש לציין שהוא כמעט יחיד במינו בשימושו המקורי והיצירתי  בחומרים הקדומים של המדרש ( ולא  דווקא של התנ"ך עצמו).

הספר הרביעי הוא "הממלכה".של אמיר אור ( 2015).

על חיי דוד פורסמו רומנים רבים כמובן יותר מכל דמות מקראית אחר. ההתחרות קשה ועדיין אמיר אור כתב את אחד הספרים הטובים ביותר בעברית. אולי הטוב ביותר.

הספר  הוגדר בידי אדמיאל קוסמן  כ"ספר הכנעני ביותר בספרות העברית החדשה מאז יונתן רטוש". ואכן כך הוא.

אור מתעלם לחלוטין בספר זה מכל המסורות היהודיות על דוד בן ישי ומכל הפולחן המונותאיסטי שספק אם היה קיים בזמנו,הוא מציג את עולמו של דוד כפי  לכאורה לפחות כפי שהארכיאולוגיה  המודרנית היום מכירה ,ועם תוספות דמיון גרנדיוזיות משלו, ומציג את סיפורו של דוד  כסיפור פוליטיאיסטי במובהק. דוד מוצג כעובד של אלים ( ואלות ) רבים  שאין לו מושג על אל אחד,אבל יש לו שאיפה גדולה :לאחד שבטים נפרדים ומסוכסכים שעובדים אלים שונים ומשונים  לממלכה גדולה וחזקה אחת.ולכך הוא מקדיש את חייו. 

המהדורה באנגלית של  החלק הראשון של "הממלכה" 2017 

הסיפורת התנכית בציבור החרדי

ספרים אלה כמו גם סדרת הטלביזיה "חצי המנשה" ומחזהו של גילעד עברון "יהוא" הראו שעדיין לא תש  כוחו של התנ"ך להשפיע על כתיבת יצירות חשובות עכשויות שישאבו מנושאיו.   אך כיום  יצירות המבוססות על נושאים תנכיים נפוצות בעיקר בקרב הקהל החרדי (ובעיקר ילדים ונוער) שההוצאות  המיועדות לו מוציאות ספרים רבים המבוססים על נושאים היסטוריים ( ז'אנר שנעלם כמעט לחלוטין בקרב  הציבור החילוני) . הוצאות אלה מוציאות ספרים רבים על חיי דמויות תנכיות אך הם לרוב מחוסרי כל

מקוריות והם  רק מעט יותר מכינוס של אגדות חז"ל בנושא ,ולא יעלה על הדעת שהם ינסו להציג את הדמות  בצורה שונה במקצת מכפי שהיציגוה חז"ל.מעניין לציין שבקרב ציבור זה יש כנראה רתיעה מיצירות ספרות  מקוריות המתרחשות בתקופת התנ"ך (בניגוד לעיבודים מצונזרים של סיפורי תנ"ך ואגדות חז"ל), אם כי  רתיעה זאת אינה קיימת לגבי סיפורים המתרחשים בתקופות מאוחרות יותר. יתכן שהסיבה לרתיעה זאת

היא חוסר הרצון להתעסק עם תקופה שהעובדות לגביה הם "קדושות " (בין שהם מופיעים בתנ"ך ובין  שבמדרשים)  וכול עיסוק מקורי בהם עלול רק להביא לשאלת שאלות לגבי התנ"ך והדת . כמו כן יתכן  שהחרדים נמנעים לטפל בצורה מקורית בתקופת התנ"ך מאחר שהחברה בתקופה זאת היתה כה שונה מחברת  הלומדים והחכמים החרדית כיום בניגוד לתקופות היסטוריות מאוחרות יותר שבהם החברה היהודית הייתה  דומה יותר לחברה החרדית כיום ולכן "בטוח " יותר לטפל בהם . 

במידה רבה ניתן לומר שזהו הצד השני של המטבע ליחסם של סופרים חילוניים לתנ"ך כיום שכפי שראינו היגיע להקצנה חסרת תקדים בהורדת התנ"ך מקדושתו בניסיון למצוא בו רלבנטיות לזמננו. הסופר החרדי  מעדיף לגעת בתנ"ך  עד כמה שפחות בניגוד ליצירתיות שהוא מאפשר לעצמו לגבי תקופות אחרות. בכך יש נסיגה לגבי תקופות קודמות שבהם סופרים דתיים הרשו לעצמם יתר יצירתיות לגבי הנושא התנכי.(כפי שניתןלראות במדרשים ובמסורת ה"פורים שפיל" מסורות שכמעט שנעלמו למעשה בימינו).

אם זאת נכון הוא שכיום הולך ופוחת העניין בקרב הציבור החילוני  ביצירות המבוססות על נושאים תנכיים  חוסר עניין המבוסס על ההתעניינות הפוחת בתנ"ך ובהיסטוריה הישראלית הקדומה בכלל. יש לקוות  שהיצירות החשובות שצוינו  ואחרות כמוהן  ישמשו כמעין  מנוף להחזרת העניין בז'אנר הקטן אך המעניין של הסיפורת התנכית ודרכו לעורר מחדש את עניין הציבור  בתנ"ך ובעולם המגוון המשתקף בו.

דיונים כללים בנושא האם ניתן לראות בתנ"ך כולו יצירה ספרותית דמיונית :

התנ"ך מציאות או דמיון

והאם ספר יהושע הוא כולו יצירה דמיונית

על סיפורת תנכית פגאנית 

דמויות תנכיות בספרות הכללית 

דבורה הנביאה יעל ברק בן אבינועם סיסרא המצביא וגם אם סיסרא כוכבי תרבות 

הגבירה  איזבל

הגבירה  עתליה

פרויקט הסיפור התנכי 

47 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקוטובר 1973.

ולכבוד זה הנה הראיון האחרון והמפורסם  מכולם של האלוף שמואל גונן "גורודיש" מלב האפילה בג'ונגל האפריקני כפי שניתן לעיתונאי אדם ברוך אחד הראיונות המפורסמים ביותר בתולדות התקשורת הישראלית.

ראיון שהפך להצגה ידועה מאוד. 

האלוף שמואל גונן הידוע בכינוי "גורודיש" הוא אחד האלופים  הידועים וגם לשימצה של מלחמת יום הכיפורים ועם הגורל אולי הנורא והדרמטי ביותר.

הוא היה בן למשפחה חרדית  בירושלים שביחד עם אחיו התקדם מאוד בדרגות בצה"ל

גורודיש בששת הימים 

שמואל גונן.ויקיפדיה 

במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות חזית הדרום  כמפקד חטיבה 7  בהצלחה גדולה ביותר. 

 והנה נאום אלוף המשנה שמואל גונן גורודיש לסיירת חטיבה 7 ביום שלפני החמישי ביוני 1967  קרב  צומת רפיח.נאום צמא דם ושואף חורבן ללא ספק בכל קנה מידה. :

הערב ערב טרום קרב ,ייתכן ומחר עם שחר יהיה הקרב ,חשיבות הקרב מכרעת ותוצאותיו חשובות לעצם קיומנו .אם לא ננצח במלחמה זו ,לא יהיה לנו לאן לחזור .נאצר עולה עלינו להשמידנו במיטב כלי זיינו.אך כוחנו עמנו,לראשונה מאז מלחמת השחרור ,להתמודד עימו כמעט שוים אל שווים .
 אתם הגדוד המהיר ביותר בצה"ל ,ואני בונה עליכם רבות.משימתכם תהיה הקשה ביותר ,תפרצו את הפריצות הקשות ביותר ובאיגופים העמוקים ביותר ,תעלו מחר על מוצבי רפיח.אני רוצה שתוך עשרים דקות יוכרע הקרב .אני רוצה לראות את הטנקים שלהם בוערים כלפידים.אין לבזבז פגזים על חייל רגלים תדרסו אותם ואת הטנקים שלהם.

.חיילים ! יש לכם פיקוד מצויין,  קדימה לניצחון. בתקווה להתראות מחר דרך מכשירי הקשר"

לעניות דעתי זהו אחד  מנאומי הטרום קרב הטובים ביותר בעברית לפחות שמוכרים לי..

.בסיום אותה מלחמה נאם  גונן נאום ידוע  אף יותר נאום "אחי גיבורי התהילה". ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו".

האזינו לנאום "אחי גיבורי התהילה " כאן.

אלוף משנה שמואל גונן גורודיש נושא את נאום "אחי גיבורי התהילה"  לאחר המלחמה ב-12 ביוני 1967.צילם נחום גוטמן 

הספר שנכתב על אותה מלחמה "חשופים בצריח" של שבתאי טבת וגם התמונות ההרואיות שלו שצילמו צלמים כמו נחום גוטמן וצלמי מגזין "לייף"האמריקני  הפכו את גורודיש למפורסם.  

אלוף משנה  שמואל גונן גורודיש ביוני 1967 צופה בעמדות המצריות .צילום של המגזין "לייף"

האלוף ישראל טל ואלוף משנה שמואל גונן מתכננים את מהלכי הקרב. מתוך הספר "חשופים בצריח" מאת שבתאי טבת,הוצאת שוקן, 1968. מהדורה מחודשת -2017

מאידך הוא נודע כמפקד קשוח ואכזרי על פיקודיו בגלל הטעויות הקטנות ביותר.

ביולי -1973 הוא מונה לאלוף פיקוד דרום במקום אריאל שרון שפרש מהצבא ותוך זמן קצר שלושה חודשים בלבד לאחר שקיבל את הפיקוד האלוף הלא מנוסה  מצא את עצמו בחוד החנית של מלחמת יום הכיפורים.

מאמציו הצבאיים במהלך המלחמה נכשלו  הוא מצא את עצמו בסיכסוכים עם אריאל שרון שהוחזר לפיקוד שמכאן ואילך החליט החלטות תוך התעלמות מגורודיש  שלכאורה היה ממונה עליו ותוך אי ציות מופגן לפקודותיו השונות . גורודיש  בשלב מסוים אף שקל לאסור את שרון.   

 הרטכ"ל דדו ושר הביטחון דיין מחכים למוצא פיו של גורודיש וכששומעים מזדעזעים.

.בסופו של דבר הרמטכ"ל ושר הביטחון החליטו למנות מעליו את הרמטכ"ל לשעבר חיים בר לב למרות התנגדותו הקשה של גורודיש שאף איים לעזוב בו ברגע את הצבא אלא שסגן הרמטכ"ל ישראל טל הודיע לו שאם יעשה זאת בעת לחימה יכלא כעריק.

בר לב אכן התגלה כמפקד טוב ורגוע בהרבה.גורודיש העיד סגנו ,צרח כל הזמן., בר לב כמעט לא הרים את קולו . 

בסיום המלחמה איבד גורודיש את שמו הטוב.ועדת אגרנט החליטה שהוא היה אחד האחראיים לכישלון בימים הראשונים ביחד עם הרמטכ"ל וסילקה אותו מהצבא.

גורודיש היה כעת אדם שבור.הוא היה נחוש להחזיר לעצמו את שמו הטוב ולהוכיח כיצד רומה בידי משה דיין שלדעתו היה האחראי לקונספירציה שהביאה למלחמת יום הכיפורים.

לשם כך נסע לרפובליקה המרכז אפריקנית לאסוף שם  יהלומים אבל הסתבך בעסקים גרועים.

בעת שהותו שם בא לבקרו העיתונאי הישראלי אדם ברוך שראיין אותו את הראיון המקיף ביותר על חייו ועל גורלו וגורודיש בלב הג'ונגל האפריקני דיבר ודיבר.ברוך הקשיב והקליט וכתב.

אדם ברוך 

הראיון  שפורסם במוסף "שבע ימים" של ידיעות אחרונות ב-29.5 1987 הפך לסנסציה.הוא פורסם לימים בספר מאמריו של אדם ברור מה נשמע בבית", (4תל אביב : כנרת/ זמורה-ביתן/ דביר, 2004) 

  הראיון הפך למחזה מפורסם של הילל מיטלפונקט "גורודיש היום השביעי"שהוצגה בקאמרי ב-1993  בכיכובו של יגאל נאור  ושוב ב-2015 בכיכובו של נתן דטנר. 

גורודיש נפטר זמן קצר לאחר הראיון  מהתקף לב באיטליה ב-1991

והנה הוא לפניכם במלואו כפי שפורסם לראשונה עם מבחר תמונות של גורודיש  במלחמה .

בסיום תוכלו לצפות בהצגה שעלתה בתיאטרון הקאמרי בשנת 2015 ולהשוות בינה ובין הראיון. 

 הרמטכ"ל דוד אלעזר "דדו "וגורודיש בימים הטובים לפני אוקטובר 1973. צלם לא ידוע.

גורודיש בטאבה בחוף של רפי נלסון כמה שבועות לפני אוקטובר 1973 

גורודיש אולי בפעם היחידה בחייו ובהחלט האחרונה לוחץ את ידו של  אריאל שרון כעת חילופי דרגת אלוף הפיקוד. 

גורודיש במלחמה 

גורודיש יושב וחושב מה לעשות בעת שהדיווחים  האיומים מגיעים מהשטח. סגנו אורי בן ארי מחכה לפקודה. 

תמונות מתוך "מלחמת יום כיפור : זמן אמת /רונן ברגמן, גיל מלצר ; עורך – שחר אלתרמן ; [עורך אחראי – דב איכנולד] 2003 

גורודיש והרמטכ"ל

צילום שלמה ערד לע"ם. 

גורודיש בודק מפות בועדת אגרנט.

גורודיש לאחר ששמע את החלטות ועדת אגרנט

נתן דטנר ב"גורודיש" בהצגה " גרסת 2015 

קראו וצפו גם : 

שמואל גונן בויקיפדיה 

המקדימון להצגה "גורודיש -היום השביעי "

צפו בהצגה  "גורודיש -היום השביעי "במלואה 

כתבה על ההצגה "גורודיש -היום השביעי"  בהקאמרי

ראיון עם המחזאי והשחקן ב"גורודיש 

  כוכבי המחזמר "דוד " על עטיפת "מעריב לילדים – 9.5.1996

כרזה של "דוד " 

הכתבה הזאת  על תולדות המחזמר "דוד " הופיעה לראשונה ב-2003 באתר בשם "קולמוסנט" " ושם היא נמצאה ברשת במשך שנים  רבות ,עד 2020 ליתר דיוק עד שהאתר נעלם לפני כמה שבועות …

ב-1985 הוקרן בישראל למשך זמן קצר מאוד סרטו של הבמאי  אבי נשר "שוברים". נשר שהתפרסם בזכות  סרטים מצליחים שעשה כמו  ה"להקה"  ו"דיזינגוף 99" ,נכשל כשלון נחרץ בסרט  שאפתני שעשה  על אנשי המחתרות בתקופת המנדט, "הזעם והתהילה".

וכעת כדי לחלץ עצמו מקשייו הכלכליים ביים  סרט  קומי על חבורת צעירים חובבנית  היורדת לנגב כדי  לעשות סרט.  

 הסרט הנ"ל  שבתוך הסרט הוא  אופרת רוק על המאבק בין דוד לגולית והסרט אמור היה להיות פרודיה עכשווית  על  התנ"ך. בראיון עימו   מהתקופה נשר הסביר שהוא בחר בנושא אופרת רוק תנכית על דוד  מאחר  שהתנ"ך הוא " הדבר הכי  דבילי והכי אבסורדי  שיכולתי לחשוב  עליו , אצלנו התנ"ך הוא מילה נרדפת לפיהוק".  נשר חשב שהרעיון של אופרת רוק על חיי דוד המלך ישכיב מצחוק על הרצפה  המוני צופים בסרטו.  

,סצינה "תנכית " מ"שוברים". 

 אך לצערו הרב  של נשר  הסרט שאמור היה לפתור את בעיותיו הכלכליות  הפך לאחד הכישלונות הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי והוא נחשב עד היום לאחד המועמדים המובילים  לתואר הסרט הישראלי הגרוע של כל הזמנים . הקהל סירב לבוא . המפיץ שאל ביאוש : "אפילו להקרנה הראשונה אף אחד לא בא, איך הם ידעו מראש שהסרט כל כך גרוע?"  . הסרט וכל מי שהיה קשור בו קיבלו בעיתונות את הכינוי ""שבורים"". נשר  נאלץ  כתוצאה מהכישלון לברוח על נפשו מאימת נושיו לארה"ב שם התפרנס במשך שנים מביום סרטי מתח ואימה.

צפו בסצינה מ"שוברים " כאן 

עם זאת מציין שפזמון אחד מהסרט שירו של שףשף  ששר  הזמר הלא ידוע אז יובל בנאי הפך לסוג של להיט.

אבי נשר חזר מאז להיות במאי מצליח מאוד כנראה הבמאי הישראלי המצליח והידוע  והמוערך ביותר כיום .אבל "שוברים" היה כשלונו הגדול והטראומטי ביותר, סוג של נקודת שפל בקריירה שלו. 

אך  שבע   שנים לאחר הכישלון של "שוברים "  ב-1992  אירע דבר מוזר , על הבמות הוצג  בידי חבורת צעירים חובבנית מחזמר על חיי דוד   שהזכיר   את זה שתואר בסרטו של נשר …אלא שזה  זכה    להצלחה עצומה ונמשכת ודווקא אצל בני הנוע. הסתבר  שהרעיון של הדמויות בסרטו של נשר על אפשרות ההצלחה המסחרית של מחזמר רוק תנכי  המיועד לנוער  לא היה  מטורף כל כך   בניגוד למה שחשב נשר עצמו.

   המחזמר כולו היה פרי יצירתו  של  מחזאי צעיר  ( בן 23 בלבד ) , שתיכנן אותו עוד מנערותו כאשר למד על דויד בשיעורי התנ"ך בתיכון   ושכתב לו גם את הטקסט גם את השירים וגם את המוזיקה וביים אותו ( ריכוז תפקידים נדיר בדרך כלל בידי אדם אחד )  .  

""דוד" הכרזה הראשונה

" דוד " הוצג  בידי להקת "החברים של צ'יץ'"  , להקה חובבנית של תיכוניסטים שפעלו ממתנ"ס רוזין ברמת אביב גימל שאותה הקים וניהל ירון  כפכפי. הלהקה זכתה .בהצלחה גדולה והפכה  למתחרה רצינית של להקת "צעירי תל אביב " הפופולארית מאוד באותו הזמן, וזאת בראש ובראשונה הודות ל"דוד " שהפך לסוג של הצגת פולחן.

זאת לדעתי משום ש"דוד" דיבר   לצעירים והן למבוגרים.הצעירים מאוד נהנו מהשירים היפים והעלילה. הצעירים פחות  ובני הנוער  והמבוגרים נהנו כנראה גם מהמיניות המתפרצת של הדמויות בעלילה. 

זה אומר שההצגה עניינה הן את קוראי "מעריב לילדים" הן את קוראי "מעריב לנוער ו"בראש אחד" וגם את קוראי וקוראות השבועון "לאישה" שנועד למבוגרים.

.    יצירה זאת הוצגה לראשונה ב-1992 ורצה  במשך 4  שנים רצופות עד 1996.  היא זכתה להצלחה קופתית גדולה ומפתיעה.  אף אחד לא ציפה שמחזה רוק על דמות תנכית   של להקה חובבנית ממתנ"ס  שאף לא מומנה בידי תיאטרון גדול או  חברת תקליטים גדולה או בידי מפיק מסחרי נוסח "הי פיב" כחיקוי של קונספט זר כלשהוא כמקובל בתעשיה ,  תעניין את בני הנוער שאינם ידועים בחיבתם לנושאים אלה בלשון המעטה.   אבל בניגוד לציפיות ההצגה זכתה לקהל מעריצים נאמן  של בני נוער  שהיה בא פעם אחרי פעם להצגות  מכל קצווי הארץ ואף ידע לצטט את הדיאלוגים והשירים בעל פה.  הלהקה אף היציגה את "דוד "   בהצלחה בקנדה באנגלית.

שלושה מחברי להקת "החברים של צ'יץ'" שגילמו את דוד במחזמר לאורך השנים.

ארבעה שחקנים שגילמו את יואב בן צרויה ב"דוד" אחד מהם יהודה לוי  שחקן ידוע מאוד היום ,בתפקידו  החשוב הראשון. 

ארבע שחקניות במחזמר "דוד" לאורך השנים.כולן שיחקו את בת שבע  הצעירה והיפה חוץ מנועה תשבי שגילמה את אביגיל אישתו החכמה של דוד . אחת מהן יעל בר זוהר שחקנית ידועה לעתיד בתפקידה החשוב הראשון.

הדמויות השונות ב"דוד" כפי שהופיעו בדף בתוכניית המחזמר ב-1993 חסרה רק נועה תשבי שאז התגייסה.

בעלת האוב מעלה באוב אטת שמואל הנביא .סצינה מתוך"דוד"

הצלחתו של המחזמר  ופירסום כוכביו היו  כה גדולים  עד  השחקן שגילם  בו את דוד אף  קיבל מדור מיוחד לביטוי הגיגיו במגזין"" פנאי פלוס"" תחת השם "מלך ישראל "", כבוד" שיוחד עד אז רק  לדוגמניות מצליחות  לדוגמני צמרת   ולכוכבניות טלביזיה כפי שקרה   גם עם שחקנית אחרת בהצגה ,אהובתו במחזמר , יעל בר זוהר. 

כך היה גם לגבי הכוכבת של ההצגה נועה תשבי שגילמה את אביגיל אישתו החכמה של דוד ומאז הפכה לכוכבת גדולה :

מעריב לנוער – אפריל 1993

ביקורת ראשונה על "דוד" 

והנה כתבות מ"לאישה" שהתמקדו באספקטים "למבוגרים " ב"דוד" אספקטים שבהחלט לא הוזכרו בכתבות ב"מעריב לילדים " למשל. 

לאשה – 16.11.92

כתבה מ"לאישה" 22.1.1996 

המלאכיות" במחזמר "דוד" 

בעיתונות דווח שערוץ 6 בכבלים תכנן להסריט את המחזמר  עם צוות כוכביו המקוריים בסדרה של שלושה חלקים אך מסיבות שונות תוכנית זאת לא יצאה לפועל . כמה מכוכביו כמו יעל בר זוהר ששיחקה את בת-שבע  יהודה לוי שגילם את יואב בן צרויה ונועה תשבי בתור אביגיל ( דמות שאינה קיימת בגרסה הזאת )  הפכו מאז לדוגמנים ולדוגמניות ,לשחקנים מצליחים ובאופן כללי ,  לאלילי נוער ( לזמן מה לפחות ) . בין השאר הם כולם הופיעו בסדרת אופרת הסבון  המצליחה "רמת אביב ג' " שכמות המזימות ,התככים ,ההונאות ,הרמאויות , הפשעים , הבגידות ,ויחסי המין שבה של גיבוריה העשירים המצליחים והיפים  , כמעט שלא נפלה מאלה המתוארים בספר שמואל המקור למחזמר "דוד ". 

כמו "דוד" גם סדרה זאת הפכה למושא פולחן בקרב בני הנוער.

כתבה על ירון כפכפי – במאי להקת השכנים של צ׳יץ׳ ויוצר המחזמר דוד – 8/8/1996

 כפכפי עצמו  התפרסם מאז  כאחד היוצרים המצליחים ביותר  בישראל של מחזות זמר לילדים   שאליהם היה קשור כמוזיקאי וכותב שירים ולעיתים גם ככותב וכבמאי.מעניין לעבור על רשימת האירועים שבהם היה מעורב מאז אותו מופע מתנסי שכן הם כוללים כמה מההצגות הידועות והמצליחות לילדים שהוצגו מאז בישראל.  אלה כללו   את מחזה הילדים המפורסם והמצליח  ביותר בישראל בכל הזמנים ( לצד עוץ לי גוץ לי,  וספר הג'ונגל ) "הקוסם  שכתב וביים אורי פאסטר ( 1994 ושוב ב-1999)  על פי "הקוסם מארץ עוץ". והוא ככל הנראה המחזמר הידוע האחר של כפכפי. 

( קראו על "הקוסם" רשימה שלי מ-2006  כאן )

  ובמחזות ידועים אחרים כמו  "כרמן ( 1993 שאותו הפיק  גם לטלוויזיה ב-1994)  בן המלך והעני  ( 1996) על פי הספר של מרק טויין שהוא היה בין כותביו  ,  הלב ( 1997 ) על פי הספר האיטלקי של דאמיצ'יס על ילד שנוסע לארגנטינה בחיפוש נואש אחרי אימו  , היפה והחיה ( 1998 )   על פי האגדה , בגירסה מוזיקלית של חסמבה ( 1998 ) אחת ההפקות המעניינות ביותר שלו  על פי הסדרה המפורסמת של יגאל מוסינזון על חבורת ילדים הרואיים בתקופת המנדט ,  עם אקי אבני בתור ירון זהבי מפקד החבורה  וסנדי בר בתפקיד תמר סגניתו .  "מסביב לעולם בשמונים יום  ( 1999) הצגה מוצלחת במיוחד על פי ספרו המפורסם של ז'ול וורן   שאותה גם כתב וביים מלך סיאם ( 2000)  ,) על פי המחזמר ה"אנה ומלך סיאם " שבו גילם אלי יצפאן מלך תאילנדי חם מזג במאה ה-19שמנסה להבין ללא הצלחה  מחנכת אנגלית שאותה שוב כתב וביים  ו"המלך ארתור " ( 2001 )  שגם אותה כתב וביים ,  על מאבקם של אבירים בימי הביניים המוקדמים בכוחות הרשע ,הצגה שהתפרסמה בטכנולוגיות החדשניות של דמויות וירטואליות  שהופיעו בה ( ובראשן דודו טופז בתור הקוסם מרלין)    ב"קטנטנות " ( 2002) על פי אופרת הסבון הארגנטינאית לילדים וגם  היה האחראי למופע הפסטיגל של 2002.

לעתיד  כפכפי מתכנן להכין אופרת רוק נוספת בשם "עבד אדומי" על חייו של מלך מפורסם אחר ומגלומאני  של יהודה הורדוס שבנה כשביל הנצח, שחייו הם דרמטיים לא פחות מאלה של דוד. 

  אולם בסופו של דבר נראה שדוקא  יצירתו הראשונה של כפכפי   דוד  נשארה  יצירתו המפורסמת  והזכורה ביותר.

תמונות מהמחזמר "דוד" 

 "דוד" הגירסה של 2003

ב-2003   המחזמר  עלה שוב על הבמות בגירסה חדשה ושונה, ושוב עם שחקנים בלתי ידועים לחלוטין.

המערכה הראשונה במחזמר מגוללת את סיפור עלייתו המסחררת של דוד הבן הצעיר במשפחה בעיר הקטנה והעניה  בית לחם  כבר שם הוא מתגלה כמנהיג  אלא  שהאדם היחיד שמאמין בו ובעתידו הוא אחינו יואב בן צרויה. כנגד כל הסיכויים  דויד מגיע אל בית המלכות לאחר שגבר על הענק הפלישתי גולית בקרב .  שם  הוא  זוכה באהבתה ובידה של בת המלך מיכל וגם באהבתו ( ההומוסקסאולית ? )  של בן המלך יהונתן ובשנאתו של המלך החשדן ( ובצדק) שאול. המערכה מסתיימת במות שאול ויהונתן בקרב עם הפלישתים ובהכתרת דוד למלך כל ישראל.

המערכה הזאת שעוסקת כל כולה בעליתו של דוד והיא מלאה באור ובאופטימיות עם כל הקטעים הקודרים שיש בה והמתמקדים בדמויות של המלך שאול ובנו יהונתן .  דויד הוא האיש שאינו יכול להיכשל שזוכה לאהבת הכל  , בעוד ששניים אלה מהשושלת הקודמת נידונו לחורבן.

לעומת זאת  המערכה השניה היא שונה לחלוטין היא קודרת מאוד ומתארת את סיפור נפילתו של דוד , ומאבקו באיש היחידי שבו הוא יכול לבטוח יואב , הגיבור האמיתי של המחזה ,כאשר בינהם עומדת אישה  ,בת שבע שעל מנת להשיגה דויד הביא להריגתו בקרב  של בעלה אוריה ידיד  וותיק ונאמן . ובסוף חייו על דוד לבחור את מי הוא מעדיף את בת שבע הסקסית  והאהובה או את יואב הידיד הנאמן שהציל את חייו ואת מלכותו פעם אחרי פעם .

הגירסה החדשה  שעלתה כמעט  10 שנים בדיוק אחרי הגירסה המקורית הועלתה הפעם בידי בית הספר למשחק בית צבי והיא  עברה שינויים דרסטיים .הגרסה הקודמת   ( שגם היא עברה שינויים רבים ודרסטיים לאורך 4 שנות ההצגה ) הייתה קצת ארוכה יותר וכיסתה הרבה יותר מהסיפור התנ"כי על ימי דוד היו בה קטעים שלמים   על דמויות כמו אביגיל  ( נועה תשבי )   בעלת האוב , רצפה בת איה , אמנון ותמר  וכו'. בגרסה הזאת  הקטעים עם דמויות אלה  הורדו והוכנסו שירים חדשים שלא היו בגירסה המקורית  כמו   "מה הוא חושב עלי."

.הגירסה הזאת יותר ממוקדת ויותר עמוקה ומעבירה את המסר על דוד ויחסיו המורכבים  עם יואב חברו הטוב. ומעל לכל הוכנס שינוי קריטי כאשר המחזה מתמקד עתה בשאלה מדוע החליט דוד להוציא להורג את ידידו יואב בן צרויה , נושא שהיה פחות חשוב בגירסה הקודמת ,ודבר זה מוסיף יותר דרמה "אפלה" לגירסה החדשה. נראה  שכפכפי ביקש להציג את המורכבות באישיותו של דוד ולהסביר כיצד אדם שביצע כל כך הרבה פשעים, ובהם הוראה על משלוח ידידו אוריה למות בקרב,בגלל שחשק באשתו . הפך לאדם כה נערץ בעיני הדורות הבאים. הגירסה שמיועדת הפעם לקהל המבוגר יותר ויש ניסיון אמיתי ואמיץ להביא במסגרת של מחזמר עליז לכאורה את הסיפור הקודר כולו . 

 ציר המחזה הוא מערכת היחסים בין  דוד  ויואב שמתחרה על ליבו של דוד עם   בת שבע  הסכסית והתככנית. והצופה תוהה אם גם  אצל יואב  הבודד והקודר ,המצביא המושלם והנאמן האחיין שהוא כמעט אח לדוד וידידו הטוב ביותר עלי אדמות   ניתן  למצוא רמזים של תשוקה  הומוסקסואלית לדוד כמו שהייתה ליהונתן , או שאולי זאת ידידות ואהבה שהיא מעבר לכל תשוקה הומוסקסואלית המוכרת לנו  אך  למרות כל הרמזים שניתנים פה ושם ברור שדוד הוא הטרוסקסואל ולא יעזור כלום.

.יש כאן נושא מעניין של המאבק ביו הידיד והאישה על השגת  הגבר .הפרס הגדול הוא במקרה של בת שבע השגת המלוכה לבנה שלמה  ,הפרס הגדול במקרה של יואב הוא ברור פחות אם כי הוא תומך במועמדות של אחי שלמה אדוניה .  אך דומה שאחד הדברים שמניעים אותו הוא השנאה לבת שבע ש"בעטיה " מת ידידו אוריה בעלה לשעבר .בכל מקרה יואב הוא הדמות המורכבת ביותר במחזה כולו .

המערכה השניה עולה  מכל בחינה על המערכה הראשונה שבה יש קטעים "מתים ", הפיזמונים הם ברובם הגדול קליטים מאוד ויש כאלה שנשארים בזיכרון למשך זמן רב. 

איתי לוי כיואב  הוא אדיר הקול העמוק שלו שולט האיש גונב את ההצגה בכל רגע שהוא נמצא על הבמה כן גם מדוד שהשחקן שלו גיל נתנזון אינו קוטל קנים כלל וכלל הוא בסדר גמור בכל רגע שהוא נמצא על הבמה ,אבל מה לעשות כשהוא עם איתי לוי הוא אינו שולט על הבמה ואולי זאת גם הייתה הכוונה של הבמאי

עידן ברוק כנביא נתן, עושה תפקיד טוב שמתפתח כל הזמן  וכמוהו מיכאלה לוי כמיכל שעוברת טרנספורמציה על הבמה לעינינו מנערה צעירה ומאוהבת לקלפטה זקנה ומתוסכלת  אכולת שינאה ומרירות  , חבל שלתפקיד שלה לא ניתן יותר מקום גם גיל קפטן בתור המלך שאול  המזדקן  המקנא ומפחד בדוד הצעיר חביב העם   עושה תפקיד טוב. את השחקנית שגילמה את בת שבע אהבתי הרבה פחות,משום מה היא לא  עשתה את הרושם של היפהפיה המדהימה והמניפולאטורית שתסובב אדם כמו דוד על אצבעה. דווקא יעל בר זוהר שהופיעה בדמות זאת בגירסה הקודמת ניראית כמי שהייתה מתאימה יותר לתפקיד.   .

  מומלצים מאוד במיוחד שיר כבשת הרש ושיר יואב ובת שבע המלא יצרים ושנאה זה לזו.

הלבוש כלל אינו תקופתי כי אם עכשווי , ואף "שינקינאי "( אהבתי במיוחד את ה"מדים"  השחורים  שאותם לובשים  יואב ומתחרהו בניהו  )  ויש בו הבדלים ברורים בין "פשוטי העם" ואנשי המלוכה מה שמחזק את הרושם של הקהל שאין המדובר כאן בדמויות קדומות ובלתי מובנות אלא באנשים כמוהם. 

התפאורה הייתה סבירה ,לא מעבר לכך אבל בהתחשב בתקציב הנמוך מן הסתם  גם אין לצפות ליותר מכך.

כאשר יצאנו מההצגה שאלתי את גליה מה היא חושבת עליה. גליה שאינה ידועה בדעתה החיובית על  מרבית ההצגות שראתה בזמן האחרון   הירהרה וענתה שההצגה הצליחה לגמרי להשכיח ממנה את המציאות סביב לכמה שעות .

לדעתי המחזה אף מצליח הרבה יותר מכך, בהצגה של סיפור קדום שהוא בזמן עכשוי. 

עדכון :  "דוד"  תוכנן לחזור שוב שוב בערב מחווה למחזמר נעשה ב20/10/2017  חגג ירון כפכפי  25 שנה למחזמר "דוד" בערב חד פעמי בשם "בן ישי חי! " בתמיכת  תורמים בהאד  סטארט 

.

תמונה מ"דוד " צילם אריה ירדאור 

צפו

"בורקס באפלה" מציגים את "שוברים " של אבי נשר 

פרטים על "דוד"

קטעים מ"דוד" 

"גדול מהחיים ": שיר על גולית מ"דוד"בביצוע גוליית ( אורן בן דב) מגירסת 1992 

שיר "כיבשת הרש"מההפקה המקורית של 1992 

דוד: חמש השנים הראשונות 

דוד המגה מיקס עם השכנים של צ'יץ'

 היכה שאול במאותיו ודוד באלפיו פזמון "מתוך"דוד"

"דוד" חוזר לבמה ב-2017

המחזמר "המלך דוד "

המחזמר דוד מאז 1992 

האתר של ירון כפכפי

קראו גם

המלך שאול :המחזמר 

ר

כוכב הלכת נוגה הוא ונוס.

 ידיעה מדהימה :חוקרים מארה"ב ומבריטניה גילו גז מסוג פוספין באטמוספירה של כוכב הלכת השני מהשמש  נוגה הוא "ונוס" , בגובה של בין 48 ל-60 ק"מ מעל פני הקרקע. הגז הזה, כך הם מסבירים, נוצר בכדור הארץ בתנאים טבעיים על-ידי חיים מיקרוביים קטנטנים.

דהיינו יש  סימנים של אפשרות לחיים במקום העויין ביותר לחיים על פני מערכת השמש בכוכב הלכת השני מהשמש "נוגה"(!).

הנה סיפור על הנושא שהתפרסם בדיוק לשבעים שנה מכל המקומות בשבועון לילדים דתיים "הצופה לילדים" ומתאר את העתיד הרחוק של שנת 2500 כאשר ביקורים לצורכי תיור בנוגה יהיו דבר רגיל כמו הביקורים ( עד לאחרונה לפנימגיפת הק'ורונה ב-2020  ) ביבשת אירופה נניח.

הצופה לילדים " ( 1947-1964)היה עיתון הילדים של "הצופה" המגזין של תנועת המזרחי הדתית –ציונית.כתוצאה שם דגש על מסורת ישראל וערכים דתיים  בין היוצרים הבולטים בו היו יעקב רימון  וסבי יוסף זונדל וסרמן , אפרים צורף ותמר בורנשטיין לזר.  רוב הסיפורים שפורסמו בו היו בדיוק מה שהייתם מצפים משבועון לילדים דתיים.

אבל היו כמה סיפורים יוצאי דופן למשל "המורה מן המאדים " של אינדו בינדר סיפור מדעי בדיוני שפירסמנו שוב ב"יקום תרבות ".

והיה גם את הסיפור הזה שפורסם ב-1950 בדיוק שבעים שנה לפני פרסום הידיעה על גילוי אפשרות  החיים בנוגה.

משפחת סמית נוסעת לנוגה

מאנגלית "א אליצדק"

הופיע בצופה לילדים כרך ד" 1950

27.4.1950

1.6.1950

בחמישה חלקים

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי   

מאת אלי אשד

( הופיע במקור בדפוס תחת השם "המקרא בטלוויזיה ובקולנוע " בכתב העת למורים לתנ"ך "על הפרק "מספר 16,ספטמבר 1999)

המאמר הזה היה ברשת במשך שנים רבות באתר בשם "קולמוסנט" עד שהאתר  קרס ונעלם לפני כמה שבועות.אז הנה הוא שוב בגירסה מעודכנת במקצת. 

הספר הפופולארי והנקרא ביותר בכל הזמנים הוא התנ"ך, וצורת התקשורת הפופולארית ביותר כיום היא צורת התיקשורת הויזואלית של הקולנוע  והטלביזיה ומיליוני אנשים שאינם יודעים או אינם טורחים לקרוא   מקבלים את כל המידע שברשותם דרך צורות  תקשורת  אלה.  התנ"ך, זכה מטבע הדברים לחשיפה גדולה באמצעי תקשורת אלה אם כי יש ויכוח עד כמה ניתן להעביר בצורה נאמנה את הערכים הספרותיים והמוסריים  הקיימים  בו למדיום הויזואלי.

 בסדרת מאמרים זאת  אתן  תחילה סקירה על התפתחות ז'אנר הסרט המקראי בקולנוע העולמי. בחלקים הבאים בסדרה  אדון במקרא בקולנוע  ובטלוויזיה הישראלים מראשיתם  ועד ימינו, המדיומים שבהם היה צריך הספר הלאומי של עם ישראל ומקור ההיסטוריה שלו לזכות לחשיפה מלאה ביותר.  

הסרט התנכי האילם

ראשית הסרט המקראי בתקופת הסרט האילם ב-1904 כאשר נעשה סרט תנכי אילם בצרפת,   אם כי עוד שנים לפני כן נעשו סרטים שהתבססו על חייו ומותו  של ישו, ומאז נעשו סרטים אילמים תנכיים במספרים גדולים.אך אם כי נעשו סרטים תנכיים גם בארצות כמו אנגליה ,צרפת וגרמניה , הסרטים התנכיים  וההיסטוריים ביכלל החשובים והמרובים ביותר נעשו תמיד בשתי ארצות, איטליה וארה"ב.

כיתובית מסרט אילם על אדם וחווה.

באיטליה נעשו בעשורים הראשונים למאה מספר רב של סרטים תנכיים, ורק בשלב מאוחר יותר ניסתה הוליווד להתחרות עימם.

 הבמאי האמריקני הראשון שביים סרטים תנכיים חשובים  היה הבמאי המפורסם ד. ו.גריפית שסרטו הארוך הראשון  (והארוך ביותר בקולנוע האמריקני עד אז) היה סרט על פי הספר החיצוני על יהודית  יהודית מבתוליה   מ-1913.  לאחריו הוא עשה סרט אפי קלאסי שהורכב מ3 סיפורים היסטוריים  וסיפור מודרני בשם  אי סובלנות   (1916) שהחלק המפורסם ביותר בו עסק בכיבוש בבל  בימי דניאל ובלשצר .

גריפית יצר בסרט זה ז'אנר חדש של סרטים תנכיים שהיה דומיננטי  בשנות ה-20. 

סרטים שרק חלקם  בצורת פרולוג , חלום , או " פלאש-בק"" עסק בסיפור התנכי 

וחלקם עסק בסיפור בן תקופתנו  שבו  אותם השחקנים שהופיעו

בתפקידים התנכיים הופיעו גם  בתפקידים מודרניים כדי לתת לסיפור רלבנטיות

זמנם.בין הסרטים מסוג זה היו: שמשון ודלילה (1923)   תיבת נח  ( 1928)

והמפורסם בכולם  הגירסה הראשונה של עשרת הדברות (1923)  של ססיל דה מיל .

גם אם רק חלקם היה תנכי עדיין היו אלה סרטים אפיים עתירי ניצבים ותיפאורות שעלו כסף רב.

מלך הסרטים התנכיים

ססיל דה  מיל

המלך הבלתי מעורער של ז'אנר זה היה ססיל דה מיל שחידש את הז'אנר  לאחר שנים של דילדול בראשית תקופת הסרט המדבר, בשנות ה-40 עם הסרט שמשון ודלילה  (1949)  על פי ספרו של זאב ז'בוטינסקי.   לאחר סרט זה יצר דה מיל את הסרט התנכי המפורסם ביותר של כל הזמנים עשרת הדברות ( 1956) שבו יצר מחדש את נושא סרטו האילם.

אך בעוד שבסרט האילם בשם זה  הסיפור התנכי היה רק פרולוג של כ60 דקות לסיפור מודרני , הרי כאן יצר דה  מיל אפוס אמיתי של 3 שעות שבו צ'רלטון הסטון שיחק את תפקיד משה ויול ברינר את  פרעה עם אלפי ניצבים. הסרט זכה להצלחה אדירה ושימש כמודל שיש לחקותו  לכל הסרטים התנכיים שלאחריו.

A poster for Cecil B. DeMille's 1956 adventure film 'The Ten Commandments' starring Charlton Heston, Yul Brynner, Anne Baxter, Edward G. Robinson, Yvonne De Carlo, Debra Paget, John Derek, Cedric Hardwicke, Nina Foch, Martha Scott, Judith Anderson, and Vincent Price. (Photo by Movie Poster Image Art/Getty Images)

הוליבוד ואיטליה מעודדים מהצלחת הסרט המשיכו  ליצור סרטים תנכיים כמו  דוד ובת שבע  עם גרגורי פק ( 1951) שלמה ומלכת שבא ( 1959)  שוב עם יול  ברינר וסיפורה של רות (1960)  עם השחקנית הישראלית אילנה עדן ששיחקה בתפקיד רות ושחקנית ישראלית אחרת בתפקיד אחותה ערפה .

"סיפורה של רות "  היה חלק מנטיה  הוליוודית  קצרת ימים של הצבת שחקניות ישראליות בתפקידים  ראשיים בסרטים היסטוריים ותנכיים.

דוגמה אחרת היא בן חור   (1959) עם השחקנית הישראלית חיה הררית שגילמה את בת זוגו של בן חור.  .

היה הסרט  "חטאיה של איזבל .SINS OF JEZEBEL  מ-1953 שבו גילמה השחקנית פולט גודראד את המלכה החוטאת ברוח שנות החמישים עם הרבה אורגיות ( מרומזות ) והרבה נביאים מאיימים בזמן שהמצלמה העדיפה להתמקד באיזבל היפה ובתככיה עד לעונשה הבלתי נמנע. סרט שנחשב היום למלודרמה תנכית גרועה במיוחד.  

בכל הסרטים האלה התייחסו הוליבוד והאיטלקים לסיפורי התנ"ך כאל מלודרמות ומקור לסיפורי אופרות סבון המדגישים את היסוד הסנסואלי והסנציונלי בסיפורים (אורגיות רבות מרוצי סוסים, קרבות גלדיאטורים  וכו') . הבמאים הותקפו לעיתים קרובות "על ששינו והוסיפו שלא לצורך לסיפורי התנ"ך" , אך יש להודות היה עליהם לעשות זאת שכן הקולנוע הוא מדיום שונה מאוד מהמילה הכתובה וכל ניסיון להעביר את סיפורי התנ"ך בדיוק כפי שהם למסך עלול לשעמם את הצופים המודרניים  (ואכן מספר ניסיונות שנעשו בכיוון זה כמו של החברה של חיים טופול בה נדון בהמשך הצליחו רק כחומר חינוכי לכנסיות ולבתי ספר  ולא כסרטים מסחריים  לבתי קולנוע).  

ב-1966 נוצר בידי המפיק דינו דה לורנטיס הסרט  שאמור היה להיות סרט התנ"ך הגדול ביותר של  כל הזמנים ושמו נקרא בהתאם  התנ"ך-בראשית.

בתחילה דובר על סידרת סרטים ש"יכסו" את כל סיפורי וספרי  התנ"ך .לאחר מכן דובר על סרט שיכסה "רק "  את כל ספר בראשית וחלקיו יבוימו בידי במאים שונים . אך לבסוף הסרט שנוצר  כיסה ב3 שעות רק את 22 הפרקים הראשונים של בראשית ובוים כולו בידי ג'ון יוסטון. אם כי  הסרט זכה להצלחה לא הייתה זאת ההצלחה לה קיוו המפיקים ואיתו נסתם הגולל על ז'אנר הסרט התנכי הגרנדיוזי בקולנוע.

צפו במקדימון לסרט זה כאן.

סרטים תנכיים נעשו מעתה  אך ורק בשביל הטלביזיה בתקציבים ובגרנדיוזיות קטנים בהרבה.

מאז    ניסו בהוליווד  לחדש את ז'אנר הסרט התנכי כמה פעמים.

  ב-1985 בסירטו של הבמאי ברוס ברספורד עם ריצ'רד גיר המלך דוד  . אך  סרט זה לא זכה להצלחה הקופתית המקווה,וקיבל  ביקורות גרועות.

ז'אנר הסרט התנכי בקולנוע ההוליוודי  היה שקוע מאז בתרדמה.

עם זאת בשנות התשעים חלה התעוררות בתחום הקולנוע התנכי מכיוון בלתי צפוי : הסרט המצוייר.

הסרט המצוייר נסיך מצרים  (1999)   מחזמר שלו תרמה בין השאר הזמרת הישראלית עופרה חזה שיר זכה להצלחה גדולה ביותר .

צפו במקדימון שלו כאן.

כתוצאה החברה מפיקה DREAMWORKS  יצרה סרט תנכי מצוייר נוסף  על חיי יוסף  "יוסף מלך החלומות".   . משום מה סרט זה לא יצא למסכי הקולנוע כמו קודמו אלא ישר לשוק קלטות הוידאו בנובמבר 2000 .

  בטלוויזיה ובשוק הוידיאו סרטים מצויירים על נושאים מקראיים הם פופולאריים מאוד ומופיעים בכמויות גדולות בעיקר עבור שווקים פאונדמליסטיים. 

במאה ה-21 נעשו עוד כמה סרטים תנכיים גדולים כמו סרטו של רידלי סקוט על חיי משה  "אקסודוס:אלים ומלכים " ( 2014) 

וסרט  על המבול "גם הוא מ-2014.

אבל להצלחה שלו בשנות החמישים הסרט התנכי לא חזר. 

התנ"ך בטלוויזיה

בטלוויזיה האמריקנית  לעומת הקולנוע  הז'אנר מראי סימני חיות חזקים.

אפשר למצוא נושאים תנכיים גם במקומות מוזרים למדי  כמו סדרת "מנהרת הזמן " משנות השישים שבה אחד הפרקים עסק בהגעתם של צמד נוסעים בזמן לעיר התנ"כית יריחו הנצורה בידי צבאו של יהושע והשתתפותם במאבק שהביאו ללכידת העיר (!) ..אם כי הופעות כאלה של נושאים תנכיים בסדרת מדע בדיוני הן נדירות.

צפו בפרק זה כאן.

אבל ניתן למנות גם מקרים נוספים כמו הסדרה "זינה " על עלילות אישה לוחמת ביוון העתיקה שבמהלך הסדרה נפגשה באברהם בעת שעסק בעקידת יצחק , ועזרה לדויד במאבקו בגולית , ואף חיפשה אחרי ארון הברית של הישראלים .

בטלוויזיה האמריקנית היו גם סדרות מצויירות לילדים המבוססות על סיפורי התנ"ך, מהן שהוקרנו בטלויזיה של שכנתנו לבנון. 

מידי מספר שנים יצרה  הטלביזיה האמריקנית סרטים תנכיים חדשים לרוב בצורת מיני סדרות שהמפורסמת שבהם הייתה ההפקה האיטלקית משה נותן החוק  (1976)  עם ברט לנקסטר בתפקיד משה ומתסריט של הסופר הבריטי המפורסם אנתוני ברג'ס . סידרה זאת באורך 6 שעות שצולמה במדבר סיני ניסתה לתת תיאור ריאליסטי ומפורט ביותר של חיי המצרים  והעברים הקדמונים.

שני סרטים תנכיים מקבילים כל אחד באורך 4 שעות נעשו עבור הטלוויזיה האמריקנית בידי הבמאי היוני קאקויאניס על יעקב ויוסף ויצאו  בגירסה משולבת ומקצרת לקולנוע כסיפור יעקב ויוסף (1977). בשנים האחרונות יצרו   מפיקים איטלקיים בשיתוף פעולה עם המפיק  טד טרנר סדרת סרטי תנ"ך שאפתניים כל אחד באורך 4 שעות שאמורים לראשונה לכסות את כל התנ"ך. המטרה המקורית של המפיקים האיטלקיים   הייתה  להסריט  לראשונה את כל ספורי התנ"ך כולל סיפורים שלא הוסרטו עד כה ב-40 סרטים אך לבסוף החליטו לצמצם במעט את הפרויקט השאפתני הזה….

עד כה נעשו סרטים על "בראשית : הבריאה והמבול " (1993)  אברהם,(1994) יעקב (1995), יוסף ( עם השחקן בן קינגסלי בתור פוטיפר , 1995), משה ( עם השחקן בן קינגסלי כמשה, 1996) , שמשון ודלילה ( עם השחקן דניס הופר, 1996), דוד ( עם לאונרד נימוי  , 1997) ,שלמה ( עם בן קרוס , 1997) ,  ירמיהו( עם פטריק דמפסי, זהו נושא שכמעט לא טופל כלל עד כה בסרטים  ) , אסתר ( עם פ. מורי אברהם כמרדכי ) , ומיני סדרה על ישו.   

בסרטי טלוויזיה האמריקנים והאיטלקים הללו   זכו   סיפורי התנ"ך לטיפול ראליסטי ומפורט ביותר מעבר למה שזכו לו אי פעם על המסך הגדול . וגם אם אינם יכולים לספק את "הגרנדיוזיות , אלפי הניצבים , והתקציבים הגדולים אותם יכול לספק המסך הגדול,"

דומה שיתר הריאליזם וההתמקדות בדמויות רק הטיב עם  הסיפורים המקראיים.

ובעשוריםהאחרונים החל בברזיל דווקא ז'אנר של טלה נובלות על פי סיפורי התנ"ך כמו סיפור יוסף וסיפור משה שישבו כל סידרה יכולה להגיע לאעשרות ואף מאות פרקים (!) 

גם איראן שלחה את ידה  בהסרטת סיפורים תנכיים בגירסאות מוסלמיות שלהם.  

עם זאת אם סוקרים את כל הסרטים המבוססים על התנ"ך הן לקולנוע והן לטלויזיה הרי עובדה המזדקרת לעין היא שרובם המוחלט  עוסקים בתקופה שמאז בריאת העולם ועד ימי שלמה המלך כולל . יש רק מספר מצומצם ביותר של סרטים שעוסקים בתקופות המאוחרות יותר כמו ימי איזבל ואליהו , ימי ירמיהו , אסתר, והסיפורים של הספרים החיצוניים על יהודית ועל החשמונאים . אפשר לספור אותם ממש בשתי כפות ידים , ויש תקופות שלא זכו לעולם לכל עיבוד קולנועי כלשהוא למשל ימי שיבת ציון ,או ימי עזרא ונחמיה

. משום מה תקופות אלה עיניינו תמיד הרבה פחות את יוצרי הסרטים למרות שחלקים מעניינים מאוד של ההיסטוריה התנ"כית נמצאים דווקא בהם .  אנחנו עדיין מחכים לסרטים על חלוקת הארץ בימי ירבעם ורחבעם , ימי המלכה עתליה או פלישת אשור לישראל בימי חיזקיהו. 

קיראו גם:

בחזרה לימי התנ"ך בספרות העברית

סרטי תנ"ך והיסטוריה עתיקה :

 סקירה על סרטים תנכיים :

מאמר על סדרת סרטי התנ"ך הטלביזיונית

מאמרים אחרים בסדרה כוללים את :

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

תמר אשת ער 

יוסף הצדיק כוכב הקולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

רות המואביה כוכבת קולנוע 

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש כוכב קולנוע 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

פוסטר הסדרה התנכית הקומית העברית הידועה מכל. 

בחזרה לימי התנ"ך  בקולנוע  ובטלוויזיה בישראל 

מאת אלי אשד

(הופיע במקור בכתב העת למורים לתנ"ך ""על הפרק" גליון מספר 16 ספטמבר 1999 )

המאמר הזה היה חלק מסדרה של שלושה מאמרים גדולים שלי בגליונות כתב עת זה.

המאמר הראשון עסק בז'אנר  הסיפור התנ"כי.

תוכלו לקרוא אותו כאן. 

המאמר השני עסק בתנ"ך בקולנוע ובטלוויזיה בעולם ובישראל.

את החלק הראשון שלו תוכלו לקרוא כאן. 

מאמר השלישי עסק בעיבודי קומיקס של סיפורי התנ"ך.

( ואת המאמר הזה אפשר למצוא בשני חלקים מורחבים בבלוג זה

חלק א-סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי 

חלק ב- הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי ) 

הם עלו לרשת באתר בשם קולמוסנט מקוצצים ומעודכנים .אבל האתר שבו עלו "קולמוסנט " קרס וירד מהרשת לאחר שנים רבות לפני כמה שבועות.הכל נעלם. 

אז הנה החלק השני של המאמר על התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה שוב וגם מעודכן ,כי לשמחתנו יש מה לעדכן על ההתפתחויות בתחום זה מאז שנת 1999. ועכשיו יש גם הזדמנות לראות עם התחזיות שלי לגבי עתיד הז'אנר מסוף המא הה-20 התממשו בעשורים הראשונים של המא הה-21. 

התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה הישראלים.

מאמר זה הוא המשך של מאמר אחר  שעסק בסרטים על נושאים תנכיים שהופקו בחו"ל.במקור בפרסום בכתב עת מודפס הם היו מאמר אחד.

עבור הרשת חילקתי אותם לשניים. 

במאמר זה נעסוק בנסיונות השונים המוצלחים יותר ו( לרוב ) פחות להפיק בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית סרטים על תקופת התנ"ך ובית שני , וגם סרטים שקשורים לכך שעוסקים בנושאי חשיפת מידע על תקופות אלה , סרטים על נושאי ארכיאולוגיה.

דומה שאם יש איזו שהיא ארץ שבה היו צריכים להיות מופקים סרטים תנכיים הן במספר הגדול ביותר והן ברצינות הרבה ביותר לקולנוע ולטלביזיה היא ארץ התרחשותו ויצירתו של התנ"ך ישראל בידי עם התנ"ך ובלשון התנ"ך. אך במציאות למרות תוכניות גרנדיוזיות שונות שאכן קראו להסרטה של כל התנ"ך , מצבו החלש תמיד  של הקולנוע הישראלי וסיבות נוספות בהן  נדון בהמשך מנעו את יצירתם של יותר  ממספר מועט ביותר של סרטים המבוססים על התנ"ך.

כתוצאה רוב ההפקות התנכיות   שהתבצעו בארץ היו  זרות או בשיתוף חברות זרות. 

הקולנוע התנכי ההיסטורי הארץ  הישראלי

נראה שבבתי הקולנוע בארץ ישראל סרטים היסטוריים ותנכיים היו תמיד פופולאריים, ידוע ששני  הסרטים הראשונים שהוקרנו בבית הקולנוע הראשון בתל אביב "עדן "

היו שני סרטים היסטוריים איטלקיים  "ספרטקוס " ו"ימי פומפי האחרונים " ובחירה זאת הראתה מן הסתם על ידע  של המפיצים ושל בעלי בית הקולנוע של מה הקהל "רוצה " לראות. .

התוכניות ליצור סרט תנכי  עברי   ראשיתם בתקופת  ראשית הקולנוע הארץ שראלי בכלל ושלא במפתיע  התסריט העברי הראשון שנכתב בארץ ישראל היה על נושא תנ"כי . כותבו היה בוריס שץ מיסד ומנהל בית הספר לאמנות בירושלים " בצלאל " .

במסגרת בית ספר זה שאף שץ להחיות את האמנות היהודית ובמרכזה להעמיד את נושאי התנ"ך וההיסטוריה הקדומה של העם שרק אתם, האמין, ניתן יהיה ליצור תרבות עברית חדשה.                           

וכך לאחר שהחל להתעניין באמנות הקולנוע ( כנראה לאחר הסרטה של בית ספרו בידי חברה זרה  לאחד מהסרטים הראשונים שנעשו על ארץ ישראל) החלו שץ וכמה ממורי בית  ספר לדון  ברעיון של הקמת תעשיית קולנוע ארץ ישראלית שתתמקד בהפקת סרטים תנכיים. הם דנו עוד ב-1912  בהקמת  " חרושת להפקת סרטים " לה קראו " מנורה".

 במסגרת התוכנית כתב שץ תסריט של סרט תנכי מקורי: "חורבן בית המקדש ושיבת ציון". התסריט היה על הנביא ירמיהו והתבסס על מסכתה אותה כתב והוצגה ב"בצלאל"" בחגים.

עמוד השער של ספר עתידני של בוריס שץ שבו הוא מגיע לארץ ישראל בשנת  2018 ובאחד משיאי הביקור צופה בסרט תנכי עברי מקורי על הנביא ירמיהו. 

 למרבית הצער הסרט המוצע לא יצא מגדר חלום .אבל בספרו האוטופי "ירושלים הבנויה: חלום בהקיץ"" (1924) תאר שץ כיצד הוא מתעורר בעתיד בארץ ישראל האוטופית בה התגשמו כל חלומותיו ובהם הסרטה של תסריטו התנ"כי. שץ תאר באוטופיה שלו בפרטי פרטים את עלילת הסרט "חורבן בית המקדש  והשיבה לציון "  הצבעוני והמדבר המתאר את סיפור מאבקו של ירמיהו הנביא נגד השחיתות  בממלכת יהודה . הסצינות בסרט החזוי כללו את  נבואות החורבן של ירמיהו , את טקסי עבודת האלילים והקרבת  קורבנות ילדים בגיא בן הינום ,את כליאת הנביא  בבור בידי  צדקיהו ,ואת כיבוש  העיר וחורבנה בידי הבבלים ואת הגליית העם . ברוח הציונות הסרט מסתיים בתיאור  ארץ ישראל הבנויה והמודרנית והחזרת העצמות של הרצל  לירושלים בעתיד הקרוב.

הסרט נועד בגלוי לצורכי תעמולה ציונית, אבל  שץ כאמן מנוסה הבין היטב שיצירת אמנות אינה יכולה להיות מורכבת רק מסיסמאות  רעיוניות ועליו לספק לצופים גם ריגוש אמנותי . לשם כך צירף לתסריט תיאור של  "השימוש המתוחכם ( שהוא מתקדם מאוד לזמן כתיבת התסריט) שיש לעשות בתמונה, " "בצליל , בצבע ,באפקטים, בסצינות המונים (!) ובעיצוב " כמו פיסולי " של הנביא " "ירמיהו ( שץ היה אחרי הכל בראש ובראשונה פסל ), הוא ניסה ליצור סרט תנכי " שישלב תעמולה ציונית עם רמה אמנותית גבוהה בדומה לסרטים שנוצרו באיטליה  ובארה"ב.

אך שץ לא הצליח למצוא מימון להפקת תסריטו הגרנדיוזי שהקיף הן את העבר הרחוק והן את העתיד , למרות איכויותיו הציוניות  התעמולתיות, ולא נותר לו אלא לתאר את הצפייה בהקרנתו בעתיד אוטופי רחוק .

עדכון : ב-21 במאי 2018 הופעתי  ביום עיון  של המחלקה למקרא של אוניברסיטת תל אביב "התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה הישראליים  " שעסק בסרטים תנכיים  ישראליים ובהשראה תנכית  לסרטים ישראלים.

ושם נתתי הרצאה המבוססת  על מאמר זה "״האם אפשר להסריט את התנ"ך כפשוטו: התנ"ך בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית״ עסקתי בסרטי הז'אנר וגם בתסריט המוצע של בוריס שץ ודנתי בשאלה מה היה בוריס שץ חושב אילו היה נוסע בזמן  כמתואר בספרו "ירושלים הבנויה " משנת 1924 ומגיע לשנת 2018 האמיתית, מגיע לכנס הזה וצופה בסרטים שהוקרנו בו.

האם היה מרגיש שחזונו הוגשם? 

( את התשובה תקבלו בסיום המאמר).

למרות כשלונו של שץ  להסריט סרט תנכי מורי בצלאל המשיכו בתכניותיהם להסרטת סרטים המבוססים על התנ"ך וב1919 פורסם בעיתון ""הארץ"" מאמר בחתימת ג.א הוא מאיר גור אריה אחד מהמורים בבצלאל.

במאמר זה " ראינוע עברי  מעין הצעה"  העלה גור אריה את התוכנית של אנשי בית ספר ""בצלאל "" לגבי המהות והתכנים התנכיים של הסרט העברי לעתיד. במאמר זה כתב " "גור אריה ""החזיון העברי מהיכן נקחנו …. ראשית נקחנו מכתבי הקודש מן התנ"ך!"….הם הגויים מבינים את העניינים האלה באופן אחר לגמרי ושמשון של רמברנט ואותו  "הזקן שבתמונת ""על נערות בבל"" אינם ביבליים לפי רוחנו שלנו . ושאול המלך טרגדיה אנושית זאת שלא מצאה עד היום את ביטויה המודרני אצל שום יוצר -האם לא טרגדיה עברית גדולה תהיה זו לכשתופיע בתוך הפילם העברי מעל הרי ישראל ? וכל אותם  המחזות הקטנים שבנביאים למן שמואל .. ועד אותה השורה המזעזעת על רצפה בת איה  והגבעונים כלום דללו כבר מקורות אלה? ועוד וזאת האגדה העברית מעיין נעול זה  החתום בפני האחרים כלום חומר מעט יכול הוא להמציא לראינוע העברי שלנו? …הפילם העברי יכול להחיות תקופות שלמות של ההיסטוריה העברית מימות חכמי  התלמוד עד ימינו אלה..התחלתו של מוסד זה תהיה בארץ ישראל וכאן יכול "הטבע בעצמו לשמש אותו בכל הנחוץ שם למחזות גיבורים סצינות בודדות מן התנ"ך ,מחזות קטנים מימי בית שני ,מחזות של עליה לרגל , של הבאת ביכורים וכו'..

גור אריה סיים את מאמרו בהצעה: " צריך שמוסד עברי בארץ ישראל יתחיל ביצירת פילם עברי . ואת העבודה הזאת הלא אפשר להטיל על בית האמנות "" בצלאל ""בירושלים." "ביה"ס בצלאל אמניו ומנהליו יחד עם חבר סופרים עבריים יגשו עד מהרה לייסוד מוסד" הראינוע העברי … ויניחו את היסוד הראשון לפילם הגדול של הדרמה העברית התנכית "וההיסטורית".

זאת הייתה הפעם הראשונה בה הועלו בפירוט  התוכניות הגרנדיוזיות אותם כפי שנראה העלו בעתיד אנשים כמו מרגוט קלאוזנר ואחרים  אך תמיד התגלו כבלתי אפשריות  להגשמה.

תוכניותיהם של מורי בצלאל היו גרנדיוזיות מדי עבור האמצעים המוגבלים  והמצומצמים של הישוב וההסתדרות הציונית ואם כי אחד ממורי בצלאל, בן דוב  אכן הפך לצלם הסרטים הראשון בארץ, הוא התמקד לחלוטין רק בצילום והסרטת אירועים דוקומנטריים ולא בביום סרטים תנכיים.  

ואם זאת בשנות ה20 נעשה ניסיון רציני להביא את חלומם של אנשי בצלאל על  קולנוע תנכי עברי לכלל מימוש. הניסיון נעשה בידי ידידו הטוב של בוריס שץ  יוסף גל-עזר. גל עזר ניסה להקים בארץ לראשונה חברת סרטים אמיתית שתהיה  מבוססת על תקציבים נמוכים יחסית ותוכנית הפקת סרטים ששיאה תהיה הפקת סרטים מקראיים. בניגוד לחלומות של שץ תוכניתו של גל -עזר התבססה על הבנה מעשית  של תנאי הארץ ואפשרויות ההפקה שבה.מ-1921   הוא החל לשלוח לגורמים שונים בהסתדרות  הציונית הצעות מפורטות למימון חברת סרטים ארץ ישראלית שתנצל את  הנופים המקראיים האוטנטיים של פלסטינה.

גל עזר היה ראליסטי מאוד בהערכת אפשרויות ההסרטה של דרמות בארץ. בשלב ראשון קבע, לא תוכל חברה מאין זאת ליצור דרמות מקראיות והיסטוריות ,הם ידרשו סכומי  הפקה גדולים מידי וסטודיו מודרני שבו אפשר יהיה לצלמם. בשלב ראשון יהיה צורך  לצלם רק דרמות מחיי היישוב החדש בפלסטינה . אולם בשלב מאוחר יותר בשיתוף פעולה של חברות סרטים גדולות מחו"ל אפשר יהיה לגשת לצילום סרטים תנכיים . הוא ציין שיותר ויותר חברות בחו"ל  החלו מתענינות בהסרטת סרטים תנכיים ויהיה זה רק טבעי שישתפו פעולה בנושא עם חברה ארץ ישראלית. הוא הציע כפרויקטים להסרטה את הרומן התנכי המפורסם על ימי המלך חזקיהו   "אהבת  ציון"   של אברהם מאפו.

 לפיו כתב תסריט, ותסריט מקורי רומנטי משלו  בשם "" בימי המלך שלמה " על פילגש של שלמה המגורשת לאי רחוק ומתאהבת שם בעבד של שלמה.

גל עזר הצהיר שביצירת סרטים אלה יוכל להעזר באומנים של ""בצלאל " שייצרו עבורו" את הלבוש ואת התפאורות התנכיות בסכומים זולים יחסית ובשיתוף פעולה עם  הארכיאולוגים של פלסטינה שישמשו כיועצים ) הוא היה מיודד עם הארכיאולוגים    סוקניק בעתיד מגלה המגילות הגנוזות, ונחום סלושץ ,שהשתתפו עמו בלהקת שחקנים  חובבים  וישמרו על אמינות הסרטים . וכמובן הערבים והיהודים המזרחיים יוכלו  לספק  ניצבים ריאליסטיים לחלוטין לסצינות המוניות ללא כל צורך להוציא כסף על  איפורם שכן הם יראו אותנטיים לחלוטין…. 

אם כי תוכניותיו של גל עזר היו פרקטיות למדי הם לא זכו לתשומת לב. יתכן שאם היו הצעותיו זוכות למימון הדרוש מההסתדרות הציונית  היה כל עתידה של "תעשיית הקולנוע הארץ הישראלי ושל הסרט התנכי משתנה , אך לא זה מה שקרה.

רק בשנות ה-30 החלו לצוץ בארץ ניצני תעשיית קולנוע בידי אנשים כמו ברוך אגדתי ונתן אקסלרוד.אך אנשי הישוב העדיפו לעסוק בהסרטת הישוב החדש עם האמצעים המוגבלים שבידיהם ולא בנושאים תנכ"יים.

עם זאת מידי פעם נשמעו רעיונות על הצורך בהסרטת סרטים תנכיים.  ידוע שהמשורר חיים נחמן ביאליק שאף להפוך את האגדה הקלאסית שלו על שלמה המלך ""אגדת שלשה וארבעה"" לסרט תנכי בעל אוירה מזרחית בנוסח " סרטי אלף לילה ולילה שנעשו בהוליווד  וחיפש משקיעים .הסופר ל. חנוך  עיבד את הספור לתסריט  תחת פיקוחו ההדוק של ביאליק  והתסריט נשלח לחברות הפקה בארה"ב ובצרפת אך  לא התקדם לכל שלב ביצוע מעבר לכך ,לאכזבתו הגדולה של   ביאליק.

 הסיפור המקראי היחיד של התקופה שנכתב בידי סופר עברי ( אם כי בשפה הרוסית )  ונעשה לסרט היה "שמשון"   של זאב  ז'בוטינסקי שנעשה  לסרט חשוב ב-1949  בידי דה מיל  אך הדמיון בין   הסרט והספר היה קלוש ביותר לאכזבתם הגדולה של מעריצי הספר. 

 מאידך היו בארץ  יזמים  שכאשר לא היו בידיהם  האמצעים ליצור סרטים  תנכיים מקוריים  השתמשו לצורכיהם בסרטים זרים.וכך ב-1932 הקרין בעל בתי הקולנוע  יעקב דוידון  גירסה ערוכה מחדש של הסרט ההוליוודי התנ"ך  שהיה   שיחזור של מספר סיפורים  מקראיים שנוצר כסרט אילם ב1920  ומאוחר יותר התוסף לו פס קול באנגלית עם  באורים לאירועים התנכיים המתוארים.

 דוידון ""שיפץ " את הסרט המקורי בצורה דרסטית,  נתן לסרט את השם "המפוצץ"  "דברי ימי ישראל" ושיבץ לתוכו קטעי יומנים  ותמונות שהיללו את המתיישבים החדשים בארץ והחליף את הפרשנות התנכית המקורית באנגלית בפסוקי תנ"ך מלווים  בביאורים  "ציוניים"  בעברית. כך למשל לאחר הסיפור על שלמה המלך אמרה הקרינות החדשה"" ועם  "ישראל הוגלה מארצו .. אבל יום הגאולה קרוב ושבו בנים  לגבולם .."" ובעיקבות זאת  בא סרט קצר שפיאר את הקידמה הציונית  בארץ  ביחד עם מילות שיר ציוני  חלוצי…

כך נוצל הסרט התנכי ההוליוודי בשירות התעמולה  הציונית ולשם הדגשת הקשר בין  "תקופת התנ"ך ותקופתנו אנו , מסר שהיה  תמיד מרכזי בעיני כל מי שרצה לעשות סרט" מקראי מקורי בארץ

הסרט הארץ ישראלי ההיסטורי הראשון

האיש שיצר בארץ  את ז'אנר הסרט העברי ההיסטורי  היה נתן אקסלרוד שב-1937-38 יצר את  הסרט מעל החרבות  ביחד עם הבמאי ארי וולף מטובי במאי התיאטרון בארץ ישראל באותה התקופה .

  כמה שנים קודם לכן קודם לכן צילם  אקסלרוד ביחד עם הבמאי התסריטאי והמפיק חיים הלחמי  את הסרט העברי הראשון באורך מלא  "עודד הנודד"  (1932)  לפי ספרו  של צבי ליברמן,סרט שלמרות היותו אילם  זכה להצלחה רבה.

ליברמן היה ידוע גם כמחבר רומנים  היסטוריים תנכיים לבני הנוער והפרויקט הבא  של אקסלרוד היה להסריט את ספרו מעל החרבות  ( לו תרם ליברמן את התסריט)  שתיאר  כפר יהודי בתקופת המרד הגדול ברומאים.

במסגרת סיפור מסגרת המתרחש ב"זמננו" של שנות ה-30  כאשר  מדריך בכפר נוער מספר את   העלילה הקדומה לחניכיו , ילדים פליטים מגרמניה הנאצית. הסרט מתאר כיצד טובחים   ליגיונות הרומאים ( שגולמו  כולם בידי שחקני קבוצת ""הפועל"" תל אביב) את כל   התושבים המבוגרים של כפר שלו. ילדי  הכפר שורדים לאחר מות התושבים המבוגרים  והסרט מתמקד  בניסיונותיהם להתיישב  באדמה  ולהקים את הכפר מחדש, וכיצד בסופו של דבר לאחר קשיים מרובים בזריעת וקצירת חיטה הם יוצרים חברה חדשה  .בתום  הסיפור  ההיסטורי  שהמסר הציוני שלו על    הצורך בהתישבות בכל מחיר ,היה כמובן ברור לחלוטין, יוצאים החלוצים המודרניים ששמעו את הסיפור לקציר חג  השבועות.

סצינה מ"מעל החורבות " המתרחשת בימי בית שני. 

 היה זה הסרט היסטורי העברי  הראשון. כמו כן  היה זה  אחד הסרטים  העלילתיים  הראשונים המדברים   באורך מלא שכולו תוצרת הארץ ( קדמו לו רק "צבר" של אלכסנדר פורד מ-1932 ו"זאת היא הארץ" של ברוך אגדתי מ-1934-35 ) . הפקתו הייתה כרוכה בקשיים  גדולים ביותר בגלל מאורעות הדמים שהיו אז בארץ והביאו להפסקות  בצילומי הסרט  כאשר על היוצרים והשחקנים היה להימלט על נפשם מאימת הערבים. כתוצאה הסרטת הסרט נמשכה  כשנה וחצי   ומקומות הצילום והילדים השחקנים הוחלפו ללא הרף ( וכך   למשל מעמד שבו ילדה שאלה ילד אם הוא רוצה מיים והילד השיב שאינו רוצה צולם  חציו בבנימינה  וחציו השני כעבור שנה בתל אביב) . בעיה נוספת שצצה מחדש   בכל פעם שניסו ליצור בארץ סרט תנכי\ היסטורי  היה התקציב "המצומצם ביותר , אלף לירות של אז , תקציב שאמנם היה ענק לעומת "עודד הנודד " שעלה רק 400 לירות אך התרחש בימינו,מה  שלא אפשר את התפאורות והתלבושות  הראליסטיות שנדרשו לתחושת האמינות בסרט ,רוב התלבושות נלקחו לבסוף ממחסן  ההצגות של עיריית תל אביב או אולתרו כמו חליפותיהם של החיילים הרומאיים שהיו למעשה חצאיות פשוטות… כדי לתאר את ""גדודי "" הרומאים התוקפים" את הכפר שכולם גולמו  בידי אותם עשרה כדורגלנים הם הוצגו כמופיעים שורות שורות  כשבכל שורה היו כמובן תמיד אותם אנשים וליתר אפקטיביות צולמו בעיקר רגליהם הורסות ומועכות על רקע מוזיקה סוערת של משה וילנסקי….

הילדים שהופיעו ב"מעל החורבות ".

בעיה נוספת הייתה חוסר היכולת להפיק משחקני הסרט הילדים משחק ראליסטי ומה שיצא מהם היה רק דיקלום פטטי שהתאים יותר למסכתות בבית ספר מאשר לסרט באורך מלא בעל מגמה ציונית ככל שתהיה.  אם זאת  יש לזכור שמגמה זאת לא הייתה רחוקה מהתפיסה  שהייתה קיימת באותה תקופה בתיאטראות חשובים כמו ""הבימה ו"אהל" כשהציגו מחזות  היסטוריים .

התוצאה הייתה שהסרט נכשל בקרב הקהל לו יועד.הביקורת של התקופה ( עם כל "היותה ""צמחונית"" וציונית לעומת המבקרים של היום ) כינתה את הסרט ""פשטני בעל " "מגמה חינוכית מוסרית ברורה"" . המבקר של עיתון ""דבר"" עזרא זוסמן ביטא את " "הרצון לבטא את ההסתייגות תוך ניסיון שלא לתקוף את הסרט כשכתב " גם בתמונות " המוצלחות חסר ליטוש אחרון בידי רג'סור מומחה … רבים חסרונותיו של הסרט העברי "הראשון".  מבקר מודרני היה תקיף יותר וקבע ש"" מעבר להתרגשות שבעצם העשייה " "הפילמאית קשה למצוא ב""מעל החורבות  אפילו נקודה חיובית אחת . הגיחוך שבתסריט" שמנסה לחבר שני מישורים של שואה ותקומה -חורבן בית שני והמעשה הציוני-מקבל  משנה תוקף בבימוי הסטאטי ,בהופעה המלאכותית של הילדים מול המצלמה ובגודש מחולות ההורה המשובצים בסרט."      

הסרט  לא השאיר כל חותם ובודאי לא יצר תעשיה של סרטים מקראיים היסטוריים בארץ  שבה היה קשה מספיק ליצור סרט על החיים המודרניים והוא נשאר לא יותר מקוריוז. במשך שנים רבות מאוד הוא לא הוקרן כלל אך לאחרונה הוא שוחזר וניתן  היה להשיגו כקלטת וידיאו מידי החוקר והיסטוריון הקולנוע הישראלי ,יעקב גרוס.

צפו בקטע עכשווי מהסרט "מעל החורבות ".

כשהסרט העברי התחיל לדבר :כתבה של יריב פלג על "מעל החורבות "

לאחר מלחמת העולם השניה ב-1947 נעשה ניסוי מעניין במיוחד של יצירת סרט תנכי , כסרט בובות קצר . הסרט נעשה במימון של קרנות ציוניות בוים בידי הלמר לרסקי  והופק באמצעות "להקת העץ " תיאטרון הבובות של פאול לוי. הסרט שעסק בסיפור בלעם והאתון היה באורך 20 דקות ואם כי במקור נוצר כיצירה עצמאית  הוא שולב לבסוף בסרט תעמולה ציוני ארוך בשם "קללה לברכה"(1950)   בבימויו של יוסף קרומגלד שעסק בחייהם של חלוצים בארץ ישראל.   במהלך הסרט צופים הגיבורים  בתיאטרון הבובות בסיפור הבובות על בלעם , סיפור מעברו הרחוק של עם ישראל שכביכול סימל את הקללה שהוטלה על עם ישראל, להיות עם חסר ארץ , ואת הסבל הנורא שלו בשואה  אותה הופכים החלוצים בארץ ישראל לברכה. 

קרומגלד הצליח לשלב היטב את סיפור המסגרת עם סרט הבובות התנכי , שהוא הראשון מסוגו בקולנוע הארץ ישראלי ואחריו נעשו נוספים.

צפו בתוכנית על "קללה לברכה " כאן.

 התנ"ך בקולנוע הישראלי בשנות ה-50

לאחר הקמת המדינה בשנות ה50 כאשר שוב נעשו מאמצים להקים תעשיית קולנוע מקורית  הושמעו  טענות לגבי הצורך להסריט סרטים תנכיים בארץ , בכל הזדמנות, במיוחד  על רקע הפופולריות של הסרטים התנכיים באותה תקופה בהוליווד ובאיטליה פופולאריות שגרמה לכך שכמה  סרטים הוליוודים על רקע הברית החדשה הוסרטו בחלקם בארץ .בנוסף לכך באותה תקופה נהנה התנ"ך מפולאריות כמעט חסרת תקדים בארץ הן כתוצאה מחפירות ארכיאולוגיות של מצביא כמו יגאל ידין ותגליות מדהימות כמו המגילות הגנוזת , והן  כתוצאה מחיבתו הרבה של ראש הממשלה בן גוריון אליו ( שאף חיבר מחקרים על התנ"ך ואירח בביתו חוג מיוחד שעסק בלימוד התנ"ך ). 

בתיאטראות הוצגו הצגות שונות על נושאים תנכיים וספרים כמו "מלך בשר ודם " וכבשת הרש " של משה שמיר על תקופות בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית הקדומה הפכו לרבי מכר ונחשבו ליצירות מרכזיות בספרות העברית המתחדשת. באווירה כזאת דומה היה שתהיה זאת רק שאלה של זמן לפני שישראל תשתווה להוליווד ולאיטליה במספר הסרטים התנכיים שאותם תייצר . 

בין היזמים העקשניים ביותר בנושא הייתה מייסדת " אולפני הרצליה" מרגוט קלאוזנר שהייתה ממייסדי תעשיית הקולנוע בארץ . במשך שנים ניהלה קלאוזנר מאבק מתיש  להפקת סרטים תנכיים מקוריים . היא טענה שהמגרעות של סרטי התנ"ך האמריקאיים  שהם הוסיפו לטקסט התנכי המקורי דברים שלא היו ולא נבראו בו ( היא התלוננה "על כך ש40% מסרטו של דה מיל "עשרת הדברות "   הם דברים שאינם מצויים כלל בתנ"ך)." לדעת קלאוזנר כל סרט מקורי על התנ"ך צריך להישאר צמוד לחלוטין לטקסט ללא כל " תוספות ושינויים . היא הוסיפה וטענה שבהשג ידי המפיקים המקומיים  (דהינו היא עצמה ) נמצאים  האמצעים  להסריט את כל התנ"ך עד סוף ספר שמואל ,כאשר העם התגורר במדבר באוהלים .רק    לתקופת המלכים שלאחר מכן  ידרשו תפאורות כה עשירות ומספר כה רב של ניצבים  שיהיה צורך בעזרה של  אולפנים ומשקיעים זרים…

קלאוזנר ניסתה פעמיים לממש בעצמה את חלומותיה על הפקת סרטים תנכיים . פעם אחת  ניסתה להפיק עם רשת C.B.S האמריקנית סדרה של 36 סרטי טלביזיה באורך של חצי שעה לפי סדר כרונולוגי החל באברהם וכלה בשלמה המלך. אך למרות שהחברה גילתה עניין  רב בתוכנית היא לא יצאה לפועל לטענת קלאוזנר בגלל התנגדויות שונות של נציגי היהדות הקתוליות והפרוטסטנטיות שהתנגדו לתפיסתה לא להדגיש את הכוונה הדתית  בתנ"ך אך מאידך לשמור על נאמנות מוחלטת כשדברי הסופר יושמעו בידי קריין .

( לימים תוגשם תוכנית דומה לזאת בידי השחקן חיים טופול כפי שנראה בהמשך).

קלאוזנר קיוותה שכאשר תתחיל הטלוויזיה הישראלית לשדר היא תתחיל בשידורי סדרה   "תנכית צבעונית ש""תפעל להפצת התנ"ך יותר מכל החידונים למינהם". היא תיכננה   " "להפיק לטלוויזיה הישראלית סדרה של 12 סיפורים מן הדרמתיים והמפורסמים שבתנ"ך" לעבד אותם לפי סדר כרונולוגי בלי לשנות מאומה מהטקסט ולהציגם מדי שנה ביום  "העצמאות  בטלביזיה ולהקרינם בחו"ל בקולנוע. אך גם מפרויקט זה לא יצא דבר .

"קלאוזנר טענה ש"סכנתם"" של סרטי התנ"ך נעוצה בתוספות ובשינויים שהוכנסו בהם.  אך  כאשר היא עצמה  חיברה מחזה כתוב על יוסף ואשת פוטיפר לא ראתה ברירה אלא להכניס שינויים ותוספות לסיפור המקורי . היא ניסתה למכרו להסרטה  בהוליווד ולטענתה לא הוסרט מאחר שחריגותיה מן המסורת לא היו לרוחם של  המפיקים….  קלאוזנר עם כל תוכניותיה  הגרנדיוזיות להפקת סרטים תנכיים מעולם לא הצליחה להגשימם ולא מן הנמנע שהדרישה לנאמנות לתנ"ך הייתה אחת הסיבות , שכן המילה הכתובה והמדיום הקולנועי" הם שני צורות כה שונות שמן הנמנע הוא ליצור סרט תנכי לקהל הרחב שלא יהיו בו  "תוספות לחומר המקראי, שצמצומו פשוט אינו מתאים למדיום הקולנועי הדורש מעצם " טבעו פרטים והרחבה כפי שגילתה קלאוזנר עצמה כשכתבה את המחזה והתסריט על  יוסף.

(בכל אופן בנה של קלאוזנר עמוס מוקדי חיבר ברבות הימים את אחד הרומנים התנכיים המעולים ביותר בשפה העברית ,"חיי נביא " ספר ענק על חייו של הנביא עמוס .)

בנוסף לקלאוזנר היו בשנות ה-50 מפיקים נוספים שחלמו על יצירת סרטים תנכיים והיסטוריים בארץ. וכך חברת מולדת שיצרה בארץ את אחד הסרטים הראשונים לאחר קום המדינה ""קריה נאמנה "" תכננה לעשות לאחריו סרט על יוסף ואשת פוטיפר בחצי " "מליון דולר . חברת " ברנע "" שתיכננה להקים ב1950 עיר סרטים באשקלון שבה יופקו" סרטים רבים , הודיעה בקול תרועה רמה שסרטה הראשון יהיה סרט על המלך הורדוס " לפי רומן היסטורי "הורדוס אחי "  ותסריט  של  הסופר יעקב וינשל אך מהסרט ומעיר הסרטים לא יצא דבר.

אלה היו רק כמה מהפרויקטים התנכיים היסטוריים שתוכננו בתקופה זאת,

בן עויזרמן מראשוני היזמים של סרטים תנכיים בישראל 

להצלחה מעט יותר גדולה זכה הפרויקט של הצלם בן עויזרמן שב-  1954 הקים את חברת "חזון" שאיתה תיכנן להפיק לא פחות מ-4 סדרות של סרטים תנכיים  "" אבות "" שופטים "" מלכים "ו""נביאים"" . הוא הסריט את מה שאמור היה להיות הסרט הראשון בסדרה  יצחק ורבקה   ב-1954 באורך של כ20 דקות ונועד ליצוא לטלביזיה האמריקנית (ולכן דבר  אנגלית). בסרט זה שהיה הסרט הישראלי הצבעוני הראשון  כיכבו, על רקע המדבר,  אברהם בקר בתור אברהם אבינו   מאיר ינאי כיצחק ,וחיה הררית  כרבקה  ( הררית זכתה בעתיד  " לפרסום עולמי כשכיכבה בסרט ההיסטורי מימי בית שני "בן חור") . על פי הדיווחים "יצחק ורבקה " זכה לפרס בארה"ב ,אך הסרט לא זכה  להצלחה רבה ואי אפשר היה להפיק את המשכו "" שרה והגר "" או כל אחד אחר מסרטי  הסדרה המתוכננת ,שבה הוא היה הראשון והאחרון.

הסרט התנכי הישראלי בשנות ה-60   

תפיסה שונה מהתפיסה הראלי סטית של קלאוזנר ועויזרמן  על הדרך בה יש ליצור בארץ סרטים תנכיים בוטאה בידי הבמאי ,מבקר  והיסטוריון הקולנוע הישראלי , נתן גרוס.

במאמרי הביקורת שלו על הסרטים התנכיים הזרים שהוקרנו בארץ קבל גם הוא על שאין מפיקים בארץ כלל סרטים תנכיים .אך  בניגוד לקלאוזנר ואחרים שחלמו על סידרות "סרטים גרנדיוזיים ונאמנים לתנ"ך טען גרוס כי יהיה זה חסר טעם להפיק סרטים  תנכיים שיהיו ""נאמנים"" למקור אלא אם כן יהיה סרט מצוייר,סרט בובות  או אם ילדים יגלמו  את  הדמויות התנכיות שכן כל ניסיון להציגו בצורה רצינית "כפי שהיו  " "הדברים""  רק  יהרוס את הקסם האגדי הלא ראליסטי של המקור ויהפוך אותו  למעורר" גיחוך בעיני  הצופה המודרני המתוחכם. 

 גרוס ניסה ליישם את תפיסתו זאת בסרט אותו יצר ב-1952 שבו יצר בנוסח הסרטים ההוליוודים התנכיים של שנות ה-20 סרט בעל עלילה כפולה ,עלילת מגילת רוח משוחקת" בידי ילדי בית ספר במסגרת הצגת סיום אותה הם מעלים ועלילה מקבילה על חיי ילדים אלה בבית הספר שבמרכזה סיפור אהבה בין נער ונערה מעדות שונות המגלמים  את בועז ורות  בהצגה  וניתקלים בהתנגדות מצד משפחותיהם ובית הספר לאהבתם,כאשר שני העלילות מקבילות ומשלימות זו את זו. הרעיון של הסרט היה מעניין וללא ספק ייחודי אך הוא נגנז בגלל איכותו הטכנית הירודה .

סרט אחר שיישם את תפיסתו של גרוס ובאופן מוצלח יותר לעין ערוך היה סרט הבובות  של אחיו של נתן,  האנימטור  יורם גרוס  

ועליו ראו ביתר פירוט ברשימה שלי "המנפיש".

  הסרט בעל החלומות  (1962)ניכתב בידי נתן שיישם בו את תפיסתו המיוחדת על הצורך ליצור סרט  אגדי מיתי ללא ניסיון להציגו כריאליסטי וכך לשוות לו "צורה אמנותית חדשה  ההולמת את התקופה שבה אנו חיים" . ועם זאת הקפיד להיצמד לחלוטין למקור התנכי מבלי לשנות בו אפילו פסוק אחד.  . סרט זה היה הסרט התנכי המקורי הראשון שנעשה בארץ לאחר    שנים רבות של נסיונות וכשלונות.זהו סרט האנימציה הראשון באורך מלא (80 דקות ) שנעשה בארץ וזהו עדיין סרט   הבובות היחיד באורך מלא שנעשה אי פעם  בארץ .השג נוסף אותו קבע הסרט הוא שזהו  הסרט  התנכי הישראלי היחיד שזכה לשבחים  בלתי מסויגים של הביקורת.

הסרט שמתאר את סיפור יוסף ואחיו מחולק ל-2 חטיבות חטיבה אחת ""ראליסטית "" יותר המתארת את סיפור יוסף והחטיבה הפנטסטית יותר המתארת בפירוט  את החלומות    והפנטאסטיים אותם פותר יוסף לפרעה  חטיבה שהיא הקטע המוצלח ביותר בסרט ונותנת לו אופי חלומי ופיוטי   . את הקולות לבובות בסרט סיפקו שחקנים ידועים היום שהיו אז   בראשית דרכם כמו שלמה בר שביט , עודד תאומי, שמואל עצמון , אילי גורליצקי  ואחרים.

 "בעל החלומות"  זכה לביקורות מהללות שהדגישו שהדגישו את יתרונו לעומת הסרטים  "התנכיים הזרים. גרוס התאמץ מאוד לעשות לו פירסום מוקדם והזמין עיתונאים משלושת עיתוני הילדים הגדולים , דבר לילדים , הארץ שלנו ומשמר לילדים שיראו אותו עוד לפני גמר העריכה ואלה גמרו עליו את ההלל בכתבותיהם.  משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לבתי הספר במדינה , הוצג " "בפסטיבל הקאן , וזכה לכבוד גדול במיוחד כאשר הוזמן לפסטיבל של סרטים תנכיים" בוינה פסטיבל יוקרה שהשתתפו בו רק 7 סרטים שנבחרו במיוחד משפע הסרטים התנכיים שנוצרו באותה תקופה.  אך כל ההצלחה הביקורתית והשבחים שהומטרו  על הסרט לא עזרו לו מבחינה מסחרית. מבחינת משיכת הצופים הוא היה כישלון חרוץ אולי בגלל היותו סרט בובות שנחשב כמיועד רק לילדים. ראו אותו רק כ40.000 איש מספר קטן ביותר לאותה תקופה והוא ירד בתל אביב לאחר שבועיים בלבד של הקרנות .  אמנם משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לתלמידים בשעות הלימודים (!)  אך אלה לא היו צריכים לשלם על מנת לראותו., ונראה שעצם העובדה שזה הוכרז כסרט חובה עליהם לא תרמה לחשק שלהם  לצפות בו … .                                            

הבמאי נאלץ במשך שנים להחזיר את החובות על הסרט (שעלה 180.000 לירות )  ולשם כך נאלץ לביים קומדיה מסחרית ללא כל זיקה לאנימציה או לתנ"ך  בשם רק בלירה  . לבסוף  ב-1968 הוא  ירד מהארץ לאוסטרליה שם הקים  את חברת האנימציה המצליחה ביותר שם, הוא עשה מאז  סרטים מצויירים באורך מלא , סדרות טלוויזיה ופרסומות  מצליחות  רבות . עזיבתו הייתה אבדה גדולה לעולם האנימציה הישראלי.

בראשית המאה הנוכחית הסרט  "בעל החלומות" "שופץ"  בידי יורם  גרוס ואחינו היסטוריון הקולנוע הישראלי ,יעקב גרוס והוא שוב נגיש לקהל ואפשר להשיגו בקלטת.

צפו בקטעים מ"בעל החלומות "

כישלונו המסחרי של הסרט היה איתות הזהרה לכל מי  שרצה לעשות בארץ  סרט מקראי מקורי  וחלפו שנים עד שנעשה סרט תנכי מקורי נוסף.                 

במהלך שנות ה-60 ניסה המפיק המצליח מנחם גולן ליצור סרט אפי על  פי המחזמר המצליח בקאמרי ""שלמה המלך ושלמי הסנדלר""  שאת זכויותיו רכש ממרגוט  קלאוזנר (שגם היא ניסתה ללא הצלחה  להביא להסרטת המחזה)   . אם היה הפרוייקט  מתממש הוא אמור  היה  להיות הסרט היקר והמפואר ביותר אותו יצר הקולנוע הישראלי מעולם, ואולי אף להשתוות לסרטים התנכיים  מחו"ל  אך מאמציו הסתיימו בכישלון, וחבל.

בשנות ה-60 נעשו  בארץ רק  סרטים  שהקשר שלהם לתנ"ך לא היה ישיר. כמה סרטים  התבססו על האובססיה הלאומית באותה תקופה אחרי ארכיאולוגיה . ב-1960 נעשה סרט בבימויו של רפאל נוסבאום בשם חולות לוהטים   שתיאר תגלית של מגילות גנוזות  בעיר העתיקה סיטרה ( המבוססת על פטרה)בידי חבורה של ישראלים צעירים הרואיים שאחד מהם הוא ארכיאולוג , שהוא גם היחיד שנשאר בחיים מכל החבורה בסוף הסרט.  . הסרט עורר סערה ציבורית בגלל שמומן  בחלקו בכסף גרמני ובגלל ההערצה  למטיילים הנועזים לפטרה הנמצאת בסרט והיו ניסיונות למנוע את הקרנתו.אבל למרות ואולי בגלל הסערה הציבורית הוא זכה להצלחה יחסית בקופות. 

סרט אחר על פי מחזה של אפריים קישון  בשם  אף מילה למורגנשטרן (1963) שאחד  משלושת במאיו היה בן עויזרמן הציג את הארכיאולוגיה הישראלית באור שונה מאוד מהאור ההרואי שבו הוצגה ב"חולות לוהטים".  הסרט לעג  לאובססיה הישראלית עם הארכיאולוגיה ותקופת התנ"ך" המוצגת כדבר נלעג וחסר שחר מאחר שהוא חסר חשיבות לצרכי ההווה.

היום הסרט זכור בראש ובראשונה הודות לפזמון שהושמע במהלכו בידי להקת "בצל ירוק "  "ונצואלה " של דן אלמגור.

  סרט נוסף בשם מורדי האור  (1964)  בבימוי ותסריט של אלכסנדר רמתי לקח עלילה תנכית ושם אותה במסגרת סיפור עלילה ממלחמת העצמאות שבמהלכה תיירת  אמריקנית ומלוה הישראלי  נלכדים בכפר ערבי . במהלך הסרט יש עימות דרמתי בין  ראש הכפר דאוד הפציפיסט  ובנו המורד-הטרוריסט סאלים על השאלה אם יש לפגוע   ביהודים  או  לעזור להם    עימות שאינו אלא גירסה  ערבית לסיפור דוד ואבשלום  כפי שמרמזים השמות (סיפור המסגרת נתון במסגרת של ציטוטים מהתנ"ך ) כמו השם  עצמו הלקוח מציטוט מציטוט מספר איוב( כמו גם ציטוטים חזותיים שונים כמו הריגת "סלים הרכוב על סוסו בידי חברו הטוב של אביו ,וניסיונו של סאלים להאחז בעץ אך נופל ומת , התייחסות לסיפור אבשלום שמרד באביו והומת בידי מצביאו של אביו  יואב כשברח על סוסו ושערו הארוך הסתבך בענפי העץ) . להתייחסות תנכית זאת מרמזים גם הפסוק המסיים את הסרט משמואל ב פס' יט' 1" וירגז המלך ויעל על עלית השער  ויבך כה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום  "בני בני" ביחד עם תמונת הסיום של האב המתאבל הכורע על בנו המת כל אלה מרמזים שלפנינו גרסה מודרנית של הסיפור המקראי.

אך אפילו התייחסויות מעין אלה לסיפור המקראי היו בודדות ונדירות בקולנוע  הישראלי, של שנות ה-60 מה שמוזר במקצת בהתחשב בהתעניינות הכללית שהייתה אז בחברה הישראלית  בארכיאולוגיה ובתנ"ך  התעניינות שהופגנה בהצלחה הגדולה של סדרות לילדים כמו "עולם התנ"ך לילד" של שרגא גפני.

הסרט המקראי בשנות ה-70

 בשנות ה-70 חלה תחיה מסוימת בקולנוע התנכי בישראל,גם מאחר שכמה חברות אמריקניות ואיטלקיות החלו לצלם סרטים תנכיים והיסטוריים רבים יותר בישראל הודות להתפתחות אמצעי הקולנוע והטכניקה כאן . וכך צולמו סרטים כמו סדרות הטלביזיה משה נותן החוק , יעקב ויוסף , מצדה  (1981)  כולן  מיני סדרות עבור הטלוויזה האמריקנית ,  וסרטים על חיי  ישו כמו כמו" ישו כוכב עליון" (1973)  ו "קשר הפסחה"  (1976)  סרט  בהפקה ישראלית של מנחם גולן ויורם גלובוס .סרטים אלה היוו במשך תקופה ארוכה את החלק המרכזי  והמכריע של  הסרטים הזרים שנעשו בארץ וסיפקו עבודה לשחקנים ישראליים רבים.

אך ההפקות הישראליות  (רובן המכריע בשיתוף חברות זרות)  בנושאים  מקראיים היו  מוגבלות ומצומצמות וזכו להצלחה מועטה ביותר אם בכלל הן בקורתית  והן קופתית.

סרט שאף לא זכה להגיע למסכים היה  הסיקריקי  של מנחם בינצקי   מ-1971 בכיכובן של אופליה שטראל ואורנה פורת. . הסרט הראשון מאז "מעל החורבות"  שניסה לטפל בתקופת בית שני  והוא גם האחרון מאז.

סרט זה ניסה לתאר תקופה חשובה זאת שהרוב המכריע של הסרטים שנעשו עליה בחו"ל דנים עליה רק מבחינת הסיפור של ישו, יוחנן המטביל, וראשית הנצרות . יוצאי דופן הם  רק שני סרטים איטלקיים, אחד מהם אילם, על מרד החשמונאים,וסרט איטלקי מראשית שנות ה-60 על חיי הורדוס, ומעל לכל המיני סדרה הטלביזיונית   על מצדה.

סרט זה  שיחד עם מעל החורבות  ומצדה   הוא היחיד שמטפל בתקופת המרד   הגדול ברומאים מתאר בריון סיקריקי אכזר המשעבד את סביבתו האלימה פחות ונותן תיאור מעניין ( ללא קשר לאיכותיו הקולנועיות הירודות של הסרט ) של הפילוגים  בחברה היהודית  של התקופה כפי שהם משתקפים ביחסי הסיקריקי עם משפחה יהודית.

התקציב הנמוך שעמד לרשות הבמאי  מנע מימנו להציג את התקופה בצורה משכנעת כלשהיא. בינצקי  לא הצליח למצוא לסרטו  כל מפיץ , וכתוצאה הסרט  הוקרן רק פעם אחת בסינמטק ולמעשה נגנז מאז  , אם כי במהלך השנים הוקרנו על המסכים סרטים גרועים בהרבה. מאז לא נעשז בארץ סרטים נוספים  בז'אנר זה,  הז'אנר של הסרטים על ימי בית שני, ז'אנר הכולל 2 סרטים ….בינצקי עצמו ירד לארה"ב ונהפך לבמאי סרטי טלוויזיה מצליח בסדרות כמו "פרקליטי אל.אי וסדרת המדע הבדיוני "בבילון 5".

סרט תנכי של ממש שנעשה באותו הזמן והופץ ב-1972 היה ההפקה המשותפת לישראל  ולאיטליה  תמר אשת ער . הסרט בוים בארץ בידי במאי איטלקי ידוע בשם ריקרדו  פרדה(שהתפרסם הודות לסרטים ההיסטוריים וסרטי האימה השונים שאותם יצר)  והתבסס על מחזהו באותו השם של הסופר הישראלי יגאל מוסינזון  הנחשב לאחד  ממחזותיו החשובים ביותר והועלה ב1952 בתיאטרון ""אוהל", ואף פורסם כספר .

אך עם הקרנת הבכורה של הסרט מיהר הסופר,  לרחוץ ממנו את ידיו במסיבת עיתונאים וטען שהבמאי שינה לחלוטין את תסריטו. הסרט שהוא עיבוד לפרקים ל"ד ול"ח מספר  בראשית מתאר במקביל את פרשת תמר שנישאה לבנו של יהודה ער  ולאחיו אונן ולבסוף מגישה עצמה לאביהם יהודה בתחפושת של זונה בתקווה לקבל ממנו בן שימשיך את  שושלתה. במקביל מתוארת פרשת האונס של  דינה בת יעקב וניקמתם של אחיה בעיר שכם.בסרט הופיעו בתפקידים הראשיים שחקנים ישראליים כמו יוסף שילוח ולאה נאני ביחד עם שחקנים איטלקיים.

"הסרט ""זכה"" לביקורות קטלניות ביותר שהתלוננו על הוולגריות שלו ( הוא החל בסצינה של אונס דינה) ולפחות מבקר אחד קבע שזהו הסרט הגרוע ביותר  אותו ראה בימי חייו .לשמו הרע של הסרט תרמה העובדה שבמהלך צילומיו אירעה  "דליקה באתר הצילומים ששבה נספו כמה מסוסי ההפקה ,ודליקה זאת עם מות הסוסים " נראתה בסרט. לא פלא שהסופר יגאל מוסינזון ראה עצמו מחויב להתכחש לסרט אם כי לפחות מבקר אחד הזכיר לו ששמו עדיין נמצא ברשימת הקרדיטים כמחבר התסריט

קראו רשימה מפורטת על  "תמר אשת ער "כאן.

סרט מוצלח  יותר, גם הוא הפקה משותפת  הפעם עם אנגליה  וכמו  תמר  אשת ער  דובר אנגלית ועם שחקנים זרים  היה סרטו של הבמאי הישראלי הידוע משה מזרחי 

"איש רחל"  (1975) . סרט זה תיאר את תקופת  שהותו של יעקב ( השחקן לאונרד ויטלינג)  בבית לבן ( השחקן הידוע מיקי רוני ) וסיפור אהבתו לרחל ( מיכל בת אדם) .מזרחי שהתפרסם בזכות סרטו אני אוהב אותך רוזה   שבו תיאר בצורה משכנעת את  ירושליים בסוף המאה הקודמת ,  ניסה להציג את התקופה התנכית של האבות  בצורה  ראליסטית ככל האפשר על סמך מחקר מעמיק שקיים על התקופה.  הבמאי  הסביר שמספר הסרט  הוא למעשה איש המאה   השמינית לפני הספירה, שאז כנראה נוצרו הסיפורים ,  שנקודת מבטו אינה זהה דווקה לעורך  התנכי המאוחר יותר.

הרקע של התקופה הקדומה הוצג  כשילוב של חיי הבדואים כיום עם תיאור "ארכיאולוגי" של המזרח הקדמון,וחיי היום יום של העברים הקדמונים תוארו כחלק "אינטגראלי מהסביבה הפגאנית וכלא שונים בהרבה מהסביבה הבדואית סביבם . דבר  שהוא כנראה נכון מבחינה היסטורית. כתוצאה היו שמצאו בסרט זה השפעות של תנועת הכנענים של יונתן רטוש  שראתה בעברים הקדמונים חלק בלתי נפרד מהעמים של ארץ  "כנען . אך למעשה תפיסה זאת הופיעה גם במחזה המפורסם של תאטרון ""אהל"" משנות "ה-30 ""יעקב ורחל " אשר כמה מהמבקרים הישוו אותו עם הסרט ולא לטובת הסרט , הסרט לא שינה הרבה מהתפיסה הבדואית הפרימיטיבית של ההצגה  שעוררה רושם רב  בזמנו.למרות ההשקעה הרבה בסרט שהייתה מעל המקובל לסרט ישראלי "הסרט זכה לביקורות פושרות ביותר ,היה כישלון מוחלט בקופות וירד מהמסכים לאחר ""שבוע הקרנה בלבד .מזרחי ייחס את כישלונו להיות הסרט ""שאטנז"" סרט ישראלי תנכי ""דובר אנגלית דבר שכפי שהסביר הוא ""מוות לקולנוע"".

בעוכריו של הסרט הייתה גם   העובדה שבתקופה בה נעשה ""איש  רחל"" בארץ הופקו שתי הפקות תנכיות גדולות אחרות שתיהן לטלביזיה, ""משה נותן החוק  "" עם ברט לנקסטר שצולם בסיני ,ושני סרטי טלביזיה   של   הבמאי היוני קאוקיאניס על סיפורי יעקב ויוסף. סרטו של קאוקיאניס על יעקב ויוסף שצולם באותו הזמן עם  "איש רחל "  אף זכה לביקורות טובות יותר מההפקה הישראלית כאשר הגירסה הקולנועית שלו  שאיחדה את שני סרטי הטלביזיה    היגיעה לארץ תחת השם "סיפור יעקב ויוסף"   (1974) וזכה לשבחים רבים בגלל פשטותו ונאמנותו לסיפור המקורי )גם הוא שמר על נאמנות להווי הבדואי( .סביר להניח  שהקהל  התעייף  מהסיפור אותו כבר ראה בגירסתו של קאוקיאניס כאשר היגיש לו מזרחי את אותו הסיפור בגישה דומה .הבמאי עם כל רעיונותיו החדשניים לצילום  הסיפור המקראי היה ביש מזל שבחר לעשות את הסרט בדיוק באותו זמן שבו צולמה בארץ הפקה דומה על אותו הסיפור.  

סקירה מפורטת על "איש רחל " ראו כאן : יעקב אבינו כוכב קולנוע 

שנות ה-70 היו גם שנים שבהם עלו מחדש הרעיונות של פרויקטים גרנדיוזיים לצילומי כל התנ"ך  בנוסח רעיונותיהם של קלאוזנר ועויזרמן . פרויקט אחד כזה שנוצר " בהשראת הבמאי קלוד ללוש וחברת הפקה צרפתית . התוכנית שזכתה לתמיכתה הנלהבת "של הסוכנות הציונית קראה להסרטת 26 סיפורי תנ"ך כל אחד באורך שעה . לפי התכנית ועדה מיוחדת של החברה לחקר התנ"ך בראשות פרופסור חיים גבריהו וחוקרים  שונים מתחומים אקדמאים שונים כמו דב נוי היו אמורים לשמור על אמינות ונאמנות הסיפורים לתנ"ך.  הסרטת הסיפורים השונים היו אמורים להתבצע בידי במאים שונים "בעלי שם בין לאומי כמו אינגמר ברגמן וקלוד ללוש  (רעיון אותו כזכור ניסה  לבצע כבר דינו דה לורנטיס בסרטו התנ"ך ללא הצלחה). הסידרה היתה אמורה להיות  מותאמת להקרנה בטלביזיה האירופית והאמריקנית ולהקים במסגרת הצילומים עיר תנ"ך שהייתה אמורה להישאר אחרי ההסרטה כאתר תיירות .

ההפקה הראשונה הייתה אמורה להיות על אליהו הנביא והוכנו כבר תיוטות התסריטים  ל-12 מסיפורי הסדרה. אך לרוע המזל הפרויקט היה גרנדיוזי מדי בשביל הבירוקרטיה בארץ והוא לא  הגיע מעולם לכלל מימוש  .

פרויקט מקביל שאכן היגיע בחלקו לכלל מימוש היה יציר מוחו של השחקן הישראלי הידוע חיים טופול  שיצר קשר עם קבוצות נוצריות  דתיות  בארה"ב והקים את חברת  " "גנסיס   שמטרתה הייתה להסריט את כל סיפורי התנ"ך והברית החדשה בישראל בעברית" ועם שחקנים ישראליים. רעיונו היה  שהסרטים הקצרים שיופקו כל אחד באורך כ-30  דקות יעבור  דיבוב בארץ בה יופץ וישמש כחומר לימוד בבתי ספר ובתי כנסת וכנסיות "המטרה הייתה לשמור על נאמנות מוחלטת לסיפורי התנ"ך  כפי ששאפה קלאוזנר " בשעתה תוך כדי קבלת יעוץ ממומחים נודעים בכל התחומים הרלבנטיים והפצת חומר  לימודי  שילוה את הסרטים /.                    

המטרה הייתה לצלם בסופו של דבר לא פחות מ-350 סרטים קצרים המבוססים על כל "סיפורי התנ""ך והברית החדשה. בסופו של דבר הוסרטו כ-40 פרקים שכיסו את מרבית   " "ספר בראשית (טופול שיחק את אברהם ) ואת האונגליון לפי לוקס , אך צילום כל התנ"ך היה מעבר לכוחם כשם שהיה מעבר לכוחו של דה לורנטיס כאשר ניסה "פרויקט" דומה.

סיפור אברהם התנכי בגירסת חיים טופול 

מאלפת העובדה שהמימון וההפקה כאן היו לחלוטין זרים רק המפיק הראשי טופול והשחקנים היו ישראליים , בארץ לא היה איש שהיה מוכן לבצע פרויקט דומה בכוחות עצמו.

הסרט המקראי בשנות ה-80

לאחר הפסקה של כמה שנים שוב נעשו כמה נסיונות בודדים בידי הקולנוע הישראלי לטפל בנושאים תנכיים ,שניים מהם ( מתוך שלושה) היו עיבודים של מגילת אסתר.

העיבוד הראשון של המגילה שנעשה ב-1983 נקרא  "המגילה 83 " בבימויו של אילן אלדד,  והיה  עיבוד של חיים חפר   לשירי המגילה של איציק מאנגר שזכו להצלחה רבה על הבמה הישראלית.יותר משהתעניין בסיפור המקראי עצמו עסק הסרט  בעיירה היהודית המאנגרית שמעלה את סיפור המגילה בפורים שפיל עליז .הסרט נעשה בשיתוף פעולה עם רשת טלביזיה גרמנית בשבילה כבר ביצע אלדד עיבוד למחזה הידוע "" הדיבוק"".כתוצאה מהאופי הבינלאומי של ההפקה העלילה התרחשה באנגלית פרט לשירים שהושרו באידיש.

 בזמן שהסרט הוצג בארץ הוצגה גם הגירסה הבימתית של מחזהו של מאנגר בתיאטרון וספק אם הזימון תרם להצלחתם של כל אחת מהגירסאות.

ב-1985 הופיע סרטו של הבמאי אבי נשר "שוברים"   סרט שמבחינות רבות יש בו הרבה מה להראות על השינוי שחל ביחסה של החברה הישראלית  לתנ"ך . נשר שהתפרסם בזכות  סרטים מצליחים שעשה כמו  הלהקה  ודיזינגוף 99 ,נכשל כשלון נחרץ בסרט  שאפתני שעשה  על אנשי המחתרות בתקופת המנדט, "הזעם והתהילה" . וכעת כדי לחלץ עצמו מקשייו הכלכליים עשה סרט על עשית סרט בידי חבורת צעירים היורדת לנגב לעשות סרט  כשהסרט שבתוך הסרט הוא  אופרת רוק על המאבק בין דוד לגולית. הסרט אמור היה להיות פרודיה עכשוית  על  התנ"ך ויש מן הענין במה שהיה לבמאי לאמר על התנ"ך בהקשר לסרט .

נשר אישר שמסע הפרסום ניסה להצניע ככל האפשר את חלקו של התנ"ך בעלילה  (שהוא אכן מינימלי) והסביר שהוא בחר בפרודיה על התנ"ך מאחר  שהתנ"ך הוא הדבר הכי " "דבילי" והכי אבסורדי  שיכולתי לחשוב  עליו , אצלנו התנ"ך הוא מילה נרדפת לפיהוק" " אף אחד לא  רוצה לגעת בתנ"ך ….אין בסרט מילים תנכיות אין רצון לעסוק " "בתנ"ך כחומר יצירתי … התנ"ך הוא רק קישוט ואין פלא שהשתדלנו להצניע את חלקו לאורך כל מסע הפרסום של הסרט""

הסרט שאמור היה לפתור את בעיותיו הכלכליות של נשר הפך לאחד הכישלונות הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי והוא נחשב עד היום לאחד המועמדים המובילים  לתואר הסרט הישראלי הגרוע של כל הזמנים . הקהל סירב לבוא . המפיץ שאל ביאוש : "אפילו להקרנה הראשונה אף אחד לא בא, איך הם ידעו שהסרט כל כך גרוע?"  והסרט וכל מי שהיה קשור בו קיבלו בעיתונות את הכינוי ""שבורים"".הבמאי נאלץ לברוח על נפשו מאימת נושיו לארה"ב שם הוא מתפרנס כיום מביום סרטי  אימה סוג ד'."

דבר אחד שיחד את "שוברים"   מלבד ההומור ה"תל אביבי " שלו, הוא שהיה זה הסרט  הישראלי  הראשון מאז ""בעל החלומות"" שעסק בתנ"ך שלא היה הפקה משותפת עם חברה " איטלקית ,אנגלית או גרמנית.

הסרט וכל מי שהיה קשור בו קיבלו בעיתונות את הכינוי ""שבורים"". נשר  נאלץ  כתוצאה מהכישלון לברוח על נפשו מאימת נושיו לארה"ב שם התפרנס במשך שנים מביום סרטי מתח ואימה.

תמונה מהסרט "שוברים " של אבי נשר המתאר צילומי מחזמר תנכי דל תקציב על ימי דוד המלך בנגב. 

עם זאת נציין שפזמון אחד מהסרט שירו של שףשף  ששר  הזמר הלא ידוע אז יובל בנאי הפך לסוג של להיט.

אבי נשר חזר מאז להיות במאי מצליח מאוד כנראה הבמאי הישראלי המצליח והידוע  והמוערך ביותר כיום .אבל "שוברים" היה כשלונו הגדול והטראומטי ביותר, סוג של נקודת שפל בקריירה שלו. 

צפו בסצינה מ"שוברים " כאן 

למרות ש"שוברים" עצמו נכשל כישלון חרוץ , הרי מחזמר רוק   בשם "דוד" על חיי דויד המזכיר מאוד את זה שתואר בסרט זכה להצלחה גדולה  ב-1993 יצאה "להקת "החברים של צ'יץ'"  במחזמר פרי עטו של ירון  כפכפי " דוד " שהוצג בהצלחה גדולה  ,וכמה מכוכביו כמו יעל בר זוהר ששיחקה את בת-שבע הפכו מאז לאלילי נוער.   הקהל של המחזמר הורכב בעיקר מבני נוער כך שנראה שרעיונו של  אבי נשר כפי שהוא מבוטא בסרט  על אפשרות ההצלחה המסחרית של מחזמר רוק תנכי  המיועד לנוער  לא היה  שגוי מעיקרו כלל וכלל.

הצלחתו של המחזמר  ופירסום כוכביו היו  כה גדולים  עד  השחקן שגילם  בו את דוד אף  "קיבל מדור מיוחד לביטוי הגיגיו במגזין"" פנאי פלוס"" תחת השם "מלך ישראל "", כבוד" שיוחד עד אז רק  לדוגמניות מצליחות  ולכוכבות טלביזיה. נוסח אהובתו במחזמר , יעל בר זוהר .  בעיתונות אף דווח שערוץ 6 בכבלים תכנן להסריט את המחזמר  עם צוות כוכביו המקוריים בסדרה של שלושה חלקים אך מסיבות שונות תוכנית זאת לא יצאה לפועל . כפכפי בכל אופן העלה מאז את שוב את "דוד " על הבמה שוב  כאופרת רוק ואף  מתכנן להכין אופרת רוק נוספת בשם "עבד אדומי" על חייו של הורדוס.וכפי שנראה במ=המשך יצר מאז סידרת טלוויזיה "תנכית ".

ראו עוד על המחזמר "דוד " כאן. שובו של המלך.

רק במאי קולנוע ישראלי אחד ניסה לאחר מכן לעשות סרטים המבוססים על התנ"ך וזהו הבמאי הישראלי הידוע ביותר בחו"ל עמוס גיתאי וגישתו לתנ"ך שונה באופן קוטבי מזאת של אבי נשר.  בראיונות עימו אמר גיטאי פעמים רבות שהוא אוהב את התנ"ך " משום שהוא מציג דמויות לא מושלמות שסובלות וחוטאות והתנ"ך מציג את מגון " הניגודים שלהם . בסרטיו ניסה גיטאי להציג את האנושיות ועם זאת את העל זמניות  של גיבורי התנ"ך אותם הציג על רקע סביבה מודרנית ללא כל ניסיון ליצור רקע" תקופתי אותנטי.

ב-1986 שנה לאחר סרטו של נשר ביים את הסרט  "אסתר". ושלא במפתיע בשיתוף עם   חברה זרה הפעם צרפתית . גיתאי שהתפרסם הודות לסרטי הטלוויזיה הדוקומנטריים שלו שבהם הציג באור ביקורתי ביותר את יחסי היהודים עם הערבים, הציג בסרט את סיפור מגילת אסתר תוך הקפדה  שלא לסטות לכאורה  מהטקסט המקורי. אך את הסרט צילם בשכונת העוני ואדי סאליב שבה ללא ניסיון להסתיר את הריקבון וההרס מסביב, מתרחשת העלילה הקדומה וחלק  מהשחקנים היו ערבים פלסטיניים ובכך העביר הבמאי מסר פוליטי שבו מגילת אסתר היא מטאפורה  לגבי מצב הפלסטיניים כיום ולמעשה הופכת לטקסט חתרני .חיזוק למסר זה היה בסוף הסרט  כאשר השחקנים חרגו מתפקידיהם התנכיים וסיפרו כל אחד על חייו בישראל המודרנית.

אולי לא במפתיע הסרט מעולם לא הוקרן בהקרנה  מסחרית בישראל.

גיתאי עזב את הארץ כדי ליצור באירופה ושם יצר בין שפע רב של סרטים דוקומנטריים גם טרילוגיה של סרטים שקיבלה את השראתה מהאגדה הידועה של הגולם מפרג.

הסרט השני בטרילוגיה זאת היה "גולם נדודים" (1991) הוא מעין שילוב מוזר של  סיפור הגולם עם מגילת רות המתאר את סיפורם של נעמי ואלימלך המהגרים עם בניהם  לצרפת של היום ועומדים שם תחת הגנתו של הגולם ) משוחק בידי השחקנית הגרמניה חנה שיגולה. כמו שעשה ב"אסתר"  גי תאי לוקח את ""מגילת רות"" ומעביר אותה " למציאות של היום וכך הוא מקפיד על טופיקליות גמורה אך בו בזמן מראה את העל  "זמניות של סיפורי התנ"ך . סרט זה כמו סרטו הקודם "אסתר"   זכה בשבחים רבים של " "הביקורת בחו"ל .

גם סרט זה הוקרן בארץ רק בהקרנה בודדת בסינמטק.

סרטים תנכיים בשנות ה-90

 מאז אמצע שנות ה-80 לא נעשה כל סרט מסחרי לקולנוע שמבוסס בדרך כלשהיא על  התנ"ך  רק פה ושם נעשו סרטים חובבניים  קצרים המבוססים על התנ"ך .

כך למשל  נעשה סרט מצויר ( בציורים "דוממים" )  על הנביא יונה  בשם "צו קריאה"   (1989)  בידי יפה כלב  שהוקרן גם בטלוויזיה . הסרט מתאר את מאבקו של הנביא יונה בשליחותו תחילה בצורך לנבא לאנשי נינוה  ולאחר מכן בסליחה הקולקטיבית לעיר של האל שהיא למורת רוחו ,הסרט מתאר כיצד  הנביא נעשה  עד למעשי עוול בעיר כמו פגיעה הילד בידי מרכבה של גבירה מתנשאת והוא מוצא שאינו יכול לסלוח לאנשי העיר.

"צו קריאה "  ממשיך למעשה  את שיטתם  של נתן ויורם גרוס על  האפשרות ליצור סרט תנכי רק באופן לא ריאליסטי , וכפי שציינה הבמאית ברעיון: "

 ההחלטה לעשות סרט מצוייר אפשרה להביא סיפור בעל אופי אגדי ולשמור על אופיו "המיתי , בעוד שמימושו הקונקרטי באמצעות שחקנים ותפאורה היה עלול לפגוע במיתוס" "התנכי" ..

היו כמה  סרטי סטודנטים שנעשו על נושאים תנכיים. למשל " קח נא את בנך"  (1994)  של דן גבע , סטודנט בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל בירושלים שנתן פירוש אישי על סיפור עקידת יצחק .

בסינמטק  יצא להקרנה מיוחדת  סרט בן חצי שעה בשם "איוב"   (1996) בבימויו של בן קדישמן.הסרט שצולם בשחור לבן מתאר את הסיפור   הידוע על האיש שנוסה בידי האל והשטן וכל הדמויות בו מגולמות בידי אותו השחקן  שימעון פינקל.כדאי להזכיר גם  בהקשר זה סרט חובבים  קצר וחביב   שנעשה בידי אחינו של כותב שורות אלה , חן שרון , וכמה חברים  ועסק בסיפור אדם וחווה  הנחש והאלוהים  בהשראת סיפור קומיקס  בריטי על הנושא. .  

אך  פרט לניסיונות בודדים ולא מסחריים מעין אלה , הסרט התנכי שמעולם לא היגיע להשגים מיוחדים ( בניגוד לכל הציפיות ) נעלם למעשה מהקולנוע הישראלי ,ומסוף   שנות ה-80 כל הסרטים  התנכיים נעשו עבור הטלביזיה.

פרט לכך הסרט ההיסטורי היחיד שנעשה בשנות התשעים בקולנוע הישראלי היה סרטו דובר האנגלית של רפי בוקאי  "המסע האחרון של מרקו פולו " ( 1994) 

  זהו סרט שעסק  בימי הביניים דווקא בתקופת מסעי הצלב בארץ ישראל וכלל בין השאר אלמנטים מהברית החדשה בסיפור על אבירים ששודדים  ארון מכנסיית הברית בירושלים שהם מאמינים שבתוכו יש את גופתו של ישו הנוצרי .זהו הסרט הישראלי היחיד שנעשה אי פעם שעוסק בימי הביניים.

ראו עליו סקירה מפורטת כאן.

עדכון מהמאה ה-21 :

מאז שפורסם מאמר זה לראשונה חלו כמה התפתחויות חשובות בתחום הסרט התנכי בישראל. 

ב-2010 יצא לאקרנים התסרט התנכי המצליח אי פעם בתולדות הקולנוע הישראלי :זוהי סדום קומדיה , שיצר צוות תוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת". במאי הסרט הם מולי שגב ואדם סנדרסון. ה על פי נתוני יחסי הציבור של הסרט, הוא היה לסרט הישראלי הנצפה ביותר ב-25 השנים שקדמו להפצתו, כאשר למעלה מ-557,000 כרטיסים לסרט נמכרו. 

הסרט הוא קומדיה מטורפת על התנ"ך ועל סיפור אברהם  אחיינו לוט  וסדום המקראית. סדום היא בעצם עיר ישראלית מודרנית. 

צפו במקדימון ל"זוהי סדום"

ב-2018 נעשה סרט מצוייר ישראלי בהפקה משותפת של ישראל עם הונגריה "אגדת המלך שלמה " בבימוי חנן קמינסקי ,המתאר את מאבקו של המלך שלמה הצעיר בשד אשמדאי ביחד עם השמיר.

אגדה מרשימה וחביבה לילדים.

צפו במקדימון ל"אגדת המלך שלמה"

ראו ביקורת עליו כאן :המלך שלמה והשמיר נגד אשמדאי 

התנ"ך בטלוויזיה הישראלית 

גם הטלוויזיה הישראלית לא הראתה עצמה כמדיום  נוח במיוחד לנושאים תנכיים.

פרט לתוכניות חג  לפורים ולחנוכה   ולפסח שהסריטו באופן קבוע את סיפורי משה רבנו  מגילת אסתר והחשמונאים.

יוצאת דופן   הייתה סידרה של סרטי פלסטלינה של האנימטור רוני  אורן על אגדות שלמה המלך  לפי סיפורי ביאליק. סרטונים אלה שהם ההמשך הרעיוני והאמנותי של סרטו של יורם  גרוס היו להצלחה גדולה הודות להומור וחוש ההמצאה  שלהם  וניתן למצוא אותם כיום בקלטות וידאו ואף כספרים , אך  לא היו המשכים נוספים בסיגנון זה.

הדרמה המקראית הראשונה   שנוצרה לטלויזיה הייתה "כתר בראש" (1989) של במאי הטלביזיה הידוע רם לוי. התסריט של לוי ואפריים סידון היה עיבוד נאמן של מחזה של המשורר יעקב שבתאי על התככים ומלחמת הירושה בחצר דוד המלך הזקן בין תומכי שלמה ותומכי אדוניה. ( מחזהו של שבתאי הוא אחד  משלושת  המחזות הישראליים המקראיים היחידים שהוסרטו יחד עם ""תמר אשת ער"" של   מוסינזון ו"המגילה " של מאנגר שהוא בעצם יידי במקורו ) .שלא במפתיע הדרמה עוררה שערורייה זוטה לפני הקרנתה בועד המנהל של   הטלוויזיה ,כאשר נציגים מהמפד"ל טענו שיש שם קטעים העלולים לפגוע ברגשות הציבור  של דוד הזקן מלטף את הנערה  אבישג.  הם התלוננו שדוד הוצג בקטעים אלה נואף קל דעת העסוק רק בסיפוק צרכיו האישיים וביקשו לקצצם. אך כנגד דרישה זאת יצאו חברי ועד מנהל אחרים כמו נציג הליכוד שלמה קור   שהיה ידוע כמי שלא היסס  לדרוש לצנזר תוכניות, דרש להקרין את הדרמה בציינו שהיא אינה אומרת דבר" שלא נאמר בתנ"ך. הוא המשיך וטען שמן הראוי שהטלביזיה תקרין יותר דרמות תנכיות  והיסטוריות כמו הבריטים וטענותיו אלה זכו לתמיכה רחבה בקרב חברי הועד . הסרט  אושר להקרנה וזכה לביקורות הטובות ביותר להם זכה סרט תנכי ישראלי מאז בעל החלומות.

צפו ב"כתר בראש " הגירסה הטלויזיונית כאן.                                      

לאחר דרמה מוצלחת זאת נשארו מאמצי הטלביזיה בתחום הסרט התנכי מצומצמים  ומוגבלים ביותר כתוצאה מבעיות התקציב והחשש מלעורר סערה פוליטית נוספת  .

דומה היה ששינוי במצב יחול לאחר הפיכת ערוץ 2 לערוץ מסחרי . אחד הזכיינים הבטיח להסריט את הרומן המפורסם מימי החשמונאים של הווארד פסט " אחי גיבורי התהילה" אך דבר לא יצא מהבטחות אלה והזכיין העדיף להתמקד בהסרטת ""רמת אביב ג'" המסחרית  והזולה יותר.וגם מאז למרות כל ההבטחות לא נוצרה שום סידרה היסטורית דרמטית על ימי התנ"ך. 

חצי המנשה 

התפתחות חיובית יותר חלה בערוץ של הטלביזיה הלימודית שלראשונה הסריט סדרה  המתרחשת בתקופה התנכית בשם  חצי המנשה 

 . הסדרה נכתבה בידי אפריים סידון תסריטאי "כתר בראש " ומחבר קומיקס פרודי על התנ"ך בשם "לחיות בתנ"ך " "" ששימש כהשראה " לסידרה. "חצי המנשה"    תיארה כפר ישראלי בימי שמשון הנתון לשליטת חיילים פלישתיים . ההומור בסידרה ( שיוצריה טענו שהיא ראשונה מסוגה בעולם כולו, אם כי סדרות קומיות המתרחשות באימפריה הרומית ובימי הבינים כבר הוסרטו באנגליה מזה שנים  רבות) היה מבוסס על האלמנט האנכרוניסטי שבו רבות מהבדיחות הן למעשה על מצבים  ותופעות של היום . המוצלח בפרקי הסידרה היה פרק בו הופיע הזמר יורם גאון  בתפקיד מחבר ספר שופטים שבא לאסוף חומר לספרו מתושבי הכפר והפרק עוסק  במאמציהם הנואשים והקומיים להיות מוזכרים בדרך זו אחרת  בספר שופטים .

למרות שהייתה זאת סידרה מוצלחת  למדי ואף  זכתה במדליית כסף בפסטיבל סרטי טלביזיה בניו יורק בקטגורית ההומור והסאטירה ,וזכתה להצלחה רבה מבחינת  הצופים,  היא נתקלה  להתעלמות כמעט מוחלטת מהתקשורת פרט למאמר שבח אחד או שניים.נעשו ממנה 13 פרקים ואם כי היו תוכניות להמשיכה הם התבטלו מסיבות שונות של חילופי גברי במשרד החינוך, וחבל.אין ספק שהיא גרמה לבני נוער רבים להתמודד לראשונה מרצונם החופשי עם חומר הקשור  לתנ"ך .

מעניין לציין שבזמן הסרטתה צולם עבור ערוץ 2 פילוט לסידרה קומית  מתחרה    המתרחשת גם היא בימי השופטים בבר של רחב הזונה שבו נפגשים דמויות תנכיות     מתקופות שונות ובראשם שמשון . יתכן מאוד שאם "חצי המנשה " הייתה זוכה להצלחה  גדולה יותר, פילוט זה ( שלא הוקרן ) היה הופך מיד לסידרה והיו צצים חיקויים "תנכיים"  נוספים.

בנוסף לכך ערוץ 1 הקרין  מחזמר בכמה חלקים על שלמה המלך שאמור היה להיות מבוסס על אגדות ביאליק אך כל קשר בינו ובינהם היה מקרי בהחלט ( שלמה טס במסגרת הסרט בחלל ונסע בזמן)  ולא היגיע לקרסוליהם של סרטוני פלסטלינה  של צבי אורן.

ב-2003 בכל אופן הוקרנה סדרת טלוויזיה חדשה ומעניינת על נושאים תנכיים בערוץ הטלוויזיה "תכלת " . סדרת "חברים מהתנ"ך " של ירון כפכפי ( יוצר  המחזמר "דוד ") שמציגה דמויות ידועות שונות מהתנ"ך דרך "ראיונות " שנעשו עליהם כביכול עם ידידיהם. סדרה זאת שייכת לז'אנר החדש של  סרטים "מוקומנטאריים " שמציגים עלילות דמיוניות לגמרי בצורה דוקומנטארית כביכול.

צפו בפרק מ"חברים מהתנ"ך" על הנביא אליהו 

ההשג הגדול ביותר עד כה של הטלוויזיה הישראלית בעיסוק בתנ"ך וגם השנוי ביותר במחלוקת הוא כמובן סידרת המערכונים "היהודים באים ". שמשודרת בערוץ "כאן" מאז 2013 ועד כה שודרו ממנה ארבעה עונות.

יוצרי ושחקני הסדרה נעים לאורך כל התקופות שלה היסטוריה היהודים והישראלית בחופש מלא ובכלל זה תקופת התנ"ך ועוסקים גם בנושאים תנכיים שאיש לא עסק בה ם לפניהם . כמה ממערכונים הם יצירות מופת ממש. אחרים לא מוצלחים.אבל בעיקרון זה הטיפול הטוב ביותר עד כה בעולם התנ"ך בטלויזיה הישראלית.

שלא מפתיע  כמו במקרה של "כתר בראש"  ואף ביתר עוצמה רבנים יצאו כנגד סדרה זאת ואף רתקיימו נגדה הפגנות.מה שמראה שהיא נגעה במקומות כואבים. נראה שאחד הדברים שהרגיזו את התקופים היה שהיא נגעה במקומות במקרא שהם היו מעדיפים שלא יגעו בהם ושלא ידעו עליהם בכלל. 

והנה דוגמה לא מייצגת של פרק המסדרה שהוא לשם שינוי  לא בנוי מאוסף מערכונים אלא מסיפור אחד באורך מלא ובנוי כמו פרק מסדרה טלוזיונית מארה"ב ומאנגליה  "בית בת שבע " העוסק בימיו האחרונים של דוד המלך כמו "כתר בראש " לפניו :

"בית בת שבע "

 נספח :סרטים על ארכיאולוגיה

   למרות העניין  העצום בישראל  בארכיאולוגיה , מספר הסרטים שמתמקדים בנושא זה הוא מזערי . מאז "אף מילה למורגנשטרן"  נעשה רק סרט טלביזיה אחד בנושא "רצח בים המלח (1994) של יוסי גודארד,העוסק בפרשת רציחות בין ארכיאולוגים העוסקים בחקר המגילות הגנוזות ( והתבסס במידת מה על אירועים,ושערוריות ידועות  בתחום שנוי במחלוקת זה ).   נוסף לכך מאז הקמת ערוץ 2 נשמעו דיווחים שונים  על תוכניות להפיק סדרת מתח  רבת פרקים שתעסוק במצוד ארכיאולוגי כלל עולמי נוסח סרטי "אינדיאנה ג'ונס "" של שפילברג  אחרי סוד האפרסמון הקדום  של עין גדי  שלפי האגדה יכול להאריך את חיי האדם. בנתיים דומה שהפקה זאת לא תתממש אחרי הכל כתוצאה מבעיות כספיות  וכתוצאה מהאשמות בפלגיאט של תסריטאי מתחרה שכתב גם הוא תסריט על פשעים מסביב לחפירות בקומראן ( תסריט שכבר יצא כספר).

מאז ההודעות הראשונות על הפקת הסדרה, גילו הארכיאולוגיים בעין גדי עדויות לדרך  הפקת האפרסמון בימי קדם בחפירות במקום, וה"סוד" שוב אינו סוד….

רלבנטי לנושא הוא הסרט שהוזכר למעלה "המסע האחרון של מרקו פולו " של רפי בוקאי שעוסק בגילוי "ארונו של ישו " וחשיפת "תכריך פני ישו "  בידי צלבנים בימי הביניים .

ב-1996 ביים הבמאי ודני וקסמן את סרט הטלוויזיה "שירת הגליל" . מעין דוקודרמה שעסקה במאמציהם של אנשי  כת קנאית בגליל הרואה את עצמה כצאצאי כוהני בית המקדש למצוא את אוצרות בית המקדש הקבורים מתחת להר מירון. סרט זה מראה אולי יותר טוב מכל סרט אחר את  הקסם שמהלכים התנ"ך וההיסטוריה היהודית הקדומה על הדמיון של אנשים שונים .

ניתוח התופעה

אין ספק שהרקורד של הקולנוע והטלוויזיה הישראליים בנושא סרטים תנכיים והיסטוריים קדומים  בכלל היה עד לשנים האחרונות מאכזב ביותר  במיוחד כאשר  משווים אותו לחלומות של  בוריס שץ ומורי בצלאל ,יוסף גל-עזר ומרגוט קלאוזנר  להפוך את הפקת  סרטי התנ"ך לבסיס ולמרכז של תעשיית הסרטים  בארץ .

מספר הסרטים התנכיים שנעשו כאן הוא מועט מכדי שאפשר יהיה לבצע הכללות כל שהם  לפיהם , אך ניתן לאמר ששניים מהם ,  "תמר אשת ער" ו"שוברים"   הם בין הסרטים הגרועים ביותר שנוצרו אי פעם בקולנוע הישראלי .

לעומת זאת שניים אחרים "בעל החלומות"   וסרט הטלויזיה  "כתר בראש"    זכו לשבחים רבים בביקורת והם טובים בכל קנה מידה.  כן ניתן למצוא איכויות שונות בסרט איש רחל  ובכמה מפרקי חצי המנשה . הרוב המוחלט של הסרטים הישראליים הקשורים בתנ"ך נעשה בשיתוף פעולה עם חברות  זרות  וכתוצאה  רוב הסרטים התנכיים הישראליים הם דוברי אנגלית ולא שפת התנ"ך..

  כל סרט  ישראלי שהיה קשור איכשהו בתנ"ך נחל כישלון מוחלט  בקופות ורוב במאיהם אף  ירדו מהארץ.  בכמה מהמקרים ( יורם גרוס , מנחם בינצקי , אבי נשר ) הם זכו בחו"ל להצלחה שלה לא זכו  בארץ.  .

יש לציין את הכישלון המוחלט של תפיסתה של קלאוזנר על הצורך לצלם בארץ רק סרטי תנ"ך ראליסטיים מבחינה היסטורית ונאמנים למקור התנכי. רק סרט אחד "איש רחל"  של מזרחי ניסה לשמור על נאמנות היסטורית כל שהיא, דבר שאינו מפתיע בהתחשב באמצעים   המוגבלים שעמדו בפני היוצרים הישראליים שלא יכלו להתקרב לנאמנות ההיסטורית לא היה מסוגל מפיק הוליוודי כמו  דה מיל.  

לעומת זאת תפיסתו של נתן גרוס על חוסר האפשרות וחוסר הטעם ליצור סרט תנכי  היסטורי  ראליסטי  נחלה יתר הצלחה. בסרטים המצויירים של יוסף ויונה ובסדרות הטלביזיה על שלמה, ובקלטת וידאו מצוירת מצליחה ביותר של הסופר מאיר שלו שבה הציג בהומור רב את סיפורי ספר בראשית לילדים ,ובכמה פרקים של ""חצי המנשה" שבסירובה לקחת את עצמה ברצינות עונה למעשה על  הקריטריונים של גרוס  על הסרט  התנכי הטוב. נראה שתפיסה  זאת התאימה יותר ליכולת ולשאיפות של  התעשייה  הקולנועית בישראל וחבל שלא נעשו יותר נסיונות  בכיוון זה.      

הקולנוע הישראלי הראה עצמו ככישלון במיוחד בהשוואה לכלי תקשורת  כמו הרדיו שעיבד נושאים תנכיים והיסטוריים בהצלחה אמנותית גדולה לתסכיתים(  נושא מרתק ומורכב הדורש דיון מפורט משל עצמו )

מדוע הכישלון הזה של הקולנוע הישראלי בהתמודדות עם גורמים  כה מרכזי בעיצוב התודעה היהודית  והישראלית כמו התנ"ך ותקופת בית שני ?         

ניתן לתת על כך כמה סיבות :

1.הסיבה הפשוטה שבכולם היא העלות. סרט תנכי והיסטורי הוא יקר מאוד, יש להוציא כסף רב על תלבושות ותפאורות משכנעות כמו גם על ניצבים רבים כדי להוסיף   לאמינות.הקולנוע הישראלי מעולם לא היה משופע בכסף והיה זה קל וזול  יותר לעין ערוך ליצור סרט על תקופתנו או לפחות על עבר קרוב. גם העובדה שסרטים  הוליוודים תנכיים רבים יחסית צולמו בארץ רק עזרה לרפות את הידיים ליוצרים ולמפיקים המקומיים בראותם את הכספים הרבים שהיה על הזרים להשקיע כדי ליצור סרט אמין יחסית . יתכן מאוד שאלולא  הסרטים הזרים, היו נעשים סרטים מקומיים  רבים יותר על התנ"ך. "

גם העובדה שהייתה צריכה למעשה לעזור להפקת סרטים אלה  שכאן הם הנופים  והמקומות המקוריים של התרחשות האירועים התנכיים לא עזרה הרבה ,שכן קצב הפיתוח  המהיר אותו עברה הארץ הגדיל את הקושי למצוא אתרי צילום מתאימים שיראו ""תנכיים""

והדבר השפיע גם על מפיקים זרים שמעדיפים יותר ויותר להסריט סרטים תנכיים

בארצות  כמו תוניסיה ואלג'יר ששמרו על המראה ה""פרימיטיבי תנכי " שלהם בניגוד  לישראל המודרנית והממוכנת .  וכמובן תרמו להחלטה זאת גם שיקולים של מצב  הביטחון הבילתי יציב בארץ ( שגרם קשיים רבים להפקות כמו "משה נותן החוק " שצולמו בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים דבר שגרם בעיות רבות למפיקים).  כמו  גם  לעיתים הבירוקרטיה הטרדנית שבה   ועצם העובדה שארצות אלה הם זולות יותר

2. הפיחות בעניין הציבורי בתנ"ך . אין ספק שכיום יש פחות עניין ציבורי

"בתנ"ך בהשוואה לשנות ה-40 וה50 פיחות המתבטא בהצטמצמות במספר הספרים ויצירות האמנות המבוססים על התנ"ך ובמספר הסטודנטים ההולכים ללמוד תנ"ך והמקצועות  הקשורים בו  כמו היסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטה.פיחות זה משפיע על  שיקוליהם של המפיקים והיוצרים בבחירת נושאי סרטיהם שבדרך זו או אחרת מושפעים ממה שהם חושבים שהקהל רוצה לראות , במיוחד בתקופה זאת של התגברות המסחריות בתעשיית הטלביזיה שמפיקה כיום את רוב הסרטים המקוריים שנעשים ומוקרנים .

אמנם  לכאורה  דומה שאין כמו העלילות התנכיות והיסטוריות של שושלת בית דוד ,או בית הורדוס כדי לספק השראה לסדרה דרמתית רבת פרקים ומרתקת בדומה לסדרות  הבריטיות המבוססות על חיי מלכים כמו הנרי השמיני ואליזבט . אך סביר להניח    שהחלטה להפיק סדרה כזאת תיתקל בלחצים ובפולמוסים שונים ומעבר לעניין הראשוני    שיתעורר בציבור כתוצאה מהפולמוס , ספק אם יצליחו למשוך לעצמם מספיק צופים כדי להצדיק את ההשקעות הגבוהות שידרשו .

ערוץ מסחרי כמו ערוץ 2 יעדיף להסריט אופרות סבון מודרניות וזולות  מאשר סדרות על  המלך הורדוס או דוד שיהיו יותר יקרות, ואולי גם   פחות מובנות לצופים. 

3. בעיות עם הצנזורה ודעת הקהל. בעיית הצנזורה של הסרטים תנכיים והיסטוריים  הייתה תמיד נושא רגיש בישראל, ודומה שהיא רק מתחזקת ולא נחלשת עם השנים. בשנות ה-50 היגיעו לארץ מספר סרטים שהתבססו על הברית החדשה כמו  שלומית (1953 ) שצולם בארץ ( והגלימה (1953) אותם סירבה הצנזורה להקרין בטענה שיש בהם כונות מיסיונריות אם כי לבסוף    סרטים אלה הוצג ו"לאחר קיצוצים נאותים".   במיוחד מאחר שאיסור  זה הכעיס את האולפנים    האמריקניים  שאיימו שהם יפסיקו להסריט סרטים בארץ אם סרטים אלה יאסרו בה   להקרנה. וכך הסרט ""מרים המגדלית"" עם ריטה היוורט שאמור היה להיות מוסרט בארץ הסרטתו כאן בוטלה בגלל החלטת הצנזורה לאסור את הקרנת שלומית   עם אותה השחקנית .

בשנות ה-70 אירעו אירועים נוספים כאלה עם סרטים נוספים על ישו כמו ישו כוכב עליון  שצולם בארץ והיו טענות  שהוא נגוע באנטישמיות.  סרטים אחרים סירבה הצנזורה לאשר בטענה שהם  יפגעו ברגשות הנוצרים בארץ .כך היה במקרה של קשר הפסחא (1976( שהיה הפקה ישראלית של מנחם גולן  בו  ישו הוצג  כמורד ברומאים  ש""ביים""  את מותו . הסרט התבסס על רב מכר מפורסם של חוקר יהודי ובמקרה זה איש לא הטיל ספק שנקודת המבט של הסרט היא פרו יהודית, אך הצנזורה אסרה את הצגתו מחשש לתגובה עוינת של הנוצרים שיראו בסרט תעמולה יהודית כנגד ישו  .

מקרה דומה ארע עם  סרטו של מרטין סקורסזה  "הפיתוי האחרון של ישו" (1988)שעורר מהומות בכל מקום בו  הוצג.תחילה  סירבה  הצנזורה לאפשר את הקרנתו ) ישראל הייתה המקום היחיד בעולם שבו סרט זה נאסר להקרנה (   ובכך הביאה לפתיחת ויכוח נוקב בנושא  בעיתונות .לבסוף הותר הסרט להקרנה. אך כאשר הוקרן כעבור מספר שנים בטלוויזיה בכבלים הוא הביא למהומות דמים בקרב הנוצרים בארץ שניסו תחילה להביא לביטול הקרנתו . יתכן  שסרט זה לא יוקרן יותר לעולם בטלביזיה בישראל מחשש למהומות נוספות .

 עד כמה הנושא הזה רגיש אנו  רואים לאחרונה לגבי סרטו המצליח ומעורר המחלוקת של השחקן מל גיבסון על ישו "הפסיון  של ישו  "   שעלול בהחלט להביא למהומות אם יוקרן בארץ בגלל האנטישמיות הבוטה שבו, ויש חשש רציני שיתרום להתחזקות האנטישמיות בחו"ל. 

כל אלה הם סרטים המבוססים על הברית החדשה אך אין כל ספק שאם היו נעשים יותר "סרטים על פי התנ"ך בארץ הם היו מביאים לתוצאה דומה של ויכוחים ואולי אף מהומות" אם הבמאי היה מנסה לקחת לעצמו חרות דרמתית מסוימת לגבי דמות כמו דוד או אפילו  "להציגו בדיוק כפי שהוא מוצג בתנ"ך הדבר היה מעורר את זעמם של נציגי הדת ) כפי" שקרה במקרה הקל יחסית של"כתר בראש".

זה קרה  שוב ב-2020 (!) כשהיו התקפות קשות מצד רבנים ואחרים עד להפגנה כנגד "היהודים באים". 

צפו בקטע נאום מהפגנה כנגד "היהודים באים".

תמונות מהפגנה כנגד ערוץ כאן " ותוכנית "היהודים באים "

למעשה חוסר הסולבנות כלפי הסרטה  של חומרים תנכיים רק הולך וגובר עם השנים. 

למעשה יוצרי הסרטים התנכיים כיום עומדים בפני דילמה מסוימת , אם יצרו סרט  שיהיה נאמן לחלוטין או לרוב לתנ"ך ספק אם ימשכו בכך קהל רב ( החרדים  לא רואים קולנוע, ובכל מקרה אינם מתעניינים בתנ"ך). אם לעומת זאת ינסו להציג פירוש חדשני ונועז לדמות תנכית  כלשהיא הם עלולים לעורר על עצמם את זעמם של הדתיים שסובלנותם הולכת ופוחתת  מידי שנה.

ראו מקרה גיל קופטש הקומיקאי שהעז להתייחס בטלוויזיה  בהומור לגבי   דמויות מקראיות,וכמובן מקרה "היהודים באים " שצוותו נאלצץ להגיש תלונה במשטרה לגבי איומים כלפיהם.   

מה שקרה לגבי "הפיתוי האחרון של ישו"  שהקרנתו הביאה  להתעוררות מהומות אלימות   עלול להיות כאין וכאפס לעומת מה שעלול להתחולל בארץ לגבי סרט שיציג את דוד ויהונתן כהומוסקסואלים או את שלמה כמנאף עם נוכריות )זוהי כמובן הקצנה אך יש להניח שגם אם יופיע סרט תנכי ישראלי לא קיצוני לכאן או לכאן  עדיין  יופיעו לו כל מיני מקטרגים שיטענו כנגד חוסר נאמנות זו או אחרת לתנ"ך או   " למסורת כאמצעי למשוך תשומת לב לעצמם  .

עם זאת יש לציין שבארץ בוצעו הפקות ישראליות לכל דבר על נושאים תנכיים שנועדו מראש עבור קהל בחו"ל ולא הוקרנו מעולם בארץ כמו סדרת הטלוויזיה "מסתורי התנ"ך " סידרה ששילבה דוקומנטיה עם קטעי דרמה על תקופת התנ"ך עם שחקנים ישראליים שזכו להצלחה כה גדולה בחו"ל עד שמסדרה זאת הופקו  שלוש עונות שלמות . ייתכן שתהליך זה של הפקת סרטי תנ"ך ישראליים עבור השוק והקהל בחו"ל , תהליך שבו החל כבר טופול , ימשך גם בעתיד.

העתיד בכל אופן  אינו מנבא טובות לגבי הסרט התנכי הישראלי המיועד לקהל מקומי. ואם זאת יש לקוות  שימצא היוצר שידע ליצור סרט השאוב מההיסטוריה הקדומה של העם , סרט שיוכל לעמוד בשורה אחת עם הסרטים שנעשו על ההיסטוריה הקדומה שלנו בידי יוצרים  מעמים אחרים.

עידכון מ-2020 :   מאז הפרסום המקורי של המאמר נעשה כאן סרט תנכי מצליח "זוהי סדום "שהיה מצליח ביותר והיה סרט תנכי הומוריסטי.  נעשה סרט אנימציה לא רע בכלל על פי סיפורי המלך שלמה.  ונעשתה סדרה תנכית מוצלחת נעשתה כאן "היהודים באים " והיא מעוררת זעם רב בגלל הגישה הומוריסטית שלה לתנ"ך  וכבר יש נסיונות לצנזורה.

כפי שאמרתי בכנס על סרטים תנכיים ב-2018 אם היה בוריס שץ אבי רעיון הסרט התנכי הישראלי נוסע בזמן לשנת 2018 האמיתית ורואה את הסרטים התנכיים האמיתיים שנעשו בארץ זאת והם לא סרט על ירמיהו אלא "זוהי "סדום "  וסרט אנימציה לילדים "אגדת המלך שלמה" ופרקי "היהודים באים " סביר להניח שלא היה מתלהב ואולי היה מזדעזע שזה מה שיצא מהתרבות העברית חובבת התנ"ך שאותה חזה. 

 אני רואה בזה סוג של פריחה אבל מסכים שיש צורך גם בסרטים וסדרות דרמטיות שמבוססות על סיפורי התנ"ך .גירסאות ישראליות של הסיפורים על שאול ודוד ושלמה ועל פי סיפורי ספר מלכים .ולא רק הומוריסטיים אלא גם רציניים ודרמטיים והרפתקניים. 

קראו גם : 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

סרטי מלחמה בישראל

בחזרה לימי התנ"ך בספרות העברית

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי 

בחזרה לימי התנ"ך בקומיקס הישראלי

מלחמת הכוכבים של ישראל סרטים ישראליים של מדע בדיוני ועל העתיד

( הרשימה  הזאת פורסמה לפני שנים ב-2002 ליתר דיוק  באתר "קולמוסנט " וירדה מהרשת לאחרונה  עם מחיקת האתר.

אז הנה היא שוב. יש בה כמה עידכונים לגבי  פרשת כתובת יהואש המוזכרת שלגביה חלו התפתחויות דרמטיות שונות לאחר שנת 2002. )

כתובת יהואש

An ancient stone tablet is displayed at a Jerusalem archeological institute Monday, Jan. 13, 2003. Israeli geologists said Monday that they have examined the stone tablet detailing repair plans for the Jewish Temple of King Solomon that, if authenticated, would be a rare piece of physical evidence confirming biblical narrative. (AP Photo/BAUBAU) ** ISRAEL OUT, MAGAZINES OUT **

כתובת יהואש.

לפני כמה שנים ב-2001 ליתר דיוק,  התפרסמה בתקשורת ידיעה מרעישה ומעוררת מחלוקת : התגלתה כתובת ארוכה מימי בית ראשון.כתובת של מלך שעליו סופר בפירוט בספר "מלכים " , יהואש , ושעסקה בפירוט באירוע שעליו סופר בתנ"ך , שיפוץ בית המקדש בידי יהואש.

והנה פיענוח שהוצע לכתובת :

[א]חזיהו מ[לך] [י]ה[ו]דה
ואעש את ה[…]ה
כאשר נמלאה נ[דבת] לב א[י]ש
בארץ ובמדבר ובכל ערי יה[ו]דה
לתת כסף הקדש[י]ם לרוב
לקנ[ו]ת אבן מחצב ובר[ו]ש[י]ם ונחשת אד[ו]ם
לעש[ו]ת במלאכה באמ[ו]נה
ואעש את בדק הבית והק[י]ר[ו]ת סב[י]ב
ואת היצ[י]ע והשבכ[י]ם והלול[י]ם והגרעת והדלת[ו]ת
והיה הי[ו]ם הזה לעד[ו]ת כי תצלח 

הכתובת עוררה מיידית מחלוקת בין החוקרים.

 כמה גיאולוגים שבדקו אותה הכריזו שהיא אותנטית ואמיתית , רוב הארכיאולוגים וחוקרי המקרא לעומת זאת היו ספקניים , הם חשבו שהכתובת היא "טובה מידי " מכדי להיות אמיתית . הרבה חוקרים טענו שהם "מריחים " כאן ממש זיוף אם כי התקשו להוכיח זאת. ההיסטוריון הידוע  פרופסור נדב נאמן קבע שהוא משוכנע שהמדובר בזיוף מאחר שהוא עצמו שיער בספרו  העבר המכונן את ההווה (הוצאת ארנה הס , 2002 ) את קיומה של כתובת כזאת ששימשה כבסיס למחבר ספר מלכים כשכתב על ימי יהואש. אולם גילויה של כתובת זאת זמן קצר כל כך לאחר שהעלה את ההשערה עליה בספר עורר את חשדו . "אני לא נביא ולא בן נביא " קבע נאמן . הוא חושב שהמדובר לא באישור של התיאוריה שלו אלא  בזיוף של מישהו שקרא את ספרו והתבסס עליו כש"ייצר " את הכתובת בימינו המודרניים. 

 בדיעבד  התברר שהכתובת היא רכושו של אספן עתיקות בשם עודד גולן שבידיו כבר היה פריט ארכיאולוגי אחר שנוי מאוד במחלוקת , ארון קבורה של יעקב אחי ישו הנוצרי , ארון שכבר עורר סערה גדולה בעולם הנוצרי. ההימצאות של שני פריטים ארכיאולוגיים חשובים  כל כך   שקיומם התגלה בפרק זמן קצר יחסית זה מזה בידי אדם אחד , היא  צירוף מקרים מדהים בלשון המעטה .

וועדה מיוחדת של ארכיאולוגים  היגיעה   למסקנה ששני הפריטים השנויים במחלוקת הם זיופים ,לא הראשונים מסוגם , ומן הסתם גם לא האחרונים. עוד  שתי דוגמאות מני רבות מספור לאורך הדורות   לצורך הנואש של אנשים להוכיח את מה שמסופר בתנ"ך ושל אחרים שמוכנים לספק להם את ההוכחות האלה. 

אבל העניין עדיין שרוי במחלוקת גם לאחר משפט ארוך שהיה לגבי הכתובת הזאת  ובו לא הצליחו השופטים גם לאחר שימוע של חוקרים שונים להגיע להחלטה סופית אם הכתובת הייתה מזוייפת או לא. 

קראו על הויכוחים בנושא  בכתבה גדולה שלי בכמה חלקים  ב"יקום תרבות":

"פרשת כתובת יהואש -זיוף או אוצר?

עברית קדומה או עכשווית?

בכל אופן כתובת יהואש למרות היותה  ( אולי ) מזויפת תרמה גם תרומה חיובית כלשהיא : היא עוררה מחדש את העניין בתקופה לא ידועה לחלוטין אם כי מעניינת מאוד בתולדות עם  ישראל , ימי מלכי יהודה במאה התשיעית לפני הספירה , ימי המלכה עתליה , יורשה  המלך יהואש, מלכים שכמו יורשיהם  אמציה ועוזיהו הם בילתי ידועים לחלוטין כיום לציבור הישראלי ואפילו זה שמתמצא באופן יחסי בתנ"ך ובתקופתו. וגם בספרות העברית יש מעט מאוד התייחסויות לתקופה מעניינת זאת.

ניתן לספור על כף יד אחת את מספר  היצירות שעוסקות  במלכים אלה ובתקופתם , והבולט בהם    הוא ספרו של ראובן קריץ "עוזאי " שיצא לאור ב-2002 במהדורה חדשה תחת שם מחבר  שונה מבמהדורה המקורית, וזהו אחד  הספרים יוצאי הדופן ביותר שהופיעו אי פעם  בספרות העברית.

תקציר הכריכה האחורית :סיפור של ריקי שמגלה עוד יבשת אבודה אחרי שחשבה שכבר גילתה את כולן משחק והרפתקה רוחנית נפשית של כמה נשמות תועות שמבקשות כמו שאומרים את תיקונן במאה העשירית והתשיעית לפני הספירה בירושלים ובסוף המאה העשרים בתל אביב בחולין בחג ובאסון באהבה בעצב ובשחוק ברשעות ובאכזריות כמו תמיד לראשונה דיווח מפורט איך נקברים נולדים גדלים במקדש ובכפר ירוק נידח עם שש דודות צעירות איך חיים ומתים בהרמון איך חוגי חובבים מפיקים רצח איך מקבלים צרעת מות אחזיה מלכות עתליה ומותה מלכות יואש כהונת יהוידע אביו רצח זכריה רצח יואש המלכת אמציה איך משתחזרת היסטוריה בתל אביב עם ובלי תימוכין במקורות ואיך מחזרים גם אחרי העברית

 "עוזאי " הוא ספר שהוא סיפור תנכי למבוגרים שהוא גם שילוב עם סיפור מודרני . ספר שבמקורו הופיע תחת שם מחבר  בדוי "ריקי קלר "  ובמהדורה שנייה תחת שמו האמיתי ראובן קריץ. ספר שהמחבר החל לעבוד עליו עוד בשנת 1952   יצא לאור לראשונה ב-1983 בהוצאת "ספרי גת "  ורק בשנת 2002 יצאה  לאור הגרסה הסופית שלו  ( שעברה שינויים ועדכונים לשוניים קטנים )  בהוצאת "ספרי פורה" ( ההוצאה הפרטית של ראובן קריץ)  50 שנה בדיוק  אחרי  שעלה הנושא  לראשונה בדעתו של המחבר. 

המחבר

ראובן קריץ ויקיפדיה.

ראובן קריץ מחבר הספר עוזאי  הוא חוקר ידוע של ספרות עברית וגם סופר בפני עצמו. הוא פירסם מחקרים נודעים על הסיפורת של דור סופרי מלחמת העצמאות ועל השירה של רחל  ועל השירה בכלל  ולאחרונה ספר בשלושה כרכים  בשם "סיפורי הקיבוץ" ( 1997)  ביחד עם בתו אורי , מחקר מונומנטלי  בעל חשיבות עצומה  שבו סקר את כלל הספרים שהופיעו בספרות העברית משנות העשרים ועד התשעים על נושא אותו מוסד הולך ונעלם , הקיבוץ , ספר שהוא כלי עזר חיוני בחקר מוסד זה והיחס אליו בחברה הישראלית .

כן הוא בין הבודדים שעסקו בישראל בחקר הספרות הפנטסטית וחיבר את הספר הראשון בתחום זה ועדיין אחד היחידים המוזר בסיפור המוזר  ( 1975) שבו הוא מנתח בפרטנות  את יצירות הפנטסיה של הסופר הגרמני הופמן , של אדגר אלן פו האמריקני ושל גוגול הרוסי. כן עסק  לראשונה בעברית בניתוחים של ספרות אירוטית ופורנוגראפית  ברומאן  המכתבים שלו המלא בדיונים ספרותיים מעמיקים סרטן בלילה ( 1966)  ואפילו של סרטי אימה נחותים   במאמר בשם "אנטומיה של קיטש "  שבו ניתח את הסרט מגרש השדים"  בצורת  מאמר אקדמאי פרטני דקדקני  מכובד בתקופה שבה ההתייחסות לסרטים "זולים " מעין זה  לא הייתה  מקובלת כלל באקדמיה , בניגוד להיום כאשר "הכל הולך" וניתוחים מעין אלה של יצירות ספרות ותרבות "קלה "  הם שגרתיים ומקובלים בהחלט."הוא פירסם את המאמר הזה במסגרת ספרו האקדמאי המכובד "תבניות הסיפור " ( 1976).   

קריץ פירסם גם יצירות רבות של ספרות יפה , ורובן עוסקות בעולמות המוכרים לו היטב.  למשל  עולם חיי הקיבוץ שבו שהה בילדותו בספרים אוטוביוגרפיים כמו "האורות "ספר שהוא עיבוד מחודש מ-1970 של שלושה ספרים שיצאו במקור בשנות החמישים והשישים בוקר חדש מ-1958 שנים של תכלת מ-1960 וחטאות נעורים מ-1962).ומתאר את חוויותיו של נער רגיש  בעל נטיות ספרותיות בקיבוץ .

כן תיאר את  עולם האוניברסיטה  ובמיוחד של הסטודנטים בחוגי הספרות באוניברסיטה , בספר סטודנטית ( ספר שיצא במקור ב-1964 תחת השם הבלתי אפשרי כיום "בני –בי-רב" ) ספר שמשלב בתוכו דמויות בדיוניות ביחד עם דמויות  אמיתיות של מרצים אמיתיים בחוג  לספרות באוניברסיטה בירושלים ( דבר שלדבריו גרם לו בעיות עם אחד המרצים האמיתיים ,שמעון הלקין , שלא שמח למצוא את עצמו כדמות בספר על סטודנטים בדיוניים ) . זהו אגב הספר הבדיוני  היחיד שמוכר לי שעוסק בפירוט בעולם חוגי הספרות באוניברסיטה והסטודנטים שלהם  להוציא ספר של בתיה גור בשם "רצח בחוג לספרות ".  קריאה חדשה בספר הזה גרמה לי להגיע למסקנה שהסטודנטים לספרות היום השתנו מאוד בהשוואה לסטודנטים של שנות השישים ולא בהכרח לטובה.

 ספרים אלה זכו בזמנם להצלחה ולביקורות טובות .אך בשנות השבעים  התברר לקריץ  שיצירותיו שוב אינן נמכרות  בגלל אדישות הביקורת וגם מאחר ששוב אינן נחשבות ל"אופנתיות" .   הוא נאלץ לפרסם אותן בהוצאה עצמית , הוצאת "פורה ". כתוצאה  החליט לנקוט ב"טריק " יוצא דופן . הוא החליט ליצור לעצמו זהות חדשה ולפרסם ספרות יפה רק בזהות זאת. לרעיון הזה כבר היו תקדימים בספרות העולמית . די אם נזכיר את הסופר הצרפתי הידוע רומאן גארי שכאשר התברר לו שיצירותיו זוכרות לאדישות ביקורתית וציבורית החל לפרסם בשם חדש "אמיל אז'אר " ואף שכר אדם שגילם את תפקיד הסופר אמיל אז'אר . התוצאה הייתה הצלחה מיידית ואחד מספריו אלה  "לחיות את חייו " אף הוסרט בידי הבמאי הישראלי משה מזרחי. הביקורת הצרפתית  השתוללה מהתפעלות, מהיכולת המדהימה של הסופר החדש והבלתי ידוע עד כה ,  וכאשר חשף גארי לבסוף את זהותו כמחבר הספרים התוצאה הייתה הפתעה מוחלטת .

קריץ החליט לנקוט בדרך זאת והחל לפרסם ספרים תחת השם "ריקי קלר ", שם שגם תמיד היה שם הדמות הראשית בכל סיפור אם גיבור זה יכול היה להיות זכר או נקבה , כך שגם המין של המחבר/ת לא היה ברור שכן קריץ הקפיד לשמור את זהותו האמיתית בסוד .  

בין ספרים אלה ניתן להזכיר את קונצ'רטו לנער צורם  ( 1970) סיפור בגוף ראשון על התיכוניסט ריקי קלר  נער  "מודרני " בעל נטיות ספרותיות והבנה שלא תיאמן בטריויה ספרותית מתולדות חיי הסופרים העבריים . ספר זה הסתיים אגב במעין אפוקליפסה כאשר נערים "מהדרום " תוקפים מסיבה של נערים "צפוניים " בצורה שמזכירה את הסיום של הסרט של אסי דיין "החיים על פי אגפה".

.אפשר להזכיר גם את שטים פשוטים ( 1979) קובץ שירים שמתארים רומן קצר בין אישה נשואה בשם ריקי  ומאהב וכולל כמה שירים מדעיים בדיוניים מעניינים . את בשדרות השקיעה ( 1981 ) סיפור על נדודיו של הישראלי ריקי קלר בלוס אנג'לס רגע אחד לפני רעידת האדמה הגדולה  ומשמידת הכל שתוקפת אותה ( אך למרבית הצער הספר מסתיים בדיוק לפני רעידת האדמה הזאת שאליה הכל מוביל בו, מה שנקרא "בקול דממה דקה במקום בתקיעת שופר "   מה שפוגם בו מאוד)

.הוא פירסם גם את הספר הלא גמורות ( 1992) קובץ סיפורים שכל המקשר בינהם  הוא שכל אחד מהם הוא לפחות לכאורה לא גמור ..

ספרו האחרון בשם "ריקי קלר " ואחד המוצלחים ביותר הוא סיפורי הופמן ( 1997)  סיפור פנטסיה המקושר לסיפוריו של הסופר הגרמני א.ת.א. הופמן ומתאר את חוויותיה של הסטודנטית לספרות ריקי קלר ( שהיא הבת של רפי קלר שהוא גיבור ספריו הראשונים של קריץ על חיי הקיבוץ וכנראה מבוססת על הדמות של בתו במציאות )  ביחד עם ידידה המוזר הופמן והחוויות הפנטסטיות השונות שהם עוברים.

אך בניגוד להצלחה שאותה קיבל רומאן גארי כאשר השתמש בשם "אמיל אז'אר " ספריו של קריץ כ"ריקי קלר " לא זכו להצלחה רבה יותר מספריו תחת שמו הוא ולרוב פורסמו ללא כל תגובה ביקורתית שהיא .    המשורר נתן זך העיר על כך כאשר פירסם רשימה בשם "הבלתי מבוקרים " ב-1997 לאחר פירסום "סיפורי הופמן "שבה התייחס לסופרים שונים שלא זכו לכל תשומת לב ביקורתית שהיא למרות שהיו ראויים לכך הרבה יותר מסופרים אחרים שזכו לתגובות ביקורתיות מלוא החופן ושם את "ריקי קלר" בראש הרשימה.

אך קריץ יכול היה להתנחם לפחות בדבר אחד. סטודנטית  ישראלית בשם רותי שמיר שלמדה בגוף אוניברסיטאי מוזר בשם "האוניברסיטה  הבינלאומית  של השולחן העגול " בארה"בגוף שמטרתו להביא ל"עולם מאוחד " בעזרת לימודים של תחומים מיסטיים ואיזוטריים שונים,בחרה בו כנושא למחקר וכתבה עליו  ב-1991 בעזרת מילגה שקיבלה מאותו המוסד את הסקירה המפורטת ביותר שנכתבה על סופר  עברי חי כל שהוא. עבודה שכללה ניתוח מפורט ומדוקדק של כל אחד מספריו , פלוס סקירה מפורטת עד להדהים על תולדות חייו ומלווה בהערות מרובות על פרטי טריוייה שונים בתולדות חייו של קריץ. ב-1997 עבודה זאת עודכנה ופורסמה ( בבית ההוצאה של קריץ ) כספר תחת השם "שורה שלישית בצד :סקירת חייו וכתביו של ראובן קריץ ". הכותרת נלקחה מהמוטו של הספר קטע משיחה עם קריץ שבו העריך את מקומו בספרות העברית כמי ש"יושב בשורה השלישית בצד ". רמז  ברור לאנונימיות היחסית שלו בתחום זה בעיני הביקורת ובעיני הציבור הרחב בכלל .

 מכל בחינה ספרה של שמיר הוא מדהים בפירוט שלו על מושא הכתיבה שכמוהו לא ניתן למצוא בשום עבודה אקדמאית אחרת על סופר כלשהוא  ומדהים בדמיון בין סגנון הכתיבה של המחברת לזה של מושא כתיבתה כאילו במהלך המחקר שלה היא החלה לכתוב ולחשוב כמוהו.  הדמיון הוא כל כך מדהים עד שהמבקרת שוהם סמית וכותב שורות אלה חשבו  שהמדובר בספר שנכתב בידי  ראובן קריץ עצמו  על עצמו תחת שם בדוי  נוסף ממסכת הזהויות הבדויות שלו. אך לדברי ראובן קריץ עצמו רותי שמיר אכן חיה וקיימת ונמצאת כיום בקנדה והוא מכחיש בתוקף שהספר הוא פרי עטו.

 עדכון :  מאז  הכתיבה המקורית התברר ש"רותי שמיר " היא אכן זהות בדויה נוספת של ראובן קריץ. 

שנים לאחר הכתיבה עדכן אותיקריץ לגבי פעילותו הספרותית :

"בעשר השנים האחרונות פרסמתי הרבה ספרים – אבל לא חדשים, רק מהדורות חדשות – עיבודים חדשים – של דברים ישנים: כל הספרים של ריקי קלר יצאו מחדש תחת השם ראובן קריץ, בתוך כך הם נשתנו, אם מעט ואם הרבה: הקובץ של קלר 'הלא גמורות', שבו היו 16 סיפורים, יצא בשם 'הוא והיא' החתום קריץ ובו 28 סיפורים (2006), סיפורי הופמן נתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007), ובשבוע הבא תופץ מהדורה חדשה, מנוקדת, של 'שטים פשוטים – סיפור אהבה', שבה מסופר סיפור אהבתה של ריקי בכמה שירים יותר מאשר במהדורה הקודמת, אך השירים נתקצרו. שוב יש בו איורים של יונה קולמן. השבוע גם יצא ספר שלי בגרמנית, תרגום ועיבוד של 'פיתוי המוזה, התרגיל של יענקלה' ובלבושו הגרמני שמו 'הגאונים מקריית מוצקין' ובו 62 סיפורי הרהורים עם 62 איורים של שלמה רותם.

גם ספרי מחקר שפעם היה שמם 'תבניות הסיפור:' ו'ערב רב' יצאו בשמות חדשים, 'מן היקב' ו'מן הגורן' ואני מקווה שהצלחתי לשפר אותם גם בצורה וגם בתוכן. ייתכן שאכתוב עוד רומן אחד חדש ממש – 'איש זקן'. על כל פנים, אני צובר ניסיון בשבילו".

כך או כך אין ספק שהוא תרם כמה יצירות מעניינות  אם גם לא ידועות ביותר לספרות העברית ולעניות דעתי המעניינת שבכולם היא הספר הלפני אחרון שפירסם תחת השם "ריקי קלר "עוזאי ". ספר שבניגוד לכל שאר ספריו אינו מתרחש רק בהווה אלא גם ובמקביל גם בעבר הרחוק של תקופת התנ"ך והוא שייך לז'אנר של הסיפורת התנ"כית .

הז'אנר הספרותי שלך עוזאי  של "עוזאי"

הסיפורת התנכית, דהיינו יצירות פרוזה היסטוריות המתרחשות בתקופת התנ"ך  היא ז'אנר נידח ביותר בספרות העברית החדשה. וזאת למרות שהתנ"ך נחשב תמיד לבסיס של הספרות והתרבות העברית , ולמרות שראשית הספרות העברית החדשה היא ברומנים התנכיים "אהבת ציון " ואשמת שומרון " של אברהם מאפו. אך למרות התחלה מבטיחה זאת מעטים היו הסופרים החשובים שפנו לכיוון ז'אנר זה ובמידה של הצלחה.. ניתן למנות בינם את דוד פרישמן בסיפורי "במדבר " שלו על יציאת מצרים, את חיים הזז בסיפורו הקלאסי  "חתן הדמים " על משה רבנו ואישתו ציפורה  , את משה שמיר בספר "כבשת הרש " על ימי דוד המלך , את שולמית הראבן בטרילוגית ה"ישימון" שלה על ימי יציאת מצרים כיבוש הארץ וראשית תקופת השופטים את ספרו של דן צלקה לנוער "מלחמת בני ארץ בבני שחת " על ימי שלמה המלך , וניתן למנות עוד כמה יצירות בודדות ותו לא. לז'אנר מעולם לא היו שורשים עמוקים בספרות העברית שהעדיפה לעסוק בנושאים עכשוויים  יותר מאשר לחזור לימי התנ"ך הרחוקים האקזוטיים והבלתי מובנים. רוב אלה שעסקו בנושא עשו זאת במסגרת סיפורים לנוער ולא למבוגרים.ויוצאים מהכלל לכך היו מעטים .

"עוזאי " הוא אחד מהם.

הספר "עוזאי". 

"עוזאי " הוא אנומליה מוחלטת ביצירתו  של קריץ ובספרות העברית בכלל. כאמור הוא פירסם אותו במקור תחת השם הבדוי ריקי קלר שבו פירסם שבעה ספרים שם הגיבור ( או הגיבורה ) בכולם היה "ריקי קלר " אם כי תמיד היה המדובר בריקי קלר אחרת . וכך הוא גם  שמה של גיבורת ספר זה , אך הרפתקאותיה של ריקי קלר בספר זה הן שונות לחלוטין מכל ספר אחר של קריץ או כל רומן תנכי אחר שנכתב אי פעם  בספרות העברית.    

בספר זה משלב קריץ בין העולם המודרני של הגיבורה הסטודנטית לספרות המתעניינת במיסטיקה ובנסתר , ובאמצעים מיסטיים שונים  ( שהמחבר אינו טורח באמת להסבירם לקורא הנבוך )  נוסעת  בזמן פעם אחרי פעם   לעבר התנכי הרחוק והלא ידוע . אל  ימי המלכה עתליה , והמלכים יהואש אמציה ועוזיהו  גיבור חלקו השני של הספר שעל שמו נקרא הספר "עוזאי.".

תקופה זאת היא אחת הפחות ידועות  גם לאנשים שמכירים  תנ"ך .וזה חבל שכן המלכה עתליה היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתנ"ך. היא בתה של המלכה איזבל שלאחר היגיעה אליה הידיעה על מות אימה ובני משפחתה בידי  תופס השלטון יהוא רצחה את כל בני משפחתה מבית דוד ביהודה ושלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל  כאישה היחידה ששלטה אי פעם בממלכת יהודה עד שבנה יואש שהובא בידי הכוהנים הועמד לבסוף בראש מרד כנגדה והוציא אותה להורג. . המחזאי הצרפתי מהמאה ה-17  ראסין כתב  מחזה קלאסי סביב דמות פרוטו פמיניסטית, אדירת עוצמה זאת    אך  להוציא מחזה שנכתב בידי המחזאי היהודי ההולנדי פרנקו מנדס  במאה ה-18 בשם "גמול עתליה " ( אחד המחזות הראשונים שנכתבו בעברית ) וספר ילדים בשם ה"הנסיך האבוד " של לואיס פנדלטון ,לא נגעו בה  יותר משום מה בספרות העברית שאינה משופעת בנשים חזקות כל כך ( להוציא אימה איזבל שגם היא זכתה ליחסי ציבור גרועים ביותר ).

דומה שבספרות העברית הייתה רתיעה מלעסוק באישה מעין זאת שהפכה על פיהם את כל היחסים המקובלים בין גברים ונשים.

 קריץ מטפל בנושא של עתליה  אך באופן מאכזב אינו מביא לפנינו את עתליה עצמה. אנו לומדים על מעשיה רק מכלי שני ולמדים שבנה  יהואש ( בעל "כתובת יהואש ")  שתפס את מקומה לא היה נצר אמיתי של בן דוד ( שכל הזכרים בו אכן חוסלו ) אלא מתחזה בנו של הכוהן הערמומי יהוידע .אי הטיפול בדמותה של עתליה הוא ההחמצה הגדולה של קריץ   שכן דמות נשית חזקה כל כך מעוררת עניין יותר מכל הדמויות האחרות המוצגות בספר.

 קריץ  ממשיך לתאר  בפירוט רב את אירועי תקופת  המלכים הבאים אחרי עתליה  יהואש   ואמציה ובנו עוזאי המצורע  שהם מעניינים פחות . ודומה שגם עניינו האמיתי של המחבר לא היה בנתינת תיאור אלטרנטיבי של האירועים המסופרים בתנ"ך אלא במשהו אחר,  בהצגת "הראליה " חיי היום יום של ימי התנ"ך של האנשים הקטנים אלה שאינם זוכים לכל אזכור בתנ"ך  כפי שחיו והאמינו והם האמינו באלים פגניים כפי שהאמינו באל יהווה שלא היה אז אל יחיד כלל בניגוד למה שעורכי התנ"ך היו רוצים שנאמין  וכלל ( כפי שמראות לנו החפירות הארכיאולוגיות ).   כך למשל בספר ניתן תיאור מפורט ומעניין מאוד של מחלת הצרעת בימי התנ"ך , ה"איידס"  של אז שמראה על מחקר מעמיק בנושא.

  אחת הבעיות המרכזיות כיום בכתיבת רומן תנכי היא במציאת השפה שבה ישתמשו הדמויות וגם המספר . האם להשתמש בשפה מרוממת נשגבת או שמה בעברית "מודרנית " יום יומית ? והבעיה כאן בגלל העירוב של התקופה המודרנית עם התקופה התנכית היא חמורה שבעתיים 

קריץ יוצר  מעין שפה "תנכית"  מיוחדת לו  ( שכוללת מילים  שונות  שהן פרי המצאתו)  שבה מסופרים האירועים שמכניסים את הגיבורה ואתנו אל המציאות התנכית שהוא יוצר, מציאות שמונגדת עם המציאות התל אביבית המודרנית. כאשר המשותף לשני המציאויות הוא החוסר המוחלט בכל קדושה ואידיאלים נשגבים , והקורא למד שלאמיתו של דבר עד כמה שהדבר נוגע לבני האדם הפשוטים ובעיותיהם היום יומיות לא הרבה השתנה מימי התנ"ך הנשגבים כביכול ועד ימינו.

מעניין להשוות ספר זה עם רומן מודרני  אחר שעוסק באותה תקופה , ספרו של עמוס מוקדי "חיי נביא " ( 1995)  שעוסק בנביא עמוס שחי בתקופה זאת של המלכים אמציה ועוזיהו.

אך עם זה ששני הספרים עוסקים באותה תקופה לא ידועה הם אינם יכולים להיות שונים יותר , שכן מוקדי בניגוד מוחלט לקריץ שם דגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס ואנשי התקופה ,אצלו אין למצוא את הציניות והריאליזם האכזרי של קריץ . ניתן לאמר שמוקדי מתאר את התקופה , כפי שהייתה צריכה להיות על פי התיאור התנכי ,בעוד שקריץ מתאר אותה כפי שככל הנראה הייתה , תקופה של אמונות פגאניות ותככים פוליטיים אין סופיים וחסרת כל אידיאלים מוסריים נעלים כל שהם.

ודווקא משום כך קל יותר לריקי קלר התל אביבית הצינית ה"שינקינאית "  הצעירה  "להתחבר " עימה.  

לספר מצורפת אחרית דבר של "רותי שמיר" שכאמור חיברה מונוגרפיה מפורטת מאוד על קריץ ויצירתו שממנה נלקח הפרק על "עוזאי" . היא מתארת בדקדקנות בתוספת הערות מרובות את עלילת הספר  והיא יכולה לשמש כ"מורה נבוכים" למתקשים עם הספר המוזר והמיוחד  הזה.

 "עוזאי " דווקא בגלל מיוחדותו וגישתו המאוד לא קונבנציונלית לתיאור התקופה הרחוקה תופס מקום של כבוד כאחד מהרומנים התנכיים הטובים ביותר שהופיעו עד כה בשפה העברית , וקריאה חדשה בו מראה שלאמיתו של דבר בניגוד למרבית הרומנים התנכיים האחרים  כמעט שלא התיישן מאז הופעתו הראשונה דווקא בגלל סירובו להשתמש בקונבנציות המקובלות . ייתכן שרק היום אפשר להעריך רומן זה כערכו , בניגוד לפעם הראשונה שבה יצא לאור. ונראה שכל פרשת  גילוי "כתובת יהואש " רק מוסיפה לספר זה עיניין נוסף חוץ מכל איכויותיו האחרות.

קראו גם :

הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

"משחק בלשון " פרופסור עוזי אורנן חוקר את הלשון של "עוזאי"

אתי סרוסי על ראובן קריץ ועוזאי 

הגבירה עתליה

נוסח כתובת יהואש

פרשת כתובת יהואש ועודד גולן

הויכוח על כתובת יהואש

בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית -סקירה על ז'אנר הסיפור התנכי

המלכה עתליה נגררת מבית המקדש אל עמוד התליה.

בהחלט לרגל ההתעצמות מגיפת הקורונה והסגר של ספטמבר 2020 הנה סיפור על מסע בזמן אל המגיפה הנוראה הקודמת לפני 102 שנה המגיפה של השפעת הספרדית שהרגה יותר אנשים מאשר מתו במלחמת העולם הראשונה שהסתיימה בדיוק אז. 

הנוסע בזמן מגלה שאותה מגיפה איומה הייתה תוצאה של התערבות מזמן אחר,  קונספירציה שלא תיאמן. 

על מה ולמה?

קראו בסיפור הזה של ג'ון ג'י הנרי ותרגמה אדוה שמש  שפורסם בעברית בגליון האחרון מספר 13 של מגזין המדע הבדיוני "מרקורי " במרץ 2009.

לאור דיון מעניין שהיה לי ברשת לגבי השם של ממלכת "ישראל " אז הנה הרחבה של דיעותי בעניין. 

היה לי דיון בעניין עם פרופסור ישראל פינקלשטיין מחבר ספר ההיסטוריה העדכני ביותר של ממלכת ישראל The Forgotten Kingdom. The Archaeology and History of Northern Israel, Atlanta 2013, 

 בהקשר לסיפור  קלאסי של יצחק שנהר שיתפרסם בקרוב ב"פרויקט הסיפור התנכי " בשם "לילה בשומרון" המתאר את הימים האחרונים של ממלכת ישראל התנכית.

אבל הדיעות המבוטאות כאן הן דיעותי ולא בהכרך דעותיו של פינקלשטיין. 

. מה שאנו מכירים כממלכת "ישראל" מ"ספר מלכים"  נקרא בכתובות אשור במאות השמינית והשביעית לפני הספירה כ"בית עומרי " או כ"שומרון " על שם הבירה. אבל לא "ישראל".

אז מאיפה בא "ישראל "?

ישנו איזכור של קבוצה של שבטים בשם "ישראל" בכתובת מצרית קדומה וידועה מהמאה ה-13  לפני הספירה מימי פרעה מרפנתח יורשו של רעמסס השני  שמתרברב ש"ישראל הושמד ואין לו זרע" בכתובת הראשונה שבה מוזכר קיומו של "ישראל".. 

זהו האיזכור היחיד של "ישראל"  בכל מה שנמצא עד היום במצרית וכלל לא ברור שיש לו קשר עם ממלכת ישראל המאוחרת יותר. 

כתובת פרעה מרפנתח שבה יש איזכור ראשון ויחיד במצרית של "ישראל " כקבוצת שבטים. 

"ישראל" מוזכרת עוד שלוש פעמים  בכתובות קדומות מאוחרות יותר. ובהקשר לממלכה בשם זה. כולן מהמאה התשיעית   לפני הספירה. 

בבירור "ישראל " אכן היה כינוי של הממלכה כפי שמעידה כתובת  המונולית מכורח  על  קרב קרקר שהתחולל בין אשור וקואליציה של  12 מדינות קטנות כולל מה שאנו מכירים כ"ישראל "במאה התשיעית לפני הספירה. ששם מוזכר "אחאב הישראלי" או "אחאב מ"ישראל" .אחאב לפי הכתובת היה אחד המנהיגים של הקואליציה ביחד עם הארמים  וסיפק מספר גדול של סוסי ומרכבות  מלחמה.

מעניין לציין שבכתובת הראשונה שבה מוזכרת ממלכת ישראל היא גם הכתובת הראשונה שבה מזוכר השם המפורש "ערבי " השליטי הערבי גינדיבו. בכל אופן כלל השמות שמוזכרים חוץ מאחאב כולל השליט הארמי  הדדעזר אינם מוכרים לנו מהתנ"ך. 

כתובת המלך האשורי שלמנאסר השלישי על קרב קרקר. האיזכור היחיד מחוץ למקרא של ממלכה ששמה "ישראל". 

. אבל כנראה"ישראל"  לא  היה כינוי נפוץ במיוחד. 

.עובדה זאת הפעם הראשונה וגם האחרונה שיש איזכור של "ישראל " במקורות האשורים.

השם "ישראל " כשם ממלכה מוזכר גם בכתובת המלך המואבי מישע גם היא מהמאה התשיעית לפה"ס ובהקשר לשושלת בית עומרי. 

כתובת מישע מהמאה ה-תשעית לפני הספירה.מזכירה את עומרי כמלך ישראל.

"ישרא"ל מוזכרת גם בכתובת תל דן מהמאה התשיעית לפני הספירה גם היא שמקובל שנכתבה בידי המלך ארמי חזאל לאחר נצחון על צבאות ממלכות ישראל ויהודה ( המכונה בפיו "בית דוד' ").אותו ניצתחון שכתוצאה ממנו עלה יהוא למלוכה בממלכה הצפונית. 

כתובת תל דן .

האשורים במאות השמינית והשביעית לפני הספירה   בתקופה שבה שלט בית יהוא בממלכה ולאחריו  בכל אופן כבר לא יודעים על השם "ישראל".

אבל עובדה הוא השתמר בממלכת יהודה ונכנס לתנ"ך.

משלחת מממלכת "ישראל" בראשות המלך יהוא מביאה מתנות לאשורים.הממלכה נקראת בכתובת "בית עומרי". 

הטענה שלי היא זאת :

אילו השם המוכר של הממלכה הצפונית בתקופה הזאת המאה השמינית שביעית לפה"ס היה "ישראל" הוא היה מוזכר בלוחות האשוריים.הוא לא.

הם מזכירים את השמות "בית עומרי " ו"שומרון".והם עושים זאת מינימום של עשרות או מאות פעמים.

השם "ישראל " גם לא מוזכר  בתקופה זאת בכתובות או לוחות מיהודה או מארם או מכל מקום אחר.

המסקנה שאני מסיק מכך היא שהשם "ישראל " היה שם קדום ארכאי ,שהיה מוכר לאשורים  ולמואבים ולארמים  במאה התשיעית לפה"ס בימי  בית  עומרי ואחאב אבל לא לאחר מכן.

מבחינה אטימולוגית, ישראל זה מהשורש ש.ר.ר יחד עם אל, כלומר איזור של שלטון האל הכנעני בשם אל. 

לא סביר שזה היה שם הממלכה במאות השמינית והשביעית כי השם הנמצא בתוכו של האל הכנעני  הראשי לשעבר "אל". במאות השמינית והשביעית לפני הספירה זה  כבר היה אל שחלף זמנו ואת מקומו תפסו האל התנכי "ה'" בעל ומן הסתם אלים אחרים .

יותר הגיוני היה שהממלכה תיקרא בתקופה זאת "ישריה" על שם האל התנכי שהיה האל הלאומי של הממלכה. אבל היא לא.כמו ממלכות אחרות באותה תקופה נניח ארם דמשק  ששמה במציאות היה "דמשק " המממלכה הצפונית הייתה מוכרת על שם בירתה מאז  ימי עומרי,שומרון. 

אני מציע שהשם "ישראל " היה כינוי אמיתי של הממלכה  הצפונית רק בתקופה קדומה ביותר. ובכל אופן לפני ימי עומרי שלאחריו החלה הממלכה להיקרא "בית עומרי "בידי האשורים. 

 הכינוי ניתן ובהחלט היה קיים במאה העשירית לפני הספירה כשהאל "אל" היה אל דומיננטי ..ולא לאחר מכן.

מי שנתן את השם הזה לממלכה היה כנראה מאמין של האל "אל"

פסל כנעני של "אל". ראש האלים בתקופה קדומה לפני שהוחלף בידי ה' ובידי בעל. 

.וייתכן שזה היה מי שאנו מכירים כנביא שמואל ושימו לב לשמו שיש בו את שמו של "אל" . יש לכך חשיבות גדולה בהקשר הזה. 

אני מציע שהכינוי "ישראל" כשם הממלכה שהיה מונח ארכאי ונשכח ככל שהאל "אל " נשכח גם הוא, השתמר כי הוא היה בכתבי הנביאים עמוס והושע במאה השמינית  לפני הספירה  שבחרו מסיבה שאנו כבר לא נבין ( אבל אולי כי בשם היה שם של אל ) כשם מועדף עליהם על הממלכה שבה חיו שבעצם במסמכים הרשמיים שמה היה "שומרון ". 

כאשר היגיעו כתביהם ליהודה משם נלקח הכינוי "ישראל" כשם הממלכה השכנה שחרבה למרות שזה היה כינוי ארכאי במציאות.שם על סמך הכתבים האלו החליט מי שהחליט שהיה מחבר ספר "מלכים" שהוא ייתן את הכינוי הזה לממלכה הצפונית שכבר לא התקיימה בזמנו אבל כשהייתה קיימת נקראה "שומרון " ולא "ישראל" שם ארכאי שלא היה מוכר כמעט לאף אחד.

מבחינתו זה לא היה באמת משנה איך יקרא לממלכה שהרי מי יכול היה להתלונן ?הממלכה לא הייתה קיימת יותר וחלק מתושביה בכלל הוגלו. ויש כל סיבה לחשוב שהכינוי "ישראל" מצא חן בעיניו יותר מ"שומרון" . 

הוא נקט בחירות פואטית ונתן לממלכה שם שכמעט ונעלם מאות שנים לפניו.

ובשם זה "ישראל"  היא הייתה ידועה מכאן ואילך. 

קראו גם 

את הסיפור "זמרת הארץ" מאת יצחק שנהר על הממלכה הצפונית שגם בו יש ראיון עם פרופסור ישראל פינקלשטיין

חותמת שהתגלתה בחפירות מגידו של שמע בכיר בממשל מלך "ישראל "ירבעם.

ציור של פרנק פאול  (The Man from Venus)  July 1939     Fantastic Adventures   

 חדשות מדהימות מכוכב הלכת נוגה .מבחינתי החדשות הטובות היחידות של שנת 2020.

באטמוספירה של כוכב הלכת נוגה הוא וונוס הכוכב הלכת השני מהשמש התגלו לכאורה סימנים שמאפשרים חיים.זאת למרות שכוכב זה הסובל מאפקט חממה קיצוני נחשב לכוכב  הלכת הפחות מתאים לחיים מכל העולמות במערכת השמש. ייתכן בהחלט שבעבר היו בו תנאים יותר מסבירי פנים לחיים. 

חוקרים מארה"ב ומבריטניה גילו גז מסוג פוספין באטמוספירה של כוכב הלכת השני מהשמש  נוגה הוא "ונוס" , בגובה של בין 48 ל-60 ק"מ מעל פני הקרקע. הגז הזה, כך הם מסבירים, נוצר בכדור הארץ בתנאים טבעיים על-ידי חיים מיקרוביים קטנטנים.

דהיינו יש  סימנים של אפשרות לחיים במקום העויין ביותר לחיים על פני מערכת השמש בכוכב הלכת השני מהשמש "נוגה"(!).

כוכב הלכת נוגה הוא ונוס.

מבחינתי זאת הידיעה הטובה ביותר של שנת תש"ף

וזה הזמן לבדוק כיצד נוגה מוצג במקורות יהודיים ובשפה העברית ברקשימה נוספת בסדרה שלי על העולמות השונים של מערכת השמש כפיש הוצגו במקורות הכלליים והיהודיים והעבריים.

עד כה סקרתי ברשימות שפורסמו ב"יקום תרבות " ובבבלוג זה  את: 

"כוכב חמה" הוא מרקורי  במאמר ב"יקום תרבות " בשם "כוכב לכת מהיר כתזיזית" 

את "צדק" הוא יופיטר  במאמר ב"יקום תרבות " גדול הוא צודק? 

את שבתאי הוא סאטורן במאמר בשם "כוכב השבת "

ואת פלוטו כוכב  הלכת הרחוק ביותר מהשמש במאמר בשם "כוכב הלכת הכפול"

וכעת תורו של כוכב הלכת השני מהשמש  נוגה הוא ונוס שיש הרואים בו תאום לכדור הארץ מבחינת גודלו. אבל הוא שונה ממנו מאוד מבחינת האפשרות שלו להחזיק חיים.

\אבל כאמור התברר שאפילו שם יכולים להתקיים חיים..מסוג כלשהוא.

 ירושלים עיר נוגה

נוגה הוא אחד העצמים הזוהרים ביותר בשמיים והמין האנושי היה מודע לו כמעט כמו שהיה מודע לשמש ולירח.

באשור ובבל נוגה זוהה עם האלה עשתר.ובגבור ההשפעה האשורים בירושלים במאות השמינית והשביעיתלפני הספירה גבר הפולחן של מלכת השמיים עשתר שבעצם היה גם פולחן כוכב הלכת "עשתר " הוא נוגה.

 בספר תהילים נוגה מכונה "איילת השחר" תהילים, כ"ב, א') ו

בספר ישעיהו מוזכר נוגה כ"הלל בן שחר. "איךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי…" (ישעיהו, י"ד, י"ב–י"ג)

שחר היה גם הוא שם כוכב נוגה שהקדמונים חשבו שהוא מופיע כל בוקר.

האל הכנעני שלם זוהה עם כוכב הערב וכך העיר ירושלים שנקראה על שמו היא עירו של נוגה.  ( בדומה לעיר קהיר במצרים שהיא "עירו של מאדים "). 

 השומרים הבינו ככל הנראה עוד בימים קדומים שכוכב השחר  וכוכב הערב הם אותו עולם וקראו לו בשם אחד , אבל נראה שהיוונים הבינו זאת רק בתקופה ההלניסטית. ועאז היו להם שדמות שונים בשביל שנ"שני עולמות " אלו . לבסוף  היוונים זיהו את נגה עם אפרודיטה והרומאים עם וונוס אלות האהבה שמות שנשארו.

השם "נוגה" מוזכר לראשונה בתלמוד הבבלי. במסכת שבת דף קנו עמוד א' נאמר: "האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי. יהי מאי טעמא? משום דאיתיליד ביה נורא.

יצירות בעברית על נוגה

 הסופר הסורי כותב היוונית לוקיאנוס  איש סמוסטה שחי במאה השנייה לספירה בערך בזמנם של רבי עקיבא ובר כוכבא ורבי מאיר, כתאת סיפור המסע הראשון או השני בעצם לירח ""סיפורי אמת " ושם תיאר לראשונה ניסיון ישוב של כוכב הלכת "נוגה שמביא מלחמה בין השמש והירח על הקולוניזציה של נוגה.

על  לוקיאנוס קראו ביתר פירוט במאמרי "הארץ הישראלי הראשון על הירח" ב"יקום תרבות". 

הוא מספר על כיצד הוא עצמו היגיע עם ספינה בטעות לירח וכעת מתברר דדליט הירח  נלחם בשליט השמש פאיתון  על זכויות הישוב על הילל בן שחר הוא נוגה "כוכב שומם מאין יושב ".

 בסיפור של לוקיאנוס אנדימיון החליט לקבץ את התושבים העניים של הירח ולשלוח אותם ליש באת נוגה ולהקל בכך על לחץ האוכלוסין על הירח.אך פאיתון שליט השמש התקנא ויצא לעצור את הפרוייקט במלחמה.. על הירח לוקיאנוס היה בעל זכות ראשונים על תיאור  התישבות בכוכב לכת אחר  ובתיאור המלחמה החללית הראשונה בין צבאות השמש והירח עם לגיונות של פרשי אוויר הרוכבים על עופות בעלי שלשה ראשים.קולעי אפונים ואלופי שום , קשתים הרוכבים על פשפשים גדולים מ-12 פילים כל אחד ,  רצי הרוח ,המפליגים לקרב כשהם מונעים על ידי רוח הנופחת בכותנותיהם הגדולות עכבישים ענקיים בגודל כפרים הטווים רשת קורים מהירח אל נוגה כוכב הבוקר  ועוד יצורים שונים ומשונים.

זוהי לכאורה מלחמת הכוכבים הראשונה בספרות. 

המלחמה מסתיימת בתבוסת אנשי הירח בידי צבא השמש העדיף אך שני הצדדים מגיעים להסכם שהם יישבו את נוגה ביחד וישאירו את שאר הכוכבים עצמאיים ואוטונומיים . לוקיאנוס יוצא עם כך לנוגה שאך זה החלה בו ההתיישבות .ורואים שהארץ היא ירוקה ודשנה וכולה מלאה משקה וכל טוב.אבל אין תיאור מפורט יותר מזה משם לוקיאנוס יוצא במהירות למקומות אחרים ומעיינים מאוד בשמיים. 

אז זאת הפעם הראשונה בספרות העולמית שבה עסקו בישוב של כוכב הלכת נוגה. 

כוכב הלכת נוגה בספרות העברית  של ימי הביניים 

המשורר שלמה אבן גבירול כתב על נוגה בפואמה שלו "כתר מלכות ":

מִי יָבִין סוֹדוֹתֶיךָ בְּהַקִּיפְךָ עַל גַּלְגַּל הַשֵּׁנִי גַּלְגַּל שְׁלִישִׁי וּבוֹ נֹגַהּ כִּגְבֶרֶת בֵּין חֲיָלֶיהָ / וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ? / וּבְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ תִּסֹּב גְּלִילֶיהָ / וְגוּפָהּ כְּחֵלֶק מִשִּׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים מִן הָאָרֶץ לְיוֹדְעֵי סוֹדָהּ וּמַשְׂכִּילֶיהָ,

וְהִיא מְחַדֶּשֶׁת בָּעוֹלָם כִּרְצוֹן בּוֹרְאָהּ הַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה / וְדִיצָה וְחֶדְוָה

וְשִׁירוֹת וּרְנָנִים / וּמִצְהֲלוֹת חֻפּוֹת חֲתָנִים.

וְהִיא מְקַשֶּׁרֶת פְּרִי תְנוּבוֹת וּשְׁאָר הַצְּמָחִים / מִמֶּגֶד תְּבוּאוֹת שֶׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.

 התיאור הראשון של נוגה בעברית כ"כוכב  של נשים "היה במאקאמה מחורזת של אברהם אבן עזרא משורר
אסטרונום ואסטרולוג מהמאה ה-12 בשם "חי בן מקיץ" שתאר בקצרה אדם ששנשמתו מגיעה
למעגלים כוכבי הלכתהשונים שהיו ידועים אז. ובין השאר  הוא מגיע לנוגה. 

אבן עזרא קיבל השראה מסופר הערבי אבן סינה שכתב משהו דומה אבל התיאור שלו הוא
מפורט יותר ואליגורי פחות. הוא מכנה את נוגה כ"ממלכה השלישית " לאחר השמש וכוכב חמה 

וּבַמַּמְלָכָה הַשְּׁלִישִׁית נָשִׁים שַֹאֲנַנּוֹת,/ מְנַגְּנוֹת וּמְעַנּוֹת,/ תּוֹפְשׂוֹת כִּנּוֹרִים / וְעוּגָבִים וּזְמִירִים / וְתֻפִּים וּמְחוֹלִים / צֶלְצְלִים וּנְבָלִים / מְפַזְּזוּת וּמְכַרְכְּרוֹת / וּמְרַקְּדוֹת וּמְשׁוֹרְרוֹת./ עֲלֵיהֶן מַלְכָּה/ עֲנֻגָּה וְרַכָּה,/ פָּנֶיהָ כַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ/ וְכַיָּרֵחַ בְּתֻמָּתוֹ./ עֵינֶיהָ כַּחֲרָבוֹת / וְשִׁנֶּיהָ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת / שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת/ וּמִשְּׁכוֹל שְׁלֵמוֹת / כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתֶיהָ/ וּכְעֵין הָעוֹרֵב קְוֻצּוֹתֶיהָ/ כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתָהּ / מִבַּעַד לְצַמָּתָהּ / אַגַּן הַסַּהַר שָׁרְרָהּ / וְתֹאַר הַחַמָּה תָּאֳרָהּ./ אוֹרָהּ יִגַהּ וְיָהֵל –/ וְכָל רוֹאָהּ יִתְמַהּ וְיִבָּהֵל.

ובכך מסתיים העיסוק של הספרות העברית בכוכב הלכת נוגה ובמסעות אליו עד למאה ה-20. 

נוגה בספרות המדע הבדיוני

בראשית המאה ה-20 נוצרה תיאוריה בידי אסטרונום בשם אהרוניוס  ש"נוגה" הוא עולם צעיר בהשוואה לכדור הארץ ובהשוואה למאדים שהוא עולם "זקן" ויש עליו תרבות עתיקה.

וזה אומרשהתנאים עליו מקבילים לאלו של כדור הארץ כפי שהיה לפני מליוני ומליארדי שנים. הוא תואר כעולם של ביצות ענק של יצורים ענקיים מפלצתיים ושל שבטים פרימיטיביים שהשמש אינה מציצה אליו לעולם בין מעטה העננים המקיף אותו. 

וכך הוא תואר  בדרך כלל בספרות המדע הבדיוני מכאן ואילך עד לשנות השישים. 

 יוצא דופן היה הסופר הבריטי אולף סטאפלדון  שביצירת המופת שלו האדם הראשון והאחרון(1930) שתיארה את ההיסטוריה של המין האנושי במליוני השנים הבאות תיאר  את "ההארצה"טרפורמינג של נוגה דהיינו הפיכתו לדמוי כדור הארץ כדי שבני אדם יוכלו לחיות על פניו.

ואכן בסיפור בני האדם עוברים לנוגה וחיים שם במשך מליוני שנים.  

למרבית הצער הספר הזה מעולם לא תורגם לעברית.

אבל הרעיון של"הארצה" של נוגה שנחשב לכוכב הלכת "התאום " של כדור הארץ נשאר

כפי שהיציע למשל  המדען קרל סאגאן ו עם מישלוח לשם של אצות כחולות שיכניסו חמצן לאטמוספירה של נוגה .

והועלו רעיונות  להתאים בני אדם לתנאים של נוגה.

Back Cover Art by Frank R. Paul for January 1941 Amazing Stories, illustrating "City on Venus."

The text says, "In this vivid imaginative painting, Artist Paul draws upon scientific facts to depict a city on Earth's sister planet. It is a city of web-foot people built in a watery world."

The black-and-white creatures, which seem to be like overgrown seals, are obviously the crowned princes of this world.  The pterodactyl is feeding one; another lounges in the lower left, as if on holiday; the creature like a plesiosaur with a hadrosaur's duck-billed head is giving half a dozen of them a ride; another pterodactyl ferries one of the chubby seals through the sky.  One wonders if these seal-like creatures are so chubby since all the other animals are doing their exercising for them. 

יוצרו של טרזן ושל ג'ון קרטר איש כדור הארץ שהיגיע למאדים לסדרה ארוכה של ספרי הרפתקאות מצליחים כמעט כמו אלו של טרזן  כתב גם סדרה על כוכב הלכת נוגה שגיבורה הוא איש כדור הארץ קרסון נייפיר שמגיע לשם. אמנם סידרה מצליחה הרבה פחות. פורסמו ממנה רק חמישה ספרים.

 אבל הספר הראשון בסדרה זאת תורגם לעברית. 

   אדגר רייס בוראוז  טיסת הפלאים :   ספור דמיוני / (1934) Pirates of Venus (1934)

ובו מסופר כיצד קרסון נייפיר מגיע בחללית לעולם האקזוטי נוגה ומגלה שם תרבות מפותחת ויצורים מפלצתיים , נלחם שם במפלצות מפחידות ,מוצא שם ידידים נאמנים ואוייבים מרושעים ואהובה יפה שאותה הוא מציל בלי סוף מגורל גרוע ממוות.

סיפור די משעמם למען האמת.

שאר ספרי הסדרה לא תורגמו לעברית. 

 עברית דן סואן    [תל-אביב] :   [תבל],   [1952]

ב-1950 פורסם בעברית מכל המקומות בשבועון לילדים דתיים "הצופה לילדים " סיפור בהמשכים על מסעה של משפחה בעוד מאות שנים לטיול בכוכב הלכת נוגה. 

משפחת סמית נוסעת לנוגה בתרגום אריאל אליצדק הופיע ב"הצופה לילדים כרך ג' 1950 בחמישה חלקים.

תוכלו לקרוא אותו בבלוג זה  כאן. 

מסעות פולניים לנוגה 

ספר נוסף שתורגם בשנות החמישים על מסע לכוכב הלכת נוגה היה ספר מדע בדיוני פולני דווקא ועוד פולני קומוניסטי .תופעה נדירה למדי בעברית אם כי לא בלתי ידועה. 

 ספרו של ולדיסלב  אומינסקי    אל עולמות רחוקים עבד לעברית ש. סקולסקי עמיחי תשי"ט 1958 

אומינסקי היה סופרמדע בדיוני וותיק מאוד שפירסם עוד מסוף המא הה-19. וכבר כתב ספר שבעברית נקרא "אל כוכב אחר " שתיאר יצירת תקשורת עם כוכב הלכת מאדים. 

בשנות החמישים בפולין הקומוניסטית הוא כתב ספר המשך על מסע לנוגה שתורגם מיידית לעברית. 

 . צוות של חוקרים ממריא לכוכב הלכת נוגה ומגלה שם בין יערות הענק ומפלצות ענקיות את שרידי תרבות יבשת האטלנ טיס הקדומה בעלי הכוכחות המדהימים שהיגרו מכדור הארץ לכוכב הלכת נוגה. 

הספר מפולין הקומוניסטית היציג באור סאטירי כמה מהנוסעים נציגי צבא וממשל ארה"ב המרושלעים והקפיטליסטיים  ששואפים לכבוש את נוגה בכוח הזרוע ובאים על עונשם. 

יצורים שונים של כוכב הלכת נוגה בספרו של אומינסקי.

  היה עוד ספר מדע בדיוני פולני ידוע שעסק במסע לנוגה אבל הוא דווקא לא תורגם. ספרו הראשון של סופר המדע הבדיוני הפולני הידוע סטניבלב לם האסטרונאוטים מ-1951 תיאר מסע לכוכב הלכת נוגה  בעתיד של שנת 2003 ששם נמצאות מפלצות ענק ושרידי תרבות עתיקה חרבה היא הושמדה כמסתבר בזמן שתיכננה פלישה לכדור הארץ.. אך למרבית הצער לא תורגם לעברית.

ספר  שאף  הוסרט לסרט מזרח גרמני שלם תיעב. 

אבל עשו מסרט זה גירסה אמריקנית בשם "הספינה הראשונה לנוגה".

..

צפו במקדימון הסרט בגירסתו האמריקנית

צפו בגירסה האמריקנית המלאה.

כמה וכמה סופרי מדע בדיוני ידועים מאוד כתבו סיפורים על כוכב הלכת נוגה שתורגמו לעברית.

סופר המדע הבדיוני הידוע רוברט הינליין כתב כמה וכמה סיפורים וספרים על נוגה שתורגמו לעברית. 

  רוברט הינליין היגיון של אימפריה ( 1941: בתוך הגבעות הירוקות של הארץ "_(1951) עברית עמוס גפן ,מסדה 1979

סיפור המתאר אדם מכדור הארץ שנחטף והופך להיות עבד בכוכב הלכת נגוה עד שהוא מצליחלהשתחרר ולבנות שם חיים חדשים.

תורגמו גם שני ספרים שכתב לבני נוער שתיארו את נוגה כעולם שורץ ג'ונגלים וחיות ענק. 

 רוברט א. היינלין  צוערי החלל /  (1948)עברית: נוגה שמש.1979

 רוברט הינליין עולמות חדשים  ( 1951) עברית : ישראלה דורי  רמדור 1979  

ארתור סי קלארק שיעו ר בהיסטוריה     Startling Stories, May 1949   1949

תורגם פעמיים לעברית. 

 מודל ראשון :סיפורי מדע בדיוני /ליקט ותרגם מאנגלית: עודד פלד.הוצאת הקיבוץ המאוחד 1981 

פנטאסיה 2000  גיליון 35 (1983)

סיפור שבו אנשי כוכב הלכת נוגה באים לבקר בכדור הארץ בעוד מליוני שנים לאחר שהתרבות עליו נעלמה. 

לימים באחד מספריו האחרונים "3001 " (שפורסם במקור ב- 1997)  תיאר קלארק פרוייקט "  " הארצה " של נוגה  שמתקיים סמוך לשנת 3001. 

 השבועון לילדים "הארץ שלנו" פירסם בראשית שנות החמישים בהמשכים סיפור של המדען פיליפ לאתאם שנקרא במקור חמש כנגד נוגה( 1952 )

Five Against Venus

.

הופיע השבועון הארץ שלנו ב-1953 

"המסע לכוכב נוגה" בעיבוד "א.סיון". 

הסיפור תיאר את מסעם של בני משפחה לכוכב הלכת נוגה שם הם מוצאים עטלפים מוזרים ואינטיליגנטיים ואדם ששרד שם במשך שנים כסוג של רובינזון קרוזו " חללי. 

בסיום הופיעה אחרית הדבר של המחבר שתיארה את העובדות מאחורי הסיפור. 

יצחק אסימוב כתב סיפור עתידני על נוגה שאותו תיאר מלא באוקינוסים גדושים בחיים.

י.  אסימוב לאקי סטאר ואוקיינוסי נוגה /י;(1954) [תירגום ראובן לסמן ; עריכה עמוס גפן] 1979

פרדריק פול וסיריל קורנבלות סוחרי החלל . ( 1952 כספר 1953 )

תיאר ניסיון של כדור הארץ  המלא וגדוש באנשים לישה את נוגה כדי להיפטר מאוכלוסייה עודפת .ניסון שיש צורך לשכנע בו את האוכלוסייה על ידי אנשי הפירסום הכל יכולים. וכמובן שהם עושים זאת בהצלחה. 

רי ברדבורי פירסם את הסיפור "כל הקיץ" ביום סיפור על ילדה בכוכב הלכת נוגה שבו השמש מופיעה מבעד לעננים רק אחת לכמה שנים. 

קלארק  דרלטון ( וולטר ארנסטינג ) וקורט מאר( על הכריכה  מאת ק"ה שר ו-ואלטר ארנסטינג )  פרי רודאן -4 פלישה מהחלל  החיצון-בסיס על נוגה  ( 1961) /  עברית – יוראי ליננברג.    (תל-אביב) :   רמדור-א' שלגי,   (1980).

הסיפור הסופי שהופיע מהסדרה הארוכה מאוד ( אלפי ספריעם בגרמנית ) על איש החלל פרי רודאן.שבו רודאן ואנשי צוותו טסים לנוגה עולם מלא במפלצות ענק ומגלים שם בסיס חיזירי קדום ומתוחכם. 

 דלתות פיו, עששיות פניו (1965)  (תרגום: שירה טמיר-אלקיים  פנטסיה 2000 גיליון 34 (1983))  – רוג'ר זילאזני

סיפור קלאסי של רוג'ר זלאזני על צייד מפלצת ענק באוקינוס של נוגה.

לאחר שסיפור זה נכתב התברר בידי חללית מראירנר שמתחת לעננים נוגה הוא עוןלם שיש בו אפקט חממה ענק והוא מאוד לא מתאים לחיים ולמרבית הצער אין בו ג'ונגלים ומפלצות ענק ולא אוקינוסים גדושים בחיים . 

כוכב הלכת הזה כבר התאים פחות לסיפורים אבל כמה עוד נכתבו עליו מידי פעם. 

לארי ניבן שליו בתופת פנטסיה 2000 גליון 23 תרגום: יהודית חננאל-אבישי

The Magazine of Fantasy and Science Fiction, July 1965

הסופר פרנק הרברט מחבר חולית כתב עם בנו בריאן את  הספר איש של שני עולמות" (1986), תורגם  ב-1989 על ידי עמנואל לוטם שעוסק בין דברים אחרים בלחימה עתידנית על נוגה. 

ההופעה הראשונה של "תעלומת הצלחת המעופפת" כסיפור בהמשכים ב"דבר לילדים". 

בעברית היו כמהכ סיפורים מקוריים לילדים על מסעות לנוגה

תעלומת הצלחת המעופפת " ( 1955) .סיפור על מפגש של נער ישראלי עם חייזר מכוכב הלכת נוגה ,נסיעתו בצלחת מעופפת לכוכב נוגה ,שם הוא צופה בחייהם האוטופיים של אנשי הכוכב ובאולימפיאדה הבין כוכבית בינם ובין אנשי המאדים ומפגשיו עם בני כוכבים אחרים כמו כוכב העצלנים ולבסוף חזרתו לכדור הארץ למציאות התל אביבית האפרורית .היה זה כנראה הסיפור הראשון שבו השתמשו במילה "חללית " ( שמו של הסיפור בגירסה הראשונה שלו  בהמשכים "דבר לילדים " ב-1954. ) מילה שהומצאה רק  זמן קצר לפני הפירסום בידי אורי אבנרי בשבועון "העולם הזה".

המבול השני  כתב וצייר דני פלנט .  הארץ שלנו  כרך י' ,1959  חוב’ 18-32  ב-15  חלקים.

אחד הסיפורים הגרנדיוזיים ביותר שהופיעו בעיתון ילדים ישראלי מאז ומעולם  ,ושתיאר פלישה מכוכב נוגה לכדור הארץ

ספינת חלל של חייזרים מנוגה  וצבא הרובוטים שלהם נוחתת בכדור הארץ , וכל הניסיונות להשמידם בידי צבאות כדור הארץ נכשלים. החייזרים והרובוטים חוטפים בני אדם וכולאים אותם במיכלאות ענק. מסתבר שאנשי נוגה רוצים להתיישב  בכדור הארץ . אך סוף טוב הכל טוב   לבסוף הם מודבקים בחיידקים נשק בקטריולוגי הגורם להשמדתם. 

הספר הטוב והמרתק ביותר מבין שלושת ספרי הסדרה. בחודש  פברואר 2008  יצורים מסתוריים חודרים לכדור הארץ ועקבותיהם נמצאים בכל מקום . הרשויות מגיעות למסקנה שכדור הארץ עומד לפני פלישה, פלישה של תושבי כוכב נוגה! פרופסור אסימוב שולח את צוות קוסמאר 2 כולל את יונו וונה שהם כעת חלק אינטגראלי מהצוות לנוגה וביחד איתם איש צוות חדש בשם מנס. אך מנס הנ"ל מתגלה כבעל בריתם של אנשי נוגה וכמוהו גם יונו ושניהם שובים את אנשי הצוות . יונו כמובן רק מעמיד פנים על מנת לזכות באמונו של מנס, ועל נוגה  עולם מלא בגו'נגלים שעליו יורד גשם נצחי  משחרר את אנשי הצוות.

אנשי הצוות פוגשים באנשי נוגה , יצורים מוזרים ואף מפחידים למדי בעלי ארבעה זרועות ומהציורים של מ. אריה בעלי פנים חתוליות . מסתבר שאנשי נוגה מתכוונים להשמיד את כדור הארץ עם פצצת תופת . אך יונו חודר לשורותיהם בהעמידו פנים של בעל ברית . אך לרוע המזל הוא מהופנט על ידיהם כפי שנעשה בעבר עם מנס . אנשי קוסמאר 2 משחררים אותו מההיפנוזה ובנתיים מגלים על פני נוגה עוד ניצול של קוסמאר 1 שחי שם כמו רובינזון קרוזו ( יש להנחיח ששגיא קרא את הסיפור בהמשכים ב"הארץ שלנו " של לאטאם והוא שימש כמקור השראה). 

. יונו מצליח להביא להשמדת הפצצה איומה אך אנשי הצוות חושבים שנהרג וחוזרים אבלים לכדור הארץ שם נערכים טקסי אבל המוניים לזכרו של הנער האמיץ. אך האבל מוקדם מידי , יונו הצליח להימלט מהפיצוץ בנוגה באמצעות צלחת מעופפת נוגאית, וקוטע את טקסי האבל ההמוניים על ידי השמדה בקרן לייזר של פסל האנדרטה שהוקם לזכרו….

"א.בנש" מרד על כוכב נוגה :רומן מדע דמיוני / עברית – מ’ רון רמדור .1969

ראל דארק וצוותו חוזרים למערכת השמש בשנת 2247 לאחר שיצאו להיאבק בגזע "הכאריזאנים" המאיים על מערכת השמש וגברו עליהם .בחזרתו הוא מגלה שמערכת השמש השתנתה מאוד ולרעה. המושבה שעל כוכב נוגה מורדת בשליטה העריץ, המושל מטעם כדור הארץ  וראל דארק וצוותו ( רובם אותם הדמויות מ"קיסר הכוכב הסגול " אך בובות חסרות חיים , לעומת התיאור ההומוריסטי  החי שלהם  שניתן להם  בספר הקודם )  מחליט להצטרף למרד הצודק. .הם מביאים  להפלת הרודן לעצמאות לבני נוגה.

למרבית הצער זהו אחד הגרועים בספרי הסדרה. 

חוץ מזה כוכב הלכת נוגה הופיע בכמה חוברות טרזן שהופיעו בעברית בשנות השישים בהוצאות "הקרנף " וה"פיל". 

הוצאת הקרנף כרך מספר 2  ( החוברות  נכתבו רובן  ככולן בידי ישעיהו לויט )

 מספר 22. טרזן ואנשי המאדים. טרזן נתקל באנשי מאדים השרויים במלחמה נגד אנשי נוגה המפלצתיים על כדור הארץ ועוזר להם במאבק נגד אנשי נוגה.

קפטין בלאד סוד העקבות בשלג

 הלוחם בפיראטים במאה ה-17 קפיטן בלאד נאבק בחייזר בלתי  נראה מנוגה שהולך ומשתגע באטמוספרה של כדור הארץ   ולבסוף מצליח להרגו . הטוב והמרתק בסיפורי הסדרה.

בראשית שנות השבעים התפרסם מגזין לילדים בשם "ילדוני " עם סיפור במהשכים בשם "אל נוגה" שבו שני ילדיםן מתחבאים על חללית לירח. ולפי השם היגיעו לנוגה. אבל לצערי הרב כילד קורא המגזין הפסיק לצאת לאור לפני שהיגיעו לכוכב הלכת השני מהשמש. 

מליסלדה או האלים באים מאת פנחס שדה וגיורא רוטמן

 סיפור מדע בדיוני מובהק המתאר את מסעותיו של הנער אסא רבין בעולמות אחרים בליווי הנערה מכוכב נוגה מליסלדה, שאבותיה ביקרו בכדור הארץ לפני אלפי שנים ובני האדם הפרימיטיבים ראו בהם אלים.

הסיפ]ור המתאר גם את חייהם האוטופיים של אנשי נוגה נראה שקיבל השראה מספרו של מנחם תלמי שיש להניח ששדה אולי קרא ב"דבר לילדים " בפירסום המקורי. 

קראו את הסיפור במלואו בבלוג זה כאן.

באק רוגרס

פניו הרבים של גונגורה 34

VENUSIAN ACTOR  (1961)

S65 – "Shape Changing Elixir" (2/19/61 to 5/21/61) (J)

כתב רי ראסל צייר גורג' טוסקה

אנשי הנמר מהמאדים מנסים לגנוב את ההמצאה המאפשרת שינוי מראה חיצוני בה משתמש השחקן גונגורה,ידידו של באק.

• בוקי שומר מלכות היופי
• שבו מופיעה בין השאר מלכת היופי של כעוכב הלכת נוגה שאכן נריאית כמו אלה בלונדינית. 

ולסיום הנה מחזור הסיפורים של פלא גורדון בכוכב הלכת נוגה:בסיפוריםן אלו נוגה הוא עולם דמוי ברזיל בכדור הארץ מלא ג'ונגלים ואוקינוסים ומפלצות ענק ושיבטי ילידים לכאורה אבל רק לכאורה פראיים. 

ואנשים מכדור הארץ שמגיעים לנוגה על מנת להתישב עליו וגם כדי לנצל אותו. והילידים בשיא הסדרה מורדים בהם. ועל פלאש גורדון להחליט במי יתמוך.

.

1. המלחמה בענק הקוטב  ( פורסם במקור ב-1962) 
2. הדולפינים של נוגה .( פורסם במקור ב-1962)

3. צרות על נוגה  ( פורסם במקור ב-1970)

4. במעמקי כוכב הלכת  נוגה ( פורסם במקור ב-1971 ) 

5. אליל הביצה של נוגה. ( פורסם במקור ב-1972) 

6. הקדמה מגיעה לנוגה ( פורסם במקור ב–1972 ) 

7. מרד על כוכב נוגה ( פורסם במקור ב-1976)

8.פלאש גורדון והדרקונים של נוגה (פורסם במקור ב-1980)

בנימין נתניהו בלחימה. 

האם מר בנימין נתניהו ראש הממשלה נלחם או לא נלחם במלחמת יום הכיפורים ?

יש על כך גרסאות רבות ברשת כולל גירסה המיוחסת לאהוד ברק שלפיה הוא נסע לנמל התעופה בארה"ב ראה תור ארוך של ישראלים רוצים לעלות למטוס ונסוג אחורה.

אז זאת גירסה שיקרית וספק רב אם ברק אחראי לה.מר נתניהו אכן נלחם במלחמת יום הכיפורים.

אבל…ישנן תמיהות לגבי מה בעצם עשה מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים כי גם על כך יש גרסאות שונות ובאופן קיצוני כפי שתראו

מה באמת הוא עשה רק מר נתניהו וכמה חברים ( ובהם  ובראשם אהוד ברק ) יודעים. אבל ישנן גירסאות מודפסות בנושא  שמציעות תשובה.וברשימה זאת נעבור עליהן אחת לאחת בניסיון לפזר את הערפל.

.יש בעצם שלוש גירסאות עיקריות שונות שאני מסתמך עליהן בכך אחת ברשת באתר וואלא ( שהקשרים שלו עם מר נתניהו נמצאים כעת תחת בדיקה משטרתית ומשפטית ) וכמה ספרי ביוגרפיה של מר נתניהו שפורסמו  בידי כותבים שונים

גירסה 1: בנימין נתניהו פיקד על מבצע סודי

.לפי גירסת אתר וואלא מ-2013 שעוקבת במידת מה אחרי הגירסה שבספרים בשלב מסויים" מר נתניהו פיקד על מבצע סוד. "עם הגעתו לארץ, הצטרף נתניהו לכוח מילואים של לוחמי סיירת מטכ"ל שירד דרומה לגזרת תעלת סואץ כדי להגן מפני התקפות של הקומנדו המצרי על כוחותינו. בהמשך, עלה ראש הממשלה לגזרה הצפונית לפקד על מבצע מיוחד שלא נחשף עד היום."

קראו את גירסת וואלה כאן.

הגירסה הזאת מאוזכרת בערך על מר נתניהו בויקיפדיה.ראש הממשלה עצמו פירסם הודעה בעניין  ב-2019 בדף הפייסבוק שלו כאן 

:https://www.facebook.com/268108602075/posts/10156707375487076/ 

ראש הממשלה כותב :

אבל  אנו בבעיה… מר נתניהו  כותב בשורה אחת על מבצע שאין לגביו שום עדויות חוץ מעדותו שלו ואין שום מסמכים לגביו. 46 שנים אחרי המלחמה ושבע שנים אחרי שחשף את קיומו של המבצע לראשונה הוא יכול היה להוסיף פרטים אבל לא עשה זאת ובנתיים לא התווסף שום מידע בעניין משום מקור אחר.

אי לכך הימלצתי לאנשי הויקיפדיה להוסיף בגוף הטקסט  או בהערות השוליים  בערך "בנימין נתניהו " שהמדובר"ב"גרסת בנימין נתניהו".

הם לא קיבלו את ההמלצה.

לגבי המבצע הסודי יכול  להיות שהיה. אבל זה לא מה שכתוב באף אחד מהספרים. 

גירסה 2: בנימין נתניהו שמר על כלי נשק

לפי ספר אחד של בן כספית עם אילן כפיר  "נתניהו הדרך אל הכוח "( הוצאת אלפה תקשורת 1997)  שנכתב כשמר כספית עוד היה ביחסים טובים עם מר נתניהו ( היום הוא לא )  והספר נכתב בשיתוף פעולה עימו מר נתניהו כשהיגיע לארץ מארה"ב ניסה להגיע לסיירת מטכ"ל אבל נאלץ להצטרף ליחידה מאולתרת שאבטחה בלילות חניונים מפני חיילי קומנדו מצריים מונחתים ממסוקים. מחזית הדרום הם הועברו לצפון וגם שם הם אבטחו את חניוני הטנקים .ובסוף אוקטובר מיד לאחר הפסקת האש חזר נתניהו לארה"ב.

זאת גירסת כספית וסריקות שלה מצורפות למטה:

לא נאמר כאן  דבר על מבצע סודי עליו פיקד נתניהו וזה מוזר שהרי מר נתניהו שיתף פעולה עם הכותבים והיה לו  כל אינטרס לספר על כך ובוודאי ובוודאי לרמוז על כך.

אוסיף שעיינתי בספר של בן כספית ואילן כפיר מ-1999 ,‎ Netanyahu :the road to powerשהוא הגירסה האנגלית של ספרו "נתניהו הדרך אל הכוח " יש תרגום מדוייק של מה שמופיע בספר בעברית. אין כאן שום דבר חדש. 

נמשיך אל הספר החדש של בן כספית על נתניהו מ-2018. "נתניהו :ביוגרפיה" -הוצאת ידיעות 2018 .

יש לקחת בחשבון שכשנכתב הספר הפך כספית ליריב תקשורתי מוצהר של נתניהו מה שהוא לא היה ב-1997

.בכל אופן לא ידוע לי על התקפה של מר נתניהו על הספר  הזה בגלל חוסר דיוקים  לגבי חייו ( הקוראים מוזמנים לתקן אותי כאן. )

בן כספית עוסק במר נתניהו במלחמת יום הכיפורים בעמוד 43 בספר וממש בכמה שורות למעשה פחות ממה שיש בספר שלו משנת 1997 וסך הכל זאת חזרה די מדוייקת אם כי יש הבדלים מסויימים. מצויין שמר נתניהו עלה על המטוס מארה"ב לישראל מיד כשנודע על פריצת המלחמה על המטוס הוא מצא את חבר הילדות שלו עוזי בלר.בארץ ניסה מר נתניהו לאתר את אחיו יוני ללא כל הצלחה.( ואגב הקטע הקצר מקדיש יותר שורות לתפקידו של יוני נתניהו במלחמה מאשר לאלו של מר בנימין נתניהו ). מצויין שם שמר בנימין נתניהו הצטרך לכוח שירד לסיני לאבטח חניוני טנקים מפני התקפות ליליות של המצרים. וזהו. אגב גם לא מצויין שמר נתניהו לחם בצפון בניגוד לגירסה הקודמת של כספית. לא מאוזכר שום מבצע שעליו פיקד מר נתניהו בצפון או בדרום. מצויין שהוא לא נשאר יום מיותר אחד בארץ ומיד עם כניסת הפסקת האש לתוקפה חזר מיד לארה"ב. וזה הכל.

בכל אופן יש קצת יותר פרטים בעניין במהדורה האנגלית של ספרו הנ"ל של כספית שיצאה לאור שנה קודם למהדורה העברית : 2017.The Netanyahu years /Ben Caspit.

שם יש שורות בעניין שכנראה נמחקו במהדורה העברית .בע' 49.כתוב שם שמר בנימין נתניהו אכן היגיע לסיני כדי להגן על טנקים של צה"ל בלילות כנגד פשיטות של אנשי קומנדו מצריים.מפקדו הישיר היה ,וזה לא צויין עד כה במפורש בשום מקום ,מר אהוד ברק לימים ראש ממשלת ישראל שגם הוא חזר במקביל מלימודיו מארה"ב.

מאוחר יותר כתוב שם וזה לא צויין במהדורה העברית של הספר הנ"ל מר נתניהו הועבר לחזית הצפון כדי לעסוק במשימות דומות. כספית מציין ביובש ש"יוני וביבי " וגם אחיהם הצעיר עידו " שלושתם שרדו את מלחמת יום הכיפורים ".

. מצויין שם  גם שאם כי בין המלחמות הייתה סיירת המטכ"ל אחת היחידות העסוקות ביותר בלחימה. הרי במלחמה עצמה אנשי הסיירת מצאו את עצמם בעיקר בתפקידי משנה לרוב בתפקיד סיוע ליחידות השריון הגדולות.

למה המשפטים האלו לא הוכנסו גם למהדורה העברית לא ברור לי.

בכך מסתכם מה שיש למר כספית להגיד על שירותו של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים במהדורה האנגלית של ספרו.

נראה שבשנת 2018 לא היגיעו למר כספית שום פרטים על מבצע שעליו פיקד מר נתניהו בזמן המלחמה למרות שמר נתניהו כבר היצהיר על קיומו של מבצע כזה חמש שנים קודם לכן.ואם היה ידוע לו על מבצע כזה הוא החליט שאין סיבה לציין את עצם קיומו בספרו.

.

גירסה שלוש :שהה בבית מלון "שרתון" בתל אביב

לפי גירסת ספר אחר מ-1997 של רונית ורדי "ביבי מי אתה אדוני ראש הממשלה" שבהחלט לא נכתב בשיתוף פעולה עם ראש הממשלה דאז :מר נתניהו כאשר היגיע לישראל לא בדיוק נלחם אלא התמקם במלון מפואר בתל אביב לצורכי מנוחה והתרעננות. המלחמה הוכרעה תוך שבועיים ומר נתניהו החליט אז לחזור מיד לארה"ב לפני שהוכרזה הפסקת אש. לא נאמר דבר על מבצע סודי שהוא פיקד עליו.

הדפים מהספר של רונית ורדי מצורפים סרוקים.

בכל אופן לא ידוע לי על התקפה של מר נתניהו על הספר הזה בגלל חוסר דיוקים לגבי חייו ( הקוראים  מוזמנים לתקן אותי כאן. )

רונית ורדי אמרה לי שהיא כתבה את הספר בהסתמך על עדויות שהיא שמעה ממקורבים. היא כתבה לי"ככל הזכור לי – לא השתתף במבצע חשאי מהסוג הנטען במהלך מלחמת יום הכיפורים. ואגב – עד לאחרונה – גם איש לא טען כך. ממש לא!". 

בספר "סיירת מטכ"ל " של משה זונדר (_כתר 2000) שנכתב בתקופה שהיה מר נתניהו ראש ממשלה בפעם הראשונה ונכתב בשיתוף פעולה איתו .הוא מוזכר כמה פעמים ובפירוט בתיאור מבצע שיחרור מטוס "סבנה" ב-1972. המבצעים שעליהם פיקד האח יונתן  נתניהו במלחמת יום הכיפורים מתוארים שם בפירוט וגם פעולותיו של האח עידו נתניהו שלקח חלק בשיחרור החרמןן מידי הסורים.

אבל משום מה שום דבר שקשור למה שעשה מר בנימין נתניהו במלחמת יום הכיפורים לא מאוזכר בניגוד לשני אחיו יונתן ועידו.

וזה מוזר מאוד. ובוודאי ובוודאי לא מאוזכר שום מבצע שעליו פיקד מר בנימין נתניהו במהלך המלחמה.

האם חשב מר משה זונדר שאין בכך עניין לציבור ?

אפשר היה לצפות שאם היה מבצע סודי בוודאי שמר בנימין נתניהו היה מיידע אותו בהקשר זה והוא לכל הפחות  היה רומז על כך בספר.

למשה זונדר כדאי לציין היה מידע נרחב ומפורט בנושאים אלו מעבר לכל אחד אחר שכתב על מר נתניהו.

בניגוד לו כל אחד אחר שכתב על נתניהו הסתמך על ימי הצבא שלו בעיקר על דברי נתניהו  ויש להניח שספרו  של זונדר הוא המקור הטוב ביותר לגבי פעילותו של נתניהו בסיירת מטכ"ל. 

אפשר לסכם ולקבוע שארבעה ספרים שעוסקים בחייו של מר נתניהו או בסיירת מטכ"ל אינם יודעים או אינם מוצאים צורך לציין שמר נתניהו פיקד על מבצע במלחמת יום הכיפורים דבר שהוא מעולם לא עשה קודם לכן או לאחר מכן. 

.עיינתי בספרים הקיימים באנגלית על מר נתניהו לראות עם יש שם מידע בלתי ידוע בעברית על השירות של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים. ישנם כמה וכמה כאלה ועברתי עליהם אחד אחד. 

בספרים החדשים יותר שפורסמו כשהוא כבר היה ראש ממשלה פעם שנייה :

בספר של תומאס מיטצ'ל משנת 2015 Likud leaders : the lives and careers of Menahem Begin, Yitzhak Shamir, Benjamin Netanyahu, and Ariel Sharon

מצויין שם שמר נתניהו היגיע לארץ באותה הטיסה מארה"ב ביחד עם אהוד ברק וזה דבר מעניין ( דבר שגם כספית מציין איפה שהוא אבל זה בדרך כלל לא מאוזכר בספרים על חייו למרות שזה נראה כמו פרט חשוב )
מצויין שם שהוא עסק במרבית זמן המלחמה בשמירה על טנקים תחילה בסיני ולאחר מכן בגבול הצפוני ( ע' 150). 

ובכך מסתכם מה שיש לספר הנ"ל להגיד על שירותו של מר בנימין נתניהו במלחמת יום הכיפורים.

בספר של Elisa Silverman, Benjamin Netanyahu : leading the way for Israel  מ-2016 שירותו הצבאי של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים אינו מאוזכר כלל וגם לא המלחמה עצמה.מבצע אנטבה לעומת זאת נראה חשוב מספיק לאיזכור. 

בספר רציני יותר משנת 2016 The resistible rise of Benjamin Netanyahu של , Neill Lochery מאוזכרת ההשתתפות שלו במבצע ההתקפה על מטוס סבנה .

אבל גם שם לא מאוזכר כל שירות שלו במלחמת יום הכיפורים או בכלל איזכור לעצם קיומה.( ע' 5 בספר ).

הפסקה הבאה לאחר תיאור קצר של מבצע סבנה עוסקת במותו של יוני ב-1976 באנטבה.

בספר החדש והמקיף והרציני ביותר באנגלית עד כה על נתניהו הופיע ב-2018 Bibi :the turbulent life and times of Benjamin Netanyahu של העיתונאי Pfeffer,Anshel ניתן את התיאור המפורט ביותר באנגלית בספר על נתניהו של ההיסטוריה של מלחמת יום הכיפורים.

ובעמוד 97 בספר הוא עוסק במעורבותו של מר נתניהו במלחמה זאת . אין כאן הרבה חידושים ותוספות למה שכספית כבר כתב בנושא בספרו הראשון. מצויין שהוא היה שבוע בסיני ושבוע לאחר מכן הועבר לגולן. וזאת הייתה מלחמה מתסכלת עבור מר נתניהו שרצה לתרום את חלקו אבל כנראה הרגיש שהוא לא תורם אותו מספיק.

אבל יש תוספת על כך: המחבר מציין שלמרות שנתניהו תיאר את המסע שלו במטוס לישראל מארה"ב עם עמיתים ישראלים הוא בעצם לא דיבר מעולם על חלקו בשלב האחרון של המלחמה ומה עשה אז בדיוק.אבל 40 שנה מאוחר יותר כשרואיין על כך לאחר ישראלי אמר להם "עברתי לצפון כדי לפקד על מבצע מיוחד". המחבר מוסיף ביובש שפרטים על אותו מבצע עוד אין.

לדבריו נתניהו עזב את הארץ לארה"ב שלושה שבועות אחרי הפסקת האש ב-24 באוקטובר לאחר ביקור קצר אצל יוני". ( ע' 97)

סיכום 

בקצרה אין שום פרטים בשום מקור לא בעברית ולא באנגלית על אותו מבצע של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים. ולמעשה אין תימוכין לעצם קיומו מעבר להצהרה סתמית ביותר של מר נתניהו. נראה לי שיש לעדכן את הערך  על בנימין נתניהו בויקיפדיה שמאשר את קיומו של אותו מבצע  בהתאם לאחר שלא פחות משמונה מקורות כתובים על מר נתניהו בעברית ובאנגלית אינם מסוגלים לספק עליו שום מידע.

נסכם ונקבע שעל סמך כל המקורות האלו שבדפוס אפשר לקבוע לוח זמנים כזה לפעילות של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים : מר נתניהו היגיע לארץ במטוס ביחד עם מר אהוד ברק שפיקד עליו וקבע את תפקידיו במלחמה. כנראה בפקודת אהוד ברק מר נתניהו שהה כשבוע בסיני ושמר שם על טנקים.

משם עבר מר נתניהו לחזית הצפון לעוד מספר בלתי ידוע של ימים ושמר גם שם על טנקים.אולי גם כן בפקודת אהוד ברק.

לדבריו של מר נתניהו בפרק הזמן הזה הוא פיקד על מבצע שנכון לעכשיו אין עליו כל פרטים משום מקור.

בגרסת רונית ורדי לאחר ששהה "מספר ימים " בצפון הוא חזר לתל אביב ושהה במלון "שרתון " מספר בלתי ידוע של ימים ועזב לפני שהסתיימה המלחמה.

או מיד כשהסתיימה המלחמה כגרסת כספית.

או שעזב את הארץ שלושה שבועות לאחר סיום המלחמה כגרסת אנשל פיפר.

לדעתי זה התיאור המדוייק ביותר נכון לעכשיו של פעילותו של מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים על סמך המקורות הקיימים.

אציין שהמבצע שמר נתניהו טוען שהתקיים הוא די נדיר בכך שאין לו תימוכין לעצם קיומו משום מקור בדרך כלל אין דברים כאלה ארבעים ושש שנים אחרי המלחמה. נראה לי שהמדובר במבצע יחיד במינו שהאדם שטוען שהיה מעורב בו מביא טענה כזאת בלי שיהיה לכך שום מקור אחר בכתב ..בכל אופן יש להניח שאהוד ברק יודע במה המדובר ואם היה מבצע כזה הוא יאשר זאת . כמו כן 46 שנים אחרי המלחמה אפשר לפנות לפיקוד צפון ולבקש את יומני המבצעים שלהם עבור העניין הספציפי הזה. אני מאמין שיש בכך עניין לציבור לגבי המבצע הצבאי היחיד שמר נתניהו פיקד עליו .

היסטוריונים אולי תפנו לפיקוד צפון בעניין הזה? 47 שנים אחרי המלחמה מגיע לנו לדעת מה היה אותו מבצע מסתורי שעליו פיקד ראש ממשלת ישראל לעתיד.

איני יודע יותר ממה שכתוב בספרים השונים על מר נתניהו בעברית ובאנגלית אבל יש להניח שחלקם או כולם מתבססים על המידע שמר נתניהו מסר לכותבים בעניין. ולא על שום מקור מידע אחר.יוצא דופן הוא "סיירת " מטכ"ל " של משה זונדר " שלמחברו יש להניח היו מקורות מידע נוספים על פעילותו של מר נתניהו בסיירת המטכ"ל. והוא משום מה עוסק בספר בהקשר למר בנימין נתניהו אך ורק במבצע הצלת מטוס סבנה שבו הוא אמנם עוסק בפירוט. על מבצע זה כידוע מר נתניהו לא פיקד . ונפצע במהלכו.

בכל אופן זהו כמעט המבצע היחיד מכל סוג שהספרים השונים העוסקים במר נתניהו מאזכרים שהיה קשור אליו במלחמת ההתשה. בספרים שנכתבו בשיתוף פעולה עימו וגם בערך בויקיפדיה מאוזכרים מבצעים שונים שלחם בהם
אבל גם מהם ברור שהוא פיקד על יחידה קטנה מאוד של אנשים,והמבצעים שעליהם פיקד בזמן מלחמת ההתשה כנראה לא היו חשובים בפני עצמם כי אחרת היינו שומעים עליהם הרבה יותר מטעמו של מר נתניהו.

כל מה שאנו קוראים עליו ברוב המוחלט של הספרים על מבצע שמר נתניהו היה קשור אליו ,זה מבצע מטוס הסבנה.

אי לכך יש חשיבות לדעת יותר על אותו מבצע במלחמת יום הכיפורים.זה היה מבצע בזמן מלחמה. ויש חשיבות היסטורית לדעת כיצד תפקד מר נתניהו באותה מלחמה. אני מניח שרק ארכיונאי צה"ל יכולים כיום להבהיר מה בדיוק עשה מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים.

לא מן הנמנע  שהטענה על כך שמר בנימין נתניהו פיקד על מבצע במלחמת יום כיפו היא טעות או שגיאה.  ויש לי הצעה כיצד הדבר קרה. מר נתניהו לא אמר בראיון עימו ב-2012 או ב-2013 שהוא פיקד על מבצע במלחמת יום הכיפורים.הוא דיבר על אחיו יוני שאכן פיקד על כמה מבצעים במהלך מלחמה זאת .איך שהוא דבריו השתבשו בידי איש תקשורת זה או אחר ובגירסת הרשת השגויה יצא כאילו הוא אומר שהוא פיקד על מבצע .ומר נתניהו כנראה היה עסוק מידי מכדי לתקן את השיבוש לאורך השנים.

היצעתי אם כך  לאנשי הויקיפדיה  לא  להסתמך על אימרה משובשת ועל טלפון שבור אלא רק על ספרים שעברו תחקיר ומחקר רחב ויסודי .ולפי הספרים האלו מר בנימין נתניהו לא פיקד על מבצע במלחמת יום הכיפורים ואי לכך יש למחוק את המשפט שהוא לא רלבנטי בעניין זה בערך.

הבקשה נדחתה.

אי לכך אני מציע שאיזה היסטוריון מקצועי  מאלו שעוסקים בהיסטוריה צבאית של מלחמת יום הכיפורים נגיד אורי בר יוסף או אולי עיתונאי יפנו בעניין לפיקוד צפון ויבקשו לקבל את הנתונים בעניין. לדעתי יכול לצאת מזה מאמר אקדמאי מעניין או לפחות כתבה מעניינת בעיתון הארץ או בידיעות או במעריב על המבצע שעליו פיקד מר נתניהו במלחמת יום הכיפורים וכך נוכל לפתור את הבעיה שיש לגבי אמינות המידע המועט שקיים על מבצע זה.

קראו גם 

חזון ישראל והטרור  של מר בנימין נתניהו 

העימות בן שמעון פרס ובנימין נתניהו 

בנימין נתניהו פוגש את משה קצב -הצילום