הופיע תחת השם "  האימפריה מוכה שנית" בדיוקן מקור ראשון גליון 810 15.2.2013

 תקציר :

במאות הקדומות נהגו להרוג בטימבוקטו את מי שלא היה מוסלמי ,השנה טבחו שם את מי שלא היה מוסלמי מספיק.מאלי הקדומה, ממלכה מוסלמית שנודעה בעושרה ובספריות הענק שלה, קרסה ודעכה בגלל מתקפות של צבאות מוסלמיים. 400 שנה אחר כך מאיים גורל דומה לפקוד את מאלי המודרנית, שנחשבה עד לא מכבר לסמל של יציבות שלטונית ושגשוג באפריקה. המרחבים העצומים של מאלי הפכו אותה בעבר בעיני האירופאים לממלכה אגדית מצופה כולה זהב. עכשיו המרחבים האלה הם ממלכת אירגוני הג'יאהד ,אבן הפינה לחליפות האסלאמית העולמית.בנתים המערב מצליח למנוע השתלטות שלהם על המדינה כולה .אבל המילה אחרונה עדיין לא נאמרה.

 וכעת ב-2013 מאלי נמצאת  בחדשות.זאת לאחר שהחלק הצפוני שלה נכבש בידי טרוריסטיים פנאטיים המחוברים לארגון ה"אל קאידה".  הללו הטילו באיזוריהם משטר אימים רצחני ושרפו והשמידו  ככל יכולתם אוצרות תרבות וספריות.בימים האחרונים שחררו הצרפתים ובעלי בריתם האפריקנים את האיזור משלטון האימים ,אך המורדים רק נמלטו  ללא קרב על מנת לתוקף שוב בעתיד,  והמלחמה תמשך עוד זמן רב עם עליות וירידות.  ניצחון של אל-קאעידה בקרב הזה, מבינים במערב, יהיה יריית הפתיחה לקראת המתקפה האסלאמית הגדולה מכולן.

  העיר האסורה

"…..אפריקה נרחבת, האם שמש

מאירה וגבעותייך מקפלות בחיקן קריה נאווה

כאותן ערים שזרחו בליל העולם היותר ישיש

או שמא השמועה על טימבוקטו שלך

חלום רופס כחלומות הזמן העתיק?"

('טימבוקטו' מאת לורד  אלפרד טניסון, 1829, בתרגומו של משה דור)

במאות ה-18 וה-19 הייתה טימבוקטו שֵם שנכרכו בו אגדות רבות, מילה נרדפת למקום שכף רגלו של האדם הלבן לא דרכה בו מעולם. הפואמה שכתב המשורר הבריטי טניסון על העיר חיזקה את ההילה שטוו סביבה מספרי סיפורים אירופים. נוסעים נועזים יצאו לגלות את מקור העושר האגדי ואת העיר שטרפה את חלומותיהם. הם קיוו למצוא ארמונות מצופים זהב ואינספור כלי שנהב, אך עד מהרה הם מצאו עצמם בחלום בלהות: מסע ארוך דרך מדבר סהרה, מחלות טרופיות, חום נורא, פשיטות של שבטי שודדים ועוינות מצד המוסלמים המקומיים. מי שנפל לידי אלה האחרונים היה נלקח לעבד במקרה הטוב, או מוצא להורג בעינויים איומים במקרה הרע.

מבין ההרפתקנים הרבים שיצאו למסעות לטימבוקטו לפני 1830, רק שלושה הגיעו אל היעד. הראשון היה הסקוטי מונגו פרק, שביקר בטימבוקטו בראשית המאה ה-19, אך מת בדרך חזרה. סקוטי נוסף, אלכסנדר גורדון לאינג, הגיע לעיר בשנת 1826, ונרצח לאחר שיצא ממנה בדרכו למרוקו. לבסוף היה זה הצרפתי רנה קאיה, שב-1828 עשה את כל הדרך לטימבוקטו. הוא התאכזב מרה לגלות שזו אינה העיר המפוארת שציפה לראות, אלא אוסף בקתות עלובות.

טימבוקטו שבה ביקר רנה קהיה בציורו.

עם זאת מסעו של קהיה  לא היה לשווא – פרס של 10,000 פרנקים הוצע בארצו למי שיגיע לעיר האגדית ויחזור לספר את הסיפור. לאחר ייסורים איומים הצליח קאיה להגיע לבניין השגרירות הצרפתית במרוקו, כשהוא לבוש סחבות ונראה כקבצן. נדרש ממנו מאמץ רב כדי לשכנע שהוא נוסע וחוקר צרפתי.

אם מי מבין שלושת הנוסעים האמיצים היה מגיע לטימבוקטו בשבועות האחרונים, הוא לא היה רק מתאכזב, אלא בעיקר מזדעזע. העיר, יחד עם חלקה הצפוני של המדינה מאלי שבה היא שוכנת, נכבשה בידי טרוריסטים הקשורים לאל-קאעידה. הללו השליטו ברחובותיה משטר אימים רצחני, ושרפו והשמידו ככל יכולתם אוצרות תרבות וספריות. במשך כעשרה חודשים הפך חלק ממאלי לאזור הגדול ביותר בכדור הארץ שנשלט בידי ארגוני הג'יהאד.

בימים האחרונים הצליחו הצרפתים ובעלי בריתם האפריקנים לשחרר את האזור, אך המורדים רק נמלטו ללא קרב על מנת לתקוף שוב בעתיד. לאסלאמיסטים, כך התברר במהלך הקרבות, יש נשק מודרני ביותר, שמגיע ממחסניו של שליט לוב המודח מועמר קדאפי. הארסנל שברשותם הוא כמעט שווה ערך למה שמחזיק כל צבא מערבי, ונראה כי מלחמתם כנגד הממשלה החוקית של מאלי תימשך עוד שנים ארוכות. כזה הוא גורלה של מאלי, תרבות אסלאמית מפוארת שפעם אחר פעם רוסקה והושמדה דווקא בידי אחיה המוסלמים.

האימפריות של מאלי

לקוח מ"העולם מראשיתו ועד ימינו " הוצאת מסדה.

ההיסטוריה של מאלי מאז עצמאותה היא כמיקרוקוסמוס של ההיסטוריה האפריקנית, ויש חשש שגם העתיד הצפוי לה עלול להיות עתידה של היבשת כולה. לכאורה זוהי מדינה חסרת חשיבות בזירה הגלובלית. היא ענייה מאוד, רובה מדבר, ואין בה נפט או משאבים יקרים אחרים. מה שכן יש לה בשפע הם מרחבים. שטחה של מאלי, 1.2 מיליון קילומטר מרובעים, גדול פי שניים מזה של צרפת, שבעבר שלטה עליה. חלקה הצפוני הוא פשוט המשך של חולות הסהרה האינסופיים. השטחים העצומים, שאין כל אפשרות לפקח עליהם ביעילות, הם גן עדן עבור ארגונים מיליטנטיים שיכולים להקים בהם מאחזים ולצאת מהם לפעולות טרור.

שמה של המדינה, שעד קבלת עצמאותה הייתה ידועה כ"סודאן הצרפתית", הוא למעשה שמה של אימפריה קדומה שהקימו שבטי המאנדיגה. ממלכת מאלי האדירה השתרעה מסנגל וחוף האוקיינוס האטלנטי עד ניגריה, ומהרי אדשר במאוריטניה עד גיניאה העילית – שטח שאורכו כ-2,400 ק"מ ורוחבו 1,300. זאת הייתה ישות מדינית עשירה מאוד, ששיירות הגמלים שיצאו ממנה חצו את מדבר הסהרה כשהן נושאות מטעני זהב, שנהב ונוצות יענים אל חופי הים התיכון והמפרץ הפרסי.

באיזור שהוא כיום מאלי שכנה אימפריה עוד קודם לכן.מהמאה ה-תשיעית ועד אמצע המאה ה-13  שלטה באיזור   ממלכת גאנה שלא  הייתה מוסלמית נודעה בעושרה ותרבותה הודות לסחר הזה בשטחיה  והביסה שוב ושוב ניסיונות המוסלמיים להשתלט עליה. אולם באמצע המאה ה-11 יסד מטיף מולמי פנאטי בשם איבן יאסין את כת האלמורבידים שהפכה לצבא כובש כל ובין שאר כיבושיהם הם תקפו את גנה וכבשו אותה והשמידו את עריה ותושביה בפעולה מתוכננת של גנוסייד. גאנה המשיכה להתקיים אולם נחשלה מאוד ולבסוף שולבה באימפריה צעירה יותר של מאלי שהוקמה בידי שבטי המאלינקה שחיו באיזו הניגר העליון בגבול מאלי גינאה של היום.  

ממלכת מאלי האדירה ( השם הוא קיצור של "מאלינסק")  השתרעה מסנגאל של חוף האוקינוס האטלנטי עד איזור נימי בניגריה ומהריי אדשר במאוריטניה עד גיניאה העילית –שטח שארכו כ-2400 ק"מ ורוחבו 1300 ק"מ.

ציור מודרני של מייסד מאלי סונדיאטה קאייטה

מייסד ממלכת מאלי היה סונדיאטה קאיטה, שחי במאה ה-13, בערך בזמנו של הכובש המונגולי ג'ינגיס חאן. על פי האגדה בצעירותו היה קאיטה נכה, אך החלים באמצעות כישוף. כוחות כישוף הם גם שסייעו לו להביס את אויבו, מלך הסוסו. עד היום שרים בעל פה באזור מאלי ובמדינות אחרות אפוסים על אודותיו, וסיפור חייו הופיע בגרסאות שונות  למבוגרים ולילדים בשלל שפות כולל באנגלית ואף בעברית.

( ראו כאן סיפור קומיקס בעברית המבוסס על אגדת סונדיאטה קאייטה )

ציור של מלך מאלי מאנסה מוסה באטלס קטלני מהמאה ה-14.

קאיטה אולי הכיר את האסלאם, אבל ככל הנראה היה פגאני. יורשיו, שהתעשרו הודות לשליטתם בסחר הזהב ממערב אפריקה לצפונה, כבר היו מוסלמים אדוקים. כך למשל מסופר על המלך מאנסה מוסה, שליט מאלי בשנים 1312-1337,  ( (  שבא במקום מלך שיצא למסע הרפתקני לחקור את קצוות העולם ונעלם לו עם הצבא שיצא עימו במרחקים הבלתי נודעים )יצא למסע למכה שנשאר מאז בזיכרון ההיסטורי.  הוא לווה בשיירה של 15 אלף גמלים טעוני זהב, 12 אלף עבדים, ועוד מחנה עצום של עשרות אלפי פקידים, משרתים ופרשים. בדרכו ביקר אצל השולטן הממלוכי, והדהים את המצרים בעושרו הרב. אנשיו רוקנו את חנויות קהיר ושוקיה, כשהם קונים בשמים, תכשיטים, זמרים ונערות. הפזרנות שלו הורידה את ערך הזהב במצרים ל-12 שנה, מה שגרם למשבר כלכלי במדינה. והמלך עצמו, אחרי שבזבז כל כך הרבה במסעו, נאלץ בסופו של דבר לקחת הלוואה כדי שיוכל לחזור הביתה.

מאז המסע ההוא יצא שמה של טימבוקטו למרחקים כעיר העשירה בתבל. בד בבד היא הפכה למוקד מרכזי של לימודי האסלאם: הוקמה בה מכללה ללימודי הדת, נבנו מסגדים גדולים שהיוו מרכזים חשובים להפצת האסלאם באפריקה, והוקמו ספריות ענק. גם לימודי המדעים הכלליים שגשגו בעיר והוסיפו לתהילתה.

בתקופת הפריחה של טימבוקטו התגוררו בה כ-100 אלף איש, פי חמישה מאוכלוסייתה היום. העידן הזה הגיע לסיומו לאחר מותו של מאנסה. פשיטות מוסלמיות מן הצפון במאה ה-15 שמו קץ לשגשוגה של ממלכת מאלי. הקריסה הסופית הגיעה ב-1591, כאשר צבא ממרוקו, מחוזק בספרדים ופורטוגלים שהתאסלמו, תקף את מאלי בעזרת כלי נשק לא מוכרים: רובים. האימפריה נפלה כלא הייתה, האזור שקע לאנרכיה, והמסחר דעך. טימבוקטו, העיר הנערצת מהעבר, הפכה לצל עלוב של עצמה.

דווקא בשנות הדעיכה של מאלי נפוצו בארצות המערב אגדות על עושר מופלג ועל עיר שגגותיה מצופים זהב – הדים לסיפורים על אותו מסע מדהים של מאנסה מוסה במצרים. ב-1853 הגיע לעיר הגרמני הינריך ברט, שחקר אותה באופן יסודי ופרסם את ממצאיו. מכאן ואילך שוב לא הייתה טימבוקטו סמל למסתורין שבקצה העולם, אלא רק עוד עיר אקזוטית. ועם זאת משהו מהמיתולוגיה שרד, כפי שמוכיח 'טימבוקטו' של הסופר האמריקני פול אוסטר, רומאן שהדמויות בו רואות בעיר האפריקנית ההיא את מחוז החפץ הבלתי מושג.

הפדרציה שלא הייתה

דגל מאלי

.בסוף המאה ה-19 השתלטו הצרפתים על מאלי וכוננו בה את סודאן הצרפתית. כדי לשמור על הסדר במדבר הקימו השליטים החדשים את לגיון הזרים, יחידת צבא מיוחדת שהורכבה משלל חיילים ועבריינים שנאספו מארצות אירופיות שונות. מטרת המתגייסים הייתה לשהות במקום מרוחק שבו איש לא ישאל אותם שאלות מיותרות לגבי עברם, וזאת עשו בהצלחה מרובה.

פוסטר לסרט הוליוודי משנות החמישים על לגיון הזרים הצרפתי בטימבוקטו .

ב-1958 החליטה סודאן הצרפתית להתאחד עם שכנתה החזקה והעשירה יותר, סנגל. כך נוצרה הפדרציה של מאלי, שזכתה לעצמאות מלאה במסגרת חבר העמים הצרפתי. הפדרציה הייתה אמורה לכלול גם את וולטה העילית (היום בורקינה-פאסו ) ודהומי (בנין), אך שתי אלה חזרו בהן בתוך זמן קצר מכוונות האיחוד. כמה חודשים בלבד לאחר מכן הפדרציה התפרקה לחלוטין. סודאן הצרפתית, שהאשימה את צרפת בתמיכה בסנגל, לקחה לעצמה את השם מאלי ופרשה מהאיחוד. אפשר רק לנחש איך היו קורותיו של האזור משתנות אילו החזיקה הפדרציה מעמד, והאם באמצעות שיתף פעולה דומה לזה המתקיים בגוש האירו, היו האפריקנים מצליחים לשפר את מעמדם הבינלאומי ואת מצבם, ולא שוקעים בסכסוכים בלתי פוסקים.

לאחר פירוק הפדרציה קיבלה מאלי עצמאות. מנהיגה הראשון היה מודיבו קאיטה, שראה בעצמו צאצא ישיר של סונדיאטה קאיטה, מייסד האימפריה הקדומה, ופעל כל חייו למען "החזרת גדולתה של מאלי". שנותיו הראשונות בשלטון סימלו את תור הזהב ביחסי מאלי וישראל. קאיטה ביקר בארץ, הכריז על כינון יחסים דיפלומטיים, ואף פנה לממשלת ישראל בבקשות סיוע דחופות שנענו בחלקן. לשגריר הישראלי שנשלח לארצו, יהודה בן-דוד, אמר קאיטה: "אם יש עניין שאתה צריך לסדר, תמיד תוכל לבוא ישר לפתח הקבינט שלי, לדפוק ולהיכנס".

 את ראשית שנות השישים ניתן להגדיר כתור הזהב של יחסי ישראל מאלי .השגריר הראשון של ישראל במאלי יהודה בן דוד פירסם ספר על תקופת שליחותו למאלי ולסנגל שעדיין היו מדינה מאוחדת בעת שהיגיע אליהם  ועל חוויותיו מארצות אלו בשם גרגיר תירס לבן  ( מערכות 1967) וב-1964 שניתן לראותה כשנת השיא היחסים בין ישראל ומאלי פורסם סיפור קומיקס על מייסד האימפריה של מאלי סונדיאטה קאיטה בשבועון "דבר לילדים " ,שהסתיים בתמונה של מואדיבו קאיטה מנהיג מאלי.הסיפור היחיד מההיסטוריה האפריקנית שזכה לכבוד הזה.

קאיטה בסיפור הקומיקס "סונדיאטה קאיטה "המשחרר הגדול " שהופיע בשבועון "דבר לילדים בשנת 1964 בעת שיחסי ישראל ומאלי עוד היו בשיאם.

אך בהדרגה   הפך יחסו של קאיטה  לישראל מסויג ואף עוין, ובהדרגה הופסקה כל פעילות ישראלית במאלי. קאיטה נעשה רדיקלי, הזדהה עם הסוציאליזם האפריקני, ודגל בצמצום הקשרים עם צרפת ועם השכנות הפרו-צרפתיות. הוא בחר להפוך לבעל ברית של נאצר, העניק תמיכה מלאה למרד האלג'ירי כנגד צרפת, וכמהפכן אפריקני בעל נטייה לגוש הקומוניסטי הקים בארצו משטר סוציאליסטי חד-מפלגתי.  הוא נודע כמעריץ הן של גנדי והן של סטלין. היו שהגדירו את מאלי בראשותו כ"גרעין לארצות הברית הקומוניסטיות של אפריקה".

שלטונו של  מודיבו קאיטה לא האריך ימים, וב-1968 הוא הודח בידי קציני צבא בראשות מוסה טראורה, שהקים דיקטטורה אכזרית. ב-5 בינואר 1973 ניתקה מאלי את יחסיה עם ישראל, כפי שעשו באותה תקופה מדינות אפריקניות רבות אחרות. המניע העיקרי היה דת האסלאם של רוב תושבי מאלי, לצד החשש שהשכנות לוב ואלג'יריה יגבירו את תמיכתם בטוארגים המורדים אם יימשכו הקשרים עם ישראל.

אך מאידך אחד מהוגי הדעות הידועים ביותר כיום אמדו המפטה בא שממאלי ידוע כמי שתוקף את המונופול הערבי על על האיסלאם וטען  שעל האיסלאם להיות משוחרר מכל השפעה פוליטית ערבית לאומנית.לרעיונותיו אלו יש השפעה חיובית כיום במאלי ובאפריקה המוסלמית לגבי הקשרים עם הישראלים.

עד כתיבת שורות אלו 2013 מאלי היא בין המדינות האפריקניות הבודדות שלא חידשו את יחסיהם הדיפלומטיים עם ישראל עם כי מגעים לא רשמיים התקיימו בין ממשלת ישראל וממשלתה.ובאוקטובר 1995 אף התקיימה פגישה באו"ם בין שר החוץ שמעון פרס ובין שר החוץ של מאלי לגבי האפשרות לחדש את היחסים. אך דבר לא יצא מכך.  הקשרים שכן מתקיימים היום בין ישראל ומאלי הם במפתיע קשרים מוזיקליים ?אמנים ממאלי מופיעים בישראל וזוכים להצלחה מסויימת ובכך מסתכמת עיקר היחסים בין מאלי וישראל.

הדמוקרטיה של מאלי

ב-1991, עם נפילת ברית המועצות, החל במאלי מרי אזרחי כנגד המשטר הצבאי המושחת. טראורה ניסה להשתלט על גלי המחאה ושלח חיילים לירות לעבר המפגינים, שקראו לפרישתו מהשלטון. עשרות נהרגו, אך לבסוף פנה הצבא כנגד השליט והדיח אותו במהפכה לא אלימה. בחסות קבוצה של קצינים צעירים בראשות אמנדו טורה עברה מאלי למשטר דמוקרטי   וב2002 אמנדו אמני טורה נבחר למנהיג המדינה בבחירות דמוקרטיות   וכך נשארה.לכאורה המצב במאלי השתפר בצורה הדרגתית. המדינה נשארה ענייה מרודה, ועם זאת הייתה בין היציבות ביותר באפריקה, פוליטית וחברתית.עד שהמצב השתנה לפני כמה חודשים בצורה דרמטית כתוצאה מהפיכה צבאית , ומאז המדינה בהתדרדרות .

מאלי שנחשבה עד לפני כמה שנים כמודל של יציבות באפריקה התגלתה כחלשה יותר  ומושחתת יותר  והרבה פחות דמוקרטית ממה שחשבו במערב. כרגע המדינה היא לכאורה דמוקרטיה אולם ברור שמי ששולט מאחורי הקלעים הוא הצבא.וכעת מוצאת מאלי את עצמה במאבק קיומי כנגד ג'יהאדיסטים איסלאמים שכיבושה הוא עבורם אבן פינה בהקמת חליפות איסלאמית עולמית.

ועל כך ראו בחלק השני של המאמר:שלטון האימים של הג'יהדיסטים

החלק השלישי של המאמר :קהילת  הקודש טימבוקטו

נספח :רשימת ספרים בעברית על מאלי וההיסטוריה שלה  ומערכת היחסים שלה עם ישראל.

שמואל שניצר הרפתקאות אפריקניות :   … קצור דברי ימיה של אפריקה ואת תולדות גילויה של היבשת השחורה על ידי האדם הלבן…    תל-אביב :   עמיחי,1959.כולל פרקים על  טימבוקטו.

נחמיה לבציון ממלכת מאלי לפי מקורות ערביים /    עבודת גמר (מ"א)–האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ב 1962 ירושלים :   [חמו"ל],   תשכ"ב 1962.

אמיל פוירשטין "סנגרל וסודאן הצרפתית ( פדרציה של מאלי לשעבר" בתוך  אפריקה  :כרך 3  .סדרת חמש יבשות   תל-אביב :   השכלה  1963. סדרה של ארבעה כרכים על ארצות אפריקה השונות .בכרך השלישי יש דיונים שונים ומפורטים  על מאלי  ועל ההיסטוריה הקדומה שלה על מנהיגה הראשון מודיבו קאיטה  ועל קשריה עם ישראל.

 מישל   לקר ו לואי סאבאטי  "סאארה ניגר וצ'אד" בתוך  מגלי עולם ומסעותיהם /  עברית – יצחק לבנון ; ציורים – ז' פורא [ואחרים]. מאור : אנציקלופדיה באלבומים   (תל אביב) :   מ' מזרחי,   (1965).

 פאול המילטון  ימים של חולות: מדבריות העולם  /  סדרת עולם הולך ומתרחב : אנציקלופדיה של גילוי ארצות  תירגם וערך ארנון מגן     ירושלים :   בן צבי – פוזנר,   1978.

הספר הטוב והמקיף ביותר בעברית על גילוי טימבוקטו ומאלי בידי חוקרים מערביים.

ספרים על יחסי ישראל ומאלי

יהודה בן –דוד     גרגיר תירס לבן :   שליחות באפריקה /    תל אביב :   מערכות,   תשכ"ז 1967

המחבר היה שגרירה הראשון של ישראל ברפובליקות של סנגל ושל מאלי. בספר מכונסים פרקי התרשמות ונסיונו   בשליחות מטעם מדינת ישראל ברפובליקה של סנגל ושל מאלי לפני שאלו התפרקו והפכו למדינות נפרדות זו מזו.

, חנן    עינור  האתגר האפריקאי :   מרשימותיו של שגריר /מאנגלית אמנון סלע     תל אביב :   עם עובד,   1971.

translation of : Notes from Africa \ H.S. Aynor 1969

עינור היה השגריר בסנגאל לאחר שזאת נפרדה ממאלי. והוא מתאר בספר את חוויותיו מסנגאל.משום מה בלי להזכיר את שמה.  

על חנן עינור

ביקורת על הספר  של עינור באנגלית

 יוסף אידלברג     במברה :   גישה חדשה לפענוח חידת יציאת מצרים ותעלומת עשרת השבטים.    תל-אביב :   המתמיד,   1972.
על ממצאים לשוניים המקשרים לדעת המחבר  את יציאת מצרים עם שבט הבמברה שבארץ מאלי. כדי לימוד שפות אפריקאיות מגלה המחבר ששבט הבמברה שבמאלי מדבר עברית קדומה ואוכל כל יום 'מן'. לאחר מחקר הוא מוצא אתרים רבים ברחבי אפריקה המערבית נזכרים בתנ"ך וכך הוא מגלה את עקבות חלק מעשרת השבטים האבודים שלדעתו נפרדו מבני ישראל בעת מסעם  ממצרים לכנען בסיני שלדעתו היה במדבר הסהרה.

אריה עודד אפריקה וישראל ,ייחודיות ותהפוכות ביחסי החוץ של ישראל" (הוצאת מגנס 2011

מאלי בקומיקס העברי

סונדיטה קאיטה:המשחרר הגדול   מאת אלה גריפיו אייר קיט דה קרלו הוצאת אונסקו.

דבר לילדים  כרך לה  ספטמבר 1964

 טימבוקטו של לורד אלפרד טניסון .בתרגום משה דור .פורסם במגזין "יקום תרבות"

 ראו עוד מאמרים של אלי אשד  על ארצות אפריקניות :

קונגו :מסע אל לב האפלה

האסיר מסיירה ליאון

מאלי הקדומה, ממלכה מוסלמית שנודעה בעושרה ובספריות הענק שלה, קרסה ודעכה בגלל מתקפות של צבאות מוסלמיים. 400 שנה אחר כך מאיים גורל דומה לפקוד את מאלי המודרנית, שנחשבה עד לא מכבר לסמל של יציבות שלטונית ושגשוג באפריקה. המרחבים העצומים של מאלי הפכו אותה בעבר בעיני האירופאים לממלכה אגדית מצופה כולה זהב. עכשיו המרחבים האלה הם ממלכת אירגוני הג'יאהד ,אבן הפינה לחליפות האסלאמית העולמית .בנתים המערב מצליח למנוע השתלטות שלהם על המדינה כולה .אבל המילה אחרונה עדיין לא נאמרה.

 ניצחון של אל-קאעידה בקרב הזה, מבינים במערב, יהיה יריית הפתיחה לקראת המתקפה האסלאמית הגדולה מכולן.

החלק הראשון :מאלי נגד הג'יאהד האיסלאמי -האימפריה האבודה

וכעת החלק השני :

שילטון האימים של הג'יהדיסטים

לפני כמה חודשים  במהלך -2012 חלה  תפנית דרמטית במאלי . הפיכה צבאית התחוללה כנגד הנשיא הנבחר, בראש ובראשונה בגלל חוסר הצלחתו להתמודד כנגד המורדים הטוארגים – תושבי הסהרה הלא ערבים, שדרשו עצמאות בחבל אזוואד שבצפון מאלי. עד מהרה התברר שההפיכה הייתה בגדר גול עצמי; המערב הטיל סנקציות על מאלי, ואלה פגעו מאוד ביכולות תפקודה הדלות ממילא. המורדים הטוארגים החלו להשתלט על אזור מדברי, רחוק מהשלטון המרכזי. תחת הנהגתו של הקולונל מוחמד אג נאג'ם, לשעבר קצין בצבא הלובי, הם כבשו את הערים טימבוקטו, גאו וקיראל ואת צפון המדינה בכלל, והכריזו על אזוואד כמדינה עצמאית. מאלי הרשמית סירבה כמובן להכיר בכך, וכמוה גם המערב.

אמאדו סנוגו מנהיג החונטה הצבאית השולטת במאלי בעת כתיבת שורות אלו.

בעוד הטרוריסטים צוברים עוד ועוד ניצחונות, נקלעה מאלי להידרדרות מהירה. המדינה שנחשבה כמודל יציבות באפריקה התגלתה כחלשה, מושחתת יותר ודמוקרטית הרבה פחות מכפי שחשבו במערב. העוני הלך והתרחב, מחירי המזון זינקו והמערכת הציבורית קרסה. באפריל 2012 אמנם התמנה נשיא זמני – דינקונדה טראורה, דובר בית הנבחרים לשעבר – אך במאי 2012 הותקף השליט החדש בידי המון נזעם שחדר ללשכתו, והוא נאלץ להתאשפז. בשלב זה לא ברור עד כמה טראורה שולט, אם בכלל, בנעשה במדינה. השליט האמיתי הוא ככל הנראה ראש הממשלה הזמני אמאדו סנוגו, מנהיג ההפיכה הצבאית, שבדצמבר 2012 ציווה לעצור את ראש הממשלה הקודם  בטענה שזה ניסה להימלט לצרפת ומינה את עצמו לתפקיד.

הגי'הדיסטים

אנשי אנסר אל  דין

הארגון שהשתלט על צפונה של מאלי בתקופת חוסר היציבות האחרונה הוא 'אנסר א-דין' – 'מגיני האמונה'. בראשו עומד איאד אג ראלי, המכונה "האסטרטג". בעבר נחשב ראלי לאדם חובב סיגריות, מסיבות ומוזיקה, ועמד בראש ארגון טוארגי מתון שקיים קשרים עם ממשלת מאלי. אלא שבעת שהות בסעודיה הוא הושפע מארגון פנאטי בשם 'טבליגי ג'מעת', והפך לג'יהאדיסט קנאי ולאויבם המר של עמיתיו הטוארגים.

 איאד אג ראלי האיסטרטג

בעבר כבר קרה שמסדרים רצחניים, דמויי אל-קאעידה של היום, פתחו במלחמת ג'יהאד שהרסה מדינות שלמות. בצפון אפריקה ישנה מאז ימי הביניים המוקדמים מסורת של כתות דתיות חדשות שרואות עצמן קנאיות לאסלאם הטהור, כך לתפיסתן, ומכריזות על מלחמת ג'יאהד במטרה לכפות את אמונתן. כאלה היו למשל בני שושלת האלמורביטון מהמאות ה-11 וה-12. הכת הזו, שמקורה במנזר מבוצר על אי בנהר סנגל, יצאה למסע כיבושים בכל צפון אפריקה ומערבה והשתלטה אפילו על ספרד. אחריהם הגיעו האלמוחדון, שראו באלמורביטון מוסלמים מתונים מדי, והשמידו אותם.

בדוגמה אחת מני רבות ידוע שאחד מחשובי המחדשים של האיסלאם באפריקה מוחמד עבד אלקרים ,הידוע בכינוי אל מגהילי כבש במאה ה-15 ישוב יהודי בטואט שבמדבר סהרה וציווה מיד לשחוט את כל תושביו בלי לחוס על הילדים נשים וזקנים.ידוע גם באיזור גונדהם הסמוכה לטימבוקטו היה במאה ה-14 ישוב  יהודי גדול שהושמד כנראה ולא נודע דבר על גורלו.

יותר משעסקו כתות אלו בהפצת האסלאם, הן עסקו בסחר עבדים, שתמיד זכה לגיבוי דתי. הענף הזה דחף ג'יהאדיסטים רבים להתנדב למלחמת הקודש, בתקווה לאסוף שלל ורווחים עצומים. בדרך זו נחרבו יישובים רבים ברחבי יבשת אפריקה.

מה שמתרחש היום במאלי מבוסס במדויק על אותו דגם – התקפות של מוסלמים קיצונים על מוסלמים מתונים. מטיפים שהגיעו למאלי ב-2002 מאפגניסטן ומפקיסטן החלו להפיץ את האידיאולוגיה שלהם ולהקים ארגונים חמושים, בהם אנסר א-דין. המימון הושג בין היתר על ידי חטיפת אזרחים מערביים – תיירים ועובדי ארגוני סיוע – וגביית כופר מממשלותיהם תמורת שחרורם. חמישים בני אדם כבר נפלו קורבן לחטיפות למטרה זו. כשבריטניה סירבה לשלם כופר עבור התייר אדווין דייר, הוצא האיש להורג בעריפת ראש, וגופתו לא נמצאה.

מפת מרד הטוארגים ב-2012.

בתחילה פעלו האסלאמיסטים בשיתוף פעולה עם ארגון טוארגי, 'התנועה הלאומית לשחרור אזוואד'.

אך  בהדרגה התברר כי מטרתו של אנסר א-דין מנוגדת לזו של הטוארגים; אלה האחרונים שואפים למדינה עצמאית משלהם, בעוד האסלאמיסטים מעוניינים שגם הם, כמו כולם, יהיו חלק מהח'ליפות המוסלמית העולמית שתקום.

שני הזרמים התנגשו בתקופה שלאחר ההפיכה הצבאית של 2012, כאשר הטוארגים הצליחו לכבוש חבלי ארץ בצפון המדינה. אם רק בעצמאות שלהם היה מדובר, העולם המערבי היה מגיע למסקנה שהוא יכול לחיות עם זה, ולא מתערב בנעשה במאלי. אלא שהרע מכול הגיע רק אחר כך. מנהיג אנסר א-דין, איאד אג ראלי, הפך במפתיע משותפם של הטוארגים ליריבם, לאחר שהתנגדו בתוקף לכפיית האסלאם הקיצוני כפי שהוא רצה. הטוארגים גילו לתדהמתם שבעל הברית לשעבר תוקף אותם בבוגדנות שלא ציפו לה, והופך לאויב מסוכן. לפקודתו עמדו מאות לוחמים אסלאמים בעלי ניסיון מהקרבות בלוב של דמדומי שלטון קדאפי. הללו נהנו מגישה לכלי נשק מתקדמים מהמחסנים הלוביים, כולל נשק נגד מטוסים.

אנשי אנסאר א דין

בקרב על העיר גאו הביסו אנשי אנסר א-דין את עמיתיהם לשעבר, ואף פצעו את מנהיגם. בתוך חודשים ספורים, מן הסתם הודות לתמיכה מסיבית מגורמי ג'יהאד עולמי, צבר הארגון האסלאמי עוצמה רבה, וחייליו הנחילו מפלות גם  לצבא מאלי, שהיה עסוק בבעיות הפנימיות של המדינה. הם השתלטו על טימבוקטו, שבשנים האחרונות הפכה למרכז תיירות ושימור תרבותי, ופתחו במסע של דיכוי והרס שהעיר לא ראתה מזה מאות בשנים. קבריהם של קדושים סוּפיים, זרם מיסטי מתון באסלאם, הוחרבו  בטענה שמדובר בפגאניות. השליטים החדשים הרסו גם את המאוזוליאום המפורסם של סידי מחמוד, והצהירו על כוונתם להחריב את כל האתרים שבזכותם הוכרזה העיר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מבחינת המשפט הבינלאומי, יצוין, מדובר בפשעי מלחמה ובפשעים כנגד האנושות.

האישום: כוס מים

הוונדליזם הנלהב של המוסלמים הקיצונים גבה קורבנות נוספים. בטימבוקטו, כאמור, שכנו בעבר ספריות עצומות ממדים. המרוקנים שכבשו את העיר בסוף המאה ה-16 שרפו רבים מהכתבים שהוחזקו בהן, ורבים אחרים העבירו למרוקו; עם זאת, המקומיים הצליחו להציל כמות גדולה של דפים וספרים, ולהסתירם בתוך קירות ומערות. לאורך השנים פגעו בכתבי היד שריפות, שודדים וטרמיטים, אך כ-300 אלף תעודות שרדו, ויש המעריכים את מספרן ב-700 אלף. רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת הבינו חוקרים מערביים את חשיבותו של האוסף העצום הזה ללימוד ההיסטוריה של האזור. קרנות שונות התגייסו כדי לממן שימור וסריקה של הכתבים, שהעתיקים בהם מתוארכים למאה ה-12.

בשלב זה לא ידוע מה עלה בגורלם של הכתבים בתקופת ההשתלטות האסלאמיסטית. ייתכן שחלקם הושמדו או נמכרו בשוק השחור למרבה במחיר. לאחר שהצרפתים כבשו מחדש את העיר הם גילו שהטרוריסטים שרפו במזיד את אחת הספריות הגדולות של טימבוקטו, מסגד אחמד באבא, שבו הוחזקו כ-35 אלף כתבי יד. יש הטוענים שרוב המסמכים הוסתרו בעוד מעד, אך גרסה זו טרם אומתה.

על הכוונת של אנסר א-דין ניצבו כמובן לא רק קברים ומסמכים אלא גם בני אדם חיים. הג'יהאדיסטים הפעילו את חוקי השריעה במלוא קשיחותם, הכו והתעללו במי שאינו לבוש לפי צווי הדת, והוציאו להורג בסקילה זוגות לא  כשהם קבורים חיים זוגות נשואים שאותם האשימו בניאוף. אישה שהואשמה במתן כוס מים למבקר ממין זכר בביתה, נענשה במאה מלקות בכבל חשמלי, נוסף למכות הרצח שספגה מידי אנשי המיליציות כשעצרו אותה. מלקות היו גם מנת חלקה של כל אישה שלא הייתה מכוסה כהלכה– כשלצורך העניין ההגדרה 'אישה' חלה מגיל תשע ומעלה. גם האזנה למוזיקה – ברדיו או באמצעות הטלפון הסלולרי – הוגדרה כפשע. כל קשר חברתי בין גברים ונשים באזורי השליטה האסלאמית היה עבירה שגררה עונשים חמורים, כולל עונש מוות. לכך היה חריג משמעותי אחד: אנשי המיליציות עצמם לא נמנעו מלאנוס ולשאת בכפייה כל אישה שרצו בה.

לפי ההערכות, מחצית מתושבי טימבוקטו נמלטו והפכו לפליטים. בין הנמלטים מצפונה של המדינה היו גם מוזיקאים רבים. מאלי, כדאי לדעת, נחשבת כיום למרכז מוזיקלי עולמי, והמוזיקה שלה נחשבת לטובה ביותר באפריקה.

מי שנחלץ לעזרתם של האמנים הנרדפים היו דווקא עמיתים ישראלים. אף שמאלי כאמור ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל, הוסיפו להתקיים בין השתיים קשרים מוזיקליים. אמנים ממאלי הופיעו לא פעם בישראל, זכו להצלחה, ושמרו עם המוזיקאים מכאן על קשרים הדוקים, שרק התחזקו בעקבות הדיכוי האסלאמיסטי.

"במאלי יש אמנים ומוזיקאים שמגיעים לאוזן המערבית יותר בקלות מכל ארץ אפריקנית אחרת", אומר גיל בורנשטיין, מפיק מוזיקלי ומפיק אירועים. "אנשי בית הספר הישראלי 'טם טם', למשל, נמצאים בקשר הדוק עם מוזיקאים ממאלי. יש ישראלים חובבי מוזיקה שנוסעים כל שנה לסידיקי קמרה, שם מתקיים פסטיבל מפורסם של מוזיקה מאליאנית. כתוצאה מכל אלה יש בישראל עניין רב במאלי ובמוזיקה שלה, ורצון לעזור ליוצרים שם".

לפני חודשים אחדים הוא ארגן במועדון 'בארבי' בתל-אביב מופע של מוזיקאים ממאלי, במטרה לאסוף כספים לטובת אמנים עניים בארצם. "הרעיון למופע הגיע מאנשים שביקרו ב'פסטיבל המדבר' במאלי וראו שם את המצב הגרוע. מההכנסות בבארבי אספנו 9,000 אירו ושלחנו לשגרירות הצרפתית במאלי, שחילקה את הכסף למוזיקאים".

אחד מהישראלים הנוסעים למאלי מדי שנה הוא פייר שאיין, מורה לתופים אפריקניים. "האמנים האפריקנים הכי גדולים מגיעים לפסטיבלים במאלי – סליף קיטה, שהוא הזמר האפריקני המפורסם ביותר כיום, או הזמרת אומו סונגרה", אומר שאיין. "בשנה שעברה הייתי במאלי, וקיבלו אותי ואת חבריי בכבוד רב דווקא בגלל שאנו יהודים. החברים הכי טובים שלנו שם הם מוסלמים. כמה ימים לאחר שחזרנו ארצה שמענו על המרד והכיבוש. זה פוגע מאוד בכל אנשי המוזיקה. בגלל זה ארגנו את ערב ההתרמה עבור אמני מאלי, והכסף שתרמנו להם שימש אותם כדי להגר מאזורי הצפון".

מדינת טרור מול החלון

במאלי בינתיים הלכו אנשי אנסר א-דין והתקדמו. בינואר כבש כוח של 1,200 לוחמים אסלאמים את העיר קונה במרכז מאלי. נוכח ההתנגדות המועטה של צבא המדינה, נדמה היה שלידי המיליציות עומדות ליפול גם הערים האסטרטגיות מופטי וסוואר, שבה יש נמל תעופה. למדינות המערב לא היה כל ספק שארגון אנסר א-דין ינסה להשתלט על מאלי כולה, ומשם לפלוש גם לאזורים נוספים ואף לבצע פעולות טרור באירופה. מאידך גיסא, הארגון השואף לעצמאות הטוארגים הודיע על תמיכתו בצרפתים במאבק באסלאמיסטים. ככל הנראה גם הם הבינו לבסוף שהשלוחות של אל-קאעידה מהוות איום מיידי עליהם לא פחות מממשלת מאלי.

לצרפת היו סיבות טובות במיוחד להיות מודאגת נוכח הנעשה במאלי. הממשלה בפאריז חששה שאם תניח לאסלאמיסטים להתעצם, חייהם של 6,000 אזרחים צרפתים המגוררים במאלי יהיו נתונים בסכנה, ובתוך זמן קצר תקום מדינת טרור במרחק של פחות מ-1,500 ק"מ מחופי מרסיי. על רקע זה, קל היה לה להיענות לבקשתו של נשיא מאלי להתערב בלחימה.

למבצע נגד נאסר א-דין התגייסו, מלבד הצרפתים וצבא מאלי, גם מדינות אפריקניות כמו סנגל, ניז'ר, טוגו, צ'אד, בורקינה-פאסו וניגריה, שלכולן יש חשבונות לא סגורים עם אל-קאעידה. רוב מדינות המערב ובראשן ארה"ב דווקא לא ששו להתערב בלחימה, בוודאי לא למען מקום כה נידח, ורק העניקו לצרפת סיוע רחב.

הפעולה הצרפתית נפתחה בהפצצות שיטתיות על מעוזי הטרוריסטים. הכוח הקרקעי המשותף שחרר בזו אחר זו את הערים הכבושות, ובימים האחרונים נכנס לטימבוקטו עצמה. המבצע לווה בחששות: היו שהעריכו כי הצרפתים יסתבכו במאלי בדומה למה שקרה לצבא האמריקני בעיראק ובאפגניסטן. כמו כן חששו שמיליוני המוסלמים ממוצא צפון-אפריקני החיים בצרפת יעוררו מהומות קשות, ואף ינסו לפגוע ביהודים.

במערב נשמעו גם השערות שונות באשר לתגובה של ארגון אל-קאעידה, שאין לדעת היכן יבחר להכות. כבר בימים הראשונים ללחימה הצליחו אנשי ארגון אחר המסונף לאל-קאעידה, 'כתיבאת מולאטמין' ('גדוד רעולי הפנים'), להשתלט על שדה גז באלג'יר ולקחת מאות בני ערובה. הטרוריסטים דרשו להפסיק לאלתר את הלחימה במאלי, ואיימו להוציא להורג את כל החטופים שבידיהם. צבא אלג'יר הצליח לחסל את התוקפים, אך למעלה משלושים בני ערובה נהרגו. בדיעבד נראה שהמתקפה על שדה הגז תוכננה מראש, ללא קשר לאירועים במאלי, והייתה מתבצעת בכל מקרה.

בתוך כמה ימים התבדו החששות מפני קרבות קשים בטימבוקטו וסביבתה. התברר שהאסלאמיסטים העדיפו להימנע מלחימה חזיתית כנגד צבא מאורגן, ולהוציא פיצוץ גשר אסטרטגי, הם פשוט נמלטו על נפשם. בשבוע שעבר כבר הגיע נשיא צרפת פרנסואה הולנד לביקור קצר בטימבוקטו המשוחררת, והתקבל בשירה ובריקודים על ידי המקומיים, שחלקם אף הניפו את דגלי צרפת. למי שמכיר את ההיסטוריה של העיר כשונאת זרים, בפרט את לִבני-העור שביניהם, מדובר במחזה מדהים, המעיד על הסבל שהנחילו האסלאמיסטים לאוכלוסייה.

איש אינו משלה את עצמם שהמלחמה במאלי הסתיימה. בצד האסלאמי עומדים לוחמי גרילה מנוסים, שרק יחכו לרגע הנכון ולתנאים המתאימים כדי לשוב ולתקוף. אם יצליחו להשתלט מחדש על אזורים במאלי, הם ישאבו מכך עידוד להמשיך הלאה בתוכניתם להקמת הח'ליפות העולמית. לחימה יעילה כנגדם לאורך זמן לא תהיה פשוטה, מאחר שהמשטר המרכזי במאלי איבד את הלגיטימיות שלו, ואינו אלא דיקטטורה צבאית במסווה. עם זאת אפשר להניח שהמתקפה הבאה של ארגוני הג'יהאד תיתקל באוכלוסייה נחושה הרבה יותר, שתעשה הכול כדי לא לחזור למשטר האימים הרצחני שידעה.

נספח :מאלי בספרות  היפה

על מאלי הופיעו שני רומאנים  בולטים בעברית.שניהם עתידניים . האחד מותחן המתאר את מאלי בעתיד הקרוב מאוד ( בעת פירסום הספר ) של שנת 1996  ,והשני ספר מדע בדיוני מתוחכם מאוד המתאר את מאלי בעתיד הלא כל כך קרוב בעת הפרסום של שנת 2025. .  

קלייב קסלר סהרה /   עברית מרים יחיל-וקס  תל-אביב :   מודן,   1995.

"ב-1992 ,לאחר מספר ניסיונות הפיכה כושלים הנשיא ( עתה הגנראל ) טראורי נושל על ידי ( אז מיג'ור ) ואזב קאזים .

..לא עבר זמן רב והוא מינה את עצמו לאחראי על כל הסחר ,פנים וגם חוץ מעשיר את חשבונות הבנק הסודיים שלו ברחבי העולם …וכך בשל השחיתות המוחלטת של קאזים ותאוות הבצע של פקידיו,לא פלא שמאלי הייתה לאחת האומות העניות ביותר בעולם.."

( סהרה ע' 91)  

ספר זה שהוא המותחן הידוע ביותר על מאלי פורסם במקור ב-1992  שגם הוסרט לסרט כושל ב-2005   ותיאר את העתיד הקרוב במאלי ב-1996. הוא מספר על המפגש של גיבורו הקבוע של  קלייב קאסלר ההרפתקן הסוכן החשאי ומציל הספינות דירק פיט עם הרודן של מאלי "זאב קאזים" שעליו הוא גובר שוב ושוב ולבסוף מגלה בשטח מאלי בסהרה ספינה שעליה גופתו של הנשיא אברהם לינקולן שנחטף עליה בידי אנשי הדרום !

אלא שקאסלר טעה בתחזית העתיד הקרוב שלו לגבי מאלי:דמות הרודן האכזרי  התבססה מן הסתם על הדיקטטור הוותיק של מאלי מוסה טראורה ששלט על מאלי מאז 1968 ומן הסתם עוד היה בשלטון כשקאסלר כתב את ש"סהרה". אלא שהלה הופל מהשלטון ב-1991 זמן קצר לפני פרסום "סהרה" וכתוצאה הספר שוב לא היה עדכני. ובשנת 1996 העתיד הקרוב עבור קאסלר הייתה במאלי דמוקרטיה. עם זאת היום ב-2013 כשבמאלי שוב יש דיקטטורה צבאית "סהרה" הוא עדכני מחדש.
 

ברוס סטרלינג     איים ברשת / 1988    עברית עמנואל לוטם  ירושלים :   כתר,   1993.

 " היא הייתה  בבמקו בירת מאלי … הארץ כולה,מאלי ,הייתה ענקית ,גדולה מטקסס וזה כל מה שנשאר ממנה ,מאורת העכברושים האינסופית הזאת .כל אפשרות אחרת נגזלה ממנה באסון האפריקני…הגוף שניהל את המקום הזה ניהל מדינה הרוסה לאין תקווה ,סדרה של מחנות מפלצתיים ".

"איים ברשת ע' 259.

ספר מדע בדיוני קלאסי  מתאר עולם שנישלט בידי רשת המידע שמחולקת ל"אזורים " של קבוצות אנרכיסטיות שונות החיות בבידוד זו מזו חופשיות מכל שליטה פוליטית מרכזית,מתאר את העתיד של ארצות כמו סינגפור וגרנדה   וגם את העתיד הלא כל כך רחוק של מאלי בשנת 2025 כאשר הטוארגים עדיין מורדים בשלטון המרכזי במאלי.מאלי שבשנת 2025 נשלטת בידי אירגון שמכנה את עצמו "הצבא החופשי של האנטי טרוריזם"  מותקפת בשנת 2025 בידי ארץ דרום אפריקנית הניתמכת בידי  המערב. הגיבורה  נכלאת במהלך העלילה  במאלי בידי אירגון בין לאומי  השולט במדינה ומתכוון לחסל אותה מאחר   שהיא יודעת שיש בידיו נשק גרעיני.אך היא משוחררת בידי קבוצת טוארגים מורדים ובראשם עיתונאי מערבי העוזר למיעוטים הנלחמים בכל התערבות מבחוץ בדרך חייהם המסורתית.

 האם זה אכן העתיד שצפוי למאלי בשנת 2025 "האמיתית " ? שלטון בידי אירגון בין לאומי דיקטטורי ? בהחלט יכול להיות.

החלק השלישי של הכתבה :קהילת הקודש טימבוקטו

נספח :מאמרים בעברית על מאלי:

 סינטיה רוס רמסי "מאלי –חבלי ארץ לאורך נהר הניז'ר"   צילמה מגיס טיבר" בתוך מעבר לאופק :   הרפתקאות בארצות-לא-נודעות /  מאנגלית – נעמי כרמל    אור יהודה :   הד ארצי,  1998.

אייל דוידוב "טימבוקטו נפלאות האישה עם הפופיק הגדול "מסע אחר 64

סמנתה מ.קליין "יהודי טימבוקטו " צילומים יהושע צור ואייל קליין ארץ וטבע גיליון 58 נובמבר דצמבר 1998

קארן לאנג "ג'נה עיר הנצח של מערב אפריקה " צילומים שרה ליין נאשיונאל גיאוגרפיק ישראל –יוני 2001.

צור שיזף "יהודים בטימבוקטו " נשיונאל גיאוגרפיק –ישראל גליון מספר 48 מאי 2002

דבי הרשמן "מלכות אפריקניות " מסע אחר 135

.דבי הרשמן "הדרך אל סוף העולם "מסע אחר מספר 136 2003 .

דבי הרשמן "מאלי אפריקה:סודות המסיכה "מסע אחר מספר 150

אילון פז "טימבוקטו :בלוז לכחולי הטורבן " מסע אחר מספר 183

צור שיזף "מאוריטניה עד מאלי –סיפור של שקיעה "מסע אחר מספר 184

דובי לנץ על ערס האדם מקצב הלב :מוזיקה במאלי " מסע אחר

ספי בן יוסף "מסעו האחרון של חביב השולטן " מסע אחר מספר 214 2009 .על נוסע ערבי שהיגיע למאלי בימי הביניים.

בני ניסים "מאלי פנינה בלב אפריקה".עולם הצילום מספר 162 2010 ע' 48-49.

פיטר גווין "סיפורי טימבוקטו " צילם ברנט סטירטן נשיונאל גיאוגרפיק ישראל גליון מספר 152 ינואר 2011.

תקציר :העוני והטרור שולטים כיום בעיר המלומדים שירדה מגדולתה.

 ההיסטוריה של מאלי בקומיקס

מאלי בויקיפדיה

טימבוקטו סוף העולם

טימבוקטו בויקיפדיה

מאלי במסע אחר

גילי חסקין על טימבוקטו

צור שיזף על מאלי

ורדה כרמלי מאלי הכוח הנשי

ארץ מאלי במערב אפריקה ובעיקר העיר ההיסטורית המפורסמת שלה טימבוקטו בעבר  בימי הביניים ובראשית העת החדשה מרכז תרבותי איסלאמי  נמצאת כיום בחדשות.זאת לאחר שהחלק הצפוני שלה נכבש בידי טרוריסטיים פנאטיים המחוברים לארגון ה"אל קאידה".  הללו הטילו באיזוריהם משטר אימים רצחני ושרפו והשמידו  ככל יכולתם אוצרות תרבות וספריות.בימים האחרונים שחררו הצרפתים ובעלי בריתם האפריקנים את האיזור משלטון האימים ,אך המורדים רק נמלטו  ללא קרב על מנת לתוקף שוב בעתיד,  והמלחמה תמשך עוד זמן רב עם עליות וירידות.

ההיסטוריה של מאלי מאז עצמאותה היא כמיקרוקוסמוס של ההיסטוריה של אפריקה כולה ויש חשש שגם העתיד הצפוי לה עלול להיות עתידה של אפריקה כולה אם לא ינקטו צעדים בעניין.

החלק נראשון בסדרה : האימפריה האבודה

החלק השני :שלטון האימים של הג'יהדיסטים

וכעת החלק השלישי והמסייים  

קהילת קודש טימבוקטו

מדהים לשמוע אבל זאת עובדה היהודים היגיעו גם למאלי הקדומה,וקיימו עימה קשרי סחר מקיפים.

החוקר יוסף אידלברג העלה בספרו "במברה" השערה שבני שבט הבמברה שבמאלי שהיו דומיננטיים בה במשך תקופה שפתם היא קרובה לשפה העברית הקדומה. לדעתו היה זה שבט עברי שנותק מהגוף העיקרי של שבטי בני ישראל הלך לאיבוד כאשר בני ישראל עזבו את מצרים ונדדו אז לדעתו לא בסיני המוכר לנו אלא במדבר סהרה..אך במשך כל התקופה הארוכה של שלושת אלפי שנה שמר על השפה העברית הקדומה וגם הקפידו  לקיים כמה ממנהגי העברים עד היום.

 השם 'רקס מאלי' (ממלכת מאלי) מופיע לראשון במפה שהכין הגיאוגרף היהודי הידוע אברהם קרשקש ממיורקה בשנת 1375, ככל הנראה על סמך דיווחים שקיבל מסוחרים יהודים שיצאו עם השיירות הנעות ממרוקו למאלי.ידוע שיהודים שנמלטו מספרד ופורטוגל לימדו רפואה בטימבוקטו.

הנוסע הערבי אל אידריסי כתב במאה ה12 על יהודים כהי עור  שחיים עמוק בשטחים של מאלי.

 ידוע שכבר במאה ה13 ויש אומרים מוקדם יותר קמו קהילות יהודיות לאורך הנינהר ניז'ר אולם נישואי תערובת וקנאות דתית השפיעו על זהותן של הקהילות האלו ופחד מרדיפות הוביל להסתרת המוצא הדתי שלהן מפני זרים.

והיו להן סיבות טוב מאוד  לחשוש מפני איומים שונים ובלתי פוסקים על עצם קיומם.

כך למשל ידוע  ש שליט אימפריית הסונגאי ששלחה באיזור הוציא  את היהדות מחוץ לחוק ודרש מן היהודים שיתאסלמו או שיעזבו את ממלכתו. בשנת 1500 ניתנה הוראה בידי השליט של גאו עיר ממזרח טימבוקטו לעצור את כל יהודי העיר כנקמה על רציחת מוסלמי למרבית המזל הקאדי של העיר בגילוי נדיר של סובלנות פסק כנגד ההוראה וטען שכל יהודי  העיר אינם יכולים להיחשב כאחראיים למעשה של יחיד. ואכן ההוראה בוטלה.כתוצאה מהרדיפות  במשך מאות שנים נמחק עצם קיומן של קהילות קטנות ומסוגרות אלו.

ישמעל הידרההיסטוריון וחוקר מהעיר טימבוקטו  ובני משפחתו.  

הודות להיסטוריון והמשמר איסמעיל דאידי היידרה מטימבוקטו, נחשף בשנים האחרונות דבר קיומן של קהילות יהודיות במאלי. היידרה, שמחשיב את עצמו כצאצא למשפחות היהודיות אבני וקוטה, צבר מאות מסמכים בני המאה ה-16 ואילך שדנים בענייני מסחר, מכירת קרקעות, נישואין וקבורה – וחתומים בשמות יהודיים. אחדים מהמסמכים אף נושאים בשוליהם כיתובים בעברית.

לדעתו של הידרה  אחת המשפחות היהודיות הראשונות שהתיישבו בטימבוקטו הייתה משפחת שעיתי או קות צאצאיו של אדם בשם עסמעיל ג'אן קות אל יהודי שיצא משיידה בדרום מרוקו והיגיע לטימבוקטו. בניו ובני משפחתו הקימו כפרים שונים במאלי. למשפחה נודעה השפעה בעניינים המדיניים והתרבותיים של מאלי אך ב1492 בעקבות הוראה של שליט הממלכה אסקייה מוחמד  נאלצו להתאסלם בכפייה.אחד מבני המשפחה אלפה קהיתי שהיה פקיד חשוב בממשל של אסקייה כתב חיבור היסטורי חשוב על האיזור בתקופתו.

החוקר מונגו פארק האירופי הראשון שביקר בטימבוקטו ב1796 סיפר ביומנו שראה יהודים אחדים בעיר  דוברי ערבית מתפללים עם המוסלמים.

ככל הנראה, השליטים המרוקנים דאז של טימבוקטו, שהיו בעצמם נוצרים שהתאסלמו, גילו סובלנות מסוימת ליהודים שהיגרו לשם ממרוקו.

הרב מרדכי אבי סרור,מייסד ומנהיג קהילת יהודי טימבוקטו במאה ה-19. 

המפורסם שביהודים הללו היה הרב מרדכי אביסרור, שהגיע לטימבוקטו ב-1858 וניהל שם מסחר. הוא היה מלומד והרפתקן שהספיק לבקר ביפו, בעכו ובסלוניקי. לפני שהחל לעסוק במסחר, שימש רב, חזן ומורה לעברית בכמה קהילות באלג'יר ובתוניסיה. ב-1864 הוא הביא למאלי את שלושת אחיו ושני אחייניו, ובהמשך הצטרפו אליהם יהודים נוספים וייסדו קהילה זעירה בטימבוקטו, שאף הקימה לעצמה בית כנסת עבור 11 מתפללים. תמורת רישיון לגור בעיר ולעסוק בכל מלאכה, הם נדרשו להעלות לשליט תשלום שנתי ייחודי של גופרית גולמית במשקל 500 ק"ג.

ברשימות שכתב בעברית  סיפר סרור על שבט  שבו נתקל במסעותיו לאורך נהר הניז'ר בדם דאגטון או דאגא שטען שהוא ממוצא יהודי אף שאנשיו  שכחו כל אות וכל תו ממסורת ישראל. אך נראה שהוא שגה בכך.

מהמסמכים שהשתמרו עד היום עולה ששיירות הסחר של הרב אביסרור נשדדו שוב ושוב, עד שב-1868 קרסו עסקיו והוא חזר למרוקו. אחד מאחיו נשאר בעיר, ולאחר מותו ב-1871 הוחרמו נכסי המשפחה בידי השלטונות. אביסרור עצמו חזר עוד פעם אחת לטימבוקטו ב-1879 כמומחה למקום, במסגרת משלחת ששיגר הקונסול הצרפתי.

הנוכחות היהודית בטימבוקטו לא חודשה. מי שרצה לשמור על זהותו היהודית היגר משם, בעוד כמה יהודים התאסלמו למראית עין ונשארו בעיר כשהם שומרים את זהותם בסוד, מחשש לרדיפות.

ישמעל היידרה וקולגות חוקרים כתבי יד  קדומים מטימבוקטו.

היידרה, שמשפחתו מחזיקה בספרייה הפרטית הגדולה ביותר בטימבוקטו, הקים בשנת 1997 עמותה בשם 'זכור', ששמה לה למטרה לגבש ולחזק את הקשרים בין צאצאי יהודים בטימבוקטו. כעבור זמן זכה לביקור של אישים מערב הסעודית, שאמרו לו כי טימבוקטו היא עיר בעלת מסורת מוסלמית מפוארת, ושמוטב לו לחדול מעיסוק ביהודים ובתולדותיהם.

כיום סביר להניח  שלאחר  הכיבוש האיסלאמי שבמהלכו  מי שדיבר על יהודים באיזור טימבוקטו נמצא במקרה הטוב ביותר בסכנת מוות,אולי ישתפרו היחסים בין בני מאלי והיהודים .שהרי כולם הם בעיני האיסלאמיסטים כופרים בני מוות.כידוע לפני נסיגתם ניסו הטרוריסטים להשמיד את אחת הספריות הגדולות של טימבוקטו ,  למרבית המזל רק חלק קטן יחסית מהמסמכים נשרף. אולם סביר להניח ששריפה זאת מראה מה הם מכוונים לבצע בעתיד באיזור.

בכל מקרה ההערכות הם שכיום יש כאלף איש בטימבוקטו שהם ממוצא יהודי.

תושבים מחלצים כתבי יד קדומים בטימבוקטו לאחר הכיבוש הג'יהדיסטי.

ביבליוגרפיה :

סמנתה מ.קליין "יהודי טימבוקטו " צילומים יהושע צור ואייל קליין ארץ וטבע גיליון 58 נובמבר דצמבר 1998

צור שיזף "יהודים בטימבוקטו " נשיונאל גיאוגרפיק –ישראל גליון מספר 48 מאי 2002

 אלדד ברין "היהודים של "קצה העולם":היהודים בטימבוקטו ובסביבתה לאורך הדורות "עתמול מספר 225 ,2012 ע' 2-5.

עלילות הרב הנועז ותעלומת יהודי טימבוקטו

 פיטר גווין "סיפורי טימבוקטו " צילם ברנט סטירטן נשיונאל גיאוגרפיק ישראל גליון מספר 152 ינואר 2011.כולל ראיון עם ישמעיל הידרה.

 יהודים במאלי

יהודים באיזור הסהרה בויקיפדיה

יהודים בטימבוקטו

יהודי מאלי

חידוש הזהות היהודית בטימבוקטו

עמותת זכור

יהודים בטימבוקטו אחרי הכיבוש הג'יהדיסטי

מנהיגה יהודית של שבטי הטוארגים בראשית ימי הביניים

דהייה אל כהינה המלכה הלוחמת

ישמעל היידרה בספרייתו בטימבוקטו.

השנה מלא עשור ליצירת הספר :"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי " שיצרתי ביחד עם הקומיקסאי אורי פינק.

ושם מופיעה דמות של סוכנת חשאית יפה בשם לילית ,הפרטנרית של גיבור הספר הגולם.

השם לילית מבוסס על שם אישתו הראשונה של אדם ,שבמקור הייתה שדה שומרית -בבלית. וביהדות הפכה לאם אמהות כל השדים ,מי שחוטפת ילדים ממיטותיהם ואונסת את אביהם ואימותיהם.

וכעת לרגל שבוע האישה הנה שתי רשומות שהופיעו במגזין "יקום תרבות "  על לילית -הסופר פמיניסטית הבי סקסואלית  הראשונה.

רשימה ראשונה :היא "סיפורי לילית " הגרסה שלי לסיפורי לילית הראשונה שכוונה במקור עבור מופע מחול שלא יצא אל הפועל.

סיפורי לילית

הרשימה השנייה היא שיחה עם ליליתלוגית ,חוקרת לילית שמציגה את השדה המושמצת בצורה חיובית יטורת כאישה הסובלת מהפרעות אישיות.

מיהי ומהי לילית ?-ראיון עם דורית רוזנצוייג-קידר

לאחרונה הוצגה בגני האומה תערוכה "לכל המשפחה"  של יצירות הצייר ההולנדי המפורסם  וינסנט ואן גוך. תערוכת "ואן גוך אלייב "( חי)  שמציגה  את הצייר כפי שלא הוצג מעולם הוא או צייר אחר

ואן גוך הפך לאורך השנים למעין דמות כמעט משיחית "עבד ה'" או ישו הולנדי  הסובל בעבור אמנותו .אולם זהו רק שלב אחד בהתפתחות שאותה עברה דמותו.  שלב נוסף גבוה עוד יותר  היה כאשר הבמאי אקירה קורסאווה  שתיאר אותו כאלוהות של  ממש שתמונותיה הופכות לעולמות של ממש כרצונו של יוצרם.

ומנגד יש כיום חוקרים שטוענים שכל המעשים שעבורם התפרסם ואן גוך כאישיות מוזרה וסובלת ,חיתוך תנוך אוזנו ואף התאבדותו לכאורה ,כלל לא בוצעו על ידיו ויש כאן מעין טרגדיה מוזרה של טעויות.

ראו כתבה על כך באתר ARTPORTAL

לפינוקיו ילד העץ הנצחי של הסופר האיטלקי קרלו לורנציני ( הידוע יותר בשמו הבדוי "קרלו קולודי ") מלאו 130 שנה מאז הפרסום המלא של הספר המקורי בשנת 1883. אבל הגירסה המתקתקת של וולט דיסני והגירסאות העצובות של אולפני האנימציה היפניים שהן אלו שמוכרות כיום בעולם הרבה יותר מהגירסה האיטלקית המקורית השכיחו את העובדה שהילד מעץ נולד בכלל כדמות מאוד לא סימפטית.
בראש ובראשונה כדי לשלם את החובות הכספיים הדוחקים של אביו מולידו בהימורים.וגם את זה שהאב המוליד הסופר לורנציני -רווק מושבע ,מעולם לא סבל ילדים בסביבתו המיידית.
ברבות הימים הגירסה של לורנציני שיש הטוענים שהוא הספר השני המתורגם ביותר בכל הזמניט ותורגמה ללא פחות מ-260 שפות (!) מצאה את עצמה מוחלפת בידי גירסאות מקומיות שונות של הסיפור כמו "בורטינו "הגירסה הרוסית של אלכסי טולסטוי ובישראל בידי "פינוקיו בארץ ישראל " של הסופר הידוע אביגדור המאיר ,המתאר את מסעה של בובת העץ בארץ הקודש בניסיונה להיהפך לגיבור שיביא לכאן את המשיח.
כתבה על כך הופיעה ב"דיוקן -מקור ראשון " וב"סוף שבוע של מעריב "
ראו את הכתבה  בגרסה מקוצרת ::פינוקיו גירסת הרוק'נרול

ובגירסה ארוכה הכוללת את רשימת כל ההתרגומים והעיבודים של פינוקיו בעברית ( לא פחות משישים מהם !) באתר "יקום תרבות "
ילד מעץ :פינוקיו חוגג 130 שנה של קיום

 בכנס "עולמות 2013 "מנהיגים-ומורדים   שיתקיים מחר ה-27 במארס  במתחם אשכול – הפיס ליד סינמטק תל אביב לחובבי המדע הבדיוני במתחם אשכול פיס שליד הסינמטק בתל אביב , תושמע הרצאה שלי בשעה חמש אחרי הצהריים :

הארי סלדון -האיש והמוסדות

  הארי סלדון יוצר מדע הפסיכוהיסטוריהיה בסדרת "המוסד" של אייזק אסימוב  מדע שחוזה את העתיד ומטרתו היא ליצור אימפריה גלקטית שנייה  שתתקיים עשרות אלפי שנים. אלא שבחמישים השנים שבהם עבד אסימוב על סדרה זאת עברה דמותו של סלדון שינויים וגילגולים  שונים דרמטיים ממש .תחילה כאיש זקן ומיסתורי ,ולבסוף כאיש צעיר ולאחר מכן זקן המייצג את אסימוב עצמו בערוב ימיו.לאחר מותו של אסימוב סופרים אחרים עסקו בעיצוב דמותו של סלדון כמו גרגורי בנפורד גרג ביר ודיויד ברין ופרשנותם לדמותו של סלדון הייתה לעיתים שונה באופן קיצוני מזאת של אסימוב עצמו.בהרצאה נדון בשינויים שאותם חוותה הדמות של הגיבור הידוע ביותר של המדע הבדיוני הקלאסי.

הציבור מוזמן.

אפיפיור חדש עלה לשלטון בקריית הוותיקן ברומא לאחר תהליך בחירה קצר באופן חסר תקדים ,פרנציסקוס ,מנהיג רוחני חדש ליותר ממליארד קאתולים. אלא שהאפיפיור הזה אינו אפיפיור רגיל יש המזהים אותו עם האפיפיור פטרוס רומנוס שבנבואה מהמאה ה-16 הוצג כאפיפיור האחרון של הכנסיה..ועל כך נשאלת השאלה ,מדוע הבחירה של האפיפיור הזה הייתה קצרה כל כך ? והאם הוא עומד להיות האפיפיור האחרון ?

ראו על כך כתבה ב"יקום תרבות ":

הצופן של  פטרוס רומנוס

"קאיטוש המכשף" ליאנוש קורצ'ק  בהקשר אידיאולוגי ופוליטי  ומקומו בספרות הילדים העולמית

מאת אלי אשד

פורסם בדפוס בכתב העת "ספרות ילדים ונוער " גליון מס' 134 מרץ 2013–

"..ילדים ! שאפו לגדולות ולנצורות,חלמו חלומות נשגבים ובקשו את התהילה –משהו בוודאי יצא מזה.

יאנוש קורצ'אק  , "התהילה " (1912).

הקדשה :

זהו ספר קשה.

את הספר הקשה הזה אני מקדיש לנערים חסרי המנוחה,

אלה שקשה להם להשתנות .צריך לרצות חזק ובהתמדה.

צריך לחשל את כוח הרצון. צריך להביא תועלת.

תמוהים הם החיים.דומים לחיזיון מוזר.

למי שיש כוח רצון ותשוקה חזקה לשרת את הזולת ,

חייו יהפכו לחלום מופלא.

גם אם הדרך אל המטרה הייתה סבוכה ,ורצופה סתירות.

אולי עוד אכתוב פעם סיום.

יאנוש קורצ'אק (1933)

( ההקדשה בפתיח ל"קאיטוש המכשף" בתרגום אורי אורלב – 1988 )

מבוא

 קייטוש המכשף ,מהדורה פולנית.

 קאיטוש המכשף, או  יותם הקסם, הוא גיבור ספר הילדים, שלדעתי, הוא הטוב ביותר שנכתב על נושא הקסמים בכל שפה שהיא. מתוך מכלול יצירתו הספרותית של קורצ'אק ,לילדים, דומה , שזהו הספר הממעט  בהטפות דידקטיות,  וקורצ'אק מאפשר לילד להבין את המסרים החבויים,  בכוחות עצמו.

חוקר ספרות הילדים ,אדיר כהן, קבע :"מבחינה ספרותית "יותם הקסם " הוא האחדותי והמעוצב ביותר מבין ספרי קורצ'אק, מעטות בו הדיגרסיות הדידקטיות. קורצ'אק כובש את רצון ההטפה שלו, את תחושת האחריות הבלתי פוסקת שלו לילד. הוא נותן לדמיונו להרקיע ,לסיפורו לזרום ולמבעו לחוג חג אמנותי מרהיב ומהנה ".[1]

  "יותם הקסם"  כפי שהוא נקרא בשפת המקור בפולנית ,הוא  שם גיבורו של יאנוש קורצ'אק בתרגום יוסף ליכטנבום.  בשני התרגומים החדשים והמלאים יותר לעברית , זה של אורי אורלב, הוא מכונה "קאיטוש המכשף," ("עם עובד", 1987, איורים: אורה איתן  )  ו"קאיטוש הקוסם" בתרגומה  של יוכבד פרימן ("זמורה-ביתן", 2000 ,איורים: חובב  רשלבך,) במאמר זה אשתמש בשני השמות ללא אבחנה.  

הספר במהדורה פולנית.

אם קוראים ספר זה בעיניים של אדם מבוגר, זהו ספר מוזר ביותר שהגדרתו הז'אנרית היא בעייתית ביותר.

האם מדובר בפנטזיה לילדים בסגנון הארי פוטר של רולינג  וספרים אחרים, שמציפים כיום את  מדפי הספרים לילדים ולנוער ? לכאורה כן .אבל עיון מעמיק בספר מראה שמבחינה ז'אנרית יש בו אלמנטים שונים, שניתן לראותם  כקשורים לז'אנר ספרי המדע הבדיוני, וגם  לז'אנר שאותו מכנים בארה"ב  בשם ז'אנר "גיבורי העל ", שבמרכזם  אדם שמגלה בתוכו כוחות עליונים, נוסח "סופרמן" ו"ספיידרמן".

בקריאת התרגומים החדשים והמלאים של הספר, "קאיטוש המכשף" מתגלה  כספר מורכב ומסובך ביותר. לא בכדי הושמטו פרקים שונים בידי המתרגם המקורי של הספר,ליכטנבום,  שכן הם פוגעים באחידות הז'אנרית של הסיפור ובהיגיון הפנימי שבו.  הספר  כולל  משמעויות אידיאולוגיות שיש לפענחן בהקשר  הפוליטי הרלבנטי בתקופה בה פורסם לראשונה, דהיינו בשנים 1933-1934 ,ימי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.

איור של מנחם ג'רנברג לKaitus, the Boy who wanted to be a Magician אחד  משני התרגומים לאנגלית של הסיפור ששניהם יצאו לאור ב-2012 ושניהם אויירו בידי מאיירים ישראלים.

קאיטוש  הקוסם  מתאר את עלילותיו של ילד, המפתח בכוח רצונו האדיר  כוחות על טבעיים שונים, והופך למעשה לעל-אדם. למותר לציין שעל – אדם, או אדם עליון ,היה  לרעיון פופולארי   בעקבות משנתו  של ניטשה, כפי שנתפסה ותוארה בידי היטלר והמפלגה הנאצית. 

חרף העובדה שבספר זה קורצ'אק אינו מתייחס ספציפית לפילוסוף פרידריך ניטשה  ,  סביר  שרעיונותיו של זה האחרון מצויים  ברקע ספרו,  אלא שעל דרך ההיפוך: בניגוד  לדמותו הנכספת של ניטשה , קאיטוש,  שבמהלך הספר גרם נזקים עצומים כשהשתמש בכוחות העל שלו  למטרות אגואיסטיות ואנוכיות,  מבין שעליו להשתמש בכוחות העל רק על מנת לעזור לאנושות. אין זאת אלא, שהספר שימש בבירור כביקורת  כנגד האידיאולוגיה הנאצית, שעלתה לשלטון בגרמניה בשנה בה פורסם הספר.  על רקע השינויים הפוליטיים האדירים שהתחוללו באירופה, קורצ'אק הבין את האיום שהיוותה האידיאולוגיה הנאצית ובתוכה תפיסת האדם העליון, על ארצו פולין, על היהודים ועל אירופה כלה. "קיאטוש הקוסם " מהווה על כן  לדעתי, ביקורת והתקפה על תפיסת העולם העומדת מאחורי המפלגה הנאצית ,בתוכה התפיסה הניטשיאנית בדבר  "העל אדם".

 העלילה

הספר במהדורה פולנית.

הוא יודע

יודע סוף סוף .

…הוא רוצה להיות מכשף !

לא נער חצר ,לא אביר ,לא לוליין קירקס ולא קאובוי.לא עושה להטים שמציג הצגות ,גם לא עלי בבא ולא בלש .

דווקא מכשף.

..הוא רוצה חייב להכיר את כל ההשבעות.

רוצה בעצמה.

..הוא יוכל לכשף את כל מי שירצה .כל מי שלא ישמע .יהפוך להיות האדיר שבשליטים .

(קאיטוש המכשף בתרגום אורי אורלב ע' 40-41)

קאיטוש המכשף " הוא סיפורו של הילד אנטק (נתן , בתרגומו של ליכטנבום) המכונה "קאיטוש " (או "יותם" בתרגום הישן),  המפתח בתוכו בהדרגה ובסבלנות כוחות כישוף. תחילה היו אלה  כוחות קטנים אשר שימשו בעיקר למתיחות בלתי  מזיקות , אלא שלבסוף היו אלה כוחות אדירים, שאפשרו לו לשתק ולשנות את ארצו ואת סדרי העולם. בכך היו להם  משמעויות פוליטיות, פשוטו כמשמעו.

 קאיטוש מתחיל בכשפים קטנים : מציאת מטבע, הכנסת זבובים טורדניים לכיתה, עניין שמביא לסגירת בית הספר לצורך חיטוי. בהמשך הכשפים נעשים נועזים יותר.  בין שאר נפלאותיו:  נשים המהלכות אחורנית,מכונית מעופפת באוויר ,שלטי חנויות מתחלפים וכתובות ההופכות להודעות מגוחכות, סחורות בחנויות מוחלפות , כל שעוני העיר זזים בבת אחת מהשעה שמונה לשעה 12, גברים לובשים בגדי נשים ולהפך. קסמיו של קאיטוש מחוללים מלחמת עולם בין כלבים וחתולים.

קאיטוש מרחיק לכת ומנסה להשיב את הסבתה האהובה שמתה,  לחיים,  אך אינו מצליח בכך. הוא מנסה להפוך את היבשה לים, ועל כך נענש בבעיטה אדירה ממישהו מסתורי בלתי נראה, שככל הנראה עוקב אחריו. מאחר שבשלב זה אין בקאיטוש כל  תחושת אחריות לגבי תוצאות מעשיו,  קסמיו עלולים לגרום לאסון. רק ברגע האחרון נמנע האסון ולא בידי יותם. יותם עצמו נבהל מתוצאות מעשיו ולכן פוקד שבמשך חודש לא יצלח כל קסם, ושכל אחד מקסמיו יצליח רק אחרי שני ניסיונות. אז הוא מעלה אי על נהר הויסלה,  בורא בו טירה וחי בטירה כנסיך.  אלא שהאי והטירה נהרסים בידי השלטונות.  

 לאחר שקאיטוש נעשה קוסם מצליח חל בו מפנה אישיותי: הוא משתנה, הופך להיות עצור יותר ועצוב יותר.

קאיטוש בודד מאוד ואינו יכול לגלות את סוד כוחו לאיש. בני משפחתו אף אינם מודעים כלל למה שמתחולל בו. הוא חושש שהגדולים לא יבינו אותו . והוא כנראה צודק. החברה אינה יכולה להשלים עם קיומם של יוצאי דופן כמוהו , והיא משמידה את האי שהקים. והחברה צודקת שהרי יותם הראה הלכה למעשה שהוא עלול להיות מסוכן.

גודל האחריות המוטל על יותם גובר והולך, עד שהוא נאלץ לעזוב את ביתו פעמיים.לבסוף  לאחר שביצע סדרת קסמים מרשימים וגרנדיוזיים, שעוררו את תשומת לב הציבור והממשלה, הם מבינים לחרדתם  שמסתובב במדינה  מישהו, המסוגל לבצע כשפים אדירים ולשנות פני עולם בכוח רצונו בלבד.  המשטרה רודפת אחריו ולבסוף מגלה את זהותו . יותם בורא כפיל  שהולך במקומו לבית הספר, מכין שיעורים וחי עם בני משפחתו , כאילו דבר לא קרה. בעת שיותם, שהיעדרותו אינה מורגשת, נאלץ לברוח מארצו,  הוא יוצא להרפתקאות ברחבי תבל. בפאריס הוא נאבק בתחרות אכזרית עם כושי ענק , הוא מככב בקולנוע בהוליווד, משתתף במפגן  שחייה,  מנגן בניו יורק בקונצרט עם כנר בעל שם עולמי . הוא נהיה מפורסם ועשיר ולאחר מכן מאבד את כוחות הקסם שלו באופן זמני ובלתי מוסבר . הוא  נחטף בידי מליונר שמזהה אותו עם בנו המת ,נמלט מידיו, נעזר במגפיים של קפיצת הדרך, נאסר  פעמיים ושלוש פעמים ניצל ממוות כשהוא חובש את כובע הרואה ואינו נראה.

למרות שהממשלה והמשטרה הפולנית רודפים אחריו, קאיטוש מלא געגועים לפולין והוא שב לוורשה.

 הוא ניכלא בטירה מפחידה של קוסם אחר ( שדבר לא נאמר עליו לקוראים,  אבל אולי זהו אותו אדם מיסתורי שעוקב אחריו לאורך הסיפור )  ובשלב מסוים הוא הופך לכלב.  בעקבות אהבה עמוקה,  שאפשר ואינה אלא ידידות ודמעות אישה צעירה, הוא חוזר להיות אדם.

הספר מסתיים במסע שקאיטוש עורך סביב העולם, במהלכו הוא לומד התנהגות מתורבתת מהי, נישא על גבי סופה    לסין ולאפריקה שם הוא צופה בסבל האנושי, צולל אל קרקעית הים בה הוא צופה בניפלאות הטבע ובמאמצי האדם להבינו , ומגיע לבסוף  ולקוטב.

בקוטב  ליד קברו של נוסע אמיץ, הוא מוצא מזחלת מנופצת של אדם, תל אבנים בודד ובין שתי אבנים דגל דהוי :הנס והקבר של אדם עשוי ללא חת.  

( קורצ'אק אינו מציין את שמו של הנוסע האמיץ,  אבל אולי  זהו   החוקר הבריטי רוברט פלקון  סקוט, שמצא את מותו בעת חיפושיו אחר הקוטב הדרומי  בשנת 1912 . הטרגדיה של סקוט הייתה שרואלד אמונדסן הנורבגי, הוא זה שהגיע ראשון לקוטב הדרומי, והקדים בכך את סקוט ואנשי צוותו בחודש ימים בלבד  ). סקוט נקבר  בידי עמיתיו, אך  יומנו נותר. היומן  המתאר את חוויותיו בקוטב עד לימיו האחרונים ממש,  יצא לאור לאחר מותו וזכה לפרסום רב. הספר , שנקרא מן הסתם, בידי קורצ'אק,   מקביל בצורה מוזרה ליומנו של קורצ'אק המתאר את חייו בגטו עד לימיו האחרונים.

 ליד הקבר קאיטוש  מושבע בידי מישהו לא מזוהה  ( חבר מועצת הקוסמים?  אולי אותו קוסם שעוקב אחריו ורודף אחריו לאורך הסיפור? )  להיות  ישר, אמיץ לב  ובשליטה עצמית. קאיטוש  נשבע  להתנהג מכאן  ואילך כהלכה  ולהשתמש בקסמיו  רק לתועלת האנושות. זוהי תמצית חכמת החיים שלמד קאיטוש בכל מסעותיו והרפתקאותיו , והמסר אותו רוצה להעביר קורצ'אק לקורא הוא: הקסם האמיתי הנו בשירות האנושות וביכולת לתקן את העולם לטובת כלל האנושות.

אפשר להשוות את המסר הזה עם המסר הידוע של סדרת הקומיקס "ספיידרמן " משנות השישים, העוסקת  בצעיר בעל כוחות על,  המגלה ש "עם כוח גדול באה אחריות גדולה" . WITH GREAT POWER THERE MUST ALSO COME – - GREAT RESPONSIBILITY!

Amazing Fantasy #15 (August 1962) – The first Spider-Man story.

סטן לי –

הרקע לכתיבת קאיטוש הקוסם

עדה הגרי, מורה שעבדה אצל קורצ'אק, סיפרה שכשנתיים לאחר כתיבת "יותם הקסם"  שלח  אותה קורצ'אק  לבדוק בספריה לילדים  איזה מספריו חביבים במיוחד על הילדים.  הספרנית ערכה משאל בקרב הילדים הקוראים וגילתה   ש"קאיטוש, " היה האהוב והמבוקש ביותר  . [2]  חרף בחירת הילדים, דומה

 שהספר לא היה חביב במיוחד על חוקרי קורצ'אק. אלה מיעטו  לאורך השנים להתייחס לספר, בהשוואה לספרים אחרים ובראשם "המלך מתיא הראשון" . אפשר שמצאו אותו "מוזר" מידי, (יותם כמעט גורם לאסונות המוניים בקסמיו), ואולי אנרכיסטי יתר על המידה. האם יותר מכל  ספר אחר מבין ספריו של קורצ'אק, חושף " יותם הקסם" צד אפל באישיותו  ובמחשבותיו של הסופר?  עדה הגרי טוענת שמהכרותה את קורצ'אק, הייתה לו  נטייה לרעיונות ולאמרות קיצוניות ואף מפחידות  . לדעתה, הייתה לו  מעין כפילות באישיות, שהייתה מורגשת לעיתים , ביצירותיו .למשל ,לדעתה, באחד מספריו הראשונים " נער הטרקלין " ,שבו ספר מתלמד מתאמן במקצועו על גופות מתים, שאותם הוא מביא מבית הקברות ומספר את שערותיהם.  נטייה זאת לקיצוניות  הורגשה היטב לדעתה גם  ב" קאיטוש הקוסם" .

קורצ'אק כתב מספר ספרי פנטסיה לפני  כתיבת " יותם הקסם:  "כאשר אשוב ואהיה נער קטן"  ( 1925), המספר על אדם מבוגר שהופך לפתע בקסם לילד, וחוזר לתקופת ילדותו, "עלילות המלך מתיא הראשון" (1923) והמשכו "המלך מתיה על האי השומם "(1931) . הספר, שבדומה ל"קיאטוש המכשף", הנו בעל אוריינטציה פוליטית,  מתאר ילד שמצבו מקביל לזה של  יותם. מלך – ילד, השולט בממלכת מבוגרים. כוחו הוא ,לכאורה ,בלתי מוגבל אבל הוא מגלה  שגם לו יש מגבלות ושככל שכוחו רב יותר, כן גוברות המגבלות שמטילה עליו המציאות. הוא  מנסה למלוך רק  על הילדים . הוא מנסה לתקן את העולם.להקים פרלמנט של ילדים ובני נוער ולתת להם תפקיד בהנהגת המדינה .הוא מנסה לעזור לילדים הרעבים באפריקה ולעצור את המלחמות בין שחורים ולבנים,  ואף מתכנן לשאת לאישה את חברתו הנסיכה האפריקנית קלו קלו, ובכך להוות דוגמה לכל  – אבל בכל אלה  אינו מצליח.  לבסוף הוא עובר לאי בודד ומת בגלות , בסיום טראגי מבלי שנישואיו יתממשו. המסר של הספר  הוא שגם אדם, שלכאורה, יש לו כוחות בלתי מוגבלים, חייב לגלות את גבולות הכח ואת המגבלות של המציאות ,אם ברצונו לשרוד.חבריו של המלך מתיא ואישתו ממשיכים במאבקו ליצירת עולם טוב יותר גם לאחר מותו. באורח דומה, זה גם  המסר של יותם הקסם.

אפשר ,אולי , לראות את מקור ההשראה לכתיבת "קאיטוש הקוסם " באירוע הבא:

"בטרום- בית ספר בקייב ביקשה המורה לכתוב חיבור :מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול ?"

ילד אחד כתב :אני רוצה להיות קוסם ".

הילדים התחילו לצחוק עליו,אבל הוא השיב להם בתבונה :

"אני יודע שלא אהיה קוסם ,אבל הגברת אמרה לכתוב מה אני רוצה להיות "[3]

את תשובת הילד הרך שמע קורצ'אק כאשר שהה בעיר קייב בשנת 1918.התשובה הזאת הרשימה אותו כל כך, שהוא ציטט אותה בכמה הזדמנויות שונות,  ואולי היא אשר שימשה מקור השראה ליצירת "קאיטוש" שעליו החל לחשוב עוד בשנת 1918. [4]

ידוע לנו שקורצ'אק עבד על "קאיטוש המכשף  " כבר בשנת 1930.הרעיון שלו היה  מגובש כבר בקיץ 1930 ,כאשר הודיע במכתב  ב"סדנת הסופרים הפולנית " ,על  שמונה יצירות שונות שתיכנן לכתוב . בתוכם  המחזה "סינאט המטורפים,"  והרומן לנוער "קאיטוש הקוסם".  אלו היו גם היצירות היחידות ,מבין יצירות שתכנן לכתוב, שאכן השלים.[5]   במקביל, בשנת 1931 , פרסם את "המלך מתיא על האי השומם",  שנרקם אולי בד בבד, עם תכנון נסיעתו הראשונה לארץ ישראל הרחוקה.

 קורצ'אק סיפר שלפני שהתחיל לכתוב את "קאיטוש המכשף" הוא שוחח עם ילדים על כישוף, ועם ילדות על מנחשות,   חוזות עתידות. בעת הכתיבה  הוא הקריא  פרקים מהסיפור   לילדים בבית היתומים שבניהולו ,והקשיב להערותיהם ולתגובותיהם.בהתאם להן  תיקן, שינה ועיבד את הסיפור, מאחר שהוא רצה שזה יהיה ספר מעניין  אך לא מפחיד וקשה.[6]  פרק אחד על יותם הכלוא במבצרו של מכשף ( פרק 18), היה כל כך מפחיד עד שאחד הילדים חלם עליו בלילה חלומות אימים. בעקבות כך מחק קורצ'אק את הדברים, ושב וקרא שוב את הקטע בפני הילד, שאמר שעכשיו הכל בסדר.אנו איננו יכולים אלא להצטער על שהנוסח המקורי של הפרק לא שרד.

ההקדמה של הספר  מתוארכת  מ-1933 ,וכנראה אז  השלים את הספר, ממש  בתקופה שבה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה.

זמן מה לפני  פרסומו של הספר,  בסוף שנת  1934  נסע קורצ'ק לביקור בארץ ישראל.הוא היה זקוק לטיול זה גם בגלל הידיעות המחמירות והולכות מגרמניה, שם התברר יותר ויותר  דבר עליתו   לשלטון  של  רודן  מטורף, מהסוג שתיאר במחזה  "סינאט המטורפים ". רודן העשוי להביא לחורבן בעולם. רודן, שאם יינתן בידיו כוח בלתי מוגבל , דוגמת זה שבידי  קאיטוש – ימיט  אסון על העולם.   

על פי החוקרת הפולניה מרטה צשסקה, הספר פורסם לראשונה בהמשכים, בכתב העת שקורצ'אק ייסד  " "מאלי פשגלונד" (Maly Przeglad – סקירה קטנה), החל מספטמבר שנת  1933  ועד לחמשה  בינואר 1934 . הספר ראה בסוף שנת 1934 ,אבל נכתב  עליו שיצא לאור ב-1935  , מאחר שהמולי"ם נהגו לפרסם שהספרים רואים אור בסוף השנה. [7]

קורצ'אק וספרות הפנטסיה, המדע הבדיוני והקומיקס

קאיטוש  הקוסם וספרות הפנטזיה לילדים

כאשר "קאיטוש  הקוסם"  הופיע לראשונה , היה זה ספר  יוצא דופן לחלוטין ,פשוטו כמשמעו, מעולם לא הופיע ספר כמוהו. עד כמה שידוע, קורצ'אק הוא  כמעט הסופר הראשון בספרות המודרנית, שהעלה על דעתו לכתוב על קוסם- ילד -מתלמד. עד לקאיטוש הרוב המוחלט   של הקוסמים והמכשפים שהופיעו בספרות היו זקנים או חסרי גיל.[8]   

לדעתי, "קייטוש ", ברובו לפחות, [9]  קרוב יותר באופיו וברוחו  לספרי המדע הבדיוני שנכתבו באותה התקופה (שנות העשרים והשלושים), ולא דווקא לספרי הפנטזיה לילדים, שהיו מרוחקים מאוד ברוחם ובתכניהם מ"קאייטוש". .

אם נבחן את ספרי הפנטסיה   לילדים , שהופיעו לפני " קאיטוש הקוסם " באירופה ובארה"ב   נימצא שבאופן יחסי היו מעט מאוד כאלה, וספק רב עם הם שימשו כמקור השראה לקורצ'אק,

 הבא נסקור את הבולטים בהם:   ב-1934 ממש במקביל לפרסום של "קיאטוש  הקוסם" כספר   הופיע באנגליה ספרה של פ.ל.טרברס "מרי פופינס " שעסק באומנת בעלת כוחות כישוף, שבאה למשפחה לונדונית רגילה. הספר מקביל במידה מסויימת ל"קאיטוש  הקוסם ", בתיאור של התפרצות של דמות בעלת כוחות קסמים לחיי היום יום, במשפחה בורגנית רגילה. 

כמובן קורצ'אק לא יכול היה להיות מושפע מספר זה שהופיע רק לאחר שהושלם הפירסום של "קאיטוש הקוסם" בכתב עת לילדים.

בגרמניה,  ספר הפנטסיה הבולט היחיד לילדים שהופיע בראשית שנות השלושים, היה ספרו של אריך קסטנר "35 במאי" ( 1931), העוסק בילד ודודו, היוצאים לסייר בארץ דמיונית סופר – טכנולוגית, שבה בין השאר , יש לכל אזרח מכשיר טלפון נייד. ספר זה אולי היה  מוכר לקורצ'אק, אך אין כל דמיון בינו ובין "קאיטוש הקוסם", המתרחש בוורשה של ראשית שנות השלושים.

בשנות העשרים הופיעו רק יצירות בולטות מועטות של פנטזיה לילדים.  לצד  סיפורי דוקטור דוליטל של לופטינג, על רופא שמבין את שפת בעלי החיים, וסיפוריו של א.א. מילן על כריסטופר רובין ופו הדוב ובעלי חיים מדברים אחרים,   הופיעו באנגליה רק מעט מאוד  סיפורים  שעסקו בילדים  מודרניים ועולם הקסמים. הבולט שבהם  היה  "חבורת חצות" (1927)  של  המשורר ג'ון מייספילד ,על ילד שמתמודד עם  קוסם ומכשפות אמיתיות.  יוצא דופן אחר שעסק בילד המקורב לעולם הקוסמים  היה ספרו של המשורר האירי  Padraic Colum , The Boy Apprenticed to an Enchanter  ( 1920)

אך ספר זה שמתרחש בימי הביניים, אין בו כל דמיון ל"קאיטוש   הקוסם",  והוא  מזכיר יותר  את הבלדה  "שוליית הקוסם" של גתה.  ניתן להזכיר גם את  סדרת ספריו  של פרנק ל. באום, על ארץ עוץ שהחלה להופיע בראשית המאה ה-עשרים . גם בה קוסמות ומכשפות ,  ואת ספריה  של  אדית נסביט מראשית המאה העשרים, כמו "חמישה ילדים והזהו" ( 1902)  "והקמע " ( 1905),  על ילדים  הבאים במגע עם כוחות כישוף. הללו  גורמים למהומות הומוריסטיות  בלונדון המודרנית, המזכירות את אלו ב"קיאטוש הקוסם".

האם בעניין הזה  קיבל קורצ'אק השראה מספרים אלו של נסביט ? יכול להיות. אלא שלילדים  של נסביט עצמם אין כל כוח כישוף.אלו תמיד ישויות כישופיות כמו  הפסמיאד , עוף חול וקמע קסמים מצרי עתיק,  שמבצעים עבורם כישוף . היה פיטר פן,  הילד הנצחי  של ג'ימס בארי ( שהופיע במחזה ב-1904 ובספר ב-1911 ),  שיש להניח שהיה מוכר לקורצ'אק ,שבהחלט שיש לו כוחות כישופיים ובהם היכולת לעוף.   אבל גם הוא לא באמת עונה על ההגדרה של ילד קוסם, מאחר שאינו נאלץ ללמוד את קסמיו. לפי הספר  והמחזה של בארי, לכל ילד יש יכולת כישופית  הנשכחת מליבו  כאשר הוא מתבגר.

ספרים קדומים אף יותר  מהמאה ה-19 שבהם הופיעו ילדים בעלי כישורים על טבעיים  שונים כללו את  "פינוקיו" של קרלו קולודי  האיטלקי ( 1883) עלילות ילד מעץ שהופך לבסוף לילד רגיל .ו"ילדי המים " של צ'רלס קינגסלי ( 1863) עלילות ילד שמת והופך לילד מים בעל כישורים על טבעיים שונים.  וכמובן יש גם את  "אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול ( 1865) שבמהלכו הגיבורה ילדה המגיעה לארץ מוזרה  מצליחה  בשלב מסויים בסיפור לגדול ולמימדי ענק ולקטון למימדים זעירים. .אולם אלו הן יצירות יוצאות דופן בכל קנה מידה בספרות הילדים של המאה-19.  

אלו הן קלאסיקות של ספרות הילדים האירופית  שמן הסתם  היו מוכרות לקורצ'אק כמו פיטר פאן וספריה של נסביט  אבל קשה לראות השפעה ישירה  שלהן על "קייטוש" שהרי בכל מקרה מדובר בילדים יוצאי דופן מעץ  (  ב"פינוקיו ") או שמתו והוקמו לתחייה ( ב"ילדי המים ")   שאינם עונים על הגדרה מקובלת של "אנושיים".

אם נחזור אחורה בזמן גם מעבר לזה כי אז יש להזכיר את "בשורת הלידה של תומאס " ספר נוצרי מהמאה השנייה לספירה שתיאר את מעשי הפלאים שאותם עשה ישו כילד . אך הספר מקפיד להסביר שישו אינו קוסם הוא האלוהים.

ואפשר גם להזכיר את האגדות ההודיות שכנראה הן קדומות אף יותר על האל קרישנה בילדותו ומעשי הקסמים שהוא עושה כרועה בשדות  אך ספק רב  אם כל אלו שימשו כמקור השראה לקורצ'אק. שהרי כל העניין בקייטוש הוא שהמדובר בילד אנושי מאוד  ,לא אל ולא חצי אל.

קאיטוש הקוסם והארי פוטר     

התרגום לאנגלית של "קייטוש הקוסם " ,אייר אבי כץ

אני מניח שרוב הקוראים של מאמר זה   מכירים את ספרי "הארי פוטר", או את סדרת הקומיקס של ניל גיימן, "ספר הכשפים" . חיקויים רבים של ספרים אלה מציפים כיום את הספריות ואת חנויות הספרים , ורבים מהם עוסקים בקוסמים – ילדים – מתלמדים. המדובר  בסוגה ספרותית , שהיא היום ( בניגוד לזמנו של קורצ'אק ) פופולארית מאוד.  אבל יש הבדל בסיסי  בינם ובין "יותם הקסם" :

לטים האנטר, גיבור "ספר הכשפים", ולהארי פוטר יש מורים שמלמדים אותם כשפים,את תורת הכישוף, את האתיקה הכישופית , את ההיסטוריה הכישופית  וכו' .  יותם ,בניגוד להם,  חייב ללמוד את  כל  התורה מהמסד ועד הטפחות , ללא כלי עזר, ללא טבעות כישופיות, ו פשוט בשיטת הניסוי והטעיה.

מסעו לעולם הכישוף הוא קשה ומכאיב הרבה יותר מזה של הארי פוטר. זהו מסע בודד לחלוטין.

אמנם אפשר לטעון שהכשפים של יותם אינם באמת כשפים במושגים של הארי פוטר, שהם מדע חלופי בעל מסורת והיסטוריה ארוכה .

למעשה  כאשר אנו קוראים היום את הספר ברור לנו שהמדובר בסוג של כוחות על.

הרעיון של קורצ'אק  בדבר ילד בעל כוחות קסמים  נלמדים, המתרחש כאן ועכשיו , בעולם העכשווי ולא בארץ קסמים כמו עוץ או "ארץ לעולם לא" , היה מקורי , אף שהיה טבוע ברוח התקופה, שבה יותר ויותר סופרים החלו לכתוב  על  אנשים עליונים, בעלי כוחות עליונים  - כמו כישופיים. אלא שלא היה זה דווקא בסוגה של פנטזיה לילדים,  אלא במסגרת סוגה אחרת, שכיום אנו מכנים אותה "מדע בדיוני".  לי נראה ש" קאיטוש"   מהדהד ברוחו ובתפיסתו את ספרות המדע הבדיוני , שאותה הכיר קורצ'אק, וייחודו  בכך שתיאר קוסם, שלא פעל בזמן "היה היה" ובתקופה רחוקה, אלא בהווה האפרורי של חיי היום יום בפולין של שנות השלושים, בעת קיומו של מתח  פוליטי  וצבאי, הנרמז בסיפור, בין פולין לגרמניה.

. 

אנשי העל במדע הבדיוני

.  

 בשנים בהן שקד קורצ'אק על כתיבת " קאיטוש"  הופיעו בספרים ובמגזינים אמריקניים ואירופיים, סיפורים ראשונים מסוגם על אנשים בעלי כוחות על ,שהפכו לימים לז'אנר שלם המאכלס את המדע הבדיוני ובעיקר חוברות קומיקס על  "גיבורי העל".

סיפורים על אנשים כאלו, שביטאו את  העניין הציבורי בתורות האבולוציה והדרוויניזם, וברעיונותיו של הפילוסוף ניטשה על ה"על אדם, "  כפי שנוסחו בספרו כה אמר זרתוסטרא (1883-1885) , הופיעו עוד בשנות העשרה והעשרים של המאה העשרים . רובם המוחלט הם ספרים נשכחים היום. יוצאי דופן הם הדמויות של אדגר רייס בוראוז "ג'ון קרטר " ממאדים על אדם מכדור הארץ שמגיע לכוכב הלכת מאדים ומפתח שם כוחות על. וטרזן איש הקופים ,על הילד הלבן שגודל בין חיות בגונגל והופך לשליטו.שניהם נוצרו ב-1912.   ושניהם דוגמאות לאנשים עליונים במודל הניטשיאני.

קורצ'אק אולי הכיר סיפור קצר של  סופר המדע הבדיוני הבריטי המפורסם  ה.ג. וולס משנת  1898 ,"בעל הניסים  " The Man Who Could Work Miracles  ,על אדם רגיל שמגלה בעצמו יכולות על טבעיות, ומבצע ניסים  מדהימים  שמגיעים  עד' עצירת כדור הארץ מסיבובו. לאחר מכן הגיבור מבקש לבטל את כל כוחותיו ולחזור לזמן לפני שהיו לו כוחות האלו . סיפור שהוסרט ב-1936. לדעתי ,במידה וקורצ'אק  אכן קרא את הסיפור הזה, הוא היה עבורו מקור השראה חשוב עבור "קאיטוש". 

 בשנות ה 1930 ,בזמן שקורצ'אק החל לכתוב את "קאיטוש הקוסם " ,עוד ועוד סופרים החלו לכתוב סיפורים על אנשים כמו עליונים, בעלי כוחות על טבעיים. הרעיון הנידח והאיזוטרי הפך פתאום לרעיון שעורר את עניינם של רבים והגיע לציבורים נרחבים.  

  הסופר האמריקני פיליפ וייל חיבר את גלדיאטור" ( שהתפרסם ב-1930  אך הושלם שנים קודם לכן ב-1926 ),  על אדם בעל כוחות אדירים שאינו מסוגל להסתדר עם החברה מסביב ומתאבד ,  הספר הפך לרב מכר ובהשראתו של ספר זה הופיעו    דמויות של ספרות הרפתקאות  זולה בסדרות ארוכות של חוברות   כמו "דוק סבאג' "מאת לסטר דנט  ( החל לצאת לאור במארס -1933 בזמן שקורצ'אק משלים   את כתיבת "קאיטוש "  ) ,על לוחם בפשע בעל כוחות מדהימים שאמנם נאלץ לחיות בריחוק משאר בני האדם במבצר בקוטב.

 הפילוסוף והסופר הבריטי אולף סטפלדון  פירסם ב-1935,כמעט במקביל ל"קאיטוש הקוסם", את הספר "ג'ון המוזר" , שבו תיאר נער בעל כוחות עליונים המקים מושבה מרוחקת לנערים כמוהו באי מרוחק  . מושבה שמושמדת בידי המעצמות המפחדות מנערים  עליונים אלו.

 במקביל, החל אמן קומיקס אמריקני בשם לי פאלק לפרסם בעיתונים האמריקניים  סדרת סיפורי  קומיקס בשם  "הקוסם  מנדריק" , שעסקה בקוסם במה בעל כוחות כישוף אמיתיים .  עלילותיו של המכשף החלו להתפרסם ביוני 1934  ,זמן קצר  לאחר פרסום "קאיטוש" בכתב העת של קורצ'אק.

  ושוב  ממש במקביל לכתיבת "יותם הקסם" בשנת 1933 , החלו שני נערים יהודיים בארה"ב, סיגל ושוסטר ,לחלום על הרעיון   בדבר סדרת קומיקס, על  אדם בעל כוחות עליונים, שהפך להיות  לימים גיבור העל המפורסם "סופרמן ". הרעיון כבר ריחף  באוויר, אף שלא נמצא לו באותה העת  הד אצל מוציאים לאור, . במהלך 1933 הם פירסמו במגזין חובבים שהוציאו לאור בעצמם סיפור  שכתבו בעצמם במהלך 1932 בשם "שלטון הסופרמן " על נווד  שמקבל כוחות על ומשתמש בהם למטרות רשע.    הסדרה  הראשונה שאותה פירסמו צמד הצעירים, היתה על עלילותיו של "דוקטור אוקולט ". מכשף הנלחם בכוחות הרשע שהרפתקאותיו החלו להתפרסם ב-1935, זמן קצר לאחר הופעתו של קאיטוש. זמנו של סופרמן לראות אור בדפוס יגיע רק ב שנת 1938.  סופרמן הביא ליצירת ז'אנר שלם בחוברות הקומיקס, "ז'אנר "גיבורי העל " המשתמשים בכוחותיהם לצורך מתן עזרה לאנושות, או לפעמים על מנת להיאבק בה.

 כול היוצרים האלו  דיברו על אנשים שיש להם כוחות מוזרים ועליונים,  גיבורים שאין סביבתם מבינה אותם ולפעמים אף רודפת אותם.

בזמן זה  הכניס קורצ'אק את רעיון גיבורי העל  לספרות הילדים, באמצעות ספרו "קאיטוש הקוסם ". כך בספרות, ואילו במציאות הפוליטית  והלא בדיונית, אנשים שהאמינו ברעיון גיבור העל  הגיעו לשלטון בגרמניה. יוצא מתוך כך שאת "קאיטוש המכשף" יש לקרוא על רקע התמורות האידיאולוגיות והפוליטיות הללו וכתגובה מודעת להם.

קורצ'אק נגד ניטשה והיטלר

 בשנת 1933 בזמן שקורצ'אק היה עסוק בהשלמת "קאיטוש הקוסם " אדולף היטלר הגיע לשלטון בגרמניה.  היטלר ואנשיו שהושפעו מאוד מרעיונות "העל אדם " של הפילוסוף ניטשה,  דיברו  במפורש על כך שהעתיד שייך לאדם העליון ( הגרמני ), ושעל  האדם העליון  לכבוש את סביבתו ואת העולם. יאנוש קורצ'ק חשב אחרת. את הספר של ניטשה "כה אמר זראטאוסטרה " תיעב וראה בו סכנה, תוך  שכינה אותו "ספר כוזב של נביא שקר",אף שאולי נמשך אליו כפי שאפשר לראות מהקטע ביומנו של קורצ'אק בהמשך.  

 קאיטוש נועד להילחם בהשפעתו המזיקה של "כה אמר זראטאוסטרה".

קורצ'אק  תיעב את ניטשה  עד כדי כך, שבסוף ימיו בקיץ 1942 ,זמן קצר ביותר לפני שיחד עם מאתיים ילדי בית היתומים הובל לכיכר הגירוש ומשם לטרבלינקה, כתב קורצ'אק בפתיח לספר הזיכרונות שלו : "מתכוון אני לתת תשובה לספרו השקרי של נביא כוזב (ניטשה)  ספר זה גרם נזק רב.

אף אני שוחחתי ,זכיתי בכבוד לשוחח עם זראטאוסטרה .מדרשי הסוד שלו,הכבדים הקשים ,הביאו אותך הפילוסוף המסכן אל מאחורי החומות הקודרות והסורגים הצפופים של בית חולי הרוח .וכך הלא היה הדבר שחור על גבי לבן נכתב :

"ניטשה נפטר במריבה עם החיים –מטורף!"

בספרי רוצה אני להוכיח כי –במריבה מצערת עם האמת.

זאראתוסטרה זה עצמו הורה לי תורה אחרת ,אולי הייתה  שמיעתי טובה יותר ,אולי הייתי קשוב יותר.

בעניין אחד תמימי דעים אנו :דרכו של הרב ודרכי שלי ,של התלמיד –מייגעות היו. המפלות תכופות היו מההצלחות והעקמימות רבה..ועל כן זמן ומאמץ בכדי ,לכאורה בכדי. [10]

נראה שלא מעט ממה שכתב באותו ספר זיכרונות, ניתן לפרש כתגובה ,כתשובה  וכאנטי- תזה לתורות הפילוסופיות של ניטשה, שאותן תיעב קורצ'אק.

 יש  לשער שהוא חזר לכתבי ניטשה פעמים מספר, תמיד מתוך רתיעה וסלידה, אך כנראה גם מתוך משיכה פנימית שממנה חשש.כפי שהוא כותב : "אף אני שוחחתי ,זכיתי בכבוד לשוחח עם זראטאוסטרה… זאראתוסטרה זה עצמו הורה לי תורה אחרת "  קורצ'אק סירב לקבל את תפיסתו של ניטשה, שהאדם ככל יצור אחר אינו אלא מערכת אינסטינקטים ויצרים, המתנגשים זה בזה ומנסים לגבור זה על זה, כאשר החזקים גוברים על החלשים ומשעבדים אותם, או מחסלים אותם. הוא לא יכול היה להסכים לרעיון המרכזי של ניטשה, שהרצון לעוצמה הוא הכוח המניע בחיי האדם.  זרטוסטרה גיבורו המרכזי של ניטשה, ונביא "העל אדם " הבעית אותו.העל אדם השואף להתנסות בכל ואינו נרתע מדבר, קומם אותו . [11] אבל כמדומה שניתן למצוא קורטוב מאישיותו ב"קיאטוש ",   בשלבים הראשונים של הקריירה שלו כמכשף.

 קורצ'אק סבר שאורח החיים שלו ושיטתו החינוכית , הם האנטי תזה לרעיון שהרצון לעוצמה ,הוא המניע העיקרי של האדם. [12]

 קורצ'אק כמו מתוודה כאן, שהייתה תקופה שהוא הוקסם מתורתו של ניטשה, אבל מצא אותה לבסוף שגויה ומעוותת, וביכולתו להציע תורה הומניסטית יותר. כפי שכתב  :.. "מתכוון אני לתת תשובה לספרו השקרי של נביא כוזב (ניטשה)  ספר זה גרם נזק רב… זאראתוסטרה זה עצמו הורה לי תורה אחרת".

יאנוש קורצ'ק ואדולף היטלר

קורצ'ק היה מודע היטב לסכנה שהיטלר מהווה כבר מזמן מוקדם ביותר. ידידו ירחמיאל וינגרטן סיפר על שיחה שקיים עם קורצ'אק על היטלר ב1925 ,כאשר היטלר היה בבית הכלא לאחר נסיון הפיכה, ומעטים מאוד שמעו עליו מחוץ לגרמניה. קורצ'אק היה אחד מהמעטים מאוד  הללו, והיה כנראה היחיד, שהבין כבר אז  ב-1925 ,מה אותו אדולף היטלר עלול לחולל בעתיד. ( נזכור שהיטלר עוד לא פירסם בשלב זה את ספרו "מיין קאמפף", אותו רק כתב באותה התקופה, ובו פרס את רעיונותיו במלואם)

בשיחה עם וינגרטן אמר קורצ'אק, שהרפובליקה הווימרית תמנע הרבה צרות מהעולם אם תאשפז את היטלר בבית חולי רוח, כי הרי היטלר מופרע.   אלא שקורצ'אק חזה שעצתו לא תתקבל "כשם שאביו של ג'ינגיס חאן בשעתו לא הסכים להישאר עקר. .יש דברים קטנים העלולים לשנות את פני העולם ואחר כך שואלים שאלות מחוכמות ..מה היה קורה אילו ?

קורצ'אק סיכם את השיחה במילים:"היטלר יושב לעת עתה בבית האסורים.ביום שהדמוקרטים התמימים יפתחו לפניו את השערים –יתאמץ להפוך את אירופה לבית אסורים.ואז תפרוץ המלחמה האפוקליפטית. " [13]  קורצ'אק מתגלה כאן כנביא. אלא שהוא לא ידע שבזמן שהתקיימה השיחה, היטלר כבר השתחרר מבית הכלא והיה עסוק בהפצת ספרו "המיין קאמפף ",אותו כתב בכלאו.

קורצ'אק חזה ובטא את האיום שהווה היטלר על העולם, במחזה  שאותו כתב במקביל ל"קאיטוש הקוסם " , בדראמה "סינאט המטורפים ".  הייתה זאת דרמה  נבואית, שהוצגה בוורשה בתיאטרון הפועלים אתנאום, ב1 באוקטובר 1931 . ההצגה הועלת חמישים פעמים.  היה זה  המחזה היחיד שכתב קורצ'אק ,שהוצג על במה מקצועית בתיאטרון "אתינאום " בוארשה, אך לא פורסם בחייו של קורצ'אק בדפוס.     

בעת הכנת המחזה התייעץ קורצ'אק עם פסיכיאטרים מומחים בעלי שם, שעה שהשחקנים בילו שעות וימים בבתי חולים לחולי רוח, כדי לספוג את האווירה ואת צורת הביטוי של עולם זה, ולהפוך את המחזה לאמין ככל האפשר.

העלילה  הקודרת מתרחשת בבית משוגעים, בו משתקפת המציאות של החברה האנושית המודרנית. רופא  המקום מתייחס בכבוד רב חולים שבהשגחתו, ומרשה להם לחיות על פי דרכם ולנהוג כרצונם.  המטורפים מתכנסים ב"סנאט המטורפים ", שבו כל אחד מהם מציע במונולוג ארוך על רקע גלובוס ענק עשוי כפיסי עץ ( "הגלובוס המטורף של עולם אחוז דיבוק " ),  את הפיתרון שלו לחליי החברה המודרנית ואת ההצעה שלו לתיקון העולם, ולעניינים העומדים ברומו של עולם.   עניינים אלה כוללים דמויות כגון אח עגום, רוצח ,  ונגר שהיה הפעם מאושפז במוסד, וכעת מבקר בו בקביעות בלווית ילדו, אריסטוקראט במעיל ארגמן בלוי, השקוע כולו בעבר היפה   ונשבע להגן על  טוהר הגזע וזכויות האצולה השמרנית.  פועל הנאבק למען זכויות מעמדו , השואף ל"יום ללא עבודה ", סרסור בורסה יהודי , שמתברר שהוא רק מתחזה למטורף על מנת להימנע מפשיטת רגל,  שמסביר מה בין היהודים ובין שכניהם :" היהודים המציאו את הסוציאליזם את השטר, את האלוהים ,ואת תורת היחסות ואילו אצלכם מבוכה .וכי מה עשיתם אתם ?בניתם גשרים חפרתם מנהרות וכשתינתן לכם יד חופשית תהפכו את כל כדור הארץ לכברה מלאת נקבים.. דמות אחרת הוא הומוסקסואל,  הקורא להשלטת שיטת האאוגניקה ,הפיקוח על הילודה על האנושות כשהוא טוען : "בלי אבגניקה נטבע כולנו בבוץ ,אחת ולתמיד .מוליד כל אחד כככל העולה על רוחו .הרצון האדיש והרע מוליד בני אדם חדשים וזורקם לנו .על שלילת חיי אדם צפויים עונשים חמורים לעומת זאת אין כל עונש צפוי למלידים בעלי מום ומטורפים. יש להציג את השאלה :מי הרשאי להוליד .כל המוליד ללא רשות יושם בבית הסוהר ..כל ריק ופוחז וגרוע בגרועים בהיעשותו אב זוכה לאלמוות בונה את העתיד .". ההומוסקסואל מציע להנהיג בחינת בגרות מיוחדת שרק העומד גבה יקבל תעודת בגרות שתכלול גם התר להולדת תינוקות.[14]

 הדמות הבולטת ביותר היא של   הרב סרן,  איש צבא לבוש מדים   שהוא אוייב הדמוקרטיה וההומניזם ורווי שנאה לא רציונאלית ליהודים. רב הסרן   מודיע על רצונו לשוב לברבריזם, למלחמות, לכאבים, לפצעים ולצלקות :  "מלחמה –וגם את זאת רוצים לקחת מאיתנו " הוא צועק " אנחנו  ברברים ורוצים להישאר  כאלה . אנחנו זקוקים לכאב ולפצעים לצלקות..מה נדחוס לתוך שישים שנות חיי אדם ?אנחנו מאמינים שיש למלא אותם בסבל ובכאב ולא בתענוגות ובפינוקים " . תוכניתו  להקים דיקטטורה, להשמיד את  התרבות ואת כל מה שאינו נושא חן בעיניו ,להקים גרדומים בכיכרות הערים ולתלות עליהם   את כל הממציאים האידיאליסטים, המתקנים החברתיים ,  היהודים וחברי הפרלמנט. להוציא מקברותיהם את עצמות גוטנברג ממציא הדפוס ואדיסון ממציא החשמל, ולשרפן .להרעיל את הכימאים. לירות במהנדסים, להדביק את הרופאים בדבר ולגרשם למדבר, לתלות את הדיפלומטים  ולזרוק את הכל לקברות אחים.להעלות באש  את הערים, ואת תושביהם הבורחים להטביע בנהרות.הוא בז להמוני האנשים בהם הוא רואה אספסוף גס ודוחה. מעל הכל הוא שונא את היהודים, והוא צועק  :"מאחורי גבו של כל אחד  ניצבים יהודי ואישה.שימו לב למה שאומר לכם :יהודים זה לא דת ,לא גזע אלא מין .משהו שבין גבר לאישה.פחות מגבר יותר מאישה".

לסיכום הוא קורא : להרוס לשרוף ושוב לבנות .להוליד  ולקבור בקברי אחים ..התוכנית הזאת שלי יכולה לפעול במשך דורות ,רבבות שנים .".[15]

קורצ'אק תיאר כאן, ב שנת 1931 ,בצורה מוגזמת אך במעט, את תוכנית הרייך של "אלף השנים "  מבית מדרשו של אדולף היטלר. דומה שאכן דמותו הספציפית של היטלר עומדת מאחורי דמות "הרב סרן ", אלא שכאשר קורצ"אק עבד על המחזה,  רק מעטים מחוץ לגרמניה שמעו על אדולף היטלר ,שהיה אז פוליטיקאי  חסר חשיבות  בבוואריה.  ניתן להניח שקורצ'אק עקב בעיון ובחשש אחרי הקריירה של היטלר,  גם כשזה היה פוליטיקאי לא ידוע, אף בגרמניה עצמה,  והוא למד עליו רבות.

לדעתי ,אם כך , "קאיטוש הקוסם " היה בגדר תשובתו  של קורצ'אק לתורת האדם העליון ולתומכיה כדוגמת היטלר.  את עמדתו ביטא באמצעות סיפור אודות ילד, שמחפש אחרי עוצמה כישופית ומגלה לבסוף, במסע ברחבי העולם, את  התשובה שכנגד למסע הנביא זרטוסטרה בהרים, בספרו של ניטשה. 

דהיינו,  שעם כל כוחותיו האדירים  אשר שימשו אותו  למטרות אגואיסטיות ואנוכיות תוך גרימת נזק לזולת, אין הוא יכול לפעול רק על פי רצונו. זאת, בניגוד לתפיסת על אדם של ניטשה או זו של היטלר,שכן כוחותיו של קיאטוש ניתנו לו על מנת  לסייע לאחרים  ולבוא לעזרת האנושות כולה, ולא כדי לשרת את מאווייו האישיים .  

 אין זאת אלא, שקיאטוש המכשף שימש כביקורת  לא כל כך מוסווית, כנגד האידיאולוגיה הנאצית ששלטה בגרמניה בשנה שבה פורסם הספר, שעה שקורצ'אק הבין כבר  אז איזה איום מהווה אידיאולוגיה זו על ארצו פולין ועל היהודים. רמז  ברור לכך נמצא  בקטע המתאר את  הנציג הפולני ואת הנציג הגרמני, הנפגשים בוועדה הבינלאומית  של המומחים, שתפקידם לבחון את הידיעות על המכשף המוזר והמסתורי, הפועל בפולין ומבצע מעשים שלא יאמנו.   במהלך הדיון המשעשע למדי,  אך הרציני במהותו, ניכרת היטב המתיחות  הפוליטית בין הגרמני והפולני, מתיחות שמגיעה במהלך הדיון לכדי מריבה ועוינות.

להלן הקטע הרלבנטי  מתוך הספר קאיטוש המכשף שפורסם ,כזכור, לראשונה בשנת  1933 . בדיעבד הוא מקבל ממד  נבואי של ממש:

..ובכן התאספו נציגי הארצות בג'נבה ודנו בעניינו של קאיטוש .

הגרמני דיבר ראשון :

אנחנו שכניה של פולין.הפולנים ידועים כחמי מזג. מה שקרה בוורשה מסוכן מאוד לגשרים שלנו ,לשעונים שלנו ,,לרכבות שלנו .הפולנים אוהבים לעשות צרות ".

"הגרמנים עושים יותר צרות" אמר הנציג הפולני.

..הגרמני המשיך לדבר:  "הפולנים ממציאים המצאות מלחמתיות ועורכים ניסוים מסוכנים,מצאו להם בעל ברית אדיר".

( הנציג הפולני ) "זה איננו בעל-ברית ,אלא אוייב אולי אפילו מרגל.בדיוק קיבלתי ידיעה מממשלתי שהמרגלים נאסרו ,אנחנו מבקשים שלום.עמדנו לקבל מלוה ממשלחת בנקאים ,אך הם נבהלו ועזבו".

( הגרמני )"אני מסכים לדברי חברי הפולני. אולי האלמוני הוא אויבם ולכן אנחנו מבקשים להגיש לכם עזרה".

"בלי טובות ."

"איזו עזרה "שואל היושב –ראש.

"( הגרמני ) " נשלח לפולין את הצבא ואת המשטרה שלנו ונבדוק ביחד את כל העניין בו במקום . הפולנים אינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם"

"אתה אדוני אל תדאג לנו".

(תרגום אורי אורלב , ע' 111   )

בשיחה שהייתה לקורצ'אק  בשנת 1937 עם שליח מארץ ישראל, המשורר זרובבל גלעד קבע  קורצ'אק:" ….אירופה זו שלאחר היטלר והמלחמה שיביא –ודאות היא כי שיביא ! כל הסימנים מעידים על כך …..כן לאחר היטלר תעמוד אירופה בפני ריקנות נפשית עמוקה כאשר עוד לא ידעה. ואז .נו נו ,אינני מבקש להתנבא אבל בטוח אני ,גם חלמתי על כך ,אף אהגה בזאת מאה פעמים ואחת :ארץ הנביאים ארץ הנביאים המתחדשת ! זוהי בעצם המשמעות המיוחדת של הציונות בשבילי". [16]

 ההמשך שמעולם לא בא.

"..אולי עוד אכתוב פעם סיום." יאנוש קורצ'אק 1933  (" ההקדשה בפתיח של "קאיטוש המכשף" בתרגום אורי אורלב,   1988 )

 קורצ'אק הבטיח לקוראיו בהקדמה ל"קאיטוש ", שיום יבוא ואולי עוד יחזור לדמות. הסיפור בהחלט הסתיים בנקודה מסתורית. ואין זה ברור לקורא מה יעלה בגורלו של קייטוש.

נודע לנו שקאיטוש  עומד לפני משפט של קוסמים ובעצם איננו יודעים על מה ולמה,אם כי בהחלט אפשר לשער.עם זאת, אין לדעת מה היה  סופו של המשפט, האם בוטל? והאם השבועה שנשבע  קאיטוש בקוטב, להיות מכאן ואילך טוב וישר ביטלה אותו ? גם איננו יודעים מיהו ומהו  אותו יריב שרודף אחריו לאורך הסיפור,  ושגם כלא אותו בטירה מפחידה. העניין נשאר בגדר תעלומה שאולי הייתה נפטרת עם הפרק הרלבנטי היה מתפרסם בגירסתו המלאה שאותה כתב קורצ'אק במקור לפני ש"צונזר " כתוצאה משיחה עם חניכיו  שמצאו את הפרק בשלמותו מפחיד מידי  ,אך לצערנו כתב היד המקורי כנראה לא שרד.

 הרושם הוא שקורצ'ק תיכנן מעין המשך לספר והוא אף רמז לכך בהקדמה :אולי יום אחד יכתוב סיום, כמו שכתב חלק שני למלך מתיא הראשון, אך הוא לא עשה זאת.

 ניתן לשער שהחלק השני שקורצ'אק אולי חשב עליו  לא פורסם מעולם, כי קורצ'ק  ידע שסיומו יהיה טראגי ,כמו שהיה סיומו של  סיפורו על המלך מתיא .  ההיגיון של הסיפור היה לכאורה ( במו בסיפור "ג'ון המוזר " של אולף סטפלדון מאותן השנים)  שקאיטוש  לא יוכל להמשיך להתקיים בחברה האנושית  חסרת הסובלנות, שתרדוף אותו ללא הפסק. קורצ'אק רצה לחסוך זאת מקהל קוראיו.

עם זאת הרעיונות של הסיפור צצו בסיפורים אחרים של 'קורצ'אק , דוגמת  ה"נער העקשני " (1937) ,המהווה לו מעין תמונת מראה .  זהו    סיפור ביוגראפי העוסק בנער שהפך להיות  מדען מפורסם:  לואי פסטר. בעקשנותו הוא מגיע להישגים מדעיים וממציא תרופות למחלות קשות.כמו קאיטוש שלומד את הכישוף בניסוי ובטעיה. אלא שהכישוף של קאיטוש אינו נראה כמו מדע אלטרנטיבי, שכן הוא נראה קפריזי מידי.  אצל פסטר כמו אצל קאיטוש כוח הרצון והעיקשות  הם  האלמנט המרכזי בהשגת ההשגים המדעיים. אך ספרו של קורצ'אק מלמד את הקוראים הילדים גם מהי חשיבה מדעית.

קאיטוש בארץ ישראל לנוכח הסכסוך  היהודי- ערבי

 קורצ'אק  חזר במעט לרעיונות של "קאיטוש המכשף " בסיפור קצר  בשם "כך אני מהרהר, " אשר תרגומו העברי  ( גרסה מקוצרת בידי ברל פומרנץ) מתוך כתב יד, התפרסם בפברואר  ב"דבר לילדים " ובעיתון ההסתדרות "החלוץ הצעיר " בפברואר  1939.[17]  זהו סיפורו של נער יהודי בפולין ערב המלחמה, הרוקם לו בדמיון פורה מסכת הרפתקאות המתרחשות בדרכו לארץ ישראל, ומעשי גבורה מופלאים המתרחשים לאחר הגיעו לארץ. בסיפור הוא פוגש את מלך בריטניה ומבקש ממנו לאפשר ליהודים לעלות לארץ ישראל. הוא נלחם בגבורה בערבים שהתנפלו על הקיבוץ, אם כי חס על חייהם, כי "גם להם יש הורים וילדים ". הוא מתידד עם נער ערבי המגלה לו סוד על אוצרות  קדומים:  אוצרות בית המקדש ודוד המלך, הטמונים בהרים שאותם ציוה  הנביא מוחמד להחזיר ליהודים, כדי שיבנו את ארצם וכדי שיקנו באפריקה אדמות עבור הערבים  . הוא מקים עמם בנק לקניית אדמות עבור הערבים באפריקה :" הקימונו בנק אפריקאי ,כל ערבי שהיה לו בארץ ישראל  חמישה דונמים אדמה קיבל מטעם הבנק עשרה דונמים .. ( לאחר התיישבותם המוצלחת של הערבים באפריקה ) …. בנינו ספינות ,אשר הביאו חינם –אין כסף את הערבים שרצו להתפלל או לראות את ארץ ישראל. טוב היה להם באפריקה"[18].) מן האוצרות שמתגלים נהנים לא רק היהודים אלא גם עמים אחרים השרויים במצוקה. "הלווינו כסף לספרד כדי שתיבנה לאחר המלחמה את הערים הנחרבות  ( מלחמת האזרחים של הרפובליקנים נגד פרנקו .א.א.)   ,נתנו כסף לסין כדי שתוכל  להתגונן ( מפני היפנים שפלשו אז לשטחיה א.א.  ). נתנו כסף לפולין ולארצות אחרות."

 הכסף מוצע אפילו לגרמניה הנאצית, ובסיפור התמים  מופיעה לראשונה  ולאחרונה דמותו של  הרודן הגרמני היטלר, היוצא לראשונה ביצירת קורצ'אק מאחורי הקלעים, וכמו מדבר אל הדמות ודרכה אל  הקוראים:

"נודע להם לגרמנים ,כי נותנים אנו זהב וישלחו אלינו שר שלהם .אמרתי לשר :

"טוב אך מוכרח לבוא הנה היטלר בעצמו."

הוא רגז, אך היה מוכרח.הוא רגז מאוד ,אך מה יכול לעשות ?-בא. אמרתי:

-ראה אדוני :כמה מיטיבים אנו יותר לנהל משק :לא קנינו תותחים ואוירונים וצוללות אלא מעט ממה שצריך אבל אין אנו נוטלים דבר מאת אחרים.

והוא:

אמנם ידעתי.היהודים רשאים לשוב לגרמניה."

הצטחקתי.טוב. אבל איש לא רצה לשוב,כי לא האמינו לו…כסף לא נתתי לו,אלא קניתי בשביל הילדים הגרמניים חלב,חמאה וכל מה שצריך ואין להם". [19]

 היטלר הופך לכאורה לטוב לב, כאשר הוא שומע על כל האוצרות שגילו היהודים, ומציע להם לחזור לגרמניה ( קורצ'אק מן הסתם חשב בעת הכתיבה  על ההבטחות שהבטיח היטלר לצ'מברליין  הבריטי לגבי צ'כוסלובקיה לפני שכבש אותה). אך הללו בחכמה נזהרים מהצעותיו.   הילד מסביר להיטלר שדי היה ליהודים להיות מוזמנים חזרה למקומות שמהם גורשו . לכן   יישארו בארצם שלהם.  הילד מתעלם מבקשתו של היטלר להלוואה כספית , אבל קונה בשביל הילדים הגרמנים "חלב וחמאה וכל מה שצריך ואין להם".. אך קורצ'ק יודע היטב את ההבדל בין מעשיה והרפתקה.

"אני כתבתי כאן מעט ,אבל חשבתי הרבה .נקל לחבר מעשיות .אך קשה לחשוב על הפתקאות כי צריך הרבה לדעת .

הילד המספר מסיים את סיפורו :"כתבתי מכתב אל דודני שבארץ ישראל שישלח לי שמות ערביים שונים ושיודיעני אם ישנם שם דובים ,ומה עושים הערבים ברצותם להראות אות ידידות :אם רק מושיטים יד ,או אם כותבים בדם או מעשנים מקטרת השלום .וכמה שנים גדלים התמרים –אם 2000 שנה? "

 והספור מסתיים במישפט המשמעותי "והדודן שלי לא השיב על מכתבי ואיני יודע מדוע ". [20]

יש כאן דמיון ברור לסיפור על קאיטוש, שמבין לבסוף שעליו להשתמש בכוחותיו לעזור לאנושות כולה ,גם לסינים ולשחורים. [21]

נראה שבסיפור זה רמז לרעיונות  כמו מיסטיים-משיחיים, על ארץ ישראל כמקום שעתיד למלא תפקיד מוסרי כלל אנושי. מעין "אור לגויים" שתביא גאולה לעמים השונים. [22].  קורצ'אק חזה כי בארץ ישראל תהייה תחייה של ערכים תרבותיים מוסריים ורוחניים, וכן  שלום ושיתוף פעולה בין יהודים וערבים. [23] למרות זאת ידע כי ההישג לא יבוא אלא דרך "סערה…דרך טעיות במדבר .דרך חטא ובלבול לשונות .." [24] הוא סיכם זאת במכתב שכתב ב30 במארס -1937 "על אף הכול אני מאמין בעתיד :של האנושות והיהודים וארץ ישראל ".

היה זה סיפורו האחרון של קורצ'אק, שפורסם בחייו.מספר  חודשים לאחר פירסומו, בספטמבר 1939 פלשו צבאות הנאצים לפולין וכבשו אותה. קורצ'אק מצא עצמו, כמו שאר יהודי וורשה, כלוא בגטו ובגדר נידון למוות.

רודן האור

קייטוש המכשף במהדורה צרפתית.

המהדורה הצרפתית של קייטוש

…מצאתי את הניב הקוסם .הינני רודן האור.

יאנוש קורצ'אק ."מן הגטו"

 דווקא בתקופה האפלה ביותר בחייו , בעת שהיה כלוא  בגטו ונאבק  שם למען היתומים שלו,  קורצ'אק  כתב את  "יומן  מן הגטו".  בחודשים האחרונים לחייו הוא נתן דרור לצד האפל והמפחיד של דמיונו, כפי שעשה רק פעמים מועטות קודם לכן, ובראש ובראשונה ב"קאיטוש הקוסם, " במסווה של סיפור פנטסטי לילדים.   הוא כתב  כמה תקצירים לסיפורי מדע בדיוני אפלים במיוחד, שמזכירים יותר מכל דבר אחר את העמודים הביזאריים ביותר של "קאיטוש ".

 כך קורצ'אק מספר ביומנו    על רעיון שעלה בו:   פרויקט שלם של סיפורים, שאותה כינה "סיפורים תמוהים " ובו  מכשיר דמוי מיקרוסקופ, שייצור  ציביליזציות שלמות מתחת למיקרוסקופ, וכך יקבע מי יחיה ומי יושמד, ואת ההתפתחות של תרבות בזעיר אנפין זאת.

 "המצאתי מכונה ( פיתחתי מנגנון מפורט מאוד ומורכב) משהו הדומה למיקרוסקופ.מאה קווי סימון. אם אסובב את המיקרומטר לתשעים ותשעה קווים ,ימות הכל שאין בו אפילו אחוז אחד של אנושות.  העבודה עצומה הייתה. חייב הייתי לקבוע כמה אנשים ( יצורים חיים ) יצאו מידי פעם מהמחזור ,מי יבוא במקומם ,ומה צורה תהיה להזדככות זו , חיים חדשים ארעיים.לאחר שנה של שיקול דעת ( כמובן בלילה ) קידמתי את הזיקוק עד כדי המחצית.הבריות שוב אינם אלא בהמות למחצה.השאר הושמדו.מה קטנוניות היו תחזיותי –ההוכחה כי את עצמי סילקתי את עצמי לחלוטין מאורגניזם מיוחד במינו זה.ואם כן ,תוך סיבוב המיקרומטר של המיקרוסקופ שלי יכולתי ליטול את חיי .ומה הלאה?

במידת מה של בושה הריני מודה, כי גם עתה אני חוזר אל נושא זה בלילות קשים יותר. לילות בית הסוהר העניקו לי את הפרקים המעניינים ביותר של הרומאן.

…מצאתי את הניב הקוסם .הינני רודן האור.

כה מודאג הייתי בהירדמי שעד שהתחילה מרד עולה בי .

"מדוע אני ?מה רצונכם מימני? יש צעירים יותר נבונים יותר ,טהורים יותר ,מתאימים יותר למשימה זו.

השאירוני בשביל הילדים .אינני סוציולוג .אקלקל הכל ואבאיש את רוחי ואת ריח הניסיון" [25]

מפליא שבזמן שקורצ'אק שירבט לעצמו את ראשי הפרקים לרומן בדיוני זה, סופר מדע בדיוני בקצה השני של האוקינוס בשם תיאודור סטרג'ון, חיבר סיפור מקביל ממש, שנחשב מאז לקלאסיקה של המדע הבידיוני Microcosmic God (תורגם בידי עמנואל לוטם בשם "אל בזעיר אנפין" בקובץ "מבחר הסיפורת הבידיונית ",1941), שמתאר נושא מקביל במדויק אודות מדען, שיוצר תרבות מיקרוסקופית במעבדה.

סיפור נוסף מסוג זה שאותו כתב עבור קובץ בשם "מאורעות מופלאים, " תיאר את פרופסור זי, אסטרונום  בכוכב הלכת "רו ",  שנעזר בטלסקופ המתאר לו בתמונות על אקרן מה מתרחש ברחבי היקום.  באמצעות מכשיר ה"אסטרופסיכומיקרומטר " שלו  הוא קולט את התחושות בכוכבים אחרים.הוא מגלה שעל כדור הארץ דומיננטיים רגשות שליליים שונים. הוא שואל את עצמו האם  לשדר לכוכב אומלל זה קרני שלום רוחני . אבל אולי אין רצונם של היצורים האומללים להיות מאושרים ?  האם באמת יש לכפות עליהם דרך שהיא מעבר להשגתם?  עמל שמעל לכוחם ומטרה הנשגבת מבינתם בשעה זו ? יש כאן דילמה מוסרית עבור החייזר שקורצ'אק בתקציר הסיפור אינו פותר אותה.. הוא מסכם "עדיין אדמתנו צעירה ,וכל התחלה מאמץ מכאיב היא. "[26] 

קורצ'אק עוסק בתקציר זה בדילמה מוסרית קשה, שהפכה מאז לבולטת מאוד בספורי מדע בדיוני שונים, וגם בעולם האמיתי  ,האם לעזור לתרבויות אחרות גם כנגד רצונן ?

הוא חלם גם על עתיד טוב יותר אי אז  אי שם, בעתיד הרחוק . בתקציר  לסיפור שלישי אופטימי יותר   כתב :"בחמשת אלפי השנים הקרובות ,אי שם בתהומות העתיד –הסוציאליזם . .ועתה אנרכיה . מלחמת המשוררים והמוסיקאים ביפה מכל האולימפיאדות –המלחמה על היפה בתפילות –על המנון לאלוהים שיושר אחת לשנה בכל העולם ". [27]

קורצ'אק  תיכנן סיפורים נוספים   כמו גירסה  ציונית למלך מתיא הראשון ,בשם "המלך דוד השני "שבו ילדים יהודים מתכנסים בארץ ישראל מכל קצוות תבל, ומקימים בה ממלכת ילדים עברית.

הוא כתב ביומנו  על חלומו להקים בנין בית יתומים גדול בהרי הלבנון, בקירבת  קיבוץ כפר גלעדי."… יהיו שם חדרי אוכל וחדרי שינה קסרקטיניים גדולים. יהיו גם "בתי מתבודדים" קטנים. שם על גבי גג שטוח יהיה לי חדר לא גדול וקירותיו שקופים ,כדי שלא אפסיד אפילו זריחה או שקיעה אחת ,וכדי שאוכל ,בשעת כתיבה בלילה ,להציץ מפעם לפעם בכוכבים.ארץ ישראל הצעירה טורחת בנאמנות רבה להגיע לכלל הבנה עם האדמה. אך יגיע גם תורם של השמיים".

  אך קורצ'אק לא זכה לכתוב  את הסיפורים האלו  ולממש את רעיונותיו השונים על בית יתומים בארץ ישראל..

 הוא נשלח למוות עם יתומיו בידי אנשיו של הנאצי היטלר, שממנו  ומרעיונותיו התריע  שנים רבות.על פי הדיווחים, הוא וילדיו הלכו אל המוות כשדגל בית היתומים שלהם מתנפנף . דגל שצויר לפי מתכונת דגל ממלכת הילדים בספרו "המלך מתיא הראשון".

קיאטוש והאקס מן

בפולין אין ילד או מבוגר שאינו מכיר היטב את שמו של קורצ'אק. רובם גם יודעים לנקוב בשמות ספריו וחלקם אפילו יודעים להסביר בפשטות את תורתו הפדגוגית.

.כה גדול  פרסומו של קורצ'אק  ששנים לאחר רציחתו פורסמו בפולין מסמכים מזויפים  שכביכול נכתבו בידי קורצ'אק שעל פיהם כביכול קורצ'אק התנצר בעת שנילקח למחנה ההשמדה. מן הסתם ניסיון להשקיט את המצפון הפולני.

הפולנים הכריזו על שנת 2012 כ"שנת יאנוש קורצ'אק"בהחלטה מיוחדת של הפרלמנט הפולני ביוזמת מארק מיכאלק נציב זכויות הילדים של פולין.הפולנים משלימים ב-2012  מהדורה מדעית  של 16 כרכים של כל כתבי יאנוש קורצ'אק שהחלה להתפרסם ב-1992. על פי ספריו נעשו שם מחזות וסרטים,וכעת למשל עובדים שם על עיבוד קולנועי ראשון לספר "קייטוש המכשף "( שכבר הוסרט לטלוויזיה הפולנית ). פולין משווקת ומפרסמת  לכל העולם את דמותו ויצירותיו של קורצ'אק כדמות גדולה של התרבות הפולנית והאירופית  בין שתי מלחמות העולם.הפולנים הוציאו בול עם תמונתו של קורצ'אק. משרד החוץ הפולני הודיע שהשגרירויות הפולניות ברחבי העולם יפיצו את שמו של קורצ'אק במאמר שיתפרסם מידי חודש באתר האינטרנט של כל שגרירות זאת במטרה להפיץ את מסריו של קורצ'אק בכל העולם ולהפכו לאיקון עולמי ולא רק פולני –יהודי.

 הפולנים דואגים לתרגם את ספריו של קורצ'אק לשפות שונות. קייטוש המכשף " הופיע  ב-2012 לראשונה בשני תרגומים שונים  לאנגלית שניהם עם איורים של מאיירים ישראליים  האחד

  "קיאטוש " זכה לגלגולים מעניינים במדיה הפולנית והישראלית.הסיפור בויים כמה פעמים לתיאטרון הפולני.הוא הוסרט לסרט טלוויזיה של 46 דקות ב1997 והוקרן ב1999. בימים אלו מתוכננת גירסה קולנועית פולנית שלו לשנת 2014. [28]

 בישראל הספר זכה  לגרסת הצגת יחיד  של איתי שגב,  שכתב וכיכב בהצגה בבימויו של אוהד אשכנזי בליווי נגני צ'לו, חליל צד ואקורדיון. המחזה הועלה בתיאטרון בית לסין  ובו יותם הוא ילד בתקופת השואה. ההצגה מתארת את הכנותיו של אנטק, ילד יהודי בעל דמיון תוסס ורב גוני, לקראת נסיעה שתוציא אותו מגטו ורשה. סיפור העלילה נפרס מ 1939 עד 1942, עת נלקחו ילדי בית המחסה של קורצ'ק אל תאי הגזים בטרבלינקה. בהצגה משולבת פריסת תפיסת עולמו של קורצ'ק המחנך.

 אפשר לראות ביותם הקסם גם ספר  המקדים את המוטאנטים, מסדרת הקומיקס המצליחה   "האקס מן" , שזכתה בשנים האחרונים גם לעיבודים קולנועיים שוברי קופות.  סדרה זאת נוצרה  בשנות השישים בידי יוצרי הקומיקס היהודיים סטאן לי וג'ק קירבי, ופותחה בשנות השבעים בידי הכותב ( היהודי גם הוא ) כריס קלרמונט .   מוטנטים, בדומה ליותם מגלים בעצמם בגיל העשרה כוחות על טבעיים שונים, המעוררים אימה ופחד מפניהם .מבחינה זאת כותבי "האקס מאן"  רק חזרו על הרעיון הבסיסי של קורצ'אק, ולאמיתו של דבר הדמות של הפרופסור צ'רלס קסביאר,  המנהל והמורה ההומניסט  של בית ספר לילדים מחוננים בעלי כוחות מיוחדים, שמטרתו לשלב אותם במין האנושי, ששונא אותם ומפחד מהם  מזכירה מאוד את זאת של קורצ'ק, אפילו במראה החיצוני.בשלב מסויים פרופסור צ'רלס קסויאר  מתואר כמי שבא לאחר המלחמה לישראל לעבוד עם פליטי שואה, כמו גירסת חיים אלטרנטיבית של יאנוש 'קורצ'ק ,שבה הוא לא חי בפולין אלא בארה"ב.

במידה רבה אפשר לראות בפרופסור קסויאר, המורה  והמנהיג של חבורות ילדים מוטנטים, המלמד אותם להשתמש בכוחותיהם לטובות האנושות – מעין ממשיך  של קורצ'ק.

 יאנוש קורצ'אק עסק בדרכו שלו ביצירת אדם חדש, בפיתוח ילדים וכישרונותיהם, אולם כאלו שידעו היטב את המגבלות שלהם, ומכאן החשיבות והצורך לפתח מצפון מוסרי. יותם הקסם הוא מעין מודל של האדם החדש, כפי שראה אותו קורצ'ק.  אדם שהוא שונה מאוד מהאדם החדש של סטאלין או האדם העליון של ניטשה ושל היטלר.

קורצ'אק הבין כבר בשנת 1933 ,את המשמעויות ואת הסכנות הטמונות באישיותו של ילד המגלה בתוכו כוחות על. הוא פיתח את הרעיון  עד תום ויצר קלאסיקה, שלדעתי, תתקיים כל זמן שתתקיים ספרות לילדים. 

נספח :התרגומים השונים של יותם וקיאטוש.

 קייטוש תורגם מפולנית  לגרמנית לספרדית לצרפתית ופעמיים  לאנגלית עם איורים של המאייר הישראלי אבי כץ  המזכירים במכוון את איורי ספרי  הארי פוטר.

קייטוש בתרגום לגרמנית.

ישנם מספר תרגומים של הספר לעברית. כל  אחד מהם שונה מהשאר.

גיבור הספר זכה בעברית לשלושה שמות שונים : יותם , יובב וקאיטוש כבמקור .   הגדרתו של הגיבור השתנתה   מקוסם לקסם, לקוסם, למכשף.  

 הספר זכה לשלושה מתרגמים:  שני גברים ואישה,  ולארבעה   מאיירים :שתי נשים ושני גברים.

התרגום  הראשון היה של יוסף ליכטנבום והוא כלל פרק מהספר ,שהופיע בדבר לילדים כא באדר תרצ"ז ( 4.3. 1937 ( כרך ב' חוברת 24 ע' 7-10 )שמו היה יובב הקוסם .הספר היה אמור לצאת אז בהוצאת יזרעאל " אך זה לא קרה והספר נאלץ להמתין עוד שבע שנים. הפרק שפורסם אז "בדבר לילדים " היה הפרק הראשון המתאר תעלול של "יובב" , שאין בו דבר על טבעי, ומן הסתם הקוראים הצעירים התקשו להבין מתוכו מדוע "יובב " הוא קוסם.

הספר שיצא לאור לראשונה בשנת 1944 בספריית שחרות, של הוצאת "עם עובד"  שנתיים לאחר רצח  קורצ'אק  (עם הקדמה של יוסף ליכטנבום על חייו ופועלו של קורצ'אק), שונה   השם ליותם הקסם.הציורים היו של לאה גרונדיג.

במהדורת שנת   1955 תשט"ו ,בתרגומו של ליכטנבום, נקרא הספר "עלילות יותם הקוסם" :סיפור    שיצא בהוצאת טברסקי , והוא אוייר בידי מ.אריה ( אריה מוסקוביץ' ).

במהדורה של שנת 1964  בספריית "דן חסכן " של הוצאת "עם עובד"  עם התרגום של ליכטנבום   ( שיצא לאור ב7 מהדורות עד  1978) וגם במהדורה של אורי אורלב,  23 שנים מאוחר יותר, הספר חזר   כמספר 130 בסדרת "דן חסכן" באיוריה של אורה איתן.

במהדורה של שנת 2000 בהוצאת "זמורה ביתן", נקרא הספר קיאטוש הקוסם, כשתרגמה אותו מפולנית יוכבד פרימן, והאיורים הם פרי עטו של חובב  רשלבך .

למיטב ידיעתי זה היה הספר היחיד שהופיע בסדרת" דן חסכן " עם שני תרגומים שונים, אף שעם אותה המאיירת בכל פעם. רק תמונת העטיפה השתנתה קצת בכל פעם. נירה הראל  עורכת ספריית" דן חסכן "מספרת שהתרגום החדש יותר של אורי אורלב, עורר עליו את חמתם של קוראים מבוגרים רבים שדחו אותו, משום שבעיניהם הספר "האמיתי " היה  ה" יותם הקסם " שהיכירו בילדותם. זאת אף שהתרגום החדש היה נאמן הרבה יותר למקור הפולני [29]

כדאי לציין שישנם הבדלים משמעותיים בין התרגום הישן של יוסף ליכטנבום לעברית  "יותם הקסם "  ואלה החדשים, של פאולה צלניק ואורי אורלב .

ליכטנבום שעיברת את השם של קאיטוש, ממקם את הסיפור לא בפולין אלא במדינת "ליש, " וכך מעניק לו אופי על מקומי. בגלל השמטה של כמה קטעים, שהוחזרו בתרגום החדש ,השמטה שהיא אכן הגיונית, אופיו של הסיפור משתנה. מי שקורא את הספר רק בתרגום הישן, נחשף בפני ילד שמגלה בעצמו כוחות על, והוא כנראה יחיד במינו. לעומת זאת מי שקורא את התרגום החדש, המלא, מגלה שהסיפור מורכב הרבה יותר. מסתבר שיש עוד מכשפים בעולם, שאחד מהם כולא את קאיטוש ,מסיבות לא ברורות ,בטירה מפחידה בפרק ,שחלק ממנו חסר כדי לא להפחיד את הקוראים יותר מידי.  למכשפים  אלה ארגון שמעמיד את קאיטוש  למשפט.בפרקים אלו קאיטוש נהפך לכלב וחוזר להיות הוא עצמו רק בגלל אהבת אישה וחוק כשפים מימי הביניים  שעליו הוא אינו יודע דבר. דהיינו כל אופיו  של הסיפור משתנה, והופך לכמעט "הארי פוטרי".  דומה, שדווקא הספר בגרסה המקוצצת , נותן לסיפור עוצמה גדולה יותר, מאחר שהוא אחיד והגיוני  יותר. הגרסה המלאה היא "מבולגנת " למדי והיא חסרה  את ההיגיון הפנימי החזק שיש לגירסה המקוצרת.  

ביבליוגרפיה

בקראון, צבי "רעיונות פילוסופיים במחשבתו של יאנוש קורצ'אק", עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק, 6

גלעד, זרבבל  "חכם לב :עם יאנוש קורצ'אק " שיחה שלא תמה :   עם רעים ומורים :  הקיבוץ המאוחד,   1974.

הגרי ,עדה "כיצד סיפר וכתב לילדים " בתוך  יאנוש קורצ'אק – מחנך עד תום, תל אביב: בית לוחמי הגיטאות,   1980

הראל, נירה. "דן כבר לא חסכן" עולם קטן –כתב עת לספרות ילדים ונוער .גיליון מספר 1 2000

וינגרטן, ירחמיאל,    יאנוש קורצ'אק היהודי המעונה :   ספור חייו ותקופתו , ברונפמן,    1979.

יאנוש קורצ'אק "איך אחיה אחרי המלחמה " עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק :מקורות חדשים מהגטו , 4

יאנוש קורצ'אק "סינאט המטורפים " בתרגום אורי אורלב  "עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק, 2, 1989

כהן, אדיר,  להיות שמש, להיות אור :   החינוך כאהבה –   דוגמתו של יאנושקורצ'אק . אח, 1988 

כהן,אדיר "הרצון והכפיה :יצירתו הספרותית של יאנוש קורצ'אק", עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק,  2 1989.

מורדקוביטש-אולצ'אקובה, האנה    חיי יאנוש קורצ'אק :   בצירוף דברי הערכה וזכרונות   של ידידיובישראל.

קורצ'אק יאנוש "רשמי ארץ ישראל " דת הילד  בית לוחמי הגיטאות,   תשלח.

,קורצ'אק, יאנוש, ספורים לילדים, הקבוץ המאוחד,   תשכ"ז.

קורצ'אק, יאנוש, מן הגיטו, בית לוחמי הגיטאות. ע"ש יצחק קצנלסון, הוצאת הקיבוץ המאוחד,   תשל"ב 1972

שרשבסקי, מרים    שתי המולדות :   על בעיית זהותו הלאומית של יאנוש קורצ'אק  תל-אביב :   אוניברסיטת תל אביב – בית הספר למדעי היהדות,   תש"ן.

  Gliński Mikołaj   Kajtuś, Kaytek, Korczak – Interview with Antonia Lloyd-Jones

ברשת http://www.culture.pl/web/english/events-calendar-full-page/-/eo_event_asset_publisher/L6vx/content/kajtus-kaytek-korczak-interview-with-antonia-lloyd-jones

דינה מרקון, מתרגמת ספרותית ידועה ומוערכת מאוד , עוסקת גם בתחום נוסף ושונה מאוד: היא "הילרית" דהיינו מרפאה לא קונבנציונאלית  המטפלת בבני אדם, ומעת לעת אף בבעלי חיים. באמצעות ההילינג היא מביאה לשיפור במצבם הבריאותי והרגשי.

אני יכול להעיד אני עצמי חוויתי את יכולות ההילינג של דינה ,וראיתי כיצד היא מטפלת בהצלחה  בבעלי חיים  ( כלבים ) שסבלו מבעיות שונות ,והביאה להבראתם.

 דינה איך הגעת לתחום ההילינג?

דינה : מוקדם בחיי, בגיל ההתבגרות, עם עלייתי ארצה ולאחר עוד כמה מאורעות מכוננים, חוויתי משבר משמעות עמוק. זמן רב חיפשתי תשובה על השאלה: איך נכון לחיות, מה הם החיים, אושר מהו – והלכתי בדרכיו הנפתלות של ההיגיון, שהביא אותי שוב ושוב אל מבוי סתום והוליך אותי במעגלים סגורים. הייתי אדם רציונלי עד להחריד, ולא מאושר – על אף שמחת החיים הרבה שטבועה בי. ואז התחילו לקרות לי כל מיני קטסטרופות, שלמזלי, לא הסתיימו באסון של ממש, ושימשו כתמרורי אזהרה: טעית בדרך! שובי אל מקומך! פניתי ליוגה, ולטאי-צ'י, עברתי תהליך טיפולי על פי שיטת גרינברג, התמקדות ועוד. תוך כדי המסע המרתק שעברתי – ושאני עדיין עוברת, כי מסע-זה-שברוח אינו מסתיים לעולם – ובהדרכתם של מטפלים בשיטות אלה, התוודיתי אל כוחות הריפוי שבי, ובגלל הצד היצירתי-אינטואיטיבי שמאוד מפותח אצלי, פניתי ללימודי הילינג.

באילו מקרים הילינג יכול להיות אפקטיבי:

 דינה :התנאי הראשון להבראה הוא הרצון להבריא (למחשבה, ולכוונה, יש כוח לא מבוטל), ולכן עצם הפנייה לטיפול היא בבחינת צעד ראשון. תוך כדי התהליך של ריפוי עצמי למדתי שרוב בני אדם אינם יכולים, כמו הבָּרון מינהאוזן, להוציא את עצמם מן הבוץ כשהם אוחזים בשערות ראשם. הם זקוקים לדחיפה, לעזרה, לעידוד ולהכוונה, כדי שיוכלו להמשיך בתהליך ההבראה בכוחות עצמם. וכך, לרצון יש תפקיד חשוב, וגם לאמונה. הילינג יכול להועיל במקרה של מיחושים פיזיים שונים, לסייע בתהליכי הבראה ממחלות ואחרי ניתוחים, לעזור בהתמודדות עם משברים וסערות רגשיות. ההשפעה הראשונית, והמורגשת ביותר, של ההילינג היא איזון והרגעה – מה שמסייע לגוף ולנפש להבריא. על פי רוב, הילינג אינו יכול להחליף טיפולים רפואיים קונבנציונליים, אלא בא כהשלמה להם. אך הוא בהחלט יכול לחסוך, במקרים של מיחושים שונים, דוגמת כאבי ראש – שימוש בכדורים. כאן המקום לציין, שאפשר לטפל בבני אדם גם בלי שהמטפל יהיה לצִדם – זה נקרא טיפול מרחוק. מנסיוני, אני יודעת שאף הוא יעיל. כמו כן, יש לי ניסיון מוצלח בטיפול מרחוק בכלבים.

 מהם תחומי הריפוי שאת עוסקת בהם?:

  דינה :אני עוסקת בהילינג אנרגטי, ונעזרת בדמיון מודרך, בסמלים ובצבעים. על פי שיטת ההילניג השמאני, שלמדתי, ועל פי שיטות אחרות ברפואה משלימה, בעיותינו הפיזיות ראשיתן בשדה המחשבה והרגש. בעולמנו הממהר תמיד, הרחוק משלמות והמציב בפנינו דרישות כה רבות, אין בני אדם מאוזנים לגמרי מבחינה אנרגטית. כולנו זקוקים ל"תחזוק", לתמיכה – והילינג אנרגטי מאוד מתאים לכך. אני מטפלת בשדה האלקטרומגנטי המקיף את האדם ועושה בו כעין ניתוח אנרגטי – מביאה אותו לאיזון. הדבר נעשה במגע קל של הידיים, או ללא מגע כלל. כמובן, בדרך כלל טיפול אחד אין די בו (אלא אם כן מטפלים בבעיה נקודתית) – נחוצה סדרת טיפולים. מספר הטיפולים משתנה מאדם לאדם.

 יש לך רקע מקצועי בעניין הזה? כידוע גם הילינג הוא תחום שיש ללמוד אותו.

 דינה :למדתי במשך שנה הילינג אנרגטי ותרפיה בצבעים בקולג' לרפואה משלימה, ושנה נוספת – אייפק (IPEC – ניקוי פיזי-רגשי משולב), שיטה מרתקת לטיפול באלרגיות ורגישויות המשלבת רפואה סינית, פסיכולוגיה קוגניטיבית ועוד, אצל עדי שאנן, אחד ממציאי השיטה. לפי שעה, אני מתמקדת בשיטת ההילניג, תוך שילוב הכלים שלמדתי במשך השנים. רק אדם שחווה את הדברים על בשרו, שעבר בעצמו תהליך ריפוי ממושך – כך אני סבורה – יכול להיות מרפא טוב. ואם דרכי הטיפול נשמעות לרצונליסטים המובהקים שבכם לא מובנות – שלא לומר, מוזרות, מעורפלות ונוגעות בתחום המיסטיקה, רחמנא ליצלן – על כך אוכל לומר רק, שמיסטיקה זה עניין של הגדרה. על אף ההתקדמות העצומה של המדע ברמת המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס – עדיין רב הנסתר על הגלוי. מעבר לשדה הידע הגלוי משתרעת מציאות שאינה ידועה לנו, ושאולי פעם נדע יותר על אודותיה. ובינתיים, אפשר להיעזר בשיטות ריפוי שמקורן קדום ושרואות את האדם – שהרפואה הקונבנציונלית, בהתמחויותיה הצרות-מני-צר, פירקה אותו לאיברים נפרדים, ללא קשר ביניהם – כשלם, כטיפול מונע (דוגמת הרפואה הסינית) וכטיפול תומך.

שוב אני ממליץ על דינה כהילרית .לעניות דעתי הילרים טובים כמו דינה יכולים להביא לפעמים לתוצאות מדהימות עבור אנשים ובעלי חיים סובלים.

מי שרוצה ליצור קשר עם דינה  מוזמן לפנות למייל :

 markond@zahav.net.il

בן ציון זלמן ,בעל גלריה בישוב "קדימה " הוא אספן אמנות ומומחה עולמי לתחום האמנות הנאיבית הדרום-אמריקאית חולש על אוסף פרטי ענק של יצירות אמנות שאיסופו התפרס על פני למעלה משלושה עשורים, ולוקט משלוש יבשות, קרוב ל-2000 יצירות , של 295 אמנים שונים , במגוון גדול במיוחד של סגנונות, כשבמרכזו אוסף עשיר במיוחד המוקדש לאמנות הנאיבית מדרום-אמריקה תחום שבו זלמן הוא מומחה ברמה עולמית. על זלמן אהוב במיוחד אוסף איכותי של יצירות אמנות מהאי האיטי שממנו יש באוספיו כ- 236 יצירות של 69 אמנים.

להלן ראיון מקיף עימו  באתר ARTPORTAL על אהבתו לאמנות של האי האיטי והאמנות הנאיבית בכלל.

אספן של חלומות

לרגל יום הרצל החל השנה ב21 באפריל ,הנה רשימה על פיליטון כמעט לא ידוע כיום של  חוזה המדינה  ,המתאר את חייו  כחבר בקבוצה ספרותית של יושבי בית קפה וינאיים ,קבוצת "הכיוון החדש".קבוצה שהיו לה שאיפות פסרותיות תרבותיות ואידיאולוגיות וססמה קליטה :"העתיד הוא שלנו". העתיד  למרבית הצער לא היה שלהם ,אבל קבוצה זאת עדיין מזכירה באופן מדהים קבוצות ספרותיות תל אביביות מודרניות.

ראו ב"יקום תרבות "

"העתיד הוא שלנו :הרצל בבית הקפה הספרותי

ביום ב' ה-29 באפריל ירצה אלי אשד ,בלש תרבות וחוקר תנ"ך  לפני החברה לחקר התנ"ך על מסעו הגדול של המלך המצרי תחותימס השלישי לארץ ישראל .מסע שבמהלכו נזכרת לראשונה העיר יפו .ושהסתיים בקרב המתועד הגדול הראשון בהיסטוריה קרב קדש.

ההרצאה תעסוק ביחסים בין מצרים וארץ ישראל לפני ואחרי תחותימס וגם בהיסטוריה הקדומה של יפו ,הנמל הקדום ביותר עלי אדמות שמיושב ברציפות מהמאה ה-15 לפני הספירה ועד היום .

ההרצאה תינתן בבית בן גוריון בשדירות בן גוריון 17 בתל אביב ביום ב' ה29 במאי בשעה 11 בבוקר.הציבור מוזמן.

ה

שדרן עמנואל רוזן מואשם כעת במה שמכונה כ"הטרדה מינית " מאחר שהיה מתחיל באופן סדרתי עם קולגות שעבדו עימו .במקום העבודה.וזה הביא כעת לפיטוריו ממקום העבודה  שלו בטלויזיה וברדיו.

לי נראה שעל פי התיאורים חלק מהטענות כנגדו מבוססות על דעה קדומה : על התפיסה שזה פשע שאדם מבוגר ינסה ליעור קשר עם אישה צעירה.מה שנקרא "גילאות " הפליית מבוגרים .

וראו על כך מאמר ב"יקום"תרבות "

ההתקפה הגילאית נגד עמנואל רוזן"

ב-22 במאי אשתתף בערב מיוחד  מטעם המגזין בעריכתי "יקום תרבות "  על באר שבע בספרות ובתרבות שאותו יוזם עמיתי אורי מאיר הבאר שבעי. הערב יתקיים ב8 בערב במועדון "עשן הזמן" שליד אוניברסיטת באר שבע ששם אני לומד כדוקטוראנט לספרות עברית.   ואתן שם הרצאה על באר שבע בספרות ובתרבות.

פרטים על האירוע ראו כאן :

סיפורי באר שבע :אירוע חדש של "יקום תרבות "

הציבור מוזמן.

והנה מאמר שישמש כבסיס להרצאה שאתן שם על השיר החשוב ביותר שפורסם עד כה על באר שבע "ינשוף האבן של רואי צ'יקי ארד.

יומה של באר שבע.

"הינשוף" מיצג מאת מיכל הלפמן

השבוע אני נותן שתי הרצאות בנושאי תנ"ך.

ביום  שני זה השישי  במאי אתן הרצאה במארכז "פסגות " בחולון על ארון הברית התנ"כי העלמו המיסתורי  והתיאוריות השונות לגבי מה עלה בגורלו.

ביום חמישי התשיעי למאי - אשתף בכנס הבינלאומי השנתי השביעי של המחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר אילן  מטעם החברה לחקר התנ"ך.באולם הננו טכנולוגיה בניין 206.ואתן הרצאה על נשים נביאות בתנ"ך  מרים ,דבורה ,חולדה ונועדיה ,( וגם עוטד כמה אחרות )  בסביבות 12 וחצי בצהריים.
הציבור מוזמן

גם  כן ביום חמישי אני אמור לנסוע ישר משם  לכנס של תלמידי מחקר של המחלקה לספרות עברית בקיבוץ משאבי שדה בנגב  והפעם כמאזין להרצאות .כנראה אגיע לשם באיחור אחרי ההרצאה שאתן באותו יום על הנביאות . זה הולך להיות יום מורכב מאוד.

ספר חדש הופיע בעברית –שירת רומי – שירים מהמת'נווי ופרקים בהגותו של ג'לאל אל–דין רוּמי תרגום מבוא והערות: משה מנשהוף הוצאת כתב 2012

  אלו הם תרגומים מיצירתו של משורר יוצא דופן, אחד מגדולי המיסטיקנים של העולם המוסלמי ,אחד ההוגים הבולטים של  התנועה הצופית המיסטית ומאבות מסדרי הדרוישים שהוא גם אחד מגדולי המשוררים של העולם המוסלמי.ואל יקל הדבר בעיניכם, אין מיסטיקנים רבים שהיו גם משוררים גדולים ולהפך. אבל ג'לאל אל –דין רוּמי היה אחד מאותם יוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל.והנה סקירה על ההוגה שעומד מאחוריו וראיון עם המתרגם משה מנשהוף.

ראו :

כל הדרכים מובילות אל שירת ג'לל אל דין רומי -לקרוא משורר פרסי צופי בעברית

סמלי המדינה הבוליבארית של ונצואלה.

הופיע תחת השם  "אין דומה לו -דרום אדום " בדיוקן מקור ראשון גליון 821 2.5.2013.

ובגירסה מקוצרת :

"מדינה בהפרעה : האם ונצואלה על סף מלחמת אזרחים ?"  ב"סוף שבוע- מעריב" 3.5.2013

מנהיג ונצואלה הוגו צ'וואס  האיש החזק והרדיקלי  ביותר  והאנטי ישראלי ביותר בדרום ומרכז היבשת מת מסרטן לאחר 15 שנות שלטון ולאחר שזכה ללא עוררין בעוד תקופת שלטון.  הפגנות אלימות ברחוב ,טענות על חטיפת השלטון וחשש מהתדרדרות כלכלית . למרות שנבחר יורש לצ'אבס ,בונצואלה מתקשים מאוד למלא את נעליו. :חודש אחרי הבחירות בוונצואלה מתקשה הנשיא הנבחר ניקולאס מאדורו להיכנס לנעליו של הרודן האהוב הוגו צ'אבס.כמו הוגו צ'אבס המנוח, גם הנשיא החדש של ונצואלה שונא את ארה"ב וישראל, ומתרפק על אחמדינג'אד. כמו צ'אבס, גם הוא מטיח ביריביו עלבונות עם ניחוחות אנטישמיים. אבל כדי להגשים את החלומות המגלומניים של צ'אבס על איחוד יבשת שלמה תחת שלטונו, דרושה כריזמה גדולה בהרבה מכפי שיש לניקולאס מאדורו. ודווקא זה מה שהופך אותו למסוכן במיוחד. מה יהיה עתידה של הרפובליקה הבוליבארית של  ונצואלה מפיקת נפט בכירה במרכז אמריקה ומנהיגה רדיקלית ופרו איראנית ?האם המדינה עומדת על סף מלחמת אזרחים ? האם החלומות של הוגו צ'אבס על דרום אמריקה קומוניסטית ומאוחדת מתו יחד איתו ?רק ליורש המאוד לא מוערך ניקולאס מאדורו הפיתרונים.

הוגו צ'אוווס מנהיגה המנוח של ונצואלה.

כי שם בנות בצבע שוקו
ותלבושתן – קליפות בננה,
מפזזות במחול מניאנה
בג'ונגל, בין עצי הקוקוס.

נשוט על פני האורינוקו
ונטייל לאמזונס,
שם נחשי האנקונדה
כשניים עשר וחצי מטר
עם שתי שיניים ארוכות

שם אין בחינות, אוניברסיטה
ואין דיקן של הפקולטה.
ושם נראה כל יום קורידה

עצי קפה ואבוקדו,
מכרות זהב באלדורדו.
זורם הנפט בקריפיטיו
ואין מיסים ודפיציטיו.
ושם אינדיאנים עם כרבולת.
מקרקפים רק מס גולגולת.ונצואלה… ונצואלה…
ונצואלה – אין דומה לה! אולה!

ב-1959 התפרסמה ונצואלה ארץ  מרכז אמריקנית בלתי ידועה מבחינת הישראלי הממוצע הודות לפזמון שכתב עליה דן אלמגור במחזמר של אפרים קישון בשם "אף מילה למורגנשטרן ". בפזמון הוצגה ונצואלה כמחוז  כיסופיו האקזוטיים של  כל תייר ישראלי המכבד את עצמוי. ועדיפה לעין ערוך על צ'ילה למשל.כך היא נשארה מאז אם כי אלמגור הודה לימים שהוא טעה בכמה מהפרטים שהביא שם על ונצואלה.כך למשל האורינוקו לא נישפך לאמזונס כפי שצויין  שם ונחש  האנקונדה אינו מכיש אלא חונק.אבל זה לא באמת שינה מבחינת הישראלי שמבחינתו ונצואלה נראתה כעת כמקום  אקזוטי מעין כמוהו.

צ'או צ'אבס.

במציאות  של ראשית המאה ה-21 למרבית הצער ונצואלה היא מקום שונה מאוד  מאותה ארץ אקזוטית שתוארה בשיר של דן אלמגור ולמרות עושרה לאמיתו של דבר אחד מהמקומות הפחות סימפטיים ביבשת אמריקה הלטינית.

אילו הוגו צ'אבס היה עדיין בחיים, הדרך הטובה ביותר להבין את הקסם שהוא מהלך על בני עמו הייתה לעשות את מה שהם נהגו לעשות בכל יום ראשון ב-11 בבוקר: להתרווח מול הטלוויזיה ולצפות ב'אַלוֹ פרזידנטה', אחת התוכניות בעלות הרייטינג הגבוה ביותר בוונצואלה. זו הייתה התוכנית של צ'אבס, על ידי צ'אבס, למען צ'אבס. הנשיא חובב המצלמות היה מסוגל לדבר אליהן ברציפות שש שעות ויותר, כמו מורו הרוחני פידל קסטרו, שנודע לשמצה בנאומיו הארוכים. למעשה, צ'אבס שבר בקלות את כל שיאי הדיבור של המאסטר. והצופים – הם ראו מולם תערובת של מנהיג ומשיח, הנושא מונולוגים גדושים בהיסטוריה ונצואלית ודרום-אמריקנית ובתיאורים מפורטים של מעשי הנבזות שביצעו הינקים הצפוניים כנגד מדינות אמריקה הלטינית.

מלבד הרצאות היסטוריות ודיווחים על פעולותיה האחרונות של ממשלתו, נהג צ'אבס לשיר בתוכניתו השבועית שירים, לספר בדיחות ואף לבצע חיקויים של אישים שונים. כל זה תרם רבות לפופולריות של התוכנית ושלו. זו גם הבמה שבה הוצגה הגרסה של הנשיא לפרשת ההשתלטות על 'לה מרקסניה', חוות בקר בת 80 אלף דונם השוכנת באזור שבו נולד צ'אבס.

לשונות רעות טענו שצ'אבס אמר פעם בראיון כי ניסה במשך שנים רבות להשיג בעלות רשמית על החווה הזו, כי סבו חי שם בזמנו. משרד החקלאות, מכל מקום, הסביר את ההשתלטות על 'לה מרקסניה' בכך שחלק ניכר מאדמתה לא היה בשימוש – אף שבסביבה ידעו לספר שמדובר בחווה משגשגת ומנוהלת היטב. עוד טען משרד החקלאות שבעל החווה לא הציג מסמכי בעלות משנת 1821, השנה שבה שחרר סימון בוליבר את ונצואלה משליטתם של הספרדים הקולוניאליסטים.

הבעלים של החווה, שנחשב בעיני שכניו ועובדיו לאדם הגון, ניהל קרב משפטי ממושך וחסר תוחלת נגד ההפקעה, וסירב לפנות את השטח. ואז הגיע הוגו צ'אבס בכבודו ובעצמו למקום, מלווה בצוותי צילום ומעריצים מכל רחבי העולם. בשידור חי של מהשטח של 'אלו פרזידנטה' חגג הנשיא את הניצחון על החוואי, והכריז על פתיחת מערכה לרפורמה בתחום הקרקעות. "איזה חורש יפה, איזו אדמה פורייה, אילו נופי סוואנה מרהיבים נשקפים אלינו הבוקר", הוא התמוגג.

צ'אבס על רקע תמונתו של סימון בוליבאר

אמנם, אפילו צ'אבס הודה שמעטים מאוד מבעלי האדמות בוונצואלה מחזיקים בשטר מימי ייסודה של המדינה. למעשה, מדובר בדרישה בלתי אפשרית, כפי שמומחה כמוהו לתקופתו של בוליבר אמור לדעת היטב: לממשלת ונצואלה, שב-1821 רק השתחררה מכבלי הקולוניאליזם, נדרשו עוד עשרות שנים עד שהתפנתה לנושא של הסדרת הבעלות על האדמות. אבל מבחינתו של צ'אבס, פרטים היסטוריים קטנים מעין אלו לא שינו דבר. אם הרכוש לא נרשם ב-1821, כי אז המסמך שבידי הבעלים אינו שווה דבר, ודינה של החלקה לעבור לידי המדינה.

התוכנית 'אלו פרזידנטה' כבר אינה משודרת, לפחות לא עם הכוכב הראשי המוכר שלה. לפני כחודשיים הלך צ'אבס לעולמו כשהוא מותיר אחריו מאבק ירושה המאיים להפוך לעקוב מדם. את מקומו תפס ניקולאס מאדורו, שסומן על ידי צ'אבס כיורשו עוד בחייו, אך נראה כי הוא יתקשה להיכנס לנעליים הענקיות  - נעליים שמצעידות את ונצואלה לתמיכה בציר הרשע העולמי ולעימות דווקא עם המעצמה הגדולה שמצפון.

במציאות של ראשית המאה ה-21, ונצואלה היא מקום שונה מאוד מאותה ארץ אקזוטית שתוארה בשיר המפורסם של דן אלמגור. מאגרי הנפט העצומים שנתגלו בשטחה הפכו אותה לעשירה, אבל לא בהכרח למקום סימפטי. בשנים האחרונות היא תפסה את מקומה של קובה כמדינה הרדיקלית ביותר במרכז אמריקה ודרומה, וכאויבת האידיאולוגית הגדולה של ארצות הברית באגף ההוא של כדור הארץ.

האידיאולוגיה הבוליברית, המובילה את ונצואלה, קרויה על שמו של סימון בוליבר הנזכר, מי ששחרר את היבשת מידי הספרדים והקים רפובליקה מאוחדת דוגמת ארצות הברית. אלא שבניגוד למקבילו הצפוני ג'ורג' וושינגטון, בוליבר התגלה כנשיא כושל והיבשת התפצלה עוד בחייו למדינות המסוכסכות זו עם זו. כל חלומו קרס והתמוטט, ובשנת 1830 הוא מת כאדם עני, חולה ומיואש, בדרך לגלות באירופה. ובכל זאת, לאחר מותו הוא הפך לגיבורה של היבשת – אולי בגלל המחסור בדמויות אחרות מסוגו, אידיאליסטים שמימשו את חזונם. בראש ובראשונה זכה להערצה בארץ מולדתו, ונצואלה. לימים, כאשר פרסם הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס רומאן שתיאר את בוליבר בצורה מאוד לא הרואית, הוא נתקל בתגובות חריפות וספרו הוגדר כחילול הקודש ממש.

אף שהוונצואלים מעולם לא שכחו שאחד מהם היה שליט של אימפריה והנהיג את כל אמריקה הלטינית, ארצם דשדשה מבחינה שלטונית במאות ה-19 וה-20. היא הייתה לרפובליקת בננות המנוהלת מאחורי הקלעים בידי חברות אמריקניות, ומתנדנדת בין רודן אחד למשנהו. רק כשנמצא באדמתה נפט בכמויות עצומות, גילתה ונצואלה כי היא בעלת פוטנציאל לשינוי אדיר, והחלה להתפתח לכיוון מדינת רווחה. למרות בעיות חמורות של עוני וגזענות, הצליחה ונצואלה על 7 מיליון אזרחיה להפוך לאחת המדינות המשגשגות והיציבות ביותר באמריקה הלטינית. תוחלת החיים הגיעה ל-74 שנים ושיעור האוריינות נעשה גבוה ביותר, אף שמרבית האזרחים המשיכו להתגורר בשכונות עוני.

דרום אדום

הוגו צ'אווז

התפנית השלילית הגיעה בסוף שנות ה-80 בעקבת צניחה של מחירי הנפט בעולם, שיחד עם קצב גידול אוכלוסין מהיר מהמצופה דרדרה את הכלכלה. תושבי ונצואלה איבדו את אמונם בממשלה, ואת פירות האכזבה קטף הוגו צ'אבס, שבניגוד לקודמיו בשלטון בקראקס, לא הגיע מהאליטות העשירות. הוא היה בן למשפחה ממעמד הפועלים בסבאנטה שבמזרח ונצואלה, ממוצא מעורב – ספרדי, אינדיאני ואפריקני – מה שלימים הוסיף לפופולריות שלו. את דרכו החל כאיש צבא, ותמיד אהב לספר שהתגייס רק כדי שיוכל להגיע לקראקס ולשחק בייסבול בליגה הלאומית. אבל החייל הספורטיבי פיתח תודעה פוליטית בהשראת הוגים כמו פידל קסטרו מקובה השכנה, צ'ה גווארה (שבצעירותו סייר באופנוע בוונצואלה ומאוד לא התלהב ממה שראה שם) ובעיקר סימון בוליבר, גיבורו הנערץ. בעקבות בוליבר גם צ'אבס דיבר וכתב על הצורך ללכד את כל ארצות אמריקה הלטינית לפדרציה גדולה אחת, שתוכל להתמודד עם ארצות הברית של אמריקה כשווה מול שווה.

אף שוונצואלה הייתה כבר אז המדינה העשירה ביותר באמריקה הלטינית, התואר הזה נותר על הנייר בלבד. רוב האוכלוסייה חיה בעוני מנוול, וכספי הנפט התחלקו בין מעטים. ריכוז הכוח וההון בידי האליטות של קראקס כונה בפי כלכלנים "אחת החגיגות הארוכות ביותר במאה ה-20". צ'אבס, שנאומיו חוצבי הלהבות קנו להם עוד ועוד שומעים, נשבע לנפץ את מעמדן של האליטות האלו. ב-1992 הוא עבר מדיבורים למעשים, כשניסה לארגן הפיכה צבאית כנגד השליט הנבחר קרלוס אנדרס פרס. אך למרות נחישותו והתמיכה שזכה לה בקרב קציני צבא, ההפיכה נכשלה והוא נכלא.

נראה היה שבכך הגיע לסוף דרכו, כמו מהפכנים רבים לפניו, אבל למרבה ההפתעה צ'אבס חזר. כשפניו כבר מוכרים היטב לציבור הרחב, הוא החליט להיכנס לפוליטיקה. בזירה הזו התגלה בן משפחת הפועלים הלא-מאוד-מרשים מבחינה חיצונית ככוכב זוהר ונוטף כריזמה שכמוהו לא ידעה ונצואלה מעולם. הציבור חיפש מנהיג כזה בדיוק, אחד שמנותק לחלוטין מהאליטות הישנות והמושחתות ששדדו את כספי המדינה. הפעם צ'אבס שיחק את המשחק הדמוקרטי, רץ בראש מפלגה חדשה לגמרי, וניצח. בדצמבר 1998 הוא נבחר לנשיאות בפער של יותר מ-15 אחוז.

הסופר גבריאל גרסיה מרקס פגש את צ'אבס בינואר 1999 בהוואנה וטס עמו לוונצואלה. את המסע המשותף עם השליט הטרי הוא תיאר במאמר משפיע, שאותו סיים במילים: "הנשיא נפרד ממני בחיבוק קאריבי. כשהסתכלתי בו בשעה שהתרחק, מוקף בשומרים עטורים באותות צבאיים, הייתה לי הרגשה מוזרה שטסתי ושוחחתי עם שני אנשים נפרדים לחלוטין. האחד היה איש שהמזל הטוב התעקש להעניק לו הזדמנות להציל את ארצו. האחר היה אדם שבוי באשליות, שעלול להירשם בהיסטוריה בתור עוד רודן אחד".

אפילו תומכיו של צ'אבס עדיין לא הבינו בשלב ההוא את המשמעויות מרחיקות הלכת של ניצחונו. יריביו המשיכו לזלזל בו, וחשבו שהוא ייעלם מהזירה הפוליטית בתוך זמן קצר. זו הייתה טעות מרה. כעבור שישה חודשים זכתה מפלגתו של צ'אבס יחד עם בני בריתה ב-125 מתוך 131 המושבים באספה המחוקקת. מטרתם של הפרלמנטרים הייתה לנסח 'דמוקרטיה השתתפותית' ברוח רעיונותיו של הנשיא, אך בפועל כל ההחלטות התקבלו בידי צ'אבס עצמו. החוקה שיצר ריכזה בידיו כוח עצום לעשות במדינה כרצונו, ואפשרה לנשיא, שלא כמו בעבר, לזכות במספר בלתי מוגבל של כהונות. את הסעיף הזה ניצל צ'אבס היטב, והשלטון נשאר בידיו 14 שנה רצופות. למרות הביקורת, הוא המשיך לזכות בתמיכתם של מיליוני אזרחים בוונצואלה, והפך מקוריוז לתופעה מרכזית בפוליטיקה הדרום-אמריקנית והעולמית.

נפט תמורת רופאים

מרגע היבחרו היה צ'אבס מעורב בכל היבט אפשרי של חיי המדינה. הוא החליט היכן יוקם מפעל שיתופי, איזו חווה תולאם, כיצד יוקצו יתרות המטבע ואילו מיזמי בנייה יקבלו עדיפות ממשלתית. על כל החלטה היה הנשיא מודיע לציבור בתוכנית הטלוויזיה השבועית שלו. מההרצאות הללו לא נעדר סימון בוליבר, שצ'אבס היה בקי בפרטי הפרטים הקטנים ביותר של חייו. בין השאר הוא עיצב מחדש את הסמל הלאומי של ונצואלה כך שיככב בו סוסו של בוליבר, השועט שמאלה כמובן. ביולי 2010 אף הורה להוציא את שלדו של בוליבר מקברו על מנת לבדוק האם סיבת מותו הייתה הרעלה, כפי שטענו לאורך הדורות שמועות עקשניות. הבדיקות של צוות המומחים לא העלו ממצא יוצא דופן, והמנהיג המיתולוגי הוחזר למקום מנוחתו.

את השינויים שחולל בוונצואלה כינה צ'אבס "מהפכה בוליברית", אף שבוליבר עצמו מעולם לא העלה על דעתו לקיים מהפכה חברתית כלשהי בשטחים ששחרר. במסגרת זאת יצר הנשיא תוכניות סולידריות שונות בשכונות העניות, עם תקציבים גדולים ומיזמים קהילתיים רבים. בין היתר זכו התושבים במרפאות הפתוחות כל שעות היום, במתקני ספורט חדשים לילדים, ובמרכולים זולים שבהם נמכרו מצרכי מזון במחירי עלות בלבד. צ'אבס גם הודיע על "מבצעים בוליבריים" לפיתוח החינוך והרפואה במדינה בקצב חסר תקדים.

העניים שעבורם פתח צ'אבס אפשרויות חדשות, חיבקו אותו בחזרה. הנשיא כבש את לבם כשהעניק להם תחושת שייכות, שכה חסרה להם בתקופת שלטון האליטות. אך צ'אבס לא הסתפק בכך; הייתה לו אידיאולוגיה שלמה שלפיה כל העשירים הם מושחתים ורעים, העניים הם קדושים, ומי שאינם מסכימים עם דעותיו הם בגדר בוגדים ואויבי העם. ואכן, היו מי שלא התלהבו מהתוכניות הגרנדיוזיות שהגה ויישם: מתנגדיו הרבים של צ'אבס בארצו ומחוצה לה טענו שהפתרונות שהציג לבעיות הרבות של העניים הם קצרי טווח ושטחיים, ואינם אלא פיזור בזבזני וגחמתי של הכנסות הנפט. תחזיותיהם לטווח הארוך עבור ונצואלה היו קודרות ביותר. הם טענו שגם במישור המדיני מנהל הנשיא משחק מסוכן עם שאר העולם, בניסיונו להפוך את ונצואלה למנהיגתן של המדינות שאינן מזדהות עם ארה"ב, רוסיה או סין.

ב-2002 התחוללה נגדו הפיכה וצ'אבס הודח לשלושה ימים, אך מיד חזר בגדול בתמיכתם של הקובנים. אף שבני המעמד הבינוני היו מאוחדים בשנאתם כלפיו, הם מעולם לא הצליחו להעמיד מולו אופוזיציה אפקטיבית, והפסידו בכל המאבקים כנגדו. ההמונים נכבשו בשילוב של כריזמה מהפכנית, שביעות רצון עצמית ונחישות להתעמת עם כל העולם ובעיקר עם ארצות הברית, שאת נשיאה ג'ורג' בוש כינה פעם "דביל". מנגד, צ'אבס התגלה כנדיב לב ביחסו לקובה, ארצו של מורו הרוחני קסטרו. בשם האחווה הסוציאליסטית הוא העניק לקובנים משלוחי נפט במחיר נמוך בהרבה מהמקובל בשוק, ולמעשה כמעט חינם. קסטרו בתמורה שיגר לוונצואלה רופאים ששירתו את האוכלוסייה המקומית, שקודם לכן לא זכתה לטיפול רפואי מתקדם.

מדינה בהפרעה

יהודי ונצואלה נודעו לאורך השנים במעמדם האיתן בחברה. רובם עסקו במקצועות חופשיים, ולא מעט מבני הקהילה היו עשירים מופלגים. שיעורם של מחוסרי האמצעים, הזקוקים לעזרת הציבור, היה מזערי. הישגה התרבותי הגדול ביותר של הקהילה היה בית הספר על שם ביאליק והרצל בקראקס, שלימוד המקצועות העבריים תפס בו מקום מרכזי. בשנות השיא התקרב מספר התלמידים לאלף, בהם עשרות שאינם יהודים, שכן המוסד הזה נחשב לאחד מבתי הספר המעולים בוונצואלה.

גם המהפכות התכופות במדינה לא פגעו ביהודים, והתעמולה האנטישמית לא הגיעה שם לממדים משמעותיים אפילו בימי הנאציזם. אך תור הזהב הזה הסתיים בתקופת צ'אבס. בעשר שנות שלטונו פחת במחצית מספר החברים הרשומים בקהילה היהודית – מ-18 אלף למעט יותר מ-9,000. הנהירה החוצה התגברה בשנתיים האחרונות, שבמהלכן יותר מ-5,000 יהודים עזבו את ונצואלה, בעיקר לארה"ב. זאת בעקבות התפרצות תעמולה אנטישמית בתקשורת, שבה נרמז בין השאר כי היהודים פוגעים בכלכלת המדינה ופועלים נגדה.

גם אם לצ'אבס לא הייתה מדיניות אנטישמית עקבית, הוא ביטא שנאה עממית כנגד היהודים. בנאומיו הכריז כי "צאצאי אלה שצלבו את ישו ובעטו בבוליבר, הם אלה שגרפו את כל העושר". הוא הכחיש כי הוא אנטישמי, והקפיד להיפגש עם נציגים יהודים, אבל התבטאויותיו החוזרות השמיעו סיפור אחר. בעקבות נאומיו אף סירבו אנשי חב"ד להכניס אותו לבית הכנסת שלהם.

היחסים בין ישראל וונצואלה הלכו והתקררו אף הם לאורך השנים האחרונות. שנאה עמוקה במיוחד כלפי ישראל ביטא צ'אבס בזמן מלחמת לבנון השנייה ובימי 'עופרת יצוקה'. הוא האשים אותה ב"מדיניות נאצית", טען שהיא מבצעת ג'נוסייד כנגד העזתים, והודיע לשגריר הישראלי שלמה כהן כי יש לו 72 שעות לעזוב את ונצואלה (ישראל, בתגובה, סגרה את השגרירות הוונצואלית בתחומה). במקביל העניק חיבוק חם לנשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, ונחשב לבעל הברית הנאמן ביותר שלו בין מנהיגי העולם. ונצואלה הפכה בעיני רבים לחלק מציר הרשע של מדינות הטרור, כשהיא תופסת שם את מקומה של קובה, שהתמתנה מאוד בעשורים האחרונים.

בן-ציון זלמן, איש עסקים ישראלי, חי בוונצואלה עשרות שנים. על חוויותיו שם כתב ספר בשם 'אדיוס צ'אבס' (2012). כיום הוא בעל גלריה ביישוב קדימה המתמקדת באמנות דרום-אמריקנית. "כבר ב-2003 הגעתי למסקנה שתחת שלטונו של הוגו צ'אבס המדינה השתנתה ללא הכר, ואיני יכול לחיות בה יותר", הוא מספר. "הנשיא התגלה כפטפטן מתלהם, ביטל את בית המשפט העליון, וזרע זרעי אנטישמיות בארץ שלא ידעה אנטישמיות מהי. בשיטתיות שהזכירה ימים אפלים התחיל להטיף לשנאת ישראל והפך לידידם הקרוב ובן בריתם של כל שונאי ישראל. ראיתי בשידור טלוויזיה תמונות מקראקס של בתי עסק שהכרתי, חלקם בבעלות של מכרים שלי, והופתעתי לראות שעל חלונות הראווה שלהם צוירו צלבי קרס וכתובות כמו 'יהודים החוצה'. שאלתי את עצמי: האם יהודי ונצואלה עומדים לעבור ליל בדולח חדש משלהם?

"המדינה הזו חדלה מבחינתי להיות מקום שבטוח לחיות בו. היא הפכה לאזור עוין. וכך, פרק חיים של 37 שנים טובות וברוכות שם הגיע לקצו. אמרתי 'אדיוס צ'אבס' והסתלקתי משם לתמיד".

 אלי :מה היה הלך הרוח בקהילה היהודית בשנים הללו?

 זלמן :"ונצואלה היא לא מדינה של פטריוטים. היהודים התייחסו אליה כמקור פרנסה מצוין, אבל דאגו להוציא החוצה כל פרוטה שהרוויחו, כי הם לא סמכו על העתיד. בניגוד לקהילת אורוגוואי, למשל, להם אין להם פינה חמה בלב לוונצואלה, ותמיד ידעו שצפוי איזשהו אסון. כשהבאתי את אשתי לשם, אמרתי לה: תדעי, יום אחד העניים יירדו מההרים, ואז ונצואלה גמרה את השלווה המדומה שלה. כי לא ייתכן שחלק מהאוכלוסייה יחזיק עושר כל כך גדול, ומצד שני יהיו עניים שאין להם מה לאכול. תמיד הרגשתי שבסוף יופיע מישהו כמו צ'אבס, דמגוג אלים שיעלה לשלטון.

"חלק מהיהודים דווקא הצביעו בעבור צ'אבס בהתמודדות הראשונה שלו, בגלל תמיכתו בחלשים. לאחר מכן, כשהסית את האוכלוסייה כנגד היהודים וכנגד ישראל, הם התפכחו. צ'אבס הגביל את צעדיהם של היהודים, והפיץ עליהם עלילות הלקוחות מהפרוטוקולים של זקני ציון".

דרוש גורם ממתן

שאיפתו הגדולה של צ'אבס הייתה לאחד את מדינות אמריקה הלטינית ולהקים את "הברית הבוליברית של האמריקות", שתהיה משקל נגד משמעותי לארצות הברית. סביר להניח שאילו נמשך שלטונו עוד כמה שנים, הוא היה מנסה לכונן גרסה דרום-אמריקנית של האיחוד האירופי. אלא שביולי 2011 הודיע צ'אבס לאומה כי לקה בסרטן, ומאותו יום עמדה כהונתו בצל המאבק במחלה – ששבה והתפרצה גם לאחר שטען כי נרפא ממנה.

ב-2012 שוב נבחר צ'אבס לשש שנות נשיאות. הפעם לא השלים אפילו מקצת הכהונה; ב-23 במרץ 2013 הוא מת ממחלתו. יורשו של צ'אבס, ניקולאס מאדורו, הורה לחנוט את גופתו של קודמו ולהציגה לציבור "לעולמי עד" במוזיאון צבאי, כפי שנעשה בעבר למנהיגים קומוניסטיים – לנין וסטלין בברית המועצות, מאו בסין וקים איל סונג בצפון-קוריאה. בצעד כזה יש לא רק משום כבוד לנפטר, אלא גם ניסיון להשתמש בו כמקור של לגיטימציה ליורשיו הפופולריים והכריזמטיים פחות ממנו. אלא שלאחר התייעצויות עם מומחים מרוסיה ומסין התברר שתהליך החניטה של הגופה בוצע מאוחר מדי, ולכן הוא חסר תוחלת. צ'אבס נקבר כאחד האדם, לאחר שגופתו החילה להירקב לעיני הציבור.

כמעין סיום הולם לכהונתו של צ'אבס, משיחם של ההמונים, ניבא אחמדינג'אד כי ביום הדין יקום ידידו לתחייה לצד המשיח השיעי, המהדי. במקביל נמתחה על נשיא איראן ביקורת חריפה בארצו, לאחר שבמהלך הלוויה חרג מהמקובל אצל מוסלמים אדוקים, והעז לחבק את אמו של צ'אבס. עד כדי כך היו עזים רגשותיו. נשיא איראן אף טען כי לדעתו צ'אבס לא מת באופן טבעי אלא הורעל. בכך ביטא דעה מקובלת מאוד בוונצואלה, המתיישבת היטב עם האמונה שזה היה גם גורלו של בוליבר.

ניקולאס מאדורו ,שליט ונצואלה בהווה.

בבחירות שנערכו לאחר מותו של צ'אבס זכה מאדורו, ממלא מקומו החיוור יחסית אליו, במעט יותר מחמישים אחוז מהקולות. עד עלייתו לשלטון נחשב מאדורו לדמות כמעט אלמונית. קורות החיים שלו טרם כניסתו לפוליטיקה כללו עבודה כנהג אוטובוס ופעילות באיגודים מקצועיים. קרש הקפיצה שהביא אותו לצמרת הייתה פעילותו לשחרורו צ'אבס מהכלא, לאחר ההפיכה הצבאית שארגן זה האחרון. אשתו של מאדורו אף עמדה בראש ההגנה על צ'אבס בעת שנשפט.

מאדורו נחשב קיצוני בדעותיו אף יותר מצ'אבס. מאז מינויו ב-2006 לשר החוץ הרבה לשאת נאומים תוקפניים ומתלהמים, שכוונו בין השאר כנגד מדינת ישראל, ותמך בהידוק יחסיה של ונצואלה עם מדינות כמו לוב של קדאפי ואיראן. את יריביו הפוליטיים הוא כינה "יורשיו של היטלר", כולל מנהיג האופוזיציה אנריקה קפרילס – קתולי ממוצא יהודי, בן למשפחה של ניצולי שואה. בהזדמנות אחרת כינה את יריביו "הומואים" – התבטאות שעליה התנצל, אך לא על הראשונה. צ'אבס סיפר פעם שלסגנו יש שורשים יהודיים, אך מאדורו עצמו מעולם לא אמר דבר בעניין. כיום הוא מוכר כקתולי התומך גם בגורו ההודי סאי באבא.

"מאדורו מעולם לא היה מוערך במיוחד, אבל היה ידוע בנאמנותו האידיאולוגית לצ'אבס", אומרת רחל לודויג, עולה חדשה מוונצואלה, שם עבדה כעורכת פוליטית בעיתון מקומי וכמרצה ללימודי עיתונאות באוניברסיטה. "הוא גורם קיצוני בפוליטיקה הוונצואלית, אבל גם הצליח לפשר בין גורמים שונים במפלגת השלטון. אם לא יהיה גורם ממתן מאחוריו, הוא עלול להתגלות כקיצוני ביותר".

תומכיו של קפרילס מסרבים להכיר בחוקיות בחירתו של מאדורו וטוענים כי תוצאות הבחירות זויפו. רוב אנשי האופוזיציה הם בני המעמד הבינוני והגבוה, אלה שנגדם ניהל צ'אבס מאבק בלתי פוסק, ובעלי גישה פרו-אמריקנית ופרו-מערבית. חילופי השלטון לא עברו בשקט, ובימים האחרונים כבר יש בוונצואלה התנגשויות אלימות. "אני חושבת שהמצב במדינה יהפוך אלים יותר ויותר", אומרת לודויג. "איני יודעת אם תפרוץ מלחמת אזרחים, אבל זה אפשרי מאחר שיש רדיקלים בשני הצדדים".

מלחמה כזו תהיה בעלת השפעה עצומה על הכלכלה העולמית, בגלל חשיבותה של המדינה כיצרנית נפט. לשיפור היחסים בין ישראל לוונצואלה אין טעם לצפות; אם כבר, המדינה היהודית יכולה לשמש בעבור מאדורו שעיר לעזאזל, שאותו אפשר להאשים באחריות לרצח צ'אבס. "מאדורו עלול להתגלות כמסוכן במיוחד", סבור גם בן-ציון זלמן. "דווקא בגלל שאין לו הכריזמה של קודמו, הוא יהיה יותר תוקפני והרבה יותר אלים מכפי שהיה צ'אבס במרעו".

את אנריקה קפרילס הוא מכיר אישית. "הוא פרו-ישראלי, איש חכם ומוכשר. אבל לדעתי, אף שמגיע לו לנצח, הוא יפסיד בכל מערכת בחירות. התחושה הכללית היא שהמצב הולך להחמיר. קרוב משפחה שלי הודיע לי בימים אלו שגם הוא ומשפחתו עוזבים את ונצואלה, כי הם לא רואים בה שום עתיד. אני צופה שיהודים רבים ינהגו באופן דומה. אינני רואה בשורות טובות בוונצואלה בעתיד הקרוב".

 העתיד כמדומה אינו מבשר טובות לונצואלה.יש שם שני מחנות עויינים נחושים להיאבק זה בזה וייתכן שהמדינה העשירה ביותר באמריקה הלטינית תיהפך בזמן הלא קרוב לגיא מלחמה. האם ישתפרו היחסים בין ישראל וונצואלה בעתיד הנראה לעין בזמן שלטונו של ניקולאס מאדורו ,כרגע זה מאוד לא סביר ולא מן הנמנע שהנשיא החדש בחיפושו אחרי שעירים לעזאזל להאשים בהם את בעיותיה הפנימיות של ארצו יאשים את ישראל והיהודים באחריות לרצח נשיא ונצואלה ויעצים בכך את האנטישמיות הונצואלית עוד יותר.

ביליוגרפיה :ספרים בעברית  על ונצואלה

ההיסטוריה של ונצואלה.

ספרים בעברית על סימון בוליבאר.

סימון,  בוליבר 1783-1830     מבחר כתבים /    ליקט: נחום מגד : תרגם: יוסף דיין נערכו ע"י אילן רחום ; עורך משנה – פרד ברונר. ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,   1977.
 

 ג'ון ברנד  טרנד   בוליבר, משחרר אמריקה הספרדית /  על המעטפת: בוליבר ושחרור אמריקה הספרדית  עברית מיה מבורך  ספרי מופת להיסטוריה  תל-אביב :   הדר,   תשכ"ה 1965

 גרסיה מרקס, גבריאל,   גנרל במבוך /    תרגמו מספרדית: ריטה מלצר ואמציה פורת].  תל אביב :   עם עובד,   תשנ"ב.1992 סיפור מסעו האחרון של סימון בוליבר, הדמות האגדית של משחרר אמריקה הלטינית משלטונה של ספרד בתחילת המאה ה-19.

פנחס  בלומנטל    אישים ופעלם :   קורות חייהם ופעלם של ארבעים אנשי מופת.    ירושלים :   עבר,   תשי"ד 1953.

אמיל לודויג גולים ידועי שם /    עידית,   תשי"ד  1954
מהדורה שנייה :

גולים מפורסמים בהיסטוריה /    תל-אביב :   מזרחי,   [תשכ"ב] 1962.

אגון  לרסן    לוחמי חירות : קורות חייהם ופעלם של ארבעים אנשי מופת/   עברית נפתלי גולן   תל אביב :   מסדה,   1962.

מסעות בונצואלה

ארנסטו צ'ה גווארה.    דרום אמריקה באופנוע :   המסע הגדול הראשון שלי /  פורסם לראשונה בספרדית ב-1939 תרגום מספרדית, הערות ואחרית דבר: אורי פרויס גד, א., עורך   תל-אביב :   חרגול,   תשס"ב, 2002.סיפור מסעו של צ'ה באמריקה הלטינית המסתיים בונצואלה.

 רימונד א.  קריס ונזואלה. עברית: צבי ישיב  חוברת כח בסדרת מסביב לעולם :  סדרת חוברות גיאוגרפיות / בעריכת י' פאפוריש . 64 ע'  1964

  אנדרי   יונאי   וונצואלה :   שוק נרחב ורבגוני /    ת"א :   משרד התעשיה והמסחר, מטה סחר חוץ – חקר שווקים,   1982

, סמואל אדוארד   פינר  האיש על גב הסוס :   מקומו של הצבא בפוליטיקה /   מאנגלית ברוך קורות ; עורך יואב תדמור  תל אביב :   משרד הבטחון,   1982.

מיכאל שיחור     המדריך לדרום אמריקה :   אקוודור, קולומביה, וונצואלה /     תל-אביב :   ענבל,   1983.
  

 אשר  נתן    נפט ואינטגרציה :   מדיניותן של ממשלות ונסואלה ואקואדור, במסגרות האינטגרציה של אמריקה הלטינית, על רקע השתייכותן לאופק /    ירושלים : האוניברסיטה העברית בירושלים   תשמ"ה 1985.
  

  אדורדו ה.גלאנו  1940-    העורקים הפתוחים של אמריקה הלאטינית /   [תרגמה מספרדית - אסתר סולמי לוי  תל אביב :   ספרי מפרש,   1990

 אילן   רחום  תת-יבשה בטלטלה :   אמריקה הלטינית 1900-2000 /    ירושלים :   כרמל,   2003.
 

 פידל, קסטרו   ואיגנסיו רמונט  פידל :   אוטוביוגרפיה /   מספרדית: יורם מלצר ; עורך הספר ומחבר המבואות: יובל אלעזרי  תל-אביב :   ידיעות אחרונות,   2007

כולל תיאור של קסטרו על נסיון ההפיכה נגד צ'אווס בונצואלה וידידותו עם צאוווס.

ספרות יפה על ונצואלה

ספרי הרפתקאות על ונצואלה

ז'ול ורן    על גדות האורינוקו /   ( האורינוקו המופלא 1898) עברית - י.וסף  רביקוב   תל-אביב :   זלקוביץ,   [1964]הרפתקאות משלחת שיצאה לחקור את נתיב הנהר הדרום האמריקאי.

 אלחו    קרפנטיר  הנרדף /   מספרדית: ישעיהו אוסטרידן. העיר והביא לדפוס: יואב הלוי.  זמורה ביתן,   תשמ"ו, 1986 
 סיפורו של מורד ברודנות בונצואלה.

ליזה  סט. אובן דה טראן   הרכבת האטית למילאנו /  מאנגלית – דגנית דיצ'ק   תל אביב :   אור-עם,   תשנ"ב, 1992. רומן על גולים מונצואלה.
שבטים בונצואלה

ג'ין    לידלוף, עקרון הרצף :   לגדל ילדים מאושרים /  [מאנגלית: אורית כהנא   תל-אביב :   אלטרנטיבות,   1997 על שבט אינדיאני בונצואלה.
 

 חטיבת הספרים של חברת נשיונל ג'יאוגרפיק ; מעבר לאופק :   הרפתקאות בארצות-לא-נודעות / מאנגלית - נעמי כרמל.    אור יהודה :   הד ארצי,   1998.

יהודי ונצואלה.

ספר דוד גרוס /    ירושלים :   המתמיד,   תשמ"ב 1983.כולל מאמר על יהודי ונצואלה.
 

 ארונוביץ, אמיליה    "שלוש שנים בחיים הציבוריים של יהדות ונצואלה" :   ע"פ השבועון: 1975-1973 NUEVO MUNDO ISRAELITS /    ירושלים :    האוניברסיטה העברית בירושלים. המכון ליהדות זמננו (תאר שני) 1999

בן-טולילה, יוסי    הגירת יהודי תיטואן וטנג'יר לישראל, לספרד, לקנדה ולוונצואלה במאה העשרים /  דיסרטציה  המחלקה לתולדות ישראל  - אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז   רמת גן :   [חש"מ],   תשס"ז.2007

ישראלים בונצואלה

 קלרה אוסטפלד,, 1931-    אורות וצללים בחיי :   זיכרונות: קראקאס 1986 – תל-אביב 1988 מספרדית ליה נירגד  /    ירושלים :   כתר,   1990.

רונן  רז תנינים לא בוכים /   ספרית מסעות; 2  תל-אביב :   מישכל,   1993.סיפורו של ישראלי שחי בקרב שבט אינדיאני בונצואלה.

 צפורה  שטמלר-שמרת,   שלוש אחיות מינוס. /    תל-אביב :   גוונים,   תשס"ט, 2008.
 תקציר : 3 אחיות שורדות את השואה ועם קום המדינה עולות לישראל. החיים אינם מחייכים להן, ושתיים מהאחיות יורדות לוונצואלה, אך שינוי המקום לא מביא להטבה במזלן. האחות הנותרת בארץ אינה משתחררת ממורא העבר.

בן ציון זלמן , אדיוס צ'אבס ; [עריכה - לאה רוס].    הרצליה :   ב. זלמן,   2012.
  תקציר :  סיפור חייו של בן ציון זלמן אספן אמנות שנולד והתבגר בתל אביב הקטנה של שנות הארבעים של המאה העשרים … יד הגורל הפגישה אותו עם יבשת דרום אמריקה, שם חי שמונה-עשרה שנים ססגוניות, בוונצואלה. ב-1983 שב ארצה עם משפחתו … מכאן חילק את זמנו בין ישראל ויבשת דרום אמריקה עוד עשרים שנה

 מאמרים על ונצואלה :

אלמה גיימפרמופרייטו "ונצואלה על פי צ'אבז " נשיונאל גיאוגראפי גיליון מספר 95 אפריל 2005. 

ספרים באנגלית

Gott, Richard, 1938-    In the shadow of the liberator :   Hugo Chavez and the transformation of Venezuela /    London :   Verso,   c2001

Venezuelan politics in the Chávez era :   class, polarization, and conflict /    Boulder :   L. Rienner,   2003.

Chavez Frias, Hugo    Chavez, Venezuela and the new Latin America :   an interview with Hugo Chavez /    New York, NY :   Ocean Press,   2005.

Gott, Richard, 1938-    Hugo Chávez and the Bolivarian Revolution /    London :   Verso,   2005

Golinger, Eva    The Chavez code :   cracking U.S. intervention in Venezuela /    Northampton, Mass. :   Olive Branch Press,   2006.

Venezuela :   Hugo Chávez and the decline of an "exceptional democracy" /    Lanham, Md. :   Rowman & Littlefield Publishers,   c2007

Kozloff, Nikolas    Hugo Chávez :   oil, politics and the challenge to the United States /    New York, N.Y. :   Palgrave Macmillan,   2007.

Jones, Bart    Hugo! :   the Hugo Chávez story from mud hut to perpetual revolution /    London :   Bodley Head,   c2008

, Steve  Ellner   Rethinking Venezuelan politics :   class, conflict, and the Chávez phenomenon /    Boulder, Colo. :   Lynne Rienner,   2008

, Eva. Golinger    Bush v. Chavez :   Washington's war on Venezuela /    New York :   Monthly Review Press,   2008

  A. C Clark, 1966-    The revolutionary has no clothes :   Hugo Chávez's Bolivarian farce /    New  .,York :   Encounter Books,   c2009.

 Luis,  Roniger, 1949-    Antisemitism, real or imagined ? :   Chavez, Iran, Israel, and the jews /    Jerusalem :   Hebrew University. Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism,   c2009.

, Brian A. Nelson    The silence and the scorpion :   the coup against Chávez and the making of modern Venezuela /    New York :   Nation Books,   c2009.

, Douglas E., Schoen 1953-    The threat closer to home :   Hugo Chavez and the war against America /    New York :   Free Press,   2009.

, Sujatha Fernandes    Who can stop the drums? :   urban social movements in Chávez's Venezuela /    Durham ;   London :   Duke University Press,   c2010

 , Leslie C.  Gates   Electing Chavez :   the business of anti-neoliberal politics in Venezuela /    Pittsburgh, PA :   University of Pittsburgh Press,   c2010

The Revolution in Venezuela :   social and political change under Chávez /    Cambridge, MA :   Harvard University David Rockefeller Center for Latin American Studies,   2011..

, Andres Cala  and Michael J. Economides   America's blind spot :   Chavez, oil, and US security /    London :   Continuum,   c2012.

 באינטרנט

יחסי ישראל ונצואלה בויקיפדיה

שירת דבורה  פרידה אחרונה  מדבורה עומר

סופרת הילדים המפורסמת והמעוטרת ביותר של מדינת ישראל ( ביחד עם מקבילתה וניגודה נורית זרחי ) , דבורה עומר נפטרה בשבוע שעבר  בכ"ב באייר תשע"ג, 2 במאי 2013.,בגיל 80 לאחר מחלה קשה.   סופרת הילדים המפורסמת מחברת קלאסיקות כמו "שרה גיבורת ניל"י " הבכור לבית אבי" "  "לאהוב עד מוות " דפי תמר ורבות רבות אחרות  (קרוב לתשעים ספרים סך הכל ) ,זכתה  זמן לא רב לפני מותה בינואר 2013  בפרס אקו"ם למפעל חיים על תרומתה לספרות הילדים והנוער לאורך יותר מחמישים שנות יצירה.באפריל 2013  נחנך מגדל של קוביות בניתי" – גן סיפור חדש בחולון בהשראת ספרה של דבורה עומר בשכונת ג'סי כהן בעיר חולון

דבורה  עומר  לא השתתפה בטקסים האלו  ואף לא ידעה על קיומם   שכן  היא הייתה  חולה מזה שנים באלצהיימר מתקדם ואינה מודעת לסביבתה.

את הגמד קרשינדו היא גידלה אצלה בחדר. היומן של תמר תיאר את החיים המאושרים שעליהם חלמה. היתמות של איתמר בן אב"י הייתה היתמות שחוותה בעצמה, ואפילו האהבה של שרה אהרנסון לאבשלום פיינברג הייתה אהבת הנעורים הנכזבת שלה. ודווקא את סיפורה האמתי, כנערה שמנסה לגלות מי ירה באמה, דבורה עומר ז"ל כמעט לא הצליחה לכתוב.רק  בין סיפוריהם של גיבוריה מתגלות גם פיסות מחייה ,זכרונותיה וחלומותיה  של מלכת ספרות הילדים העברית.

 הנה הסיפור המלא של דבורה עומר:  מהירי שהרג את אמה ועד  פרס ישראל "מדפי תמר "ועד ל"אני אתגבר  "מהבכור לבית אבי " ועד "לאהבת איתמר  מ"שרה גיבורת נילי " ועד ל שבועת אמונים " " ומעבר להם. ספריה של דבורה עומר שהלכה לאחרונה לעולמה הפכו לחלק בלתי נפרד מנעוריהם של יושבי הארץ הזאת.

אלי אשד

הופיע ב10.15.2013 ב"דיוקן –מקור ראשון " תחת השם "דבורה גיבורת ספריה " וב"סוף שבוע מעריב "

ספירת העומר

המורה הצעירה דבורה עומר הייתה בטוחה שהמו"ל התל-אביבי שאליו פנתה ישמח להוציא לאור את ספרה הראשון. אחרי הכול, היומן הדמיוני 'דפי תמר' כבר התפרסם פרק אחרי פרק במשך ארבע שנים בעיתון 'דבר לילדים', וזכה לפופולריות רבה. אבל המו"ל מרדכי ניומן, שאצלו השאירה את כתב היד, חשב אחרת. לאחר כמה חודשים קיבלה ממנו את התשובה: "חוצפנית שכמוך, חומר כזה מגישים? מי אמר לך שאת סופרת? מוטב לי להוציא את היומן של הנכדה שלי מאשר את היומן שלך". המו"ל אף המליץ לה להשאיר את כתיבת השטויות לדודה, יגאל מוסינזון.

את המכתב הזה – צהוב, ישן ומוכתם בדמעות – היא שמרה במגירה בחדר עבודתה במשך עשרות שנים. עבור המורה מהקיבוץ הייתה חוות הדעת השלילית בבחינת סוף העולם. למרבה המזל, שמוליק בעלה עודד אותה. זו רק דעה אישית של אדם אחד, ואינה סוף פסוק, אמר לה. לבסוף הגיעו 'דפי תמר' לידי המו"ל של הוצאת 'עמיחי', שאמר לעומר "אני לא יודע אם את סופרת גדולה, אבל יש בך משהו".

המשהו הלא-מבטיח הזה הפך לחמישים שנות יצירה עטורות פרסיםבינואר 2013 הוענק לה פרס אקו"ם למפעל חיים, וממש לאחרונה, באפריל 2013, זכתה לכבוד מסוג מיוחד: בשכונת ג'סי כהן שבחולון נחנך גן-סיפור בהשראת ספרה 'מגדל של קוביות בניתי'. קדם לו גן-סיפור נוסף, המבוסס על ספרה 'המקק שנכנס לו ג'וק'. עומר עצמה לא השתתפה בטקסים האלו, שכן בשנים האחרונות מצב בריאותה לא אפשר זאת. ביום חמישי בשבוע שעבר הלכה עומר לעולמה והיא בת 80, מותירה מאחוריה תשעים ספרים ומעמד קאנוני בספרות הילדים הישראלית.

בלי שם האב

דבורה עומר עם משה מוסינזון אביה בצעירותם.

דבורה עומר נולדה בשנת 1932 בקיבוץ מעוז-חיים שבעמק בית-שאן, בת למשפחת סופרים וכותבים. דודה היה יגאל מוסינזון, סופר ומחזאי, המזוהה בעיקר עם סדרת ספרי 'חסמבה'. אביה משה מוסינזון שימש עורך העיתון 'במעלה' של תנועת הנוער העובד, והיה אב רוחני לדור של סופרים צעירים כמו משה דור, אוריאל אופק, משה בן-שאול, דן אלמגור ואחרים. אחותה הצעירה של דבורה, ורד מוסינזון, היא משוררת. גם שורשים חלוציים היו למשפחה: הסבתא דבורה מוסינזון ייבשה ביצות בעין-גנים, אז יישוב ליד פתח-תקווה. בגיל 28 לקתה בקדחת צהובה ומתה, משאירה אחריה שני ילדים קטנים.

כבר מגיל צעיר קראה דבורה עומר וכתבה מכתבים רבים לאביה הרחוק תמיד, וכן יומן סיפורים ושירים. לימים סיפרה כי כשהמורה שיבחה את סיפוריה, הרגישה כמו נסיכה. אביה משה דרבן ועודד אותה לכתוב, ואת רשימותיה הראשונות פרסמה בכתב-העת שלו. הוא גם היה העורך הראשון של ספריה כל חייו. "אבא הבטיח לי שהוא מפרסם בעיתון את הסיפורים שלי בזכות איכותם, ולא מפני שאני בתו", נזכרה לימים. בכל זאת, העדיפה לחתום עליהם רק בשמה הפרטי.

האידיליה לא שררה במשפחת מוסינזון. הוריה של דבורה התגרשו, והאב נישא מחדש ועבר לקיבוץ אחר, שם נולדו לו ילדים נוספים. גם האם נישאה בשנית וילדה תאומים. "אבא היה מגיע לבקר אותי ובסופו של כל ביקור בכיתי", סיפרה עומר. "רציתי שיישאר, אבל הוא תמיד הלך. ופעם אחת אמר לי לפתוח את כף ידי והניח עליה את כף ידו הריקה כאילו יש בה משהו, ואמר לי: הנה אני נותן לך במתנה גמד. שמו קרשינדו והוא בלתי נראה, והוא רק שלך, ואת יכולה להפליג איתו בדמיונך לאן שתרצי – אמר והלך להילחם במלחמה הכי צודקת, מלחמת העולם השנייה".

תקופה ארוכה שירת האב בצבא הבריטי, ונעדר מהארץ לשלוש שנים שלמות. דבורה כתבה לו מכתבים מלאי געגועים וביקשה ממנו לשוב ארצה, אך הוא במכתביו תיאר את החוויות שעבר, וחזר ושאל: "מי יעשה את העבודה החשובה למען העם, אם כל אחד יחשוב על משפחתו?". הילדים היתומים באירופה זקוקים לו יותר, הסביר לבתו. המכתבים הללו פורסמו בספר 'מכתבים מן המדבר', שיצא לאור בשנת תש"ד (1944) וזכה להצלחה רבה. רבים מהקוראים שאלו אז את עצמם מי היא הילדה שאליה משגר האב את מכתביו. בשנת תשכ"ה פורסם הספר במהדורה שנייה, ואף יצא לאור בשתי הדפסות בשפה האנגלית. ב-1984 הופיע ביוזמתה של עומר קובץ מכתבים נוסף שלו, 'מכתבים מהדרכים'.

כילדה חולמנית היא הרבתה לשחק עם החבר הדמיוני שלה, הגמד קרשינדו. "נהגתי לשוטט בקיבוץ ובסביבותיו ולספר לעצמי סיפורים משונים", אמרה פעם. "לא העזתי לספר אותם בקול רם: פשוט התביישתי ופחדתי שיצחקו לי. בגיל שמונה התחלתי לכתוב יומן, אבל לא כל מה שכתבתי בו היה אמת. לא פעם בילפתי והמצאתי דברים".

הכתיבה והקריאה היו לה מפלט מן העצב ומהבדידות. את רוב החלטותיה הייתה מקבלת בהתייעצות עם קרשינדו, והסיפור הראשון שכתבה היה על אותו גמד. המורה שלה אז דווקא לא התלהב, אבל לימים שחזרה עומר את הסיפור הזה בסדרה של תסכיתי רדיו ובספר 'כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי' (הוצאת שרברק, 1970). גיבורת הספר הזה היא חנהל'ה, ילדה שאביה יוצא להילחם בשורות הבריגדה ומשאיר ברשותה גמד. יחד איתו היא טסה ב"חביללית" – חבית שהיא חללית  - לחפש את כוכב החלומות "שפנדוזה מדרימון". אם מקלפים את שכבות הפנטזיה, אפשר לצרף את הספר הזה לשני ספרים אוטוביוגרפיים נוספים שכתבה עומר על ילדותה.

מות האם

כשהייתה בת 11, פקד אסון את משפחתה. אמה, לאה שרשבסקי-ליפשיץ, יצאה לאימוני נשק מטעם ארגון ההגנה, ונהרגה מכדור שפגע בראשה. בתעודת הפטירה נכתב כי לאה בת ה-32 התאבדה. העובדה שגם אמה וגם סבתה מתו בגיל צעיר, הפחידה את דבורה מאוד. רק לאחר שעברה את גיל 36 התעודדה והחלה להאמין שתגיע לזקנה ושיבה. 

במשך שנים רבות נשארו נסיבות מותה של האם מעורפלות, ואיש בקיבוץ לא העז לדבר על המקרה. לימים סיפרה דבורה שהיא כעסה מאוד על אמה: "איך אפשר לנטוש ככה ילדה ושני תינוקות? קיוויתי שהיא לא התאבדה, אבל לא העזתי לשאול. פחדתי מהתשובה". היא המציאה אז לעצמה סיפור שלפיו ההגנה הוציאה את אמה לשליחות סודית ביותר, ויום אחד היא עוד תחזור ותתנצל על היעדרותה הפתאומית. אבל האם לא חזרה, וגם האב המשיך לעזור באירופה לילדים ניצולי השואה, ואפילו ללוויה לא הגיעה.

רק אחרי כמה שנים, כשכבר הייתה אם בעצמה, העזה עומר לברר מה באמת קרה. היא עשתה זאת בעזרתו של קצין המשטרה לשעבר שלמה בן-אלקנה, מומחה לאיתור נעדרים והאיש שמצא את עצמותיו של אבשלום פיינברג בסיני. בן-אלקנה רצה שעומר תכתוב ספר גם על חייו שלו, והיא אתגרה אותו וביקשה ממנו לברר מה קרה לאמה. בלילה גשום אחד הפגיש אותה החוקר עם אישה שהכירה, המטפלת האהובה שלה מילדותה בקיבוץ. הכדור הקטלני, כך הודתה המטפלת-לשעבר, נפלט מהרובה שהחזיקה בידיה, אך כדי שהבריטים לא יידעו על קיומם של האימונים, שונו הפרטים בתעודת הפטירה.

התברר שבהווה גרה אותה אישה ברמת-אילן שבגבעת-שמואל – שכונת מגוריו של בן-אלקנה, ובקרבת מקום לביתה של עומר בקיראון. תמיד חשבתי שאת יודעת בדיוק מה קרה לאמך, סיפרה לעומר. היא הוסיפה שאפילו פחדה מדבורה הילדה, ובכל פעם שראתה אותה או את אחיה התאומים בשבילי הקיבוץ, הייתה פונה לדרך אחרת. היא הייתה בחורה בת 18, שנאלצה לחיות כל חייה בידיעה שהרגה אם לילדים קטנים. לבסוף עזבה את הקיבוץ, לאחר שלא יכלה לשאת את החיים בקרבת משפחתה של לאה. בעלה של המנוחה שמע את הפרטים מיד לאחר המקרה, אך הוזהר לשמור זאת בסוד ולא לשתף אפילו את דבורה.

כל האירועים הללו שימשו כנושא לספר אישי במיוחד של עומר, 'פגיעה ישירה' (הוצאת ש' שרברק, 1981), שבמרכזו סיפורה של נערה המנסה לברר את נסיבות מותה של אמה. עומר התקשתה מאוד לכתוב את הספר הזה, חששה מהחשיפה העצמית ומהתגובות של בני משפחתה. רק כשנסעה עם בעלה מנהל הבימה שמואל עומר לזלצבורג שבגרמניה יכלה להשלים את ספרה, אך במשך שנים נמנעה מלציין שהוא מבוסס על חייה שלה.

דפי תמר גל

יום ד', א באלול תשי"ז

אתמול מלאו לי אחת-עשרה שנה. אמא, אבא והילדים ערכו לי חגיגת יום הולדת צנועה: אמא אפתה עוגה, אכלנו דברים טובים ושתינו מיץ.

כמובן קיבלתי גם מתנות יפות. סבא וסבתא שלחו בדואר חבילה מיוחדת בשבילי. קיבלתי אותה בערב, והיו בה שעון ומכתב. המכתב הוא נהדר, שמחתי כל כך! אני כבר הילדה השלישית בכיתה שיש לה שעון. כל הערב התבוננתי בו, וכל אחד שאל אותי "מה השעה?"

(הפתיחה ל'דפי תמר: יומנה של תמר גל מקיבוץ רימון בעמק'; פורסם ב'דבר לילדים', 1957)

למרות נטייתה לכתיבה, דבורה הילדה לא חלמה להיות סופרת כמו דודה המפורסם. התוכניות שלה היו יותר בכיוון של סנדלרות, והיא הרבתה לשהות בסנדלרייה של הקיבוץ. אבל הקריירה שלה בתחום הזה הייתה קצרה ביותר: ביום שבו החלה לעבוד בסנדלרייה, פצעה לעצמה בטעות את הרגל. הצלקת נשארה איתה לתמיד, התפקיד לא. הסנדלר של הקיבוץ ויתר עליה ומצא לו עוזר אחר, ודבורה חזרה בלית ברירה לחלומות ולמסעות הדמיוניים שלה. כשנדרשה לקבל החלטה מעשית באשר לעתידה, פנתה ללימודי הוראה בסמינר למורים וחשבה שבמרכז חייה מכאן ואילך יעמוד חינוך ילדים.

בשיעור הראשון שלה כמורה, הטילה על התלמידים לכתוב חיבור על הקורות אותם בחופש הגדול. לצערה היא גילתה שהחיבורים שיצרו תלמידי כיתה ו' שלה היו קצרים ומשעממים מאין כמותם, כולם בסגנון "קמתי בבוקר, התלבשתי, התרחצתי" וכן הלאה. לאחר שהביעה את אכזבתה, היא הבטיחה לתלמידים לקרוא יחד איתם את יומנה של ילדה, קיבוצניקית כמוהם, המספרת על החופשה שלה. כך יראו כיצד יש לכתוב חיבור כזה, הבטיחה להם. אך היומן היה קיים רק במוחה, והיא נאלצה לכתוב אותו.

היומן שחיברה הוא במידה מסוימת היומן של עצמה כפי שרצתה להיות: ילדה עם משפחה מלוכדת, פופולרית בחברה – בניגוד לילדה החולמנית והמנותקת מסביבתה שהייתה עומר. פרק ממנו שלחה לאוריאל אופק, סגן העורך של 'דבר לילדים'. העיתון היה אז בשיא הצלחתו, ובין השאר פורסמו שם כמה חודשים קודם לכן הסיפורים הראשונים בסדרת 'קופיקו' של תמר בורנשטיין-לזר. אופק העביר את הפרק לעורך אפרים תלמי, שהתרשם עמוקות. הוא החליט מיד שאינו רוצה רק סיפור אחד מיומנה של תמר, אלא עוד סיפורים רבים, וזאת למרות שהסופרת הייתה לחלוטין בלתי מוכרת. במאמר המערכת של הגיליון שבו התפרסם הפרק הראשון כתב תלמי: "מחוברת זו ואילך נביא, מפעם לפעם, דפים מיומנה של תלמידה בת גילכם החיה באחד מקיבוצי העמק. דפי יומן אלה ילוו אותנו במשך שנת הלימודים כולה, ובטוח אני שרבים ימצאו ביומן זה גם הד לחויותיהם והגיגיהם". דבורה עומר הופיעה שם רק כ"מביאה לבית הדפוס" של היומן.

ב-1959 קיבלה בזכות המדור הזה את הפרס הראשון על יצירתה – פרס יציב לספרות ילדים, וזאת "בשל ערכו החינוכי, צורתו הנאה המעוררת מחשבה ואהבה לאדם ולעם בלב הקורא הצעיר". באותה שנה יצא לאור הספר 'דפי תמר – בקיבוץ רימון שבעמק' והפך לרב-מכר (קיבוץ כזה, אגב, לא קיים בעמק בית-שאן, שם ממקם אותו הספר). עומר כתבה לו ספר המשך, 'דפי תמר – עושים חיים' (1961), שגם הוא עסק בחייה של תמר גל בקיבוץ. בספר השלישי, 'שלום לך אמריקה' (1966), כבר יצאה תמר בת ה-13 עם הוריה לשליחות בקנדה – כפי שעשתה עומר עם בעלה במציאות, כמה שנים קודם לכן. למעשה, היא לא הייתה כותבת את הספר הזה אילולא הלחץ מצד הקוראים, שרצו לדעת כיצד נמשכות עלילותיה של הנערה. אחר כך הגיע 'שלושים אלף ק"מ בשנה אחת', שהסתיים כשתמר בת ה-14 נמצאת במטוס בדרך הביתה לישראל. הספר הזה פורסם ב-1967, השנה שבה נפתח שלב חדש בתולדות מדינת ישראל, וגם שלב חדש בקריירה של דבורה עומר כסופרת.

עומר כתבה גם ספר חמישי בסדרה, שעוסק בשובה של הנערה לארץ ולקיבוץ, אבל החליטה שאינו טוב מספיק. לצערם של אוהדיה הרבים של תמר גל, השמידה הסופרת את כתב היד. אין לדעת מה עלה בגורלה של תמר כשחזרה לקיבוץ; אולי הפכה למורה וסופרת, כמו האישה שהגתה אותה, ואולי פנתה לדרכים אחרות.

עומר עצמה, לאחר ששבה מקנדה לארץ, לא הצליחה לחזור למשרתה כמורה. היא החלה לעבוד כמתרגמת, אך ראתה שתוך כדי תרגום היא תמיד רוצה לשנות את העלילה. למה שאתרגם ולא אכתוב את הספרים בעצמי, חשבה, והחלה לפרסם רשימות וסיפורים בשבועון 'הארץ שלנו' ולכתוב תסכיתים לימודיים לרדיו.

ההתחלה לא נראתה מרשימה במיוחד. עומר פרסמה את 'עד השמיים' (1961), קובץ סיפורים שרובם ככולם הופיעו גם הם ב'דבר לילדים'. בהמשך הוציאה סדרה על הרפתקאותיו של הילד עומרי במקסיקו, באלסקה ובירושלים, במרדף אחרי חבורת ערבים השודדים את אוצרות בית המקדש. והיו גם הסיפורים על הכלב השובב נו-נו-נו, ו'לאן נעלם קפיטן קוק', על חבורת ילדים שיוצאים לאתר תוכי אובד.

הבכור לבית אב"י

אילו הסתפקה עומר בכתיבת ספרים אלה ודומיהם, היא הייתה נשארת סופרת ילדים אחת מני רבים. השינוי הדרמטי בקריירת הכתיבה שלה החל כשהלכה ערב אחד למופע ראיונות במועדון החמאם ביפו. הסופר והעיתונאי דן בן-אמוץ ראיין שם דוגמנית, זמרת, וגם את אהוד בן-יהודה, בנו של אליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית. הקשיש שעלה על הבמה כשהוא עמוס בכרכי מילון כבדים לא נראה בתחילה כדמות מלהיבה. הקהל צעק "בוז" ודרש מופע בידורי או את הכסף. אך בן-אמוץ התעקש להמשיך כמתוכנן, והחל לשאול את אורחו על בית אביו. עד מהרה ישב הקהל מרותק, והאזין בדממה לסיפורים של אהוד על מאבקו של אביו למען השפה העברית.

עומר, שבדרך כלל לא נטתה לשוחח עם זרים, מצאה את עצמה בתום הראיון רצה אחרי בן-יהודה במסדרונות המפותלים של החמאם. "סליחה, אתה מוכן לספר לי עוד?" שאלה אותו, מתוך מחשבה שסיפוריו יכולים להפוך לכתבה ב'הארץ שלנו'. בתגובה הזמין אותה לביתו בירושלים. במהלך שיחותיהם קבע נחרצות כי "מי שעושה את העברית קרדום לחפור בו, צריך לשלם מס למשפחת בן-יהודה". עומר שילמה ברצון את המס הזה, בקניית כל כרכי מילון בן-יהודה בכריכת עור.

כשהשלימה את כתב היד שלה, נתנה לבן-יהודה לקרוא אותו. היא חששה שמא יזעם על שלא שרטטה את דמות אביו בצורה סימפטית מספיק, אך תגובתו הפתיעה אותה: "הוא היה הרבה יותר גרוע ממה שמתואר כאן", קבע, "היית צריכה להיות נאמנה יותר למציאות". עם זאת הוא הציע לעומר לתת לאליעזר בן-יהודה להסביר בספר מדוע נרדף כל כך בידי אחרים – הסברים שמעולם לא טרח לתת לבני משפחתו בימי חייו – וכך להפוך אותו למובן יותר לקוראים.

מה שכן עורר את כעסו של אהוד היה ההתמקדות של הספר באחיו בן-ציון (הוא איתמר), שבו קינא עמוקות. "עליו כבר כתבו מספיק", טען, וסחט מעומר חצי-הבטחה כי תכתוב ספר גם עליו. אהוד אף נתן שם לספר הזה, 'השמש, הירח ו-אחד-עשר הכוכבים', אך ההבטחה לא מומשה.

רוב הדברים ששמעה מאהוד לא היו ידועים לעומר, למרות היותה דור שלישי בארץ ומורה בישראל. היא שינתה כיוון והחליטה ליצור מקורותיה של משפחת בן-יהודה ספר לבני הנוער. כל מי שסיפרה לו על כוונתה זאת ניסה לרפות את ידיה, והזהיר אותה שלספר לא יהיו קוראים. איזה בן נוער יתעניין בביוגרפיות, שאלו אותה, אבל היא לא הרפתה.

את סיפור חייו של בן-ציון, הלא הוא 'הבכור לבית אב"י', כתבה עומר על סמך מחקר מדוקדק שהקיף מסמכים, ספרים ושיחות עם מרואיינים, אך גם הוסיפה הרבה מאוד משלה. כך למשל כשתיארה את יתמותו של הגיבור מאמו, שהייתה בעבורו עולם ומלואו, תיארה בעצם את כאב יתמותה שלה.

זה היה הספר הראשון שכתבה עומר על אישיות אמתית ואירועים היסטוריים מתולדות העם והמדינה. היא הציעה אותו להוצאה הציבורית 'עם עובד', בהנחה שהפסימיסטים צדקו ולספר כזה אין סיכוי לנחול הצלחה במכירות. אבל 'הבכור לבית אב"י' (1967) היה לאחד מרבי-המכר הגדולים של ספרות הילדים העברית מאז ומעולם, ובעקבות ההצלחה הוא תורגם לאנגלית, לרוסית ואף ליפנית.

בהוצאת 'עם עובד' אין נתונים על מספר העותקים שהודפסו בשנים הראשונות לצאתו של 'הבכור לבית אב"י', טרם עידן המחשב. עם זאת יודעים שם לספר שמ-67' ועד מאי 2013 ראו אור 55 מהדורות. הנתונים הממוחשבים מספרים על מכירת 63 אלף עותקים של 'הבכור לבית אב"י', ומכאן מעריכה ההוצאה שלאורך השנים מדובר ביותר מ-200 אלף עותקים במצטבר.

אמנם כבר בשנות ה-40 וה-50 ראו אור בעברית כמה ביוגרפיות לבני נוער, מאת סופרים כמו ברכה חבס ואפרים צורף, אולם אף אחת מהן לא זכתה להצלחה מיוחדת והן נשכחו בתוך זמן קצר. עומר יצרה למעשה ז'אנר חדש בספרות הילדים העברית, רומאן הרפתקאות היסטורי-ביוגרפי, שילוב מנצח שזיכה אותה בפרס למדן לספרות ילדים.

שרה גיבורת ניל"י

אוריאל אופק, שקרא את 'הבכור לבית אב"י' עוד בשלב כתב היד, התלהב והציע לעומר לכתוב ספר בסגנון דומה על מחתרת ניל"י שפעלה בימי התורכים. היא אימצה את הרעיון והחליטה להעמיד במרכז הספר אישה – שרה אהרנסון. לצורך הכתיבה היא חזרה אל התקופה ההיא, קראה ספרים רבים, ביקרה בבית משפחת אהרנסון בזיכרון-יעקב ובבית הקברות שם, והשקיפה ארוכות על הנוף. כשביקשה לשוחח עם רבקה אהרנסון, אחותה של שרה, נתקלה בסירוב: מבחינתה האחות הייתה עומר קיבוצניקית נציגת השמאל, שתמיד היה עוין לארגון ניל"י. "מספיק שטויות ושקרים נכתבו על משפחת אהרנסון. מה יש לך לחפש כאן?" התריסה מול הסופרת. עומר ההמומה ענתה: "תני לי לראות ולהתרשם, נשמע את הסיפור שלך", ולבסוף שכנעה את רבקה להעלות באוזניה זיכרונות.

בספרייה בבית אהרנסון ראתה עומר את סליק הנשק של המשפחה. שם המציאה סיפור סביב האקדח ששימש את שרה להתאבדות, אקדח שלא נמצא מעולם, וכנראה נגנב בידי החייל התורכי שהגיע ראשון לגופה. עומר העלתה השערות בדמיונה: את האקדח קיבלה שרה בנערותה, וחגרה אותו למותניה כשהתורכים התקרבו. עוד הסיקה הסופרת, לאחר הסיור בבית, שגיבורת ספרה הסתירה את האקדח שלה בחדר האמבטיה, ולא בסליק בקיר כפי שסברו ההיסטוריונים; התורכים הרי נהגו להכות ברוביהם בקירות על מנת לגלות כלי נשק מוסתרים, ומן הסתם עשו כך גם במקרה הזה, העריכה. לדעתה, התורכים ליוו את שרה לכל מקום מלבד לחדר האמבטיה, ולכן רק שם יכול היה להימצא האקדח.

את נפתולי האהבה של שרה לאבשלום כתבה עומר על פי אהבה נכזבת שחוותה היא עצמה בנעוריה. גם בספריה האחרים, למרות המחקרים המפורטים שערכה, היא מעולם לא היססה לשלב אירועים ותיאורים דמיוניים, שהתבססו לפעמים על חייה שלה. עומר הסבירה שהיא "מציירת את הסיפור ולא מצלמת אותו", ולכן מותר לה לצבוע את הדמויות בצבעיה שלה, מבלי לשנות את העובדות הבסיסיות.

'שרה גיבורת ניל"י' (1967) היה אחד מספריה המצליחים ביותר של דבורה עומר, אולי בגלל השילוב של אהבה, ריגול ומסעות מדבריים. עם זאת, רבקה אהרנסון לא אהבה את הספר. היא טענה שהוא קיטשי מדי, ושעומר הפכה את שרה למין מרגלת רומנטית. עוד טענה שהסופרת המציאה פרטים שונים בעלילה, למשל שאחותה רקדה עם חיילים תורכים וגרמנים שיכורים למען משימתה. עומר, כמו בכמה מקרים אחרים, סירבה לקבל תכתיבים ולשנות פרטים מדויקים שנראו לה חיוניים להבנת הדמויות, גם אם לא החמיאו להן. כך או כך, בעקבות פרסום הספר הגיעו אלפי ישראלים לבקר בבית אהרנסון.

מכאן והלאה עיקר פעילותה הספרותית של עומר כללה חיבור ביוגרפיות המערבות גם דמיון. במהלך התחקירים הייתה מקיימת אינספור שיחות סביב הגיבור (בחלק מהמקרים איתו עצמו), מגיעה להזדהות עמו, ואז יושבת לכתוב את הסיפור – לעתים קרובות בכאב ובדמעות. את הכאב הזה היא לא חסכה מהקוראים, וכמה מספריה הידועים ביותר מסתיימים בסוף קורע לב.

צלילה ב"דקר".

עם זאת, מדי פעם העדיפה עומר להעניק לסיפור סוף טוב ושמח, גם כשהסוף האמתי היה קודר בהרבה. כך היה בספרה 'צוללים קדימה' (שרברק, 1968), העוסק בחיילי הקומנדו הימי של צה"ל. באנשי הדממה היא החלה להתעניין אחרי שבנם של חברים שלה, לוחם בקומנדו הימי, יצא אל הים עם עוד שישה מחבריו ואיש מהם לא חזר. במסגרת התחקיר היסודי שלה ביקרה עומר בצוללת של חיל הים, יצאה איתה להפלגה ולמדה את אורחות אנשי הצוות. במיוחד הרשים אותה אחד מהקצינים, שניכר היה כי פקודיו מעריצים אותו. היא ביקשה ממנו לשמוע את סיפור חייו, והוא סיפר לה על עלייתו ממרוקו ועל מאבקו להגיע לאן שהגיע.

כך נולד 'צוללים קדימה' המתאר את חייו של טבול, נער יהודי אמיץ העולה לישראל מצפון אפריקה, חרף התנגדות מצד אביו. כאן הוא מגשים חלום ומתקבל ליחידת הצוללנים הצה"לית. למרות קשיי הקליטה הוא הופך למפקד, מציל חבר שכמעט נטרף על ידי כריש, ואף נופל בשבי המצרי ומצליח להימלט. במשך השנים פגשה עומר רבים שסיפרו לה שהפכו לאנשי הקומנדו הימי בהשראת ספרה זה.

הצוללת "דקר".

הספר הוא בעל סיום שמח ואופטימי, אך המציאות הייתה טראגית: הצוללת שבה ביקרה, 'דקר' שמה, נעלמה בלב ים כמה חודשים לפני פרסום 'צוללים קדימה'. האיש ששימש כמודל לגיבור הספר היה אחד הנספים. אף ששרידי הצוללת נמצאו ב-1999, נסיבות טביעתה נותרו בגדר תעלומה עד היום.

אני אתגבר

לא רק הרחבת היכרותו של הנוער עם דמויות היסטוריות עמדה לנגד עיניה של עומר. לעתים ביקשה להעביר לקוראים הצעירים מסר חברתי חשוב, שגם הוא נעטף בתוך סיפור חיים, בדיוני אך מעוגן במציאות.

את דמות גיבורת הסיפור 'אני אתגבר' (שרברק, 1970) ביססה עומר על עיתונאית נכה בשם חוה לנדאו שראיינה אותה לכתבה. לאחר שהעיתונאית סיימה מצדה את השיחה, החלה עומר להציג לה שאלות. לנדאו סיפרה לה שהיא סובלת משיתוק מוחין מלידה, וכי הניתוחים הרבים שעברה אפשרו לה להשתמש בידיה, אך רגליה נשארו חסרות תנועה. למרות הקשיים הרבים היא סיימה תיכון, למדה בסמינר למורות, לימדה בבית ספר לילדים משותקים ואפילו למדה פסיכולוגיה, כשהיא מגיעה להישגים מרשימים בכל תחום.

בתום הראיון הציעה עומר שלנדאו תכתוב ספר על חייה, אך זו ביקשה שהסופרת תהיה זו שתכתוב, מאחר שהיא עצמה קרובה מדי לנושא. דווקא סיפור מהסוג הזה התקשתה לעומר לכתוב, והיא התחמקה מכך במשך שנים אף שלנדאו הפכה לידידתה. עד שיום אחד ראתה איך מקניטים ילד שלקה אף הוא בשיתוק מוחין. הוא ישב בכיסא גלגלים, וסביבו ילדים שלעגו לו בגלל העוויות פניו הלא רצוניות. "תראי, מפלצת שעושה פרצופים", הם קראו בצחוק. אז גמלה בלבה ההחלטה לכתוב ספר שקוראיו יבינו את מצבם של ילדים משותקים ויעזרו להם.

כמו תמיד, עומר ניהלה מחקר יסודי. היא ביקרה במוסדות רבים לילדים משותקים, נפגשה עם ילדים כאלה ושמעה מהם על רגשותיהם. ב'אני אתגבר', שהפך גם הוא לקלאסיקה, היא תיארה כיצד גילה, ילדה הלוקה בשיתוק מוחין, מנסה להשתלב בחברת ילדים רגילים. סיפור חייה האמתי של חוה לנדאו, שהייתה לימים בין מקימי איל"ן (איגוד ישראלי לילדים נפגעים), הופיע לימים בספר 'כושלות רגליי', פרי עטה של לנדאו עצמה.

ספר אחר של עומר שנחל הצלחה רבה היה 'לאהוב עד מוות' (שרברק, 1980), המבוסס על סיפור אהבתם ומותם של זהרה לביטוב, פלמ"חניקית והטייסת הראשונה בחיל האוויר, וארוסה שמואל קופמן. הכול התחיל כשבנה גיל הביא לה ספר בהמלצת הספרנית: קובץ מכתבים ויומן של זהרה לביטוב, וההספד שלה על קופמן, שנהרג לפניה. עומר קראה, בכתה, והחליטה שהיא פשוט חייבת לכתוב את סיפור האהבה בין שני הפלמ"חניקים. בין השאר ראיינה את לאה רבין, חברתה של זהרה באוהל בפלמ"ח, וכמה קרובי משפחה. הספר זכה בפרס זאב לספרות ילדים, ובמשאל לרגל חמישים שנות המדינה הוא נבחר כספר האהוב ביותר.

ב'דמעות של אש' (שרברק, 1984) סיפרה עומר את קורותיה של צביה לובטקין, ממפקדי מרד גטו ורשה. הסופרת הקפידה לבקר בפולין בכל המקומות הרלוונטיים לסיפור – מחנות הריכוז, מחנות המעצר והגטאות. היא סיפרה שהמראות, הריחות והקולות משם ליוו אותה ופלשו לחלומותיה, אך היא המשיכה לעסוק בנושאים אלו שכן "הווה שאינו זוכר את עברו, העתיד ישכח אותו". בספר זה הקפידה להזכיר בשמותיהם האמתיים לא רק את הגיבורים הראשיים, אלא גם לוחמים צעירים מהגטו שאותם ביקשה להנציח, תוך שהיא מנסה לעמוד על אפיוני דמותם ככל הניתן. 'דמעות של אש' זכה בפרס בינלאומי שבו התגאתה עומר במיוחד: עיטור כבוד על שם הנס כריסטיאן אנדרסן מטעם הארגון הבינלאומי של סופרי הילדים – פרס המוענק על ידי מלכת דנמרק, ונחשב לנובל של סופרי הילדים.

בין ספריה הבולטים האחרים ניתן למנות את 'פתאום באמצע החיים' (שרברק 1984), סיפורו של הטייס זוריק לב שהודח מחיל האוויר בשל בעיות משמעת אך החליט לפתוח דף חדש והפך לטייס מהולל. במלחמת יום הכיפורים הוא התנדב למשימת הפצצה מסוכנת במיוחד, שבמהלכה צלל מטוסו למים ונעלם..ביום השנה למותו נפטר בנו מהתקפת אסטמה בתו אופיר התחתנה עם הבן של רפול שנפל כעבור זמן קצר " "טרגדיה יוונית " הגדירה דבורה לימים  את הספר ואת סיפור החיים של האב והילדים.

בספר 'סערה באביב' (שרברק, 1987) סיפרה עומר על טוביה קושניר, ילד המוצא מפלט מקשייו הלימודיים והחברתיים בין הצמחים האהובים עליו, ולימים נעשה לחוקר חי וצומח חשוב. קושניר היה בין חללי שיירת הל"ה, אך מכיוון שעומר 'הואשמה' שספריה תמיד מסתיימים בנימה טראגית, היא כתבה לספר הזה שני סיומים שרק אחד מהם מתאר את נפילתו, והשאירה לקוראים להחליט איזו מהאפשרויות הם מעדיפים.

את 'התחנה – טהרן' (גל הפקות, 1988) כתבה עומר בעקבות סיפורם של דוד ורחל לאור, פליטי שואה שנדדו במשך חודשים ארוכים עד שהגיעו לטהרן ולאחר מכן במסע מסוכן לארץ ישראל. מניה שוחט. נערה חולנית שהפכה ללוחמת נועזת ולאחת מראשי ההגנה, כיכבה בספר 'בדהרה: סיפור' (גל הפקות, 1989), שבעקבותיו זכתה עומר פעם נוספת בפרס זאב. מפגש אקראי בנמל התעופה הוליד את הספר 'ריקוד באור אדום', על חייו של וולפגנג לוץ, מרגל גרמני שבשנות ה-60 פעל במצרים בשירותה של ישראל.

להציל מהשכחה

היא כתבה "קול קרא בחשיכה" ( זמורה ביתן מודן ,1980) סיפור חייו של  את חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ואת "אל ראש ההר :סיפורו של דוד בן גוריון ( זמורה ביתן מודן ,1984). היא כתבה ספרים על ילדותם של הרצל ובן גוריון ושל מנחם בגין .היא הפכה לסופרת מפורסמת ומצליחה אחת היחידות שהתפרנסו מכתיבתם בארץ. וגם למחזאית ידועה .שבין השאר כתבה מחזה עם יאיר לפיד על הרצל  בשם "מלך היהודים "ועיבוד של סיפורו של יאנוש קורצ'אק המלך מתיה הראשון.

עומר הייתה לאחת הסופרות המצליחות בארץ וגם למחזאית. בין השאר כתבה יחד עם יאיר לפיד את המחזה 'מלך היהודים' על בנימין זאב הרצל, ועיבוד לספרו של יאנוש קורצ'אק 'המלך מתיא הראשון'.

הבעיות הבריאותיות החלו לרדוף אותה בסתיו 1996, כששהתה בארה"ב. בזמן נסיעה במונית לנמל התעופה בניו-יורק לקתה עומר בדום לב והגיעה לכדי מוות קליני, אך הרופאים הצליחו במאמצים רבים להחיותה. השיבה לחיים, סיפרה אחר כך, הייתה קשה לה הרבה יותר מהמוות עצמו. בעקבות האירוע הזה היא החלה לכתוב ספר בשם 'הייתי מתה', שאחותה ורד מוסינזון הייתה אמורה להשלים, אך זה מעולם לא הושלם. בצוואה שהפקידה באותה תקופה בידי שמואל בעלה ביקשה שלא יאריכו את חייה אם תהיה במצב צמח.

בשנים שלאחר מכן המשיכה לכתוב. לרשימת ההישגים שלה נוספו פרסים מטעם סמינר הקיבוצים, משרד החינוך, קרן הדסה, שרת התרבות וכן מדליית קורצ'אק של אגודת הסופרים הפולנית. בשנת 2006 הוענק לה פרס ישראל, כשבנימוקים לזכייה נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר".

34 שנים לאחר פרסומו של 'הבכור לבית אב"י' חזרה עומר אל גיבוריו בספר 'אהבת איתמר' (עם עובד, 2001), המתמקד בסיפור האהבה שלו לנערה מירושלים שבני משפחתה האריסטוקרטית התייחסו בזלזול אליו ואל משפחתו. עומר, שעייפה מטרגדיות, החליטה שהפעם היא רוצה סיפור עם סוף שמח. שוב ערכה תחקיר על בני המשפחה, שנמשך כשנתיים וחצי. הספר, שהפך גם למחזה, הודפס עד כה ב-14 מהדורות ונמכרו ממנו כ-90 אלף עותקים.

עם השלמתו של 'אהבת איתמר' הבטיחה עומר בת ה-69 שזה יהיה ספרה האחרון, אבל לא עמדה בהבטחתה ופרסמה עוד ארבעה ספרים אחריו. הביוגרפיה האחרונה שכתבה הייתה 'נשבעתי אמונים' (2005), על ילדותו ונעוריו של יצחק רבין. 'סבלנותו של הלל הזקן' מ-2011 חתם סופית את יצירתה.

בשנותיה האחרונות של עומר נבצר ממנה לתפקד, והיא טופלה בידי בני משפחתה. בינואר 2013 זכתה בפרס אקו"ם למפעל חיים, וועדת הפרס כתבה כי "בכל ספריה אלה ניכרים אהבת האדם שבה, רגישותה, הבנתה את נפשו של הילד והכבוד שרחשה לו". כאמור, בטקס הזה כבר לא יכלה להשתתף.

לצד נורית זרחי, בת קיבוץ כמוה, קנתה לעצמה דבורה עומר את המעמד של סופרת הילדים החשובה ביותר במדינת ישראל. אך בעוד זרחי וסופרים אחרים מתארים את הילד כאינדיבידואל המנותק מהחברה, עומר העדיפה להציג בספריה דמויות מופת, גברים ונשים הנאבקים ומובילים את החברה. פעמים רבות הסבירה שאינה יכולה להציל את גיבוריה ממוות ולהחזירם לחיים, אך היא יכולה לנסות להצילם מהשכחה. בכך נחלה הצלחה גדולה, שספק אם יש לה מקבילות בספרות הנוער העברית.

הסופר מחבר האגדות האנס כריסטיאן אנדרסן כתב פעם סיפור בשם הצל " על אדם שנותן לצילו לקבל חיים ולהתחזק ולהתנפח.בסוף הסיפור הצל שהופך לשליט מצווה על הוצאתו להורג של האדם שיצר אותו.

משהו לא כל כך שונה התרחש במציאות של ברוסיה בראשית המאה ה-21.

המליארדר בוריס ברזובסקי יצר את הפוליטיקאי ולאדימיר פוטין והפך אותו לנשיא רוסיה.והלה קם על יוצרו והביא לגירושו מרוסיה.
. קרב הענקים הזה, שראשיתו בחדרון בבניין של הקג"ב ברוסיה, הסתיים לפני כחודשיים בחדר אמבטיה בלונדון עם התאבדותו (?) של ברזובסקי.
את הסיפור המלא ראו כאן  באתר "יקום תרבות "
מרוסיה בשנאה :ולאדימיר פוטין נגד בורסי ברזובסקי