ביום רביעי ה-22 בחודש בשעה שמונה בערב אופיע בהרצאה  על העיר באר שבע בספרות ובתרבות הישראלית וגם העולמית .זאת במסגרת אירוע ספרותי שאותו מארגן עמיתי הבאר שבעי אורי מאיר על באר שבע.

המופע יתקיים כמובן בעיר באר שבע בחנות הספרים –מועדון "עשן הזמן"  ברחוב רינגלבלום 86 שליד אוניברסיטת בן-גוריון ביום רביעי ה-22 במאי בשמונה בערב. הכניסה היא כמובן בחינם.  

באר שבע היא אחת הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל, ובימי התנ"ך גם אחת הקדושות ביותר. ותקופה שקדמה לעלייתה של ירושלים הקדושה ביותר בכלל, והיא נחשבה אז כשער לעולמות העליונים. אבל מאז התחוללו סופות רבות בנגב.    

המקדש המפורסם של באר שבע זה שבו חוברו סיפורי האבות אברהם יצחק ויעקב, שהואשם בידי הנביא עמוס כמקום "עבודה זרה"  חרב  לתמיד בידי המלך הירושלמי  חזקיהו, והעיר עצמה הושמדה  זמן קצר לאחר מכן בחורבן אפוקליפטי בידי האשורים כפי שנחזה בידי הנביא עמוס. באר שבע שוב לא חזרה מאז לימי גדולתה כאשר הייתה השער האחד ויחיד  לשמיים שממנו יצאו אברהם, הגר, יצחק, יעקב ואליהו הנביא לתקשר  עם כוחות עליונים..    

העיר הוקמה מחדש בראשית המאה העשרים וכבר בעשור הראשון לקיומה התחולל בה אחד הקרבות הגדולים והמכריעים של מלחמת העולם הראשונה, בין התורכים והבריטים והאוסטרלים. הקרב האחרון בהיסטוריה שהוכרע בידי חיל פרשים ומאז היא הפכה לעיר השביעית בגודל האוכלוסייה בישראל, והשנייה בגודל השטח העירוני שלה!    

אוניברסיטת בן גוריון, שהקמפוס העיקרי שלה הוא בבאר שבע, היא  אחד ממוסדות הלימוד הבולטים בישראל.  ואני עצמי לומד בה כדוקטוראנט לספרות עברית.   

 אבל, לעומת זאת, אין לעיר באר שבע נוכחות בולטת  מספיק כראוי לעברה ולגודלה בתרבות העברית,בספרות בשירה ובקולנוע.ההיסטוריה שלה דווקא הופיעה בשני סרטים אוסטרליים ידועים שעסקו בקרב באר שבע במלחמת העולם הראשונה ואפילו בפרק בסדרת "אינדיאנה ג'ונס הצעיר " שבו גילינו שאינדי היה אחד מכובשי באר שבע במלחמת העולם אבל זהו פחות או יותר. יש כעשרה פזמונים ולא יותר שעוסקים בבאר שבע ,שלושה מהם ידועים למדי :"הוא לא ידע את שמה " הקטר " ובמסילה לבאר שבע ".    

    לפחות עד השנים האחרונות כאשר מצב זה מתחיל להשתנות מעט.עם הופעת סיפורי הבלשית הבאר שבעית ליזי בדיחי של הסופרת התל אביבית שולמית לפיד. עם שירי משוררים באר שבעיים  כמו רועי ארד  שיצר את היצירה החשובה ביותר עד כה על באר שבע ,הפואמה "ינשוף האבן " העוסקת בחורבן  האפוקליפטי הקניון של באר שבע  ואחרים.עם סרטי קולנוע  בודדים כמו "לאן נעלם דניאל וקס"  וסדרת הטלוויזיה "תיק סגור "  ועוד כמה יצירות בודדות נוספות.    

בשנים האחרונים החל גל של ספרים על באר שבע :

חביבה פדיה    בעין החתול.   תל-אביב : עם עובד, תשס"ח, 2008.
 דב ליפשיץ    מיתר סמוי. /   מבשרת ציון : צבעונים, 2009.

 עמוס טלשיר   טרזן יופיע פתאום. /   תל-אביב : מטר, תשע"א, 2011.

   גיא  עד   הבארשבעים. /   אור-יהודה : זמורה, ביתן, תשע"ב, 2012.

  אורי דותן בוכנר  באר שבע סיטי  סטימצקי 2013 .רומן היסטורי בסגנון ג'ימס מיצ'נר על משפחות של תושבי באר שבע לאורך העשורים.

בתיה בן איון "'בית בשיכון דרום'" הוצאת רסיס נהרה 2013 .זכרונות ילדות על באר שבע של שנות החמישים. 

וגם "סיפורי באר שבע" .קובץ סיפורים של מחברים שונים על באר שבע שאותו עורך אורי מאיר והוא העילה לערב..

 דהיינו באר שבע  מתחיל לבסוף לקום מתרדמתה התרבותית.אז מה זה אומר?

  תוקרא הפואמה של רועי "צ'יקי" ארד  "ינשוף האבן" עם הרצאה של אלי אשד על הפואמה והתפיסה האפוקליפטית המבוטאת בה על"יומה של  באר שבע".    

הציבור הרחב  של חובבי הספרות והתרבות גם אלו  שלא מבאר שבע מוזמנים.   

הודעה רשמית על האירוע באתר "יקום תרבות " :

"סיפורי באר שבע " 

וראו גם "יומה של באר שבע :אלי אשד על "ינשוף האבן של רועי ארד' 

ינשוף האבן .מיצג של מיכל הלפמן .הבסיס לפואמה של רועי ארד על באר שבע.

אני אוהב שיציירו אותי.בילדותי ציירה אותי ציירת פורטריטים ידועה שציירה גם את כל שאר בני משפחתי. למרבית הצער תמונתי שהיא ציירה כילד לא שרדה עם כי שרדו התמונות של אימי ואחותי. ואף איני זוכר את שמה של הציירת.

אך מאז צויירו עוד כמה וכמה תמונות שלי בידי אמנים שונים:

יש למשל את הציור שלי כ"בלש תרבות " שאותו צייר האמן והמאייר אריה מוסקוביץ'" מ.אריה" ציור שאני מחבב כל כך שהוא משמש כחלק מכרטיס הביקור שלי.מ.אריה הוא המאייר  הקבוע של  ספרי דנידין ,קופיקו ,חסמבה ואלפי ספרים אחרים ומאות סמלים צהל"יים.

ישנה גירסת פורטרט שלי שצייר הפסל הצייר והסופר ריצ'רד שילה.הציור האחרון שצייר בחייו .ריצ'רד עוד התכוון לעבור על הציור ולהשלים אותו אבל לא הספיק .זוהי גירסת רישום לא מושלמת בלבד.

הנה גרסת הקומיקסאי אורי פינק לאלי אשד שבה אני חלק מחבורת דמויות "זבנג" שלו.עם אורי פינק כתבתי את הספר "הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי " ב-2003 לפני עשור. הגולם נמצא גם הוא בציור:

ישנה גרסת פסל של דמותי שאותה פיסל הפסל שמואל בן עמי מטבריה פסל ידוע של דיוקנאות אישים שונים.

לאחרונה צוייר פורטריט שלי בידי הציירת המוכשרת אורלי דביר כחלק מסדרת הפורטרטים שלה של "אושיות תרבותיות בתל אביב ". היא מסרה לי שהיה כבר מישהו שהתעניין לרכוש אותו ,ואני    בהחלט אתעניין לדעת בכמה הוא ימכר אם ימכר.

בעיקרון אני תמיד שמח לעוד ציורים ופורטרטים של דמותי.כל מה שאני מבקש הוא שהם יהיו שונים לחלוטין מכל מה שנעשה בתחום זה בעבר.

                                                      אלי אשד עומד בחנות הספרים "הנסיך הקטן" .פורטרט מאת אורלי דביר.

ראו גם

"האושיות התרבותיות של אורלי דביר "מאמר ב"ARTPORTAL

תל באר שבע

לפני כמה ימים הופעתי בבאר שבע ונתתי שם הרצאה על העיר ועל תולדותיה ומקומה בספרות העברית.בחור חובב משחקי תפקידים בשם איתן  ויקטור שמע את ההרצאה התרשם ופנה אלי לקבל מידע נוסף על ההיסטוריה הקדומה  של באר שבע עבור משחק תפקידים שאולי יצור בנו

גם אני חשבתי ליצור סצינריו למשחק תפקידים על ההיסטוריה של באר שבע.כזה שיהיה  בעל שני חלקים :החלק הראשון מתרחש בימי המלך חזקיהו בימי בית ראשון ויעסוק בהעברת נחש הנחושת העתיק מבית המקדש בירושלים לבאר שבע הקדומה. והחלק השני יעסוק בחיפוש של הארכיאולוג הידוע אינדיאנה ג'ונס אחרי נחש הנחושת הנ"ל בבאר שבע זמן קצר לאחר קרב באר שבע  קרב הפרשים הגדול האחרון שבו ניצחו רוכבי סוסים , במלחמת העולם הראשונה.

כן כן אינדיאנה ג'ונס אכן השתתף בקרב הזה והיה בבאר  שבע לפי סדרת הטלוויזיה "אינדיאנה ג'ונס הצעיר ".

את משחק התפקידים עוד לא כתבתי.אבל הנה תקציר השיחה שהייתה בין שנינו על ההיסטוריה הקדומה והלא ידועה של באר שבע:

ראו :

ההיסטוריה הסודית של באר שבע

לפני שבוע פורסמה  כתבת ענק שלי ב"דיוקן -מקור ראשון " על תוכנית החלל הישראלית .או יותר נכון שתי תוכניות החלל הישראליות.זאת האזרחית וזאת הצבאית. על עברן ועל עתידן

והנה מילות ההקדמה למאמר :"
על במותיך חלל "
עם כל הכבוד לצוללות הדולפין ולמטוסי החמקן ,קרבות ההכרעה של המלחמה הבאה עשויים להתחולל הרחק מכדור הארץ "
לעניות דעתי זה המאמר הגדול ביותר שפורסם עד כה ( ואחד הבודדים בכלל ) על תוכנית החלל הצבאית של ישראל שעד כה לא פורסם עליה כמעט דבר. . אני מחשיב אותו כסוג של שיא בכתיבתי העיתונאית.

 אתמול נמסרה ידיעה דרמטית מאיראן  :איראן הקימה מרכז ראשון שיפקח על עצמים שעוברים מעל שמיה. שר הביטחון אחמד וחידי אמר שבמרכז יעקבו אחר עצמים בחלל ושאיראן מוכנה לחלוק את המידע עם מדינות אחרות. כך דיווחה סוכנות הידיעות הרשמית למחצה אירנא. התקשורת באיראן הציגה תמונות של מרכז חדש לבקרה ומעקב אחר לוויינים (רק של איראן) ליד העיר דליג'אן. במתקן אנטנות שונות וכן טלסקופים למעקב אופטי אחר לוויינים.

חלליות, להיות או לא להיות

 הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון "גליון 825 31.5.2013

שידורים חיים מהירח ,מחקר של כוכב הלכת נוגה ,נציגות בתחנת חלל בינלאומית.תוכנית החלל הישראלית כבר לא מסתפקת בלווינים ושואפת למחוזות רחוקים יותר.אלא אם כן האיראנים ישיגו פריצת דרך טכנולוגית ואז הכול עלול להשתבש. האיראנים כנראה לא באמת הצליחו לשגר קוף ולהחזיר אותו בחיים, אבל לראשונה זה שנים ארוכות יש לישראל סיבה לחשוש. היתרון המוחלט שלה בתחום החלל על כל שכנותיה במזרח התיכון, עלול להתפוגג. בינתיים ראשי תעשיית החלל בארץ מקווים שאם לא האיום הביטחוני, לפחות פוטנציאל הרווח האדיר של התעשייה הזו ייתן לה מקום גבוה בסדר העדיפויות.שכן עם כל הכבוד לצוללות הדולפין ולמטוסי החמקן ,קרבות ההכרעה של המלחמה הבאה עשויים להתחולל הרחק מכדור הארץ.

 העתיד לבוא ?

השנה היא 2020. שובל עשן פולח את שמי המזרח התיכון ונראה למרחוק. כעבור זמן קצר מודיעה טהרן כי שלחה לחלל "לוויין למטרות צדק וביטחון לאיראן ובעלות בריתה, וגמול צודק לכוחות הרשע באשר הם". ממשלת ישראל מתכנסת לישיבה בהולה. ראשי גורמי המודיעין מדווחים כי על פי המידע שבידיהם הלוויין האיראני מצויד בנשק לייזר, וכי בתוך זמן קצר הוא צפוי לנסות ולהשמיד לוויינים אמריקניים וישראליים. וזהו רק השלב הראשון: על הקרקע עורכים האיראנים הכנות לשיגור מעבורת חלל מאוישת וחמושה, שתוכל לתקוף מגובה רב אזורים שונים על פני כדור הארץ. בראש התוכנית עומד הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'אד, שגם לאחר שעזב את נשיאות איראן המשיך להתבטא על רצונו בהשמדת ישראל.

המומחים מוסיפים ומספרים לשרי הממשלה שגם אם שיגור המעבורת החמושה יתעכב, הפגיעה בלוויינים המערביים תגדיל עשרות מונים את האיום הנשקף מאיראן. בהיעדר עיניים ישראליות המתצפתות אל שטחה, וכאשר לווייני הביון שהיא עצמה שיגרה זה מכבר ממשיכים בפעילותם, ייקל מאוד על איראן לתקוף את ישראל בכל דרך ובכל זמן שתבחר, ולשלוט בשדה הקרב. במרכז החלל הישראלי, שאליו מועברות הידיעות, מתפשטת תחושה של חירום, אך לא של חוסר אונים. הוראות ניתנות, מחשבים מופעלים, בכירי סוכנות החלל יוצאים אל השטח. בעוד שעות אחדות ישוגר לוויין ישראלי שנבנה בדיוק למקרה כזה, ואמור לתת מענה לאיום החדש.

האם תרחיש כזה אכן עלול להתממש? המומחים חושבים שכן, אך בקצב הנוכחי של התפתחות תוכנית החלל הישראלית, יש גם סיבות לאופטימיות. דיבורים על חללית ישראלית שתגיע לירח ואפילו לכוכבי הלכת כבר אינם בגדר מדע בדיוני. רק לפני ארבעה חודשים הגיעו ארצה ראשיהן של 14 סוכנויות חלל מרחבי העולם, בהם ראש נאס"א, צ'רלס בולדן, וכיבדו בנוכחותם את כנס החלל הבינלאומי שנערך ביוזמת סוכנות החלל הישראלית. "אין זה מקרה שבכירי תעשיית החלל העולמית עולים לרגל לכינוס ישראלי", מציין שר המדע לשעבר פרופ' דניאל הרשקוביץ. "מדינת ישראל שייכת למועדון יוקרתי ומצומצם של מדינות בעולם שיש להן יכולות ייצור לוויינים, שיגור לוויינים ותקשורת עם לוויינים".

וזה לא הכול. ב-2015 תארח ישראל את כנס האסטרונאוטיקה הבינלאומי החשוב בעולם, שבו צפויים להשתתף אלפי אורחים. במקביל קידם הרשקוביץ מהלך של שיתוף פעולה עם תוכנית החלל של קזחסטן – המדינה שבשטחה נמצאת בייקונור, העיר שממנה שוגרו ומשוגרים הטילים והחלליות של רוסיה. על פי ההסכמים שנחתמו, סוכנות החלל הישראלית ומקבילתה הקזחית יעבירו זו לזו טכנולוגיות, ויעשו שימוש משותף בלוויינים שלהן.

כחמישים מדינות בעולם 'משתמשות' בחלל לצרכים שונים, בהן 11 שהצליחו לשגר בעצמן לוויינים וחלליות. אחת מהן, אנגליה, הפסיקה לעסוק בכך עוד בשנות ה-70, וכיום היא מסתפקת בהשתתפות בתוכנית החלל של האיחוד האירופי. מדינה אחת, ברזיל, עשתה כמה ניסיונות שיגור לחלל, אך בינתיים ללא הצלחה. שלוש מדינות – ארה"ב, רוסיה (עוד בימיה כברית המועצות) וסין – הצליחו לשלוח בני אדם לחלל.

המועדון המצומצם הזה כולל את ישראל, שתוכנית החלל האזרחית שלה שיגרה עד היום 14 לוויינים, כולל אלו הצבאיים. עשרה מהם נמצאים כעת במסלול עם מאה אחוזי הצלחה, בהם לווייני תקשורת, תצפית ומכ"ם. המשגר הישראלי 'שביט' הוא בעל יכולת שיגור למסלולים נמוכים, ב-75 אחוזי הצלחה. על המדף קיימים היום ארבעה לוויינים נוספים – שני לווייני תצפית, ננו-לוויין מדעי ולוויין תקשורת.

בינואר האחרון, בימי טרום הקיצוצים, אושר לסוכנות החלל הישראלית תקציב של כ-180 מיליון שקלים לשנתיים הקרובות, כדי שתוכל לממש תוכניות שאפתניות במיוחד שיש לה. רבים מצפים שתוכנית החלל הישראלית תהיה המנוע שידחף קדימה את תעשיית ההיי-טק המקומית גם בעתיד, וימנע ממנע חורבן גם לאחר שרבים מענפיה יעברו להודו ולסין, שם העלויות נמוכות בהרבה. נכון לעת כתיבת שורות אלו, עדיין לא ידוע בוודאות מה מכל התוכניות הגדולות ישרוד את גל הקיצוצים הנוכחי, אך אם לקבל את דבריהם של המומחים, לא מדובר בהוצאות אלא ברווחי עתק.

מתל אביב אל המאדים

גיליון מיוחד של בטאון חיל האוויר  מסוף שנות החמישים שהוקדש לחקר החלל. בהחלט לא היחיד.

"…יעוד האדם אינו שלטון איש על רעהו אלא שלטון על הטבע.אתם האויראים,נותנים את האפשרות של נצחונות האדם על הטבע.לא רק במלחמה אלא גם בימי שלום ברוכה תהיה עבודתכם. ברוכים תהיו על האפשרות שנתתם להתעלות הגאון היהודי על הטבע לטובת האנושות".

דוד בן גוריון בנאום לרגל פתיחת שדה תעופה יב באב תש"ח   גליון "בטאון חיל האוויר מספר 1 1948. 

הפיתרון לכיבוש הוא כיבוש החלל.

יואב עזרא,משורר.

ההתעניינות הישראלית בחקר החלל ובטיסות לירח ולמאדים החלה עוד בימיה הראשונים של המדינה. הגיליון הראשון של 'ביטאון חיל האוויר', שראה אור בחודש ספטמבר 1948 – בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות מול חיל האוויר המצרי – כלל לצד סיפורי קרב ודברי ברכה מדוד בן-גוריון גם מאמר ובו קפיצת דמיון מדהימה מהמציאות של אותם ימים. במאמר שתורגם מאנגלית, תחת הכותרת 'מה דעתך על טיסה למאדים', נידונו סיכוייהם של טילים להגיע מכדור הארץ לכוכב הלכת האדום. גם בהמשך הרבה ביטאון חיל האוויר להשקיף אל המתרחש ברקיעים גבוהים במיוחד. בסוף שנות ה-50 הוקדשו בכל גיליון עמודים שלמים לתיאורים פרטניים של ההתפתחויות במירוץ החלל בין ארה"ב ובריה"מ, וגם להערות ורעיונות באשר ליכולתה של ישראל להשתתף במירוץ הזה.

ראש ממשלת ישראל באותה עת, דוד בן-גוריון, גילה עניין רב בחקר החלל. בפתיחת מושב החורף של הכנסת באוקטובר 1957, כשלושה שבועות לאחר שהסובייטים שיגרו את הלוויין 'ספוטניק' והיו הראשונים להשיג דריסת רגל מחוץ לאטמוספירה, אמר בן-גוריון: "אין ספק שהמאורע החשוב ביותר שהתרחש בימי הפגרה, הוא משלוח מוצלח של בן-ירח מלאכותי לחלל העולם על ידי אנשי מדע רוסים… ישנם רבים המייחסים לכיבוש טכנולוגי מופלא זה משמעות מדינית וצבאית, אבל אי אפשר שלא לברך את המדע הרוסי והעם הרוסי על מעשה רב זה, המגלה היכולת העצומה, כמעט ללא גבול, של הרוח האנושי לחשוף סודות הטבע ולהשתלט על איתניו, והפותח אולי תקופה חדשה בשליטתו של האדם על החלל הקוסמי".

העיסוק במסתרי החלל חלחל גם לחומרי הקריאה של הילדים והנוער. כבר ב-1947 ראה אור בארץ ספר מאת יצחק אבנון בשם 'הטיסה למאדים', שגיבוריו הם נער וכלבו שטסים ברקטה לכוכב האדום. כתבי-העת של התקופה, כמו 'הטכנאי הצעיר', הרבו לפרסם מאמרים וסיפורים על חקר החלל, וכך גם עיתוני הילדים. ב-1952 פרסם 'הארץ שלנו' סיפור של שמואל שיחור בשם 'מסתרי משלחת זירא: דף מתוך הארץ שלנו בשנת 2002', ואחר כך הגיע ההמשך – 'כניעתו של זירא, מתוך הארץ שלנו בשנת 2003'. בסיפור הראשון, חייזר ורובוט מסתוריים מכוכב זירא מגיעים לכדור הארץ וחומקים מהרשויות האמריקניות המנסות ללכוד אותם. בסיפור ההמשך, חיל האוויר הישראלי מגלה את מיקום הכוכב זירא, שממנו עומד לצאת צי תקיפה לעבר כדור הארץ. ארה"ב מצליחה להשמיד את הצי התוקף, ובינתיים משלחת חלל ישראלית יוצרת קשר דיפלומטי עם הכוכב. במציאות האמיתית של שנת 2003, 'הארץ שלנו' כבר לא התקיים, אבל תוכנית חלל צבאית של ישראל בהחלט הלכה והתפתחה, וכפי שתואר בסיפור הבדיוני – הדבר נעשה בשיתוף פעולה עם ארה"ב.

גם סופרי ילדים אחרים נתנו לאורך השנים דרור לדמיונם בתיאור מירוץ ישראלי לחלל. ב- 1957 חודשים ספורים לפני שיגור הספוטניק הרוסי הראשון לחלל  פרסם השבועון 'דבר לילדים' סיפור שכתב "אורי" (כנראה אוריאל אופק) ואייר נחום גוטמן, 'מגן דוד – זנק לירח'. גיבוריו הם ילדים ישראלים הבונים עפיפון שטס לירח, לתדהמתם של מדעני העולם.

גם כן ב-1958  פורסם ספרו של עמוס אריכא "הטיסה לירח :סיפור לילדים ( ספריית הפועלים ,1958) סיפור על חבורת ילדים שטסה ברקטה תוצרת בית. שאותה הם בונים במערה לחוף ים תל אביב ( ככל הנראה המערה החשמלית) לירח לקנאתם של נציגי מעצמות העל .הסיפור הוצג גם כמחזה בידי אריכא.

יום א', שעה שמונה שלושים ושבע, בירח המלאכותי הישראלי הראשון בראיון מיוחד עם האלוף ברנע, מצבא ההגנה לישראל, נודעה לי הסנסציה העולמית המרעישה, כי בהחלט יש אפשרות שחיים וקיימים בני אדם מחוץ לכדור הארץ ! כמו כן נודע לי כי האלוף משנה ברנע הגיע למסקנה זאת לאחר שסייר בכל כדור הארץ שלנו ! האלוף משנה ברנע גילה לי, כי הוא מעוניין לראות מקומות חדשים ואנשים חדשים. ועל כן הוא מקדיש את חופשתו השנתית לטיסה בחלל.  ".
(הבלשים הצעירים טסים בירח מלאכותי . מאת אבנר כרמלי . 1958 )

באותה שנה פרסם הסופר וההיסטוריון הצבאי שרגא גפני, תחת שמו הבדוי אבנר כרמלי, ספר בשם 'הבלשים הצעירים טסים בירח מלאכותי'. גפני תיאר את מסעו של הלוויין הישראלי הראשון, 'מרחביה 1', שמשייט בגלקסיה של כוכבי לכת המאוכלסים בדמויות מתקופות תנ"כיות שונות.

בספר הבא בסדרה, 'הבלשים הצעירים בתפקיד מיוחד בשנת העשור', משתלטים הגיבורים על ספינת חלל שאותה פיתח הרודן המצרי נאצר ונועדה "לטוס בחלל ולהמטיר גשם של מטאורים על חגיגות העשור למדינת ישראל באצטדיון רמת-גן".

הספר הזה האחרון אמנם השתייך לז'אנר הפנטזיה, אך מבלי משים קלע לעובדה רבת חשיבות: התחרות מול מצרים, והדאגה מפני השימוש שתעשה בטכנולוגיות מתקדמות, היו בין הגורמים המשמעותיים שדחפו קדימה את תוכנית החלל הישראלית. באותן שנים גם מצרים גילתה עניין רב במשלוח לוויינים לחלל, ונאצר אף הזמין לארצו מדעני טילים גרמנים בעלי עבר נאצי שהסבו דאגה רבה לשירותי הביטחון הישראליים. בארץ נוצר חשש אמתי שמצרים עלולה להתקדם עד כדי תוכנית חלל מפותחת, בזמן שישראל תישאר מאחור.

שביט אל החלל

דוד בן גוריון ליד "שביט 2"

מי שהיה מופקד בראשית הדרך על חקר ופיתוח של טילים שונים, היה חיל המדע. ב-1960 הוקמה בישראל 'המועצה הלאומית לחקר החלל', בראשות פרופ' ארנסט דוד ברגמן. כעבור חמש שנים הוקם באוניברסיטת תל-אביב 'המכון לחקר החלל' שבראשו עמד מדען הגרעין פרופ' יובל נאמן. שני המוסדות האלו ביצעו בעיקר מחקרים תיאורטיים, אך גם ניסויים מעשיים.

ב-5 ביולי 1961 שוגר לחלל מבסיס הניסויים 'ציפור האש' שבאזור חוף פלמחים טיל ישראלי ראשון. זה היה טיל דו-שלבי ללא מערכת הנחיה, 'שביט 2' שמו, שהגיע לגובה 80 קילומטרים. בהודעה הרשמית שפורסמה נמסר כי:
"היום בשעה 04:41 שוגרה בהצלחה לחלל, ממתקן שילוח שעל שפת הים התיכון, רקטה למחקר מטאורולוגי. הרקטה תוכננה, נבנתה ושוגרה על ידי צוות מדענים וטכנאים ישראלים. בזמן השיגור נכחו במקום השילוח ראש הממשלה ושר הביטחון, שרת החוץ, סגן שר הביטחון ואנשי מדע. מטרות הניסוי הושגו".

בן-גוריון קיווה שלא יאמינו לגרסה הרשמית, שהציגה את הרקטה כבעלת תכלית מדעית. וגם אם כן, המסר היה עדיין מובן: מי שמסוגל לשלוח לחלל חפץ כלשהו בראש רקטה, יכול לשגר גם טיל עם ראש קרבי.

למעשה היה השיגור תעלול פרסומי מבריק. בתקשורת פורסמו באותה תקופה ידיעות על כך שמצרים רכשה כמה רקטות מטאורולוגיות מארה"ב, והיא מתכוונת לשגר אותן ביום המהפכה המצרית, ביולי 1961. בעצתו של סגן שר הביטחון שמעון פרס החליט בן-גוריון להקדים את מצרים בשיגור רקטה לחלל, ובכך לצבור הישג תעמולתי חשוב. לשם כך הורה לרפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, לפתח רקטה ישראלית ולשגר אותה לפני שיעשו זאת המצרים. באותם שבועות התנהלה בישראל מערכת בחירות, ולא מן הנמנע שבן-גוריון לקח בחשבון את ההשפעה החיובית שתהיה לאירוע כזה על הצלחתה של מפא"י בקלפיות.

למרות ההצהרות על ביצוע מוצלח, נראה שהרקטה – שהייתה זעירה ביותר גם במושגי אותם הימים – התפוצצה זמן לא רב לאחר שיגורה, ומטרות הניסוי לא הושגו במלואן. אך זה לא באמת היה חשוב. הרקטה צולמה חולפת בשמיים, ולצורכי תעמולה היה בכך די. כצפוי, השיגור עורר חששות בארצות ערב, ועניין עולמי רב. עם זאת, בוושינגטון היו שזעמו על כך שישראל משתמשת בכספי הסיוע האמריקני להטסת רקטות.

בן גוריון המשיך להתעניין בתחום החלל. במאמר תחזית שפירסם במגזין  האמריקני "לוק"  ב1962 קבע בן גוריון  " "שאיבת העפר הקוסמי תאפשר הקמת מושבות בלבנה ובמרס, ובשאר הגורמים של מערכת השמש הקרובים לכדור הארץ".ייתכן מאוד שבן גוריון החל לחשוב על כך שמן הראוי שגם ישראל תחדור לחלל.

שביט 3 המשחק.

ב-1965 שיגרה ישראל את 'שביט 3', טיל תלת-שלבי. שביט 3 הפך גם לנושא של משחק קופסה פופולרי, שתיאר אסטרונאוט ישראלי המגיע לירח. לאחר מכן דעך למשך שנים רבות העניין הישראלי בפיתוח רקטות, אולי משום שכך היה גם במצרים. איש בארץ לא חשב שאפשר להתחרות ברצינות בארה"ב, שבשנת 69' שיגרה אדם לירח, או בברית המועצות, שהקימה תחנת חלל.

עם זאת, העיסוק בתחום  החלל מעולם לא גווע לגמרי. ב-1973 בדקה התעשייה האווירית את יכולותיה לשגר לוויין, והגיעה למסקנה שהדבר אפשרי. ברקע עמדו הניסיונות הכושלים של ישראל, לפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה, לקבל מארה"ב תצלומי לוויין של צבאות מצרים וסוריה. ב-1975 העביר יובל נאמן, אז יועץ שר הביטחון, בקשה לאמריקנים כי ימסרו לישראל לוויין ביון. ארה"ב סירבה, וראש הממשלה דאז יצחק רבין אף הביע דעתו כי הייתה זאת איוולת לבקש, מאחר שישראל אינה זקוקה לפריט כזה.

פעילות החלל האמתית של ישראל החלה רק באפריל 1978. בעקבות הסכמי השלום עם מצרים והסדרי הביניים עם סוריה, לא יכלה ישראל לבצע עוד גיחות צילום מעל מדינות אלה. הפתרון, שהוצע לראשונה בידי פרופ' חיים אשד (אין קשר לכותב שורות אלה), אז איש המכון לחקר החלל של הטכניון, היה לבצע צילומים באמצעות לוויינים.

שלוש שנים חלפו עד שהממסד השתכנע. ב-1981 יצא סוף-סוף לדרך פרויקט 'אביר' לפיתוח לוויין ישראלי, בעידודו הנמרץ של ראש הממשלה מנחם בגין, ואשד מונה להוביל אותו. היה זה לאחר שארה"ב סירבה לספק תמונות של הכור הגרעיני העיראקי, מה שהביא את בגין למסקנה שישראל חייבת בעניין הזה לסמוך רק על עצמה.

ב-1983 הוחלט על הקמת 'הסוכנות הישראלית לניצול החלל' (סל"ה). בראשה הועמד יובל נאמן, אז כבר שר המדע. למנהל הפרויקטים מונה פרופ' אשד, שנחשב למוח מאחורי התוכנית ומי שדחף לקידומה יותר מכל אחד אחר. אשד גם היה מועמד בשלב מסוים לתפקיד האסטרונאוט הישראלי הראשון. המטרה של הסוכנות הייתה לפתח לוויינים שיעמדו מיד בחזית הטכנולוגית – לא בהתפתחות הדרגתית אלא בקפיצת מדרגה. עם הקמתה הודיע נאמן לממשלה כי הוא מקווה שבתוך עשר שנים תוכל ישראל לשגר לוויין לחלל. ההערכה התבררה כשגויה: בפועל, זה לקח חמש שנים.

בספטמבר 1988 הגיעה ישראל רשמית לחלל, כששיגרה את 'אופק 1'. הלוויין הקטן, 156 ק"ג משקלו, הקיף את כדור הארץ במסלול אליפטי נמוך במשך ארבעה חודשים, ואז נפל ונשרף כמתוכנן. אחיו 'אופק 2', ששקל 160 ק"ג, שוגר לחלל ב-3 באפריל 90' ושהה מחוץ לאטמוספרה במשך 97 ימים. שני הלוויינים נבנו במפעל מב"ת של התעשייה האווירית. כעת הייתה ישראל חברה ברשימה המצומצמת של מדינות המשגרות כלים לחלל בכוחות עצמן.

ישראל יוצאת לחלל

למרות ממדיהם הזעירים, הלוויינים הישראליים היו בעלי יכולות זהות לאלה של לוויינים כבדים הרבה יותר, שפותחו במדינות אחרות. גם כאן, ההכרח היה אבי ההמצאה. ישראל יכולה לשגר לוויינים רק לכיוון הים התיכון; אחרת, עלולה תקלה לגרום ללוויין ליפול בשטח מדינת אויב, וזו תוכל לנתח את המידע או את המערכות שבו. לרוע המזל, שיגור מערבה, נגד סיבוב כדור הארץ, הוא הקשה ביותר לביצוע וכרוך באובדן אנרגיה. הפתרון הישראלי היה להשקיע מאמץ רב בהקטנת משקלם של הלוויינים בלי לפגוע ביכולותיהם. אגב כך פותחו טכנולוגיות המזעור מעבר למה שהיה מוכר קודם לכן.

באפריל 95' הצליח משגר לוויינים מתוצרת התעשייה האווירית להכניס למסלול סביב כדור הארץ את 'אופק 3', לוויין המודיעין האמתי הראשון של ישראל. גם כאן נכנסה ישראל למועדון בינלאומי אקסקלוסיבי ומצומצם. בעזרת אופק 3 ואלה שבאו אחריו הצליח צה"ל להשיג צילומים עדכניים מכל רחבי המזרח התיכון. ב-98' נקטע רצף ההצלחות, כאשר תקלה במשגר של 'אופק 4' מנעה ממנו להיכנס למסלול סביב כדור הארץ, והוא התרסק אל תוך הים. רק ב-2002 נשלח הלוויין הצבאי הבא, אופק 5. הוא החליף את אופק 3, שסיים את תפקידו לאחר חמש שנים של פעילות מלאה.

ישראל אינה נוהגת לחשוף את השימוש הצבאי שהיא עושה בלוויינים; לעומת זאת בארה"ב האינפורמציה גלויה מעט יותר. ידוע כי מידע הנאסף בחלל ומועבר דרך החלל הוא רכיב אינטגרלי באסטרטגיה הצבאית האמריקנית ובדרכי הפעולה המבצעיות של צבא ארה"ב. הטכנולוגיות הללו מאפשרות לכוחות לקבל התרעה ישירה ומהירה מפני התקפת טילים, להעביר מידע בזמן אמת ליחידות תוקפות, לנווט בשטח עוין תוך הימנעות ממפגש עם כוחות האויב, ולהשמיד מטרות מהיבשה, מהאוויר ומהים ממרחק רב ובדיוק גבוה מאוד. השליטה מהחלל מאפשרת גם לדרג המדיני לנהל ממרכז הפיקוד והשליטה משברים במדינות מרוחקות ובכמה זירות במקביל. היכולות הללו שינו את דפוסי הלחימה של הצבא האמריקני, וניתן להסיק שזהו גם עתידו של הצבא הישראלי.

לאחר שישראל הראה את יכולותיה, היה זה תורן של מדינות ערב להיכנס ללחץ. תגובתן לשיגור הלוויינים מסדרת 'אופק' הייתה כמעט היסטרית, שכן הן הבינו היטב שמדובר בעיניים ישראליות שיבלשו אחריהן מהחלל. לאחר ההמראה המוצלחת של אופק 1 הודיע שר ההגנה הסעודי כי מדינות ערב בודקות את האפשרויות לסיכול פעילותו של הלוויין, וכי ארצו מתכננת יחד עם מצרים פרויקט גדול לשיגור לוויין ערבי ראשון לחלל.

במרץ 98', זמן לא רב לאחר השיגור הכושל של אופק 4, נערכה בקהיר ישיבה סגורה של שרי החוץ הערבים שהוקדשה לדיון במשמעויות של הנוכחות הישראלית בחלל. על פי דיווח של דיפלומט שהשתתף בפגישה, כל הנוכחים הסכימו שהתוכנית הישראלית מהווה סכנה לביטחונה של האומה הערבית. בין היתר החליטו שרי החוץ לפנות אל מדינות ערביות שעוסקות בחקר החלל ולבקש מהן להגביר את הפיתוח בתחום. גם אופק 5 הוגדר, בדו"ח מיוחד שהוכן במטה הליגה הערבית בקהיר, כאיום ממשי. מומחי הוועדה הביטחונית של הליגה הערבית קבעו כי טווח הצילום שלו מכסה את כל מדינות ערב, וכי הוא מסוגל לזהות ולצלם בסיסי צבא ותנועות בריכוזי קהל.

מדינות ערב עשו מצדן לאורך השנים כמה ניסיונות לייצר נוכחות משלהן מחוץ לכדור הארץ. הצעד העיקרי של מצרים לעבר החלל היה פיתוח הטיל 'אל-רעיד' (החלוץ), שהוצג כמשגר לחקר החלל למטרות מדעיות. היה זה טיל דו-שלבי. לפני כמה שנים ניסתה מצרים לשגר לוויין, אך השיגור כשל ומאז תוכנית החלל המצרית בהקפאה. גם בעיראק של סדאם חוסיין היו דיבורים על משלוח לוויינים לחלל, אך ככל הנראה הדברים לא הגיעו לשלבים מעשיים.

מי שכן הצליחה להשיג התקדמות גדולה בתחום החלל היא כידוע איראן. כמדינה שרוצה להתבסס כמעצמה, עוסקת הרפובליקה האסלאמית במרץ רב בקידום תוכנית החלל שלה, ונמנית כיום עם 11 המדינות המשגרות לוויינים מתוצרת עצמית. הנשיא אחמדינג'אד אף הודיע כי הוא מעוניין להפוך לאסטרונאוט האיראני הראשון. בינתיים איראן עוד לא הגיעה לשלב של טיסות מאוישות, אך ב-2010 הודיעה על שיגור חללית ובה צבים, תולעים ועכברוש, ולפני ארבעה חודשים הכריזה כי שלחה לחלל קוף שימפנזה והחזירה אותו בשלום. ניתוח הצילומים של 'לפני' ו'אחרי' אמנם העלה שמדובר בשני קופים שונים, אך המומחים אינם מטילים ספק ביכולותיה של איראן לשלוח טילים לחלל, ונראה שאם הכלכלה שלה תישאר יציבה היא תמשיך להתקדם לעבר טיסות מאוישות. לטווח הארוך, יכולות כאלה יכולות להוות איום של ממש על ישראל.

"האיראנים ייחודיים בכך שיש להם משגר משל עצמם", אומר יו"ר סוכנות החלל, אלוף במיל' יצחק בן-ישראל. "יש להבדיל בינם ובין מדינות אחרות, בהן גם ערביות, שפשוט קונות לוויינים. במצרים, שפעם באמת הובילה את מחקר החלל בעולם הערבי, הכול מדשדש. אם הם ייצאו ממצבם הנוכחי, אולי גם חקר החלל יזוז אצלם".

אלי : לדעתך איראן באמת שלחה לחלל טיל ובו קוף?

 בן ישראל :"הם אכן שיגרו טיל שהגיע לגובה רב. יכול להיות שלא היה שם קוף שממש הגיע לחלל וחזר חי, אבל אין ספק שהם הצליחו לשים לוויין סביב כדור הארץ. גם אם לא הצליחו להחזיר קוף מהחלל בפעם הזאת, הם עשויים להצליח בפעם הבאה, או בזאת שלאחריה".

 חיל החלל

הגורם המרכזי בצה"ל המופקד על תפעול מערכות חלל הוא חיל האוויר. בשנת 2005 שונה שמו ל"חיל האוויר והחלל", ובמסגרת זו הוגדר אחד מייעודיו: "לפעול בטווח האווירי ובחלל להגנת מדינת ישראל, להשתלב בהרתעה מפני מלחמה ובהשגת מטרות המלחמה". 'ענף חלל' בחיל האוויר מרכז את כל הדרישות של הצבא בתחום התיווך החללי, נותן את התשובות המקצועיות בהתאם לדרישות הזרועות השונות של צה"ל – בעיקר הזרוע האווירית ואגף המודיעין – ועורך מחקרים בתחום השימוש בחלל. הוא האחראי להפעלת לווייני הביון של ישראל ממשפחת 'אופק' וכן לווייני תקשורת. תחום חדש שהולך ומתפתח בשנים האחרונות הם לווייני מיקרו ונאנו זעירים, המשמשים למטרות שונות.

 בכיר בחיל האוויר והחלל :"השימוש בחלל מאפשר לנו לא רק להתפתח מבחינה טכנולוגית ולזכות ביוקרה בינלאומית, אלא מהווה ממד אסטרטגי נוסף למדינת ישראל ,לווייני הצילום מאפשרים להגיע לכל מקום ולכל פינה שצריך לבדוק, וזאת בלי לחדור לריבונות של אף מדינה. בכך, התיווך החללי הוא סוג של איגוף. בעבר האיגוף בוצע דרך האוויר והים, היום האיגוף האולטימטיבי מתבצע דרך החלל.גם אחרי ששולחים את הלוויין לחלל, עושים בו שינויים במידת הצורך וממצים את כל מה שאפשר ונחוץ. אנחנו הרי חיים ברובע של פשע משתולל, עם נטייה להתפרצויות רצחניות. האיומים הקיימים נוגעים גם לאזורים נרחבים הרבה מעבר למזרח התיכון, ולפעמים המענה היחיד שאפשר לתת לבעיות שונות מגיע מתחום החלל".

 אלי :בזמנים אלו של קיצוצים בתקציב, מן הסתם עולה השאלה עד כמה השימוש בחלל באמת חיוני למדינת ישראל. מה התשובה שלכם?

בכיר בחיל החלל :"אפשר להשתמש בהקבלה בין התשתית החללית לתשתית של רשת החשמל. אלה דברים שהיום נראים כמובנים מאליהם, אבל זה בכלל לא כך. מה תעשה אם ינותק לך החשמל? ובמקבילה הלוויינית – מה תעשה היום אם ינותק לך הג'י-פי-אס? לטייסים, שזקוקים לניווט לווייני על מנת לדעת היכן בדיוק הם נמצאים, מדובר בהכרח של ממש. עבור זה, ועבור דברים רבים אחרים שהיום הם בגדר חיוניים, יש צורך בהרבה טכנולוגיות, עבודה וכסף.

"צריך לזכור שעומדות מולנו מדינות ותנועות בעלות אידיאולוגיה ג'נוסיידית. אלה, וקבוצות שונות במערב המקבלות מהן השראה, מצהירות בוקר וערב שמטרתן הסופית היא השמדתה של ישראל, ויש לקבל את הצהרותיהן במלוא הרצינות. לכן אנחנו צריכים להיות ערוכים לסוגי איום שונים – כולל טילים בליסטיים ארוכי-טווח שישוגרו לעברנו ואולי יישאו נשק גרעיני. אנחנו צריכים להיות מעל האיום, ולייצר זמני תגובה קצרים מאוד שבאמצעותם אפשר יהיה לעצור אותו בעוד מועד. רק החלל, בגלל היותו רחוק ומנותק, מאפשר זאת".

אחד הרעיונות שבהם דנו מומחי החלל של ישראל בהקשר זה הוא בניית מערך לוויינים אשר יירט טילים בליסטיים הנשלחים לכיווננו כאשר הם מחוץ לאטמוספירה. הלוויינים יצפו באופן קבוע על מדינות במעגל הלחימה וגם מחוצה לו, ואם יזהו טיל בליסטי משוגר מאזור הידוע כבסיס של נשק גרעיני, ישמידו אותו בעודו בחלל. לאחר מכן יושמד הבסיס. עד כה לא נמצא תקציב מספיק לפרויקט כזה, אך אולי הוא יימצא בעתיד, ככל שיתגבר האיום על ישראל.

 אלי :מדוע מכל הזרועות הביטחוניות, דווקא חיל האוויר מופקד על נושא החלל?

בכיר בחיל האוויר והחלל :"חיל האוויר התעניין מאז ומתמיד בחקר החלל - לא רק לצורכי לחימה, גם לצורכי שלום ומחקר. תמיד התעניינו בנושא הטיסה לירח ולמאדים, גם אם זאת לא הייתה שאיפה מעשית. רצינו שכף רגלו של איש חיל האוויר תדרוך על גרם שמיימי אחר, ובשלב מסוים זה אפילו התקרב קצת למימוש, עם אילן רמון. בעתיד אולי נחזור לזה.

"חלק מתפקידיו של חיל האוויר הם להפעיל כוחות ולכוון מאמץ המבוסס על שליטה מרכזית, וזה מתאים מאוד למה שאפשר לעשות עם לוויינים. מה שנכון, היינו צריכים להקדיש זמן ומאמץ כדי שהדרג המדיני יכיר בכך שעלינו להיות אחראים לתחום".

 אלי :איך אתה רואה את השימוש הצבאי בחלל בשנים הבאות?

בכיר בחיל האוויר והחלל :"יהיה שימוש יותר מאסיבי בתקשורת, כולל למטוסים, לספינות ולכוחות שיוכלו לדבר זה עם זה. במלחמה הבאה חיל האוויר יעבוד באופן יותר צמוד עם כוחות הקרקע ויצטרך להביא להם יותר מידע ולעשות זאת מהר יותר. אנחנו עובדים קשה על היכולת למפות מהחלל בשלושה ממדים את כל מה שמכונה בצבא 'אזור העניין', וכל לוויין שמתווסף נותן עוד קואורדינטה ועוד פיסת מידע לפאזל הכללי. בעתיד מפקדים בכירים יוכלו לכוון נשק מתא שליטה, כשהלוויינים יסייעו בגיבוש תמונת כוחותינו ויעזרו להבין את תמונת הקרב. זה נחוץ במיוחד כשהקרב מתנהל במקום מרוחק, והמאמץ להוציא גיחת צילום כדי לוודא שהמטרה הושמדה הוא אדיר. כשיש לך לוויין, בתוך זמן קצר ביותר יש לך תמונה. המפקד יאמר 'אני רוצה תצלום ממקום זה וזה', ובתוך שעות יקבל אותו אליו לטנק. יש לנו תשתית ליכולות האלו כבר היום, אך כדי לממש אותה עד הסוף צריך מארג לוויינים, שייתן למקבלי ההחלטות ולמפקדים בשטח תמונה הרבה יותר עדכנית.

"אסור לשקוט על השמרים, כי בלי השקעות נוספות ושימון התהליכים האלו, היתרון שלנו יאבד במהרה. האויבים שלנו לומדים, יש להם כסף, והם יחקו אותנו. לכן עלינו להיות כל הזמן על הקצה הטכנולוגי ולהמשיך משם הלאה בלי להרפות".

לוחמת חלל

לאורך השנים פורסמו בעיתונות הערבית חשיפות שונות על תוכנית החלל הישראלית, שקשה לדעת איזו מהן מבוססת על מידע אמין ואיזו על דמיון פרוע. כתבה בעיתון לבנוני מ-2003 דיווחה כי ישראל מתכוונת להציב מערכת לוויינים שתאפשר פיקוח רציף על כל הנעשה במזרח התיכון. עוד נטען כי בטווח הארוך מתכוונת ישראל לשגר חלליות מאוישות ולהציב בחלל מערכת אנטי-לוויינית שתשמיד בקרני לייזר לוויינים שישוגרו ממדינות ערב.

התרחיש הזה האחרון דווקא איננו מנותק מהמציאות. בישראל קיים תמיד החשש שאויביה ישיגו עדיפות בשדה הקרב, אם יקדימו אותה במירוץ לחלל. איום אחר נשקף מתופעות של פיראטיות וטרוריזם חללי, שעלולות להתפתח בעתיד. ידוע שבחיל האוויר דנו בפיתוח לוויינים אשר יוכלו להשמיד לווייני אויב, או לפחות לשבש את פעילותם.

לוחמת החלל שממנה חוששים בישראל יכולה להתבצע בכמה דרכים שונות. הראשונה שבהן היא מתקפת סייבר ממחשבים בכדור הארץ, במטרה לשבש פעילות לוויינים. לא מדובר בתרחיש בדיוני: כבר בשנת 2007 ניסו האקרים עלומים להשתלט על לוויין מזג האוויר 'לנדסאט 7', והצליחו לשתק אותו ליותר מ-12 דקות. שיטת הפעולה שלהם הייתה לחסום את משדר גלי הרדיו של הלוויין, ובכך לנתקו מכדור הארץ. בשנת 2008 ניסו האקרים סינים להשבית ולהשמיד לוויין מטאורולוגי של נאס"א. הלוויין איבד קשר עם הקרקע, ורק כעבור עשר דקות חזר לשליטת נאס"א.

אפשרות שנייה של לוחמת חלל היא ירי קרני לייזר מכדור הארץ. זה היה אחד הכלים של פרויקט 'מלחמת הכוכבים' האמריקני משנות ה-80. על פי דיווחים, בשנת 2006 כיוונה סין קרן לייזר רבת עוצמה לעבר לוויינים אמריקניים, בניסיון להשמידם. ב-2007 השתמשה סין בלייזר כדי להשמיד לוויין ישן שלה, והפעם גם הצליחה.

הפרויקט האמריקני התייחס גם לשיגור לוויינים שישמשו בעצמם ככלי נשק. מנגד תכננה ברית המועצות להציב תחנת חלל חמושה, מעין 'כוכב מוות' בדומה לזה שתואר בסרטי 'מלחמת הכוכבים'. לתחנה ניתן השם 'פוליוס', ומטרתה הייתה להשמיד באמצעות תותח ומערכות לייזר את אמצעי היירוט האמריקניים. במאי 1987 שוגרה התחנה, אך התרסקה באוקיינוס השקט.

האם ישראל עוסקת בסוג כלשהו של לוחמת חלל, אני שואל את הגורם הבכיר בחיל האוויר. האם היא נערכת למלחמה עתידית כנגד לווייני אויב?

"ישראל, כמו כל שאר המדינות הפעילות בחלל, מתנגדת לכל לוחמה בחלל", הוא משיב. "זה תחום שעלול להיות הרסני".

 אלי :ובכל זאת, גורמים עוינים עלולים להשתמש בעתיד בלוחמת חלל כנגדנו.

בכיר :"כל שאני יכול להגיד לך הוא שישראל אינה מתעלמת כלל מהאפשרות שגורמים עוינים יעסקו בלוחמת חלל בעתיד, אולי אף הלא רחוק. הם עלולים לפעול כנגד לוויינים ישראליים, וגם נגד לוויינים של מדינות אחרות שישראל משתפת עמן פעולה. אנחנו מתכוננים לכל אפשרות, בתקווה שיום זה לא יבוא".

"ישראל מתנגדת לשימוש בחלל לצורכי לוחמה", אומר גם יצחק בן-ישראל. "אנחנו שואפים לפעילות של שלום ושיתוף פעולה בחלל שמעל כדור הארץ, לטובתו ולרווחתו העתידית של כלל המין האנושי. אבל בהחלט יכול להיות שמדינות טרוריסטיות יפתחו בעתיד לוויינים וטכנולוגיות חלל שמטרתם תהיה השמדה. צריך לזכור גם שטרור לא חייב לבוא ממדינה. הוא יכול להגיע מגורמים פרטיים, מארגוני טרור, מארגוני פשע לאו דווקא אידיאולוגי, ואף מיחידים נחושים. הם יכולים להשתמש באמצעים כמו קרני לייזר או לוחמת סייבר, כדי לחבל בלוויינים שלנו או לנסות למנוע מאיתנו להשתמש בהם. אנחנו בהחלט פועלים נמרצות למיגון מערכות החלל שלנו וחיסון התקשורת בין הלוויין ובינינו, אך אי אפשר לפרט מעבר לכך. מהיכולות שיש כרגע בידי האויבים שלנו לא נשקף לנו סיכון רב, אך בהחלט ייתכן שמדינת ישראל תצטרך לפעול בשביל להגן על הלוויינים שלה, וליום הזה צריך להתכונן עשר שנים מראש".

ייתכן גם שבעתיד יהיו ארגוני פשיעה בעלי משאבים כספיים אדירים, בדומה לקרטלי הסמים באמריקה הדרומית כיום, שיצליחו לשלוח לוויינים למטרות של ריגול, טרור ואף התקפה. גם חזבאללה, שכבר היום יש בידיו טכנולוגיות מזל"טים מתקדמות, עשוי להשתדרג בעתיד ולעבור לשימוש בלוויינים זעירים, בעידוד הפטרונים שבטהרן. ביום שבו ארגון טרור או מדינה בעלי אידיאולוגיית השמדה יצליחו להתבסס בחלל, תמצא ישראל את עצמה במצב חדש, שבו היא צריכה למגן את עצמה מפני מתקפות גורמים עוינים בזירה נוספת.

הישראלי הראשון בחלל

"….מי יכול היה להאמין שאהיה לאסטרונאוט הישראלי הראשון של מדינת ישראל ?שאהיה הישראלי הראשון שישקיף תוך ריחוף אל כדור הארץ המופלא שלנו ואל המדינה הקטנה אך גדולה שלנו ,מדינת ישראל ! "

 מיומנו של אילן רמון  7.11.1997 "מתוך "מעלינו רק רקיע :היומנים של אילן ואסף רמון " ( הוצאת ידיעות אחרונות 2013 ע' 52

במקביל ללוויינים שנועדו למטרות צבאיות, שלחה ישראל את לווייני התקשורת מסדרת 'עמוס', פרי יוזמה של התעשייה האווירית. בעוד לווייני התצפית והריגול מצלמים את המתרחש על כדור הארץ ומשדרים זאת לתחנות קליטה ופענוח על הקרקע, לווייני התקשורת משמשים להעברת שידורי רדיו וטלוויזיה. גם משקל הלוויינים האזרחיים ששיגרה ישראל נמוך בהרבה מהמקובל בעולם, פועל יוצא של אילוצים כלכליים. מבין החברות במועדון החלל, ישראל היא המדינה הקטנה ביותר וזו שיכולה להשקיע את התקציבים המועטים ביותר. למרות זאת, כיום יש לישראל כעשרה לוויינים פעילים, והיא נמצאת במקום השביעי בעולם מבחינת היקף הפעילות בחלל.

אחד הפרויקטים הגדולים ביותר של ישראל בחלל הוא שיגורו של האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. כבר בשנות ה-80 קיבל פרופ' נאמן הצעות לצרף נציג ישראלי למעבורת חלל אמריקנית. אלא שנאמן לא רצה לשלוח אסטרונאוט ישראלי משיקולי יוקרה בלבד, אם לא נלווית לכך גם משימה, ניסוי מדעי שבו יעסוק האסטרונאוט כמומחה. כעבור עשור השתכנע ראש הממשלה דאז שמעון פרס כי יש הצדקה למבצע כזה. הוא ביקש מנשיא ארה"ב ביל קלינטון לשגר אסטרונאוט ישראלי, וב-1997 התקבלה התשובה מסוכנות החלל נאס"א, שהודיעה כי היא מוכנה להקצות מקומות לשני מועמדים מישראל לקראת טיסת המעבורת קולומביה.

לתפקיד נבחר ראש מחלקת אמצעי לחימה בחיל האוויר, אל"מ אילן רמון. כמחליפו האפשרי נבחר סא"ל יצחק מאיו. השניים הצטרפו להכנות של נאס"א, וב-16 בינואר 2003 היה רמון לישראלי הראשון בחלל. את הניסוי שביצע במהלך שהותו מחוץ לכדור הארץ תכנן צוות מדענים באוניברסיטת תל-אביב. מטרתו הייתה לחקור את האירוסולים – חלקיקי אבק מדברי המרחפים באטמוספירה ומשפיעים על היווצרות עננים ועל השינוי האקלימי שעובר כדור הארץ.

רמון לא זכה לשוב ממשימתו ההיסטורית. 16 ימים לאחר שיגורה, בעת שעשתה את דרכה חזרה לכדור הארץ, התרסקה המעבורת קולומביה וכל נוסעיה נספו. האסטרונאוט הישראלי הפך לגיבור לאומי.  נדמה כי לא היה עוד ישראלי מאז יצחק רבין שהפך לסמל באותו סדר גודל. נכתבו עליו ועל חייו ספרים רבים, בעברית ובאנגלית, לילדים ומבוגרים ,דמותו מופיעה ביצירות אמנות רבות ושונות ,מוסדות שונים קרואים על שמו. את מפעל הנצחתו אפשר אולי להשוות לזה של יצחק רבין או של יוני נתניהו, שנפל במבצע אנטבה, אבל לאף אחד מלבדם בעשורים האחרונים. אילן רמון הפך למעין קדוש מודרני חילוני, כאיש שעף אל בין הכוכבים, אך לא חזר מהם. בתקופה זאת של "ליקוי מאורות", כשיש כל כך מעט אישים, פוליטיים כלכליים או תרבותיים, שניתן להתמוגג לאורם ,דומה שאילן רמון האיש שמת בין הכוכבים זוהר שבעתיים.בין השאר נקרא על שמו כנס שנתי לנושאי חלל שמתכנס מידי שנה במכון פישר בהרצליה.בימים אלו יצא לאור 'מעלינו רק רקיע', ספר ובו יומנים ומכתבים של אילן רמון ובנו אסף, טייס חיל האוויר שנהרג בהתרסקות מטוסו ב-2009.

על שיגור של אסטרונאוט ישראלי שני עדיין לא מדברים, לפחות לא בגלוי, אבל ייתכן שבקרוב תירשם בחלל נוכחות ישראלית מרשימה מסוג אחר. הכול התחיל ב-2007, כאשר ענקית האינטרנט 'גוגל' הכריזה על מירוץ אל הירח המיועד לקבוצות פרטיות: 20 מיליון דולר הובטחו לקבוצה הראשונה שתצליח להנחית חללית על הירח ולשדר משם תמונות וידאו לכדור הארץ בזמן אמת. שלושה יזמים ישראלים, אגב דיון סוער בפאב, החליטו לקחת את האתגר. החברים גיבשו את הרעיון הראשוני, אספו כספים, וברגע האחרון הגישו טופסי הרשמה על שם עמותת Space IL.

מאז הצטרפו לפרויקט עוד 240 מתנדבים, שמבלים את שעות הפנאי שלהם בבניית המתקן. על פי התוכנית, תושלם המלאכה ב-2015 ומיד לאחר מכן יגיע השיגור. החללית הזעירה, שמשקלה 100 ק"ג, תקיף את כדור הארץ במשך 22 יום כשהיא מחוברת ללוויין, ואז תתנתק ממנו ותתחיל את המסע לירח, שיימשך 14-18 ימים. היא תנחת על הירח, תעמוד במקומה שלושה ימים ותשלח תמונות וידאו לארץ. אחר כך תנוע 500 מטר ותישאר בנקודה החדשה לנצח נצחים – אלא אם כן יבוא מישהו שיאסוף אותה.

"הניצחון בתחרות הוא משני מבחינתנו", אומר יהונתן וינטראוב, ממארגני הפרויקט. "המטרה העיקרית כאן היא לא דווקא להגיע הראשון, אלא לקדם את המדע ולתת השראה לחינוך. אנחנו נתקלים בהתלהבות גדולה, ויש רבים שמצטרפים לפרויקט. הבעיה היא שיש כיום פחות מדי בני נוער שרוצים ללמוד מדעים; רובם רוצים להיות סלבריטאים בטלוויזיה. למען ההישגים הגדולים שעם ישראל יכול וצריך להגיע אליהם במדע ובחקר החלל, אנחנו זקוקים להרבה יותר בני נוער שילכו ללמוד מדעים. אנחנו רוצים שדגל ישראל יתנוסס על הירח ואחר כך על המאדים".

וינטראוב, מהנדס העובד בתעשיית החלל בארץ ופעיל בתחום הלוויינים הזעירים, אומר שהמירוץ לירח במסגרת התחרות של גוגל אינו המילה האחרונה של Space IL. "אנחנו מתכננים לאחריו פרויקט גדול נוסף, אבל כרגע איני יכול למסור פרטים".

העתיד הישראלי בחלל

אם צריך הוכחה להשפעה ארוכת הטווח שיש לפרויקטים חלליים נועזים על בני הנוער, אפשר למצוא אותה אצל יו"ר סוכנות החלל הישראלית פרופ' יצחק בן-ישראל. ההתעניינות שלו בחלל החלה בגיל 8, כאשר צפה השמיימה מחצר בית הוריו, בניסיון לראות את האור המוחזר מהלוויין הסובייטי ספוטניק.

ב-2009 אמר בן-ישראל שישראל רוצה למצוא את עצמה בין שלוש המדינות המובילות בתחום החלל. כיום הוא סבור שהיעד הזה הושג, לפחות חלקית. "תוכנית חלל זה אמנם גם טיסות מאוישות, אבל בתחום הלוויינים אנחנו כבר בין השלושה המובילים בעולם, יחד עם ארצות הברית וצרפת. דו"ח אמריקני מ-2012 שמדד את כל התחומים של פעילות בחלל, דירג אותנו במקום השמיני – אחרי ארה"ב, סוכנות החלל האירופית, רוסיה, סין, הודו, יפן וקנדה, ולפני קוריאה הדרומית".

 אלי :מהו בעיניך ההישג המרשים ביותר של ישראל עד כה בתחום החלל?

בן ישראל :"יש לנו לווייני תצפית שמשקלם נמוך מאוד, ובזה אנחנו ייחודיים. רק לאמריקנים יש יכולות טובות יותר".

לצד הגאווה בהצלחות, בן-ישראל מודה גם בכישלונות. כזה הוא למשל סיפורו של טלסקופ החלל 'טאווקס', שאמור היה להיות משוגר על גבי לוויין הודי. "הטלסקופ הזה נועד לצלם קרינה מהחלל החיצון. לבסוף ההודים נאלצו להוריד אותו מהלוויין. מאחר שמשקלו היה כבד מדי. הטלסקופ למעשה יצא מכלל כשירות מאז, והפרויקט בוטל".

האם יש לכם תוכנית למקרה של שיגור שנכשל, ועלול חלילה לפגוע בריכוזי אוכלוסייה בארץ?

בן ישראל :"יש עוד ועוד מערכות גיבוי, שמונעות אפשרות של התרסקות בשטח מאוכלס. אנו משגרים לוויינים מסוף שנות ה-80, ועד כה לא היה שום מקרה כזה".

 אלי :יש הטוענים שתוכנית החלל הישראלית לא באמת מציתה את הדמיון, מאחר שהיא עוסקת רק בצפייה על כדור הארץ ולא בחקר החלל. האם ישראל מתכוונת להפנות גם מבט החוצה, לעבר כוכבים אחרים?

 בן ישראל :"התוכנית התחילה כביטחונית, אבל מאז היא עברה הסבה וכיום אנו עוסקים למשל בפרויקט משותף עם האמריקנים לחקר כוכב הלכת נוגה, ועובדים על טכנולוגיות שיעזרו לחקור ולמפות את אותו כוכב לא סימפטי. כל חללית שתגיע אליו צריכה להיות קלת-משקל, וכאן נכנסת המומחיות שלנו. פרויקט משותף אחר הוא חקר קרינה של סופר-נובה. המטרה היא ללכת בעתיד יותר על חקר החלל, אבל גם לא צריך לזלזל בחקר כדור הארץ. יחד עם הצרפתים, למשל, אנחנו בונים לוויין שיבדוק זיהומים בכדור הארץ ויעביר את המידע לשימוש כל המדינות סביב הים התיכון. הממשלה אישרה תקציב גדול, ובהנחה שלא יקצצו אנחנו מתכוונים להעמיק מאוד את התחום החזק שלנו, של נתונים אסטרופיזיים מהחלל. בעתיד אנחנו גם מעוניינים לשלוח אסטרונאוט אחד לפחות לתחנת החלל הבינלאומית, אם לא יותר.

אלי :איך אתה רואה את העתיד של תוכנית החלל הישראלית ?

 בן ישראל :ישראל צריכה לפתח תעשיית חלל שתחדור היטב לשוק העולמי, ותהפוך למרכיב חשוב בכלכלה שלה. בנינו תוכנית שלפיה תוך שנים ספורות אפשר יהיה להגיע לייצוא של 5 מיליארדי דולרים בשנה. היום שוק החלל העולמי מוערך ב-250 מיליארד דולר בשנה, וישראל ממוקמת בשמינייה הראשונה של התעשייה העולמית בתחום. גם אם נקבל רק עשרה אחוזים מנתח השוק, זה כבר אומר 25 מיליארד דולר בשנה. אף ענף אחר לא עושה סכומים כאלו. לדעתי עלינו להשקיע בכל שנה כ-150 מיליון דולר בתעשיית החלל, וזה יחזיר את ההשקעה אלף מונים. הסכומים שאנחנו משקיעים כיום אפילו לא מתקרבים לזה, וחבל. אין כמו תחום החלל כדי להחזיק בארץ כוחות מדעיים וטכנולוגיים מעולים, שפשוט עוזבים לחו"ל. הם יישארו אם תיבנה כאן תוכנית חלל רצינית, ואז גם לא תהיה בעיה של בריחת תעשיות ההיי-טק להודו ולסין. בנוסף, זה ימשוך את בני הנוער".

אלי :האם יש דרך שתוכנית החלל הישראלית תוכל לסייע גם לאזרח הערבי והמוסלמי  העני והמדוכא במזרח התיכון ?

 בן ישראל :תוכנית החלל של ישראל מסייעת  בצורה דרמטית לאנושות כולה ובוודאי גם לערביי המזרח התיכון . החלל מסייע להם גם היום מאחר שיש לוייני תקשורת  שמעבירים  להם מידע.הלווין שאנו בונים את עם הצרפתים בודקים  את הזיהומים בכדור הארץ ומעביר את המידע לשימוש כל תושבי הים התיכון.  

בן-ישראל מדבר על לפחות 15 לוויינים ישראליים נוספים שישוגרו לחלל, ועל המשך מגמת ההקטנה שלהם. "אנחנו בונים מנשא של ננו-לוויין, שאנחנו מקווים שיספק איכות גבוהה יותר בעלות פחותה. ולבסוף אנחנו משקיעים בחינוך בתחום החלל והלוויינים. זה חשוב למדינה לא פחות מאשר בניית לווייני תצפית ומודיעין".

"לשם השוואה, משקלו של הלוויין האמריקני הממוצע הוא כעשרים טונות, בעוד משקל הלוויין הישראלי הממוצע הוא כ-200 ק"ג בלבד", מסכם  פרופ' חיים אשד אבי תוכנית החלל הישראלית . "למרות הפער הזה, הלוויין הישראלי מסוגל לביצועים דומים לאלה של מקבילו האמריקני. ישראל יכולה לתרום לחלל בדברים הקטנים, ואחרי הכול, אלוהים כידוע נמצא בדברים הקטנים. העתיד הוא לדעתי בפיקו-לוויינים – לוויינים בגודל קופסת מהדקים שיוכלו לבצע משימות מגוונות וחכמות בשבריר מהעלות הנוכחית. יש לנו הטכנולוגיות לבניית לוויינים במשקל קילוגרם אחד, מאה גרם, ואפילו עשרה גרם. לבסוף נגיע ליכולת לשים מערכת שלמה של לוויין על שבב אחד".

ישראל צועדת בביטחה בדרך לחלל הן בתחום האזרחי אבל גם בתחום הצבאי וייתכן מאוד שתחום זה יכריע את המלחמה הבאה. כדאי מאוד שפרויקטים חלליים בדומה שיגור הלויין לירח ואחר כך למאדים יהפכו ללחם חוק בישראל על מנת להלהיב את הנוער.

ישראל היא מדינה זעירה אבל הדברים שיוצאים ממנה אינם בהכרך זעירים כלל וכלל והם מגיעים רחוק מאוד. אני מחכה ליום שבו אסטרונאוט ישראלי ידרוך על הירח ואחר כך על המאדים האם יתנוסס יום אחד דגל ישראל על הירח ?ועל מאדים ? ואולי גם איפה שהוא בנוגה ?

 ..האם  באמת עוד רחוק היום שבו הירח המלאכותי "מרחביה 1 "  יצא למסע בחלל הרחוק ?

אולי לא.

ציור מאת כרמל טיצ'ר (כרמלטי)

ביבליוגרפיה :ספרים על תוכנית החלל הישראלית

רשימת ספרים על תוכנית החלל הישראלית

בן-גוריון, עמנואל    סילונים מדבירי שחקים /    תל אביב :   מסדה, שני כרכים    תשכ"א-תשכ"ג
 כרך א. — כרך ב: תעופה על קולית והנעה ראקטית

 Major General Dani Haloutz, Commander of the Israeli Air
Forc SPACE VISION AND POLICY OPTIONS: ISRAELI PERSPECTIVES
Air and Space Strategy for Small Powers: Needs and Opportunities

r

מאיר כהן החיים בחלל :   לוינים, חלליות ואסטרונאוטים   מושב בן-שמן : מודן, 2002
תקציר : ישראל היא כיום גורם מוביל בתחומים שונים של חקר החלל וניצולו לטובת חיי היום – יום. החיים בחלל עוסק בחקר מערכת השמש ומרחביו האינסופיים של היקום, ונוגע בכל אחד מהתחומים המרכיבים את תעשיית החלל: לוויינים וחלליות, טילים ומעבורות חלל. כמו כן, מתייחס האלבום לאתגר הגדול העומד בפני האדם: כיצד לחיות בחלל. בפרק העוסק בנושא זה, מתוארים הקשיים הכרוכים בביצוע פעולות בסיסיות – אכילה ושתייה, רחצה, שינה ועבודה – בתנאים של העדר כוח משיכה, ומוצגים פתרונות מתאימים לקשיים אלה. הפרק "יירוט טילים בחלל" עוסק בכלי נשק שנחשבו עד לא מכבר ליצירי המדע הבדיוני, והוא מציין גם את חלקה של ישראל בפיתוח אמצעים ליירוט טילים, כחלק מהמערכת שנועדה לשמור על בטחון המדינה. מאיר כהן הוא עיתונאי, פרשן ומרצה בנושאי תעופה וחלל. הוא מקדיש מזמנו גם להדרכת חוגים לתעופה, חלל ומדע בדיוני בבתי ספר. ספריו הקודמים: "אלבום החלל", "מסתורי החלל", "אלבום המטוסים והטילים", "סופה במדבר" ו"העב"מים נחתו

 אילן רמון מכתבים מאילן רמון :  פברואר 1999-דצמבר 2002 מפקדת חיל האוויר, 2003

 מכתבים ששלח אילן רמון לבטאון חיל-האויר . החיבור צורף לגליון 149 מתאריך פברואר 2003 של כתב העת ביטאון חיל האויר

אבי בליזובסקי, ויפה שיר רז  : הקולומביה – סיפורה של משימה 107 הסיפור המלא ,כינרת 2003

האנושי בתחום החלל, וסיפור השתלבותה של ישראל ביוזמה המדעית הנועזת מכולן.

פרק מהספר :הטובים לטייס

אסק שמים : קיום המצוות בחלל / מאת הרב לוי יצחק הלפרין, ראש המכון ; (עריכה מורחבת, בתוספת השלמות והערות: הרב אברהם משה הלפרין. ירושלים : מכון מדעי טכנולוגי להלכה, תשס"ג. לזכרו של אל"מ אילן רמון… שנספה באסון התרסקות מעבורת החלל 'קולומביה'… אשר בעקבות שאלתו ההלכתית נערך המחקר

כתבה על החוברת http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2661319,00.html

..

דני שלום מעל האופק  50  שנות פעילות ישראלית בחלל : על המעטפת: גילויים חדשים על תוכנית החלל של ישראל  ראשון-לציון : באויר – פרסומי תעופה, 2004

תקציר : 50 שנה מלאו לפעילות הישראלית בתחומי החלל- פעילות זו כללה פיתוחים בתחומי הרקטות והטילים, הלויינים והחלליות ועד לשיגור של אסטרונאוט ישראלי במעבורת החלל האמריקנית. ספר זה מתאר את הפעילות הישראלית בתחום החלל בחמשת העשורים האחרונים, ובו גילויים שלא פורסמו עד כה על פיתוח טילים, לויינים ומערכות חלל בישראל. ספר זה, המופיע במלאת שנה לאסון "קולומביה", מוקדש לאל"מ אילן רמון ז"ל ולצוות מעבורת החלל.

פרק מהספר

    : Philip Chien. Columbia – final voyage :

 the last flight of NASA's first space shuttle  New York : Copernicus Books, 2006.                    

http://www.amazon.com/Columbia-Final-Voyage-Philip-Chien/dp/0387271481

מאמר על הספר

http://www.space.com/news/ft_060215_book_columbia.html

 מאיר כהן צעדים  בחלל : חקר החלל מראשיתו ועד ימינו,מודן 2007

משה גרנות הנער שחלם לעוף. : סיפורו של אילן רמון – האסטרונאוט הישראלי הראשון. דני ספרים 2007

ברנד, רבקה   אסטרונאוטים. /   תל-אביב : רמות – אוניברסיטת תל-אביב, תשס"ח, 2007.

סרט תעודי

הראשון בחלל  סיפורו של אל"מ אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון  [הקלטת וידאו] / בימוי- ניל וייסבורד ; הפקה- עזרא כליפא ירושלים : רשות השדור. הערוץ הראשון, תשס"ג 2003 סרט תיעודי  של 70 דקות  לזכר אילן רמון וששת האסטרונאוטים הנוספים של המעבורת קולומביה

אנחנו נגיע בזמן  [הקלטת וידאו]/ תסריט ובימוי – נפתלי גליקסברג; מפיקים – אודי זמברג ומיכאל תפוח

 ישראל: קשת, [?200 סיפור האסטרונאוטים ומעבורת החלל קולומביה

יואל  גת    אקדח בקרב סכינים :   גילת - סיפור של חוצפה ישראלית /    תל-אביב :   ספרית מעריב,   2005   תשס"ה..

 על חברת תקשורת לוינים.

תקציר : אקדח בקרב סכינים מביא את סיפורה עוצר הנשימה של 'גילת רשתות לווין', חברה ישראלית שהסתערה על העולם עם נחישות, יכולות והרבה חוצפה ישראלית. מותחן עסקי מהחיים. ביוגרפיה של סטארט - אפ שהפך לסיפור הצלחה שהדהים את העולם, משולבת עם סיפור אישי מרתק מפי יואל גת, אחד ממייסדיה והרוח החיה בחבורה שהוביל אותה בתעלות בדרך לכיבוש הפסגה. והיה שם גם בשעות הקשות של הנפילה. יואל גת, 53, יוצא יחידה טכנולוגית מובחרת, קיבל פעמיים את פרס ביטחון ישראל. הקים את גילת עם צוות שיצא איתו מהיחידה וניהל אותה מיום הקמתה ב1987 ועד לפרישתו ממנה ב2003 - .

ירון איתן עם אורי מירון ;גלים מתנפצים :   נפילתה של ג'יאוטק : חלום ענק למקם טכנולוגיה ישראלית בלב עולם התקשורת האלחוטית

 ירון איתן עם אורי מירון ;גלים מתנפצים :   נפילתה של ג'יאוטק : חלום ענק למקם טכנולוגיה ישראלית בלב עולם התקשורת האלחוטית / הקדמה מאת אהוד ברק ; מאנגלית: ברוך קורות     תל-אביב :   מטר,   תשס"ו 2006.
  

ראיון עם המחבר

עוד כתבה

עמוס קובץ קווים לאסטרטגיית חלל למדינת ישראל 2009

לא פורסם

אבי  הר-אבן    תכנית החלל האזרחית של ישראל :   שיתוף פעולה עם מדינות אחרות /  

  רמת גן :   מרכז בגין סאדאת למחקרים איסטרטגיים , אוניברסיטת בר-אילן,   2009.

דגנית פייקבוסקי על הפוליטיקה בינלאומית ומועדון החלל

יובל סקורצרו     ההגנה על הלווינות החזותית של מדינת ישראל /    [תל אביב] :   המכללה לביטחון לאומי,   2009.

התוכן : http://web.hevra.haifa.ac.il/~ch-strategy/images/publications/israel_satellite.pdf

מאיר  כהן   אטלס טכנולוגיות לחימה. :   הלוויינים, הטילים, הרובוטים הזעירים ומערכות הלחימה המתוחכמות של ישראל /   מושב בן-שמן : מודן, 2010.

תקציר : החידוש הגדול ביותר בפיתוח טכנולוגיות לחימה חדשות הוא המעבר לרובוטיקה. יותר ויותר כלי מלחמה הופכים להיות בלתי מאוישים, במטרה לחסוך חיי אדם בהפעלתם.
הספר שלפניכם מביא את החידושים הטכנולוגיים העיקריים. בצד המל"טים והמזל"טים (מטוסים זעירים ללא טייסים), מופיעים הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) – גדולים, כבדים וארוכי טווח, ובתחום היבשתי נמצאים הכרב"מים
(כלי רכב בלתי מאוישים). כל אלה מונחים מרחוק ומופעלים בידי חיילים מקצועיים, המסוגלים להנחות כלי טיס ענק למרחק אלפי קילומטרים, במשך עשרות שעות ברציפות.

אנסטסיה   בירגר,   מערך לווינים ליירוט טילים בליסטים בחלל /   עבודת גמר (מגיסטר למדעים)–הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל,  חיפה :   [חמו"ל],   תש"ע 2010.

תקציר המחקר :

המחקר עוסק בבדיקת האפשרות לבניית מערך לווינים אשר יירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. היירוט יתבצע ע"י פגיעה פיזית של לווין בטיל הבליסטי. על מנת לבנות מערך ההגנה נבחנה מעטפת ההגעה של לווין בודד. בעזרת אופטימיזציה נמצא תחום הגעה מרבי של לווין וכמות הלוויינים המינימאלית הדרושה לקונסטלציה תוכנית  המבטיחה כיסוי רציף.

יעקב צור תוכנית החלל הישראלית  בחמישה כרכים 2008-2012 הוצאת מופ"ת. ההיסטוריה המלאה של תוכניתה חלל הישראלית.

מאיר כהן    אטלס העידן החדש בחלל לילדים ולנוער. /   מושב בן שמן : מודן, 2012.

תקציר: לאחר שהירח "נכבש" היעד הבא בחלל הוא כוכב הלכת מאדים. עד שנת 2030, לפי תוכניתה של ארצות־הברית, תנחת חללית מאוישת על כוכב הלכת המסקרן. גם רוסיה, סין ואירופה חושבות בכיוון זה. עד אז ישוגרו חלליות מאוישות אל אסטרואידים וינחתו עליהם, וטלסקופים חדשים יבלשו בשמיים בחיפוש אחר חיים בחלל. העולם כולו מצפה לגילויים מרעישים בחקר החלל שלפתע נפתח לרווחה בפני האדם. היוזמה הפרטית פורצת לחלל ופותחת בו אופקים חדשים. האטלס שלפניכם סוקר חידושים אלה, והוא בגדר אלבום מרהיב וגם כלי עזר לנוער ולילדים, המתעניינים בנושאים אלה או המבקשים לכתוב עליהם עבודות.

דני שלום אנציקלופדיה יפעת 100 שנות  תעופה וחלל בישראל  2013–1913

לאחרונה יצא סרט חדש  על דמות הקומיקס " איירון מן " " איש הפלדה"  כפי שנקרא בגלגול הראשון שלו בעברית. ממש במקביל למלאת חמישים שנה להופעתו הראשונה במארס 1963.

הדמות של "איירון מן" עצמו (   שאותו מגלם כמו בחלקים הקודמים בסדרה רוברט דאוני ג'וניור ) היא נאמנה למדי למקור הקומיקסאי. אך לא כך הדמות של יריבו הגדול בסרט "המנדרין "  ארכי טירוריסט  ומעין מקביל סיני לאוסאמה בן לאדן  ,שעברה שינויים דרמטיים.ולדעתי גם מסיבות       פוליטיות  ואולי בראש ובראשונה כלכליות ,של חוסר הרצון לפגוע במעצמת העל הסינית ובציבור הסיני. 

וראו על כך את רשימתי במגזין "יקום תרבות ". ובתוספת גם נספח כל סיפורי "איירון מאן " בשפה העברית.

איש הפלדה נגד המנדריין :איירון מן 3"

דגל מצרים.

דגל אתיופיה

רוחות מלחמה מנשבות במצרים  של מורסי והאחים המוסלמים , והן הולכות ומתחזקות והן אינן מיועדות כעת דווקא כנגד ישראל שסיני חוצצת בינה ובין מצרים . גם לא כנגד סוריה למרות שמצרים הודיעה נחרצות שהיא תומכת במורדים הסונים כנגד ממשלתה.

 רוחות המלחמה הן כנגד מדינה שמצרים הייתה שקועה עימה במלחמה  רק בעבר הרחוק כמתואר באופרה של ורדי "אאידה" ,באתיופיה.

ממלכת כוש שמה הקדום של אתיופיה  אף השתלטה על מצריים במאה השמינית לפני הספירה ומנהיגה שלטו כפרעונים של השושלת  ה-25.  

אולם כיום שוב צצות רוחות מלחמה עזות בין מצרים לאתיופיה וזאת הודות להקמת סכר ענק באתיופיה שידאג שחלק גדול ממי הנילוס שעוברים באתיופיה לפני שהם מגיעים למצרים יישארו באתיופיה.וכך יביא הסכר  לפריחה חקלאית וכלכלית באיזורים השחונים של אתיופיה כמו זאת שבעבר נהנתה ממנה מצרים. המצרים כבר הודיעו שהם לא יעברו על כך בשקט ופתחו באיומי מלחמה. וייתכן שהם אכן מתכווננים לקיים .גנרל שלהם כבר הודיע שעדיף להם למות בשדה הקרב מאשר בצמא.

האתיופים מצידם נראים נחושים ואין  להם סיבה מיוחדת להפסיק כתוצאה ממצבה המיתדרדר של מצרים שמביא לירידה קשה במעמדה האיזורי.וייתכן שלמצרים עדיפה גם כן מלחמה איזורית  כנגד אויב חיצוני שתחזק שוב את מעמדו של המשטר מבפנים.

אם תפרוץ מלחמה בין מצרים ואתיופיה  ,איפה כאן האינטרס של ישראל ? במי עליה  לתמוך?

קודם כל  ישראל היא בעלת ברית לכאורה לפחות של שתי המדינות ,ואין  לה אינטרס להיראות כתומכת באופן ספציפי באחת מהן.   האינטרס   של ישראל הוא שמצרים תיהפך למדינה משגשגת ושלווה וחילונית בעלת יכולות מדעיות וטכנולוגיות להאכיל את אוכלוסייתה ואף לשלוח טכנולוגיות לחלל בתוכנית חלל שמשלה שתסייע לזאת של ישראל.

האינטרס  של ישראל הוא שאתיופיה תיהפך למדינה חזקה כפי שהייתה בעבר  שמזינה את עצמה ויכולה  לשמור על גבולותיה מפני מדינות מוסלמיות המקיפות אותה.עם פורצת מלחמה בין השתיים ,וזוהי בגדר מלחמה "רגילה" על אינטרסים רציונליים ,  כאשר במצרים שולט משטר וצבא חילוני באופן יחסי ,אין לישראל להתערב אלא לנסות לסייע לשני הצדדים  בתיווך ובהצעת רעיונות לפתרון בעיות המים שלהם.

זה אם זאת תהיה מלחמה "רגילה " ובמצרים יש משטר רציונאלי.

 אך על ישראל לבחור למי מבין שתיהן לסייע  אם :במצרים ישלוט שלטון מוסלמי קנאי של האחים המוסלמים או של הסלפים. משטר כזה אפשר לקבוע כמעט בוודאות  יהפוך את מלחמת המים בין מצרים לאתיופיה בשלב מסויים אם היא לא תתפתח לטובתו  למלחמה דתית מאחר שהאתיופים הם נוצרים.  סביר להניח שבמקרה כזה יקרא  השלטון המצרי האיסלאמי למוסלמי העולם לסייע לו כנגד האתיופים "הכופרים" והללו ינהרו לעזרתו כנגד האתיופים ללא קשר לעובדה שאין שום קשר בין מניעי המלחמה ובין הדת, כפי שקורה היום בסוריה.

משטר  איסלאמי קיצוני כזה יש כל סיבה לחשוב יפנה כנגד ישראל אחרי שיביס ,אם יצליח בכך, את האתיופים , וישלח כנגדה את כל אותם גדודים של מוסלמים זרים שהיגיעו על מנת לסייע לו ולכן אין שום סיבה לסייע לו.

מאידך האינטרס העליון של ישראל במקרה כזה יהיה לסייע מאחורי הקלעים לאתיופיה כנגד הג'יאהד העולמי שיכריז עליהם המשטר המצרי הקיצוני ,וסיוע כזה אפשרי לעשות באמצעות עולי הקהילה היהודית האתיופית שעלו לארץ ויוכלו לשמש כנציגים של ישראל באתיופיה המותקפת.

האינטרס של ישראל הוא שלא תקום מעצמה מצרית בעלת שלטון איסלאמי קיצוני שכן מדינה כזאת היא איום על האזור ועל העולם.  עדיף להביא להכרעת מלחמת מצרים אתיופיה לטובת האתיופים שמצרים האסלאמית המוחלשת תעמוד  ותשקע מכאן  ואילך בצילם.

עד לסיבוב הבא בעוד כך וכך שנים.

 ולסיכום :  המלחמה בין מצרים ואתיופיה לא תהיה אופרה  בכל מקרה  אבל אם המשטר שיקום במצרים יתגלה כאיסלאמי קיצוני ויזעיק לעזרתו את הג'יהדיסטים של העולם ,כי אז יש לעשות הכל שהתוצאות המתוארות באופרה "אאידה" יתהפכו ,והפעם שינצחו האתיופים ולמשך זמן רב.

ראו גם

משבר בנילוס :רוחות מלחמה בין מצרים ואתיופיה

זלמן שובל על העימות בין מצרים ואתיופיה

 אלי אשד על אאידה :אופרה על מלחמה בין מצרים ואתיופיה הקדומות

וראו עוד תחזיות על עתיד מצרים ואפריקה של אלי אשד :

והיה ומצרים תיקרוס

רועי רוזן אחד האמנים האניגמאטיים ביותר כיום של האמנות הישראלית. הוא גם  אחד האמנים   הישראליים המוערכים ביותר עלי אישית בגלל הקרבה שיש בינינו בתחומי עניין שונים.

 בזמנו פירסמתי סיפור פרודיה בשם "מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק " על אחת הדמויות שיצר האמנית הצרפתית  הסוריאליסטים שיש לה קשורים לכת הפרנקיסטים ולכישוף שחור בשם  "ז'וסטין פרנק , ואף הכנסתי אותה כדמות לספר שכתבתי עם אורי פינק ,ה"גולם שיפורו של קומיקס ישראלי".( מודן 2003). פרנק הופיעה שם כאמנית  בשם ז'ולייט חנוך " שיצרה סיפורים מוזרים במיוחד על דמות הגולם.  בספר מובא קטע מסיפור קומיקס שאותו יצרה חנוך.

רוזן מצידו יצר דמות של גיבורת על ישראלית בשם "ציונה" שעליה חיבר רומן ( ולא קומיקס).

לאחרונה  יצא רוזן לתערוכה חדשה שהוצגה בגלריה רוזנפלד בתל אביב וכרגיל מעוררת מחלוקת.זוהי תערוכת "הלילה של ולדימיר" , .תערוכה –סיפור  על אמן ישראלי רוסי גולה  בדיוני שיצר סדרה של ציורים  המתארת את עינוייו המזוויעים של שליט רוסיה ולדימיר פוטין ואהובתו בידי יצורים מזוויעים כפי שדומיינו בידי אמן רוסי ישראלי גולה בישראל  בסוג של כישוף  וודו מקפיא דם. נגד פוטין במציאות הבדיונית שאותה יצר רוזן.

 הציורים שאובים מספרי ילדים ידועים כמו "מקס ומוריץ " ו"יהושע הפרוע " בתערובות של הומור ואימה זוועתית וקשה לעיכול. לא ניתן אלא לתמוה מה היה ולאדימיר פוטין האמיתי חושב אם היה רואה את ציורי תערוכה זאת שהם רק הבסיס לפרויקט גדול יותר שיופיע בהמשך?

 ראו מאמר גדול שלי על רועי רוזן באתר ARTPORTAL

כישוף וודו נגד ולדימיר

חשבתם שמשחקי המחשב ישמידו את משחקי הלוח והקופסה ? אז חשבתם. היום מתברר שאם כמרים זועמים בימי הביניים ומחנכים ישראלים מזועזעים לא הצליחו לנצח את משחקי הלוח והקופסה, גם הטאבלטים והסמארטפונים לא ידחקו אותם מחדרי הילדים. מתברר שמה שהיה טוב לפרעונים ,למלכי שומר ולצלבנים ,טוב באותה המידה גם היום.

ולהלן סדרה של מאמרים  על משחקי הלוח והקופסה מראשיתם ועד היום בראשית המאה ה-21 כאשר הז'אנר נהנה היום מתחייה ומפריחה אולי חסרת תקדים בעיקר בקרב הקהל הדתי ובעיקר החרדי שאצלו משחקי הקופסה מצליחים יותר מאי פעם.

הסדרה הופיעה במקור כמאמר גדול בדפוס  ב"דיוקן -מקור ראשון ".

ועכשיו במגזין "יקום תרבות ":המשחק רק מתחיל :

החלק הראשון :משחקי הלוח מימי האדם הקדמון  

החלק השני -משחקי הקופסה בארץ ישראל

החלק השלישי :תחיית משחקי  הקופסה:משחקי הלוח והקופסה במאה ה-21 .

 הזמר הבריטי קליף ריצ'רד הופיע ביולי 2013  בישראל. לא הייתי במופע,אבל הוא עורר את ענייני שכן קליף ריצ'רד הוא הוכחה חיה ומדהימה לאורך חיי האדם. הוא הרי התחיל את פעילותו כזמר בשנת 1958 וכיום בשנת 2013  55 שנה לאחר מכן עדיין  פעיל ומצליח כזמר.אין הרבה יוצרים  מכל סוג בהיסטוריה האנושית שהיו פעילים במשך זמן רב כל כך.בגיל 73  הוא עדיין בכושר גופני מספיק טוב כדי להופיע על הבמה בארץ רחוקה ישראל בפני קהל גדול. חמישים שנה בדיוק לאחר הופעתו הראשונה בישראל בשנת 1963. שניתן לקרוא לה "השנה של קליף ריצ'רד " בישראל.

אני משער שבקהל שצפה  בריצ'ארד בהופעתו העכשווית בהיכל נוקיה בתל אביב ,היו גם אנשים שצפו בו בהופעתו לפני חמישים שנה. אני תמה :כמה מהם העלו אז בשנת 1963 על דעתם שהם יצפו בזמר הזה גם בעוד חמישים שנה ,העתיד הרחוק מבחינתם? ששומו שמיים  הוא אף ילחץ את ידו של ראש ממשלת ישראל באותה השנה ? ב-1963 הרי נציגי ממשלת ישראל התייחסו בזלזלול מוחלט לתופעה המוזיקלית שאותה ייצג קליף ריצ'רד.שר החינוך דאז כידוע מנע את הופעת עמיתיו של קליף ריצ'רד ,הביטלס בישראל.

אף לא אחד אני חושב. רובם מן הסתם אף לא ידעו עם  מדינת ישראל תמשיך להתקיים בשנת 2013. 

באותה השנה 1963  יצא לאור גם הספר של אלי  בן חנן  "התאומים בעקבות קליף ריצ'רד "הוצאת "ההרפתקן הצעיר " ( רמדור ").   התאומים הם צמד "צברים" תלמידי החמישית-מגלים יוזמה עצמית ומחליטים לערוך חקירה פרטית כאשר הם חושדים כי דבר מה אינו כשורה במודעות פרסומת על הופעתו של אליל הזמר קליף ריצ'רד.הם מגלים כי ההופעה היא הונאה של אמרגן נוכל וכי קליף ריצ'אד אינו מבקר בארץ.

אלא שקליף ריצ'רד אכן ביקר בארץ בניגוד למה שכתוב בספר.

זהו אגב אחד משני הספרים הבלשיים הבודדים שנכתבו בארץ לנוער  על זמרים זרים ידועים.השני הוא ספרו של "אבנר  כרמלי" ( שרגא גפני )  "הבלשים הצעירים מצילים את דני קי".

הצלחתו של קליף בישראל  הייתה כה גדולה עד שחובבי הרוק בארץ התחלקו לשני מחנות עויינים ,מחנה אוהדי אלביס  פרסלי האמריקני ומחנה אוהדי קליף הבריטי.המשורר רוני סומק מדווח שהוא היה במחנה אוהדי קליף דווקא.

הפופולאריות של קליף בישראל נמשכה גם ל-1967 כאשר הוצאת רמדור טרחה והוציאה שתי חוברות על קליף ריצ'רד. מאז התברר שלקליף ריצ'ארד בניגוד לאמני מוזיקה רבים אחרים  יש פינה חמה בלב עבור הישראלים . בשנת 1969 הוא צילם סרט דוקומנטרי מוזיקלי בישראל "זו ארצו" ; בו שר גרסה באנגלית לשיר "ירושלים של זהב".הוא גם הופיע בישראל ב-1988 במסגרת חגיגות הארבעים למדינת ישראל.

אבל מן הסתם לא רבים יודעים שחלק מאהדתו לישראל נובעת מאמונתו הנוצרית האדוקה. קליף ריצ'רד  הוא "נוצרי "שנולד מחדש". ובמסגרת אמונתו זאת גם כתב ספר בשם "זו דעתי " שבו הוא מטיף לאמונה בישו ותורגם לעברית בידי קבוצה מיסיונרית.וזהו אחד הספרים המיסיונריים הפופולאריים ביותר שפורסמו בעברית. בוודאי הספר המסיונרי הפופולארי ביותר שנכתב בידי "סלבריטאי ". ( וזהו גם הספר היחיד של ריצ'רד שתורגם לעברית בכלל ).

כה לחי קליף ריצ'רד' אני מאחל לך שתמשיך לזמר ולבדר אנשים עד מאה עשרים.

ספרים על ושל  קליף ריצ'רד בעברית:

1. הכל אודות קליף.

2. קליף ריצ'רד – האליל המזמר תל אביב : רמדור, [1967

 אלי בן חנן  התאומים בעקבות קליף ריצ'רד הוצאת "ההרפתקן הצעיר " ( רמדור ") 1963 התאומים

בסדרה זאת אגב יצא לאור רק ספר אחד נוסף "התאומים בעיר הנוער" למרות שההוצאה הבטיחה ספרים נוספים.

 קליף ריצ'רד , 1940-    זו דעתי /   עברית - דפנה ישראלי ; עטיפה - כרמי גיורא  ירושלים :   קרן אחוה משיחית,   [תשל"ח] 1978

 ראו עוד על קליף ריצ'רד :

קליף ריצ'רד בויקיפדיה

 וראו על  מאמרים על עוד זמרים פופולאריים :

חיי אלביס פרסלי כמחזמר

 ההיסטוריון הישראלי של הביטלס תופעת הביטלמניה בישראל

שבעים הפנים של בוב דילן

מדונה מלכת הקבלה

המלך יאשיהו נפצע בקרב מגידו.

בשנת 609 לפני הספירה התרחש במגידו  אירוע שהיה אחד המכריעים בתולדות ממלכת יהודה. מלך יהודה יאשיהו רפורמיסט דתי שהאמין שהוא המשיח התמודד עם פרעה מצרים נכה ,שהיה בדרכו לקרב מכריע עם הבבלים בניסיון לסייע לממלכה האשורית הגוועת.  

יאשיהו נשבה בידי המצרים והוצא  על ידיהם להורג.והם השתלטו על יהודה והשליטו שם מלך בובה מטעמם לפני שהמשיכו לקרב המכריע עם בבל בכרכמיש.קרב שבו הובסו.

יש החושבים שבמקום זה מגידו לשעבר מקום קרב מפורסם של הממלכה המצרית הקדומה  בראשות פרעה תחותימס השלישי עם הכנענים היה מקום קרב גדול ומכריע בין הישראלים והמצרים שבמהלכו נהרג יאשיהו. וקרב מכריע זה שימש לימים כמודל לקרב המכריע שאמור להתרחש באחרית הימים בין כוחות האור וכוחות החושך,גם כן במגידו לפי אמונת הנוצרים.קרב "ארמגדון " על שמה של מגידו.

על מה שקרה במגידו ישנן שתי גירסאות בתנ"ך. האחת הקדומה יותר  והקצרה יותר בספר "מלכים " והשנייה המפורטת יותר אך גם המאוחרת יותר היא בספר "דברי הימים". והן סותרות האחת את השנייה במידה משמעותית.

כל ספר  מציג גירסה שונה של מהלך העניינים ,לפי גרסת ספר "מלכים " לא התחולל כל קרב במגידו, יאשיהו נתפס במפתיע בידי המצרים  ונרצח על ידיהם מסיבות שאולי אף נשארו כתעלומה עבור אנשי ממלכת יהודה.שכן מחבר ספר "מלכים "אינו יודע אותם.  

ולפי גרסת "דברי הימים "  היה זה המלך יאשיהו שתקף את המצרים  ומת בקרב גבורה  מובס.

 נשאלת השאלה מה בעצם התרחש  במגידו באותם הימים  הגורליים  ? מי תקף את מי ?  מדוע התמודד יאשיהו עם המצרים והכניס את ראשו למאבק בין  שלוש  מעצמות על  שונות שבו לא היה לו עניין להיות מעורב?

ואולי עורר יאשיהו את חמתם של המצרים  בגלל עניין אחר לגמרי , בגלל  הרפורמות שביצע בממלכת יהודה ,שהזכירו להם רפורמות שבוצעו במצרים כמה מאות שנים קודם לכן ?

האם ייתכן שאת זעמם של המצרים עורר  טקס חג הפסח הממלכתי שאותו ניהל יאשיהו ביהודה  לראשונה , טקס שבו תואר סיפור  יציאת מצרים והמכות שחטפו במהלכה המצרים ,  ושעוררה במצרים זכרונות שהם היו מעדיפים לשכוח על פרעה כופר שצץ במצרים  800 שנה קודם לכן?  האם התעוררו חשדות של פרעה נכה כנגד מלך יהודה הרפורמיסט שהוא עלול להתגלות כגלגול חדש של אותו פרעה ? 

ב-23 לחודש יולי ייתן אלי אשד הרצאה בנושא זה,שבה  יסקור את הידוע  מערכות היחסים בין מצרים וממלכת יהודה מימי שלמה המלך ועד לקרב מגידו ולאחריו . מימי הפלישה של פרעה שישק לארץ ישראל  בשנת  925  לפה"ס ועד לקונפליקט במגידו ב-609 ולאחריו..

 ההרצאה תינתן  בפני החברה לחקר התנ"ך בבית בן גוריון בשדרות בן גוריון 17  בתל אביב. בשעה 11 בבוקר.

הציבור מוזמן.

המלך יאשיהו ופרעה נכו השני שני היריבים במגידו.

סדרת המדע הבדיוני של יצחק אסימוב "המוסד " נחשבת כסדרת המדע הבדיוני המפורסמת ביותר של המאה העשרים.

וניתן לראות בה גם משל על ההיסטוריה הציונית  של הישוב היהודי בארץ ישראל ושל מדינת ישראל.

ראו דיון מפורט על כך במאמר בכתב העת "אלכסון ":

כוכב הלכת הנבחר "

סופר המדע הבדיוני האימה והמותחנים ריצ'רד מאתיסון נפטר ב-23 ביוני 2013  והוא בן 87 . מתיסון לא היה סופר אימה רגיל אלא אחד החשובים והמשמעותיים ביותר במאה העשרים  עם כי אופן יחסי כתב מעט מאוד סיפורי אימה. מתיסון הוא הספרות הפרנואידית בהתגלמותה.

.הוא הוא  האיש שחשב לראשונה ויצר  את האימה המזוויעה ביותר של סרטי האימה בשנים האחרונות.  הרעיון של אנושות המותקפת בידי וירוס והופכת ל"זומבים " ל"מתים חיים "  יצורים חסרי אינטליגנציה שכל מה שמעניין אותם זה לטרוף בני אדם שלא נפגעו ולהפוך גם אותם ליצורים רצחניים כמוהם.

מאמר מחווה -הספד לתיסון ראו באתר "יקום תרבות "

האיש שיצר את הזומבים -מחווה לריצ'רד מתיסון "

ידידי המשורר המסאי המתרגם והעורך גיורא לשם ,היה דמות חשובה בחיי ואחד האנשים שהקימו עימי את מגזין "יקום תרבות " שהוא היה עורך השירה הראשון שלו. בלעדיו המיזם הזה לא היה קם לתחייה.

הוא נפטר לפני כשנה ולאחרונה יצא קובץ שירים ורשימות שלו ועליו לזכרו.והנה נוסח הרצאה שנתתי על גיורא לשם בערב לזכרו של ידידים ובני משפחה

"משורר בורא עולם במילה והמילה דם ודממה " :ההספד הסופי על גיורא לשם

ב-21 באוגוסט 2013 מלאו 80 שנה להופעתו הראשונה בדפוס של הנוסע בזמן  ובמרחב הראשון של עולם הקומיקס בריק ברדפורד ב-21 באוגוסט 1933.

בריק ברדפורד נסע בזמן ובמרחב במרחבי היקום וגם ביקומים אחרים ובעולמות שבתוך האטומים במשך 54 שנים רצופות כגיבור קומיקס אמריקני. אך כיום הוא נשכח לחלוטין ושלא בצדק.בראש ובראשונה משום שבמשך 35 שנים ארוכות יצר את עלילותיו אמן גרוע במיוחד.

הנה מאמר לכבודו במגזין "יקום תרבות "

בריק ברדפורד : שמונים שנה לנוסע הראשון בזמן ובמרחב  

 הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " אוגוסט 2013.

החדשות הרעות הן שישראל לא ערוכה למתקפת זומבים. החדשות הטובות הן שקיימות תוכניות מגירה להתפרצות של כמעט כל מגפה אחרת שתאיים להכחיד את אוכלוסיית המדינה. רגע לפני ש'מלחמת העולם Z' מפנה את מקומו לסרט הזומבים הבא, אלי אשד יצא לברר האם בראד פיט אכן יכול לסמוך עלינו בעת צרה, ומדוע אנחנו בוחרים לפחד דווקא ממתקפת גופות.

 יוצרי הזומבים

כשהיה ריצ'ארד מתיסון בן 16, אי אז בימי מלחמת העולם השנייה, הוא צפה בסרט על דרקולה. הפחד שעורר בו הערפד היה מצמית, אך כשנרגע החל לחשוב על סיפור אימה משלו. אם דרקולה אחד הוא כל כך מפחיד, אמר לעצמו, כי אז עולם שלם מלא בערפדים יהיה מפחיד הרבה יותר. בהמשך פיתח את הרעיון ועיגן אותו בהיגיון מסוים: וירוס מסתורי הוא שתוקף את בני האדם והופך אותם לא לערפדים אלגנטיים כמו דרקולה, אלא ליצורים חסרי מוח שכל מה שמעניין אותם זה לטרוף בני אדם אחרים ולהעביר גם אותם לצד שלהם.

הרעיון המזוויע הופיע לראשונה בספרו 'אני אגדה', שפורסם ב-1954 (תורגם לעברית בידי יעל ענבר, 2007). גיבור הספר הוא האדם האחרון שנותר בכדור הארץ, אחרי שמגפה מסתורית הפכה את כולם לערפדים קטלניים. לגיבור יש סדר יום ברור: במהלך הלילה מנסים שכניו-לשעבר שהפכו לערפדים לתקוף אותו בביתו הממוגן היטב, ובמהלך היום הוא יוצא לחפש אותם ולהרוג אותם, רצחני בדיוק כמוהם. מתיסון אף סיפק הסבר מדעי מפורט להיווצרותה של המגפה, והביסוס הרציונלי שאין לו שום קשר לעל-טבעי הוא שהפך בעיני רבים את 'אני אגדה' לסיפור הערפדים המפחיד ביותר שנכתב עד אז.

מתיסון, שנפטר ב-23 ביוני השנה והוא בן 87, נחשב לאחד הסופרים החשובים והמשמעותיים ביותר של ספרי האימה. בין מעריציו הגדולים ניתן למנות את סופר האימה המפורסם סטיבן קינג, שראה ביצירתו את "הספרות הפרנואידית בהתגלמותה". אף שהיצורים המפחידים של 'אני אגדה' כונו אצלו 'ערפדים', בכל מאפייניהם הם היו החלוצים של ז'אנר הזומבים. בעקבות הספר הזה נוצרו מאז אינספור סרטים וספרים המתארים את חורבן המין האנושי בעקבות מתקפה של מתים-חיים, כשלאחרונה עלה למסכי הקולנוע 'מלחמת העולם Z', סרט הזומבים היקר בהיסטוריה. בעולם הערבי כבר מעורר הסרט הזה זעם רב – לכאורה בגלל הדימוי החיובי שהוא יוצר לישראל ולגדר ההפרדה, אבל אם רוצים, אפשר להצביע גם מקור אחר לכעס: הדמיון הרב בין הזומבי הקטלני לבין המחבל-המתאבד, שבשם רעיונות אסלאמיים יוצא למסע הרג בלתי מתפשר.

מתקפות המתים החיים

בראשית שנות ה-90 היו אלה דינוזאורים משתוללים שהציתו את הדמיון, בעיקר בסרט 'פארק היורה' והמשכיו. אחר כך הגיע תורם של הערפדים לככב בסיוטים האנושיים המוצגים על המסך, החל בסדרה 'באפי ציידת הערפדים' והמשך בסרטי 'דמדומים' ובסדרת הטלוויזיה 'דם אמיתי'. וכעת שוב נפתח עידן חדש של אימה, כשהפעם כוכביו הם הזומבים. ברוב היצירות העוסקות בהם, מדובר בצבאות שלמים של מתים שקמו לתחייה ומסתערים על בני האדם. קורבנותיהם הופכים מיד למתים-חיים כמוהם ומעצימים את כוחה של המתקפה, שמאיימת על עצם קיומו של המין האנושי.

תמונה מ"ליל המתים החיים " של ג'ורג' רומרו.

כאמור, לא מדובר ברעיון חדש. מי שלקח את הז'אנר הלאה אחרי 'אני אגדה' היה גורג' רומרו, במאי לא ידוע של סרטים דלי תקציב שפעל בפיטסבורג, רחוק מכל הזוהר ההוליוודי. רומרו היה הראשון בין יוצרי האימה שעשה שימוש במונח 'זומבים', מילה שלקח מהתרבות של האי האיטי. 'ליל המתים החיים' (1968) שלו היה סרט בשחור-לבן, שנעשה בתקציב אפסי אך זכה למאות חיקויים ונחשב היום כיצירה קלאסית של ז'אנר האימה.

הזומבים של רומרו היו אמריקנים רגילים שמתו וקמו לתחייה בהמוניהם, לרוב מסיבות לא ברורות – אולי כתוצאה מניסויים מדעיים ואולי בגלל קרינה מהחלל, אבל זה לא באמת היה חשוב. שלא כמו מפלצות קולנועיות קודמות שפעלו ביחידות וקטלו קורבנות בודדים, אלה של רומרו תקפו בהמוניהם וזללו בני אדם על ימין ועל שמאל, כולל קרובי משפחה. הם הוצגו כיצורים איטיים ומתנודדים, אך בלתי מנוצחים בגלל מספריהם העצומים. מי שרק ננשך על ידי הזומבים הקניבלים ולא נטרף, הופך מיד למת-חי כמוהם ומצטרף למסע ההרג. גיבור הסרט, אגב, מצליח לשרוד עד לדקות הסיום, אך נורה למוות בידי כוחות הצבא, שכמובן מגיעים מאוחר מדי.

'ליל המתים החיים' היה יוצא דופן בזמנו, לא רק בגלל הקטעים המצמררים של רצח וקניבליזם שהוצגו בצורה פורנוגרפית ממש לזמנה, אלא גם בסירובו המוחלט לתת לקהל איזשהו רמז לסוף טוב. המסר של הסרט, שחזר גם ביצירותיו הבאות של רומרו, היה ברור: המתים כאן כדי לזלול, והחיים הם אלה שילכו לעזאזל.

כה גדולה הייתה הצלחת 'ליל המתים החיים', שכעבור שנים נוצרה לו גרסה חדשה וצבעונית, בבימויו של האמן תום סאביני. אף שזו נעשתה בתקציב גדול הרבה יותר, היא לא התקרבה לעוצמה של הסרט המקורי. רומרו מצדו יצר סרט המשך, 'שחר המתים' (1978), שתיאר את השתלטות הזומבים על העולם. המתים-החיים מטילים מצור על מרכז קניות ענק, שהלקוחות הנמצאים בו הם מעין מיקרוקוסמוס מאוד לא מחמיא של החברה האמריקנית. בסרט הזה כבר מוצגים הזומבים בצורה שונה למדי: הם עדיין קניבלים רצחניים ומפחידים, אבל בו בזמן הם בעצמם מעין קורבנות של החברה הצורכת ללא גבולות, ולא סתם גופות מזוויעות. גם ל'שחר המתים' נעשתה גרסה חדשה ומצליחה, שבה הוצגו הזומבים דווקא כיצורים מהירים מאוד, ולכן רצחניים ומפחידים הרבה יותר.  

רומרו עצמו יצר עוד שני סרטי המשך: 'יום המתים' (1985), שזכה להצלחה פחותה בהרבה מקודמיו, תיאר בסיס צבאי שאנשיו נאבקים בזומבים אבל עסוקים הרבה יותר במאבקים פנימיים; ו'כוכב המתים' (2005), שבו המתים-החיים השלימו כמעט את השתלטותם על העולם, ורק קבוצה אנושית קטנה ממשיכה להילחם בהם ללא תקווה רבה מתוך עיר מבוצרת היטב. הנוסחה הקבועה בסדרת הסרטים היא שבני האדם, ברובם המוחלט, מתגלים כגרועים יותר מהזומבים הרצחניים. לצד קטעי האימה והזוועה הבלתי נמנעים, מציג רומרו ביקורת סטירית חריפה כנגד תרבות הצריכה האמריקנית, ונושאי דגלה מוצגים כזומבים האמיתיים, שמקבלים את העונש המגיע להם.

בנוסף לסרטים פרסם רומרו גם סדרת קומיקס, על פי תסריט שלא צולם. במרכזה עומד גיבור חיובי, זומבי אינטליגנטי הנאבק בחיים המטורפים ובמתים הקניבלים כאחד. לחנויות הספרים הגיעה גם סדרת אנתולוגיות שנכתבו בידי סופרי אימה שונים, ובהן סיפורים המתרחשים בעולם שיצר רומרו.

בעקבות הצלחת הסרטים הופקה סדרה מקבילה בשם 'שובם של המתים החיים'. מאחוריה עמד ג'ון רוסו, התסריטאי של 'ליל המתים החיים', שהחזיק בזכויות על המותג 'המתים החיים' (בעוד רומרו יכול היה להשתמש רק במילה 'המתים'). הזומבים הפכו גם לכוכבי משחקי וידאו, שהתפתחו לסדרת הסרטים המצליחה 'האויב שבפנים', בכיכובה של מילה יובוביץ'. גם כאן נשמר  הפורמט של מתים הקמים לתחייה כתוצאה מניסוי מדעי שיצא מכלל שליטה ומאיימים להשתלט על העולם, בעוד קבוצה אנושית קטנה מנסה להיאבק בהם.

בארה"ב נראה כי ז'אנר הזומבים מצליח ואופנתי יותר מאי פעם. בטלוויזיה האמריקנית משודרת סדרה מצליחה בשם 'המתים המהלכים', שמתארת את מאבקם של שורדים בעולם שבו משתוללים הזומבים בהמוניהם. גם בסדרה 'משחקי הכס' מטיל צבא של גוויות את אימתו על בני האדם.

הקרב על דיזנגוף סנטר

טרנד המתים-החיים לא נעצר בתרבות הפופולרית, והגיע גם לעולם המדעי. מכונים מכובדים עסקו ברצינות בשאלה כיצד יוכל המין האנושי להתמודד עם התפשטות מגפת זומבים דומה לזו המתוארת בסרטים. מחקר כזה בוצע ב-2009 באוניברסיטת אוטווה שבקנדה, שם צוות חוקרים בראשותו של פיליפ מונץ ניסה להעריך מי ינצח במאבק בין זומבים לבני אדם, והאם המין האנושי ישרוד את המתקפה. הם הציבו כמודל מתמטי עיר בת כמיליון תושבים, שבה פורצת המגפה; אנשים שננשכים בידי זומבים הופכים לזומבים בעצמם בתוך 24 שעות, מבלי שהדבר יהיה גלוי בתחילה.

המסקנה הייתה שאם הרשויות לא יצליחו לעצור את המגפה בשבועות הראשונים ולא ישמידו את הזומבים מיידית, כי אז המין האנושי עלול להיכחד. על פי המודל, כל מי שיישאר בעיר אחרי שבעה עד עשרה ימים יהיה מת או מת-חי. הפתרון היחיד, לשיטת החוקרים, הוא להשיב מלחמה במהירות ובאפקטיביות. אם בתוך זמן קצר אחרי הופעת הזומבים הראשונים יתחילו בני האדם במדיניות השמדה כלפיהם, כי אז אפשר יהיה להביסם. או כפי שהגדירו זאת החוקרים במאמרם   Mathematical Modelling of an Outbreak of Zombie Infection  שפורסם בקובץ המדעי Infectious Disease Modelling Research Progress: "הדרך האפקטיבית ביותר למנוע את התפשטותם של הגלמים היא להכות בהם קשה, ולהכות בהם ללא הרף".

בינתיים הצליחו הזומבים להציב כף רגל מרוטשת גם במציאות. ברחבי העולם מתקיימות בשנים האחרונות 'תהלוכות זומבים' שמשתתפיהן, מאופרים כגוויות ולבושים בקרעי בגדים, צועדים ברחובות לרגל חג כלשהו. הרעיון נולד ככל הנראה ב-2006 בפיטסבורג, העיר שבה צולמו סרטי הזומבים הראשונים של רומרו. גם לתל-אביב הגיעו המצעדים הללו בשנת 2010. אז צעדו ברחובות 300 איש בלבד, ואילו בשנת 2012 כבר השתתפו בתהלוכה למעלה מ-5,000. ספרי תעמולה אנטישמית שפורסמו באיראן אף השתמשו בתמונות מאותם מצעדים אלו כדי לאפיין את היהודים כיצורים קטלניים.

הרעיון של מתים-חיים התוקפים את מרכזי הערים הגיע בשנים האחרונות גם לתרבות הפופולרית הישראלית. כך למשל בנובלה הגראפית של דדי ונגר, 'פטאימו: אגדה אפוקליפטית' (הוצאת Darkomics, 2009), מוצג סיפורו של פטאימו – נער שמנמן, רגיש ודחוי חברתית, המגלה יום אחד שכולם סביבו הפכו לזומבים רצחניים. המתים-החיים נוצרו בעקבות תקלה מחרידה במהלך עסקת נשק רדיואקטיבי, מה שמעביר מסר פוליטיקלי-קורקט על יצרני הנשק וקשריהם עם השלטון. לצד פטאימו מככב בסיפור הקומיקסאי ונגר עצמו, כצייד זומבים נועז וקטלני שמחסל אותם בשיטתיות. הסיפור מגיע לשיאו בהתקפת זומבים על הגיבורים האנושיים האחרונים, הנצורים בדיזנגוף סנטר בתל-אביב. אחת הזומביות שמגיעות למקום היא מלכת הכיתה, שתמיד בזה לפטאימו וכעת מנסה לפתות את הנער השמנמן, אך הוא מתגלה כבעל אופי חזק.

"תמיד אהבתי סרטי אימה, במיוחד סרטי זומבים ו'בי מוביז', שגם משלבים הומור ומודעות עצמית", מספר ונגר. "רציתי ליצור קומיקס אימה ישראלי, שיתאים למציאות כאן: חיילים חטופים, עסקאות החזרת גופות, עסקאות נשק, תאוות בצע, שחיתות פוליטית, וכמו בסרטים – תמיד תהיה איזו תאונה שטותית שתעיר את המתים. לאחר שלוש שנים של סקיצות ואיסוף רעיונות, הוצאתי את פטאימו".

 אלי :מה הופך את היצורים האלה למעניינים כל כך בעיניך?

ונגר :"מה שמרתק אותי בזומבים – ואני מתכוון לזומבים הקלאסיים בעיקר – הוא המראה המעורר רחמים. הצליעה, גרירת הרגלים, הגניחות, התנועות המסורבלות – כל זה מעורר אצל הצופה חמלה אנושית, עד שהוא מגלה שהם בכלל לא אנושיים ורק רוצים את המוח שלו, כי להם כבר אין".

גם מערכת היחסים בין הניצולים היא בעיניו מרתקת. "בדרך כלל מדובר באנשים שהתחברו מכוח הנסיבות. הם מסתגרים יחד במקום סגור, ושם מתחיל המתח ביניהם – מי מסתיר את הנשיכה? מי יקריב אותך כדי להציל את עצמו? בחרתי למקם אותם בדיזנגוף סנטר, המקביל למרכז הקניות בסרט 'שחר המתים', כי אם תסתכלו טוב-טוב על פרצופים של אנשים בקניונים זה יגרום לכם להאמין שזומבים קיימים".

פלשתין מוקמת ונעלמת

זומבים עומדים גם במרכז ספרו של יואב כ"ץ 'נתב"ג' (עם עובד, 2011), המתאר פלישה לא מוסברת של מתים-חיים לנמל תעופה ישראלי. בקולנוע הישראלי הם מיוצגים בין היתר בקומדיית האימה הקצרה 'מורעלים', בבימויו של דידי לובצקי (2011), שם נוצרו הזומבים כתוצאה מפגם בחיסונים שניתנו לחיילים. גיבור הסרט הוא עובד רס"ר בשם דני, שמנסה להיחלץ מזירת המגפה שאליה נקלע. ב-2012 יצא למסכים 'בשר תותחים' של איתן גפני, סרט באורך מלא המגולל את סיפורה של יחידה צה"לית מובחרת היוצאת ללבנון ללכוד מבוקש, ומגלה לחרדתה כי הגיעה למדינה מוצפת זומבים. הקשר עם הפיקוד בארץ מתנתק, והחיילים צריכים לנסות ולשרוד בכוחות עצמם.

אבל את הקשר האמיץ ביותר בין המציאות הישראלית לבין הזומבים יצר כמובן שובר הקופות של הקיץ הנוכחי, 'מלחמת העולם Z'. הסרט מבוסס על ספר בשם זה של מקס ברוקס, שהופיע בעברית גם תחת השם 'מלחמת הזומבים הגדולה'.

המחבר הוא בנו של הבמאי הידוע מל ברוקס, אך בניגוד לאביו, ברוקס הצעיר אינו עוסק בפארודיות אלא באימה בעלת משמעויות גיאו-פוליטיות, שמתעצמת הודות לריאליזם העמוק שהוא מחדיר לעלילה.

ברוקס כבר עסק בעבר בנושא של מגפת זומבים המשתלטת על העולם, תוך שהוא מקפיד לשוות ליצירתו מראה אמין. תחילה כתב מדריך רציני-כביכול בשם

The Zombie Survival Guide (2003),

המסביר כיצד לשרוד מתקפת זומבים. לספר זה הוא הוציא מעין ספרון-המשך בשם The Zombie Survival Guide: Recorded Attacks (2008), המתאר בצורה גראפית התקפות של מתים-חיים ברחבי העולם לאורך ההיסטוריה האנושית, החל מהתקופה הפרהיסטורית דרך מצרים העתיקה וגליה הרומאית, וכלה בארה"ב של המאה ה-20. במציאות הבדיונית שיצר ברוקס, מגפת הזומבים היא סכנה קבועה המאיימת על האנושות מראשיתה.

גם הספר 'מלחמת העולם Z מ-2006   שהפך לרב מכר ענק, מתחזה ליצירה דוקומנטרית. הוא כתוב כדו"ח יבש של נציג האו"ם, שנודד בין מדינות בעולם ושומע כיצד התמודדו עם מגפה שכמעט השמידה את המין האנושי. בעקבותיו נוצר הסרט, שסבל מבעיות הפקה מרובות ומהוצאות לא מתוכננות, אך זכה להצלחה מספקת בקופות.מאבקה של מדינת ישראל כנגד הזומבים תופס בו מקום מרכזי.

מדינת ישראל כנגד המתים החיים

האסטרטגיה הישראלית כנגד הזומבים מוצגת, בעיקר בספר, כאחת המוצלחות ביותר. בראיון שעורך החוקר מטעם האו"ם עם סוכן ביון ישראלי בשם יורגן ומברון – שם שאינו נפוץ במיוחד בישראל – מתברר ש'המוסד' היה בין הראשונים להבין את עוצמת הסכנה, והצליח לשכנע את ממשלת ישראל כי יש לבודד פיזית את המדינה משאר העולם. ישראל יצאה מהשטחים, הקיפה את עצמה בחומה אדירה, והודיעה כי תקלוט לשטחה כל יהודי וגם כל פלשתיני שיחפוץ בכך, כולל פליטי 48'. מדוע גם הם? בספר מוצג הדבר כמחווה הומניטארית או פוליטית, ואילו הסרט מספק הסבר אחר: ישראל זקוקה לכל אדם חי כדי להילחם בגלמים המתרבים בטור גיאומטרי.

תגובתה המהירה והיעילה של ישראל נעוצה, לפי הספר, במלחמת יום כיפור, כשהתקפת הפתע של מדינות ערב כמעט הביאה להשמדתה. מאז הוחלט בגופי המודיעין הישראליים להיות זהירים יותר, ולחפור לעומק גם בשמועות מופרכות, למשל כאלה המספרות על גופות שקמות לתחייה כמכונות הרג רעבתניות. בתחילה זוכה ישראל לגינוי עולמי בגין פעולותיה, במיוחד מצד השכנות המוסלמיות ומצד רשת אל-ג'זירה, שטוענות כי ישראל פברקה את כל סיפור הזומבים. במקביל, הנסיגה מהשטחים וקליטת הפלשתינים מביאה לניצני מרידה אלימה בישראל, אך זו מדוכאת במהירות. במדינה הפלשתינית שמוקמת מעבר לחומה מצב העניינים גרוע בהרבה: עד מהרה היא מובסת בידי הזומבים ונעלמת.

גיבור הסרט, בגילומו של בראד פיט, יוצא לירושלים לראיין את סוכן המוסד שגילה את עצם קיומה של הסכנה והגה את רעיון החומה. בסמוך אליהם מתאספים המוני יהודים וערבים, ששרים יחד שיר הלל לשלום. דווקא השירה הזו מדרבנת את הזומבים, שמסתערים על החומות ומצליחים לטפס אל תוך ירושלים (בסצנה שבכלל צולמה במלטה). ככל הנראה גם ישראל נכבשת בידי המתים-החיים – בניגוד לעלילת הספר, שם המדינה היהודית גוברת על הזומבים ומפתחת שיטות שונות למניעת חדירה שלהם, כמו למשל שימוש בכלבי גישוש שמזהים בני אדם נגועים.

משרד הבריאות הישראלי נגד הזומבים

 הסצנות האפוקליפטיות של הסרט מעלות את התהייה האם אכן מסוגלת ישראל להתמודד עם מגפה קטלנית המתפשטת במהירות. האם הממשלה יכולה לבצע צעדים דרסטיים כדי לבלום את הנגיף? האם יש מי שיתריע בעוד מועד, ואף יקבע עובדות בשטח?

"תיאורטית, מצב כזה הוא לא בלתי אפשרי", אומר פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. "יש חקיקה לגבי מצבי חירום רפואיים שמאפשרת לשירותי הבריאות לעשות את מה שנראה להם כנכון, גם כנגד רצון הפוליטיקאים. אם משרד הבריאות מחליט שיש צורך לנקוט צעדי חירום מסוימים, הוא זה שקובע.

"ישראל היא אחת המדינות היעילות בעולם בכל הקשור לאבחון מחלות במעבדות שלה, ומבחינה זאת 'מלחמת העולם Z' אכן נאמן למציאות. אבל בניגוד לסרט, אנחנו לא פועלים בחלל הריק, ולא מתעלמים מארגון הבריאות העולמי".

 אלי :אם נמצא את עצמנו במצב קיצוני של מגפה שבה נדבקים אנשים במאותיהם ובאלפיהם, האם תיתכן הכרזה על הכנסת המדינה להסגר מוחלט?

 גרוטו :"אני יכול להגיד לך שיש לנו תוכניות לכל מיני מקרים קיצוניים של התפשטות מגפה, אבל אין אפשרות לחסימה הרמטית. לכל היותר אפשר לצמצם את התפשטות המחלה, ולבודד את החולים או את האנשים הבריאים שהיו במגע איתם. לפי התקנות הבינלאומיות אסור למדינה לבודד את עצמה בצורה הרמטית כמו שמתואר בספר ובסרט. אמנם כידוע יש מדינות שמואשמות בהפרת חוקים בינלאומיים שונים, אבל ישראל מקפידה לשמור על הכללים.

"בנוסף, חסימה הרמטית לא באמת עובדת, כפי שמוכיחה ההיסטוריה. ב-1918 פרצה מגפת שפעת עולמית שהרגה מיליונים – יותר ממספרם של חללי מלחמת העולם הראשונה, שבדיוק הסתיימה. היו מקומות שניסו לסגור את עצמם, אך ללא הצלחה. המגפה הגיעה לכל מקום. מספיק שאדם אחד נגוע נכנס למדינה בלי שייתפס בזמן, והכול יורד לטמיון".

 אלי :יש לכם מחשבות על מקומות שישמשו כאזורי הסגר לאוכלוסייה גדולה של נגועים? אולי במקום שומם בנגב או בגליל?

גרוטו :"אזורי ההסגר צריכים להיות קרובים לתחנות הגבול, לנמלי הים ולנמלי האוויר, שדרכם מגיעים אנשים מחו"ל".

 אלי :האם אפשר לכפות על בני אדם לשהות בבידוד?

גרוטו: "אפשר לעשות זאת מבחינה חוקית, גם באמצעי כפייה. בחקלאות למשל יש הסגרים בכפייה לבעלי חיים כאמצעים שגרתיים, וגם הסגר של בני אדם נגועים הוא אפשרי. בשנים הראשונות של המדינה היו מצבים של סגר בכפייה בגלל אבעבועות שחורות, ואזורים מסוימים נסגרו. כשהתפרצה בעולם שפעת החזירים, שהייתה מגפה מסוכנת יחסית, נאלצנו לבודד אנשים, אבל אז זה נעשה באופן וולונטרי".

 אלי :אתה יכול לתאר את התוכניות שיש לכם למצבי חירום, אם תפרוץ מגפה מסוכנת כמו זו המתוארת ב'מלחמת העולם Z'?

גרוטו :"התוכניות לטיפול במצבי חירום מעין אלה הן סודיות, וייחשפו אך ורק אם יתקיים מצב המקביל למתואר בהן. בוא נקווה שזה אף פעם לא יקרה. כל שאני יכול לומר לך הוא שאכן יש תוכניות למצבים קיצוניים ואף מפלצתיים – אם כי אולי לא כאלה שכוללים מתקפת זומבים. על זה אני מודה שלא חשבנו, אבל על דברים נוראיים אחרים בהחלט כן."אם יוגש לנו, כמתואר בסרט, דו"ח פרטני ואמין על מגפה חובקת עולם, מן הסתם הצעד הראשון יהיה לברר בסודיות מרבית עם ארגון הבריאות הבינלאומי מה הם יודעים בנושא. בו בזמן נפעיל את כל נציגינו ברחבי העולם כדי לקבל כל מידע אפשרי, הכול בתוך שעות.

אם נגיע למסקנה שיש דברים בגו, ראש הממשלה, שר הביטחון, השר לביטחון הפנים ועוד כמה נציגים בכירים של שירותי הביטחון חייבים להיות מעודכנים בהקדם. כאמור, ההחלטה הסופית על הצעדים שיינקטו היא בידי משרד הבריאות, כשראש הממשלה ושריו הבכירים צריכים לאשר את תוכניות הפעולה. מן הסתם יופעלו מגבלות מסוימות על כלי התקשורת, בניסיון למנוע זליגת שמועות שקריות והתפרצות פאניקה ציבורית, אבל היום, בעידן האינטרנט, איני יודע עד כמה זה יהיה אפקטיבי".

אפוקליפסה בסלון

שאלה אחרת שמעלה גל היצירות הזומביות היא מדוע דווקא עכשיו. אייקונים של סרטי אימה הנוחלים הצלחה משקפים לרוב בעיה אמיתית, לא פנטסטית בכלל, שמעסיקה את הציבור. כך למשל המפלצת של פרנקנשטיין ביטאה את הפחד מהמדע ומיכולותיו המסוכנות; והערפדים ייצגו את הפחד מהזר והבלתי ידוע. כשמדברים על האפוקליפסה הזומבית, אפשר להצביע על כמה מקורות בני-זמננו לאימה. כך למשל ניתן לזהות מטאפורה למצבם התרבותי של רבים מתושבי ארה"ב, שדבוקים במשך שעות רבות למסך הטלוויזיה או המחשב ואינם זזים משם. הללו הם בבחינת 'מתים-חיים', שאין להם כל חיים פרט לאלו המוצגים על המסך, והם מדביקים במצבם זה גם את משפחתם וחבריהם.

מקור אפשרי נוסף למטאפורה הזומבית הוא המחבל המתאבד. כפי שחוזרים ומצהירים המנהיגים האסלאמיים שונים הסונים והשיעים  ששולחים מחבלים אל מותם, היתרון שלהם  בלחימה על ישראל הוא אהבתם למוות, בניגוד לישראלים שאוהבים את החיים.

כמו הזומבים של רוב הסרטים, גם המתאבד האסלאמי הוא פעמים רבות אזרח בורגני שליו שלכאורה אין לו כל סיבה לרצות במותם של אחרים, עד לרגע שבו הוא עובר שינוי ויוצא לרצוח גברים, נשים וילדים, תוך אדישות מוחלטת לגורלו שלו.

בכך בולט הדמיון לזומבים, שבספר 'מלחמת העולם Z' מוסברת היטב הסכנה הנשקפת מהם: "לסיבולת שלהם לא היו גבולות. היה ברור שהם לא יישבו לשולחן הדיונים אף פעם, לא ייכנעו לעולם, שהם יילחמו עד הסוף המר באמת. כי בניגוד אלינו, כל אחד מהם מקדיש כל שנייה בכל יום להשמדת כל החיים באשר הם על פני האדמה".

( מלחמת הזומבים הגדולה מאת מקס ברוקס ע' 342 )   

ראו עוד   על זומבים מסוגים שונים  :

האיטי ארץ הזומבים

 אלי אשד על האיש שיצר את הזומבים :מחווה לריצ'רד מתיסון

מאמר מדעי על מתקפת זומבים

AN EPIDEMIC OF ZOMBIE INFECTION: A MATHEMATICAL MODEL

הופיע בכתב העת "מאזניים " גליון 4 כרך ט"ז אוגוסט 2013 .גיליון המוקדש לספרות ילדים.

פינוקיו בישראל.

130 שנה מלאו לספר הילדים האיטלקי הקלאסי פינוקיו שהופיע לראשונה כספר ב-1883.זהו ספר הילדים האיטלקי הידוע והפופולארי ביותר.   יש הטוענים גם שזהו גם ספר הילדים המתורגם ביותר בכל שפה. וספר הספרות היפה המתורגם ביותר לכל שפה.

 פינוקיו היגיע כמובן  במסעותיו לכל קצוות העולם גם לישראל . בעברית קיימות כשישים (!)  גרסאות שונות של סיפור פינוקיו בדפוס. אמנם  רובן המוחלט מקוצרות ומעובדות.לעיתים רק של כמה עשרות עמודים או אף  עמודים בודדים בלבד לרוב המעבדים מפשטים  את הסיפור המקורי המורכב ועוקרים ממנו את ליבו לחלוטין ועל ידי כך הורסים את קסמו. .  חלקן עיבודים של עיבודים משפות אחרות,   מהגירסה האמריקנית של  וולט דיסני שתורגמה לעברית כמה וכמה פעמים   וגם מגירסה אמריקנית אחרת של מעבדת בשם שירלי גולדן ,  או הרוסית של  אלכסי טולסטוי או היפנית של  יוצרי סדרת האנימציה  ולא דווקא מהאיטלקית המקורית. בעברית קיימים רק שלושה תרגומים מהאיטלקית  המקורית  פחות מהתרגומים הקיימים לגרסת וולט דיסני .כקוריוז נציין שבני משפחה אחת משפחת המתרגמים  אופק ,האב אוריאל ,אישתו בינה והבת עטרה כל אחד מהם תירגם  ועיבד     את פינוקיו בגירסה אחרת ויותר מפעם אחת  אם כי אף לא אחד מהם עשה זאת מהאיטלקית המקורית. 

אביגדור המאירי ,מחבר גירסה ישראלית מקורית של פינוקיו.

כמדומה שהגירסה המוזרה ביותר הקיימת בעברית של סיפור פינוקיו היא גירסה מקורית לגמרי של הסופר הידוע למבוגרים  אביגדור המאירי  בשם "פינוקיו בארץ ישראל " .ספר זה יצא בסביבות 1952  ( הוא אינו מתוארך ) כשעל כריכתו מופיע השם "פינוקיו בישראל " " אך על העמודים הפנימיים מופיע הכותר "פינוקיו בארץ ישראל ". וזה  כמו גם שפתו התנ"כית  המליצית שהייתה ארכאית עוד בשנות החמישים מראה ככל הנראה שהספר נכתב עוד בשנות ה-40 ,  שנים לפני הקמת המדינה והדפסתו משום מה התעכבה בכמה שנים טובות.למעשה זהו מעין המשך של גירסת וולט דיסני של פינוקיו שהתפרסמה באותה ההוצאה בשנת  1942 בעיבודו של פסח גינזבורג..

בסיפור פינוקיו לומד מאביו "יפת " הלא הוא  ג'פטו את  כתבי הקודש  מתלהב  מסיפורי גיבורי התנ"ך  ובראשם שמשון , ודברי הנביאים ומחליט לבקר בארץ הקודש. אמנם מסיבה לא ברורה לקורא יש לו עדיין אוזני חמור וזנב. אך הוא מועבר לארץ ישראל  במעשה קסם על ידי "האראלה יפה-פיה " הפיה בחברת  ידידו "צפנת בן צרצור" הצרצר . אך צרה גם בארץ ישראל  הוא פוגש את יריבו הוותיק  "געל בן בליעל " השועל וזה מציק לו בצורות  שונות. פינוקיו שאינו נרתע  מסייר ברחבי הארץ, להפתעתו ולהפתעת הקורא  הוא פוגש ילדים שונים שכולם מזהים אותו כבובת העץ המפורסמת פינוקיו שעליה ועל הרפתקאותיהם הם שמעו .( כנראה אם כי המאירי אינו מבהיר זאת במפורש  מאחר שכולם ראו את הסרט של וולט דיסני ).   הוא  מבקר בירושלים שם ליד הכותל הערבי הוא פוגש נביא זקן שאומר לפינוקיו שהוא מחכה לגיבור האלמוני ,ילד שיקריב את חייו למען ילדים אחרים למען הגבורה עצמה ולא לשם פירסום ובכך "יקום דור גיבורי אמת אשר יביאו את המשיח  להיות להם לראש ומצביא להביא גאול ה לעולם".

פינוקיו מחליט להיות הגיבור האלמוני הזה ,אך בעת ביקור בתל אביב  הוא מסתבך עם געל בן בליעל המרושע שמארגן לו ללא ידיעתו  תחרות איגרוף שבה מפסיד פינוקיו המופתע לקריאות הבוז של הקהל. אך הפיה הטובה מעבירה את פינוקיו לנהר הירדן ששם הוא מציל חבורת ילדים בסירה שטובעים בנהר על ידי כך שהוא הופך לבול עץ השומר על הסירה מטביעה.. בסיום  פינוקיו שוב נהפך לנער חי בידי הפיה הטובה שמחזירה אותו לאביו יפת כשהוא ידוע שבארץ ישראל יקומו עוד גיבורים רבים שיביאו את המשיח.  פינוקיו הוא אכן "גיבור אלמוני " כפי שחזה הזקן ליד הכותל המערבי.

ספק רב עם לורנציני היה מזהה את פינוקיו שלו בספר זה. אך יש בו עניין מסויים בדרך שבה משלב המאירי את פינוקיו עם הפצת אידיאלים שונים של הציונות שהיום ייתכן שהיו מרתיעים  אותנו בשילוב המוזר הזה שבין בובת העץ  הזרה ורעיון המשיחיות.   

ראו גם :

ילד מעץ -פינוקיו חוגג 130 שנה של קיום

 פינוקיו מתאגרף.ציור מ"פינוקיו בארץ ישראל". של אביגדור המאירי.

ארבעים שנה מלאו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. המלחמה השנויה ביותר במחלוקת בתולדות ישראל ,לצד מלחמת העצמאות.והשאלות עדיין בוערות : מי  באמת יזם את המלחמה? סאדאת ? או גולדה מאיר או הנרי קיסינג'ר? ואם כך מדוע חרגו המצרים מתוכנית המלחמה שקבעה להם ישראל? והאם המוסד הסתפק בחיסולו של הנספח הישראלי בארה"ב, או שדחף אל מותו גם סוכן מצרי בלונדון? תיאוריות הקונספירציה בעקבות מלחמת יום הכיפורים מעלות השערות מגוונות וסותרות, אך כולן מסכימות שסתם פשלה אינה באה בחשבון. כתבה מקיפה שלי בנושא הופיעה בגיליון 40 השנה למלחמה של "דיוקן -מקור ראשון " ובמגזין "יקום תרבות " ברשת  כשל או קשר  ?:תיאוריות קונספירציה על מלחמת יום הכיפורים 

מה היו המיטב של היצירות הישראליות בשנת תשע"ג  בקולנוע בטלווזייה בספרות בפרוזה ובשירה ובאמנות ?

הנה הבחירות שלי בעניין על סמך מה שקראתי וראיתי בשנת תשע"ג כפי שהופיעה במגזין "יקום תרבות " :

רשימת הנבחרים בתרבות הישראלית של שנת תשע"ג